ברכות לד׳
סיום פרק ״אין עומדין״: שליח ציבור שטעה, סרבנות, לאן חוזרים אחרי טעות, שחייה וכריעה בתפילה, סימני קבלת התפילה של ר׳ חנינא בן דוסא, ו״עין לא ראתה״.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בסיום הדיון בכפילה בתפילה, וממנו עוברים למשנה על שליח הציבור: אם טעה — אחר עובר תחתיו, ושליח הציבור אינו עונה אמן אחר הכהנים פן יתבלבל.
הגמרא מרחיבה בדיני הסרבנות ובשאלה לאן חוזרים אחרי טעות, ומשם לחלוקת שמונה עשרה לשלוש חטיבות, לתפילה ארוכה וקצרה, ולשחייה, כריעה והשתחואה — עד הסתירה אם הכורע בהודאה משובח או מגונה, ומנהגו של רבא.
אחר כך עוברת הסוגיה למשנה על הטועה בתפילה ועל סימנו של ר׳ חנינא בן דוסא, לדרשות ר׳ יוחנן על ״עין לא ראתה״ ולשני מעשים בתפילתו של ר׳ חנינא.
הדף מסתיים בתפילה בבית שיש בו חלונות ובשני דברי רב כהנא, ובסיום הפרק.
עמוד א · המשך מדף לג׳
חברותא כלפי שמיא — סיום פרשת הכפילה
→ תחילת הסוגיה בדף ל״גבקצרה — על מה הסוגיה
בדף הקודם נדון מי שכופל ״שמע שמע״ כמו ״מודים מודים״, ורב פפא הציע שאולי פשוט לא כיוון בפעם הראשונה.
אביי דוחה: בתפילה אין להתנהג כמו בין חברים, ומי שאינו מכוון צריך ללמדו לכוון.
- רקעבסוף דף לג נדון מי שכופל בתפילה פסוק כמו ״שמע שמע״ (בדומה ל״מודים מודים״). רב פפא העלה אפשרות שהכופל לא כיוון את דעתו בפעם הראשונה ולכן חזר, ואביי משיב לו בתחילת דפנו.רקע: רב פפא הצדיק כפילה בטענה שלא כיוון בפעם הראשונה
- חברותא כלפי שמיאאביי דוחה את ההצעה של רב פפא: ״חברותא כלפי שמיא מי איכא״ — וכי יש ״חברות״ כלפי שמים? רש״י: אין להתנהג בתפילה כמו שאדם נוהג עם חברו — לומר דבר פעמיים בלי להקפיד, ואחר כך לתקן. מי שעומד לפני הקב״ה חייב להיזהר בדבריו כבר בפעם הראשונה.אביי: מול שמים אין התנהגות של חברים — אסור לזלזל בתפילה
- מרזפתא דנפחאהמסקנה: ״אי לא כוון דעתיה מעיקרא״ — אם לא כיוון בהתחלה, ״מחינן ליה במרזפתא דנפחא״, כלומר מכים אותו בקורנס של נפחים עד שיכוון (רש״י: מלמדין אותו שיכוון, ומכים אם ירגיל בכך). לכן טענת ״לא כיוונתי״ אינה מצדיקה את הכפילה אלא מחייבת תיקון.מסקנה: מי שלא כיוון צריך ללמדו לכוון — אין זה תירוץ לכפילה
עמוד א · משנה
משנה: שליח ציבור שטעה
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה קובעת מה עושים כשהחזן טעה באמצע התפילה: מחליפים אותו, והמחליף ממשיך מהברכה שבה טעה ואינו מסרב.
עוד נקבע שהחזן אינו עונה אמן אחר הכהנים ואינו נושא כפיו, כדי שלא יתבלבל.
- משנההמשך מהמשנה הקודמתבראש המשנה מופיעה בסוגריים השורה ״האומר יברכוך טובים״ — ״הרי זה דרכי מינות״. הסוגריים מסמנים שהשורה אינה חלק מגוף המשנה כאן, ואין הגמרא דנה בה. עיקר המשנה — וגם המשנה שאחריה בעמוד ב — עוסק בשליח הציבור: מה עושים כשטעה, ומה עליו להיזהר בו.שורה בסוגריים; עיקר המשנה עוסק בשליח ציבור
- החלפת החזן״העובר לפני התיבה וטעה״ — שליח הציבור שטעה בתפילה: יעבור אחר תחתיו מיד, ״ולא יהא סרבן״. בדרך כלל מי שמזמינים אותו לרדת לפני התיבה מסרב פעם אחת, אבל כאן, מכיוון שהתפילה הופסקה באמצעה, גנאי הוא להאריך את ההפסקה (רש״י), והמחליף צריך להזדרז.חזן שטעה מוחלף מיד, והמחליף אינו מסרב כדי לא להפסיק עוד
- מהיכן ממשיך״מהיכן הוא מתחיל״ — המחליף מתחיל מתחילת הברכה שטעה זה. רש״י: אם הראשון דילג ברכה ואמר אחרת ואינו יודע לחזור לסדרו, המחליף מתחיל מהברכה שהראשון דילג ואומר משם והלאה.המחליף מתחיל מתחילת הברכה שבה הראשון טעה או דילג
- אמן אחר הכהניםבתפילת הציבור הכהנים מברכים את העם, ושליח הציבור אומר לפניהם כל מילה (רש״י). לכן ״העובר לפני התיבה לא יענה אמן״ אחר הכהנים — ״מפני הטרוף״: מאחר שאין לפניו סידור תפילה, עניית אמן עלולה לנתק אותו מסדר התפילה ולגרום לו להתחיל בברכה אחרת.החזן לא עונה אמן אחר הכהנים, פן יתבלבל ויטעה בברכה הבאה
- כהן שהוא גם החזן״אם אין שם כהן אלא הוא״ — כשהחזן הוא הכהן היחיד — ״לא ישא את כפיו״ לברך את העם. הסיבה (רש״י): שמא דעתו תיטרף מאימת הציבור ולא יוכל לחזור לתפילתו ולהתחיל ב״שים שלום״.כהן שהוא חזן וגם יחיד לא נושא כפיו, שמא יתבלבל
- היתר כשבטוח״ואם הבטחתו״ — אם הוא בטוח שאין דעתו מתבלבלת מאימת הציבור וחוזר לתפילתו בלי להתבלבל — רשאי לשאת כפיו ולברך.אם בטוח שלא יתבלבל וחוזר לתפילתו — רשאי לשאת כפיו
עמוד א · גמרא
סירוב לרדת לפני התיבה — לא מדי ולא מעט
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אסרה על המחליף לסרב, ולכן הגמרא מביאה ברייתא על כלל הדין: בדרך כלל צריך לסרב, אבל במידה — פעם ראשונה מסרב, שנייה מהבהב, שלישית יורד.
מכאן עוברים לשלושה דברים שמיעוטם יפה ורובם קשה.
- ברייתאצריך לסרב״העובר לפני התיבה צריך לסרב״ — כשמציעים לאדם להיות שליח ציבור עליו לסרב בתחילה מפני הנימוס, כדי שלא יראה להוט אחר הדבר. רש״י: יעשה את עצמו כלא רוצה ויאמר ״איני כדאי״.כשמציעים לאדם לרדת לפני התיבה — צריך לסרב מנימוס
- תבשיל בלי מלח״ואם אינו מסרב״ ונענה מיד — ״דומה לתבשיל שאין בו מלח״: התנהגותו חסרת טעם.מי שאינו מסרב כלל — כתבשיל בלי מלח
- תבשיל שהקדיחתו מלח״ואם מסרב יותר מדאי״ — ״דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח״, כלומר שהוסיפו בו מלח יותר מדי (רש״י: הקדיחתו מלשון שרפה). גם זה אינו ראוי.מי שמסרב יותר מדי — כתבשיל מלוח מדי
- כיצד עושה״כיצד הוא עושה״ — הדרך הראויה נקבעת לפי מספר הפעמים שמבקשים ממנו: בבקשה הראשונה ״יסרב״; בשנייה ״מהבהב״ — מתחיל להתרצות, כמו פתיל שהאש רק התחילה לאחוז בו (רש״י: מזמין את עצמו, כמי שמתנער לקום); ובשלישית ״פושט את רגליו ויורד״ לפני התיבה.פעם ראשונה מסרב, שנייה מהבהב, שלישית יורד
- שלושה דבריםאגב הסרבנות: ״שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה״ — שלושה דברים שמרובם נזק ומעטם תועלת: שאור בבצק, מלח בתבשיל, וסרבנות מתוך נימוס. כמו בתבשיל, המידה הנכונה היא קצת.שאור, מלח וסרבנות: מעט מהם יפה, הרבה מהם קשה
עזרים — סדר האירועים
סדר הסירוב לפי הברייתא
- 1בקשה ראשונהמסרב
- 2בקשה שנייהמהבהב
- 3בקשה שלישיתפושט את רגליו ויורד לפני התיבה
חשבו לפני שממשיכים
מה משותף לשאור, למלח ולסרבנות, ומה ההבדל בין מעט מהם לבין הרבה?
״שלשה רובן קשה, ומיעוטן יפה״ — בכולם מעט מועיל ויפה, ואילו ריבוי מזיק. כמו שמלח מועט נותן טעם ומלח רב מקדיח את התבשיל, כך סרבנות מועטה היא נימוס וסרבנות מרובה פוגעת.
עמוד א · גמרא
לאן חוזר מי שטעה בתפילה?
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אמרה שחוזרים מתחילת הברכה שטעה בה, ורב הונא מדייק שהכוונה לפי חטיבות: שלוש ראשונות, אמצעיות ואחרונות.
רב אסי חולק לגבי האמצעיות, ורב ששת מקשה על רב הונא מלשון המשנה, ורב הונא מתרץ שהאמצעיות ברכה אחת.
- רב הונאלפי חטיבותלא תמיד חוזרים לברכה עצמה, אלא לפי חטיבות: ״טעה בשלש ראשונות — חוזר לראש״, כי הן יחידה אחת, אפילו אם טעה בשלישית. ״באמצעיות — חוזר לאתה חונן״, הראשונה מהן. ״באחרונות — חוזר לעבודה״ (רצה), תחילתן.רב הונא: חוזרים לתחילת החטיבה — ראשונות לראש, אמצעיות לאתה חונן, אחרונות לעבודה
- רב אסיאין סדר לאמצעיות״אמצעיות אין להן סדר״ — רב אסי חולק בנקודה אחת: אם הטועה דילג ברכה אמצעית ונזכר בה אחר כך, הוא אומר אותה במקום שנזכר, גם שלא במקומה (רש״י).רב אסי: באמצעיות משלימים ברכה שדולגה במקום שנזכרים
- מתיב רב ששתרב ששת מקשה מלשון המשנה: ״מהיכן הוא חוזר — מתחלת הברכה שטעה זה״. המשנה מחזירה את המתפלל לתחילת הברכה שבה טעה — ולא לתחילת החטיבה. אם טעה, למשל, בברכה השמינית, לפי המשנה חוזר אליה, ואילו לפי רב הונא חוזר עד ״אתה חונן״. (רש״י מוסיף: מכאן גם שממשיך משם והלאה על הסדר.)רב ששת: המשנה אומרת מהברכה שטעה, לא מתחילת החטיבה
- תיובתא״תיובתא דרב הונא״ — לכאורה זו הפרכה גמורה של רב הונא, שהרי לדבריו באמצעיות חוזרים לתחילת החטיבה ולא לברכה שבה טעה. אבל אין זו המסקנה: מיד בא תירוצו של רב הונא.לכאורה תיובתא על רב הונא — אך הוא משיב
- כולהו חדא ברכתארב הונא משיב: ״אמצעיות כולהו חדא ברכתא נינהו״ — כל האמצעיות הן ברכה אחת. לכן ״מתחלת הברכה שטעה זה״ שבמשנה היא ״אתה חונן״, תחילת הברכה האחת (רש״י).רב הונא: האמצעיות ברכה אחת, ותחילתה אתה חונן
עמוד א · גמרא
היכן שואלים צרכים בתפילה
בקצרה — על מה הסוגיה
אגב החלוקה לשלוש חטיבות: רב יהודה קובע ששואלים צרכים רק באמצעיות, ור׳ חנינא מסביר בדמות עבד לפני רבו.
- רב יהודה״לעולם אל ישאל אדם צרכיו״ לא בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות, אלא באמצעיות. זו ההנהגה הנכונה והרצויה תמיד.רב יהודה: צרכים אישיים שואלים רק בשלוש האמצעיות
- משל העבדהסבר לדבר, בשם ר׳ חנינא: בראשונות המתפלל ״דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו״; באמצעיות — לעבד שמבקש פרס מרבו; באחרונות — לעבד שכבר קיבל פרס ו״נפטר והולך לו״, כלומר נוטל רשות (רש״י).ר׳ חנינא: ראשונות שבח, אמצעיות בקשה, אחרונות קבלת פרס ופרידה
עמוד א · גמרא
תפילה ארוכה וקצרה — כמשה רבנו
בקצרה — על מה הסוגיה
שני מעשים בתלמידים שירדו לפני התיבה בפני ר׳ אליעזר: אחד האריך מאוד ואחד קיצר מאוד, ותלמידיו של ר׳ אליעזר התלוננו.
ר׳ אליעזר משיב בשני המקרים ממשה רבנו, שהתפלל פעם ארבעים יום ופעם חמש מילים. מן הפסוק השני לומדים שהמתפלל על חברו אינו צריך להזכיר את שמו.
- מעשה בתלמיד שהאריךמעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני ר׳ אליעזר, והיה ״מאריך יותר מדאי״. התלמידים של ר׳ אליעזר התלוננו בקול: ״כמה ארכן הוא זה!״.תלמיד שליח ציבור האריך בפני ר׳ אליעזר, והתלמידים התלוננו
- כלום מאריך יותר ממשהר׳ אליעזר משיב: ״כלום מאריך יותר ממשה רבינו״, והרי נאמר עליו ״את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה״ (דברים ט, כה). מכאן שאין קיצבה לאריכות תפילה.ר׳ אליעזר: משה התפלל ארבעים יום, אין גבול לאריכות
- מעשה בתלמיד שקיצר״שוב מעשה״ בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני ר׳ אליעזר והיה ״מקצר יותר מדאי״. התלמידים התלוננו הפעם על הקיצור: ״כמה קצרן הוא זה!״.תלמיד אחר קיצר בתפילה, והתלמידים התלוננו על כך
- כלום מקצר יותר ממשהר׳ אליעזר משיב שוב ממשה: ״אל נא רפא נא לה״ (במדבר יב, יג) — משה התפלל על מרים בחמש מילים בלבד, ודאי שהתלמיד לא קיצר יותר מזה.ר׳ אליעזר: משה התפלל חמש מילים; התלמיד לא קיצר יותר
- אין צריך להזכיר שמואגב הפסוק, ר׳ יעקב אמר רב חסדא: ״כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו״ (רש״י: שם החולה).רב חסדא: המתפלל על חבר אינו צריך להזכיר את שמו
- ראיה ממשה ומריםראיה לדין: בתפילת משה נאמר ״אל נא רפא נא לה״, ו״לא קמדכר שמה דמרים״ — משה אינו מזכיר את שמה של מרים.הראיה: משה התפלל על מרים בלי להזכיר את שמה
חשבו לפני שממשיכים
מדוע אותו משה רבנו משמש ראיה גם לתפילה ארוכה מאוד וגם לתפילה קצרה מאוד?
כי ר׳ אליעזר אינו קובע שיעור קבוע לאורך התפילה: משה עצמו התפלל פעם ״ארבעים היום וארבעים הלילה״, ופעם — על מרים — רק ״אל נא רפא נא לה״. לכן לא האריך התלמיד הראשון יותר ממשה, ולא קיצר השני יותר ממנו, ואין מקום לתלונת התלמידים.
עמוד א–ב
שחייה, כריעה והשתחואה בתפילה
בקצרה — על מה הסוגיה
הברייתא קובעת באילו ברכות שוחים — אבות והודאה, תחילה וסוף — ומלמדים שלא להוסיף. כהן גדול ומלך שוחים יותר, ושני אמוראים מוסרים בשם ריב״ל גרסאות שונות.
אחר כך מבחינים בין קידה, כריעה והשתחואה.
- ברייתאבאילו ברכות שוחים״אלו ברכות שאדם שוחה בהן״: ב״אבות״ (הברכה הראשונה) בתחילה ובסוף, וב״הודאה״ (מודים) בתחילה ובסוף. רש״י: במודים — ״ולך נאה להודות״.שוחים רק באבות ובהודאה, בתחילת הברכה ובסופה
- אין להוסיף שחיות״ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה״ ובתחילת כל ברכה — ״מלמדין אותו שלא ישחה״, כדי שלא יוסיף על תקנת חכמים.מי שרוצה לשחות בכל ברכה — מלמדים אותו שלא
- ר״ש בן פזיזה בהדיוטרבי שמעון בן פזי בשם ריב״ל בשם בר קפרא: ״הדיוט, כמו שאמרנו״ — הדברים האלה נאמרו רק בהדיוט, סתם אדם. אבל מי שהוא גדול יותר שוחה יותר.ר׳ שמעון בן פזי: הדין שלמעלה נאמר רק בהדיוט
- כהן גדול ומלךלישנא ראשונההמשך דברי ר׳ שמעון בן פזי בשם ריב״ל: ״כהן גדול בסוף כל ברכה וברכה״, ״והמלך תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה״. הסיבה (רש״י): ככל שאדם גדול יותר, עליו להכניע ולהשפיל את עצמו יותר — ולכן ההדיוט שוחה ארבע פעמים בלבד, הכהן הגדול בכל ברכה, והמלך פעמיים בכל ברכה.כהן גדול שוחה בסוף כל ברכה; מלך בתחילתה ובסופה
- ר׳ יצחק בר נחמניגרסה אחרתר׳ יצחק בר נחמני: ״לדידי מפרשא לי מיניה״ — ריב״ל פירש לי בעצמי אחרת: הדיוט כמו שאמרנו, כהן גדול ״תחלת כל ברכה וברכה״, והמלך ״כיון שכרע שוב אינו זוקף״, עד שיגמור את תפילתו (רש״י).ר׳ יצחק בר נחמני: כהן גדול שוחה בתחילת כל ברכה; מלך אינו זוקף
- הראיה ממלך שלמהראיה לכך שהמלך אינו זוקף: שלמה, ״ויהי ככלות שלמה להתפלל״ — ״קם מלפני מזבח ה׳ מכרע על ברכיו״ (מלכים א ח, נד). רש״י: הפסוק מתחיל ״ככלות להתפלל״ ורק אחר כך ״קם מכרע״, כלומר היה כורע כל התפילה.הראיה: שלמה קם בסוף התפילה כשהוא עדיין כורע על ברכיו
- קידהאגב הכריעה, ברייתא מבחינה בין שלושה מושגים. ״קידה — על אפים״, כריעה כשהפנים כלפי הארץ, כפי שנאמר ״ותקד בת שבע אפים ארץ״ (מלכים א א, לא).קידה: כריעה על האפים, כפי שנאמר בבת שבע
- כריעה״כריעה — על ברכים״, כפי שנאמר בשלמה אחרי תפילתו ״מכרע על ברכיו״.כריעה: על הברכיים, כפי שנאמר בשלמה
- השתחואה״השתחואה — זו פשוט ידים ורגלים״, כפי שנאמר בדברי יעקב ליוסף ״הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה״ (בראשית לז, י). רש״י: ״ארצה״ משמעו משתטח.השתחואה: פשיטת ידיים ורגליים על הארץ
- אביי ורבאאצלויירב חייא בריה דרב הונא: ״חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי״ — ראיתי שהם מטים את עצמם. רש״י: כשהם נופלים על פניהם אינם פושטים ידיים ורגליים אלא מטים על צדיהם.אביי ורבא נפלו על פניהם בהטיה על הצד, בלי לפשוט ידיים ורגליים
עזרים — טבלת שיטות
שתי הגרסאות בשם ריב״ל: מי שוחה מתי
| ר׳ שמעון בן פזי | ר׳ יצחק בר נחמני | |
|---|---|---|
| הדיוט | באבות ובהודאה, תחילה וסוף | כמו שאמרנו |
| כהן גדול | בסוף כל ברכה | בתחילת כל ברכה |
| מלך | בתחילת כל ברכה ובסופה | כיון שכרע שוב אינו זוקף |
עמוד ב · גמרא
כריעה בהודאה — משובח או מגונה?
בקצרה — על מה הסוגיה
שתי ברייתות חלוקות אם הכורע בהודאה משובח או מגונה, ומתרצים שתחילה משובחת וסוף מגונה. אבל רבא כרע גם בסוף, והקשו עליו מברייתא;
הוא דחה בהלל, ולבסוף קבעו שהברייתא המגנה עוסקת בהודאה שבברכת המזון.
- ברייתא אמשובחברייתא אחת: ״הכורע בהודאה — הרי זה משובח״. ההודאה היא ברכת ״מודים״ בתפילת העמידה.ברייתא אחת: הכורע בהודאה משובח
- ברייתא במגונהאבל ברייתא אחרת: הכורע בהודאה ״הרי זה מגונה״. זו סתירה בין שתי ברייתות.קושיה: ברייתא אחרת אומרת שהכורע בהודאה מגונה
- לא קשיאתחילה וסוף״לא קשיא״: ״הא בתחלה, הא לבסוף״ — הברייתא המשבחת עוסקת בכריעה בתחילת הברכה, והמגנה בכריעה בסופה.תירוץ: משובח בתחילת הברכה, מגונה בסופה
- מעשה רבארבא היה כורע בברכת ההודאה ״תחלה וסוף״ — גם בתחילת הברכה וגם בסופה. זה מעורר שאלה: לפי התירוץ הקודם, הכריעה בסוף ההודאה היא המגונה, ורבא כורע גם בה.רבא כרע בהודאה גם בתחילה וגם בסוף
- למה עושה מר כךחכמים שאלו אותו: ״אמאי קא עביד מר הכי״ — מדוע אדוני עושה כך?חכמים: מדוע כורע אדוני גם בסוף ההודאה?
- חזינא לרב נחמןרבא משיב: ״חזינא לרב נחמן דכרע״ וראיתי גם את רב ששת עושה כך — הוא נסמך על מעשה רבותיו, שכרעו תחילה וסוף (רש״י).רבא: ראיתי כך את רב נחמן ואת רב ששת
- והתניא מגונהמקשים על מעשהו: ״והתניא הכורע בהודאה הרי זה מגונה״. הרי הברייתא קובעת מגונה, ורבא כורע גם בסוף.קושיה: ברייתא קובעת שהכורע בהודאה מגונה — ורבא כורע
- הודאה שבהללרבא תירץ: ״ההיא בהודאה שב״הלל״״ — בברייתא ההיא מדובר בהודאה של ״הודו לה׳ כי טוב״ (רש״י), שבה אין ראוי לכרוע.רבא: הברייתא המגנה עוסקת בהודו לה׳ שבהלל
- הודאה ובהודאה של הללמקשים: ״והתניא הכורע בהודאה ובהודאה של הלל״ — הרי זה מגונה. הברייתא מפרידה בין ״הודאה״ ובין ״הודאה של הלל״, ולכן ״הודאה״ סתם היא ברכת ההודאה שבתפילה, ושם נאמר שהכורע מגונה.קושיה: ברייתא מונה הודאה והלל בנפרד — ושתיהן מגונות
- הודאה דברכת המזוןנדחה: ״כי תניא ההיא בהודאה דברכת המזון״ — הברייתא המגנה עוסקת בהודאה שבברכת המזון, הברכה השנייה הפותחת ״נודה״. ולכן אין סתירה למעשה רבא.תירוץ: הברייתא המגנה עוסקת בהודאה של ברכת המזון
עמוד ב · משנה וגמרא
משנה: המתפלל וטעה, ור׳ חנינא בן דוסא
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה קובעת שטעות בתפילה היא סימן רע, ומביאה את ר׳ חנינא בן דוסא שהכיר מתפילתו אם החולה יחיה.
הגמרא שואלת באיזו ברכה הטעות היא הסימן (באבות), ומה מקור הסימן של ר׳ חנינא (פסוק בישעיה).
- המתפלל וטעהבמשנה: ״המתפלל וטעה — סימן רע לו״. הטעות מראה לו שאין תפילתו מקובלת.המתפלל שטעה — סימן רע לו, שתפילתו אינה מקובלת
- שליח ציבור״ואם שליח צבור הוא״ — הטעות היא סימן רע ״לשולחיו״, מפני ״ששלוחו של אדם כמותו״.שליח ציבור שטעה — סימן רע לציבור, כי שלוחו כמותו
- ר׳ חנינא בן דוסאמעשה: ר׳ חנינא בן דוסא היה מתפלל על החולים ואומר מיד אחרי התפילה: ״זה חי, וזה מת״.ר׳ חנינא בן דוסא התפלל על חולים ואמר מי יחיה ומי ימות
- מנין אתה יודעשאלו אותו: ״מנין אתה יודע״?שאלו אותו: מנין אתה יודע?
- אם שגורה תפלתי בפיהוא השיב: ״אם שגורה תפלתי בפי״ — אם התפילה זורמת בפי בלי תקלות — יודע אני שהיא מקובלת. ״ואם לאו״ — יודע אני שהחולה ״מטורף״ (רש״י: התפילה שהתפללו עליו מטורפת ואינה מקובלת).אם התפילה שגורה — מקובלת; אם לא — נדחתה
- אהייאהגמרא שואלת על המשנה: ״אהייא״ — על איזו ברכה אמרו שהטעות היא סימן רע?שאלה: בטעות באיזו ברכה מדובר במשנה?
- באבותרב חייא בשם רב ספרא בשם חכם מבית רבי: ״באבות״. רש״י: זו תחילת התפילה, ולכן הטעות בה רמז שאין חפץ בתפילה.הטעות בברכת אבות היא הסימן, כי היא תחילת התפילה
- איכא דמתני אברייתא״איכא דמתני לה אברייתא״ — יש ששונים את המסורת על ברייתא אחרת: ״המתפלל צריך שיכוון את לבו בכולן״, ואם אינו יכול לכוון בכולן — יכוון באחת מהן.גרסה אחרת: על ברייתא שמצריכה לכוון בכל הברכות, לפחות באחת
- באחתבאבותעל הברייתא הזו נאמר: הכוונה ב״באחת״ היא ברכת ״אבות״ — לפחות בה צריך לכוון.לפחות באבות חייבים לכוון
- מנא הני מילי״מנא הני מילי״ — מה המקור לסימן של ר׳ חנינא בן דוסא, שתפילה שגורה מראה על קבלה?מה המקור לסימן של ר׳ חנינא בן דוסא?
- בורא ניב שפתיםריב״ל: ״בורא ניב שפתים״, ״שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה׳ ורפאתיו״ (ישעיהו נז, יט). רש״י: כשהדיבור ״בריא״ בפי האדם — כשהמילים יוצאות בשטף — מובטח לו השלום. כך מוסבר סימנו של ר׳ חנינא: קודם ״ניב שפתים״, תפילה שגורה, ומיד אחריו ״ורפאתיו״ — החולה יירפא.ריב״ל: דיבור שוטף בתפילה הוא סימן שהחולה יירפא
עמוד ב · גמרא
״עין לא ראתה״ — למי שמור השכר?
בקצרה — על מה הסוגיה
ר׳ חייא בר אבא בשם ר׳ יוחנן דורש שלוש פעמים את ״עין לא ראתה״ — מי הם אלה שהנביאים נתנבאו להם, ולמי שמור שכר גדול יותר.
שתי דרשות נחלקות: שמואל חולק על דרשת ימות המשיח, ור׳ אבהו על דרשת בעלי התשובה. לבסוף מבררים מהו הדבר ש״עין לא ראתה״.
- נביאים ותלמידי חכמיםר׳ חייא בר אבא בשם ר׳ יוחנן: ״כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם״, ולעושה מסחר עבור תלמיד חכם ולמהנה אותו מנכסיו. אלה נבואות הנחמה של הנביאים.נבואות הנחמה נאמרו על מי שמסייע לתלמידי חכמים
- תלמידי חכמים עצמן״אבל תלמידי חכמים עצמן״ — עליהם נאמר ״עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו״ (ישעיהו סד, ג). רש״י: שכרם לא נראה ולא נגלה לשום נביא.שכר תלמידי החכמים עצמם לא נגלה לשום נביא
- לימות המשיחר׳ יוחנן דורש בהמשך: ״כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח״, ו״לעולם הבא״ נאמר ״עין לא ראתה אלהים זולתך״.הנביאים נתנבאו על ימות המשיח; העולם הבא נסתר מהם
- ופליגא דשמואלשיטה חולקתהדרשה הזו ״פליגא״ על שמואל, שאמר: ״אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד״ — סדרי העולם יישארו כמו שהם, ורק ישראל לא יהיו משועבדים.שמואל חולק: ימות המשיח שונים רק בשעבוד מלכויות
- ״לא יחדל אביון״שמואל מביא ראיה מהפסוק ״כי לא יחדל אביון מקרב הארץ״ (דברים טו, יא): סדרי העולם קבועים ואינם משתנים, ולכן ימות המשיח אינם עולם אחר. הגמרא אינה מכריעה בין השיטות.שמואל: עניים לא יחדלו, לכן אין שינוי בסדרי העולם
- לבעלי תשובהר׳ יוחנן בדרשה נוספת: ״כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה״, ו״צדיקים גמורים״ עליהם נאמר ״עין לא ראתה״.הנביאים נתנבאו לבעלי תשובה; שכר צדיקים גמורים נסתר מהם
- ופליגא דר׳ אבהושיטה חולקתגם זו ״פליגא״ על ר׳ אבהו, שסבור שבעלי תשובה עדיפים: ״מקום שבעלי תשובה עומדין — צדיקים גמורים אינם עומדין״.ר׳ אבהו חולק: בעלי תשובה עומדים במקום גבוה מצדיקים
- שלום לרחוק ברישאר׳ אבהו מביא ראיה מ״שלום שלום לרחוק ולקרוב״: ״לרחוק״ נאמר ברישא (קודם), ואחר כך ״לקרוב״ — כלומר קודם ניתן השלום לבעל התשובה שהיה רחוק, ואחריו לצדיק הגמור.ר׳ אבהו: הרחוק נזכר קודם — בעל תשובה לפני צדיק
- רחוק וקרוב לפי ר׳ יוחנן״ורבי יוחנן אמר לך״: ״רחוק״ הוא מי שהיה רחוק מעבירה מעיקרא, כלומר הצדיק הגמור (רש״י: כל ימיו), ולו נאמר קודם שלום. ״קרוב״ הוא מי שהיה קרוב לעבירה ונתרחק ממנה עכשיו — בעל התשובה.ר׳ יוחנן: הרחוק הוא הצדיק מעיקרא, ולכן הוא קודם
- מאי עין לא ראתה״מאי עין לא ראתה״ — מהו הדבר שנאמר עליו שלא ראתה אותו עין?שאלה: מהו השכר שעין לא ראתה?
- יין המשומרריב״ל: ״זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית״ — יין שמשומר מאז בריאת העולם, ולכן עדיין לא ראתה אותו עין.ריב״ל: יין שמור בענביו מששת ימי בראשית
- עדןר׳ שמואל בר נחמני: ״זה עדן״ — שלא שלטה בו עין כל בריה.ר׳ שמואל בר נחמני: עדן, שאף בריה לא ראתה
- אדם הראשון היכן היה״שמא תאמר אדם הראשון היכן היה״ — והרי הוא היה בגן עדן, ולכן ראה את עדן!קושיה: אדם הראשון היה בגן עדן, הרי ראה את עדן
- בגן״בגן״ — אדם הראשון היה רק בגן שבעדן, אך לא בעדן עצמו.תשובה: אדם הראשון היה בגן, לא בעדן עצמו
- הוא גן הוא עדן״ושמא תאמר הוא גן, הוא עדן״ — אולי הגן הוא עדן עצמו ואין הבדל ביניהם?קושיה: אולי הגן והעדן הם דבר אחד
- ונהר יוצא מעדן״תלמוד לומר״: ״ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן״ (בראשית ב, י) — הנהר יוצא מעדן ומשקה את הגן, ולכן ״גן לחוד ועדן לחוד״.הפסוק: הנהר יוצא מעדן להשקות את הגן — אלו שני דברים
עזרים — טבלת שיטות
שלוש דרשות ר׳ יוחנן: למי נתנבאו הנביאים ולמי ״עין לא ראתה״
| הנביאים נתנבאו | ״עין לא ראתה״ — על | |
|---|---|---|
| דרשה א | למשיא בתו לת״ח, לעושה פרקמטיא עבורו ולמהנה אותו מנכסיו | תלמידי חכמים עצמן |
| דרשה ב | לימות המשיח | לעולם הבא |
| דרשה ג | לבעלי תשובה | צדיקים גמורים |
עמוד ב · גמרא
תפילתו של ר׳ חנינא בן דוסא — שני מעשים
בקצרה — על מה הסוגיה
אגב ר׳ חנינא בן דוסא מובאים שני מעשים: בנו החולה של רבן גמליאל, שבו ידע ר׳ חנינא את שעת ההבראה, ובנו החולה של רבן יוחנן בן זכאי, שבו נענתה תפילתו ולא תפילת ריב״ז, כי הוא כעבד והשני כשר.
- רבן גמליאל שולחתנו רבנן: מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל, והוא שלח שני תלמידי חכמים אל ר׳ חנינא בן דוסא ״לבקש עליו רחמים״.רבן גמליאל שלח שני תלמידי חכמים לבקש שר׳ חנינא יתפלל על בנו
- לכו חלצתו חמהכשראה אותם ר׳ חנינא עלה לעלייה ובקש רחמים. כשירד אמר להם: ״לכו, שחלצתו חמה״ — החום עזב את הבן, והוא הבריא (רש״י: החולי הקודח ניטל מגופו).ר׳ חנינא התפלל בעלייה ואמר לשליחים שהחום עזב את הבן
- וכי נביא אתההם שאלו: ״וכי נביא אתה״? מנין אתה יודע שהבן הבריא?השליחים: וכי נביא אתה, מנין אתה יודע?
- לא נביא אנכיהוא השיב: ״לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי״, אלא כך מקובלני כסימן: אם שגורה תפילתי בפי — מקובל; ואם לאו — ״מטורף״.ר׳ חנינא: איני נביא, אלא סימן קבלה — תפילה שגורה בפי
- כתבו וכיוונוהשליחים ״ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה״ — רשמו לעצמם במדויק את השעה שבה אמר להם ר׳ חנינא את הדברים.השליחים רשמו במדויק את שעת דברי ר׳ חנינא
- העבודה לא חסרתםכשבאו אל רבן גמליאל אמר להם: ״העבודה״ — בשבועה בעבודת המקדש — לא חסרתם ולא הותרתם: באותה שעה בדיוק חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות.רבן גמליאל: השעה מדויקת, באותה שעה הבן הבריא ושאל מים
- ר׳ חנינא אצל ריב״ז״ושוב מעשה״: ר׳ חנינא בן דוסא הלך ללמוד תורה אצל ר׳ יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של ריב״ז. הוא אמר לר׳ חנינא: ״חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה״.בנו של ריב״ז חלה, והוא ביקש מר׳ חנינא להתפלל עליו
- הניח ראשו בין ברכיור׳ חנינא ״הניח ראשו בין ברכיו״ ובקש עליו רחמים, והבן חיה. אמר ריב״ז על עצמו: אילו הטיח את ראשו בין ברכיו כל היום כולו, לא היו משגיחים עליו.תפילת ר׳ חנינא נענתה, וריב״ז אומר שתפילתו שלו לא הייתה נענית
- וכי חנינא גדול ממךאשתו שאלה: ״וכי חנינא גדול ממך״?אשת ריב״ז: וכי חנינא גדול ממך?
- עבד ושרריב״ז השיב: ״לאו״, אלא ״הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך״. רש״י: עבד הוא בן בית שנכנס ויוצא בלא רשות, ושר אינו רגיל לבוא לפני המלך. לכן העבד יכול לבקש בכל עת, והשר מבקש רק על דברים גדולים.ריב״ז: אינו גדול ממני — הוא עבד שנכנס תמיד, אני שר
עמוד ב · גמרא
חלונות, שדה וגילוי חטאים בתפילה
בקצרה — על מה הסוגיה
ר׳ יוחנן קובע שמתפללים רק בבית שיש בו חלונות, כדי לכוון את הלב, ורב כהנא מוסיף שני דברים שחצופים בעיניו — תפילה בשדה פתוחה ופירוט חטאיו בפומבי. בזה מסתיים פרק ״אין עומדין״.
- בית עם חלונותר׳ חייא בר אבא בשם ר׳ יוחנן: ״אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות״. רש״י: החלונות גורמים לו לכוון את לבו, כי הוא מסתכל כלפי השמים ולבו נכנע.מתפללים בבית שיש בו חלונות, כדי שיביט לשמים ויכוון
- וכוין פתיחן ליהראיה מדניאל: ״וכוין פתיחן ליה בעליתה נגד ירושלם״ (דניאל ו, יא) — חלונות היו פתוחים לו בעלייתו נגד ירושלים בשעת תפילתו.הראיה: לדניאל היו חלונות פתוחים בעליית ביתו כשהתפלל
- חציף עלירב כהנא: ״חציף עלי מאן דמצלי בבקתא״ — חצוף בעיני מי שמתפלל בשדה פתוחה. רש״י: במקום מוצנע נופלת על האדם אימת המלך ולבו נשבר; מי שמתפלל בשדה פתוח, שבו אין לו הכנעה כזו, נראה כמי שאינו חושש מפני המלך.רב כהנא: חצוף מי שמתפלל בשדה פתוחה
- מפרש חטאיהרב כהנא אמר עוד: ״חציף עלי מאן דמפרש חטאיה״ — חצוף בעיני מי שמפרט ומגלה את חטאו לרבים.רב כהנא: חצוף מי שמפרש את חטאו בפני הרבים
- אשרי נשוי פשעהראיה: ״אשרי נשוי פשע כסוי חטאה״ — אשרי מי שפשעו נסלח וחטאו מכוסה, ולא מגולה.הראיה: אשרי מי שחטאו מכוסה
- הדרן עלך״הדרן עלך אין עומדין״ — סיום הפרק החמישי, פרק ״אין עומדין״.סיום פרק אין עומדין
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.