סוכה כ״א

שוורים בלי דלתות — טעמו של רבא

1. רקעהמשך מדף כ׳בדף הקודם: ר׳ יהודה סובר שאוהל שלא נעשה בידי אדם אינו אוהל, והקשו עליו מהבאת המים לפרה אדומה, שבה לדבריו כרס השוורים משמשת אוהל. רב דימי תירץ שר׳ יהודה מודה בחלל ״כמלא אגרוף״; אך תחת דלת שעל גבי שור יש כמה אגרופים, ובכל זאת אמר ר׳ יהודה שלא הביאו דלתות — משמע שדלת אינה אוהל. אביי ענה: לא היה צורך בדלתות. רבא חולק: לא הביאו דלתות ״כל עיקר״ — לא מפני שאינן אוהל, אלא כי ״דעתו של תינוק גסה עליו״: על דלת רחבה הוא חש בטוח ומתנועע, ועלול להוציא ראש או איבר אל מחוץ לדלת ו״יטמא בקבר התהום״, כלומר בספק קבר הטמון אולי מתחת לדרך (רש״י). על גבי שור הוא ירא ליפול ואינו מוציא ראשו מעבר לרוחב השור.רבא: בלי דלתות כלל, שמא התינוק יוציא איבר ויטמא
2. ראיהתניא כוותיהברייתא מסייעת לרבא: ר׳ יהודה אומר ש״לא היו מביאין דלתות כל עיקר״ מחשש שהתינוק יוציא ראשו או אבר ויטמא. במקומן הביאו ״שוורים המצרים״ שכריסותיהם רחבות; התינוקות ישבו עליהם ובידיהם כוסות אבן (שאינן מקבלות טומאה), ירדו בשילוח, מילאו ועלו חזרה. כלומר הטעם הוא החשש מטומאה, ולא שדלת אינה אוהל.ברייתא: הדלתות נמנעו מחשש טומאה, ובמקומן שוורים רחבי כרס

מיטה מול שוורים — מה הופך חלל לאוהל

1. קושיהוהרי מטהמקשים מדברי ר׳ יהודה עצמו: ״והרי מטה״ — יש תחתיה חלל של כמה אגרופים (מן החבלים עד הקרקע, רש״י), והיא אף עשויה בידי אדם; ובמשנה אמר ר׳ יהודה ״נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת המטה״ בפני הזקנים — משמע שהחלל שתחתיה אינו אוהל המפסיק בין הישן לסכך. אם מיטה, שנעשתה בידי אדם ויש בה כמה אגרופים, אינה אוהל — כיצד כרס השור, שאינה מעשה ידי אדם, נחשבת אוהל?מיטה אינה אוהל אצל ר׳ יהודה, ומדוע כרס שור כן?
2. תירוץשאני מטה״שאני מטה, הואיל ולגבה עשויה״: המיטה עשויה לשכב על גבה ולא לצורך מה שתחתיה, ולכן החלל שתחתיה אינו נחשב אוהל.מיטה עשויה לשימוש על גבה, לא לחלל שתחתיה
3. קושיהשוורים נמיאם כך — ״שוורים נמי לגבן עשוים״: הילדים ישבו על גבם, ובכל זאת כרסם נחשבת אוהל. לכן ההבדל אינו מספיק.קושיה: גם השוורים עשויים לשימוש על גבם
4. תירוץרבין בשם ר׳ אלעזררבין בשם ר׳ אלעזר: ״שאני שוורים״ הואיל ומגינים על הרועים מהחמה בקיץ ומהגשם בחורף — הרועים מכניסים ראשיהם תחת כרסם (רש״י). לכן החלל תחתיהם נחשב אוהל.שוורים מגינים על הרועים מחמה ומגשם, ולכן הם אוהל
5. קושיהאי הכי מטה נמיאם הגנה יוצרת אוהל — ״מטה נמי״, הרי היא ״מגינה על מנעלים וסנדלים״ שמניחים תחתיה (רש״י: מנעלים בקיץ, סנדלים בחורף). ההגנה אינה מבדילה בין מטה לשור.קושיה: גם מיטה מגינה, על מנעלים וסנדלים
6. תירוץרבא״אלא אמר רבא״: ״שאני שוורים״, הואיל ו״עשוים להגין על בני מעים שלהן״ — שדרתם משמשת כגג המגן על איבריהם הפנימיים (רש״י), כמו שנאמר ״עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני״: הכתוב מכנה את כיסוי הגוף ״סכך״. לכן גוף השור הוא אוהל מעצם בריאתו — מה שאין כן במיטה, שאינה עשויה לכסות את מה שתחתיה.רבא: השור עשוי להגן על בני מעיו, כפסוק באיוב
7. תירוץ אחראיבעית אימאתירוץ נוסף: רבי יהודה לטעמיה, שסובר ש״סוכה דירת קבע בעינן״. המיטה היא אוהל עראי והסוכה אוהל קבע, ו״לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע״ — לכן הישן תחת המיטה אינו פוסל את הסוכה (רש״י: לר׳ יהודה מיטה אוהל היא, אך אינה מסירה שם סוכה).ר׳ יהודה: אוהל עראי של מיטה לא מבטל סוכת קבע
8. קושיהוהא ר׳ שמעוןמקשים על כך: ״והא רבי שמעון״ אמר גם הוא שסוכה דירת קבע בעינן, ובכל זאת סובר ש״אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע״ — ומכאן שהעיקרון של דירת קבע לבדו אינו מכריע.קושיה: גם ר׳ שמעון דורש דירת קבע, ואוהל עראי מבטל
9. תירוץבהא פליגי״בהא פליגי״: שניהם מסכימים שסוכה דירת קבע בעינן, ונחלקו רק אם אוהל עראי מבטל אוהל קבע — ר׳ שמעון סובר שכן, ור׳ יהודה סובר שלא.נחלקו אם אוהל עראי מבטל אוהל קבע
10. מקורמעשה טביהמקור לדעת ר׳ שמעון הוא המעשה שבמשנה: ״מעשה בטבי עבדו״ של רבן גמליאל, שישן תחת המיטה בסוכה, ורבן גמליאל הסביר שטבי תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה — ולכן ישן שם. הברייתא מפרטת: ״משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים״ — שעבדים פטורים מן הסוכה, ושהישן תחת המיטה לא יצא ידי חובתו; שאילו יצא, לא היה צורך לתלות את מעשה טבי בפטור העבדים.ר׳ שמעון למד ממעשה טבי: הישן תחת מיטה לא יצא
11. קושיהולימא מדבריומדוע נאמר משיחתו ולא ״מדבריו של רבן גמליאל״? מה בא הביטוי המיוחד ללמד?קושיה: למה אמר משיחתו ולא מדבריו?
12. תירוץאגב אורחיה״מילתא אגב אורחיה קא משמע לן״: הלשון ״שיחתו״ (שיחת חולין, רש״י) נבחרה כדי ללמד בדרך אגב את דברי רב אחא בר אדא — ויש אומרים: רב אחא בר אדא בשם רב המנונא בשם רב — ״שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד״, שנאמר ״ועלהו לא יבול״: אצל תלמיד חכם לא רק הפרי אלא גם העלה, הדבר הקל שבו, יש בו ערך. ״מדבריו״ היה משמע דברי תורה שהתכוון ללמד, ולא היינו לומדים שצריך להטות אוזן גם לשיחתם (רש״י).אף שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד

הסומך סוכתו בכרעי המיטה

1. משנההתנא הראשון״הסומך סוכתו בכרעי המטה״ — מי שמשעין את הסכך על רגלי מיטה — סוכתו כשרה; התנא הראשון אינו פוסל סוכה שהמיטה תומכת בה.משנה: סכך הנשען על רגלי מיטה — כשר
2. משנהר׳ יהודהרבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה — פסולה: אם הסוכה לא הייתה עומדת בלי המיטה שנשענת עליה, היא פסולה. טעמו יתבאר בגמרא.ר׳ יהודה: סוכה שאינה עומדת בלי המיטה — פסולה
3. שאלהמאי טעמיה״מאי טעמיה דרבי יהודה?״ מדוע סוכה הנשענת על כרעי מיטה פסולה?מה טעמו של ר׳ יהודה לפסול?
4. תשובהאין לה קבעבטעמו של ר׳ יהודה ״פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל״ (ולא נאמר מי אמר איזה טעם). ״חד אמר: מפני שאין לה קבע״ — הסוכה מיטלטלת עם המיטה כשמזיזים אותה (רש״י), ור׳ יהודה לטעמיה שסוכה צריכה להיות דירת קבע.ר׳ זירא או ר׳ אבא בר ממל: אין לה קבע
5. תשובהמעמידה בדבר המקבל טומאה״וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה״ — לא רק סכך המקבל טומאה פוסל, אלא גם דבר אחר המקבל טומאה שמעמיד את הסכך (רש״י: כאילו סיכך בו). והמיטה מקבלת טומאה.שני: פסולה כי המיטה המקבלת טומאה מעמידה את הסכך
6. שאלהמאי בינייהו״מאי בינייהו?״ מה ההבדל המעשי בין שני הטעמים?מה ההבדל המעשי בין שני הטעמים?
7. תשובהשפודי ברזלכגון ש״נעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם״: למי שאומר ״אין לה קבע״ — הרי יש לה קבע בשפודים הנעוצים, והסוכה כשרה. למי שאומר ״מעמידה בדבר המקבל טומאה״ — הברזל מקבל טומאה, ולכן פסולה.שפודי ברזל נעוצים: כשרה לטעם הראשון, פסולה לשני
8. הגבלהאבייאמר אביי: ״לא שנו אלא סמך״, כשהסכך נשען על המיטה; אבל מי ש״סיכך על גב המטה״ — הניח מיטות בשלושה צדדים כדפנות וסיכך את החלל — סוכתו כשרה.אביי: הפסול רק כשסמך; סיכך על גב המיטה — כשרה
9. שאלהמאי טעמא״מאי טעמא?״ מדוע כשרה כשסיכך על גב המטה, לפי שני הטעמים?מדוע כשרה כשסיכך על גב המיטה?
10. תשובהלשני הטעמיםלמי שאמר ״אין לה קבע״ — ״הרי יש לה קבע״: הסכך מונח על יתידות ואינו מיטלטל עם המיטות. ולמי שאמר ״מעמידה בדבר המקבל טומאה״ — ״הרי אין מעמידה״ בדבר המקבל טומאה: הפסול נלמד רק לסכך ולמה שמעמיד אותו, לא לדפנות; כאן המיטות משמשות דפנות בלבד והסכך אינו נשען עליהן (רש״י). לכן לשני הטעמים כשרה.אין בה פסול לא מצד קבע ולא מצד העמדה

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא