סוכה כ״ד
מדוע בהמה אינה מחיצה לרבי מאיר, מנין שאין כותבים גט על דבר שיש בו רוח חיים, ומתי מחיצה הנעה ברוח עדיין נחשבת מחיצה
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את הדיון בבהמה שעשאוה דופן לסוכה. הגמרא מקשה: אם לרבי מאיר זו רק גזירה, מדוע בהמה אינה מטמאת משום גולל, ורב אחא בר יעקב עונה שלדעתו בהמה אינה מחיצה כלל, בשני נוסחים שנבדקים על נוד מנופח.
מכאן עוברים לברייתא שבה רבי יוסי הגלילי אוסר לכתוב גט על דבר שיש בו רוח חיים, ומתבררים הפסוקים שממנו הוא למד ומה דורשים חכמים באותן מילים.
לבסוף משנתנו מכשירה סוכה בין האילנות, וכלל רב אחא בר יעקב שמחיצה צריכה לעמוד ברוח מצויה מעמיד שורת קושיות והוכחות, שכולן נפתרות בכך שהמחיצה נקשרה בענפי הוצא ודפנה.
הדיון מגיע גם לשאלה עד כמה מותר לטלטל תחת אילן כזה.
עמוד א–ב
בהמה כדופן ולמה אינה גולל
🔑 מפתח לסוגיה
הסוגיה חוזרת למחלוקת על בהמה שעשאוה דופן לסוכה, שרבי מאיר פוסל בה — ולפי ההסברים שנאמרו בדף הקודם, מחשש שמא תמות או שמא תברח. בסוכה, במבוי ובפסי ביראות שיטתו מחמירה, אבל במשנה בעירובין הוא מקל: בהמה שהעמידוה כ״גולל״ לקבר (המכסה שסוגרים בו את הקבר) אינה מטמאת לדעתו (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
אם בהמה היא מחיצה מן התורה ורק גזרו עליה, מדוע לרבי מאיר היא אינה מטמאת משום גולל?
רב אחא בר יעקב משיב שלדעתו בהמה אינה מחיצה כלל, בשני נוסחים, והנפקא מינה ביניהם היא נוד מנופח.
- רקעהגמרא חוזרת לשאלת הבהמה שעשאוה דופן. בין למאן דאמר שהפסול הוא ״שמא תמות״ ובין למאן דאמר ״שמא תברח״, משמע שמן התורה הבהמה היא ״מחיצה מעליא״, ורק חכמים גזרו עליה מחשש לתקלה (רש״י).שני הטעמים מניחים שבהמה מחיצה מן התורה וחכמים גזרו
- אלא מעתהאם כן, לרבי מאיר ״תטמא משום גולל״: הרי הבהמה מחיצה גמורה מן התורה והפסול רק גזירה, וכשמדובר בקולא אין סיבה לגזור. ובכל זאת שנינו בערובין שרבי יהודה מטמא בהמה שהעמידוה על הקבר משום גולל ורבי מאיר מטהר. מה מונע את הטומאה?קושיה: אם בהמה מחיצה מן התורה, למה רבי מאיר מטהר גולל?
- אלא אמר רב אחא בר יעקבאומר רב אחא בר יעקב: רבי מאיר סבור ש״כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה״. בהמה עומדת על רוח חיים, דבר שאין בו ממש, ולכן אינה מחיצה כלל, לא מן התורה ולא מדרבנן. אין כאן גזירה אלא פסול מהותי, ולכן אין לה דין גולל.רב אחא בר יעקב: בהמה עומדת ברוח ולכן אינה מחיצה כלל
- איכא דאמרילישנא אחרינא: רב אחא בר יעקב אמר שרבי מאיר סבור ש״כל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה״. רוח החיים אינה בידי אדם, שהרי אין אדם יכול לנפח אותה (רש״י).נוסח אחר: מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה
- מאי בינייהומה ההבדל המעשי בין שני הנוסחים? אם שניהם פוסלים בהמה, במה נחלקים?שאלה: מה נפקא מינה בין שני הנוסחים?
- נוד תפוחההבדל הוא במי שהעמיד את הדופן על ״נוד תפוח״, כלי עור שמילאו אותו אוויר (רש״י). למאן דאמר שמחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה, הנוד עומד ברוח ולכן פסול.נוד מנופח: לנוסח הראשון פסול כי הוא עומד ברוח
- הרי עשויה בידי אדםולמאן דאמר שהפסול הוא במחיצה שאינה עשויה בידי אדם, הנוד כשר: ״הרי עשויה בידי אדם״, שהרוח שבנוד באה בידי אדם.לנוסח השני הנוד כשר כי הרוח שבו בידי אדם
חשבו לפני שממשיכים
מדוע קושיית ״אלא מעתה לרבי מאיר תטמא משום גולל״ אינה עומדת אם אומרים שבהמה אינה מחיצה כלל?
הקושיה נשענת על כך שמן התורה הבהמה מחיצה מעליא ורק חכמים גזרו. לפי רב אחא בר יעקב אין כאן גזירה אלא פסול מהותי, ולכן אין סיבה שתהיה לה מעמד של גולל.
עמוד ב · גמרא
גט על דבר שיש בו רוח חיים
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי יוסי הגלילי אוסר לכתוב גט על דבר שיש בו רוח חיים, כי ״ספר״ הוא דוגמה לחומר הכתיבה, ואילו לחכמים ״ספר״ הוא סיפור דברים.
מכאן מבררת הגמרא מה כל צד דורש ב״וכתב״ (מתגרשת בכתיבה ולא בכסף), ב״ספר כריתות״ ובכפילות ״כרת כריתות״ (גט שמנתק את הקשר לגמרי), ומסיימת שחכמים אינם דורשים כפילות זו.
- ברייתאבברייתא שעסקה בשימוש בבעלי חיים נאמר: ״משום רבי יוסי הגלילי אמרו״ שאף אין כותבים על דבר שיש בו רוח חיים גיטי נשים.רבי יוסי הגלילי: אין כותבים גט על דבר שיש בו רוח חיים
- מאי טעמיהמה טעמו של רבי יוסי הגלילי, ומהיכן הוא למד את האיסור?שאלה: מהיכן רבי יוסי הגלילי למד איסור זה?
- דרשהמן הפסוק ״וכתב לה ספר כריתות״: ממילת ״ספר״ לבדה — ״אין לי אלא ספר״, כלומר רק קלף כתוב וגלול היה כשר. ״מנין לרבות כל דבר״ שאפשר לכתוב עליו, כגון לוח עץ או עלה זית (רש״י)? מן המילים ״וכתב לה״, שמשמען ״מכל מקום״: על כל דבר שאפשר לכתוב עליו ולתת בידה.וכתב לה מרבה כל דבר שאפשר לכתוב עליו
- מה תלמוד לומר ספראם כך, וכל דבר כשר, ״מה תלמוד לומר ספר״? המילה הזאת מיותרת אם הכל כשר.קושיה: אם כל דבר כשר, למה נכתב ספר?
- דוגמה״ספר״ בא לתת דוגמה: ״מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל״, אף כל דבר שכותבים עליו צריך להיות כזה. לכן אין כותבים גט על בהמה.ספר הוא דוגמה: רק דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל
- ורבנןוחכמים המתירים לכתוב גט על בעל חיים, כיצד הם מפרשים את המילה ״ספר״?שאלה: איך חכמים מפרשים ספר ומתירים?
- ספירת דבריםאילו נאמר ״וכתב בספר״, היינו מפרשים כדבריך שזה הדבר שכותבים עליו. אבל נאמר ״ספר״ סתם, ו״לספירת דברים בעלמא הוא דאתא״: הגט עצמו נקרא ספר, כי הוא סיפור דברי הכריתות (רש״י). אין כאן הגבלה של החומר.ספר הוא סיפור דברי הגט, לא חומר הכתיבה
- וכתב מאי דרשילדעת חכמים ״ספר״ אינו הקלף שכותבים עליו, ולכן אין צורך ב״וכתב״ כדי לרבות כל דבר: ממילא אין שום מקור לייחד חומר מסוים לכתיבת הגט (רש״י). אם כן, ״וכתב מאי דרשי ביה״ — מה הם לומדים מן המילה הזאת?שאלה: מה חכמים דורשים מהמילה וכתב?
- קא משמע לןלדעתם ״וכתב״ נחוץ ללמד שהאשה ״מתגרשת בכתיבה ואינה מתגרשת בכסף״. היה עולה על הדעת: הואיל והיציאה הוקשה להויה, ״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״, כמו שהנישואין נעשים בכסף, כך גם הגירושין. לכן בא ״וכתב״ ללמד שלא כן.וכתב בא ללמד שאין גירושין בכסף אלא בכתיבה
- מנא ליהורבי יוסי הגלילי, שלדבריו ״וכתב״ מרבה, מנין לו סברא זו שאין גירושין בכסף?שאלה: לרבי יוסי הגלילי מנין שאין גירושין בכסף?
- ספר כריתותהוא למד זאת מ״ספר כריתות״: מכיוון שהכריתות סמוכה לספר (רש״י), הוא מדייק שרק ספר כורתה ואין דבר אחר, כגון כסף, כורתה.מהמילים ספר כריתות: רק ספר כורת ולא דבר אחר
- ואידךואידך, חכמים, מה הם דורשים מהמילה כריתות?שאלה: מה חכמים דורשים מהמילה כריתות?
- ברייתאהיא נחוצה להם ללמד שהגט יהיה ״דבר הכורת בינו לבינה״, כך שלא נשאר קשר ביניהם. כך שנינו: מי שאמר ״הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין״ או ״שלא תלכי לבית אביך לעולם״ אינו כריתות, כי היא נשארת קשורה לתנאי כל ימיה. אבל ״שלא תלכי לבית אביך כל שלשים יום״ הוא כריתות, כי אחרי שלושים יום נפסק הקשר (רש״י).הגט חייב לנתק לגמרי: תנאי לכל החיים פוסל, שלושים יום כשר
- ואידךורבי יוסי הגלילי, מנין לו הדין הזה של תנאי בגט?שאלה: ורבי יוסי הגלילי, מנין לו דין התנאי?
- כרת כריתותהוא למד זאת מ״כרת כריתות״: הכתוב יכול היה לומר ״ספר כרת״ (רש״י), וכיון שכתב ״כריתות״, הלשון היתרה באה ללימוד נוסף. כך לומד רבי יוסי הגלילי מאותו צירוף שני דינים: מסמיכות ״ספר״ ל״כריתות״ — שרק ספר כורת ולא כסף, ומן הלשון היתרה — שהגט צריך לנתק את הקשר ביניהם לגמרי, ולכן תנאי לכל ימיה פוסל.רבי יוסי הגלילי: מהלשון כריתות במקום כרת לומד את דין התנאי
- ואידךואידך, חכמים, מה הם לומדים מאותה כפילות?שאלה: ומה חכמים לומדים מהכפילות כרת כריתות?
- לא דרשיחכמים אינם דורשים כפילות ״כרת כריתות״, כי אינם רואים בה שינוי בלשון הכתוב שאפשר ללמוד ממנו.חכמים: אין דורשים כרת כריתות
עמוד ב · משנה וגמרא
סוכה בין האילנות ומחיצה הנעה ברוח
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מכשירה סוכה שדפנותיה אילנות, ורב אחא בר יעקב קובע שמחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה.
מקשים מהמשנה ומשלוש ברייתות על מחיצות שנעות ברוח: האילנות מתורצים באילנות קשים, וכל השאר בכך שקשרו אותם בהוצא ודפנה.
בדרך מוסבר שהטלטול תחת אילן מיסך מוגבל לבית סאתים כי זו ״דירה שתשמישה לאויר״, והסוגיה נחתמת בדף כה בקמה קצורה המוקפת שבולים.
- משנההמשנה: מי שעשה את סוכתו בין האילנות והאילנות משמשים לה כדפנות, סוכתו כשרה. האילנות עומדים בארץ והסוכה אינה נשענת עליהם אלא הם עצמם הדפנות (רש״י).סוכה שדפנותיה אילנות כשרה
- כללאומר רב אחא בר יעקב: ״כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה״. מחיצה שהרוח מוליכה ומביאה אותה (רש״י) פסולה.רב אחא בר יעקב: מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה פסולה
- קושיה מהמשנהשנינו במשנתנו שהעושה סוכתו בין האילנות כשרה, ״והא קאזיל ואתי״: האילנות הולכים ובאים מחמת הרוח!קושיה: האילנות במשנה נעים ברוח, ואף על פי כן כשרים
- הכא במאי עסקינן״הכא במאי עסקינן בקשין״: במשנה מדובר באילנות זקנים, עבים וקשים (רש״י), שאינם נעים ברוח.המשנה עוסקת באילנות זקנים עבים שאינם נעים
- והאיכא נופו״והאיכא נופו״: גם באילן עבה יש נוף וענפים שנעים ברוח, ופעמים שהנוף הוא חלק מהדופן (רש״י).קושיה: נוף האילן נע ברוח גם בגזע עבה
- עביד ליה בהוצאמדובר שעשה את הנוף ״בהוצא ודפנא״: אורג אותו בענפי דקל ודפנה כמין מחיצה, כך שהרוח אינה מניעה אותו (רש״י).קשר את הנוף בענפי הוצא ודפנה ולכן אינו נע
- מאי למימרא״אי הכי מאי למימרא״: אם הנוף קשור ואינו נע, מה החידוש שבמשנה?קושיה: אם הנוף קשור, מה החידוש במשנה?
- קא משמע לןהחידוש: ״מהו דתימא ניגזר״, שמא יבוא להשתמש באילן בשבת, למשל להניח עליו כליו (רש״י), כיון שהוא משמש דופן לסוכה. ״קא משמע לן״ שאין חוששים לכך.הו״א: נגזור שמא ישתמש באילן, ומשמיעים שאין גזירה
- תא שמע״תא שמע״ ראיה שמחיצה הנעה ברוח נחשבת מחיצה: בפסי ביראות — פסים שמקיפים בהם באר ברשות הרבים כדי שתיחשב רשות היחיד ויתירו לשאוב ממנה בשבת — מעמידים בכל זווית ״דיומד״, שני פסים שהם מחיצה לשני הצדדים. שנינו שאם היה באחת הזוויות אילן (שעוביו אמה לכל צד), או גדר (אמה על אמה), או מחיצת הקנים, הוא ״נידון משום דיומד״ (רש״י). הרי שגם מחיצת קנים, שנעה ברוח, נחשבת מחיצה!ראיה: בפסי הבאר גם מחיצת קנים נחשבת מחיצה
- דחייה״התם נמי״ עשה אותה בהוצא ודפנא, כלומר קשר את הקנים עד שאינם נעים, ולכן היא מחיצה גמורה.גם שם קשר את הקנים, ולכן המחיצה יציבה
- תא שמע״תא שמע״: אילן המיסך על הארץ, שנופו כפוף סביב עד הארץ, ואין נופו גבוה מן הארץ שלושה טפחים, מטלטלים תחתיו. ״אמאי, הא קא אזיל ואתי״: מדוע הנוף נחשב מחיצה אם הוא נע ברוח?ראיה: מטלטלים תחת אילן מיסך אף שנופו נע
- דחייה״התם נמי דעביד ליה בהוצא ודפנא״: גם שם הנוף קשור, ולכן הוא מחיצה יציבה.גם באילן המיסך הנוף קשור ולכן אינו נע
- אי הכי״אי הכי ניטלטל בכוליה״: אם הנוף מחיצה גמורה, שנעשתה בידים לדירה ולשמירת שדה (רש״י), יטלטלו תחתיו בכל גדלו. מדוע אם כן אמר רב הונא בריה דרב יהושע שאין מטלטלין בו אלא בשטח מוגבל?קושיה: אם זו מחיצה גמורה, למה אין מטלטלים בכולו?
- בית סאתיםדף כההשיעור ״בית סאתים״ הוא שטח חצר המשכן. לפי רש״י זה השיעור שנתנו חכמים לכל היקף שלא הוקף לדירה: עד בית סאתים מטלטלים בכולו, ואם הוא גדול מזה — הוא כרמלית ומטלטלים בו רק בארבע אמות. הקושיה היא שאם הנוף נקשר בידיים כדי לדור תחתיו ולשמור את השדה, זהו היקף לדירה, ומן הראוי להתיר בו בכל גודלו.בית סאתים: שיעור היקף שלא הוקף לדירה, כחצר המשכן
- דירה לאוירדף כה״משום דהוי דירה שתשמישיה לאויר״: אין זו דירה ממש לדור בתוכה, והיא נעשתה לצורך האוויר שמחוצה לה, כגון לשמור שדות (רש״י). ״וכל דירה שתשמישיה לאויר אין מטלטלין בו אלא סאתים״.דירה שתשמישה לאוויר: מטלטלים בה רק בית סאתים
- תא שמעדף כה״תא שמע״: מי ששבת בתל גבוה עשרה טפחים, או בנקע עמוק עשרה, ששטחו מארבע אמות עד בית סאתים, או בקמה קצורה שהשבולים מקיפות אותה, ״מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה״. הרי השבולים נחשבות מחיצות אף על פי שהולכות ובאות.ראיה: שבולים מקיפות קמה, ונחשבות מחיצה אף שנעות
- דחייהדף כה״התם נמי דעביד ליה בהוצא ודפנא״: קשר את השבולים זו לזו בענפי דקל ודפנה (רש״י), והן מחזיקות זו את זו כמחיצה גמורה.גם שם קשר את השבולים, ולכן הן מחיצה יציבה
חשבו לפני שממשיכים
כמה פעמים בסוגיה הגמרא עונה ״התם נמי דעביד ליה בהוצא ודפנא״? מה המשותף לכל הקושיות שהיא פותרת בדרך זו?
היא משיבה כך על הנוף באילן, על מחיצת הקנים בפסי הבאר, על האילן המיסך ועל השבולים. בכולם הקושיה היא שהמחיצה נעה ברוח, והתשובה שקשרו אותה בענפי הוצא ודפנה עד שאינה נעה.
חזרה
בחן את עצמך
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.