סוכה כב׳

סוכה מדובללת — מהי?

1. משנההדין הראשון במשנה: ״סוכה המדובללת״ (מה שפירושו יתברר מיד בגמרא) ו״שצילתה מרובה מחמתה״ — כלומר הצל שהסכך יוצר גדול מהאור שחודר דרכו — כשרה. הצל הוא התנאי המכריע. (רש״י: הסתירה לכאורה בין לשון זו למשנה אחרת על צל וחמה תידון בגמרא בהמשך.)משנה: סוכה מדובללת שצילתה מרובה מחמתה כשרה
2. משנההדין השני: סוכה ״המעובה כמין בית״ — סכך עבה וצפוף כמו גג של בית — אפילו ״אין הכוכבים נראין מתוכה״, כלומר הסכך סגור כל כך שאי אפשר לראות דרכו כוכבים, כשרה. הצפיפות עצמה אינה פוסלת את הסוכה.משנה: סכך צפוף כגג בית, גם בלי כוכבים נראים, כשר
3. מאי מדובללת?הגמרא שואלת מה פירוש המילה מדובללת במשנה, שהרי היא קובעת שהסוכה כשרה בתנאי של רוב צל.שאלה: מה פירוש מדובללת במשנה?
4. רברב: ״סוכה ענייה״ — סכך שיש בו קנים מעטים ואוויר הרבה, אבל אין בו חלל רציף של שלושה טפחים (רש״י). הסכך דליל אך עדיין מחובר.רב: מדובללת היא סוכה ענייה, סכך דליל בלי חלל גדול
5. שמואלשמואל: ״קנה עולה וקנה יורד״ — הסכך לא הונח ישר: ענף אחד גבוה וענף אחר נמוך (רש״י). מתוך כך החמה בפועל מרובה, אך המשנה מכשירה כל שאילו הוסכך בשווה היה הצל מרובה.שמואל: סכך לא ישר — קנה גבוה וקנה נמוך, ורואים כאילו הושווה
6. רב תני חדאהגמרא מבארת איך רב קורא את המשנה: רב תני חדא — היא מדברת על סוכה אחת. מדובללת פירושו מדולדלת (דלילה), וההכשר מותנה בכך ש״צילתה מרובה מחמתה״. המשנה כולה דין אחד בסוכה ענייה.רב: המשנה מדברת על סוכה אחת — דלילה, ובתנאי רוב צל
7. שמואל תני תרתילפי שמואל המשנה שונה תרתי, שני דינים: מדובללת פירושה מבולבלת, וסוכה מבולבלת כשרה (רואים את הסכך כאילו הושווה); ובנפרד מלמדת המשנה ש״צילתה מרובה מחמתה״ כשרה גם בסוכה ענייה שחמה נכנסת בה (רש״י).שמואל: שני דינים — מבולבלת כשרה, ורוב צל כשר גם בענייה

חבוט רמי: ראיה מקורות העליה

1. אבייאביי: ההיתר של שמואל נאמר רק ״שאין בין זה לזה שלשה טפחים״ — כלומר המרחק בין הענפים העליונים לתחתונים פחות משלושה. אם יש שלושה טפחים, הסוכה פסולה, כי במרחק כזה הסכך אינו מצטרף ליחידה אחת (פחות משלושה נחשב רצף — רש״י).אביי: קנה עולה כשר רק כשהפער פחות משלושה טפחים
2. רבארבא חולק: גם כשהפער ״שלשה טפחים״ ויותר הסוכה כשרה, אם ״יש בגגו טפח״ — כלומר החלק העליון של הסכך רחב טפח. אז אומרים ״חבוט רמי״ ורואים אותו כמושפל אל התחתון. רק כשאין בו טפח — פסולה.רבא: אפילו פער גדול כשר, אם לסכך העליון רוחב טפח
3. מנא אמינא לה?רבא שואל את עצמו: ״מנא אמינא לה״ — מניין לי שרק כשיש טפח אומרים חבוט רמי, וכשאין טפח לא אומרים? צריך מקור לחלוקה זו.שאלה: מניין שחבוט רמי תלוי ברוחב טפח?
4. משנת אהלותרבא מביא ראיה מדיני טומאת מת: קורות תקרת הבית וקורות תקרת העליה, ״שאין עליהם מעזיבה״ (טיח מחבר) ולכן כל קורה נדונה לעצמה, ומכוונות — העליונות ממש מעל התחתונות. אם ״טומאה תחת אחת מהן״ מן התחתונות, ״תחתיה טמא״: רק המקום שתחת אותה קורה, כי היא מאהילה ומביאה את הטומאה לכל אורכה, ושאר הבית טהור.משנה: טומאה תחת קורה תחתונה — רק תחתיה טמא
5. המשך המשנההמשנה ממשיכה: טומאה ״בין התחתונה לעליונה״ — טמא רק מה שביניהן, כי העליונה מאהילה עליו; ואם הטומאה על גבי העליונה, כל מה שכנגדה עד הרקיע טמא, כי אין מעליה דבר שיחצוץ. ואם ״היו העליונות כבין התחתונות״ — מכוונות כנגד החללים שבין התחתונות — וטומאה תחת אחת מהן, ״תחת כולן טמא״: אומרים ״חבוט רמי״, מורידים בדמיון את העליונות אל החללים, וכל הבית נעשה מקורה כאהל אחד (רש״י). וטומאה על גביהן — כנגדן עד הרקיע טמא.משנה: עליונות שמעל החללים — מורידים אותן ומחשיבים כל הבית אהל
6. ותני עלהברייתא (״ותני עלה״) מוסיפה על המשנה תנאי: כל זה ״בזמן שיש בהן טפח וביניהן פותח טפח״. אבל אם ״אין ביניהן פותח טפח״ — טומאה תחת קורה, ״תחתיה טמא״ בלבד, וביניהן ועל גביהן טהור. הסיבה (רש״י): העליונות רחבות כשיעור החללים שבין התחתונות, ולכן כשהחלל פחות מטפח גם העליונות צרות מטפח — ואותן אין משפילים בחבוט רמי, והבית אינו נעשה אהל אחד.ברייתא: חבוט רמי רק בקורות ברוחב טפח וחלל טפח ביניהן
7. שמע מינההמסקנה: ״כי אית ביה טפח אמרינן חבוט רמי״, וכשאין בו טפח — לא אומרים. כך מוכח כדברי רבא, ולכן סכך עליון שאין בו טפח אינו מושפל אל התחתון.מסקנה: חבוט רמי נאמר רק בדבר שיש בו טפח, כרבא

קושיית רב אשי: חבוט רמי בלי טפח

1. רקערב כהנא ישב ולימד את ההלכה של רבא: כשיש בסכך העליון טפח, אומרים חבוט רמי גם בפער של יותר משלושה טפחים.רב כהנא מלמד את הלכת רבא על חבוט רמי
2. מקשה רב אשירב אשי שואל את רב כהנא: ״וכל היכא דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי?״ האם באמת בכל מקום שאין בו טפח אין אומרים חבוט רמי — והוא מכוון לקושיה מברייתא.קושיה: האם בלי טפח אין אומרים חבוט רמי בשום מקום?
3. והא תניארב אשי מביא ברייתא מדיני עירובין: ״קורה היוצאה מכותל זה״ ואינה נוגעת בכותל שכנגד, או שתי קורות שיוצאות משני הכתלים ואינן נוגעות זו בזו — אם הרווח ״פחות משלשה״ טפחים אין צריך להביא קורה נוספת (לבוד), ואם שלשה — צריך. זו דעת התנא הראשון.ברייתא: רווח פחות משלושה בקורת מבוי — אין צורך בקורה נוספת
4. רבן שמעון בן גמליאלהברייתא מביאה דעה חולקת: רבן שמעון בן גמליאל מרחיב את הרווח שמותר בין הקורה לכותל או בין שתי הקורות — דבריו נמשכים בראש עמוד ב.רשב״ג חולק על התנא הראשון במידת הרווח
5. רשב״גלדעת רשב״ג ״פחות מארבעה״ טפחים אין צריך להביא קורה אחרת, וארבעה — צריך. הסיבה (רש״י): לדעתו לבוד נאמר בכל מקום עד ארבעה טפחים ולא עד שלושה.רשב״ג: לבוד עד ארבעה טפחים, ולא שלושה
6. שתי קורות מתאימותעוד בברייתא: ״שתי קורות המתאימות״ (צמודות זו לזו) שאף אחת מהן אינה ברוחב טפח, אך יחד ״מקבלות אריח לרחבו״ — חצי לבינה, כלומר רוחב טפח — אין צריך להביא קורה אחרת. אם לא מגיעות לשיעור הזה, צריך להביא קורה נוספת (רש״י).שתי קורות צרות שיחד רחבות טפח — אין צורך בקורה נוספת
7. רשב״גאריח לארכורשב״ג מקל יותר: אפילו אין ברוחבן טפח, די אם הן ״מקבלות אריח לארכו שלשה טפחים״ — אפשר להניח אריח מקצה לקצה, כשהקורות חזקות לשאת אותו. אם לאו, צריך קורה נוספת.רשב״ג: די אם שתי הקורות נושאות אריח באורך שלושה טפחים
8. ר׳ יוסי ברבי יהודהעוד בברייתא: אם ״היו אחת למעלה ואחת למטה״, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: רואים את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו למעלה, ובלבד שהעליונה לא למעלה מעשרים אמה והתחתונה לא למטה מעשרה טפחים (מגבולות הכשר קורה).ר׳ יוסי ברבי יהודה: קורות בגבהים שונים נראות כשוות
9. הא זה וזה בתוך עשריםמכאן קושיית רב אשי: הברייתא עוסקת עדיין בשתי קורות צרות שאין באחת מהן טפח, ומשמע ש״זה וזה בתוך עשרים״ — אפילו העליונה סמוכה לעשרים אמה והתחתונה לעשרה טפחים, רחוק הרבה משלושה — רואים אותן כשוות (רש״י). כלומר אומרים ״חבוט רמי״ ״אף על גב דלית ביה טפח״, וזה סותר את דברי רבא שחבוט רמי רק בטפח.קושיה: ר׳ יוסי מכשיר בחבוט רמי גם בלי רוחב טפח
10. תריץ ואימא הכירב כהנא עונה: ״תריץ ואימא הכי״ — יש לתקן את לשון הברייתא. ״ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים״ אלא ״בתוך עשרים״, ו״התחתונה סמוכה לה בפחות משלשה״ טפחים. אז הן נחשבות כצמודות מדין לבוד, ולא מדין חבוט רמי (רש״י: ״רואין״ בלשונו פירושו פחות משלושה).תירוץ: העליונה בתוך עשרים והתחתונה קרובה לה פחות משלושה
11. אי נמי״אי נמי״, פירוש שני: ״ובלבד שלא תהא התחתונה למטה מעשרה״ אלא ״למעלה מעשרה״, וגם כאן ״העליונה סמוכה לה בפחות משלשה״. ההיתר הוא לבוד בלבד.תירוץ שני: התחתונה למעלה מעשרה והעליונה קרובה פחות משלושה
12. מסקנהואם הרווח שלשה טפחים, ״כיון דלית ביה טפח — לא אמרינן חבוט רמי״, וכל קורה נחשבת לעצמה. כך דברי רבא עומדים בתוקפם.מסקנה: בלי טפח ובפער שלושה — אין חבוט רמי, כרבא

צילתה מרובה מחמתה: סתירת משניות

1. דיוקמלשון המשנה כאן, ״ושצילתה מרובה מחמתה כשרה״, מדייקים: ״הא כי הדדי פסולה״ — אם הצל והחמה שווים, הסוכה פסולה.דיוק: משנתנו מכשירה רוב צל, לכן צל וחמה שווים פסול
2. והא תנןהגמרא מקשה: ״והא תנן באידך פירקין״, במשנה בפרק אחר במסכת, ש״חמתה מרובה מצילתה פסולה״, ומדייקים מכאן שבשוויון (״כי הדדי״) כשרה. נמצא שכאן שוויון פוסל ושם מכשיר — סתירה.קושיה: משנה אחרת מדייקת שבשוויון הסוכה כשרה
3. לא קשיא״לא קשיא״: אין סתירה. ״כאן מלמעלה״ — כשבודקים בסכך עצמו, שוויון בין קנים לאוויר פוסל, כי אור השמש מתרחב למטה והחמה גדלה בפועל. ״כאן מלמטה״ — כשהצל והחמה שווים על הקרקע, בוודאי הקנים רחבים מהחללים, ולכן כשרה (רש״י).תירוץ: כאן שיעור מלמעלה בסכך, כאן שיעור מלמטה בקרקע
4. פתגם רב פפארב פפא מסייע בפתגם עממי: ״כזוזא מלעיל, כאיסתרא מלתחת״ — נקב בגודל זוז בסכך נראה בקרקע כגודל מטבע איסתרא, כי כתמי האור מתרחבים ככל שיורדים.רב פפא: כתמי אור גדלים למטה, כמו זוז למעלה ואיסתרא למטה

המעובה כמין בית

1. תנו רבנןהגמרא מביאה ברייתא על ״המעובה כמין בית״: סוכה שסכוכה צפוף כל כך שהכוכבים אינם נראים מתוכה — כשרה, כבמשנה. הצפיפות לבדה אינה פוסלת.ברייתא: סכך צפוף שהכוכבים אינם נראים בו — כשר
2. כוכבי חמהאבל אם ״אין כוכבי חמה נראין מתוכה״ — אפילו זהרורי אור השמש אינם נראים — ״בית שמאי פוסלין״, כי אז אין זה דומה לסוכה (רש״י), ו״בית הלל מכשירין״.בלי כתמי אור שמש: ב״ש פוסלים וב״ה מכשירים

סוכה בראש עגלה, ספינה ואילן

1. עגלה וספינהמי שעושה את ״סוכתו בראש העגלה״ או ״בראש הספינה״ — כשרה, אף שהיא מיטלטלת, כי דירת עראי מספיקה לסוכה (רש״י); ו״עולין לה ביום טוב״, כלומר מותר להיכנס אליה.סוכה על עגלה או ספינה כשרה, ומותר לעלות אליה ביום טוב
2. אילן וגמלמי שעושה סוכתו ״בראש האילן״ או ״על גבי גמל״ — הסוכה עצמה כשרה (ובדיעבד אם עלה אליה ביום טוב יצא ידי חובה — רש״י), אבל ״אין עולין לה ביום טוב״: חכמים אסרו לעלות לאילן ולהשתמש בבהמה ביום טוב, שמא יתלוש מהאילן (רש״י).סוכה באילן או על גמל כשרה, אך אסור לעלות אליה ביום טוב
3. שתים באילןאם שתים מדפנות הסוכה באילן ואחת בידי אדם, או שתיים בידי אדם ואחת באילן — כשרה, אך ״אין עולין לה ביום טוב״, כי רצפת הסוכה נשענת על האילן (רש״י) ובעלייה אליה משתמשים בו.שתיים באילן ואחת בידי אדם, או להפך — כשרה, ואין עולין
4. שלוש בידי אדםאם שלש הדפנות עשויות ״בידי אדם״ ואחת באילן — כשרה, ו״עולין לה ביום טוב״, כי עיקרה בידי אדם ואין משענתה על האילן.שלוש דפנות בידי אדם ואחת באילן — כשרה ועולין לה ביום טוב
5. זה הכללדף כגהמשנה מסכמת בראש דף כג: ״כל שינטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה״ — כשרה ו״עולין לה ביום טוב״. המבחן אינו מספר הדפנות שבאילן אלא אם הסוכה נשענת עליו: אם היא עומדת גם בלעדיו, אין עיקר משענתה על האילן, והעולה אליה אינו משתמש בו.הכלל: סוכה שעומדת גם בלי האילן — כשרה ועולין לה

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא