סוכה כ״ג
סוכה בספינה ועל בהמה: האם נדרשת דירת קבע, ומתי חוששים שמא תמות הבהמה או תברח, ובמה נחלקו ר״מ ור״י בחשש למיתה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הגמרא פותחת בבירור כשיטת מי המשנה שמכשירה סוכה בספינה, ומגלה את מחלוקת רבן גמליאל ור״ע בדירת קבע ודירת עראי.
משם עוברת לסוכה על גבי בהמה, מחלוקת ר״מ ור״י על ״ראויה לשבעה״, ואז לבהמה כדופן, שבה אביי ור׳ זירא מסבירים את פסול ר״מ ומתרצים שורת קושיות.
הסוגיה האחרונה בודקת אם ר״מ ור״י חוששים למיתה, בדיני תרומה, ביין מכותים, וביום הכיפורים, וממשיכה בדף הבא.
עמוד א · גמרא
סוכה בראש הספינה — ר״ע ורבן גמליאל
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה (בסוף דף כב) מכשירה סוכה על עגלה ועל ספינה ומתירה לעלות אליה ביום טוב, ומכשירה סוכה באילן או על גמל אך אוסרת לעלות אליה. הכלל בראש דף כג: אם אפשר להסיר את האילן והסוכה עומדת בפני עצמה — כשרה ועולים אליה, כי אין עיקר משענתה על האילן. הגמרא שואלת על הכשר הספינה.
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מכשירה סוכה בספינה, והגמרא מבררת כשיטת מי היא: ר״ע, שרבן גמליאל חולק עליו.
אביי מגדיר במה נחלקו: האם סוכה צריכה לעמוד גם ברוח הים (דירת קבע) או רק ברוח היבשה (דירת עראי).
- מי סובר כך?המשנה מכשירה סוכה על ספינה. הגמרא שואלת: ״מני מתניתין״ — כשיטת איזה תנא נשנתה, שהרי בדין זה נחלקו תנאים.שאלה: המשנה שמכשירה סוכה בספינה כשיטת מי?
- ברייתא: ר״עהמשנה היא כשיטת רבי עקיבא. הברייתא מלמדת: ״העושה סוכתו בראש הספינה״ — רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר.תשובה: כר״ע; רבן גמליאל פוסל סוכה בספינה והוא מכשיר
- מעשה בספינהרבן גמליאל ור״ע הפליגו יחד, ור״ע בנה סוכה בראש הספינה. למחרת נשבה רוח ועקרה אותה, ורבן גמליאל אמר: ״עקיבא! היכן סוכתך?״ — כלומר, מעיקרה לא הייתה סוכה כשרה.מעשה: רוח עקרה את סוכת ר״ע ורבן גמליאל טען שלא הייתה סוכה
- אביי: מה מוסכםאביי תחם את המחלוקת. סוכה שאינה עומדת ״ברוח מצויה דיבשה״ — לכל הדעות אינה אפילו דירת עראי. ואם עומדת גם ב״רוח שאינה מצויה דיבשה״, שהיא הרוח הרגילה בים — כשרה לכל הדעות.אביי: אם אינה עומדת ברוח יבשה פסולה, ואם עומדת ברוח ים כשרה לכולם
- רבן גמליאל: דירת קבענחלקו כשהסוכה עומדת ברוח היבשה ולא ברוח הים. לרבן גמליאל ״סוכה דירת קבע בעינן״; סוכה שנעקרת ברוח הרגילה בים אינה דירה קבועה, ולכן אינה סוכה כלל.רבן גמליאל: סוכה צריכה דירת קבע, ורוח הים עוקרת אותה
- ר״ע: דירת עראילר״ע ״סוכה דירת עראי בעינן״; די שתעמוד ברוח הרגילה ביבשה, והיא כשרה אף שאינה עומדת ברוח הים.ר״ע: סוכה היא דירת עראי, ודי שתעמוד ברוח יבשה
חשבו לפני שממשיכים
מדוע אין מחלוקת בין רבן גמליאל לר״ע בסוכה שאינה עומדת אפילו ברוח הרגילה ביבשה?
לדברי אביי, סוכה כזו לא כלום היא לכל הדעות — היא אינה ראויה אפילו כדירת עראי.
עמוד א · גמרא
סוכה על גבי בהמה — ר״מ ור״י
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מכשירה סוכה על גמל, והגמרא קובעת שהיא כר״מ, ור״י פוסל משום שאינה ראויה לשבעה ימים.
ר״מ משיב שמן התורה היא ראויה, והאיסור לעלות עליה הוא גזירת חכמים בלבד.
- מי סובר כך?המשנה אומרת שסוכה ״על גבי גמל״ כשרה (אך אין עולים אליה ביום טוב). הגמרא שואלת: ״מתניתין מני״ — כשיטת מי?שאלה: המשנה שמכשירה סוכה על גמל כשיטת מי?
- ברייתא: ר״מהיא כשיטת רבי מאיר. הברייתא: ״העושה סוכתו על גבי בהמה״ — ר״מ מכשיר ור״י פוסל. מדובר בדלתות שהונחו על שני סוסים ועליהן דפנות וסכך (רש״י).תשובה: כר״מ; ר״י פוסל סוכה שעל גבי בהמה
- מאי טעמיה?מה טעמו של ר״י הפוסל?שאלה: מה טעמו של ר״י שפוסל סוכה על בהמה?
- טעם ר״י: ראויה לשבעההכתוב אומר ״חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים״: רק ״סוכה הראויה לשבעה״ נקראת סוכה. כיוון שחכמים גזרו שלא עולים לסוכה על בהמה, אין היא ראויה ליום הראשון (רש״י) ולכן אינה סוכה.ר״י: סוכה צריכה להיות ראויה לשבעה ימים, וזו אינה ראויה
- תשובת ר״מלר״מ גם סוכה זו ״מדאורייתא מחזא חזיא״: מן התורה אין איסור להשתמש בבהמה ביום טוב, ורק חכמים גזרו. איסור מדרבנן אינו פוסל את הסוכה מעיקרה.ר״מ: מן התורה ראויה היא, והאיסור גזירת חכמים בלבד
עמוד א–ב
בהמה כדופן לסוכה — שמא תמות או שמא תברח
בקצרה — על מה הסוגיה
ר״מ פוסל בהמה כדופן, ושואלים לטעמו. אביי: שמא תמות; ר׳ זירא: שמא תברח.
ההסבר הראשון של ההבדל ביניהם נדחה, מתקנים אותו, ואחר כך מתרצים שורת קושיות (רווח בין הרגליים, רביצה, כיווץ אחרי המוות).
- ברייתא: בהמה כדופןמי שקשר בהמה כדופן לסוכה (לא שהעמיד עליה את הסוכה) — ר״מ פוסל ור״י מכשיר.ברייתא: בהמה כדופן לסוכה, ר״מ פוסל ור״י מכשיר
- כלל ר״מר״מ פוסל משום ש״כל דבר שיש בו רוח חיים״ אינו כשר לתפקידים אלה: לא דופן לסוכה; לא לחי בפתח מבוי (שמתיר לטלטל בו בשבת); לא פסין סביב בורות מים ברשות הרבים (שעושים את מקומם רשות היחיד כדי לשאוב בשבת); ולא גולל — כיסוי לארון המת, שאינו מקבל את דין הגולל לטומאה (רש״י). ״משום רבי יוסי הגלילי אמרו״: אף אין כותבים על בעל חיים גט.ר״מ: בעל חיים אינו מחיצה לשום עניין הדורש מחיצה
- מאי טעמיה?מה טעמו של ר״מ שפוסל בעל חיים כמחיצה?שאלה: מה טעמו של ר״מ שבעל חיים אינו מחיצה?
- אביי: שמא תמותאביי: גוזרים ״שמא תמות״ הבהמה ביום טוב ותיפול, ונמצא שאין דופן לסוכה (רש״י).אביי: חוששים שמא הבהמה תמות ותיפול הדופן
- ר׳ זירא: שמא תברחר׳ זירא: גוזרים ״שמא תברח״ הבהמה ותיעלם הדופן.ר׳ זירא: חוששים שמא הבהמה תברח
- נפקא מינה: פילההבדל ביניהם, בלשון הגמרא: ״בפיל קשור״ כולם מכשירים, כי גם אם ימות — ״יש בנבלתו עשרה״ טפחים והיא משמשת מחיצה. נחלקו ״בפיל שאינו קשור״: לאביי אין חוששים, ולר׳ זירא חוששים.פיל קשור כשר לכולם; פיל שאינו קשור — לפי הטעם
- קושיה: ניחוש שמא תברחקושיה על החלוקה: ״למאן דאמר גזרה שמא תמות, ניחוש שמא תברח״! חשש הבריחה ודאי קיים בפיל שאינו קשור, ואין סיבה שאביי יתעלם ממנו — ואם כן לא ייתכן שאביי מכשיר שם.קושיה: גם לאביי יש לחשוש שמא תברח הבהמה
- תירוץ: חלוקה מתוקנתאלא מחלקים אחרת: ״בפיל שאינו קשור״ כולם פוסלים (שמא יברח). נחלקו ״בבהמה קשורה״: לאביי חוששים שמא תמות, ובנבלה רגילה אין עשרה טפחים; לר׳ זירא לא חוששים, כי היא קשורה ואינה בורחת.תירוץ: פיל לא קשור פסול לכולם; בבהמה קשורה נחלקו
- קושיה: ניחוש שמא תמותולמי שאומר ״שמא תברח״ — מדוע אינו חושש גם שמא תמות?קושיה: למי שחושש שמא תברח, מדוע לא חושש שמא תמות?
- מיתה לא שכיחאתשובה: ״מיתה לא שכיחא״ — מיתה פתאומית אינה מצויה, ובדבר שאינו מצוי חכמים אינם גוזרים.תשובה: מיתה אינה מצויה, ולכן אין גוזרים עליה
- קושיה: רווח בין הרגלייםולכל הדעות, ״והאיכא רווחא דביני ביני״: בין רגלי הבהמה יש פתח שהוא כפירצה בדופן, וקשה לעשות דופן שרובה פרוץ.קושיה: בין רגלי הבהמה יש פירצה בדופן
- תירוץ: הוצא ודפנאמתרצים: ״דעביד ליה בהוצא ודפנא״ — סותם את הרווח בין רגליה בעלי דקל וענפי דפנה (רש״י: גדר בין רגליה).תירוץ: סותם את הרווח בעלי דקל וענפי דפנה
- קושיה: דלמא רבעה״ודלמא רבעה״ — שמא הבהמה תרבץ ותשבור את הדופן שבנה בין רגליה?קושיה: שמא הבהמה תרבץ ותשבור את הדופן
- תירוץ: מתיחה באשלימדובר שהבהמה ״מתיחה באשלי מלעיל״: קשורה בחבלים מלמעלה, ואינה יכולה לרבוץ.תירוץ: הבהמה קשורה בחבלים מלמעלה ואינה רובצת
- קושיה למאן דאמר שמא תמותאם הבהמה קשורה מלמעלה, אז גם לאביי אין מקום לחשש: ״הא מתיחה באשלי מלעיל״ — גם אם תמות, תישאר תלויה במקומה ותמלא את הדופן!קושיה: לאביי, מתה תישאר תלויה בחבלים ואין חשש
- תירוץ: פחות משלשהתשובה: לפעמים מעמיד את הבהמה דופן ״בפחות משלשה סמוך לסכך״: גובהה כשבעה טפחים ומשהו והסכך בגובה עשרה, והדופן נחשבת עד הסכך מדין לבוד (רש״י).תירוץ: לפעמים הבהמה מגיעה עד הסכך בפחות משלושה בלבד
- מתה מתכווצתוכיוון שהבהמה מתה, היא כווצא — מתכווצת מעט, ״ולאו אדעתיה״ — ואינו שם לב לתקן. נוצר חלל של יותר משלושה טפחים בינה לסכך, הלבוד בטל ואין דופן (רש״י).מתה מתכווצת, נוצר רווח של שלושה טפחים והסוכה נפסלת
עזרים — טבלת שיטות
אביי ור׳ זירא — מתי הבהמה כשרה כדופן
| אביי (שמא תמות) | ר׳ זירא (שמא תברח) | |
|---|---|---|
| פיל קשור — לפי ההסבר הראשון | כשרה | כשרה |
| פיל שאינו קשור — לפי ההסבר הראשון | כשרה | פסולה |
| פיל שאינו קשור — אחרי התיקון | פסולה | פסולה |
| בהמה רגילה קשורה — אחרי התיקון | פסולה | כשרה |
חשבו לפני שממשיכים
מדוע בפיל קשור כולם מכשירים, גם אביי שחושש שמא תמות?
כי אם הפיל ימות, יש בנבלתו עשרה טפחים, והנבלה עצמה משמשת מחיצה.
עמוד ב · המשך בדף כד׳
האם חוששים למיתה — אביי, ר״מ ור״י
🔑 מפתח לסוגיה
בת ישראל הנשואה לכהן אוכלת תרומה רק בזכות בעלה: אם מת או שחל גט שנתן לה — היא נאסרת. לכן השאלה אם חוששים שמא הבעל מת קובעת אם מותר לה לאכול, ובזה בודקת הגמרא את חשש ״שמא תמות״ שאביי ייחס לר״מ בסוגיה הקודמת.
בקצרה — על מה הסוגיה
מקשים על אביי: במקום אחר יישב סתירה בין שתי משניות בתרומה (בעל במדינת הים / גט ״קודם מיתתי״) ואמר להפך — ר״מ אינו חושש למיתה ור״י חושש, כמשתמע מברייתת הלוקח יין מכותים.
מתרצים ״איפוך״: שם אמר אביי שר״מ חושש ור״י לא, על סמך הברייתא של בהמה כדופן. אחר כך מיישבים כל אחד בלוקח יין — ר״מ: מיתה שכיחא ובקיעת נוד לא;
ר״י: אוסר שם משום ״אין ברירה״ — ואת חששו של ר״י בכהן גדול: ״מעלה עשו בכפרה״.
- מי אמר אביי?״ומי אמר אביי״ שר״מ חושש למיתה ור״י אינו חושש? והרי מוכח מדבריו של אביי עצמו ההפך — כפי שיבואר מיד.קושיה: האם אביי באמת אמר שר״מ חושש למיתה?
- משנה: בעל במדינת היםהמשנה הראשונה: ״בת ישראל שנשאת לכהן והלך בעלה למדינת הים״ — ממשיכה לאכול בתרומה, אף שהיא אוכלת רק בזכותו, ״בחזקת שהוא קיים״: כל זמן שלא נודע שמת מחזיקים אותו כחי, ואין חוששים שמא מת בינתיים.משנה: אשת כהן אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה חי, ואין חוששים למיתה
- רמינן: גיטיך קודם מיתתיומשנה אחרת סותרת: מי שאמר לאשתו ״הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי״ — אסורה לאכול בתרומה מיד, כי חוששים שמא זו השעה שקודם מיתתו והיא כבר גרושה (רש״י).קושיה: משנה אחרת חוששת בכל רגע שמא מת
- אביי: לא קשיאאביי מיישב: ״הא רבי מאיר דלא חייש למיתה, הא רבי יהודה דחייש למיתה״. משנת בעל במדינת הים כר״מ, ומשנת הגט כר״י. מכאן שלפי אביי ר״מ אינו חושש למיתה, בניגוד לאמור לעיל.אביי: ר״מ אינו חושש למיתה, ר״י חושש
- ראיה: לוקח יין מכותיםראיה לשיטות: ״הלוקח יין מבין הכותים״ (שאינם מפרישים כראוי) ואין בידו להפריש עכשיו, אומר על מאה לוג: שני לוגין שאפריש בעתיד הם תרומה (אחד מחמישים), עשרה מעשר ראשון, תשעה (עשירית הנותר) מעשר שני; ״ומיחל ושותה מיד״ — מחלל את המעשר השני על מעות שבביתו (רש״י) — דברי ר״מ. הוא סומך על כך שההפרשה שיעשה אחר כך תברר מה היה התרומה והמעשר, ואינו חושש שמא יארע דבר בינתיים.ראיה: ר״מ מתיר ללוקח יין לשתות ולהפריש אחר כך
- ר״י אוסרדף כד״רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין״. בשלב זה מבינים שהם אוסרים שמא יבקע הנוד ויישפך היין לפני ההפרשה, ונמצא שותה טבל (רש״י). אם ר״י חושש אפילו לבקיעת נוד — כל שכן שחושש למיתה, וזו ראיה לחלוקת אביי. (בהמשך יתברר טעם אחר לאיסורו.)ראיה: ר״י אוסר — כביכול חושש לבקיעת נוד, וכל שכן למיתה
- איפוךדף כדתירוץ: ״איפוך״ — אביי לא יישב את סתירת המשניות כפי שהובא, אלא להפך: משנת הבעל במדינת הים (אין חוששים שמא מת) כר״י, ומשנת הגט ״קודם מיתתי״ (חוששים) כר״מ. ולא מברייתת הלוקח יין למד זאת, אלא מהברייתא של ״עשאה לבהמה דופן לסוכה״ — ר״מ פוסל משום שחושש שמא תמות, ור״י מכשיר (רש״י). כך דבריו מתיישבים עם שיטתו בסוגיית הבהמה.תירוץ: הפוך — אביי אמר שר״מ חושש למיתה ור״י לא
- קשיא דר״מ אדר״מדף כדלפי ההיפוך ״קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר״: בדופן בהמה הוא חושש למיתה, ובלוקח יין אינו חושש לבקיעת נוד.קושיה: ר״מ חושש למיתה אך לא לבקיעת נוד
- מיתה שכיחאדף כדר״מ משיב: ״מיתה שכיחא״ — כל חי סופו למות; ״בקיעת הנוד לא שכיחא״, ואפשר שימסור את הנוד לשומר שישמור עליו.תשובה: מיתה מצויה, בקיעת נוד אינה מצויה ואפשר לשומר
- קשיא דר״י אדר״ידף כדוגם ״קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה״: בדופן בהמה אינו חושש למיתה, ובלוקח יין חושש לבקיעת נוד!קושיה: ר״י לא חושש למיתה אך חושש לבקיעת נוד
- אין ברירהדף כדטעם ר״י שם ״לאו משום דחייש לבקיעת נוד״, אלא משום ש״לית ליה ברירה״: אינו מקבל שבדיעבד מתברר שהחלק שהפריש כבר היה תרומה ומעשר, ולכן אוסר אף אם הנוד לא יבקע.תירוץ: ר״י אוסר כי אינו סובר ברירה, לא מחשש נוד
- קושיה: והא סיפאדף כד״ולא חייש ר׳ יהודה לבקיעת נוד?״ הרי בסוף הברייתא אמרו לר״מ: ״אי אתה מודה שמא יבקע הנוד״ ונמצא שותה טבלים למפרע, והוא ענה לכשיבקע. משמע שר״י חושש לכך!קושיה: סוף הברייתא מוכיח שר״י חושש לבקיעת נוד
- תירוץ: לשיטתךדף כדר״י אמר שם: ״לדידי לית לי ברירה״; ואף לדידך, שסובר ברירה, חשש בקיעת הנוד קיים. ר״מ השיב לכשיבקע — אינו חושש. זו טענה לשיטת ר״מ ולא חשש עצמי של ר״י.תירוץ: ר״י טען לשיטת ר״מ בלבד, ולא חשש בעצמו
- קושיה: והתנן אשה אחרתדף כד״ולא חייש רבי יהודה למיתה?״ והרי שנינו במשנה ביומא, על הכנת הכהן הגדול ליום הכיפורים: ר״י אומר ״אף אשה אחרת מתקינין לו״, ״שמא תמות אשתו״ — כי הכהן מכפר ״בעדו ובעד ביתו״, וביתו זו אשתו (רש״י). משמע שר״י חושש למיתה, ולא כמו שאמרנו ב״איפוך״!קושיה: ר״י הצריך אשה נוספת לכהן גדול שמא תמות אשתו
- מעלה עשו בכפרהדף כד״מעלה עשו בכפרה״, אמר רב הונא בריה דרב יהושע: בכפרת יום הכיפורים החמירו לחשוש לדבר שאין חוששים לו בעלמא, ולכן אין זו שיטה כללית של ר״י.תירוץ: ביום הכיפורים החמירו, ואין זו שיטת ר״י הכללית
חזרה
בחן את עצמך
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.