ברכות מ׳

הפסקה בין הברכה לבציעה

1. רברב: מי שבצע וטרם טעם הושיט פרוסה לאחר ואמר לו ״טול ברוך״ — אין זו הפסקה, ואינו מברך שוב. אבל אם אמר ״הבא מלח״ או ״הבא לפתן״ — זו הפסקה, וצריך לברך מחדש.רב: ״טול ברוך״ אינו הפסק; בקשת מלח או לפתן כן
2. רבי יוחנןרבי יוחנן מרחיב: גם ״הביאו מלח״ ו״הביאו לפתן״ אינם הפסקה — לפי רש״י גם זה צורך הברכה, כדי שהפרוסה המבורכת תיאכל בטעם. רק ״גביל לתורי״ (בלול מספוא לשוורים) נחשב הפסקה, כי זה צורך הבהמה ולא צורך האכילה.ר׳ יוחנן: גם מלח אינו הפסק; רק הכנת מזון לשוורים
3. רב ששתרב ששת מרחיב עוד: אפילו ״גביל לתורי״ אינו הפסקה, ואינו צריך לברך.רב ששת: אפילו הכנת מזון לשוורים אינה הפסק
4. טעמו של רב ששתרב ששת מסתמך על רב יהודה אמר רב: אסור לאדם לאכול לפני שנתן מאכל לבהמתו, שנאמר ״ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת״ — המקרא מקדים את מאכל הבהמה. לכן הכנת מאכל לבהמה היא חלק מההכנה לאכילה, ואינה הפסקה.רב ששת: מאכל הבהמה קודם לאכילה, ולכן הוא חלק מההכנה
5. רבא בר שמואלרבא בר שמואל משום רבי חייא: הבוצע אינו רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד מהסועדים. (הקשר לסוגיה: לפי רש״י לעיל, המלח הוא צורך הברכה, כדי שהפרוסה המבורכת תיאכל בטעם; ושטיינזלץ מסביר בהמשך שהמלח בא להטעים את הפת.)רבא בר שמואל: לא בוצעים עד שמונחים מלח ולפתן לכולם
6. קושיה על המעשהאבל כשרבא בר שמואל הזדמן לבית ״ריש גלותא״ והביאו לו פת, הוא ״בצע להדיא״ — מיד, בלי להמתין למלח. הסועדים שאלו: ״הדר מר משמעתיה?״ — האם חזרת בך מהוראתך?הסועדים: האם חזרת בך ממה שלימדת?
7. תשובהרבא בר שמואל השיב: ״לית דין צריך בשש״ — הלחם הזה אינו צריך להמתנה. לפי ההסבר (רש״י ושטיינזלץ), זו פת נקייה וטעימה כשהיא לעצמה, ואין צורך להטעים אותה במלח או בלפתן; ההוראה נאמרה לפת גרועה.פת נקייה טעימה בלי מלח, ולכן אין צורך להמתין

קצח: מועיל ללב או מזיק?

1. רבי חמארבי חמא ברבי חנינא: הרגיל בקצח (מין זרעים) אינו בא לידי כאב לב.רבי חמא: אכילת קצח מונעת כאב לב
2. מיתיבימיתיבי: רבן שמעון בן גמליאל אומר: ״קצח — אחד מששים סמני המות הוא״, והישן למזרח גורנו (ערמת הקצח) — ״דמו בראשו״: לפי רש״י, הרוח המערבית לחה ומכניסה את הריח לגוף.קושיה: לפי רשב״ג הקצח סם מוות, והישן ליד ערמתו בסכנה
3. לא קשיא״לא קשיא: הא בריחו, הא בטעמו״ — הריח מזיק, הטעם טוב. רבי חמא מדבר על אכילת הקצח, ורשב״ג על הריח.אין סתירה: הריח מזיק והטעם מועיל
4. מעשה״אימיה דרבי ירמיה״ הייתה אופה לו לחם, ״מדבקא ליה ומקלפא ליה״ — מדביקה בו קצח שיקלוט את הטעם ואחר כך מקלפת אותו כדי לסלק את הריח (רש״י). כך נהנה מהטעם בלי הנזק.אמו של רבי ירמיה הדביקה קצח ללחם וקילפה אותו

מעין ברכותיו: טעמו של רבי יהודה

1. רבי יהודהבמשנה שבתחילת הפרק רבי יהודה אומר שעל ירקות מברכים ״בורא מיני דשאים״ — ברכה מיוחדת למין הזה.רבי יהודה: על ירקות מברכים ״בורא מיני דשאים״
2. פסיקת ההלכהרבי זירא (ויש אומרים רבי חיננא בר פפא): ״אין הלכה כרבי יהודה״.מסקנה: אין הלכה כרבי יהודה
3. מאי טעמא?ורבי זירא עצמו שואל: ״מאי טעמא דרבי יהודה״?קושיה: מה הטעם של רבי יהודה לברכה מיוחדת?
4. הפסוק״אמר קרא ברוך ה׳ יום יום״: וכי ביום מברכים ובלילה לא? אלא ״כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו״ — לכל יום ברכה מעין אופיו (רש״י: בשבת מעין שבת, ביום טוב מעין יום טוב).מהפסוק ״יום יום״: לכל יום ברכה מעין אופיו
5. ההשוואה״הכא נמי״ — גם כאן: ״כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו״, ברכה מיוחדת לכל מין. לכן הירק, מין ייחודי, מקבל ״בורא מיני דשאים״.וכן במינים: לכל מין ברכה מיוחדת לו
6. מדת בשר ודםאגדה בשם אותו חכם: ״שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם״. כלי ריק מחזיק מה שמניחים בו ומלא אינו מחזיק; אצל הקב״ה ״מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק״. לפי רש״י, ״כלי מלא״ הוא אדם חכם, ושטיינזלץ מוסיף: מלא בדעת או במידות טובות.אצל הקב״ה מי שמלא ידע מקבל עוד, והריק לא
7. מקור מהפסוקהרמז מהפסוק ״אם שמוע תשמע״: אם שמעת עכשיו — תשמע שוב בעתיד, ואם לאו — לא תשמע (רש״י: סופך להטות אוזן פעם נוספת).״אם שמוע תשמע״: מי ששומע ישמע, ואחרת לא
8. דבר אחר״דבר אחר״: ״אם שמוע״ בישן — במה שלמדת כבר — תשמע בחדש. אבל ״אם יפנה לבבך״ — שוב לא תשמע.מי ששנה את הישן ישמע חדש; מי שהלב פונה — לא

האם ״שהכל״ מועיל גם על פת ויין?

1. רב הונארב הונא: ״שהכל״ מועיל על הכול ״חוץ מן הפת ומן היין״ — כי יש להם ברכה מיוחדת, ואינם יוצאים בברכה הכללית.רב הונא: ״שהכל״ אינו מועיל על פת ויין
2. רבי יוחנןרבי יוחנן: ״אפילו פת ויין״ — יוצא ב״שהכל״.רבי יוחנן: גם על פת ויין יוצאים ב״שהכל״
3. ברייתא״נימא כתנאי״: ברייתא — מי שראה פת ואמר ״כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה״ — יצא; וכן בתאנה, ״דברי רבי מאיר״. רבי יוסי: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות — לא יצא.ברייתא: רבי מאיר מתיר ברכה בשינוי, רבי יוסי אוסר
4. נימא כתנאיהגמרא מציעה: האם רב הונא כרבי יוסי (לא יוצאים בשינוי), ורבי יוחנן כרבי מאיר (יוצאים)?קושיה: האם רב הונא ורבי יוחנן נחלקו כמו רבי יוסי ורבי מאיר?
5. רב הונא״אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר״: רבי מאיר התיר רק ״היכא דקא מדכר שמיה דפת״ — כשהזכיר את הפת במפורש. אבל ב״שהכל״, שאינו מזכיר את הפת, אפילו רבי מאיר מודה שלא יצא.רב הונא: גם רבי מאיר מודה כשלא הזכיר את הפת
6. רבי יוחנן״אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי״: רבי יוסי פסל רק ״ברכה דלא תקינו רבנן״; אבל ״שהכל נהיה בדברו״ — שתקנו רבנן — אפילו רבי יוסי מודה שיוצא.רבי יוחנן: גם רבי יוסי מודה, כי ״שהכל״ ברכה שתקנו

מה צריך להיות בברכה: שם או מלכות?

1. רברב: ״כל ברכה שאין בה הזכרת השם — אינה ברכה״.רב: ברכה בלי הזכרת שם ה׳ אינה ברכה
2. רבי יוחנןרבי יוחנן: ״כל ברכה שאין בה מלכות — אינה ברכה״; שם בלבד אינו מספיק.רבי יוחנן: ברכה בלי מלכות אינה ברכה
3. אבייאביי: ״כוותיה דרב מסתברא״ — דעת רב נראית נכונה יותר.אביי: דעת רב נראית נכונה יותר
4. ראיההראיה — ברייתא על וידוי מעשר: ״לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי״ — ״לא עברתי״ מלברכך (לברך את הברכה על הפרשת תרומה ומעשר, רש״י), ״ולא שכחתי״ מלהזכיר שמך עליו. ״ואילו מלכות לא קתני״ — הברייתא אינה מזכירה מלכות.ברייתא על וידוי מעשר מזכירה שם ולא מלכות
5. רבי יוחנן שונה אחרתרבי יוחנן תני: ״ולא שכחתי״ — מלהזכיר ״שמך ומלכותך״ עליו. לפי גרסתו, הברייתא מזכירה גם מלכות.רבי יוחנן שונה בברייתא ״שמך ומלכותך״

משנה: מין קללה ומינים הרבה

1. משנה: שאין גדולו מן הארץמשנה: על דבר ״שאין גדולו מן הארץ״ — מברכים ״שהכל נהיה בדברו״.על מאכל שאינו גדל מן הארץ מברכים ״שהכל״
2. משנה: מקולקליםכך גם על החומץ (יין שהחמיץ), הנובלות (תמרים שהתקלקלו; הגמרא תברר מהן) — ״שהכל״, כי נתקלקלו ואין מברכים עוד את ברכתם המיוחדת (שטיינזלץ); וכן על הגובאי — חגבים טהורים (רש״י) — מברכים ״שהכל״.על חומץ, נובלות וגובאי מברכים ״שהכל״
3. רבי יהודהרבי יהודה: ״כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו״ — מה שבא כקללה (רש״י: חומץ, נובלות וגובאי) אין מברכים עליו כלל.רבי יהודה: על מין קללה לא מברכים כלל
4. מינים הרבהכשהיו לפניו כמה מינים לאכול — על איזה מהם יקדים לברך? רבי יהודה: אם יש ביניהם ״מין שבעה״ (משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל) — עליו הוא מקדים ומברך. חכמים: ״מברך על איזה מהן שירצה״. הגמרא על חלק זה של המשנה — בדף מא.רבי יהודה: מין שבעה קודם; חכמים: איזה שירצה

פטריות: האם גדולי קרקע?

1. ברייתא״תנו רבנן״: על דבר שאין גדולו מן הארץ — בשר בהמות, חיות, עופות ודגים; חלב, ביצים וגבינה; פת שעפשה, יין שהקרים וגם תבשיל שעבר צורתו (התקלקלו קצת, ולכן אין ברכתם הרגילה); מלח, זמית, ״כמהין ופטריות״ — על כולם שהכל.בברייתא: על בשר, חלב, מקולקלים, פטריות — ״שהכל״
2. קושיה״למימרא דכמהין ופטריות לאו גדולי קרקע נינהו?״ האם באמת אינם גידולי קרקע?קושיה: האם פטריות באמת אינן גדלות מהקרקע?
3. ראיה נגדיתוהתניא: הנודר מ״פירות הארץ״ — אסור בפירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות; אבל אם אמר ״כל גדולי קרקע עלי״ — אסור אף בכמהין ופטריות. הרי שהן נחשבות גידולי קרקע.ברייתא על נדרים: הפטריות נכללות ב״גדולי קרקע״
4. אבייאביי: ״מירבא רבו מארעא, מינק לא ינקי מארעא״ — הפטריות גדלות מלחלוחית הארץ (רש״י: על העצים ועל הכלים), אבל אינן יונקות מהארץ עצמה. כך מתיישבות שתי הברייתות: לענין הנדר די בכך שהן גדלות מן הקרקע, ולכן ״כל גדולי קרקע״ כולל אותן; לענין הברכה הקובע הוא היניקה, ולכן מברכים עליהן ״שהכל״.אביי: פטריות גדלות מלחלוחית הארץ אך אינן יונקות ממנה
5. קושיה״והא על דבר שאין גדולו מן הארץ קתני!״ הברייתא והמשנה אומרות ״גדולו״ — ולפי אביי גם הפטריות גדלות מהארץ.קושיה: הלשון ״אין גדולו מן הארץ״ אינה מתאימה לאביי
6. תיקון נוסחתני: יש לשנות בברייתא ״על דבר שאין יונק מן הארץ״ — הברכה תלויה ביניקה מן הקרקע, ולכן גם הפטריות, שגדלות מן הארץ אך אינן יונקות ממנה, מברכים עליהן ״שהכל״.מתקנים: ״על דבר שאינו יונק מן הארץ״

שאלות הבנה

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא