בכורות נ״ב

מדוע אשה, בנות ויבם אינם נוטלים בשבח ובראוי

1. רקעבמשנה בדף הקודם נאמר שהבכור נוטל פי שנים בנכסי האב, אך לא בנכסי האם, ולא בשבח ולא בראוי כבמוחזק. כאן המשנה ממשיכה: גם ״האשה בכתובתה״, הבנות בדמי מזונותיהן והיבם בחלק אחיו אינם נוטלים בשבח ובראוי. לפי רש״י, האשה גובה כתובתה רק לפי שווי הנכסים בשעת מות הבעל, והבנות רק לפי שווים בשעת המוות; והיבם, שנוטל חלק אחיו המת, אינו נוטל פי שנים בשבח ובראוי. הגמרא תחפש טעם לכל דין.המשנה: גם אשה, בנות ויבם אינם נוטלים בשבח ובראוי
2. מאי טעמא?הגמרא פותחת בדין הראשון בדף: מדוע אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי אמו, והרי גם היא אמו והוא בכורה?מדוע הבכור אינו נוטל פי שנים בנכסי האם?
3. פסוקהפסוק ״ולו משפט הבכורה״ מדבר על האב: משפט הבכורה נוהג בנכסי האיש ולא בנכסי האשה (רש״י: ״ולו״ — בנכסיו שלו).הפסוק מגביל את משפט הבכורה לנכסי האיש בלבד
4. פסוקשבחלגבי שבח: נאמר ״לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו״, ו״לו״ הוא האב בשעת מותו (רש״י). שבח שנוצר אחרי המוות לא היה בידי האב באותה שעה, ולכן אין בו פי שנים.שבח שנוצר אחרי המוות לא היה בידי האב, ואין בו פי שנים
5. פסוקראויאותו פסוק מחריג גם ראוי. נכס שעדיין לא הגיע לידי האב ורק עתיד להגיע אינו ״נמצא לו״, ולכן אין בו פי שנים, בניגוד לנכס מוחזק.ראוי אינו נמצא בידי האב, ולכן אין בו פי שנים
6. קושיהשמואלעל דין האשה הגמרא מקשה: איני? והרי שמואל אמר שבעל חוב גובה גם את השבח. לפי רש״י: לווה מכר נכסים והשביחו הלקוחות, ובעל החוב טורף את הקרקע עם השבח. כתובת האשה היא חוב על נכסי הבעל, אז מדוע אינה גובה בשבח?קושיה: שמואל אומר שבעל חוב גובה שבח, ואשה בכתובתה לא?
7. מקולי כתובהרבי אבא משיב: זה ״מקולי כתובה״, אחת ההקלות המיוחדות שהקלו בדיני כתובה על הבעל ויורשיו. כתובה אינה כחוב רגיל, ולכן אין להקיש משמואל.רבי אבא: זו הקלה מיוחדת בכתובה ואין להקיש מחוב רגיל
8. מאי טעמא?הבנות נוטלות מזונות מנכסי אביהן שמת. מדוע גם הן אינן גובות מן השבח ומן הראוי?מדוע הבנות לא גובות מזונותיהן מן השבח?
9. תנאי כתובה״תנאי כתובה ככתובה דמי״: חיוב המזונות הוא אחד מתנאי הכתובה, ולכן דינו כדין הכתובה עצמה. וכשם שהכתובה אינה גובה שבח וראוי, כך גם המזונות.המזונות מתנאי הכתובה, ודינם ככתובה עצמה
10. מאי טעמא?ומה הטעם ביבם, שאינו נוטל פי שנים בשבח ובראוי בחלק אחיו המת?מדוע היבם אינו נוטל פי שנים בשבח ובראוי?
11. בכור קרייה רחמנאהתורה קראה ליבם ״בכור״ (רש״י: ״והיה הבכור אשר תלד״, כמבואר ביבמות). לכן דינו בחלק אחיו כדין בכור בחלק הבכורה, ואין לו פי שנים בשבח ובראוי.התורה קראה ליבם בכור, ולכן דינו כבכור
12. אבייהגבלהאביי מצמצם את הדין: הוא נאמר רק בשבח ששבחו הנכסים ״בין מיתה ליבום״. אבל שבח שבא בין יבום לחלוקה, היבם נוטל בו פי שנים.אביי: הדין רק עד היבום; אחריו היבם נוטל בשבח
13. מאי טעמא?מדוע לשיטת אביי שבח שבא אחרי היבום שונה משבח שבא לפניו?מדוע לאביי שבח שאחרי היבום שונה?
14. יקום על שם אחיוהתורה אמרה ״יקום על שם אחיו המת״, והיבם כבר קם: משעה שנשא את אשת אחיו הנכסים ברשותו (רש״י). שבח שבא אחר כך הוא שבח ברשותו, ולכן הוא נוטל בו פי שנים.מהיבום הנכסים ברשותו, ושבח שאחריו כשלו
15. רבא חולקרבא חולק על אביי: גם שבח שבא ״בין יבום לחלוקה״ היבם אינו נוטל בו פי שנים.רבא: גם בשבח שבין יבום לחלוקה היבם אינו נוטל
16. מאי טעמא?מה טעמו של רבא, והרי היבם כבר קם ונכנס לנכסים?מה טעם רבא, והרי היבם כבר קם?
17. כבכוררבא לומד: היבם דינו כבכור. ״מה בכור אין לו קודם חלוקה״: הבכור אינו נוטל פי שנים בשבח שבא לפני חלוקת הנכסים, אלא רק במה שהיה בשעת המוות. כך גם היבם: אף שכבר ייבם ו״קם״, כל עוד לא חילקו את הנכסים אין לו חלק בשבח, ולכן גם שבח שבין יבום לחלוקה אינו שלו.כבכור, אין ליבם בשבח שקודם החלוקה

מה מוסיף ״וכולם אין נוטלין״

1. סיום המשנההמשנה מסיימת בכלל: ״וכולם אין נוטלין בשבח״, ואחריו ״ולא בראוי כבמוחזק״. הפרטים כבר נאמרו לכל אחד מהם בנפרד.המשנה מסיימת: כולם אין נוטלים בשבח ובראוי
2. מה בא לרבות?אם כל דין כבר נאמר בנפרד, מה מוסיף הסיום ״וכולם״ לגבי שבח?מה מוסיף הסיום ״כולם״ לגבי שבח?
3. לאיתוייבא להביא ״שבחא דממילא״, שבח שבא מעצמו בלי שהאחים טרחו בו: שדה שהייתה בשעת מות האב שחת (חפורה) ונעשתה שיבולים, או סמדר (שלפופי) שנעשה תמרים.בא להביא שבח שבא מעצמו, כמו שחת שנעשה שיבולים
4. קא משמע לןרש״י: אפשר היה לחשוב שהמשנה שוללת פי שנים רק בשבח שבא בטרחת האחים, כמו זיבול ועידור. לכן נאמר שגם בשבח שבא מעצמו הבכור אינו נוטל אלא כאח, ורק בשווי השדה בשעת מות האב הוא נוטל פי שנים.גם שבח שבא מעצמו אינו בפי שנים; רק שווי יום המוות
5. מה בא לרבות?וכן בסיום ״ולא בראוי כבמוחזק״: מה הוא מוסיף על מה שנאמר בתחילת המשנה בדין ראוי?מה מוסיף הסיום ״ראוי כמוחזק״ לגבי ראוי?
6. נכסי דאבי אבאבא להביא ״נכסי דאבי אבא״: אב מת בחיי אביו, והנכסים עתידים ליפול לבניו אחר מות הסב. אף שבודאי יגיעו אליהם, הם ״ראוי״ ולא ״מוחזק״, ולכן הבכור אינו נוטל בהם פי שנים.נכסי הסב, אף שודאי יגיעו, הם ראוי ואין בהם פי שנים
7. קא משמע לןרש״י: מהרישא היה אפשר לחשוב ש״ראוי״ הוא רק נכס ספק, כגון נכסי אחי האב שבניו מתו, ושנכס ודאי נחשב כמוחזק. הסיום מלמד שגם נכס ודאי נחשב ראוי.גם נכס ודאי נחשב ראוי ולא מוחזק

מה אינו חוזר ביובל — מחלוקת תנאים

1. משנהמשנה חדשה: שלושה דברים ״אין חוזרין ביובל״: חלק הבכורה, מי שירש את אשתו, והמייבם את אשת אחיו (לפי רש״י, ירושה גמורה היא).המשנה: בכורה, יורש אשתו ויבם אינם חוזרים ביובל
2. מחלוקתהרשימה כולה — בכורה, יורש אשתו, מייבם והמתנה — היא ״דברי רבי מאיר״. חכמים אומרים ״המתנה כמכר״ וחוזרת, אך מודים בשאר. ר׳ אלעזר אומר ״כולם חוזרין ביובל״. ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר שהיורש את אשתו מחזיר לבני משפחתה ומנכה מהם את הדמים; דבריו יידונו בסוגיה האחרונה בדף.ר׳ מאיר, חכמים, ר׳ אלעזר ור׳ יוחנן בן ברוקה חלוקים מה חוזר
3. מאי טעמא?מה טעמו של ר׳ מאיר לכך שכל אלה אינם חוזרים ביובל?מה טעם ר׳ מאיר שכולם אינם חוזרים?
4. עיקרוןהתורה אמרה שיחזור ביובל רק מכר; מתנה וירושה אינן חוזרות. לכן כל פרט במשנה נבחן אם הוא ירושה או מתנה, ובשני המקרים הוא אינו חוזר.רק מכר חוזר ביובל; מתנה וירושה אינן חוזרות
5. בכורמתנהבבכור נאמר ״לתת לו פי שנים״, לשון נתינה. התורה קראה לחלק הבכורה מתנה, ולכן הוא אינו חוזר.בכורה נקראת נתינה, זו מתנה ואינה חוזרת
6. יורש את אשתור׳ מאיר סובר ש״ירושת הבעל דאורייתא״. הבעל יורש את אשתו מן התורה (רש״י, בבא בתרא), וירושה אינה חוזרת.ירושת הבעל מן התורה, ולכן אינה חוזרת
7. המייבםהמייבם אינו מחזיר כי ״בכור קרייה רחמנא״. דינו כבכור, וחלק הבכורה אינו חוזר לשיטת ר׳ מאיר.היבם נקרא בכור, ולכן כבכורה אינו חוזר
8. מאי טעמייהו דרבנן?מדוע חכמים חולקים על ר׳ מאיר דווקא בעניין מתנה ואומרים שהיא חוזרת?מדוע חכמים אומרים שמתנה חוזרת ביובל?
9. תשובוהמילה ״תשובו״ ביובל מיותרת, שהרי כבר נאמר ״ושבתם איש אל אחוזתו״ (רש״י). היא באה לרבות את המתנה, שתחזור.המילה תשובו מיותרת ומרבה את המתנה
10. ירושה נינהולחכמים, שאר הפרטים במשנה — הבכורה, היורש את אשתו והמייבם — ״כולהו ירושה נינהו״, ולכן מודים בהם שאינם חוזרים; רק מתנה נתרבתה מ״תשובו״. ירושת הבעל מן התורה, והיבם נקרא בכור. נשאר להסביר מדוע הבכורה ירושה, והרי כתוב בה ״לתת״ — וזה בצעד הבא.לחכמים בכורה, יורש אשתו ויבם כולם ירושה, ואינם חוזרים
11. בכורהיקשובבכור? לחכמים הפסוק ״לתת לו פי שנים״ מקיש חלק בכורה לחלק פשוט: כמו שהחלק הפשוט ירושה, כך גם חלק הבכורה (רש״י). אותו פסוק שר׳ מאיר למד ממנו מתנה, חכמים למדו ממנו ירושה.חכמים: הפסוק מקיש חלק בכורה לחלק פשוט, והוא ירושה
12. ר׳ אלעזרר׳ אלעזר סובר כחכמים ש״תשובו״ מרבה מתנה, וכל הפרטים במשנה נחשבים בעיניו מתנה, ולכן כולם חוזרים.ר׳ אלעזר: תשובו מרבה מתנה, וכולם נחשבים מתנה
13. בכורמתנהבבכור הוא לומד כר׳ מאיר: ״לתת לו פי שנים״ הוא לשון מתנה, ולכן חלק הבכורה חוזר ביובל.בבכור הוא לומד כר׳ מאיר: לשון נתינה, מתנה, חוזרת
14. יורש את אשתוהיורש את אשתו חוזר כי אצלו ״ירושת הבעל דרבנן״, מדברי חכמים בלבד, ואינה ירושה גמורה.אצל ר׳ אלעזר ירושת הבעל מדרבנן, ולכן חוזרת
15. המייבםהמייבם חוזר כי ״בכור קרייה רחמנא״: דינו כבכור, וחלק בכורה לדעתו מתנה וחוזר.היבם כבכור, ולכן חלקו חוזר כמתנה

אחים שחלקו — לקוחות או יורשים

1. ר׳ אסי בשם ר׳ יוחנןאחים שחלקו ביניהם את נכסי אביהם נחשבים לקוחות, כאילו כל אחד קנה מחברו את חלקו. לכן ביובל הם מחזירים זה לזה את החלקים וחולקים מחדש (רש״י).ר׳ יוחנן: אחים שחלקו לקוחות הם, ומחזירים ביובל
2. מותיב רב הושעיארב הושעיא מקשה ממשנתנו: ״ואלו שאין חוזרין ביובל — הבכורה״. אם החלוקה כמכר והכול חוזר, מדוע המשנה אומרת שחלק הבכורה אינו חוזר?קושיה: המשנה אומרת שהבכורה אינה חוזרת ביובל
3. אין חוזרין לבטלההאמורא ר׳ אלעזר (בן פדת) משיב: ״אין חוזרין״ שבמשנה פירושו אין חוזרין לבטלה. האחים אכן מחזירים וחולקים מחדש ביובל כדברי ר׳ יוחנן, אבל הבכור אינו מפסיד את בכורתו: בחלוקה החדשה הוא נוטל שוב פי שנים כבתחילה (רש״י). כך המשנה מתיישבת עם ״לקוחות הן״.אין חוזרים לבטלה: אחרי חלוקה מחדש הבכור נוטל פי שנים
4. קושיית רב ששתרב ששת מתקיף: אם ״אין חוזרין״ של ר׳ מאיר פירושו ״לא לבטלה״, ״מכלל דמאן דאמר חוזרין״ — התנא ר׳ אלעזר במשנה, שאמר ״כולם חוזרין ביובל״ — ״חוזרין לבטלה קאמר״? כלומר שלדעתו הבכור מפסיד לגמרי את חלק הבכורה. וזה נראה תמוה (רש״י: בתמיה), ולכן לדעתו אין לפרש כך את המשנה.רב ששת: אם כן לר׳ אלעזר התנא הבכור מפסיד? תמוה
5. טובה חכמה עם נחלהרב חמא קרא על רב ששת: ״טובה חכמה עם נחלה״. רב ששת בעל ברייתות (נחלה), אך לא שמע מסורת מפי האמוראים; לפי רש״י, אילו שמעה לא היה מקשה כלל.רב חמא: רב ששת לא שמע מסורת, ולכן הקשה
6. שמועת רביןהמסורת שלא שמע: כשבא רבין, אמר בשם ר׳ יוחנן (ויש אומרים ר׳ אלעזר) משום ר׳ אלעזר בן שמוע: ״חוזרין״ אכן לבטלה. התנא ר׳ אלעזר אכן סובר שהחוזר מפסיד, ואין כאן דבר תמוה.ר׳ אלעזר בן שמוע: חוזרין פירושו לבטלה, ולכן אין קושיה

ר׳ יוחנן בן ברוקה — בית קברות ופגם משפחה

1. משנהר׳ יוחנן בן ברוקהר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: ״אף היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה״ וינכה מהם את הדמים. כלומר הוא מחזיר את הקרקע שירש מאשתו למשפחתה, ומקבל דמים.ר׳ יוחנן בן ברוקה: יורש אשתו מחזיר לבני משפחתה בדמים
2. מאי קסבר?הגמרא שואלת: מה סובר ר׳ יוחנן בן ברוקה על ירושת הבעל? שני האפשרויות יוצרות קושי.מה סובר ר׳ יוחנן בן ברוקה על ירושת הבעל?
3. קושיהאי דאורייתא״אי קסבר ירושת הבעל דאורייתא״, הבעל יורש גמור, ואמאי יחזיר לבני משפחה?אם ירושת הבעל מן התורה, מדוע יחזיר?
4. קושיהאי דרבנן״ואי קסבר דרבנן״, אז הדין שיחזיר מובן, אבל דמים מאי עבידתייהו? שיחזיר בחינם.ואם ירושת הבעל מדרבנן, מדוע הוא מקבל דמים?
5. הכא במאי עסקינןלעולם הוא סובר שירושת הבעל מן התורה, ומעיקר הדין אינו מחזיר. ״הכא במאי עסקינן״: במקרה מיוחד, שאשתו הורישה לו את בית הקברות של משפחתה. משום ״פגם משפחה״, שלא יהיו קבורים בנחלת זר, תיקנו חכמים שיקח דמים ויחזיר.מקרה מיוחד של בית קברות: פגם משפחה, ולכן דמים והחזרה
6. ראיה מברייתאוכדתניא: המוכר את קברו, דרך קברו, מקום מעמדו שבו מתאבלים, או בית הספדו, בני המשפחה באים וקוברים אותו שם בעל כרחו של הקונה, משום פגם משפחה. מכאן שחכמים אכן התחשבו בפגם משפחה בקברים.ברייתא: משפחה קוברת במקום שנמכר, משום פגם משפחה
7. ומאי ינכה?אם הבעל מקבל דמים על החזרת בית הקברות, מה פירוש לשון המשנה ״וינכה להם מן הדמים״ — ממה הוא מנכה, ולמה?מה פירוש ״ינכה להם מן הדמים״?
8. דמי קבר אשתו״דמי קבר אשתו״: הבעל חייב בקבורת אשתו (רש״י, כתובות), ואשתו נקברה בבית הקברות הזה. לכן מהדמים שבני המשפחה משלמים לו על החזרת הקרקע, הוא מנכה את שווי הקבר שלה.ינכה מהדמים את דמי קבר אשתו, שחובת קבורתה עליו
9. סיום הפרקכאן מסתיים פרק ״יש בכור״ (הדרן עלך). הפרק הבא, ״מעשר בהמה״, מתחיל בדף נ״ג.סוף פרק יש בכור; הפרק הבא מתחיל בדף נ״ג

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא