סוכה כ״ו

העוסק במצוה והולכי דרכים

1. ברייתאר׳ חנניא בן עקביא: ״כותבי ספרים תפילין ומזוזות״ — הם עצמם, ו״תגריהן״ (הסוחרים המוכרים את הכתבים), ו״תגרי תגריהן״ (הקונים מהם כדי למכור לאחרים, לפי רש״י), וכן ״כל העוסקין במלאכת שמים״ — ולרבות מוכרי תכלת לציצית. כולם פטורים מקריאת שמע, מתפילה, מתפילין ומכל מצוות התורה, בזמן שהם עוסקים במלאכה הזו.סופרי תפילין ומזוזות וסוחריהם פטורים ממצוות בזמן שעוסקים במלאכתם
2. הטעםהפטור בא ״לקיים דברי רבי יוסי הגלילי״: ״העוסק במצוה פטור מן המצוה״. כלומר, מי שעוסק במצוה אחת פטור מאחרות כל זמן שהוא עוסק בה, ולכן הפטור נאמר רק ״בזמן שהם עוסקים במלאכה זו״ (שטיינזלץ).הטעם: העוסק במצוה פטור מן המצוה, כל עוד הוא עוסק בה
3. ברייתאהולכי דרכיםהולכי דרכים פטורים מהסוכה רק בשעות ההליכה: מי שהולך ביום פטור ביום וחייב בלילה; מי שהולך בלילה פטור בלילה וחייב ביום; ומי שהולך יום ולילה פטור בשניהם. רש״י מבאר: התורה אמרה ״תשבו״ כעין ישיבת ביתו — וכמו שבשאר השנה אדם אינו נמנע מלצאת לדרך לסחורה, כך לא הצריכה התורה להימנע מכך בימי החג שאינם יום טוב.הולכי דרכים פטורים מסוכה רק בשעות שהם הולכים
4. הולכים לדבר מצוה״הולכין לדבר מצוה״ פטורים מהסוכה ביום ובלילה, אפילו אם הם הולכים רק ביום. רש״י: הם טרודים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה, ולכן פטורים מכל הזמן.ההולכים לדבר מצוה פטורים יום ולילה, כי הם טרודים במצוה
5. מעשהדוגמה: רב חסדא ורבה בר רב הונא, כשבאו בשבת הרגל לבית ראש הגולה, ישנו על שפת נהר סורא ולא בסוכה, ואמרו: ״אנן שלוחי מצוה אנן״ ופטורין. רש״י: הם באו לשמוע את הדרשה ולהקביל את פני ראש הגולה.רב חסדא ורבה בר רב הונא ישנו בחוץ כי היו שלוחי מצוה

שומרי העיר והגנות: פרצה קוראה לגנב

1. ברייתאשומרי העירשומרי העיר פטורים מהסוכה באותן שעות ששומרים: ״שומרי העיר ביום״ פטורים ביום וחייבים בלילה; בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום; ושומרים יום ולילה פטורים בשניהם. הדין בנוי כמו בהולכי דרכים. הגמרא אינה מפרשת כאן את טעם הפטור של שומרי העיר; הקושיה שבהמשך נשאלת על שומרי גנות ופרדסים.שומרי העיר פטורים מסוכה רק בשעות השמירה
2. שומרי גנות״שומרי גנות ופרדסים״ פטורים מהסוכה בין ביום ובין בלילה. רש״י: הם אינם יכולים לזוז משם.שומרי גנות ופרדסים פטורים מסוכה יום ולילה
3. קושיה״וליעבדו סוכה התם וליתבו?״ אם השומר נשאר במקומו, שיבנה סוכה שם וישב בה — מדוע יפטר?קושיה: שיבנו סוכה במקום השמירה וישבו בה
4. תירוץ אבייאביי: התורה אמרה ״תשבו כעין תדורו״ — ישיבה כמו דירה קבועה. רש״י: התורה הזקיקה את האדם לעזוב את ביתו ולדור בסוכה עם מיטותיו, כלי תשמישו ומצעותיו, ובגן אינו יכול להביאם מפני הטורח. לכן אי אפשר לקיים שם דירה, והמצוה אינה חלה עליו.אביי: בגן אי אפשר לדור כעין דירה קבועה, ולכן פטור
5. תירוץ רבארבא: ״פרצה קוראה לגנב״. אם השומר יקבע לו סוכה ויישב בה, הגנבים יידעו היכן הוא נמצא ויפרצו מצד אחר (רש״י: הגנב רואה אותו יושב בסוכה בלילה, נכנס וגונב לרוח אחרת). לכן אין מחייבים אותו בסוכה, שלא תיווצר פרצה בשמירה.רבא: ישיבה בסוכה מגלה לגנבים איפה השומר ופורצת שמירה
6. מאי בינייהו?״מאי בינייהו?״ מה ההבדל המעשי בין שני הטעמים?שאלה: מה ההבדל בפועל בין טעם אביי לטעם רבא?
7. תשובה״איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי״ — שומר על כרי פירות, שנמצא תמיד לפניו. מצד השמירה הוא יכול לקבוע סוכה שם, כי הוא שומר רק מקום מצומצם (ולפי רש״י אין כאן פרצה קוראה לגנב). אבל ״תשבו כעין תדורו״ אי אפשר לקיים שם. לפי רבא אין סיבה לפטור אותו, ולפי אביי הוא פטור.שומר כרי פירות: לפי רבא חייב, לפי אביי פטור

חולים, משמשיהם והמצטער

1. משנה וברייתאהמשנה: ״חולים ומשמשיהם״ פטורים מהסוכה. הברייתא מבארת: החולה שהמשנה מדברת עליו אינו רק חולה שיש בו סכנה, אלא גם חולה שאין בו סכנה — ״אפילו חש בעיניו, ואפילו חש בראשו״.חולים ומשמשיהם פטורים, גם חולה שאין בו סכנה ואפילו כאב עיניים
2. מעשה רשב״גרבן שמעון בן גמליאל מספר: פעם חש בעיניו בקיסרי, ורבי יוסי בריבי (רבי יוסי בן חלפתא, החכם החריף בדורו, לפי רש״י) התיר לו ולמשמשיו לישון מחוץ לסוכה.רבן שמעון בן גמליאל חש בעיניו: רבי יוסי התיר לישון בחוץ
3. מעשה רברב התיר לרב אחא ברדלא ״למגנא בכילתא בסוכה״, ישן בתוך כילה שגבוהה עשרה טפחים ויש לה גג, כך שהוא כאילו ישן בבית ולא יוצא חובת סוכה (רש״י) — בגלל בקי, הזבובים הנושכים.רב התיר לישון בכילה בסוכה בגלל זבובים נושכים
4. מעשה רבארבא התיר לרב אחא בר אדא לישון בר ממטללתא, חוץ לסוכה, בגלל ״סירחא דגרגישתא״ — הסרחון שעולה מהאדמה הלבנה שטחו בה את קרקעית הסוכה (רש״י).רבא התיר לישון מחוץ לסוכה בגלל סרחון קרקעית הסוכה
5. רבא לטעמיהרבא לטעמיה — המעשה מתאים לשיטתו, שאמר: ״מצטער פטור מן הסוכה״, כלומר מי שהסוכה גורמת לו צער (רש״י).רבא: מי שהסוכה מצערת אותו פטור ממנה
6. קושיה״והא אנן תנן״: ״חולים ומשמשיהם פטורים״ — ממשמע המשנה, חולה פטור אבל מצטער שאינו חולה לא! האם זה סותר את רבא?קושיה: המשנה מזכירה רק חולים, ואילו רבא פוטר גם מצטער
7. תירוץאין סתירה: ״חולה — הוא ומשמשיו פטורים״; מצטער שאינו חולה ממש — ״הוא פטור, משמשיו לא״. המשנה דיברה בחולה ובמשמשיו, ורבא הוסיף את המצטער עצמו בלבד.חולה ומשמשיו פטורים; מצטער פטור והמשמשים שלו חייבים

אכילת עראי ושינת עראי

1. משנה״אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה״ — מותר לאכול חוץ לסוכה אכילה קלה, שאינה סעודת קבע.המשנה: אכילת עראי מותרת מחוץ לסוכה
2. שאלה״וכמה אכילת עראי?״ מהו השיעור שמעליו האכילה נחשבת קבע?שאלה: מהו שיעור אכילת עראי?
3. רב יוסףרב יוסף: ״תרתי או תלת ביעי״ — פת בשיעור שתיים או שלוש ביצים. (רש״י מפרש שהכוונה לשתיים או שלוש פעמים שהוא מכניס אוכל לפיו.)רב יוסף: אכילת עראי היא פת בשיעור שתי או שלוש ביצים
4. קושיית אבייאביי: ״זימנין סגיאין סגי ליה לאיניש בהכי״ — פעמים רבות אדם מסתפק בכמות כזו, ואז היא ״סעודת קבע״, ולא עראי.קושיה: שיעור כזה הוא לרבים סעודת קבע ולא עראי
5. שיעורו של אבייאביי: אכילת עראי היא ״כדטעים בר בי רב ועייל לכלה״ — כמו שתלמיד טועם מעט כשהוא נכנס לשמוע את הדרשה. רש״י: בבוקר, בדרך לבית המדרש, הוא דואג שמא ימשכו השמועות, ולכן טועם מלוא פיו ושותה. כך ודאי אין זו אכילת קבע.אביי: עראי היא כמו טעימת תלמיד בדרכו לבית המדרש
6. ברייתאברייתא: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, אבל ״אין ישנים שינת עראי״ חוץ לסוכה.אכילת עראי מותרת בחוץ אבל שינת עראי אסורה
7. מאי טעמא?״מאי טעמא?״ מה ההבדל בין אכילה לשינה, והרי שתי הפעולות נעשות בסוכה כחובה?שאלה: למה אכילת עראי מותרת ושינת עראי אסורה
8. רב אשירב אשי: ״גזרה שמא ירדם״. רש״י: שמא תחטפנו שינה והוא ישן שינת קבע. לכן אוסרים גם שינת עראי.רב אשי: גזרה, שמא ירדם וישן שינת קבע
9. קושיית אבייאביי: ״אלא הא דתניא״ — ברייתא מתירה לישון בתפילין שינת עראי ולא קבע. אם חוששים ״שמא ירדם״, שיחששו גם שם! (רש״י: איסור שינת קבע בתפילין הוא שמא יפיח בהם.)קושיה: בתפילין מתירים שינת עראי, אז למה לא חוששים שמא ירדם
10. תירוץרב יוסף בריה דרב עילאי: מדובר ״במוסר שנתו לאחרים״, כלומר אומר לחברו (רש״י: ״אם ארדם, העירני״). כך אין חשש שימשיך לישון.תפילין: מדובר במי שמבקש מחברו להעיר אותו
11. קושיית רב משרשיארב משרשיא: ״ערביך ערבא צריך״ — הערב שלך צריך ערב. מי מבטיח שהממונה להעיר לא ירדם בעצמו (רש״י: שמא גם הוא ישכב וישן)?קושיה: גם המעיר עלול להירדם, ומי יבטיח שיעיר
12. תירוץ אחררבה בר בר חנה בשם ר׳ יוחנן: מדובר ״במניח ראשו בין ברכיו״. רש״י: במצב כזה ודאי לא ירדם, ולפי ביאור שטיינזלץ אפשר רק לנמנם ולא לישון שינת קבע.תפילין: מדובר במי שמניח ראשו בין ברכיו ואינו יכול להירדם
13. רבארבא חולק על הטעם של רב אשי: ״אין קבע לשינה״. הסוכה אוסרת כל שינה חוץ לה, כי אין הבדל בין קבע לעראי — אדם אינו קובע עצמו לשינה, ולפעמים הוא רק מנמנם מעט ודיו בכך (רש״י). לכן ל״שמא ירדם״ אין צורך. בתפילין החשש הוא שיפיח בהן, ושינה קלה אינה מביאה לכך, ולכן שם שינת עראי מותרת.רבא: אין קבע לשינה, ולכן כל שינה אסורה; בתפילין אין חשש

שינה בתפילין ושיעור עראי

1. ברייתות סותרותשלוש ברייתות: האחת מתירה שינת עראי ואוסרת קבע; השנייה מתירה ״בין קבע בין עראי״; והשלישית אוסרת ״לא קבע ולא עראי״. כיצד אפשר ליישב?שלוש ברייתות על שינה בתפילין חלוקות זו על זו
2. תירוץ אברייתא האוסרת הכול מדברת ב״דנקיט להו בידיה״ — כשהוא מחזיק את התפילין בידו. רש״י: אסור גם עראי, שמא יפלו מידו.אוחז תפילין בידו: אסור לישון, שמא יפלו
3. תירוץ בברייתא המתירה עראי בלבד מדברת ב״דמנחי ברישיה״ — כשהתפילין על ראשו. בשינת עראי אין חשש שיפיח, אבל בשינת קבע יש (רש״י).תפילין על הראש: עראי מותר וקבע אסור, שמא יפיח
4. תירוץ גברייתא המתירה הכול מדברת ב״דפריס סודרא עלויה״ — חולץ את התפילין, מניח אותן ליד מראשותיו ופורס עליהן מטפחת. אז מותר לישון בין קבע בין עראי: אין חשש שיפלו או שיפיח בהן כשהן עליו, ואת הריחוק הגמור מהן אין דורשים, כי ״לא ניתנה תורה למלאכי השרת״ (רש״י).חלץ ופרס מטפחת עליהן: מותר גם שינת קבע
5. שאלה״וכמה שינת עראי?״ מהו שיעורה?שאלה: מהו שיעור שינת עראי
6. רמי בר יחזקאלרמי בר יחזקאל שנה: ״כדי הילוך מאה אמה״ — זמן ההליכה של מאה אמה.שינת עראי היא כדי זמן הילוך מאה אמה
7. ראיה״תניא נמי הכי״ — ברייתא מסייעת לשיעור הזה. היא עוסקת במי שישן בתפילין ״ורואה קרי״: ר׳ יעקב אומר שאוחז ברצועה (רש״י: צריך לסלק את התפילין מראשו בעוד הקרי עליו).ראיה: ברייתא על ישן בתפילין שראה קרי מסייעת לשיעור
8. ר׳ יעקבר׳ יעקב ממשיך: ו״אינו אוחז בקציצה״ — בגוף התפילין עצמו, כדי שלא יגע בהן בעודו טמא.רבי יעקב: אוחז ברצועה ולא בקציצה, כדי לא לטמא
9. חכמיםחכמים חולקים: מי שישן בתפילין ישן רק שינת עראי ולא קבע, ולכן אינו יכול להגיע לקרי (שטיינזלץ). וכמה שינת עראי — ״כדי הילוך מאה אמה״. זו הראיה לדברי רמי בר יחזקאל.חכמים: ישנים רק עראי, מאה אמה, ולכן אין קרי

שינת הסוס ושינת היום

1. דברי רברב: ״אסור לאדם לישון ביום יותר משינת הסוס״. ההסבר: מי שישן יותר מזה מבטל תורה (רש״י ושטיינזלץ).רב: אסור לישון ביום יותר משינת הסוס, כי זה ביטול תורה
2. שאלה״וכמה שינת הסוס?״שאלה: כמה נמשכת שינת הסוס
3. תשובה״שיתין נשמי״ — שישים נשימות.שינת הסוס היא שישים נשימות
4. שרשרתאביי: שנתו של רבה (רבה בר נחמני) היתה כדרב, ושל רב כשל רבי, ושל רבי כשל דוד, ושל דוד כשינת הסוס — שישים נשימות. רש״י: רב למד את השיעור מרבי שגדל אצלו, ורבי קיבל מאבותיו שזו שינת דוד המלך.אביי: מרבה עד דוד, כולם ישנו כשינת הסוס, שישים נשימות
5. מעשה באבייאביי היה ישן ביום כזמן ההליכה ״מפומבדיתא לבי כובי״ (רש״י: שש פרסאות). רב יוסף קרא עליו את הפסוק ״עד מתי עצל תשכב״ — ראה בכך ביטול זמן מיותר (שטיינזלץ).אביי ישן ביום זמן רב, ורב יוסף קרא עליו פסוק על עצל

תפילין בשינה ובתשמיש

1. ר׳ נתןברייתא: מי שנכנס לישן ביום — רצה חולץ, רצה מניח. רש״י: כוונתו רק לישון ואינו מהרהר בדברים אחרים, וביום אין דרכו לשמש עם אשתו או לישון קבע. בלילה — חולץ ואינו מניח, דברי ר׳ נתן; רש״י: אפילו שינת עראי, שמא ימלך וישן קבע.רבי נתן: ביום רשאי להניח ולחלוץ, בלילה חולץ
2. ר׳ יוסיר׳ יוסי: הילדים (בחורים צעירים) לעולם חולצים ואינם מניחים, אפילו ביום, ״מפני שרגילין בטומאה״. רש״י: בשלב זה הגמרא מבינה שהחשש הוא שמא יראו קרי, כי ההרהור מצוי בהם — וההבנה הזו נבחנת מיד בקושיה שאחריו.רבי יוסי: בחורים צעירים חולצים תפילין לפני שינה, כי רגילים בטומאה
3. קושיה״לימא קסבר רבי יוסי בעל קרי אסור להניח תפילין?״ הסיבה לחלוץ היא רגילות הבחורים בטומאה, ולכן עולה השאלה אם לשיטתו טמא בעל קרי אסור בתפילין. (רש״י: הלכה כר׳ יוסי ברוב המקומות, ולכן השאלה נוגעת למעשה.)קושיה: האם רבי יוסי סובר שבעל קרי אסור בתפילין
4. תירוץ אבייאביי: מדובר ״בילדים ונשותיהן עמהן״, וחוששים ״שמא יבואו לידי הרגל דבר״ — ישכחו שהתפילין בראשם ויבואו לידי תשמיש כשהן עדיין עליהם (שטיינזלץ). רש״י: אסור לבזות את התפילין ולנהוג בהן קלות ראש.אביי: החשש הוא שישכחו ויבואו לתשמיש כשהתפילין עליהם
5. ברייתאמי שהיו עליו תפילין, ״שכח ושמש מטתו״ בהן — אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה ״עד שיטול ידיו״ ואחר כך יסירן, ״מפני שהידים עסקניות הן״. רש״י: שמא נגעו במקום הטינופת בגוף, וגם אם אינו זוכר בבירור.מי ששימש בתפילין נוטל ידיו לפני שמסיר אותן, כי ידיים עסקניות

מעשה לסתור: טעימה בסוכה

1. משנהמעשהמעשה: הביאו לרבן יוחנן בן זכאי ״לטעום את התבשיל״, ולרבן גמליאל ״שני כותבות ודלי של מים״ (שני תמרים וספל מים), ושניהם אמרו: ״העלום לסוכה״. כלומר, אפילו אוכל מועט כזה ביקשו לאכול דווקא בסוכה.רבן יוחנן ורבן גמליאל ביקשו להעלות אפילו טעימה לסוכה
2. משנהרבי צדוקמעשה הפוך: נתנו לרבי צדוק אוכל ״פחות מכביצה״. הוא נטלו במפה (רש״י: כרך ידיו במפה לנקיות ולא נטל ידיים, כי פחות מכביצה אינו צריך נטילה), אכל חוץ לסוכה, ו״לא בירך אחריו״. שטיינזלץ ורש״י: הוא דרש ״ואכלת ושבעת וברכת״ — ברכה אחרונה רק באכילה ששבעים בה, והיא כביצה.רבי צדוק אכל פחות מכביצה בחוץ בלי נטילה ובלי ברכה אחרונה
3. קושיה״מעשה לסתור?!״ המשנה הקודמת שנתה ״אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה״, ואחריה מביאים מעשה שממנו נראה שאפילו לטעימת תבשיל צריך סוכה (רש״י). וכי דרכו של השונה להביא מעשה שסותר את דבריו?קושיה: איך מביאים מעשה שסותר את ההיתר של עראי
4. תירוץ״חסורי מחסרא״ — המשנה חסרה, וכך שנויה: ״אם בא להחמיר על עצמו מחמיר, ולית ביה משום יוהרא״, כלומר אין בזה יוהרא, שמראה מנהג חסידות יוצא דופן (שטיינזלץ).חסורי מחסרא: מי שמחמיר על עצמו אינו נחשב ביוהרא
5. ראיה״ומעשה נמי״ — המעשה עצמו מסייע: הביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים.המעשה ברבן יוחנן ורבן גמליאל הוא ראיה לחומרה
6. המעשהדף כזהם אמרו: ״העלום לסוכה״. לפי הגמרא זו חומרה שמותר לנהוג בה, ולא סתירה לדין עראי.העלום לסוכה: חומרה מותרת, לא סתירה
7. קושיהדף כזמן המעשה ברבי צדוק מדייקים: אם אכל ״פחות מכביצה״ בחוץ, ״הא כביצה, בעי סוכה״. ״לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף ואביי״ — הרי שניהם התירו בחוץ כביצה ויותר: רב יוסף — שתיים או שלוש ביצים, ואביי — ״כדטעים בר בי רב״, שהוא כביצה, כי כביצה הוא אוכל שנאכל בבליעה אחת (רש״י).קושיה: מרבי צדוק משמע שכביצה חייב בסוכה, נגד רב יוסף ואביי
8. דחייהדף כזדילמא — אפשר שפחות מכביצה אינו צריך נטילה וברכה, וכביצה צריך נטילה וברכה. המעשה נאמר לענין נטילה וברכה; לענין סוכה אין ללמוד ממנו, ושמא אפילו כביצה אינו חייב בסוכה (שטיינזלץ ורש״י).דחייה: המעשה נאמר לענין נטילה וברכה ולא לענין סוכה

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא