דף הבית · מסכת כריתות

כריתות י״ד

פרק ג׳~30 דק׳ספריא

איך מחייבים כמה חטאות על ביאה או אכילה אחת אף שאין איסור חל על איסור — איסור כולל ומוסיף — ואם רבי יוחנן בן נורי וסומכוס אמרו דבר אחד.

כ״ח בשבט תשפ״ז, יום שישינוצר על ידי סוכן AI
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
✎ שאלות הבנה על הדף — בסוף הדף ↓ 📊 דף עזר לדף · Simon Wolf ↓
הקדמה — הסיפור של הדף

הדף ממשיך את משנת ״אמרו לו״ ושואל איך רבי מאיר מחייב כמה חטאות על אכילה אחת, כשאין לו איסור חל על איסור: התשובה היא איסור כולל ואיסור מוסיף.

אחר כך הגמרא שואלת למה אין חטאת חמישית על פיגול או שישית על דם, ובודקת דברי רפרם על עירוב והוצאה.

המשנה הבאה מחייבת שש חטאות על ביאה אחת על בתו, והגמרא מראה כיצד כל איסור נוסף.

בהמשך מוסבר איך חייב הבא על בת בתו משום אשת אב לרבי יוסי, ואיך הוא מודה באיסור מוסיף. הדף נחתם בחמותו ובהשוואה בין רבי יוחנן בן נורי לסומכוס.

עמוד א · המשך מדף י״ג

איסור כולל ואיסור מוסיף במשנה

בקצרה — על מה הסוגיה

רבי מאיר אינו סובר שאיסור חל על איסור, ובכל זאת המשנה מחייבת על אכילה אחת כמה חטאות. הגמרא מראה שכל איסור שנוסף הוא כולל או מוסיף, ולכן הוא חל.

  1. רקעהמשנה בדף י״ג: טמא שאכל חלב של קודשים אחרי זמנם, ביום הכיפורים, חייב ארבע חטאות — על החלב, הטומאה, הנותר ויום הכיפורים — וגם אשם מעילה על ההנאה מההקדש. רבי מאיר מוסיף חיוב על הוצאה בשבת, וחכמים דוחים זאת כי ההוצאה אינה חיוב של האכילה (רש״י).המשנה בדף הקודם: אכילה אחת מחייבת ארבע חטאות ואשם
  2. קושיההגמרא שואלת: ״נימא אית ליה לרבי מאיר איסור חל על איסור״? הרי החלב כבר אסור, ואיך חלים עליו איסורים נוספים? האם רבי מאיר חולק על הכלל שאיסור חדש אינו תופס בדבר אסור?קושיה: האם רבי מאיר סובר שאיסור חל על איסור?
  3. תירוץלא בכל מצב: ״נהי דאיסור חל על איסור לית ליה״ — איסור גרידא אינו חל על איסור קיים; כגון האוכל נבלת בהמה טמאה אינו חייב גם משום נבלה, כי אין כאן לא כולל ולא מוסיף (רש״י). אבל ״איסור כולל ואיסור מוסיף אית ליה״. כולל הוא איסור שנוסף על האדם ואוסר עליו גם דברים שהיו מותרים לו, ומוסיף הוא איסור שנוסף על החפץ עצמו (רש״י). איסורי המשנה הם מאחד משני הסוגים.רבי מאיר: איסור גרידא אינו חל, אך כולל ומוסיף חלים
  4. טומאה — כוללטומאה: מי שהיה טהור היה אסור בחתיכה בחלב בלבד (״מעיקרא לא אסיר אלא בחלב״). כשנטמא, נאסר עליו גם בשר קודש טהור, ו״מיגו דאסיר בחתיכות טהורות״ נוסף עליו איסור גם בחלב. זה איסור כולל — הוא חל על האדם ופוגע בדברים שהיו מותרים לו (רש״י).טומאה: איסור כולל — נאסר בקודש טהור, ולכן גם בחלב
  5. הקדש — מוסיףהקדש: החלב היה אסור באכילה בלבד (״לא אסיר אלא באכילה״). כשהקדישו, ״איתוסף ביה איסורא דהנאה״ — נוסף עליו איסור ליהנות ממנו בכל דרך, ועל כך חייבים אשם מעילה. זה איסור מוסיף, כי האיסור נוסף על החפץ עצמו (רש״י).הקדש: איסור מוסיף — נוסף איסור הנאה על החלב
  6. נותר — מוסיףנותר: חלב הקדש אסור להדיוט אך מותר למזבח (״לגבוה שרי״). כשעבר זמן הקרבתו והוא נעשה נותר, נאסר גם להקרבה, ו״מיגו דאיתוסף איסורא לגבי גבוה״ נוסף האיסור גם לגבי ההדיוט. גם זה איסור מוסיף על החפץ (רש״י).נותר: איסור מוסיף — נאסר גם למזבח, ולכן גם להדיוט
  7. יום הכיפורים — כולליום הכיפורים: חל על אדם שכבר נאסר בחלב ואוסר עליו כל אכילה, כי ״איתוסף ביה איסור לגבי חולין״, ומכוח זה נוסף איסור גם על החלב שכבר נאסר לגבוה. זה איסור כולל — הוא חל על האדם ועל דברים שהיו מותרים לו עד עתה (רש״י).יום הכיפורים: איסור כולל — נאסר באכילת חולין, ולכן גם בחלב
חשבו לפני שממשיכים

טומאה ויום הכיפורים הם איסור כולל, והקדש ונותר הם איסור מוסיף. מה ההבדל בין שני הסוגים באופן שבו האיסור חל על החלב?

עמוד א · גמרא

למה לא חמש או שש חטאות

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא שואלת מדוע המשנה אינה מוסיפה חטאת חמישית על פיגול: ההצעות למצוא נותר ופיגול יחד נדחות, והמסקנה שהמשנה עוסקת בכזית חלב אחד.

שיעור כותבת של יום הכיפורים מושלם בכליה או בתמרים; רב אדא בר אחא שונה חמש חטאות, ושש אין — כי בית הבליעה מחזיק שני זיתים.

  1. קושיה: למה לא חמישיתאם אפשר לחייב ארבע חטאות על אכילה אחת, ״ונתני חמש חטאות״ — ונעמיד שאכל גם כזית פיגול, קרבן ששחטוהו או זרקו את דמו על מנת להקריבו או לאוכלו אחרי זמנו (שנתפגל). מדוע המשנה אינה מוסיפה חטאת זו?קושיה: למה המשנה לא מוסיפה חטאת חמישית על פיגול?
  2. תשובה: בהמה אחתהמשנה עוסקת ״בחדא בהמה קמיירי״, ולא בשתי בהמות. נותר ופיגול בבהמה אחת אינם מצויים: פיגול אינו ראוי עוד לאכילה או למזבח (רש״י), ולכן איסור נותר אינו חל עליו.תשובה: בבהמה אחת אין נותר ופיגול יחד
  3. קושיה: משכחת להמדוע לא? ״משכחת לה״: מעלים אבר אחד מבהמת הפיגול על המזבח, ופיגולו פוקע ממנו כי נתקדש בעבודה (רש״י). משעבר זמנו הוא נעשה נותר, ואילו שאר האברים נשארו פיגול, ושניהם מאותה בהמה.קושיה: אבר פיגול שעלה למזבח הופך נותר, והשאר פיגול
  4. הוכחה מעולאההצעה נשענת על דברי עולא: ״קומץ פיגול שהעלה לגבי מזבח״ — פיגולו פוקע והוא נעשה נותר. כך חייבים על האבר שהועלה משום נותר, ועל אבר אחר משום פיגול.הוכחה: לפי עולא פיגול שעלה למזבח נעשה נותר
  5. תשובה: אבר אחדאבל ״באבר אחד קא מיירי״, ובשני אברים המשנה אינה עוסקת. ״נותר ופיגול בחד אבר לא משכחת לה״, ולכן אין חטאת חמישית.תשובה: המשנה עוסקת באבר אחד, ושם אין נותר ופיגול יחד
  6. קושיה: חצי אברעדיין אפשר: ״דפלגיה אנחיה על גבי מזבח״ — חצי מהאבר הונח על המזבח וחציו מחוץ לו. החצי שעל המזבח נעשה נותר כדברי עולא, והחצי שבחוץ נשאר פיגול, ושניהם באבר אחד.קושיה: אבר שחציו על המזבח — חציו נותר וחציו פיגול
  7. תשובה: הרוב קובעלא: ״אי רובא דמזבח שדייה למזבח״ — אם רוב האבר על המזבח, כולו נחשב כאילו הועלה, ואם רובו בחוץ, כולו בחוץ. אין לחלק את האבר, ולכן אין בו נותר ופיגול יחד (רש״י).תשובה: הולכים אחר הרוב — האבר כולו נחשב כאחד
  8. קושיה: בעיית רמי בר חמאאם כן, ״תפשוט דבעי רמי בר חמא״! רמי בר חמא שאל אם באברים הולכים אחר הרוב (חולין ע׳, רש״י), ולא נפתרה שאלתו. אילו משנתנו הלכה אחר הרוב, הרי כאן ההכרעה, וזה אינו, ולכן התירוץ אינו נכון.קושיה: אם הולכים אחר הרוב, תיפתר בעיית רמי בר חמא
  9. תשובה: כזית אחדאלא — התירוץ של הרוב נעזב, ובמקומו: המשנה עוסקת ״בכזית אחד קמיירי״ של חלב, ולא בשני זיתים (רש״י). כל איסור מחייב בכזית, ולכן כדי שבאותה אכילה יהיו גם נותר וגם פיגול צריך שני זיתי חלב — ובכך המשנה אינה עוסקת. ובכזית אחד אי אפשר להניח חציו על המזבח, כי אין הקטרה בפחות מכזית (גליון רש״י).תשובה: המשנה עוסקת בכזית חלב אחד, לא בשניים
  10. קושיה: כותבתולא? ״והקתני יום הכפורים״ — המשנה מחייבת גם על יום הכיפורים, ושם החיוב רק בשיעור כותבת, תמרה מיובשת. ״כותבת אית ביה שני זיתים״, כי כך בית הבליעה מחזיק (רש״י). אם כן המשנה כן עוסקת ביותר מכזית.קושיה: חיוב יום הכיפורים בכותבת, שהיא שני זיתים
  11. רבי זירארבי זירא: ״כגון שאכל כוליא בחלבה״ — אכל כליה יחד עם החלב שעליה. על כזית החלב הוא חייב את כל החטאות, והכליה רק משלימה אותו לשיעור כותבת של יום הכיפורים; כך אין צורך בשני זיתי חלב, ואין מקום לפיגול (רש״י). ואם תאמר: שהכליה תהיה פיגול והחלב נותר — אי אפשר, כי המשנה מונה את כל האיסורים על החלב עצמו (רש״י).רבי זירא: אכל כליה עם חלבה, והיא משלימה לכותבת
  12. רב פפארב פפא אומר אחרת: ״כגון דמלייה בתמרי״ — אכל כזית חלב והשלים את שיעור הכותבת בתמרים (רש״י). כך מתקיים שיעור כותבת בלי שני זיתי חלב.רב פפא: השלים את הכותבת בתמרים
  13. רב אדא בר אחארב אדא בר אחא שנה במשנה ״חמש חטאות״, ותירץ שאכל גם כזית פיגול מבהמה אחרת (רש״י). הוא אינו מתרץ כתירוצים של רבי זירא ורב פפא.רב אדא בר אחא: גרסת המשנה חמש חטאות, פיגול מבהמה אחרת
  14. קושיה: למה לא ששו״נתני שש חטאות״ — ונעמיד שאכל בנוסף גם כזית דם! מדוע המשנה אינה מוסיפה חטאת זו?קושיה: למה אין חטאת שישית על דם?
  15. תשובה: בית הבליעההמשנה ״בחדא אכילה קא מיירי״ — בבליעה אחת, ולא בשתי אכילות. חכמים שיערו ש״אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים״, ושני זיתים כבר נאכלו בה; כזית דם נוסף היה בהכרח אכילה שנייה, ולכן אין חטאת שישית.תשובה: בית הבליעה מחזיק רק שני זיתים — אכילה אחת
עזרים — טבלת שיטות
ניסיונות להוסיף חטאת חמישית או שישית
התשובההתוצאה
כזית פיגולהמשנה עוסקת בבהמה אחתאין חמישית
אבר פיגול שהועלה למזבחהמשנה עוסקת באבר אחדאין חמישית
חצי אבר על המזבחהרוב קובע — אך זו בעיה שלא נפשטה; אלא: כזית חלב אחדאין חמישית
רב אדא בר אחאשונה חמש חטאות: כזית פיגול מבהמה אחרתחמש חטאות
כזית דםאכילה אחת; בית הבליעה מחזיק שני זיתיםאין שישית
עמוד א · גמרא

עירוב והוצאה לשבת — דברי רפרם

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא שואלת מדוע המשנה מציינת שבת, ומביאה את רפרם שלפיו ביום הכיפורים אין עירוב והוצאה.

ההוכחה מהברייתא על שעיר המשתלח נדחית, ודברי רפרם נשארים ללא בסיס.

  1. משנההמשנה בדף י״ג, בטמא שאכל ביום הכיפורים: ״רבי מאיר אומר״ — אם היתה שבת והוציא את האוכל בפיו, חייב גם על ההוצאה, נוסף על חיובי האכילה. חכמים השיבו לו שאינו מן השם: ההוצאה אינה חיוב של האכילה.רבי מאיר: אם חל בשבת והוציא בפיו — חייב גם על ההוצאה
  2. קושיה: למה שבתושואלים: ״מאי טעמא קתני אם היתה שבת״? הרי יום הכיפורים עצמו אסור במלאכה (רש״י), והמשנה יכלה לומר סתם אם הוציאו חייב. מדוע נזכרה שבת?קושיה: למה המשנה אומרת שבת ולא רק אם הוציאו?
  3. רפרםרפרם: ״עירוב והוצאה לשבת״ — לשבת יש דין עירוב ואיסור הוצאה, ״ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים״. לכן המשנה צריכה לומר שבת: חיוב ההוצאה בא משום השבת ולא משום יום הכיפורים.רפרם: ההוצאה אסורה בשבת; ביום הכיפורים אין דין עירוב והוצאה
  4. קושיה: ממאיממאי? ״דלמא יש עירוב והוצאה ליום הכפורים״ — אפשר שהמשנה אומרת: אם היתה שבת והוציאו, חייב על שניהם, אף משום שבת ואף משום יום הכיפורים. מנין לרפרם שאין הוצאה ביום הכיפורים?קושיה: אולי חייב על שניהם, שבת ויום הכיפורים
  5. אלא: על ברייתת עתי״אלא אי איתמר דרפרם על הדא איתמר״ — דברי רפרם לא נאמרו על משנתנו; אם נאמרו, נאמרו על ברייתא בעניין שעיר המשתלח: ״ושלח ביד איש עתי״. ״איש״ — להכשיר גם זר שאינו כהן; ״עתי״ — בזמנו, אפילו בטומאה ואפילו בשבת; ועוד ״עתי״ — באיש שמזומן לכך מאתמול (רש״י).אלא: דברי רפרם נאמרו על ברייתת שעיר המשתלח, עתי אפילו בשבת
  6. לימוד רפרםרפרם למד מהברייתא: ״קתני עתי אפילו בשבת״. אילו הוצאה אסורה ביום הכיפורים, מדוע נצרך לרבות שבת? יום הכיפורים עצמו נדחה בשעיר, והוא הדין לשבת (רש״י). הרבוי מראה שיש הוצאה ועירוב בשבת ואין ליום הכיפורים.רפרם: אילו הוצאה אסורה ביום הכיפורים, לא היה צורך לרבות שבת
  7. קושיה: שעיר המשתלחממאי? ״שאני שעיר המשתלח״ — ״דהכשירו ביום הכפורים בכך״: שילוח השעיר הוא מצוות היום עצמו, ולכן הוא דוחה את יום הכיפורים גם אם יש בו איסור הוצאה, כמו התמידים שקרבים בשבת (רש״י). אבל ממה שהוא דוחה את יום הכיפורים אין ללמוד שידחה גם שבת, ולכן הברייתא צריכה לרבות שבת — ואין מכאן ראיה שאין הוצאה ביום הכיפורים.קושיה: מצוות השעיר היא ההוצאה, ואין ראיה ליום הכיפורים
  8. מסקנה: ברותאאלא ״דרפרם ברותא היא״ — דברי רפרם הם דברי חוץ שלא נאמרו בבית המדרש, ואין להסתמך עליהם.מסקנה: דברי רפרם חיצוניים, לא נאמרו בבית המדרש
עמוד א–ב

ביאה אחת — שש חטאות

בקצרה — על מה הסוגיה

ביאה אחת על בתו מחייבת שש חטאות, ורבי מאיר אינו סובר איסור חל על איסור. הגמרא מראה שבתו ואחותו באים יחד, וכל איסור נוסף הוא כולל או מוסיף.

  1. משנהיש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות. הבא על בתו חייב משום בתו; אחותו, כשבא על אמו והיא ילדה את הבת; אשת אחיו, אם נישאה לאחיו; אשת אחי אביו, אם נישאה אחר כך לאחי אביו; אשת איש, כי היא נשואה; ונדה, אם בא עליה בנידתה.משנה: ביאה אחת על בתו מחייבת שש חטאות
  2. קושיה״והא לית ליה לרבי מאיר איסור חל על איסור״! הבת כבר אסורה לו כבתו, ואיך חלים עליה עוד חמישה איסורים?קושיה: הרי רבי מאיר אינו סובר איסור חל על איסור
  3. תירוץאותו תירוץ כמקודם: ״נהי דאיסור חל על איסור לית ליה״, אבל ״איסור מוסיף ואיסור כולל אית ליה״. המשנה עוסקת במקרה שכל איסור נוסף בו הוא כולל או מוסיף.תשובה: כמו קודם — כולל ומוסיף חלים
  4. בתו ואחותוהמקרה: הוא בא על אמו והוליד בת. אז ״איסור בתו ואחותו בהדי הדדי אתי״ — שני האיסורים באים בבת אחת, ולכן אין כאן איסור על איסור.בתו ואחותו: שני האיסורים באים יחד בלידה
  5. אשת אחיוהבת נישאה לאחיו, ו״מיגו דאיתוסף איסור לגבי אחין״ — נוסף בה איסור אשת אח לגבי כל האחים, ומתוך כך נוסף האיסור גם לגביו.אשת אחיו: האיסור נוסף לגבי כל האחים, ולכן גם לגביו
  6. אשת אחי אביואחר כך נישאה לאחי אביו, ו״מיגו דאיתוסף איסורא לגבי שאר אחי אביו״ — נוסף בה איסור לגבי שאר אחי האב, ולכן נוסף גם לגביו.אשת אחי אביו: האיסור נוסף לגבי שאר אחי אביו, ולכן גם לגביו
  7. אשת אישכשנעשתה אשת איש, ״מיגו דאיתוסף איסור לגבי עלמא״ — נוסף בה איסור לגבי כל העולם, ולכן נוסף גם לגביו.אשת איש: האיסור נוסף לגבי כל העולם, ולכן גם לגביו
  8. נדהכשנעשתה נדה, ״מיגו דאיתוסף איסור לגבי בעלה״ — נוסף בה איסור לגבי בעלה, ולכן נוסף גם לגביו.נדה: האיסור נוסף לגבי בעלה, ולכן גם לגביו
עזרים — סדר האירועים
איך נצברים שישה איסורים בביאה אחת
  1. 1בתו ואחותובאים יחד, כשבא על אמו והוליד בת
  2. 2אשת אחיונשאת לאחיו, איסור נוסף לגבי כל האחים
  3. 3אשת אחי אביונשאת לאחי אביו, איסור נוסף לגבי שאר אחי אביו
  4. 4אשת אישנוסף איסור לגבי כל העולם
  5. 5נדהנוסף איסור לגבי בעלה
חשבו לפני שממשיכים

אם רבי מאיר אינו סובר איסור חל על איסור, מדוע האיסורים של בתו ואחותו אינם מהווים קושי?

עמוד ב · משנה וגמרא

הבא על בת בתו — אשת אב

בקצרה — על מה הסוגיה

המשנה מונה את האיסורים בבא על בת בתו, ורבי יוסי מוסיף אשת אב. הגמרא מבררת איך הזקן הותר בה — ביבום — ומה פירוש ״עבר״: איסור שניה מדברי סופרים.

  1. משנההבא על בת בתו חייב משום בת בתו; כלתו, אם נשאה בנו; אשת אחיו ואשת אחי אביו, אם נישאה אחר כך לאחיו או לאחי אביו; אחות אשתו, אם היה נשוי לאחותה מאביה; אשת איש; ונדה — שבע חטאות.משנה: ביאה על בת בתו מחייבת שבע חטאות
  2. רבי יוסירבי יוסי מוסיף: אם ״עבר זקן ונשאה״ — אביו של הבא עליה נשאה — חייב הבן עליה גם משום אשת אב.רבי יוסי: אם אביו נשאה, חייב גם משום אשת אב
  3. משנההדין זהה בבא על בת אשתו, שבה חייב כמו בבא על בתו, ובבא על בת בתה של אשתו, שבה חייב כמו בבא על בת בתו.הדין זהה בבת אשתו ובבת בתה
  4. קושיה: מי שריא ליההגמרא שואלת: ״חייב עליה משום אשת אב״ — ״מי שריא ליה״? האב אסור בה, כי היא אשת אחיו — הרי הבן חייב משום אשת אחי אביו — ואין לאב אישות בה (רש״י).קושיה: איך האב נשא אשת אחיו, והרי אסורה לו?
  5. רבי יוחנןרבי יוחנן: ״כגון שנפלה לו ליבום״ — אחי האב מת בלא בנים והיא נפלה לאב ליבום, ולכן היא אשתו.רבי יוחנן: היא נפלה לאב ליבום אחרי מות אחיו
  6. קושיה: מאי עבראי הכי — ״מאי עבר״? אם נשאה ביבום, מה פירוש הלשון עבר זקן ונשאה? הרי הוא קיים מצווה ולא עבר עבירה (רש״י).קושיה: ביבום אין עבירה, אז מה פירוש עבר
  7. רבי יעקברבי יעקב: ״שעבר משום כלת בנו, שניה״. האשה היתה נשואה קודם לבנו של הבא עליה (ולכן הבן חייב עליה משום כלתו); לגבי הזקן היא אשת נכדו — כלת בנו — ואיסור זה הוא שניה, מדברי סופרים (רש״י). מן התורה היא מותרת לו ולכן היבום חל, אך הזקן עבר על איסור מדרבנן. רש״י מוסיף שאפשר גם לומר שעבר משום בת בת בנו, שגם היא שניה.רבי יעקב: עבר על איסור שניה של כלת בנו
  8. ברייתאברייתא תומכת: ״כלתו ערוה, כלת בנו שניה״, וכן בבת בנו ובבת בן בנו עד סוף כל הדורות. הקרובה אסורה מן התורה והרחוקות ממנה מדברי סופרים.ברייתא: כלתו ערוה, וכלת בנו ורחוקות ממנה שניה
עמוד ב · גמרא

רבי יוסי ואיסור חל על איסור

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא מקשה מדברי רבי יוסי עצמו, שנידון לפי הזיקה הראשונה, על חיובו באשת אב. התשובה: רבי יוסי מודה באיסור מוסיף, וכאן האיסור נוסף לגבי בן נוסף של הזקן.

  1. קושיה: והא תנןומי אית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור? ״והא תנן״: מי שעבר עבירה שיש בה שתי מיתות נידון בחמורה (כגון חמותו בשריפה ואשת איש בחנק, ושריפה חמורה — רש״י), ורבי יוסי אומר ״נידון בזיקה ראשונה שבאה עליו״ — לפי האיסור הראשון, כי השני אינו חל על הראשון (רש״י). אם כן אין לרבי יוסי איסור חל על איסור, ואיך חייב באשת אב?קושיה: רבי יוסי דן לפי הזיקה הראשונה — אין איסור חל על איסור
  2. ברייתאהברייתא מבארת: ״כיצד אמר רבי יוסי נידון בזיקה ראשונה״? חמותו שהיתה אלמנה ונעשתה אשת איש — אם בא עליה נידון משום חמותו, כי איסור חמותו חל ראשון.ברייתא: חמותו שנעשתה אשת איש — נידון משום חמותו
  3. ברייתא: אשת איש ונעשת חמותוולהפך: אשת איש שנעשתה חמותו — נידון משום אשת איש בחנק, אף ששריפה חמורה יותר. הרי איסור חמותו אינו חל על איסור אשת איש, ואין לרבי יוסי איסור חל על איסור.קושיה: אשת איש שנעשתה חמותו — נידון רק משום אשת איש
  4. רבי אבהורבי אבהו: ״מודה רבי יוסי באיסור מוסיף״, וכך אמר גם רבין בשם רבי יוחנן. רבי יוסי שולל רק איסור גרידא; באיסור מוסיף — וכך גם בכולל ובאיסורים הבאים בבת אחת (רש״י) — כמו אשת אב במשנתנו, הוא מודה שהאיסור חל. והברייתא? בחמותו שנעשתה אשת איש יש אמנם איסור מוסיף, ובכל זאת נידון משום חמותו כי היא החמורה; ובאשת איש שנעשתה חמותו אין לא כולל ולא מוסיף, ולכן איסור חמותו אינו חל (רש״י).רבי אבהו: רבי יוסי מודה באיסור מוסיף
  5. קושיה: איזה מוסיףושואלים: ״מאי איסור מוסיף איכא הכא״? באשת אב שאביו נשא את בת בתו, איזה איסור נוסף שם?קושיה: איזה איסור מוסיף יש באשת אב כאן?
  6. תשובה: ברא לסבא״דאיכא ברא לסבא״ — לזקן יש בן נוסף, אחיו של הבא על האשה. לגביו היא אשת אב ונוסף בה איסור, ו״מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בריה״ נוסף האיסור גם לגביו (רש״י).תשובה: לזקן בן נוסף — האיסור נוסף לגביו, ולכן גם לגבי הבן
עמוד ב

חמותו, ורבי יוחנן בן נורי וסומכוס

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא משווה בין רבי יוחנן בן נורי, שמחייב בחמותו על כל שם, לסומכוס, שמחייב על שני איסורים מכתוב אחד. רבא ורב נחמן בר יצחק מראים שההשוואה אינה הכרחית.

  1. משנההבא על חמותו חייב משום חמותו, כלתו, אשת אחיו, אשת אחי אביו, אחות אשתו, אשת איש ונדה — שבע חטאות. וכן הבא על אם חמיו ועל אם חמותו.משנה: הבא על חמותו חייב בשבע חטאות
  2. רבי יוחנן בן נורירבי יוחנן בן נורי אומר: הבא על חמותו חייב שלוש חטאות — משום חמותו, אם חמותו ואם חמיו; כגון שהיה נשוי לבתה, לבת בתה ולבת בנה, ולכן אותה אשה היא גם חמותו, גם אם חמותו וגם אם חמיו (רש״י). אמרו לו חכמים: ״שלשתן שם אחד הן״ — שלושתן כתובות בפסוק אחד ובלאו אחד (ויקרא יח, יז; רש״י), ולכן אין חטאות נפרדות.רבי יוחנן בן נורי: שלוש חטאות; חכמים: שם אחד
  3. רבי אלעזררבי אלעזר אמר בשם רבי הושעיא: רבי יוחנן בן נורי וסומכוס ״אמרו דבר אחד״. רבי יוחנן בן נורי — מה שאמרנו במשנה; ומה אמר סומכוס? ״דתנן״ — שנינו במשנה, והיא בתחילת הדף הבא.רבי אלעזר: רבי יוחנן בן נורי וסומכוס אמרו דבר אחד
  4. סומכוסדף ט״והמשנה בדיני אותו ואת בנו (ויקרא כב, כח): מי ששחט בהמה ואת בת בתה — עדיין לא עבר, כי אינן אם ובת (רש״י). אחר כך שחט באותו יום את בתה של הראשונה, שהיא גם בת של הראשונה וגם אם של השנייה — ועבר בשחיטה אחת על שני איסורים מכתוב אחד. תנא קמא: ״סופג את הארבעים״ — מלקות אחת; סומכוס משום רבי מאיר: ״סופג שמונים״, אף ששני האיסורים שם אחד הם (רש״י).סומכוס: חייב על שני איסורים הבאים מכתוב אחד
  5. רבאדף ט״ורבא: ״דלמא לא היא״ — אין להשוות. רבי יוחנן בן נורי מחייב בחמותו רק ״משום שמות מוחלקין״: האשה נקראת חמותו, אם חמותו ואם חמיו, ולכל שם יש איסור בתורה.רבא: רבי יוחנן בן נורי מחייב רק כי השמות שונים
  6. רבאדף ט״ואבל באותו ואת בנו כולן נקראות באותו שם, ״דאין שמות מוחלקין״, ושם רבי יוחנן בן נורי לא היה מחייב. לכן אי אפשר להשוותו לסומכוס.באותו ואת בנו השם אחד — רבי יוחנן בן נורי לא היה מחייב
  7. רב נחמן בר יצחקדף ט״ורב נחמן בר יצחק מן הצד האחר: ״דלמא״ סומכוס מחייב רק באותו ואת בנו, ״דגופין מוחלקין״ — שם הבהמות נפרדות, והאיסור השני בא על השלישית מכוח שתי הראשונות (רש״י). בחמותו יש גוף אחד.רב נחמן בר יצחק: סומכוס מחייב רק כשהגופים נפרדים
  8. רב נחמן בר יצחקדף ט״ובחמותו, ״דאין גופין מוחלקין״, אפשר שסומכוס סובר כרבי אבהו בשם רבי יוחנן: ״שארה הנה זמה היא״ — הכתוב עשה את כולן זמה אחת, ולכן חטאת אחת.בחמותו אפשר שסומכוס כרבי אבהו: זמה אחת, חטאת אחת
עזרים — טבלת שיטות
שמות מוחלקין וגופין מוחלקין
חמותואותו ואת בנו
השמותמוחלקין: חמותו, אם חמותו, אם חמיואחד: כולן אותו ואת בנו
הגופיםאשה אחת — אין גופין מוחלקיןבהמות נפרדות — גופין מוחלקין
רבי יוחנן בן נוריחייב על כל שםלרבא: אפשר שאינו מחייב
סומכוסלרב נחמן בר יצחק: אפשר זמה אחתסופג שמונים
סוף הסוגיה (מראש דף ט״ו) מובא כאן; לעיון שם ←
בסוף הדף

שאלות הבנה

→ דף י״גדף ט״ו ←
להעמקה

מקורות להעמקה

מקורות

הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.

נוצר על ידי סוכן AI (Claude) ונבדק אוטומטית מול לשון הגמרא — מומלץ לעיין במקור. ההסבר נכתב כעזר ללימוד ואינו מחליף עיון בגמרא ובמפרשים. להלכה למעשה — יש לשאול רב.