סוכה כ״ה

עוסק במצוה: שלוחי מצוה והחתן

1. משנהשלוחי מצוההמשנה פותחת: ״שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה״. מדובר באנשים היוצאים לדרך לצורך מצוה, כגון ללמוד תורה, להקביל פני רבם או לפדות שבויים (רש״י). הפטור חל אפילו בשעה שהם חונים ויושבים בדרך (רש״י), ולא רק בזמן ההליכה עצמה.שלוחי מצוה פטורים מסוכה, גם כשהם חונים בדרך
2. משנהחולים״חולין ומשמשיהן״, כלומר החולים והמטפלים בהם, פטורים אף הם מן הסוכה. המשנה אינה מנמקת כאן את הפטור, והגמרא תדון בו בדף כו (״חולה שאמרו״).חולים והמטפלים בהם פטורים מן הסוכה
3. משנהעראי״אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה״: כל אדם רשאי לאכול ולשתות אכילת עראי, כלומר סעודה שאינה סעודת קבע, מחוץ לסוכה, בלי צורך בפטור מיוחד.כל אדם רשאי לאכול ולשתות עראי מחוץ לסוכה
4. מנא הני מילי?הפטור אינו מובן מאליו, הרי מצות הישיבה בסוכה מוטלת על כל אדם. לכן הגמרא שואלת על הפטור הראשון: ״מנא הני מילי״, מנין לנו שהעוסק במצוה, כמו שליח מצוה, פטור מן הסוכה?קושיה: מנין שהעוסק במצוה פטור מן הסוכה?
5. ברייתאדרשת הפסוקהברייתא דורשת פסוק מפרשת קריאת שמע: ״בשבתך בביתך — פרט לעוסק במצוה״, שאינו יושב בביתו כרגיל; ו״בלכתך בדרך — פרט לחתן״. מכאן הלכה: הכונס בתולה פטור מקריאת שמע בלילה הראשון, והכונס אלמנה חייב. רש״י מסביר למה צריך שני פסוקים: אילו נכתב אחד בלבד, הייתי אומר שהתורה פטרה רק מי שעושה מלאכת מצוה או הולך למצוה, אבל חתן יושב ובטל וטרוד רק במחשבתו, ולכן נכתב פסוק שני שפוטר גם אותו.דרשת הפסוק: עוסק במצוה וחתן פטורים; כונס אלמנה חייב
6. מאי משמע?הגמרא שואלת: ״מאי משמע״, איך משתמע מן הפסוקים הללו דווקא פטור של העוסק במצוה? הפסוק רק מצווה לקרוא בישיבה ובהליכה, ואין בו הוצאה מפורשת של מצוה (רש״י: מנין שהפסוקים מוציאים את העוסק במצוה).קושיה: איך משתמע מן הפסוק פטור לעוסק במצוה?
7. רב הונאכדרךרב הונא: כדרך. המילה ״בדרך״ נדרשת כמו דרך רגילה. כשם שדרך שאדם הולך בה סתם היא עניין של רשות (רש״י: הולך בדרך סחורה), כך הפסוק עוסק רק בעניינים של רשות, להוציא את מי שעסוק במצוה.רב הונא: הדרך שבפסוק היא דרך של רשות, ולכן מצוה אינה בכלל
8. מי לא עסקינן?מקשים: ״מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה״. הפסוק כתוב סתם ״בדרך״, ודרך סתם כוללת גם הולך לדבר מצוה, והתורה אמרה שיקרא (רש״י). אין סיבה לצמצם את הפסוק לדרך של רשות בלבד.קושיה: דרך סתם כוללת גם הולך למצוה, אז למה הוא פטור?
9. אם כן לימא קראמתרצים: ״אם כן לימא קרא בשבת ובלכת״. אילו הפסוק התכוון לכל הליכה, היה כותב בלי הסיומת ״ך״. הסיומת בשבתך ובלכתך באה ללמד: בהליכה שלך, הליכה של רשות, אתה חייב; בהליכה של מצוה אתה פטור.תשובה: סיומת ך מלמדת שרק הליכה שלך חייבת, הליכת מצוה פטורה
10. אי הכי, אפילו אלמנהמקשים על הברייתא: אם החתן פטור כי הוא עוסק במצוה, ״אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי״. גם הוא מקיים את אותה מצוה, ומדוע הברייתא מחייבת אותו בקריאת שמע?קושיה: גם כונס אלמנה עוסק באותה מצוה, אז למה הוא חייב?
11. טריד״כונס את הבתולה טריד, כונס אלמנה לא טריד״. הפטור בא מטרדת הלב ולא מעצם המצוה: הכונס בתולה טרוד בדאגה שמא לא תימצא בתולה (ובמחשבת הביאה, רש״י), ואינו יכול לכוון בקריאת שמע. רש״י מוסיף שהפסוק פטר בגלל הטירדה, שהרי אין אדם יכול לעסוק בשני דברים כאחד. הכונס אלמנה אינו טרוד, ויכול לקיים את שתי המצוות.תשובה: הפטור בא מטירדת הלב, וכונס אלמנה אינו טרוד
12. וכל היכא דטריד?ממשיכים לפי הטעם הזה: ״וכל היכא דטריד הכי נמי דפטור״. האם כל אדם שמוטרד בדבר יהיה פטור מקריאת שמע? זו מסקנה רחבה מדי, ולכן הטעם עצמו מוטל בספק.קושיה: האם כל טרוד פטור מקריאת שמע?
13. טבעה ספינתומחדדים בדוגמה: ״טבעה ספינתו בים״ דטריד. רש״י: מי שטרוד בצערו כך אינו יכול לכוון את לבו, ולכן לפי הטעם של הברייתא היה אמור להיות פטור.קושיה: מי שטבעה ספינתו בים טרוד מאוד, האם גם הוא פטור?
14. והאמר רבהגמרא מקדימה תשובה אפשרית ומפריכה אותה: ״וכי תימא הכי נמי״ שהוא פטור, והרי ר׳ אבא בר זבדא אמר בשם רב שאבל חייב בכל המצוות חוץ מתפילין, שבהן נאמר ״פאר״. האבל טרוד בצערו, ובכל זאת חייב. הרי שטירדה לבדה אינה פוטרת בכל מקרה.הוכחה: אבל טרוד בצערו ובכל זאת חייב, אז טירדה לבדה אינה פוטרת
15. טירדא דמצוה״הכא טריד טירדא דמצוה, התם טריד טירדא דרשות״. החתן טרוד בדבר מצוה שהוא עומד לעשות, ומי שטבעה ספינתו טרוד בדבר רשות, שהרי אינו חייב לדאוג על כך. רש״י: הפסוק לימד שחתן אינו חייב להסיר דעתו ממצוה ראשונה בגלל מצוה אחרת שבאה עליו, ואבל, אף שחייב לנהוג אבלות, אינו חייב להצטער, ולכן טירדתו היא טירדת רשות.תשובה: רק טירדה של מצוה פוטרת, צער של רשות אינו פוטר

מקור הכלל: פסח שני

1. והעוסק במצוה מהכא?הגמרא חוזרת אל הכלל הרחב: ״והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא״, האם הכלל הכללי שעוסק במצוה פטור נלמד מ״בשבתך בביתך״ (רש״י)? לא, כי יש לו מקור אחר.קושיה: הכלל שעוסק במצוה פטור נלמד ממקור אחר, לא מכאן
2. מהתם נפקאהמשך הקושיה: ״מהתם נפקא״, הכלל נלמד כבר מפרשת פסח שני: ״ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם״ וגו׳. אנשים אלה היו בשנה השנית ליציאת מצרים (רש״י), ולא יכלו לעשות את הפסח כי נטמאו למת. אם כן, מה צריך את הדרשה מקריאת שמע? התשובה תבוא בסוף הסוגיה (״צריכא״).המשך הקושיה: הכלל נלמד כבר מטמאי המת שלא עשו פסח
3. ר׳ יוסי הגליליהברייתא שואלת: מי היו אותם אנשים? ר׳ יוסי הגלילי: ״נושאי ארונו של יוסף״, אנשים שנשאו עמם במדבר את ארון יוסף. לפי זה הם נטמאו תוך עיסוק במצוה, ולכן נפטרו מן הפסח.רבי יוסי הגלילי: אלה נושאי ארונו של יוסף
4. ר׳ עקיבאר׳ עקיבא חולק: ״מישאל ואלצפן היו״, שהיו עוסקים בנדב ואביהוא, כלומר הוציאו אותם כשנשרפו בקודש הקדשים (ויקרא י, ד). גם כאן הטומאה באה מעיסוק במצוה.רבי עקיבא: אלה מישאל ואלצפן שהוציאו את נדב ואביהוא
5. ר׳ יצחקנושאי הארוןר׳ יצחק דוחה את הזיהוי הראשון: ״אם נושאי ארונו של יוסף היו, כבר היו יכולין ליטהר״. הם נשאו את הארון זמן רב קודם; לפי רש״י עברו יותר מעשרה חודשים מאז חנו בסיני ולא נשאוהו, ולכן היה להם די זמן להיטהר. הפסוק אומר ״ולא יכלו״.קושיה: נושאי הארון נשאו אותו מזמן ויכלו כבר להיטהר
6. ר׳ יצחקמישאל ואלצפןגם הזיהוי השני נדחה: ״אם מישאל ואלצפן היו, יכולין היו ליטהר״. המשכן הוקם בראש חודש ניסן, שהוא יום שמיני למילואים, ובו מתו נדב ואביהוא, ועד י״ד בניסן עברו יותר משבעה ימים. רש״י מוסיף שאלעזר שרף את הפרה האדומה למחרת, כך שהיה אפשר להזות עליהם.קושיה: גם מישאל ואלצפן היה להם די זמן להיטהר לפני הפסח
7. אלאעוסקין במת מצוהלכן ר׳ יצחק מציע: ״עוסקין במת מצוה היו״, אנשים אחרים ששמם לא נמסר, שנזדמן להם לקבור מת שמצוה להתעסק בו (רש״י), והשביעי לטומאתם חל בערב פסח. ההוכחה: ״ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא״, דווקא באותו יום לא יכלו, אך למחרת כן יכלו. לכן שאלו אם לשחוט עליהם את הקרבן, כי בשעת השחיטה והזריקה עדיין לא היו טהורים, ורק לאכילה בלילה כבר היו.תשובה: אנשים אחרים בקבורת מת מצוה, ושביעי שלהם חל בערב פסח
8. מסקנהעוסק במצוה פטורמכאן העיקרון: העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת. אנשים אלה היו חייבים בקבורת המת, וכך נמנעו מקרבן פסח, מצוה חמורה. רש״י: מצוה קלה שבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה שעתידה לבוא.מסקנה: עוסק במצוה פטור, גם כשהמצוה האחרת חמורה יותר
9. צריכאאם הכלל נלמד מפסח שני, למה צריך גם את דרשת קריאת שמע? הגמרא: צריכא. שני המקורות נצרכים, כי כל אחד מהם לבדו היה משאיר חלק מהכלל לא ברור.תשובה: צריך את שני המקורות, כל אחד משלים את השני
10. אי אשמעינן התם״דאי אשמעינן התם״, אילו למדנו רק מפסח שני, הייתי אומר שהם נפטרו כי בשעת הטומאה עדיין לא הגיע זמן חיוב הפסח. אבל בקריאת שמע זמן החיוב כבר הגיע (בתוך החופה, רש״י), ושמא החתן חייב. לכן צריך את הדרשה מקריאת שמע.בלי קריאת שמע: בפסח עוד לא הגיע זמן החיוב, אז אולי חתן חייב
11. ואי אשמעינן הכא״ואי אשמעינן הכא״, אילו למדנו רק מקריאת שמע, הייתי אומר שהפטור נאמר כי אין בה עונש כרת. אבל פסח, שיש בו כרת, אולי לא נפטרים ממנו; הייתי אומר שלא ייטמאו למת בשבעת הימים שלפני הפסח (רש״י). לכן צריך את פסח שני.בלי פסח שני: בקריאת שמע אין כרת, אז אולי בפסח לא פוטרים

דיני אבל: תפילין וסוכה

1. רבאבל ותפיליןכיוון שהוזכר דין אבל, הגמרא מבררת אותו. ר׳ אבא בר זבדא אמר בשם רב: ״אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מתפילין״, שהרי נאמר בהן ״פאר״, ואין ראוי לאבל לפאר את עצמו.רב: אבל חייב בכל המצוות חוץ מתפילין, שהן פאר
2. פארך חבוש עליךהמקור: ״פארך חבוש עליך״. הקדוש ברוך הוא ציווה את יחזקאל שלא להתאבל על מות אשתו ולחבוש פאר, ומכאן: אתה חייב, אבל כל העולם פטורים. רש״י: יחזקאל נעשה אות ומופת לישראל, ושלא כדרך שאר אבלים, ולכן מוכח שאבל אסור בתפילין.המקור: יחזקאל נצטווה לחבוש פאר, ומכאן שאבל אחר פטור
3. רק ביום ראשון״והני מילי ביום ראשון״: הפטור מתפילין נאמר רק ביום הראשון לאבל, כי נאמר ״ואחריתה כיום מר״. עיקר המרירות נמשכת יום אחד (רש״י), ולכן אחר כך האבל חייב בתפילין.הפטור מתפילין רק ביום הראשון, שהוא יום מר
4. אבל חייב בסוכהעוד אמר ר׳ אבא בר זבדא בשם רב: ״אבל חייב בסוכה״. כלומר גם במצות סוכה אין לאבל פטור.רב: אבל חייב בסוכה
5. פשיטא?הגמרא תמהה: פשיטא. רש״י: במה שונה סוכה משאר מצוות, שרב כבר אמר שאבל חייב בהן, ומדוע צריך לחזור על כך?קושיה: אם אבל חייב בכל המצוות, למה לחדש שהוא חייב בסוכה?
6. מהו דתימאהצורך בחידוש: ״מהו דתימא״, הואיל ורב אמר ש״מצטער פטור מן הסוכה״, שמי שישיבתו בסוכה גורמת לו צער פטור ממנה, אפשר היה לחשוב שגם האבל, שהוא מצטער, פטור.הו״א: האבל מצטער, ואולי פטור מסוכה ככל מצטער
7. קא משמע לן״קא משמע לן״: הפטור נאמר ב״צערא דממילא״, צער שבא מן הסוכה עצמה (חום, קור או ריח רע, רש״י). אבל האבל מצער את עצמו, ולכן ״איבעי ליה ליתובי דעתיה״, עליו ליישב דעתו כדי לקיים את המצוה.מסקנה: צער שהאבל גורם לעצמו אינו פוטר, וצריך ליישב דעתו

חתן ובני החופה: סוכה, ייחוד ותפילה

1. חתן ובני החופהר׳ אבא בר זבדא אמר בשם רב: ״חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה״. החתן, רעיו המלווים אותו וכל המסייעים בשמחתו פטורים בשבעת ימי המשתה.רב: החתן ובני החופה פטורים מסוכה כל שבעת ימי המשתה
2. מאי טעמא?שואלים לטעם הפטור של החתן ובני החופה מן הסוכה: ״מאי טעמא״?קושיה: מה הטעם לפטור של החתן ובני החופה?
3. בעו למיחדיהטעם: ״משום דבעו למיחדי״, כי הם רוצים לשמוח. הגמרא בודקת מיד מדוע אי אפשר לשמוח גם בסוכה.תשובה: הם רוצים לשמוח, וזה הטעם לפטור
4. ליחדו בסוכהאם הבעיה היא שמחה: ״וליכלו בסוכה וליחדו בסוכה״, שיאכלו וישמחו שם.קושיה: שיאכלו וישמחו בסוכה עצמה
5. אין שמחה אלא בחופה״אין שמחה אלא בחופה״: שמחת החתונה מתקיימת בחופה עצמה ולא בסוכה.תשובה: השמחה מתקיימת רק בחופה
6. ליחדו בחופהממשיכים: ״וליכלו בסוכה וליחדו בחופה״, שיאכלו בסוכה כשאר אנשים וישמחו בחופה.קושיה: שיאכלו בסוכה וישמחו בחופה
7. אין שמחה אלא במקום סעודה״אין שמחה אלא במקום סעודה״: כיוון שצריך לשמוח בחופה, צריך לעשות שם גם את הסעודה, ולכן אי אפשר לאכול בסוכה.תשובה: שמחה נעשית במקום הסעודה, לכן סועדים בחופה
8. וליעבדו חופה בסוכה?שואלים עוד: ״וליעבדו חופה בסוכה״, שיעשו את החופה בתוך הסוכה עצמה, וכך הכול יהיה במקום אחד.קושיה: שיעשו את החופה בתוך הסוכה
9. אבייייחודאביי: ״משום ייחוד״. רש״י: סוכות היו בגגות ואין שם עוברים ושבים תמיד, ושמא ירד החתן לעשות צרכיו ויתייחד אדם אחר עם הכלה, והיא אשת איש ולכן אסורה בייחוד.אביי: החשש שזר יתייחד עם הכלה בסוכה
10. רבאצער חתןרבא: ״משום צער חתן״. רש״י: הסוכה צרה ופתוחה, כי אין לה אלא שלוש דפנות, והחתן מתבייש לשחק עם כלתו בה.רבא: הסוכה פתוחה והחתן מתבייש לשחק עם כלתו
11. מאי בינייהו?שואלים מה ההבדל המעשי בין שני הטעמים: ״מאי בינייהו״?קושיה: מה ההבדל המעשי בין אביי לרבא?
12. איכא בינייהו״דשכיחי אינשי דנפקי ועיילי להתם״, כלומר מקום שאנשים רבים נכנסים ויוצאים. לאביי, טעם הייחוד, אין בעיה, כי תמיד יש שם אנשים ואין חשש שהכלה תישאר לבדה עם זר. לרבא, צער החתן, יש בעיה גם אז, כי הסוכה צרה והחתן מתבייש.ההבדל: במקום עמוס עוברים ושבים, לאביי מותר ולרבא אסור
13. ר׳ זיראר׳ זירא: ״אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה״. הוא נשא אישה בערב חג הסוכות, אכל בסוכה ושמח בחופה, ואמר שכל שכן ששמח ליבו שעשה שתי מצוות. הוא אינו מחייב בכך את כולם. רש״י: דובר בנישואין בערב הרגל, כי אין נושאים נשים במועד.רבי זירא נשא בערב החג, אכל בסוכה ושמח בחופה
14. ברייתאתפלה ותפיליןברייתא: חתן, שושבינים וכל בני החופה ״פטורין מן התפלה ומן התפילין״, כי מפני השמחה הגדולה דעתם אינה פנויה. רש״י: תפלה צריכה כוונה, ובתפילין החשש הוא שבשמחה שכיחים שכרות וקלות ראש.ברייתא: בני החופה פטורים מתפלה ומתפילין, כי דעתם אינה פנויה
15. חייבין בקריאת שמעאבל הם ״חייבין בקריאת שמע״, כי רש״י מסביר שעיקר הכוונה היא בפסוק הראשון בלבד, והם יכולים ליישב את דעתם שעה קטנה לקרוא אותו.ברייתא: חייבים בקריאת שמע, כי כוונה נדרשת רק בפסוק ראשון
16. משום ר׳ שילאדף כו״משום ר׳ שילא אמרו: חתן פטור, והשושבינין וכל בני החופה חייבין״. רש״י: החתן פטור מקריאת שמע כי הוא טרוד, ושאר בני החופה חייבים, כי התנאים האלה אינם סוברים שהעוסק במצוה פטור מן המצוה.רבי שילא: חתן פטור מקריאת שמע, ושאר בני החופה חייבים

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא