כריתות י״ג
שיעור ההשהיה באכילה ובשתייה טמאות והתינוק היונק מאמו הטמאה, דרשת יין ושכר ואיסור הוראה לשתוי יין, והאכילה האחת שמחייבת ארבע חטאות
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בסיום סוגיית רבי מאיר, שמוכח מלשון חכמים שהוא מחמיר.
אחר כך מובא שיעור ההשהיה באוכלים טמאים: רבנאי אומר בשם שמואל שאפילו כל היום, ברייתא דוחה אותו, ומפרטי הברייתא עולה שבנה של מניקה טמאה טהור.
כאן מתפתח דיון על חלב אשה: האם צריך הכשר, או שהוא כמעיין.
בעמוד ב עוברים למשנה על השהייה, ומשם לדרשת ״יין ושכר אל תשת״ ומחלוקת התנאים בה, למעשה ברב אשי ולסוגיית מה אסור לשתוי יין להורות.
הדף נסגר במשנה על אכילה אחת שמחייבת ארבע חטאות ואשם.
עמוד א · המשך מדף י״ב
רבי מאיר מחמיר או מקל — ההוכחה מלשון חכמים
→ תחילת הסוגיה בדף י״בבקצרה — על מה הסוגיה
בסוף הדף הקודם נשאלה השאלה אם דברי רבי מאיר על שיעור ההשהיה באכילה באים להחמיר או להקל.
לשון חכמים ״עד שישהא״ מתיישבת רק אם הוא מחמיר, ולכן מסיקים שהוא לחומרא.
- רקעמהדף הקודםבדף הקודם נשאלה השאלה אם דברי רבי מאיר באים להחמיר או להקל. אם הוא לחומרא, הוא מחייב אפילו כשהאכילה נמשכה כל היום; אם הוא לקולא, מי שהפסיק באמצע פטור. חכמים חולקים עליו ומגבילים את משך האכילה שמצטרפת, והשאלה היא מה אפשר ללמוד מלשונם.רקע: האם רבי מאיר מחמיר, ומחייב גם באכילה ארוכה, או מקל
- בשלמאלחומראאם רבי מאיר לחומרא, לשון חכמים מובנת: ״עד שישהא״. הוא מחייב גם אכילה שנמשכה כל היום, והם עונים לו שאין חיוב אלא אם כל האכילה, מתחילתה ועד סופה, נמשכה כדי אכילת פרס ולא יותר (רש״י).אם רבי מאיר מחמיר, לשון חכמים עד שישהא מתיישבת יפה
- אלא אי אמרת לקולאואם רבי מאיר לקולא, ואפילו בתוך כדי אכילת פרס אין האכילה מצטרפת אם הפסיק, היה על חכמים לומר ״אם שהה״ כדי אכילת פרס חייב, ומשמע שאפילו הפסיק (רש״י). לשונם ״עד שישהא״ אינה כזאת, ולכן ההנחה הזאת אינה מסתדרת.אם הוא מקל, היה לחכמים לומר אם שהה ולא עד שישהא
- שמע מינהמכאן מסיקים: ״שמע מינה״ שרבי מאיר לחומרא. לדעת חכמים האכילות מצטרפות רק כשכל משך האכילה, מהראשונה ועד האחרונה, הוא בתוך זמן אכילת פרס.מסקנה: רבי מאיר לחומרא, וחכמים מגבילים לכדי אכילת פרס
עמוד א · גמרא
שיעור ההשהיה באוכלים טמאים — דברי רבנאי
בקצרה — על מה הסוגיה
רבנאי אמר בשם שמואל שבחלבים ובנבילה כל האכילה צריכה להיות בכדי אכילת פרס, ואילו באוכלים טמאים אפילו כל היום.
רב פפא מפרש שהכוונה לכל כזית לחוד, אך ברייתא מפורשת דורשת שכל משך האכילה יהיה בכדי אכילת פרס, ודברי רבנאי נדחים.
- אמר רבנאירבנאי אמר בשם שמואל: בחלבים ובנבילה אין חיוב אלא אם כל האכילה, מתחילתה ועד סופה, בכדי אכילת פרס, כדברי חכמים במשנה. אבל באוכלים טמאים, בשקצים ורמשים ובמשקים טמאים נפסל הגוף ״אפילו כל היום כולו״ (בשיעור חצי פרס באוכלים ורביעית במשקים).רבנאי: חלב ונבילה בכדי אכילת פרס, אוכלים טמאים אפילו כל היום
- מאי קאמר?קשה להבין את דבריו: האם אכילה שנמשכת כל היום באמת מצטרפת? ״מאי קאמר״ — מה הוא מתכוון?קושיה: מה פירוש אפילו כל היום כולו, והרי האכילה נפסקת
- רב פפא מפרשרב פפא: אפילו האכילה נמשכה כל היום, ״והוא שאכל כזית בכדי אכילת פרס״. כלומר אוכל זית אחרי זית, וכל זית נאכל בתוך זמן אכילת פרס, אף שבין זית לזית עובר זמן רב.רב פפא: כל כזית בכדי אכילת פרס, גם אם הכול נמשך יום
- מיתיביברייתא ראשונהמקשים מברייתא: ״כל האוכלין מצטרפין״ לפסול את הגוף בכחצי פרס. האם אין הכוונה שאכל את חצי הפרס כולו בכדי אכילת פרס, ואין זה כדברי רבנאי?קושיה: ברייתא על צירוף אוכלים לחצי פרס, אולי כולו בכדי אכילת פרס
- לא — כזית כזיתדוחים: לא, גם בברייתא הכוונה שאכל ״כזית כזית בכדי אכילת פרס״, כל זית לחוד, ולכן אין סתירה לרבנאי.תשובה: גם בברייתא כל כזית נאכל בכדי אכילת פרס
- מיתיביברייתא מפורשתמקשים מברייתא נוספת, מפורשת יותר: האוכלים מצטרפים ״בכדי אכילת פרס״. כיצד? אכל וחזר ואכל, אם מתחילת האכילה הראשונה ועד סוף האחרונה יש כדי אכילת פרס מצטרפים, יותר מכן אין מצטרפים. כאן נמדד כל משך האכילה ולא כל כזית.קושיה: ברייתא מפורשת, כל משך האכילה בכדי אכילת פרס או שאין צירוף
- המשך הברייתאטבילה ועוברההברייתא ממשיכה: ״לא התירו לאכול פחות מכשיעור״ כדי לרדת ולטבול. מי שאכל פחות מחצי פרס, ירד וטבל והשלים, הכול מצטרף אף שטבל באמצע. ולעוברה התירו לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה, שמא תפיל.ברייתא: אכילה עם טבילה באמצע מצטרפת, ולעוברה התירו מפני הסכנה
- המשך הברייתאמשקיםאותו דין במשקים: כל המשקים הטמאים מצטרפים לפסול את הגוף ברביעית ״בכדי אכילת פרס״. שתה וחזר ושתה, אם מתחילת השתייה הראשונה ועד סוף האחרונה יש כדי אכילת פרס מצטרפים, ויותר מכן אין מצטרפים.משקים טמאים: רביעית מצטרפת רק אם כל השתייה בכדי אכילת פרס
- המשך הברייתאהמניקהועוד בברייתא: התירו ״למגע טמא מת״, אשה שנגעה בטמא מת, להניק את בנה, ״ובנה טהור״. הקושיה על כך תבוא בהמשך הסוגיה.התירו לאשה שנגעה בטמא מת להניק, ובנה טהור
- תיובתא״קתני מיהת״ באוכלים: ״אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה״ בכדי אכילת פרס, מצטרף. זו ״תיובתא דרבנאי״. הוא אמר שדי שכל כזית יאכל בכדי אכילת פרס, והברייתא דורשת שכל משך האכילה יהיה בזמן הזה, ודבריו נדחים.תיובתא: הברייתא דורשת כל משך האכילה בכדי אכילת פרס, דברי רבנאי נדחו
חשבו לפני שממשיכים
רבנאי חילק בין חלבים ונבילה לבין אוכלים טמאים. מה היה החילוק לפי דבריו, ומה נשאר ממנו אחרי הברייתא?
לפי רבנאי בחלבים ובנבילה כל האכילה, מתחילתה ועד סופה, בכדי אכילת פרס, ובאוכלים טמאים אפילו כל היום, ובלבד שכל כזית נאכל בכדי אכילת פרס. הברייתא דורשת גם באוכלים שכל משך האכילה יהיה בכדי אכילת פרס, ולכן החילוק נדחה.
עמוד א · גמרא
טבילה באמצע האכילה והיתר העוברה — פרטי הברייתא
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מבררת שני פרטים בברייתא: מדוע לא התירו לטבול באמצע האכילה, ומדוע התירו לעוברה לאכול רק פחות מכשיעור אף שהיא בסכנה.
- מאי קאמר?הגמרא חוזרת לברייתא: ״לא התירו לו לאכול פחות מכשיעור״ לירד ולטבול. ״מאי קאמר״ — מדוע לא התירו לו, ומה פירוש הלשון?קושיה: מה פירוש שלא התירו לו לאכול פחות מכשיעור ולטבול
- רב יהודה מפרשרב יהודה: מי שאכל פחות מהשיעור לא התירו לו לטבול באמצע, כי אם ירד וטבל והשלים הכול מצטרף. אילו התירו לו, היה אומר ״אהני לי טבילה קמייתא״, הטבילה הראשונה הועילה לי, ולא ידע ש״אין טבילה אלא באחרונה״.רב יהודה: לא התירו לטבול באמצע, שלא יחשוב שהטבילה הראשונה הועילה
- מפני הסכנה — אפילו טובאבעוברה נאמר שהתירו לה לאכול פחות מכשיעור ״מפני הסכנה״. אם הסכנה היא הסיבה, ״אפילו טובא״, גם הרבה, תאכל! מדוע ההיתר מוגבל לפחות מכשיעור?קושיה: אם מפני הסכנה, למה ההיתר רק לפחות מכשיעור
- רב פפא מפרשרב פפא: כך הברייתא אומרת, התירו לה לאכול פחות מכשיעור, כלומר בכל כדי אכילת פרס פחות מכזית, ו״אפילו טובא״, סך הכול אפילו הרבה, מפני הסכנה.רב פפא: מותר לה הרבה, אך בכל כדי אכילת פרס פחות מכזית
עמוד א–ב
התינוק היונק מאמו הטמאה — האם חלב אשה צריך הכשר?
🔑 מפתח לסוגיה
אשה שנגעה בטמא מת נעשתה ראשון לטומאה, ואדם אינו מיטמא אלא מאב הטומאה, ולכן בנה לא נטמא ממגעה. הקושיה היא על החלב: הוא נטמא, ומי שאוכל חצי פרס מאוכלים טמאים נפסל גופו. אך אוכל מקבל טומאה רק אם הוכשר, כלומר נגע במשקה, ולכן נשאלת השאלה אם חלב אשה צריך הכשר או שהוא כמעיין, חלק מגוף האשה, וטמא בלי הכשר.
בקצרה — על מה הסוגיה
מדוע בנה של אשה שנגעה בטמא מת טהור אחרי שינק את חלבה? רב נחמן: לא נשארה טיפה שתכשיר את החלב.
רבא דוחה (פי התינוק מלא חלב, ומקום החלב מעיין), ומסביר שהתינוק טהור מספק.
הגמרא מוכיחה נגד רבא, ממשנת התנור ומברייתת תשעה משקין בזוב, שמקום החלב אינו מעיין וצריך הכשר, ומפרשת ״שלא לרצון״ שבמשנה — בסתם.
- אמאי טהור?הברייתא קבעה שבנה של האשה שנגעה בטמא מת טהור. ״אמאי טהור״? הרי ״כיון דיינק חלב איטמי ליה״, מכיון ששתה את החלב שנטמא הוא נפסל כמי שאכל אוכל טמא. המגע של האם אינו מטמא אותו, אבל החלב כן.קושיה: למה בנה טהור, הרי שתה חלב טמא
- וכי תימא — טיפה מלוכלכתואם תאמר שהחלב ״לא איתכשר״, אין אוכל מקבל טומאה בלי הכשר, הרי הוא הוכשר ״בטיפה מלוכלכת על פי הדד״. הטיפה שנשארת על הפטמה אינה מיועדת לתינוק, והיא מכשירה את החלב שיוצא אחריה (רש״י).קושיה: החלב הוכשר בטיפה מלוכלכת שנשארת על פי הדד
- רב נחמןרב נחמן בשם רבה בר אבוה: מדובר שהתינוק ינק ״בתקיפה אחת״, במשיכה חזקה אחת, ולא הניח טיפה מלוכלכת על הדד, ולכן החלב לא הוכשר.רב נחמן: ינק במשיכה אחת ולא הניח טיפה על הדד
- רבאתשובה ראשונהרבא דוחה בשתי תשובות. הראשונה: ״קחזינא לפומיה דינוקא דמלא חלב״. אנו רואים שפי התינוק מלא חלב, ולכן אי אפשר שלא תישאר טיפה מלוכלכת על הדד (רש״י).רבא: רואים את פי התינוק מלא חלב, וממילא נשארת טיפה
- רבאתשובה שנייהוהשנייה: ״מקום חלב מעיין הוא״. החלב הוא כחלק מגוף האשה, כרוקה וכמימי רגליה (רש״י), ולכן הוא טמא בלי הכשר.רבא: מקום החלב מעיין, ולכן אינו צריך הכשר
- ראיה ממשנההוכחה לכך ממשנה: ״חלב אשה מטמא בין לרצון ובין שלא לרצון״. אילו היה החלב אוכל רגיל, ההכשר היה צריך להיות ברצון התינוק (רש״י), והמשנה מטמאה גם שלא לרצון.ראיה: החלב מטמא גם שלא לרצון, ולכן אינו צריך הכשר
- שלא לרצון״מאי לאו שלא לרצון״, כלומר שלא נוח לתינוק בחלב, ובכל זאת ״מטמא״? אם כך אין לחלב דין של אוכל המצריך הכשר, אלא הוא מעיין. אבל אז חוזרת הקושיה: מדוע בנה טהור, והרי שתה דבר טמא?שלא לרצון: אף שלא נוח לו, מטמא — אם כן למה בנה טהור?
- אלא אמר רבא״אלא אמר רבא״: ״היינו טעמא דבנה טהור״ — לא משום שהחלב לא הוכשר, אלא מספק: ספק ינק כשיעור וספק לא ינק, ואם תמצא לומר שינק, ספק ינקו בתוך כדי אכילת פרס וספק ביותר מכך, ואז אינו מצטרף. רש״י: השיעור הוא רביעית (ואם החלב נחשב אוכל — חצי פרס). אף שלרבא החלב מעיין, אינו מטמא בכל שהוא כרוק, כי האם עצמה היא רק ראשון לטומאה ואינה מטמאה אדם במגע, ולכן לחלבה יש רק טומאת שאר משקים. רבא נשאר בשיטתו שהחלב מעיין — על כך הגמרא מקשה מיד ״ולרבא, מקום חלב מעיין הוא״.רבא: טהור משום ספק ינק שיעור, וספק ינקו בכדי אכילת פרס
- ולרבא?מקשים על רבא: האם ״מקום חלב מעיין הוא״ ו״לא צריך הכשר״?קושיה על רבא: האם באמת החלב מעיין ואינו צריך הכשר
- והתנן — תנורמקשים ממשנה: ״האשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר תנור — תנור טמא״ (כשהיא נדה, רש״י). קשה ״במאי איתכשר״, איך הוכשר החלב שיטמא? ורבי יוחנן אמר: ״בטיפה מלוכלכת על פי הדד״. הרי רבי יוחנן סבור שהחלב צריך הכשר.קושיה: משנת התנור ורבי יוחנן, החלב צריך הכשר
- וכי תימא — רבא לא כרבי יוחנןואם תאמר שרבא אינו סובר כרבי יוחנן — ״והתניא״ ברייתא שמוכיחה במפורש שהחלב אינו מעיין (רש״י). היא מונה ״תשעה משקין בזוב״ בשלוש קבוצות: הזיעה, הליחה הסרוחה והצואה הנוזלית — ״טהורין מכלום״, אינם מטמאים כלל. הקבוצה השנייה מתחילה כאן: ״דמעת עינו ודם מגפתו״, והברייתא ממשיכה בעמוד ב.ברייתת תשעה משקי הזב באה להוכיח שהחלב אינו מעיין
- המשך הברייתאחלב מול רוק וזובהמשך הברייתא: דמעת עינו, דם מגפתו ו״חלב אשה״ — ״מטמאין טומאת משקין ברביעית״, כשאר משקים טמאים. ואילו ״רוקו, זובו, ומימי רגליו״ של הזב מטמאים טומאה חמורה כזב עצמו ״בכל שהוא״: הרוק נלמד מן הפסוק על רוק הזב, והזוב ומי הרגליים נלמדים ממנו (רש״י).דמעה, דם מגפה וחלב אשה ברביעית; רוק, זוב ומי רגליים בכל שהוא
- שמע מינה״ואי אמרת מקום חלב מעיין״, היה החלב מטמא טומאה חמורה בכל שהוא, כזוב וכרוק, והברייתא אומרת רביעית. ״שמע מינה״ שמקום חלב אשה לאו מעיין, וצריך הכשר.מסקנה: חלב אינו מעיין, דינו כמשקה ברביעית ולא כזוב
- קשיא הא מתניתאאם כך, ״קשיא הא מתניתא״ שהוכיח ממנה רבא: ״מטמא בין לרצון ובין שלא לרצון״. והרי אוכל מוכשר רק ברצון!קושיה: אם צריך הכשר, איך חלב מטמא שלא לרצון
- שלא לרצון — בסתם״מי סברת״ שהכוונה שלא נוח לו? לא. ״שלא לרצון״ הוא בסתם, ״דדעתיה דתינוק קריבא לגבי חלב״, ולכן אין צורך ברצון מפורש. אבל אם אמר במפורש שאינו רוצה, החלב טהור.תשובה: שלא לרצון נאמר בסתם, אך אם אמר במפורש שאינו רוצה טהור
עמוד ב · גמרא
השהייה במשנה — מה נמדד בשהייה
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה (בדף י״ב) מונה דינים שנמדדים ב״כדי אכילת פרס״: אוכלים טמאים בשיעור חצי פרס ומשקים טמאים ברביעית פוסלים את הגוף מאכילת תרומה רק אם נאכלו או נשתו בתוך כדי אכילת פרס; ומי ששתה רביעית יין ונכנס למקדש חייב (ברביעית יין בן ארבעים יום — מיתה, כמבואר בסוגיה הבאה). לשון המשנה ״ונכנס למקדש ושהה״ נשמעת כאילו השהייה היא בתוך המקדש (רש״י), ועל כך שואלת הגמרא.
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אומרת שמי שאכל ושתה ושהה כדי אכילת פרס חייב. הגמרא שואלת מדוע צריך שהייה, ורב יהודה מסביר שהשהייה היא באכילה ובשתייה ולא במקדש.
- משנההמשנה: מי ש״אכל אוכלין טמאין״, שתה משקים טמאים, שתה רביעית יין, ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס, חייב.משנה: אכל ושתה טמא או יין, נכנס ושהה כדי אכילת פרס — חייב
- למה לי שהייה?הגמרא מבינה שהשהייה נעשתה במקדש (רש״י): ״למה לי שהייה״, דקתני ״ושהה״? מדוע החיוב תלוי בשהייה?קושיה: למה המשנה דורשת שהייה
- רב יהודהרב יהודה: כך שנויה המשנה, אכל ושתה ו״שהה באכילתן ובשתייתן כדי אכילת פרס״, ואחר כך נכנס למקדש וחייב. השהייה היא משך האכילה והשתייה, שבו השיעורים מצטרפים.רב יהודה: השהייה היא באכילה ובשתייה, ואחר כך נכנס
עמוד ב · גמרא
יין ושכר אל תשת — השיעור והמחלוקת בדרשה
🔑 מפתח לסוגיה
במשנה אומר ר׳ אלעזר שמי ששתה רביעית יין ונכנס למקדש פטור אם הפסיק בשתייה או נתן בתוכו מים כל שהוא. הסוגיה לומדת זאת מהפסוק ״יין ושכר אל תשת״, שנאמר לאהרן הכהן ובניו בבואם לאוהל מועד, ומבררת מה אומרת כל מילה בו.
בקצרה — על מה הסוגיה
הברייתא דורשת את המילים יין ושכר: מה שיעור השתייה האסורה ומה מוסיפה כל מילה. התנא הקמא, רבי יהודה ורבי אלעזר נחלקים בפירוש שכר, וההלכה כרבי אלעזר.
- יכול? המקורהברייתא דורשת את הפסוק ״יין ושכר אל תשת״. אילו נאמר רק יין, היה אפשר לחשוב שאסור ״אפילו כל שהוא״, אפילו יין ״מגתו״, חדש שעדיין לא תסס.יכול שיהיה אסור יין בכל כמות, אפילו יין חדש מהגת
- ושכרתלמוד לומר ״ושכר״: אין אסור אלא כדי להשתכר, והשיעור הוא רביעית יין בן ארבעים יום. עד ארבעים יום היין מתוק ואינו משכר (רש״י).ושכר מלמד שהאיסור רק בכדי שכרות, רביעית יין בן ארבעים יום
- אם כן מה תלמוד לומר יין?אם כן ״מה תלמוד לומר יין״? די היה לכתוב שכר.קושיה: אם שכר מגביל, למה נכתב יין
- אזהרה בכל שהואיין נכתב כדי ללמד שמוזהרים עליו ״כל שהוא״ ו״מגתו״. זו אזהרה בלבד, שעונשה מלקות, והמיתה רק ברביעית יין בן ארבעים יום (רש״י).יין מלמד שמוזהרים בכל שהוא ובמגתו, ומיתה רק בשיעור
- רבי יהודהרבי יהודה: ״יין״ מלמד רק יין, ושאר משקים משכרים נלמדים מ״ושכר״. ואם כן, מה בא ללמד ״יין״? שעל היין חייבים מיתה, ועל שאר משקים משכרים אזהרה בלבד.רבי יהודה: שכר כולל שאר משקים משכרים, ביין מיתה ובהם אזהרה
- רבי אלעזררבי אלעזר קורא את הפסוק כמו ״יין אל תשת ושכר״: אל תשתהו ״כדרך שכרותו״, שתייה ברצף שמשכרת. לכן אם הפסיק באמצע, או נתן לתוכו מים כל שהוא, הוא פטור.ר׳ אלעזר: רק שתייה ברצף כדרך שכרות; הפסקה או מים פוטרים
- במאי פליגי?הגמרא שואלת: ״במאי פליגי״? במה נחלקו שלוש הדרשות, ובראשונה התנא הקמא ורבי יהודה (רש״י)?קושיה: במה נחלקו התנא הקמא, רבי יהודה ור׳ אלעזר
- תנא קמא — גזירה שווההתנא הקמא: ״גמרינן שכר שכר מנזיר״. בנזיר נאסר רק יין, ולכן גם כאן ״שכר״ הוא יין משכר ולא משקה אחר.תנא קמא: שכר כמו בנזיר הוא יין משכר בלבד
- רבי יהודה — לא יליףרבי יהודה ״לא יליף שכר שכר מנזיר״, ולכן שכר אצלו משקה משכר אחר שאינו יין.רבי יהודה אינו לומד מנזיר ושכר אצלו משקה משכר אחר
- רבי אלעזר — מידי דהוא משכררבי אלעזר: ״מאי שכר״? אין זה דבר נוסף, אלא ״מידי דהוא משכר״, יין כדרך שהוא משכר, ולכן הפסקה או מים פוטרים.ר׳ אלעזר: שכר אינו דבר נוסף אלא יין כדרך שהוא משכר
- כמאן אזלא?שואלים: כשיטת מי הולכת הברייתא: ״אכל דבילה קעילית״ — דבילה ממקום הנקרא קעילה (רש״י), שגורמת למעין שיכרון (שטיינזלץ) — או ״שתה דבש או חלב״ ונשתכר, ״ונכנס למקדש ושימש״ — ״לוקה״? הרי אלה אינם יין.קושיה: ברייתא שמלקה על דבש וחלב, כשיטת מי
- כרבי יהודה״כרבי יהודה״, הסובר שיש אזהרה גם על שאר משקים משכרים.הברייתא כרבי יהודה, שאוסר שאר משקים משכרים
- הלכה כרבי אלעזררב יהודה בר אחותאי: ״הלכה כרבי אלעזר״. ורב היה קורא על רבי אלעזר ״טובינא דחכימי״, המאושר שבחכמים.רב יהודה בר אחותאי: הלכה כר׳ אלעזר; רב: טובינא דחכימי
עזרים — טבלת שיטות
שלוש הדרשות של הפסוק
| תנא קמא | רבי יהודה | רבי אלעזר | |
|---|---|---|---|
| פירוש שכר | יין בשיעור משכר | משקה משכר שאינו יין | יין כדרך שהוא משכר |
| שכר שכר מנזיר | לומד | אינו לומד | לא נאמר |
| מה מלמד יין | אזהרה בכל שהוא ובמגתו | יין במיתה, שאר משקים באזהרה | לא נאמר |
| הפסיק או נתן מים | לא נאמר | לא נאמר | פטור |
חשבו לפני שממשיכים
לדעת רבי אלעזר, מדוע הפסקה באמצע השתייה או מים שנתנו ביין פוטרים?
הוא קורא ״יין אל תשת ושכר״, אל תשתהו כדרך שכרותו. מי שהפסיק או נתן מים כל שהוא, שתייתו אינה כדרך שכרות, ולכן הוא פטור.
עמוד ב · גמרא
רב אחא דהוצל ורב אשי — מים ביין
בקצרה — על מה הסוגיה
רב אשי דוחה את רב אחא לנדרו כי שתה יין, ורב אחא מקשה שהלכה כרבי אלעזר שמים ביין פוטרים. רב אשי מחלק: המים פוטרים רק ברביעית, ולא ביותר ממנה.
- מעשהרב אחא דהוצל נדר מאשתו שלא ליהנות ממנה, ובא לרב אשי שיתיר לו. רב אשי אמר לו ״זיל האידנא ותא למחר״, כי שתה יין אחרי הסעודה (רש״י), ורב לא העמיד מתורגמן ״מיומא טבא לחבריה משום שכרות״, כלומר שתוי יין אינו מורה.רב אשי דוחה את רב אחא למחר: שתה יין ואסור לו להורות
- והאמר רברב אחא מקשה: ״והאמר רב הלכה כרבי אלעזר״, שמים ביין פוטרים, ו״מר הוא דקא רמי ביה מיא״, אדוני הטיל מים ביין שלו! מדוע אסור לך להורות?קושיה: הלכה כר׳ אלעזר שמים פוטרים, ורב אשי מזג מים ביין
- הא ברביעיתרב אשי: ״הא לא קשיא״. הפטור על המים הוא ״ברביעית״ יין בדיוק, אבל ״ביותר מכדי רביעית״ אף אם הוסיף מים עדיין משכר, ואני שתיתי יותר מרביעית (רש״י).רב אשי: המים פוטרים רק ברביעית, ואני שתיתי יותר
עמוד ב · גמרא
ולהבדיל בין הקדש ובין החול — מה אסור לשתוי יין
בקצרה — על מה הסוגיה
הברייתא מפרטת מה אסור לשתוי יין: דיני הקדשות וטומאה, הוראה ודרשות. משנה ותלמוד מותרים, כי נאסרה רק הוראה למעשה.
הגמרא מיישבת ברייתא על שרץ וצפרדע, ומסבירה מדוע רב לא דרש אחרי שתיית יין.
- ולהבדיל — דמין וערכיןהברייתא דורשת: ״ולהבדיל בין הקדש ובין החול״ הם דיני דמין וערכין, חרמין והקדשות. שתוי יין אסור לשום אותם ולפדותם, שמא לא ישום כראוי (רש״י).ולהבדיל: אסור לשתוי יין לדון בדמי הקדשות וערכין
- שאר הדרשההדרשה ממשיכה: בין הטמא ובין הטהור הם דיני טומאות וטהרות. ״ולהורות״ היא הוראה באיסור והיתר. ״החוקים״ הם דרשות הכתובים בענייני הלכה. ״אשר דבר ה׳״ היא הלכה למשה מסיני. ״ביד משה״ הוא תלמוד, המשא ומתן של התורה שבעל פה.טומאה, הוראה, דרשות, הלכה ותלמוד, כולם נאמרו בפסוק
- יכול אף המשנה?מכיון שכל אלה נאסרו, ״יכול אף המשנה״ אסורה לשתוי יין?קושיה: אולי גם לימוד משנה אסור לשתוי יין
- ולהורותתלמוד לומר ״ולהורות״: נאסרה רק הוראת הלכה למעשה, ואין מורים הלכה מתוך משנה, ולכן מותר לשתוי יין ללמוד משנה (רש״י).ולהורות: רק הוראה למעשה נאסרה, ממשנה לא מורים
- רבי יוסי ברבי יהודהרבי יוסי ברבי יהודה: ״יכול אף תלמוד״ אסור? תלמוד לומר ״ולהורות״. רק הוראה למעשה נאסרה, ולא דבר שאפשר רק להסיק ממנו הוראה, ולכן גם התלמוד מותר.רבי יוסי ברבי יהודה: גם תלמוד מותר, רק הוראה למעשה אסורה
- כמאן אזלא?ברייתא אומרת: ״יצא שרץ טמא וצפרדע טהור״, ששתויי יין מורים בהם הוראה. כשיטת מי? ״נימא רבי יוסי ברבי יהודה היא ולא רבנן״, המחמירים?קושיה: ברייתא שמתירה לשתוי יין להורות בשרץ וצפרדע, האם רק כרבי יוסי
- שאני הכאאפילו כחכמים ״שאני הכא״: ״זיל קרי בי רב הוא״, דבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים, ואין בו הוראה ממשית.תשובה: גם כחכמים, כי זה דבר ידוע לכל ואין בו הוראה
- הלכה כרבי יוסי ברבי יהודהרב: ״הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה״. כל מה שאין בו הוראה למעשה מותר ללמד, אף שאפשר להסיק ממנו הלכה.מסקנה: הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה, מותר ללמד מה שאין בו הוראה
- והא רב לא מוקיםמקשים: ״והא רב לא מוקים אמורא״ — רב לא העמיד מתורגמן לדרוש ברבים מיום טוב אחד לחבירו משום שכרות! אם הלכה שתלמוד מותר לשתוי יין, כל שכן דרשה בפירקא (רש״י) — מדוע נמנע?קושיה: אם הלכה כך, למה רב לא דרש אחרי שתיית יין
- שאני רב״שאני רב דאורי מורי״: רב מורה הוראה בתוך הדרשה, ולכן נמנע.תשובה: רב מורה הוראה תוך כדי הדרשה, ולכן נמנע
- וניקם ולא לוריושיעמיד מתורגמן וידרוש ״ולא לורי״, בלי הוראה!קושיה: שידרוש בלי להורות
- לא סגי ליה בלא הוראה״כל היכא דיתיב רב לא סגי ליה בלא הוראה״. כשרב יושב ודורש כולם שואלים ממנו (רש״י), ואי אפשר שלא יורה.תשובה: כשרב יושב ודורש, אי אפשר בלי הוראה
עמוד ב · משנה
אכילה אחת וארבע חטאות ואשם
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מונה אכילה אחת שמחייבת ארבע חטאות ואשם: טמא שאכל חלב נותר ממוקדשים ביום הכיפורים. רבי מאיר מוסיף הוצאה בשבת, וחכמים דוחים כי אינו מן השם.
- משנההמקרההמשנה: ״יש אוכל אכילה אחת״ וחייבים עליה ארבע חטאות ואשם אחד. המקרה: טמא שאכל חלב, והחלב נותר מן המוקדשים, שנשאר אחרי זמנו, ואכלו ביום הכיפורים.משנה: טמא שאכל חלב נותר ממוקדשים ביום הכיפורים, ארבע חטאות ואשם
- משנההחיוביםארבע החטאות הן: על אכילת חלב, על אכילת נותר, על אכילת קודש בטומאה ועל אכילה ביום הכיפורים. האשם הוא אשם מעילה (רש״י).ארבע חטאות: חלב, נותר, טמא באכילת קודש, יום הכיפורים, ואשם מעילה
- רבי מאיררבי מאיר: אם ״היה שבת״ ו״הוציאו״ מרשות היחיד לרשות הרבים תוך כדי אכילתו, חייב גם על ההוצאה.רבי מאיר: אם היה שבת והוציאו, חייב גם על ההוצאה
- אינו מן השם״אמרו לו״ חכמים: ״אינו מן השם״. חיוב ההוצאה אינו משום אכילה, ולכן אינו נמנה בין החיובים של האכילה האחת (רש״י).חכמים: חיוב ההוצאה אינו משום אכילה, ולכן לא נמנה
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.