ברכות לג׳
מתי מפסיקים תפילה בגלל סכנה, היכן נקבעו גבורות גשמים שאלה והבדלה ומה היחס בין הבדלה בתפילה לכוס, ולמה משתיקים נוסחאות כמו על קן ציפור ומודים מודים.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את דין המתפלל: רב ששת מחלק בין נחש לעקרב, ומתוך כך דנים בשוורים ובמעשה הערוד של ר׳ חנינא בן דוסא.
אחר כך המשנה על תוספות בעמידה: מדוע גבורות גשמים בתחיית המתים, שאלה בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת, ואגב ברכת הדעת דברי רב אמי ור׳ אלעזר.
מכאן לשאלת מקום ההבדלה — התקנה התחלפה בין תפילה לכוס, ההלכה שהמבדיל בתפילה מבדיל גם על הכוס — ולשאלה ההפוכה, ברייתא על ברכה שאינה צריכה וטעות בשתיהן.
בעמוד ב נדונה ההלכה כר׳ אליעזר ביום טוב שחל אחר שבת, ואז המשנה על נוסחאות שמשתיקים, ובסוף ״שמע שמע״ כמו ״מודים מודים״, שנגמר בדף הבא.
עמוד א · גמרא
נחש, עקרב ושור בשעת התפילה
בקצרה — על מה הסוגיה
רב ששת מחלק בין נחש לעקרב בדין המתפלל, והברייתא על בור הנחשים מיושבת בכך שהנחשים נושכים כשדוחקים אותם.
ר׳ יצחק מוסיף שוורים, ובסוף מעשה הערוד של ר׳ חנינא בן דוסא.
- משנההמשנה שנלמדה קודם קובעת שהמתפלל אינו מפסיק את תפילתו: ״אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק״. גם סכנה שנראית לעין אינה סיבה לקטוע את התפילה.משנה: המתפלל לא מפסיק, אפילו נחש כרוך על עקבו
- הגבלהרב ששת מצמצם את הכלל: ״לא שנו אלא נחש״. נחש אינו נושך כשאין מתגרים בו, ולכן אפשר להמשיך להתפלל. אבל ״עקרב — פוסק״: הוא עלול לעקוץ גם בלי גירוי, ולכן המתפלל מסלק אותו (רש״י: נוטלו).רב ששת: נחש אינו מפסיק, עקרב מפסיק כי עוקץ בלי גירוי
- מיתיבימקשים מתוספתא: אדם שראו אותו ״נפל לגוב אריות״ — אין מעידים עליו שמת, כי אולי האריות לא אכלוהו. אבל מי ש״נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים״ — מעידים שמת. מכאן שגם נחש ממית בוודאי, ולא רק עקרב.קושיה: בבור נחשים ועקרבים מעידים שמת, אז גם נחש מסוכן
- שאני התם״שאני התם, דאגב איצצא מזקי״: הנופל לבור נופל עליהם ודוחק אותם, ומתוך הלחץ הם מזיקים (רש״י). נחש שלא נגעו בו לרעה אינו נושך, ולכן אין סתירה לרב ששת.תשובה: בבור הנחשים נדחקים ונושכים, נחש שלא הרגיזו אינו נושך
- ראה שווריםר׳ יצחק מוסיף מקרה של סכנה ממשית: מי שמתפלל ו״ראה שוורים״ הבאים לקראתו — פוסק מתפילתו. סכנה קרובה לוודאי מצדיקה הפסקה.ר׳ יצחק: ראה שוורים באים לקראתו, פוסק מהתפילה
- ראיההראיה משנת רב הושעיה: ״מרחיקין משור תם חמשים אמה, ומשור מועד כמלוא עיניו״. שור תם הוא שלא נגח, ומועד — שנגח שלוש פעמים (רש״י). אם כך מרחיקים מראש, ודאי אין להמשיך להתפלל כשהשור מתקרב.ראיה: מרחיקים משור תם חמישים אמה ומשור מועד עוד יותר
- בדקולאברייתא בשם ר׳ מאיר: ״ריש תורא בדקולא״ — כשראש השור בסל שאוכל ממנו (רש״י) — ״סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך״: עלה לגג וזרוק את הסולם מתחתיך. רש״י: לאו דוקא, אלא הזהר ממנו מאוד.ר׳ מאיר: השור שראשו בסל מסוכן, הזהר ממנו מאוד
- שמואל מגבילשמואל מגביל את האזהרה: היא נאמרת ״בשור שחור וביומי ניסן״, ״מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו״. רש״י: בניסן השור רואה דשאים אחרי ימות הסתיו, דעתו מתגאה ונכנס בו יצר הרע.שמואל: האזהרה רק בשור שחור ובימי ניסן
- מעשה בערודבהמשך לעניין הנחש מסופר: היה ערוד (נולד מנחש וצב — רש״י) שהזיק את הבריות. ר׳ חנינא בן דוסא ביקש ״הראו לי את חורו״, ״נתן עקבו על פי החור״, הערוד יצא ונשכו — והערוד מת.ר׳ חנינא בן דוסא נתן עקבו בחור הערוד, והערוד מת
- אין ערוד ממיתר׳ חנינא נשא את הערוד על כתפו אל בית המדרש ואמר: ״אין ערוד ממית, אלא החטא ממית״. מי שאין בו חטא — הערוד אינו שולט בו.מסקנה: לא הערוד ממית אלא החטא
- אוי לובעקבות המעשה אמרו החכמים משפט כפול: ״אוי לו לאדם שפגע בו ערוד״, כי הערוד ממית; אבל אוי לו לערוד שנתקל בר׳ חנינא בן דוסא — שהרי הערוד הוא שמת. כוחו של צדיק שאין בו חטא גדול מכוחו של הערוד.אוי לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לערוד שפגע בר׳ חנינא
עמוד א · משנה וגמרא
גבורות גשמים, שאלה והבדלה — מדוע דווקא שם?
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מציבה שלוש תוספות בשלוש ברכות, והגמרא שואלת על כל אחת מאי טעמא.
רב יוסף מנמק גשם=תחייה, גשם=פרנסה, הבדלה=חכמה, ורבנן מנמקים את ההבדלה בכך שזו ברכת חול.
- משנה: שלוש תוספותהמשנה מונה תוספות לתפילת העמידה בעתים מסוימות, ובאיזו ברכה אומרים כל אחת: ״מזכירין גבורות גשמים״ — משיב הרוח ומוריד הגשם — בברכת תחיית המתים (זו הזכרה ושבח ולא בקשה — רש״י); ושאלה — הבקשה ותן טל ומטר לברכה — בברכת השנים; והבדלה של מוצאי שבת — בברכת ״חונן הדעת״, שבה מוסיפים אתה חוננתנו (רש״י).המשנה: גבורות גשמים בתחיית המתים, שאלה בברכת השנים, הבדלה בחונן הדעת
- מחלוקת על ההבדלהבהבדלה נחלקו: רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה — ברכה נפרדת בעצמה; רבי אליעזר אומר: בהודאה — מצרף אותה לברכת ״מודים״. דעת התנא הראשון — ב״חונן הדעת״.ר׳ עקיבא: ברכה רביעית נפרדת; ר׳ אליעזר: בהודאה; התנא הראשון: בחונן הדעת
- מאי טעמא?״מזכירין גבורות גשמים: מאי טעמא?״ מה הטעם שמזכירים את גבורת הגשמים דווקא בברכה שעניינה תחיית המתים?קושיה: למה גבורות גשמים נאמרות דווקא בתחיית המתים?
- רב יוסףרב יוסף: ״מתוך ששקולה כתחיית המתים״ — ירידת הגשמים שקולה כתחיית המתים, כי בגשם מתעוררים חיים חדשים בעולם הצומח, ולכן קבעוה בברכת תחיית המתים.רב יוסף: הגשם שקול כתחיית המתים ולכן נקבע בה
- מאי טעמא?״ושאלה בברכת השנים: מאי טעמא?״ למה הבקשה על הגשם נקבעה בברכה זו?קושיה: למה שאלת הגשם נאמרת בברכת השנים?
- רב יוסףרב יוסף: ״מתוך שהיא פרנסה״ — הגשם הוא מקור הפרנסה והבקשה עליו חלק מהבקשה לפרנסה בשפע, ולכן קבעוה בברכת השנים שעניינה פרנסה.רב יוסף: הגשם הוא פרנסה ובברכת השנים מבקשים פרנסה
- מאי טעמא?״הבדלה בחונן הדעת: מאי טעמא?״ למה ההבדלה נקבעה בברכה זו?קושיה: למה ההבדלה נאמרת דווקא בחונן הדעת?
- רב יוסףרב יוסף: ״מתוך שהיא חכמה, קבעוה בברכת חכמה״. ההבדלה היא עניין של חכמה, כי החכם יודע להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור (רש״י), וברכה זו עניינה דעת וחכמה.רב יוסף: ההבדלה דורשת חכמה, ולכן בברכת הדעת
- רבנן״ורבנן אמרי: מתוך שהיא חול, לפיכך קבעוה בברכת חול״. אחרי ההבדלה מותר לעשות מלאכה כבימי החול; שלוש הברכות הראשונות נאמרות גם בשבת וביום טוב, ו״חונן הדעת״ פותחת את הברכות של ימי החול, ולכן ההבדלה שם.רבנן: ההבדלה מתירה חול ולכן בברכה הראשונה של ברכות החול
חשבו לפני שממשיכים
לפי רבנן, מדוע אין קובעים את ההבדלה באחת משלוש הברכות הראשונות?
כי שלוש הברכות הראשונות נאמרות גם בשבת וביום טוב, ואילו ״חונן הדעת״ פותחת את ברכות החול. ההבדלה מתירה את המלאכה, ולכן היא שייכת לברכות החול.
עמוד א · גמרא
גדולה דעה
בקצרה — על מה הסוגיה
אגב ברכת הדעת: רב אמי ור׳ אלעזר לומדים את גדולת הדעת והמקדש מכך שנכתבו בין שני שמות. רב אחא קרחינאה מקשה שכך גם הנקמה, ומשיבים שאכן גדולה במילתה.
- גדולה דעהמאחר שהוזכרה ברכת הדעת, מביאים דברי רב אמי: ״גדולה דעה, שנתנה בתחלת ברכה של חול״. העובדה שהדעת ניתנה בראש ברכות החול מראה את חשיבותה.רב אמי: הדעת גדולה, שהיא בראש ברכות החול
- בין שתי אותיותרב אמי: ״גדולה דעה, שנתנה בין שתי אותיות״ — בין שני שמות של הקב״ה (רש״י: שתי הזכרות), בפסוק ״כי אל דעות ה׳״.רב אמי: הדעת נכתבה בין שני שמות של ה׳, לכן גדולה
- אסור לרחםומכאן: ״כל מי שאין בו דעה — אסור לרחם עליו״, שנאמר ״כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו״. אם הקב״ה אינו חס על מי שאין בו בינה, בני אדם ודאי אינם צריכים לרחם עליו.רב אמי: מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו
- מקדשר׳ אלעזר מוסיף באותה דרך של רב אמי: גם בית המקדש גדול, שהרי אף הוא כתוב בין שני שמות של ה׳ — בשירת הים: ״פעלת ה׳ מקדש ה׳״. כשם שהדעת עומדת בין שני שמות, כך המקדש.ר׳ אלעזר: גם המקדש גדול, שנכתב בין שני שמות
- דעה כמו מקדשר׳ אלעזר מצרף את שני הדברים: ״כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו״, כי גם דעה וגם מקדש ניתנו בין שתי אותיות, ולכן שניהם באותה דרגה.ר׳ אלעזר: מי שיש בו דעה כאילו נבנה המקדש בימיו
- אלא מעתהרב אחא קרחינאה מקשה: ״אלא מעתה״, אם עצם הימצאות הדבר בין שני שמות מוכיחה גדולה, אז ״גדולה נקמה״, שהרי נאמר ״אל נקמות ה׳״ — הנקמה נמצאת גם היא בין שני שמות!קושיה: לפי זה גם נקמה גדולה, כי היא בין שני שמות
- אין, במילתההשיבו לרב אחא קרחינאה: ״אין, במילתה מיהא גדולה היא״ — כן, בעניינה הנקמה אכן גדולה: במקום שצריך נקמה, היא דבר גדול (רש״י). אין זה שבח לנקמה בכל מקום, אלא לנקמה הנחוצה.תשובה: אכן הנקמה גדולה, במקום שנחוצה
- עולאוזהו שאמר עולא: ״שתי נקמות הללו למה״ — הפסוק מזכיר נקמה פעמיים, ״אחת לטובה ואחת לרעה״: לטובה — ״הופיע מהר פארן״ (רש״י: התגלה והפקיר את ממון העכו״ם לישראל כשלא קיבלו את התורה), ולרעה — ״אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע״. כלומר יש נקמה נחוצה, וכך גדולה במילתה.עולא: יש נקמה לטובה ונקמה לרעה, ולכן גדולה בעניינה
עמוד א · גמרא
היכן נקבעה ההבדלה — ומה עם הכוס?
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה הביאה שלוש דעות איפה אומרים הבדלה בתפילת מוצאי שבת: התנא הראשון ב״חונן הדעת״, ר׳ עקיבא ברכה רביעית נפרדת, ר׳ אליעזר ב״מודים״. בנוסף, במוצאי שבת ויום טוב מבדילים גם על כוס יין, ומכאן נולדת השאלה בסוגיה: האם מי שהבדיל בתפילה צריך עוד להבדיל על הכוס.
בקצרה — על מה הסוגיה
רב שמן בר אבא תוהה איך יש מחלוקת אם תיקנו אנשי כנסת הגדולה, ור׳ יוחנן מסביר שהמקום התחלף בין תפילה לכוס.
מכאן הלכה שהמבדיל בתפילה מבדיל גם על הכוס, וקושיית רבא מהברייתא מיושבת בשינוי הלשון.
- מחלוקת במשנהרבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית כו׳ — הגמרא נעצרת במחלוקת התנאים על מקום ההבדלה בתפילה, ועוברת לשאול איך בכלל יתכנו דעות שונות.הגמרא מצטטת את מחלוקת התנאים על מקום ההבדלה
- נחזי היכן תקוןרב שמן בר אבא תמה לפני ר׳ יוחנן: הרי ״אנשי כנסת הגדולה תקנו״ לישראל את כל הברכות והתפילות, ובהן גם ההבדלות. אם כך, ״נחזי היכן תקון״ — נבדוק היכן הם קבעו את ההבדלה; ומה מקום יש למחלוקת תנאים על דבר שנקבע בתקנה מפורשת?קושיה: אם אנשי כנסת הגדולה תיקנו, למה מחלוקת?
- גלגולי התקנהר׳ יוחנן משיב שהמקום אכן נשתכח, כי התקנה עברה שלבים לפי מצב העם: ״בתחילה קבעוה בתפלה״ — כשעלו מן הגולה והיו דחוקים (רש״י); כשהעשירו ויכלו לקנות יין — קבעוה על הכוס, ואז נשתכחה תקנת עזרא בתפילה; כשהענו שוב — חזרו וקבעוה בתפלה, ומפני שהנוסח הקודם נשכח נחלקו היאך לאומרה (רש״י). ובאותה תקנה קבעו: ״המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס״ — ההבדלה על הכוס לא בוטלה.ר׳ יוחנן: התקנה התחלפה ונשתכחה; המבדיל בתפילה מבדיל גם על הכוס
- איתמר נמי״איתמר נמי״: ר׳ חייא בר אבא בשם ר׳ יוחנן מוסר אותו סדר — תחילה בתפילה, אחר כך על הכוס, ושוב בתפילה — ו״המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס״. זו מסורת נוספת לאותה הלכה.מסורת נוספת בשם ר׳ יוחנן: המבדיל בתפילה מבדיל גם על הכוס
- רבה ורב יוסף״איתמר נמי״: רבה ורב יוסף אומרים שניהם שהמבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס.רבה ורב יוסף: גם הם, המבדיל בתפילה מבדיל על הכוס
- ומותבינן אשמעתיןרבא: ״ומותבינן אשמעתין״ — ומקשים אנו על שמועתנו מברייתא (תוספתא): מי שטעה ולא הזכיר גבורות גשמים או שאלה — מחזירין אותו; אבל אם שכח הבדלה ב״חונן הדעת״ — אין מחזירין אותו, ״מפני שיכול לאומרה על הכוס״. לשון יכול משמעה שההבדלה על הכוס רשות: מי שאמרה בתפילה אינו צריך לאומרה על הכוס (רש״י) — נגד ההלכה שצריך להבדיל בשניהם.קושיה: לשון הברייתא יכול לאומרה על הכוס משמעו רשות בלבד
- לא תימאמתרצים בתיקון לשון הברייתא: ״לא תימא מפני שיכול״, אלא ״מפני שאומרה״ על הכוס. אין מחזירים אותו לתפילה לא משום שהכוס רשות, אלא משום שבין כך הוא חייב להבדיל על הכוס, ושם תושלם ההבדלה שחסרה. כך הברייתא מתיישבת עם ההלכה שהמבדיל בתפילה מבדיל גם על הכוס.תירוץ: צריך לגרוס שאומרה על הכוס, לא שיכול
- ראיה נוספתעוד ״איתמר נמי״: ר׳ בנימין בר יפת מספר ששאל ר׳ יוסי את ר׳ יוחנן בצידון — ויש אומרים שהשואל היה ר׳ שמעון בן יעקב מצור — והוא עצמו שמע את התשובה (״ואנא שמעית״). השאלה: המבדיל בתפילה, האם צריך עוד להבדיל על הכוס? ר׳ יוחנן השיב: ״צריך שיבדיל על הכוס״.ר׳ יוחנן השיב לר׳ יוסי בצידון: המבדיל בתפילה מבדיל גם על הכוס
חשבו לפני שממשיכים
אם אנשי כנסת הגדולה תיקנו היכן אומרים הבדלה, מה ענה ר׳ יוחנן למי שתמה על קיום המחלוקת?
התקנה התחלפה לפי מצב הציבור — בתפילה בימי דוחק, על הכוס כשהעשירו, ושוב בתפילה כשהענו — והמקום המדויק נשתכח.
עמוד א–ב
המבדיל על הכוס, ברכה שאינה צריכה וטעות בשתיהן
בקצרה — על מה הסוגיה
נשאלת השאלה ההפוכה — המבדיל על הכוס, האם גם בתפילה — ורב נחמן בר יצחק פותר בקל וחומר.
ברייתא של ר׳ אחא אריכא מעוררת קושיה של ברכה שאינה צריכה, ומתוקנת כך שהבדלה אחת מספיקה; טעה בשתיהן — חוזר לראש.
ההלכה לפי רבא: כקידוש, מבדיל בתפילה וגם על הכוס.
- איבעיא להונשאלה שאלה בכיוון ההפוך: אם המבדיל בתפילה צריך גם כוס, ״המבדיל על הכוס — מהו שיבדיל בתפלה?״שאלה: המבדיל על הכוס, האם צריך להבדיל גם בתפילה?
- קל וחומררב נחמן בר יצחק פותר בקל וחומר: ״ומה תפלה דעיקר תקנתא היא״ — ובכל זאת צריך אחריה להבדיל על הכוס — ״המבדיל על הכוס, דלאו עיקר תקנתא היא, לא כל שכן!״ שצריך להבדיל גם בתפילה.רב נחמן: אם התפילה, העיקר, דורשת כוס, כוס דורשת תפילה
- ברייתא של ר׳ אחאר׳ אחא אריכא שנה לפני רב חיננא ברייתא בשני חלקים: ראשית, המבדיל בתפילה ״משובח יותר״ ממי שמבדיל על הכוס — ההבדלה בתפילה עדיפה; ושנית, ״אם הבדיל בזו ובזו״, גם בתפילה וגם על הכוס — ינוחו לו ברכות על ראשו.ברייתא: המבדיל בתפילה משובח, ומי שהבדיל בשתיהן ינוחו לו ברכות
- קשיא״הא גופא קשיא״: הרישא — המבדיל בתפילה משובח — משמעה ש״תפלה לחודה סגי״, שתפילה לבדה מספיקה. אז הסיפא, שהבדיל גם על הכוס, היא ״ברכה שאינה צריכה״, והמברך ברכה כזו ״עובר משום לא תשא״ (כך אמרו רב או ריש לקיש, או ר׳ יוחנן וריש לקיש).קושיה: אם תפילה מספיקה, הבדלה נוספת היא ברכה שאינה צריכה
- אימא הכימתקנים את לשון הסיפא: ״אם הבדיל בזו ולא הבדיל בזו״ — ינוחו לו ברכות על ראשו. כלומר מי שהבדיל באחת בלבד — בתפילה, שלפי הרישא היא העדיפה, או על הכוס — ולא הוסיף הבדלה שנייה, ראוי לברכה: יצא ידי חובתו ולא בירך ברכה שאינה צריכה. כך שני חלקי הברייתא מתיישבים, ושיטתה שהבדלה אחת מספיקה. אבל בכך הברייתא חולקת על ר׳ יוחנן, רבה ורב יוסף, שהמבדיל בתפילה צריך להבדיל גם על הכוס — ולכן בהמשך שואל רבינא את רבא מהי ההלכה.תיקון: מי שהבדיל באחת בלבד ינוחו לו ברכות, אחת מספיקה
- טעה בזו ובזורב חסדא שואל את רב ששת: ״טעה בזו ובזו, מהו?״ אם טעה גם בהבדלה שבתפילה וגם בזו שעל הכוס, מה דינו?שאלה: מי שטעה בהבדלה בתפילה ובכוס, מה דינו?
- חוזר לראשרב ששת: ״חוזר לראש״. לעיל נאמר שמי ששכח הבדלה בתפילה אין מחזירים אותו, מפני שיאמר אותה על הכוס. אבל כאן טעה גם בכוס, ולא נשארה לו הבדלה כלל — ולכן חוזר לראש: מתפלל שוב עם הבדלה, ומבדיל גם על הכוס (רש״י: לתפלה ולכוס).רב ששת: חוזר לראש, גם לתפילה וגם לכוס
- הלכתא מאירבינא שואל את רבא: ״הלכתא מאי?״ המבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס או לא (רש״י)?שאלה: מהי ההלכה, המבדיל בתפילה צריך כוס?
- כי קידושרבא: ״כי קידוש״. כשם שמי שמקדש בתפילה ״מקדש אכסא״, חוזר ומקדש על הכוס, כך הבדלה: אף על גב שהבדיל בתפילה, מבדיל על הכוס.רבא: כמו קידוש, גם המבדיל בתפילה מבדיל על הכוס
עמוד ב · גמרא
הלכה כר׳ אליעזר ביום טוב שחל אחר שבת
🔑 מפתח לסוגיה
ביום טוב שחל במוצאי שבת צריך להבדיל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב, אבל בתפילת יום טוב אין ברכת ״חונן הדעת״ (רש״י). לכן אי אפשר לומר שם את ההבדלה כדעת התנא הראשון, ועולה השאלה היכן אומרים אותה.
בקצרה — על מה הסוגיה
ר׳ חייא בר אבין מסר בשם ר׳ יוחנן שהלכה כר׳ אליעזר ביום טוב שאחר שבת, ור׳ זירא תמה מי חולק: רבנן מודים ביום טוב, ור׳ עקיבא אין נוהגים כמותו.
לכן תיקן: ״מטין״ נאמר. מובאות לשונות שונות (הלכה, מטין, מודים, נראין), ר׳ זירא נוקט ״נראין״, ורב יוסף מביא את נוסח ״ותודיענו״ שתיקנו רב ושמואל בבבל, ובו ההבדלה בתוך ברכת היום.
- ר׳ אליעזררבי אליעזר אומר: בהודאה — לדעת ר׳ אליעזר במשנה, ההבדלה נאמרת בברכת ״מודים״ ולא ב״חונן הדעת״.ר׳ אליעזר במשנה: ההבדלה נאמרת בברכת ההודאה
- ר׳ זירא ורבי חייאר׳ זירא רכב על חמור ור׳ חייא בר אבין הלך אחריו. שאל אותו ר׳ זירא: ״ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן, הלכה כרבי אליעזר ביום טוב שחל להיות אחר השבת?״ האם נכון שאמרת בשם ר׳ יוחנן שהלכה כר׳ אליעזר כשיום טוב חל במוצאי שבת? השיב: אין, כן.ר׳ זירא שואל, ור׳ חייא בר אבין מאשר: הלכה כר׳ אליעזר
- מכלל דפליגיר׳ זירא תמה (רש״י): ״הלכה — מכלל דפליגי?״ לשון הלכה כר׳ אליעזר משמעה שיש מי שחולק עליו וצריך להכריע. אבל ביום טוב שחל אחר שבת — מי בכלל חולק?קושיה: אם פסקו הלכה, מי חולק על ר׳ אליעזר?
- פליגי רבנן״ולא פליגי? והא פליגי רבנן״. חכמים חולקים, שלדעתם ההבדלה ב״חונן הדעת״ ולא בהודאה.תשובה: רבנן חולקים, לדעתם ההבדלה בחונן הדעת
- ביום טוב לא פליגידוחים: רבנן חולקים רק ״בשאר ימות השנה״, כשאפשר לומר את ההבדלה ב״חונן הדעת״. אבל ביום טוב שחל אחר השבת אין בתפילה ברכת חונן הדעת, וחכמים אינם יכולים לנהוג כשיטתם — ״מי פליגי?״ ודאי מודים הם לר׳ אליעזר.דחייה: רבנן חולקים רק בשאר השנה, לא ביום טוב
- והא פליג ר׳ עקיבא״והא פליג רבי עקיבא!״ הוא סבור שההבדלה ברכה רביעית לעצמה (רש״י), ולכן יש חולק וצריך לפסוק כר׳ אליעזר להוציא מדעתו.קושיה: ר׳ עקיבא חולק, ולכן צריך לפסוק כר׳ אליעזר
- תמני סרידוחים: ״אטו כל השנה כולה מי עבדינן כרבי עקיבא״? וכי בשאר השנה נוהגים כמותו, שעכשיו נצטרך לפסוק נגדו? הטעם: ״תמני סרי תקון, תשסרי לא תקון״; ״הכא נמי, שב תקון, תמני לא תקון״ — תיקנו שמונה עשרה ולא תשע עשרה, וכאן שבע ולא שמונה. אין חשש לדעת ר׳ עקיבא, ולכן אין צורך לפסוק נגדו.דחייה: לא נוהגים כר׳ עקיבא, תיקנו שבע ברכות ולא שמונה
- מטין אתמרר׳ חייא בר אבין, שמסר את השמועה, חוזר בו מן הלשון שעליה תמה ר׳ זירא: ״לאו הלכה אתמר, אלא מטין אתמר״. בשם ר׳ יוחנן לא נאמר שפוסקים הלכה כר׳ אליעזר, אלא רק שמטים את הדין לדעתו. ההבדל בין הלשונות מתבאר מיד (רש״י): הלכה — דורשים אותה ברבים; מטין — אין דורשים ברבים, אבל מורים ליחיד שבא לשאול.ר׳ חייא בר אבין: לא הלכה נאמר אלא מטין
- הלכה או מטיןדאתמר: ר׳ יצחק בר אבדימי אמר משום רבנו (רב): הלכה — ברבים דורשים זאת (רש״י); ״ואמרי לה: מטין״ — מורים ליחיד לעשות כר׳ אליעזר, אך לא דורשים ברבים (רש״י). כלומר באמת נחלקו בנוסח.אכן נחלקו בנוסח: בשם רב הלכה, ויש אומרים מטין
- מודיםר׳ יוחנן אמר: מודים — חכמים מודים לר׳ אליעזר ביום טוב שחל אחר השבת (רש״י).ר׳ יוחנן: חכמים מודים לר׳ אליעזר ביום טוב שאחר שבת
- נראיןר׳ חייא בר אבא אמר: נראין — דברי ר׳ אליעזר נראין. לפי רש״י, לדעה זו אין מורים אפילו ליחיד, ואם עשה אין מחזירים אותו.ר׳ חייא בר אבא: נראין דברי ר׳ אליעזר
- נקוט בידךר׳ זירא מכריע בין המסורות: ״נקוט דרבי חייא בר אבא בידך״ — החזק בלשון שלו, נראין. הטעם: ר׳ חייא בר אבא מקפיד ללמוד את השמועה מפי מי שאמרה ולמסור אותה בדיוק (רש״י: קובע סימנים שלא יתחלף לו נראין במטין או במודים), כמו ״רחבא דפומבדיתא״ שנודע בדיוק לשון רבו.ר׳ זירא: סמוך על נוסח ר׳ חייא בר אבא, שמדייק
- דוגמה: רחבאהדוגמה: ״רחבא אמר רבי יהודה: הר הבית סטיו כפול היה, והיה סטיו לפנים מסטיו״. רחבא שמר את לשון רבו ולא אמר איצטבא; רש״י: אצטבאות זו לפנים מזו להושבה.רחבא שמר את לשון רבו המדויקת, ללא שינוי
- רב יוסףרב יוסף: ״אנא לא האי ידענא ולא האי ידענא״ — אינו מכיר אף אחת מן הלשונות: לא נראין, לא מודים ולא מטין (רש״י). מה שהוא יודע הוא מה שתיקנו רב ושמואל — ״מרגניתא״, מרגלית, שתיקנו לבבל: נוסח שמשלב את ההבדלה בברכה האמצעית של יום טוב, ברכת היום, ולא בהודאה כר׳ אליעזר. זה דומה לשיטת חכמים, שההבדלה נאמרת בברכה שאחרי שלוש הראשונות (שטיינזלץ).רב יוסף: רב ושמואל תיקנו הבדלה בברכת היום, לא בהודאה
- נוסח ״מרגניתא״הנוסח שתיקנו פותח ״ותודיענו ה׳ אלהינו״ ומונה מה שהקב״ה הנחיל לנו — חוקים, זמני ששון, קדושת שבת וכבוד מועד — ובתוכו ההבדלה: ״בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת״. לפי רש״י פותחים בו במקום שבו מתחילים בדרך כלל ״ותתן לנו״, ובסופו חוזרים לותתן לנו מועדים לשמחה וממשיכים כרגיל עד החתימה, מקדש ישראל והזמנים. כך ההבדלה נאמרת בתוך ברכת היום.הנוסח: בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, בתוך ברכת היום
עמוד ב · משנה וגמרא
על קן ציפור, על טוב ומודים מודים
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה משתיקה שלוש נוסחאות; שתיים מובנות, ועל ״קן צפור״ נחלקו אמוראים. אגב כך מעשה ברבה ובר׳ חנינא שגער במרבה בשבחים, ודברי ר׳ חנינא על יראת שמים.
- משנה: נוסחאות שמשתיקיםהמשנה מונה נוסחאות שמשתיקים את האומר אותן בתפילה: מי שאומר ״על קן ציפור יגיעו רחמיך״ (כמו שרחמת על קן ציפור בציווי שילוח האם — כך רחם עלינו), מי שאומר ״על טוב יזכר שמך״, והאומר ״מודים, מודים״ בכפל. אלה אנשים שהראו עצמם מעמיקים בתחנונים (רש״י), ותוכנם נוטה למינות.המשנה: משתיקים האומר על קן ציפור, על טוב יזכר, מודים מודים
- בשלמאשני הראשונים מובנים: ״מודים, מודים״ — ״מיחזי כשתי רשויות״, נראה כמודה לשני גורמים; ו״על טוב יזכר שמך״ — משמע על הטובה ולא על הרעה, ושנינו שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.מודים מודים נראה כשתי רשויות, ועל טוב מורה שלא מברכים על הרעה
- על קן צפור״אלא על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא?״ מה הפסול באמירה זו?קושיה: מה הפסול באמירת על קן צפור יגיעו רחמיך?
- קנאה במעשה בראשיתנחלקו שני אמוראים בארץ ישראל, ר׳ יוסי בר אבין ור׳ יוסי בר זבידא. אחד: ״מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית״ — כאילו הקב״ה חס על ציפור אחת ולא על שאר יצוריו (רש״י).אחד: מטיל קנאה במעשה בראשית, כאילו חס על אלה ולא על אחרים
- גזרותוהשני: ״מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות״. המצוות אינן מדת רחמים אלא גזירות מלך שנועדו להודיע לישראל שהם עבדיו (רש״י).השני: עושה את המצוות לרחמים, והן גזרות מלך
- מעשה בפני רבהמעשה: מי שירד לפני התיבה לפני רבה ואמר ״אתה חסת על קן צפור, אתה חוס ורחם עלינו״. רבה אמר: ״כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה״ — כמה יודע תלמיד חכם זה לרצות את קונו!מעשה: שליח ציבור אמר אתה חסת על קן צפור ורבה שיבחו
- והא משתקין תנןאביי מקשה: ״והא משתקין אותו תנן!״ הרי במשנה שנינו שמשתיקים את האומר כך.קושיה: במשנה שנינו שמשתיקים את האומר כך
- לחדודי אביי״ורבה נמי לחדודי אביי הוא דבעי״. רבה לא התכוון לשבח באמת; הוא רצה לחדד את אביי, בן אחיו, ולעורר אותו להשיב מה שהוא יודע מן המשנה.תשובה: רבה שיבח כדי לחדד את אביי
- שבחים רביםמעשה נוסף: מי שירד לפני התיבה לפני ר׳ חנינא האריך בשבחים. אחרי ״האל הגדול הגבור והנורא״ שבנוסח, הוסיף שורה ארוכה של תארים — האדיר, העזוז, היראוי, החזק, האמיץ, הוודאי והנכבד — שאינם בנוסח שתיקנו חכמים.מעשה: שליח ציבור אמר לפני ר׳ חנינא רשימה ארוכה של שבחים
- סיימתינהו?ר׳ חנינא המתין עד שסיים ואמר: ״סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?!״ שלושת השבחים אנו אומרים רק כי משה אמרם בתורה ואנשי כנסת הגדולה תיקנום בתפילה. ואתה הוספת הרבה! ״משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף״, וזה גנאי לו.ר׳ חנינא: אין להוסיף שבחים, כשבח בכסף למלך שיש לו זהב
- הכל בידי שמיםר׳ חנינא אמר: ״הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים״, שנאמר ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. בחירת הצדיק והרשע נמסרה לאדם (רש״י).ר׳ חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
- מילתא זוטרתאתמיהה על הפסוק: לשונו — מה ה׳ שואל מעמך, כי אם ליראה — מציגה את היראה כדבר פעוט. ״אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא?״ והרי ר׳ חנינא עצמו אמר בשם ר׳ שמעון בן יוחי שבבית גנזיו של הקב״ה אין אלא ״אוצר של יראת שמים״ — זה הדבר היחיד שהוא אוצר.קושיה: האם יראת שמים דבר קטן, והרי היא אוצרו של הקב״ה?
- לגבי משה״אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא״. משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו — נראה לו קטן; כלי קטן ואין לו — נראה גדול. משה היה בו יראת שמים וראה זאת כדבר קטן.תשובה: למשה זה קטן, כי כלי גדול שיש לאדם נראה קטן
חשבו לפני שממשיכים
מדוע גער ר׳ חנינא במי שמנה שבחים רבים של הקב״ה בתפילתו?
כי השבחים שאנו אומרים הם רק משום שמשה אמרם בתורה ואנשי כנסת הגדולה תיקנום; ושבח אנושי הוא כמו קילוס בדינרי כסף למלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב — גנאי לו.
עמוד ב · גמרא
שמע שמע — כמו מודים מודים
בקצרה — על מה הסוגיה
ר׳ זירא משווה ״שמע שמע״ ל״מודים מודים״; מקשים מברייתא שהכופל רק מגונה, ומיישבים בין כפל מילה לכפל פסוק.
רב פפא מעלה שמא כיוון אחר כך, ואביי דוחה, והדברים נסתיימו בשורה הראשונה של דף לד.
- מודים מודיםחוזרים למשנה: ״מודים מודים משתקין אותו״. שליח ציבור שכופל ״מודים״ נראה כמודה לשתי רשויות.המשנה: הכופל מודים מודים משתיקים אותו
- שמע שמער׳ זירא מרחיב: ״כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי״. הכופל ״שמע״ בקריאת שמע נחשב כמו הכופל ״מודים״.ר׳ זירא: הכופל שמע שמע כמו הכופל מודים מודים
- מיתיבימקשים מברייתא: ״הקורא את שמע וכופלה — הרי זה מגונה״. מכאן: ״מגונה הוא דהוי, שתוקי לא משתקינן ליה״. הכפילה מגונה בלבד ואין משתיקים אותו, וזה נגד ר׳ זירא.קושיה: בברייתא הכופל שמע רק מגונה ואין משתיקים אותו
- לא קשיא״לא קשיא: הא, דאמר מילתא מילתא ותני לה. והא, דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה״. הברייתא עוסקת במי שכופל מילה אחר מילה, ואז הוא מכער בלבד (רש״י: נראה כמתלוצץ); ור׳ זירא עוסק במי שכופל פסוק שלם, ואז נראה כשתי רשויות.תירוץ: כפל מילה רק מגונה, כפל פסוק שלם משתיקים
- ודילמארב פפא לאביי: ״ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה, ולבסוף כוון דעתיה?״ אולי בפעם הראשונה לא כיוון וחזר ואמר בכוונה, ואין זה שתי רשויות.קושיה: אולי חזר כי בהתחלה לא כיוון
- חברותא כלפי שמיאדף לדאביי השיב (בפתיחת דף לד): ״חברותא כלפי שמיא מי איכא?!״ אין לנהוג בתפילה כמו בין חברים (רש״י: ולא להיזהר). ו״אי לא כוון דעתיה מעיקרא — מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה״: מלמדים אותו שיכוון ומכים אותו בקורנס עד שיכוון. לכן אין להצדיק את הכפילה.אביי: מי שלא כיוון מתחילה, מכים אותו עד שיכוון
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.