ערכין ל״ג

היובל בימי ירמיהו — נהג אחרי גלות השבטים?

1. רקעבדף הקודם הובאה ברייתא שבני הגולה בימי עזרא ״מנו שמיטין ויובלות״ (רש״י: ״דקתני לעיל״). הקשו שם: הרי היובל בטל משגלו שבט ראובן, גד וחצי מנשה, כי הוא נוהג רק כשכל יושבי הארץ עליה. רב נחמן בר יצחק תירץ שמנו יובלות רק כדי לקבוע את השמיטות במקומן, בלי לקיים את דיני היובל עצמם. על התירוץ הזה ממשיכה כאן הגמרא.
2. הניחא״הניחא לרבנן״ — לחכמים שנת החמישים אינה נמנית במחזור השמיטין, ולכן צריך מניין נפרד ליובלות. אבל לרבי יהודה, ש״שנת חמשים עולה לכאן ולכאן״ — היא שנת יובל וגם שנה ראשונה של מחזור השמיטה הבא — אין שנה המפסיקה בין המחזורים (רש״י), ומניין שמיטין לבדו מספיק. אז למה הברייתא מזכירה מניין יובלות?
3. תירוץ״הא ודאי דלא כרבי יהודה״ — הברייתא שנויה כשיטת חכמים, ולכן אצלה מניין היובלות נחוץ.
4. ולא מנו?הגמרא מקשה על עצם ההנחה שהיובל פסק: ״ולא מנו שמיטין ויובלות״ אחרי גלות השבטים (רש״י: בימי סנחריב)? והרי בספר ירמיהו, בימי צדקיהו, נאמר: ״מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי״. זה ציווי לשחרר עבדים, וכפי שיתברר מיד הוא כולל שחרור ביובל.
5. קושי בפסוקעיון בפסוק עצמו: ״מקץ שבע שנים״, ומיד אחריו ״ועבדך שש שנים״. שש או שבע?
6. רב נחמן בר יצחק״שש לנמכר, ושבע לנרצע״: שש שנים אמורות בעבד עברי שנמכר, והוא יוצא בתומן. ״שבע״ אמור בנרצע, שאינו יוצא אחרי שש אלא נשאר עד היובל ויוצא בו (רש״י). אם כן הפסוק בירמיהו מדבר על שחרור ביובל, ומכאן שבימי ירמיהו נהג יובל, אף שלא כל השבטים היו במקומם (רש״י: וצדקיהו חי דורות רבים אחרי גלות סנחריב).
7. דחייה״בתוכחה כתיב״ — הפסוק אינו מתאר מציאות אלא תוכחה: הנביא מוכיח אותם ואומר השלחתם? — האם שחררתם באותן שנים שהייתם חייבים לשחרר (רש״י)? אם כן אין ראיה שהיובל נהג.
8. וישמעו וישלחואבל באותו פרק נאמר גם ״וישמעו וישלחו״ — כלומר הם אכן שחררו. הדברים התרחשו באותה שעה, והראיה חוזרת.
9. ר׳ יוחנן״ירמיה החזירן״: אמנם היובל פסק בגלות השבטים, אבל ירמיהו החזיר את השבטים שגלו ויאשיהו בן אמון מלך עליהם, ובאותה תקופה חזר היובל לנהוג.
10. ומנא לן?״ומנא לן דהדור״ — מנין לנו שהשבטים אכן חזרו?
11. ראיה מיחזקאליחזקאל, בן דורו של ירמיהו, מתנבא ״כי המוכר אל הממכר לא ישוב״ — שהיובל עתיד להתבטל, ואין שדות חוזרות לבעליהן (רש״י). והגמרא תמהה: ״אפשר יובל בטל, ונביא מתנבא עליו שיבטל?״ אי אפשר; מי שמתנבא על ביטול היובל מניח שהוא נוהג עכשיו. מכאן שהחזירן ירמיהו וחזרו למנות יובלות.
12. מנלן?״ומנלן דיאשיה מלך עליהן״ — מנין שיאשיהו מלך על השבטים שחזרו?
13. ראיה ממלכיםבספר מלכים יאשיהו רואה ציון ושואל ״מה הציון הלז״, ואנשי העיר משיבים: ״הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה״ שקרא על המזבח של ״בית אל״. כלומר יאשיהו נמצא בבית אל.
14. קושי״מה טיבו של יאשיהו בבית אל״? בית אל הייתה של מלכי ישראל (רש״י), ויאשיהו מלך יהודה — מה לו שם?
15. תירוץ״כשהחזירן ירמיהו, יאשיהו מלך עליהם״ — לכן הוא פועל גם בבית אל, שהייתה בתחומם.
16. ראיה נוספתרב נחמן בר יצחק מביא מקור אחר: ״גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי״ — כשישובו ישראל מהגלות, מלך יהודה יעמוד בראשם. (רש״י: ״קציר״ הוא ״קצין״, כי נו״ן מתחלפת ברי״ש.)

בתי החצרים — כח יפה משני הצדדים

1. משנה״בתי החצרים״ — בתים בכפרים שאין להם חומה — מקבלים את הכח היפה משני הצדדים: כבתי ערי חומה ״נגאלין מיד וכל שנים עשר חדש״, וכשדות ״יוצאין ביובל ובגרעון כסף״. גרעון כסף: המוכר פודה לפני היובל, והקונה מנכה מהסכום לפי השנים ששהה הנכס בידו (רש״י). לעומתם בית עיר חומה נחלט לקונה אחרי שנה ואינו יוצא ביובל.
2. מקור בברייתא״על שדה הארץ יחשב״ — הכתוב הקיש את בתי החצרים לשדה אחוזה, ולכן כמוה הם יוצאים ביובל ובגרעון כסף.
3. ומה בגאולה?אם ההיקש לשדה כולל הכל, אולי גם בגאולה: שדה אחוזה אינה נגאלת ״בפחות משתי שנים״ מהמכירה — שמא גם בתי החצרים כך?
4. תירוץ״גאולה תהיה לו״ — לשון הכתוב מורה שהגאולה היא מיד, בלי להמתין שנתיים.
5. ומה ביובל?בכיוון ההפוך: ״הואיל ונתת להם כח יפה שבשדות וכח יפה שבבתים״, שמא בכל זאת לא יצאו ביובל כבתי ערי חומה?
6. תירוץ״וביובל יצא״ — הכתוב אומר במפורש שיוצאים ביובל.

מקדיש בית חצרים — רב הונא מול ר׳ אושעיא

1. מאי קאמר?בתי החצרים הוקשו לשדה, והכתוב כבר אמר שהם יוצאים ביובל — ״מאי קאמר״, למה צריך לכתוב עוד ״וביובל יצא״?
2. רב הונאהכתוב נצרך ״למקדיש בית בבתי החצרים״ וגאלו אדם אחר מיד ההקדש, והיובל פגע ״בשנה שניה״ ללקיחתו של הפודה (רש״י). הבית חוזר אז לבעליו הראשון, המקדיש.
3. למאי מדמית ליהולמה צריך פסוק? ״למאי מדמית ליה״: אם לבתי ערי חומה — ״איחליט ליה ללוקח״ אחרי שנה; אם לשדה אחוזה שהוקדשה ונפדתה — ״לכהנים נפקא״ ביובל. שני ההיקשים אינם מחזירים לבעלים, ולכן נצרך ״וביובל יצא״. רש״י: נקטו שנה שנייה, כי בראשונה הבית עדיין לא נחלט.
4. רב זעירא״מאי איריא גאלו אחר״? גם אם לא גאלו אחר יצא מההקדש לבעליו — הרי כתוב סתם ״וביובל יצא״.
5. אבייאין לומר כך, ״שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון״. הכתוב מדבר דווקא כשנפדה, כדי שלא יטעו שהקדש יוצא בחינם.
6. מנלן?ומנין שבית שהוקדש אינו יוצא מההקדש בחינם?
7. קל וחומר״מבן לוי״: לוי ״יפה כחו בממכרו״ — הוא גואל את שדהו מיד, ואת ביתו בעיר חומה לעולם (רש״י). ובכל זאת ״הורע כחו בהקדשו״: מה שהקדיש אינו חוזר אליו ביובל בחינם, אלא רק בפדיון. ישראל, שכחו רע כבר במכירה (שדה אינו גואל בשנתיים הראשונות, ובית בעיר חומה רק בתוך שנה), ״אין דין״ שגם בהקדשו כחו רע, ושבית חצרים שהקדיש לא ייצא בלא פדיון?
8. והתם מנלן?ובלוי עצמו — ״והתם מנלן״ שהקדשו אינו יוצא בחינם?
9. ברייתאנאמר ״ויצא ממכר״ — לכאורה כל מה שמכר הלוי חוזר ביובל, אפילו עבדיו, מטלטליו ושטרותיו (רש״י). לכן נאמר ״בית ועיר אחזתו״, ולא דברים אחרים.
10. מה ת״ל ממכר?אם ״בית ועיר אחזתו״ כבר מגביל — ״מה תלמוד לומר ממכר״?
11. תירוץ״ממכריו יוצא בחנם, ואין הקדש יוצא בחנם״ אלא בפדיון — המילה ״ממכר״ באה למעט הקדש.
12. פליגאדברי רב הונא נחלקים עם רבי אושעיא: ״הכל היו בכלל ונתן הכסף וקם לו״ — מי שגאל מיד ההקדש נעשה בעלים גמורים והקנין קיים בידו לעולם (רש״י).
13. טעם ר׳ אושעיאהכתוב פרט בשדה אחוזה ״והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה׳״ — רק שדה זו הוצאה מכלל ״וקם לו״ ויוצאת לכהנים. ״אבל הנך כדקיימי קיימי״: בתי החצרים שנפדו נשארים בידי הפודה, ולא חוזרים לבעלים.
14. ועדייןאם כך, לשיטת ר׳ אושעיא ״וביובל יצא״ למה לי?
15. רב פפאהכתוב נצרך ״למוכר בית בבתי החצרים״, ופגע בו היובל בשנה שנייה — הבית חוזר למוכר.
16. למאי מדמית ליהשוב אותה הוכחה: אם כבתי ערי חומה — ״איחלט ללוקח״; אם כשדה אחוזה — ״השלמה בעי״: מי שאכל שנה אחת לפני היובל משלימים לו שנה אחרת אחריו (רש״י). לכן נצרך ״וביובל יצא״, שהבית חוזר ואינו נשאר שנה נוספת.
17. תיובתא״תניא כוותיה דרב הונא, ותיובתא דרבי אושעיא״: המקדיש בית בבתי החצרים גואלו מיד ולעולם; ואם גאלו אחר מיד ההקדש והגיע יובל ולא נגאל — חוזר לבעלים. זו שיטת רב הונא, ור׳ אושעיא נדחה.

מהם בתי חצרים — שתי חצרות של שני בתים

1. משנה״שני חצרים של שני בתים״ — עיר שיש בה רק שתי חצרות, ובכל אחת שני בתים (רש״י) — גם אם היא ״מוקפת חומה מימות יהושע בן נון״, דינה כבתי חצרים ולא כעיר חומה.
2. מקור בברייתאמהמילים ״בתי החצרים״ לבדן לא הייתי יודע שאין להם חומה. ״מה תלמוד לומר אשר אין להם חומה״?
3. תירוץללמד שיש בתי חצרים שאף שיש להם חומה הם ״כמי שאין להם חומה״ (רש״י: כיוון שאין בהם כדי עיר).
4. וכמה?וכמה צריך שיהיו בעיר כדי שחומתה לא תיחשב כחומת עיר?
5. שיעורמיעוט ״בתים״ הוא שניים, ומיעוט ״חצירות״ הוא שניים: ״שתי חצירות של שני בתים״.
6. ואימא״ואימא בית וחצר״ — אולי ״בתי החצרים״ פירושו בית אחד וחצר אחת, ורק בעיר שבכל חצר שני בתים היא כעיר חומה?
7. דחייהאם כן, ״ליכתוב רחמנא חצרים״ בלבד, ודי בכך, כי אין חצר בלא בית (רש״י). מכך שנכתב גם ״בתי״ משמע שהמילה באה ללמד שיעור של כמה בתים.
8. וכי תימא״וכי תימא״: אילו נכתב ״חצרים״ לבדו, הייתי מבין חצר שאין בה שום בית. אם כך, אולי ״בתי״ בא רק לומר שיש בה בית אחד?
9. קרפףלא: מקום מוקף בלי בית אינו נקרא חצר אלא ״ההוא קרפף איקרי״. לכן ״חצרים״ לבדו כבר היה מלמד שיש בה בית, ו״בתי״ בא ללמד שהשיעור הוא שני בתים בכל חצר.

ישראל שירש מאבי אמו לוי — מי גואל כלוי

1. משנה״ישראל שירש אבי אמו לוי — אינו גואל כסדר הזה״: לפי פשט הלשון, הוא אינו גואל כסדר של ישראל בבית עיר חומה (שנחלט לקונה אחרי שנה), אלא לעולם כלוי (רש״י). ״וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל״ נשנה באותה לשון. הגמרא תקשה על קריאה זו ותתקן אותה ל״אינו גואל אלא כסדר הזה״.
2. טעם ופלוגתאהטעם: ״כי בתי ערי הלוים הוא אחוזתם״ — הדין תלוי בלוי ובערי הלוים יחד: ״עד שיהא לוי וערי הלוים״, דברי רבי. חכמים אומרים: הדין אמור רק בערי הלוים, ואין צורך שהמוכר יהיה לוי.
3. סתירה״ואלא כמאן״ — אם ישראל שירש לוי ״אינו גואל כסדר הזה״, כמי הוא גואל? כבן לוי. אבל הסיפא שונה ״עד שיהא לוי וערי הלוים״, ומשמע שהיורש הישראל אינו כלוי. רישא וסיפא סותרות.
4. תירוץ״אימא: אינו גואל אלא כסדר הזה״ — כך יש לגרוס במשנה: היורש הישראל גואל רק כסדר של ישראל, בתוך שנה. כך גם הלוי שירש מישראל, כי הבית אינו בערי הלוים. שהרי גאולת הלוים חלה רק ״עד שיהא לוי וערי הלוים״. כל הרישא היא דברי רבי, ואין סתירה.
5. בשלמא״בשלמא ערי הלוים״ — מפורש ב״כי בתי ערי הלוים״. ״אלא לוי מנלן״ — מנין שגם המוכר צריך להיות לוי?
6. תירוץ״ואשר יגאל מן הלוים״ — הדין נאמר בלוי הגואל ולא בכל אדם (רש״י: ״מן הלוים״ מורה על חלק מהלויים).
7. ברייתא נוספתברייתא דורשת את ״מן הלוים״: אילו נאמר רק ״גאולת עולם תהיה ללוים״, היינו אומרים שלוי שמכר לישראל גואל לעולם, כי ״זה יפה כחו וזה הורע כחו״: הלוי חזק, והישראל הקונה חלש, שהרי בבתיו שלו המכירה נחלטת אחרי שנה (רש״י). אבל לוי שמכר ללוי, ששניהם יפי כח, שמא נחלט אחרי שנה? לכן נאמר ״מן הלוים״: גם כשהקונה לוי, המוכר הלוי גואל לעולם.
8. מיעוט״מן הלוים״ הוא גם לשון מיעוט: ״ולא כל הלוים״. הוא מוציא בן לוי ממזר או נתין, שאינם גואלים כלוי (רש״י: ומכל שכן ישראל שירש את אבי אמו לוי, שהוא ישראל גמור).
9. חכמים״וחכמים אומרים: אין דברים הללו אמורים אלא בערי הלוים״. אבל ״עד שיהא לוי — לא אמרינן״: גם מי שאינו לוי, אם ירש נחלה בערי הלוים, גואל כסדר גאולת הלוים.

מגרש ושדה בערי הלוים — אין משנים

1. משנה״אין עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה, ולא מגרש עיר, ולא עיר מגרש״. רש״י: שדה למגרש פוגע בזריעה ובישוב הארץ; מגרש לשדה מקלקל את נוי העיר; מגרש לעיר — אין עיר נאה בלי מגרש; ועיר למגרש מחריב את הישוב.
2. ר׳ אלעזרר׳ אלעזר: האיסור אמור ״בערי הלוים״ בלבד. ״בערי ישראל״ עושים שדה מגרש ומגרש עיר, אבל לא מגרש שדה ולא עיר מגרש, ״שלא יחריבו את ערי ישראל״.
3. משנהמוכרין לעולםבהמשך המשנה: ״הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם״, שנאמר ״גאולת עולם תהיה ללוים״. ״גואלין לעולם״: בתי ערי החומה שלהם אינם נחלטים לקונה אחרי שנה (רש״י). על ״מוכרין לעולם״ רש״י מביא ששמע שמוכרים אפילו בשנת היובל עצמה, ומקשה על כך. לכן הוא משער שהלשון נשנתה כאן רק בגלל הלשון המקבילה בפרק אחר: ״מקדישין לעולם וגואלין לעולם״.
4. מנא הני מילי?״דכולי עלמא מיהא בדלוים לא משנינן״ — על ערי הלוים כולם מסכימים שאין משנים. ״מנא הני מילי״ — מנין הדין?
5. מקוררבי אלעזר: אמר הכתוב ״ושדה מגרש עריהם לא ימכר״.
6. והא״מאי לא ימכר״? אם הכוונה שלא ימכר כלל — הרי מ״גאלת עולם תהיה ללוים״ משמע שהם כן מוכרים (״מכלל דמזבני״).
7. תירוץ״לא ישנה״ — ״לא ימכר״ פירושו שלא ישנו את השדה, המגרש והעיר ממה שהיו.

בתי ערי חומה ללוים — עיירות בינוניות ותירוצי הסתירה

1. ברייתאאעל ״גאלת עולם תהיה ללוים״: בישראל נאמר ״במספר שני תבואת ימכר לך״ — שדה אחוזה אינה נגאלת בפחות משנתיים. ״יכול אף זה כן״ גם בלוי? לכן נאמר ״גאולת עולם״ — לוי גואל מיד.
2. ברייתאבבישראל נאמר ״והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה׳״ — שדה שהוקדשה ולא נגאלה יוצאת לכהנים ביובל. יכול גם בלוי? לכן ״גאולת עולם״: הלוי גואל את שדהו מההקדש לעולם, והיא אינה יוצאת לכהנים.
3. ברייתאגבישראל נאמר ״וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות״ — בית בעיר חומה נחלט לקונה אחרי שנה. יכול גם בלוי? לכן ״גאולת עולם״: הלוי גואל גם אחרי שנה.
4. קושי״בשלמא הני תרתי״ (השדות) מובן. ״אלא בתי ערי חומה ללוים מי אית להו״? והרי נשנה שערי הלוים אינן ״לא כפרים קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות״ — בלי חומה. רש״י: אלה ערי מקלט; בקטנה אין ישוב למנוס הרוצחים, ובגדולה מתקבצים מכל מקום ורגל גואל הדם מצויה.
5. רב כהנא״כאן שהוקף ולבסוף ישב, כאן שישב ולבסוף הוקף״: הברייתא על עיירות בינוניות שוללת עיר שהוקפה ורק אחר כך ישבו בה, ועיר כזו אין ללוים. אבל ״גאולת עולם״ בבתי ערי חומה מדברת בעיר שהלוים ישבו בה ולבסוף הוקפה: אחרי שניתנה להם בימי יהושע, הם עצמם הקיפו אותה (רש״י).
6. קושיה״וכי האי גוונא מי הויא חומה״ — האם עיר שנתיישבה ואחר כך הוקפה נחשבת עיר חומה? הרי נשנה: ״ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה״ — שהוקף ולבסוף ישב, ולא להפך.
7. ברייתאמי הקיף״יכול אפילו הקיפוה ישראל?״ גזירה שווה ״חומה״ ״חומה״ מערי עוג מלך הבשן: כמו שם הקיפו אותן גוים, כך כאן.
8. ברייתאמתי הקיפו״יכול אפילו הקיפוה גוים לאחר מכן?״ אותה גזירה שווה: שם הקיפו גוים ״קודם לכן״ (לפני הכיבוש), כך כאן. נמצא שחומה שבנו הלוים אחרי שנכנסו אינה עושה עיר חומה, ותירוץ רב כהנא נופל.
9. רב יוסף בריה דרב סלא חסידארב יוסף בריה דרב סלא חסידא תירץ לפני רב פפא: לעולם מדובר בעיר שהוקפה ולבסוף ישבו בה (רש״י), ״כגון שנפלו להן״ ללוים בגורל בימי יהושע ״הן ומגרשיהן״, כלומר הערים עם המגרשים כשהן כבר מוקפות חומה. ערים כאלה הן ערי חומה, והכלל ״עיירות בינוניות״ אינו סותר זאת.
10. קושידף ל״ד״הן ומגרשיהן למיסתרינהו קיימי״: ערים כאלה עומדות להיסתר, כי ערי הלוים צריכות להיות עיירות בינוניות ולא כרכים מוקפים (רש״י). אם כן אין להן באמת דין עיר חומה, ולמה צריך פסוק ללמד שבתיהן אינם נחלטים?
11. רב אשידף ל״דאיצטריך: יעלה על הדעת שכל עוד לא נסתרו החומות, אם נמכרו ולא נגאלו תוך שנה — ליחלטו לקונה כבתי ערי חומה. ״קא משמע לן״ שגם בהן הגאולה לעולם.

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא