ערכין ט״ו
האונס משלם חמישים, ובושת ופגם נלמדים מ״תחת אשר עינה״ ומ״השוכב עמה״. מוציא שם רע משלם מאה, ״האומר בפיו חמור מן העושה מעשה״, וגזר הדין במדבר נחתם על לשון הרע. עשרת הניסיונות ושרו של ים. אחר כך שרשרת מאמרים על חומרת לשון הרע: שתי חומות, נגעים, ״אתו לא אוכל״, תקנה, ״כנגד שלש עבירות״, ״לשון תליתאי״ ו״מות וחיים ביד לשון״. ולבסוף: ״היכי דמי לישנא בישא?״
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח בסוף הסוגיה מדף י״ד: מנין שהאונס והמפתה משלמים בושת ופגם מלבד חמישים הסלעים.
הנימוק השני של רב זעירא נדחה מדין עבד, ואביי ורבא לומדים זאת משני ביטויים באותו פסוק.
אחר כך באה המשנה האחרונה ברשימת ״להקל ולהחמיר״: מוציא שם רע משלם מאה סלע, ולכן ״האומר בפיו חמור מן העושה מעשה״.
כראיה נוספת המשנה מביאה את גזר הדין במדבר, שנחתם על לשון הרע. הגמרא מבררת את שתי הראיות. הקנס בא ״כי הוציא שם רע״, ולא מפני שגרם לה סכנת מיתה.
והגזירה נחתמה ״על זה״, ולא מפני שהתמלאה הסאה. ברייתא של רבי אלעזר בן פרטא לומדת קל וחומר מן המרגלים, שהוציאו שם רע על עצים ואבנים, והגמרא מוכיחה שהם נענשו על דבת הארץ ולא על דברי כפירה.
ברייתת רבי יהודה מפרטת את עשרת הניסיונות במדבר, ובתוכה אגדת שרו של ים.
משם הדף עובר לשרשרת מאמרים על חומרת לשון הרע: שתי החומות שסביב הלשון, ״כאילו כפר בעיקר״, נגעים, משל הנחש, סקילה וגיהנם.
אחריהם באה מחלוקת על תקנת המספר לשון הרע, ובהמשך ״כנגד שלש עבירות״, ״לשון תליתאי״ ו״מות וחיים ביד לשון״.
בסוף הגמרא שואלת מהו לשון הרע: אביי מבחין בין מסירת מידע לבין אמירה בנימה של גנות, ורבה דן בדבר שנאמר בפני בעליו.
הדיון נמשך בתחילת דף ט״ז בדברי רבה בר רב הונא על דבר שנאמר בפני שלושה, וכאן הוא נלמד עד סוף המשפט.
אונס ומפתה: מנין שיש בושת ופגם מלבד החמישים?
→ תחילת הסוגיה בדף י״דבקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא ממשיכה לחפש מקור לכך שהאונס והמפתה משלמים בושת ופגם מלבד חמישים הסלעים.
הנימוק השני של רב זעירא, ״בעל פגומה — חמשים, בעל שלמה — חמשים?״, נדחה גם הוא מדין עבד.
לכן אביי לומד זאת מן המילים ״תחת אשר עינה״, ורבא מן ״השוכב עמה״: החמישים ניתנים על דבר מוגדר, ומכאן שיש תשלום נוסף.
- רקעבסוף דף י״ד המשנה קבעה שהאונס או המפתה נותן חמישים סלע לכל נערה, ״והבושת והפגם — הכל לפי המבייש והמתבייש״. הגמרא שאלה מנין שיש תשלום מעבר לחמישים: ״אימא, חמשים סלעים אמר רחמנא מכל מילי״. הנימוק הראשון של רב זעירא, ״בעל בת מלכים — חמשים?״, נדחה. אביי הראה שגם בעבד התורה קבעה שלושים סלע לכל עבד, ולא חששה למה ״יאמרו״ הבריות.
- אלא אמר רב זעירארב זעירא מציע נימוק שני: ״אילו באו עליה שנים״. הראשון בא עליה ״שלא כדרכה״, כך שהיא נשארה בתולה וגם השני חייב בקנס, והשני ״כדרכה״. ״יאמרו: בעל פגומה — חמשים, בעל שלמה — חמשים?״ לפי רש״י, השני בעל נערה שכבר נפגעה ובושתה פחותה. אם אין תשלום מלבד החמישים, הוא ישלם כמו מי שבעל נערה שלמה. מכאן שיש תשלום בושת, והוא מבחין ביניהן. תוספות מפרשים ש״בעל שלמה״ הוא הראשון עצמו.
- אבייאביי דוחה גם את זה מדין עבד: ״עבד בריא — שלשים, עבד מוכה שחין — שלשים!״ גם בעבדים יש עבד שלם ויש עבד פגום (רש״י: מוכה שחין דומה לנערה שנפגמה), והתורה לא הבחינה ביניהם. אם בעבד אין חוששים לטענת ״יאמרו״, אין להוכיח ממנה דבר גם כאן.
- אלא אמר אבייאביי לומד מן הפסוק: ״תחת אשר עינה״ (דברים כב, כט). החמישים ניתנים בשביל העינוי, ״מכלל דאיכא בושת ופגם״. רש״י: התורה טרחה לפרט שהחמישים הם ״תחת״ העינוי. משמע שיש עוד תשלומים, שאינם על העינוי, כי בושת ופגם קיימים גם בלי עינוי. זו ראיה מלשון הפסוק ולא מסברה, ולכן דין העבד אינו סותר אותה.
- רבארבא לומד ממילים אחרות באותו פסוק: ״ונתן האיש השכב עמה״ (דברים כב, כט). החמישים ניתנים על המעשה עצמו, ״הנאת שכיבה — חמשים״. משמע שיש תשלום נוסף, ״ומאי ניהו? בושת ופגם״.
אביי דחה פעמיים את הנימוקים של רב זעירא מדין העבד. מדוע אותו דין עבד אינו דוחה גם את הלימוד של אביי עצמו מ״תחת אשר עינה״?
מוציא שם רע: מאה סלע — ״האומר בפיו חמור מן העושה מעשה״
בקצרה — על מה הסוגיה
מוציא שם רע משלם מאה סלע, בלי הבדל בין נערה חשובה לפשוטה. מכך שהאונס, שעשה מעשה, משלם רק חמישים, המשנה מסיקה שהאומר בפיו חמור מן העושה.
הגמרא מקשה שאולי הוא משלם יותר מפני שדבריו כמעט גרמו להריגתה. רבא משיב שהפסוק עצמו מנמק את הקנס ״כי הוציא שם רע״, כלומר בגלל הדיבור.
- משנה״במוציא שם רע להקל ולהחמיר״. מוציא שם רע הוא בעל שטוען על אשתו, אחרי הנישואין, שלא מצא לה בתולים, כלומר שזינתה בהיותה מאורסה, ומתברר שטענתו שקר (דברים כב, יג–יט). בין שהוציא שם רע ״על גדולה שבכהונה״ ובין ״על קטנה שבישראל״, הוא ״נותן מאה סלע״. הסכום קצוב, ואינו תלוי בחשיבותה.
- נמצאהמשנה מסיקה: ״נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה״. האונס עשה מעשה ומשלם חמישים, ומוציא שם רע רק דיבר ומשלם מאה (רש״י).
- שכן מצינוהמשנה מביאה ראיה נוספת מן המדבר: ״שלא נתחתם גזר דין״ על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע. רש״י: הגזירה שלא ייכנסו לארץ. היא נחתמה אחרי חטא המרגלים, שם נאמר ״וינסו אותי זה עשר פעמים״ (במדבר יד, כב).
- ממאיגמראהגמרא מפקפקת בהוכחה מגובה הקנס: ״דלמא משום דקא גרים לה קטלא״. אילו האמינו לדבריו, הנערה הייתה נידונה למיתה, ״והוציאו את הנערה״ (דברים כב, כא) אל פתח בית אביה, וסוקלים אותה. אולי הוא משלם יותר מפני שכמעט גרם להריגתה, ולא מפני שהדיבור עצמו חמור.
- רבארבא: ״כי הוציא שם רע״ (דברים כב, יט). הפסוק מנמק את הקנס ״על שם רע שהוציא״, ולא בסכנה שהביא עליה. רש״י: ״משום לשון הרע בלבד״. לכן ההוכחה של המשנה עומדת.
גזר הדין במדבר: ״לא מלא סאתן״ או ״על זה נתחתם״
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אמרה שגזר הדין במדבר נחתם על לשון הרע. הגמרא מקשה שאולי החטאים הקודמים עדיין לא מילאו את הסאה, וחטא המרגלים רק השלים אותה, כדברי רב המנונא.
ריש לקיש משיב מן המילה ״זה״ שבפסוק: על זה, על חטא המרגלים, נחתם הדין.
- המשנההמשנה אמרה: ״וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין״ על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, כלומר על דברי המרגלים.
- ממאי״דלמא דאכתי לא מלא סאתן״: אולי עד חטא המרגלים עדיין לא התמלאה מידת העוונות של ישראל, וחטא המרגלים רק השלים אותה. אם כך, הגזירה באה על כל החטאים יחד, ואין ראיה שלשון הרע חמור משאר החטאים.
- רב המנונאיסוד הקושיה הוא דברי רב המנונא: ״אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו״, שנאמר ״במלאת ספקו יצר לו״ (איוב כ, כב). רש״י: כשתתמלא סאתו בעוונות רבים, אז תבוא עליו צרה.
- ריש לקישריש לקיש לומד מן הפסוק ״וינסו אותי זה עשר פעמים״ (במדבר יד, כב). המילה ״זה״ מלמדת ״על זה נתחתם גזר דין״. הפסוק אמנם מונה עשרה ניסיונות, אבל הוא מצביע על האחרון שבהם, חטא המרגלים, כסיבת הגזירה. רש״י: ״ולאו משום צירוף דאחריני״, כלומר לא מפני שהצטרף לחטאים האחרים.
רבי אלעזר בן פרטא: ״כמה גדול כח של לשון הרע״ — קל וחומר מן המרגלים
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי אלעזר בן פרטא לומד מן המרגלים בקל וחומר: אם מי שדיבר רעה על עצים ואבנים נענש כך, מי שמדבר רעה על חברו ייענש עוד יותר.
הגמרא מקשה שאולי המרגלים נענשו על דבר חמור יותר, על דברי כפירה (רבי חנינא בר פפא).
רבה בשם ריש לקיש משיב מן הפסוק ״וימותו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה״: הם מתו בגלל הדיבור על הארץ.
- ברייתארבי אלעזר בן פרטא: ״בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע״. הראיה היא קל וחומר מן המרגלים. הם הוציאו שם רע ״על עצים ואבנים״, כלומר על ארץ ישראל, ונענשו כל כך. ״המוציא שם רע על חבירו״ — על אחת כמה וכמה.
- ממאיאולי המרגלים לא נענשו על לשון הרע, אלא כדברי רבי חנינא בר פפא: ״דבר גדול דברו מרגלים״. הם אמרו ״כי חזק הוא ממנו״ (במדבר יג, לא), ואת המילה ״ממנו״ אפשר להבין ״מאיתנו״ וגם ״ממנו״, כלומר ממנו יתברך. לפי זה כוונתם הייתה ״כביכול, בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם״: אפילו הקדוש ברוך הוא, ״בעל הבית״ (רש״י), אינו יכול לגבור על יושבי הארץ. אלה דברי כפירה, ואולי עליהם נענשו.
- אלא אמר רבה אמר ריש לקישרבה בשם ריש לקיש: ״וימותו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה״ (במדבר יד, לז). הפסוק עצמו תולה את מיתתם ״על דבת הארץ שהוציאו״ (רש״י: ״קאמר דמתו״). לכן הקל וחומר של רבי אלעזר בן פרטא עומד: העונש בא על לשון הרע.
רבי יהודה: עשרה ניסיונות במדבר — ושרו של ים
בקצרה — על מה הסוגיה
הברייתא מפרטת את עשרת הניסיונות שבפסוק ״וינסו אותי זה עשר פעמים״: שניים בים, שניים במים, שניים במן, שניים בשליו, העגל ומדבר פארן.
בתוך כך מובאת האגדה על שרו של ים, שפלט את המצרים ליבשה כדי שישראל, שהיו ״מקטני אמנה״, יראו אותם מתים. העשירי הוא חטא המרגלים, ועליו נחתם הדין.
- רבי יהודהברייתא, רבי יהודה: ״עשר נסיונות ניסו אבותינו להקדוש ברוך הוא״. שניים בים, שניים במים, שניים במן, שניים בשליו, אחד בעגל ואחד במדבר פארן. כך הברייתא מפרטת את ״עשר פעמים״ שבפסוק.
- ביםבירידהשני ניסיונות היו בים, אחד בירידה אליו ואחד בעלייה ממנו. בירידה, לפני קריעת הים, אמרו למשה ״המבלי אין קברים במצרים״ (שמות יד, יא).
- ביםבעלייהבעלייה, כדברי רב הונא: ״ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו״. רבה בר מרי דורש ״וימרו על ים בים סוף״ (תהלים קו, ז). פירוש ״וימרו״: מרדו (רש״י), כי אמרו ״כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר״. הם חששו שגם המצרים ניצלו ויצאו מן הים בצד אחר.
- שרו של יםהקדוש ברוך הוא אמר ״לשר של ים״, המלאך הממונה על הים: ״פלוט אותם ליבשה״, כדי שישראל יראו את המצרים מתים. השר טען: האם עבד שקיבל מתנה מרבו ״חוזר ונוטלה הימנו״? רש״י: המתים ניתנו לים כמזון לדגים. הקדוש ברוך הוא השיב: ״אני נותן לך אחד ומחצה שבהם״. רש״י: לפרעה היו שש מאות רכב, ולסיסרא תשע מאות.
- נחל קישון ערבהשר שאל: ״כלום יש עבד שתובע את רבו?״ כיצד יגבה את החוב מרבו. התשובה: ״נחל קישון יהיה ערב״. שם, בימי דבורה, נגרף צבא סיסרא (שופטים ה, כא). מיד פלט הים את המצרים, ״וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים״ (שמות יד, ל).
- שניים במיםבמרה, ״ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות״ (שמות טו, כג), ונאמר ״וילנו העם על משה״ (שמות טו, כד). ברפידים, ״ויחנו ברפידים ואין מים לשתות״, ונאמר ״וירב העם עם משה״ (שמות יז, ב). בשני המקומות התלוננו על המים.
- שניים במן״אל תצאו״ ויצאו, ״אל תותירו״ ויותירו. משה ציווה שלא להותיר מן המן עד הבוקר, והותירו (שמות טז, יט–כ). הוא אמר שלא יצאו ללקוט בשבת (רש״י), ויצאו (שמות טז, כז). הגמרא מביאה את הדברים בקיצור.
- שניים בשליובשליו הראשון התלוננו ״בשבתנו על סיר הבשר״ (שמות טז, ג). בשליו השני ״והאספסף אשר בקרבו״ התאוו תאווה (במדבר יא, ד). רש״י: השליו הראשון ירד יחד עם המן, ואחר זמן רב התאוו לבשר יותר.
- העגל ומדבר פארןבעגל ובמדבר פארן — ״כדאיתיה״: שני אלה כתובים בתורה בפירוש. מדבר פארן הוא ״מעשה מרגלים״ (רש״י), הניסיון העשירי, שעליו נחתם גזר הדין.
עזרים — סדר האירועים
- בים, בירידה: ״המבלי אין קברים במצרים״
- בים, בעלייה: ״כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר״
- במים, במרה: ״וילן העם על משה״
- במים, ברפידים: ״וירב העם עם משה״
- במן: ״אל תצאו״ (בשבת, רש״י) — ויצאו
- במן: ״אל תותירו״ — ויותירו
- בשליו הראשון: ״בשבתכם על סיר הבשר״
- בשליו השני: ״והאספסף אשר בקרבו״
- בעגל — ״כדאיתיה״
- במדבר פארן — מעשה המרגלים (רש״י), ״על זה נתחתם גזר דין״
רבי יוסי בן זימרא: ״שתי חומות״, ״כאילו כפר בעיקר״ — ונגעים
בקצרה — על מה הסוגיה
שלוש מימרות של רבי יוסי בן זימרא על חומרת לשון הרע. הלשון מוקפת שתי חומות, השיניים והשפתיים, ואין שמירה נוספת שאפשר לתת לה.
המספר לשון הרע הוא כמי שכפר בעיקר. ונגעים באים עליו: ״אצמית״ קרוב ל״צמיתות״, שתרגומה ״חלוטין״, ו״מוחלט״ הוא המצורע הוודאי.
- שתי חומותרבי יוחנן בשם רבי יוסי בן זימרא דורש ״מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה״ (תהלים קכ, ג). הקדוש ברוך הוא אומר ללשון: כל האיברים ״זקופים ואתה מוטל״, כולם בחוץ ואת בפנים. ועוד הקיף אותה ״שתי חומות, אחת של עצם ואחת של בשר״: השיניים (רש״י) והשפתיים. מה עוד אפשר לתת לך ולהוסיף לך? כלומר, איזו שמירה נוספת תמנע ממך לספר לשון הרע (רש״י).
- כאילו כפר בעיקר״כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר״, שנאמר ״ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו״ (תהלים יב, ה). מי שמתיר ללשונו לדבר כרצונה אומר בעצם ״מי אדון לנו״, ורש״י: ״דכופרים בעיקר״.
- נגעים באים עליורבי יוסי בן זימרא: ״נגעים באים עליו״, שנאמר ״מלשני בסתר רעהו אותו אצמית״ (תהלים קא, ה). המילה ״אצמית״ קרובה ל״לצמיתת״ (ויקרא כה, כג), ״ומתרגמינן: לחלוטין״.
- ותנןובמשנה (מגילה א, ז): ״אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה״. מצורע מוסגר הוא מי שנגעו ספק, והכהן מסגיר אותו לשבוע. מצורע מוחלט הוא מי שנקבע שהוא טמא. מכאן ש״חלוט״ הוא לשון צרעת, ו״אותו אצמית״ פירושו: אעשה אותו מצורע מוחלט (רש״י).
עזרים — שרשרת לימוד
- פסוק״מלשני בסתר רעהו אותו אצמית״ (תהלים קא, ה)
- דרשה״אצמית״ כמו ״לצמיתות״, ותרגומו ״לחלוטין״
- דין״אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה״: ״מוחלט״ הוא שמו של המצורע
- תוצאה״כל המספר לשון הרע — נגעים באים עליו״
ריש לקיש: ״תורת המצורע״, משל הנחש, ו״עד לשמים״
בקצרה — על מה הסוגיה
שלוש מימרות של ריש לקיש. ״תורת המצורע״ היא תורתו של מוציא שם רע. הנחש ממית בלי שום הנאה, כמו בעל הלשון. והמספר לשון הרע מגדיל עוונות עד השמים.
- תורת המצורעריש לקיש דורש ״זאת תהיה תורת המצרע״ (ויקרא יד, ב): ״זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע״. כלומר, ״מצורע״ נקרא כמו ״מוציא רע״, ודיני הצרעת הם עונשו של המספר לשון הרע (שטיינזלץ).
- משל הנחש״אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון״ (קהלת י, יא). לעתיד לבוא כל החיות יתאספו אצל הנחש ויאמרו לו: האריה ״דורס ואוכל״, הזאב ״טורף ואוכל״, ״אתה מה הנאה יש לך?״ הנחש ממית ואינו אוכל. הוא ישיב: ״וכי מה יתרון לבעל הלשון?״ גם המספר לשון הרע פוגע באחרים ואינו מרוויח מכך דבר.
- עד לשמים״כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים״, שנאמר ״שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ״ (תהלים עג, ט). הלשון מהלכת בארץ, והעוון מגיע עד השמים (שטיינזלץ).
רב חסדא אמר מר עוקבא: ״ראוי לסוקלו״, ״אין אני והוא יכולין לדור״, וגיהנם
בקצרה — על מה הסוגיה
שלוש מימרות של רב חסדא בשם מר עוקבא. המספר לשון הרע ראוי לסקילה, בגזירה שוה ״אצמית״/״צמתו... וידו אבן בי״.
הקדוש ברוך הוא אומר שאינו יכול לדור עמו בעולם, ויש ששונים זאת על גסי הרוח. והקדוש ברוך הוא והגיהנם דנים אותו יחד, ״חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים״.
- ראוי לסוקלורב חסדא בשם מר עוקבא: ״כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבן״. כאן נאמר ״אותו אצמית״, ושם נאמר ״צמתו בבור חיי וידו אבן בי״ (איכה ג, נג). ה״צמיתה״ קשורה שם לאבן, וכך גם כאן.
- אין אני והואהקדוש ברוך הוא אומר: ״אין אני והוא יכולין לדור בעולם״. בפסוק ״מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל״ (תהלים קא, ה) דורשים ״אל תיקרי אותו לא אוכל אלא אתו לא אוכל״: לא איני יכול לסבול אותו, אלא איני יכול להיות עמו.
- איכא דמתני״ואיכא דמתני לה על גסי הרוח״: יש ששונים את המימרה ״אין אני והוא יכולין לדור״ על גסי הרוח. גם הם מוזכרים באותו פסוק, ״גבה עינים ורחב לבב״ (רש״י).
- גיהנםהקדוש ברוך הוא אומר לגיהנם: ״אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה״, שנאמר ״חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים״ (תהלים קכ, ד). ״חץ״ הוא הלשון, כמו ״חץ שחוט לשונם״ (ירמיהו ט, ז). ״גבור״ הוא הקדוש ברוך הוא, כמו ״ה׳ כגבור יצא״ (ישעיהו מב, יג). ו״גחלי רתמים״ הם הגיהנם. זה הפסוק שבא מיד אחרי ״מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה״, והוא מתאר את עונשה.
״מה תקנתו?״ — רבי חמא ברבי חנינא ורבי אחא ברבי חנינא
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי חמא ברבי חנינא: למי שסיפר לשון הרע יש תקנה. תלמיד חכם יעסוק בתורה, ״מרפא לשון עץ חיים״, ועם הארץ ישפיל דעתו.
רבי אחא ברבי חנינא חולק: מי שכבר סיפר אין לו תקנה, ״יכרת ה׳ כל שפתי חלקות״. אותן עצות מועילות רק כדי שלא יבוא לידי לשון הרע.
- רבי חמא ברבי חנינארבי חמא ברבי חנינא: ״מה תקנתו של מספרי לשון הרע?״ אם הוא תלמיד חכם, ״יעסוק בתורה״, שנאמר ״מרפא לשון עץ חיים״ (משלי טו, ד). ״לשון״ היא לשון הרע, כמו ״חץ שחוט לשונם״, ו״עץ״ היא התורה, כמו ״עץ חיים היא למחזיקים בה״ (משלי ג, יח). אם הוא עם הארץ, ״ישפיל דעתו״, כהמשך הפסוק ״וסלף בה שבר ברוח״. רש״י: מי שעיוות בלשונו ורוצה להיפטר מכך, ישבור את רוחו.
- רבי אחא ברבי חנינארבי אחא ברבי חנינא חולק: ״סיפר — אין לו תקנה״, ״שכבר כרתו דוד ברוח הקדש״, שנאמר ״יכרת ה׳ כל שפתי חלקות״ (תהלים יב, ד). רש״י: ״כרתו — לשון כרת״. לדעתו העצות מועילות רק מראש, ״שלא יבא לידי לשון הרע״. תלמיד חכם יעסוק בתורה, ועם הארץ ישפיל דעתו, כי מי שדעתו שפלה אינו מדבר בגנות חברו (שטיינזלץ).
עזרים — טבלת שיטות
| רבי חמא ברבי חנינא | רבי אחא ברבי חנינא | |
|---|---|---|
| מי שכבר סיפר | יש תקנה: תלמיד חכם יעסוק בתורה, ועם הארץ ישפיל דעתו | ״אין לו תקנה״ — ״יכרת ה׳ כל שפתי חלקות״ |
| כדי שלא יבוא לידי לשון הרע | לא נאמר | תלמיד חכם יעסוק בתורה, ועם הארץ ישפיל דעתו |
״כנגד שלש עבירות״ ו״לשון תליתאי קטיל תליתאי״
בקצרה — על מה הסוגיה
דבי רבי ישמעאל: לשון הרע שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בכל אחת מהן נאמר ״גדול״, ובלשון הרע ״גדלות״.
מקשים שאולי לשון רבים מלמדת רק על שתיים, ומשיבים שאין סיבה להוציא אחת מהן. בארץ ישראל אמרו שלשון הרע הורגת שלושה.
- דבי רבי ישמעאל״כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות״: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בלשון הרע נאמר ״לשון מדברת גדלות״ (תהלים יב, ד). בעבודה זרה נאמר ״חטאה גדלה״ (שמות לב, לא), בחטא העגל. בגילוי עריות נאמר ״הרעה הגדלה הזאת״ (בראשית לט, ט), בדברי יוסף. ובשפיכות דמים נאמר ״גדול עוני מנשא״ (בראשית ד, יג), בדברי קין. בלשון הרע נאמר ״גדלות״, בלשון רבים, ומשמע שהיא שקולה כנגד כולן.
- קושיה״גדולות — אימא תרתי!״ ״גדולות״ היא לשון רבים, ומיעוט רבים שניים. אולי לשון הרע שקולה רק כנגד שתיים מן העבירות.
- תירוץ״הי מינייהו מפקא?״ איזו מהן תוציא? בכל אחת משלוש העבירות נאמר ״גדול״, ואין סיבה להוציא דווקא אחת מהן. לכן כולן בכלל, ורש״י: ״הלכך כולהו אתו״.
- במערבאבארץ ישראל אמרו: ״לשון תליתאי קטיל תליתאי״. היא ״הורג למספרו, ולמקבלו, ולאומרין עליו״: את המספר, את מי שמקבל את דבריו, ואת מי שמדברים עליו. רש״י מפרש ״לשון תליתאי״ כרכילות, הלשון השלישית שנכנסת בין אדם לחברו. המריבה שהיא מעוררת מביאה להרג, ובסוף גם הרכיל עצמו נהרג בעקבותיה. (בגרסת רש״י: ״ולאומרו״ — הרכיל עצמו.)
״גדולות״ היא לשון רבים, ו״מיעוט רבים שנים״. מדוע זה לא מכריע שלשון הרע שקולה רק כנגד שתי עבירות?
״מות וחיים ביד לשון״ — יד, חץ ו״שתו בשמים״
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי חמא ברבי חנינא: הלשון ממיתה כמו יד. אולי רק מקרוב? לא, היא כמו חץ. ואולי רק כטווח של חץ? לא, ״שתו בשמים פיהם״.
הגמרא שואלת מה מוסיף כל פסוק: החץ מלמד שהלשון הורגת כמו חץ, ו״מות וחיים ביד לשון״ מלמד שבלשון אפשר להשיג גם חיים, כדברי רבא.
- רבי חמא ברבי חנינארבי חמא ברבי חנינא דורש ״מות וחיים ביד לשון״ (משלי יח, כא): ״וכי יש יד ללשון?״ אלא הפסוק מלמד ״מה יד ממיתה — אף לשון ממיתה״.
- אי מה יד״אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה״: אולי גם הלשון ממיתה רק את מי שקרוב לה, כמו יד, שפוגעת רק במי שלידה.
- תלמוד לומר״חץ שחוט לשונם״ (ירמיהו ט, ז): הלשון דומה לחץ, שממית גם ממרחק.
- אי מה חץ״אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה״: אולי גם הלשון מגיעה רק עד טווח של חץ.
- תלמוד לומר״שתו בשמים פיהם״ (תהלים עג, ט): פיהם מגיע עד השמים, ולשונם מהלכת בכל הארץ. אין גבול למרחק שהדיבור מגיע אליו.
- למה ליאחרי שנאמר ״שתו בשמים פיהם״, ״חץ שחוט לשונם למה לי?״ אם הלשון מגיעה רחוק יותר מכל חץ, מה מוסיף הדימוי לחץ?
- תירוץ״הא קמשמע לן, דקטיל כחץ״: ״שתו בשמים״ מלמד רק עד היכן הדיבור מגיע. הדימוי לחץ מלמד שהדיבור גם הורג, כשם שחץ הורג (שטיינזלץ).
- למה ליאחרי שנאמר ״חץ שחוט לשונם״, ״מות וחיים ביד לשון למה לי?״ אם כבר ידוע שהלשון ממיתה כחץ, מה מוסיף הפסוק שבמשלי?
- כדרבאכדברי רבא: ״דבעי חיים — בלישניה, דבעי מיתה — בלישניה״. הפסוק נצרך בשביל המילה ״וחיים״: בלשון אפשר להשיג גם חיים. רש״י: מי שרוצה חיים יעסוק בתורה, ומי שרוצה מיתה יעסוק בדברי שטות ונבלה.
עזרים — טבלת שיטות
| פסוק | מה הוא מלמד |
|---|---|
| ״מות וחיים ביד לשון״ | הלשון ממיתה כמו יד; ולפי רבא, גם ״דבעי חיים — בלישניה״ |
| ״חץ שחוט לשונם״ | ממיתה גם מרחוק, ״דקטיל כחץ״ |
| ״שתו בשמים פיהם״ | אינה מוגבלת לטווח של חץ, ״ארבעים וחמשים אמה״ |
״היכי דמי לישנא בישא?״ — ״נורא בי פלניא״, ״באפי מרה״ ו״באפי תלתא״
בקצרה — על מה הסוגיה
מהו לשון הרע? רבא מביא דוגמה: ״יש אש בבית פלוני״. אביי משיב שזה רק מסירת מידע, ולשון הרע הוא רק כשאומרים זאת בנימה של גנות: ״איפה יש אש אם לא בבית פלוני?״.
רבה אומר שדבר שנאמר בפני בעליו אינו לשון הרע. מקשים לו שזה חמור יותר, והוא משיב שהוא סובר כרבי יוסי.
בתחילת דף ט״ז רבה בר רב הונא מוסיף שדבר שבעליו אמר אותו בפני שלושה אינו לשון הרע, כי ״חברך חברא אית ליה״.
- שאלה״היכי דמי לישנא בישא?״ מה נחשב לשון הרע, והיכן עובר הגבול?
- רבארבא: למשל, מי שאומר ״איכא נורא בי פלניא״, יש אש בבית פלוני. רש״י: משמע שהוא עשיר, ובביתו מבשלים תבשילים כל שעה. הדברים נכונים, אבל רומזים שבבית הזה אוכלים כל היום. (ויש גורסים ״אמר רבה״.)
- אבייאביי: ״מאי קא עביד? גלויי מילתא בעלמא הוא!״ מה רע בדבריו? רש״י: הוא רק מודיע למי שמחפש אש ללכת לבית פלוני, ואין בזה גנות.
- אבייאלאלשון הרע הוא רק ״דמפיק בלישנא בישא״, כשהוא אומר זאת בנימה של גנות: ״היכא משתכח נורא אלא בי פלניא״, איפה יש אש אם לא בבית פלוני, שם מבשלים כל היום. העובדה זהה בשני המקרים, וההבדל הוא בדרך שבה היא נאמרת ובמה שהיא רומזת.
- רבהרבה: דבר שנאמר ״באפי מרה״, בפני מי שמדברים עליו (רש״י), ״לית בה משום לישנא בישא״, אינו לשון הרע.
- קושיה״כל שכן חוצפא ולישנא בישא!״ דיבור כזה בפניו חמור עוד יותר, כי יש בו גם לשון הרע וגם חוצפה. לפי שטיינזלץ, המקשה הוא אביי.
- רבהכרבי יוסי״אנא כרבי יוסי סבירא לי״, שאמר: ״מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי״. רש״י: לא הסתובב לראות מי עומד מאחוריו, כי היה מוכן לומר את דבריו גם בפני בעליהם. משמע שדבר שאדם מוכן לומר בפני בעליו אינו נחשב לשון הרע. ופירוש אחר ברש״י: אם באו הבעלים ושאלו, לא הכחיש את דבריו.
- רבה בר רב הונאדף ט״זרבה בר רב הונא: דבר שנאמר ״באפי תלתא״, בפני שלושה, אין בו משום לשון הרע. רש״י: אם בעל הדבר עצמו אמר אותו בפני שלושה, מי שחוזר ומגלה אותו אינו מספר לשון הרע. הרמב״ם (דעות ז, ה) מפרש שהמדובר בדברים שנאמרו בפני שלושה: מי מהשלושה שחוזר ומספר אותם אינו עובר, ובלבד שלא יתכוון להעביר את הקול ולגלותו יותר.
- מאי טעמאדף ט״ז״מאי טעמא?״ מדוע אמירה בפני שלושה מתירה לחזור על הדבר?
- תשובהדף ט״ז״חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה״: לחברך יש חבר, ולחבר שלו יש עוד חבר. מי שאומר דבר בפני שלושה יודע שהוא יתפרסם. רש״י: בכך הוא גילה מראש שאינו חושש שהדבר ייוודע.
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| בושת ופגם | נימוקי ״יאמרו״ של רב זעירא נדחים מדין עבד (״עבד בריא — שלשים, עבד מוכה שחין — שלשים״). אביי לומד מ״תחת אשר עינה״, ורבא מ״השוכב עמה — הנאת שכיבה חמשים״ |
| מוציא שם רע | מאה סלע לכל נערה. ״האומר בפיו חמור מן העושה מעשה״: האונס משלם רק חמישים. לא בגלל שגרם לה סכנת מיתה, אלא ״כי הוציא שם רע״ (רבא) |
| גזר הדין במדבר | נחתם על לשון הרע של המרגלים. לא מפני שהתמלאה הסאה (רב המנונא), אלא ״זה עשר פעמים — על זה נתחתם״ (ריש לקיש) |
| רבי אלעזר בן פרטא | קל וחומר: המוציא שם רע ״על עצים ואבנים״ נענש כך, וכל שכן על חברו. העונש לא היה על ״ממנו״ (רבי חנינא בר פפא), אלא ״וימותו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה״ |
| עשרה ניסיונות | שניים בים, שניים במים, שניים במן, שניים בשליו, העגל ומדבר פארן. שרו של ים פלט את המצרים, וקיבל ״אחד ומחצה״ ונחל קישון ערב |
| חומרת לשון הרע | ״שתי חומות״; ״כאילו כפר בעיקר״; נגעים (״אצמית״ — ״לחלוטין״ — ״מוחלט״); ״תורת המצורע — מוציא שם רע״; הנחש ו״בעל הלשון״; ראוי לסקילה; ״אין אני והוא יכולין לדור״; ״אני מלמעלה ואתה מלמטה״ |
| תקנה | רבי חמא ברבי חנינא: תלמיד חכם יעסוק בתורה, ועם הארץ ישפיל דעתו. רבי אחא ברבי חנינא: מי שסיפר אין לו תקנה, והעצות מועילות רק שלא יבוא לידי כך |
| כנגד שלוש, הורג שלושה | ״גדלות״ — כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (״הי מינייהו מפקא?״). ״לשון תליתאי קטיל תליתאי״: המספר, המקבל ומי שמדברים עליו |
| מות וחיים ביד לשון | כיד, כחץ, ועד השמים. ״דקטיל כחץ״, ו״דבעי חיים — בלישניה״ (רבא) |
| גדרי לשון הרע | ״נורא בי פלניא״ הוא רק מסירת מידע; לשון הרע הוא ״היכא משתכח נורא אלא בי פלניא״. רבה: בפני בעליו אינו לשון הרע, כרבי יוסי. רבה בר רב הונא: מה שנאמר בפני שלושה, כי ״חברך חברא אית ליה״ (דף ט״ז) |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.