ערכין ה׳

״רגלה של זו עולה״ — קדושת הגוף וקדושת דמים, אבר אחד ובעל מום

1. רקעבדף ד׳ אמר רבא שהנודר דמי טומטום ״נידון בכבודו״, ואביי הקשה מברייתא: האומר ׳ראש עבד זה הקדש׳ או ׳ראש חמור זה הקדש׳ — הוא וההקדש שותפים בו, והאומר ׳ראש פרה הקדש׳ — אין להקדש אלא ראשה. רבא העמיד את הברייתא בקדשי מזבח, ואת ״נידון בכבודו״ — בבדק הבית. על כך הקשה אביי מסוף הברייתא: אם בקדשי מזבח עסקינן, למה ראש הפרה אינו מקדיש את כולה — ״תפשוט קדושה בכולה!״ — והביא לכך ברייתא:
2. הברייתאהאומר ״רגלה של זו עולה״ — האם כל הבהמה נעשית עולה? הפסוק אומר ״כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קדש״ (ויקרא כז, ט): מה שנתן ממנה קדוש, ולא כולה.
3. הברייתאהמשךואולי הרגל תיפדה ותצא לחולין? ״יהיה״ — היא נשארת בקדושתה. הפתרון: הבהמה ״תמכר לצורכי עולות״ — למי שצריך להביא עולה — ודמיה חולין, חוץ מדמי הרגל, שכבר קדושה בגופה ואי אפשר למכור אותה (רש״י). אלה דברי רבי מאיר.
4. רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעוןשלושת התנאים חולקים: מאותו פסוק לומדים ״לרבות את כולה״ — האומר ׳רגלה של זו עולה׳, כל הבהמה עולה.
5. עיקר הקושיהומכאן הקושיה: ״ואפילו למאן דאמר אין כולה עולה״ — רבי מאיר אמר זאת רק באבר שהבהמה חיה בלעדיו, כמו רגל מן הארכובה ולמטה (רש״י). אבל באבר ש״הנשמה תלויה בו״ — לדעת הכל ״קדשה כולה״. הראש הוא אבר כזה, ולכן ׳ראש פרה הקדש׳ בקדשי מזבח היה צריך להקדיש את כל הפרה.
6. תירוץ״הא בקדושת הגוף, הא בקדושת דמים״ — שתי הברייתות עוסקות בקדשי מזבח, אבל בשני סוגי הקדשה. ב׳רגלה של זו עולה׳ הקדיש את האבר עצמו להקרבה, וקדושת הגוף מתפשטת בכל הבהמה. בברייתא של ראש פרה אמר ׳ראש בהמה זו עלי לדמי עולה׳ — הקדיש רק את שוויו, כדי לקנות בו קרבן, כמו בעבד ובחמור, שאינם ראויים להקרבה (רש״י). רש״י גורס כאן ״לא קשיא״ בלי ״אלא״.
7. קושיה״והא מר הוא דאמר״ — הרי אתה עצמך אמרת: ״מקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף״. איל שהוקדש לדמי עולה ראוי בעצמו לעולה, ולכן נוחתת עליו קדושת הגוף והוא עצמו קרב (רש״י). אם כן גם בפרה, שהיא ראויה להקרבה: אם הוקדש ראשה לדמי עולה, שתקדש בגופה ותתפשט הקדושה בכולה.
8. תירוץ״הא דאקדיש כולה, הא דאקדיש חד אבר״ — המקדיש בהמה שלמה לדמיה צריך הנחה אחת: מתוך שקדשה לדמים — קדשה בגופה. המקדיש אבר אחד לדמיו צריך שתיים: מתוך שקדש האבר קדשה כל הבהמה, ומתוך שקדשה לדמים קדשה בגופה; ו״תרי מיגו״ אין אומרים יחד (רש״י) — ואולם בשלב הבא הגמרא מעירה שזו גופה שאלה פתוחה.
9. קושיהגם זו אינה הכרעה פשוטה: ״חד אבר נמי איבעויי איבעיא לן״ — רבה שאל ״הקדיש אבר לדמיו, מהו?״ — האם כל הבהמה קדושה בגופה. אם הברייתא עוסקת בכך, הרי אפשר לפשוט ממנה את הבעיה (רש״י). בתמורה יא ע״ב הבעיה מיוחסת לרבא, ולגרסת רש״י ״איבעיא ליה למר״ — המשיב עצמו הוא ששאל אותה.
10. תירוץ״כי איבעי לן בתם״ — הבעיה נשאלה בבהמה תמימה, שגופה ראוי להקרבה, ולכן יש צד שתחול עליה קדושת הגוף. הברייתא עוסקת ״בבעל מום, דומיא דחמור״ — בפרה בעלת מום, כמו החמור והעבד שנשנו לצדה, שגופם אינו ראוי למזבח (רש״י).
11. קושיהגם על בעל מום נשאלה שאלה: רבה שאל ״דמי ראשי לגבי מזבח״ מהו — ואין לך בעל מום לגבי מזבח יותר מאדם (רש״י). למה לא פשט מן הברייתא שאינו נידון בכבודו?
12. תירוץ״מקמי דאשמעה להא מתניתא״ — הבעיה נשאלה לפני שנשמעה הברייתא, ומששמעו אותה — ״לא מיבעיא לן״: האומר ׳דמי ראשי לגבי מזבח׳ אינו נותן את דמי כולו (שטיינזלץ).

שלוש בעיות ״לגבי מזבח״ — דמי ראשי, ערכי, שדה אחוזה: תיקו

1. בעיית רבה״גופא״ — הגמרא חוזרת לבעיה שהוזכרה: האומר ׳דמי ראשי לגבי מזבח׳ — שדמי ראשו ישמשו לקניית קרבנות — האם הוא ״נידון בכבודו״ ונותן את דמי כולו, שהרי הראש הוא אבר שחייו תלויים בו, או שנותן רק את דמי ראשו?
2. צד אחד״לא אשכחן בדמים דאינו נידון בכבודו״ — בכל נדר דמים, מי שנדר את דמי האבר שחייו תלויים בו נותן את דמי כולו; ולכן גם כאן.
3. צד שניאו ש״לא אשכחן לגבי מזבח דנידון בכבודו״ — בקדשי מזבח לא מצאנו דין כזה, ולכן יתן רק את דמי ראשו.
4. תיקו״תיקו״ — הבעיה לא נפשטה.
5. בעיית רבארבא שואל בדומה: האומר ״ערכי עלי לגבי מזבח״ — שהערך יינתן לקרבנות, ולא לבדק הבית כסתם ערכין — ואין ידו משגת: האם ״נידון בהשג יד״ ונותן כפי יכולתו, או שעליו לשלם את הערך כולו?
6. צד אחד״לא אשכחן בערכין דאין נידון בהשג יד״ — דין השג יד שייך לכל ערך, ולכן גם לערך שיועד למזבח.
7. צד שניאו ש״לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשויו״ — מה ששייך למזבח נפדה רק בשוויו המלא, ולכן אין כאן הנחה של השג יד.
8. תיקו״תיקו״ — גם בעיה זו לא נפשטה.
9. בעיית רב אשירב אשי: ״הקדיש שדה אחוזה לגבי מזבח״ — לדמי עולה (רש״י) — כיצד פודים אותה? שדה אחוזה שהוקדשה לבדק הבית נפדית בסכום קצוב בתורה, ״בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף״ (ויקרא כז, טז), אפילו אם היא שווה הרבה יותר (רש״י).
10. צד אחד״לא אשכחן שדה אחוזה דמיפרקא״ אלא בסכום הקצוב — ולכן גם כשהוקדשה למזבח.
11. צד שניאו ש״לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשויו״ — בקדשי מזבח (בהמות שנפל בהן מום) לא קצבה התורה מחיר לפדיון, וכך גם בשדה זו (רש״י).
12. תיקו״תיקו״.

״פחות מבן חודש — נידר, אבל לא נערך״: אין אדם מוציא דבריו לבטלה

פָּחוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ נִידָּר, אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְמשנה, ערכין ה׳ ע״א

1. משנה״פחות מבן חדש נידר, אבל לא נערך״ — האומר ׳דמי תינוק זה עלי׳ נותן את שוויו, כי דמים יש לו; אבל ׳ערכו עלי׳ — אין לו ערך, שהרי הפרשה מתחילה ״מבן חודש״ (רש״י).
2. ברייתאהאומר ׳ערך תינוק זה עלי׳ על פחות מבן חודש: רבי מאיר — ״נותן דמיו״, כפי שהיה נמכר בשוק (רש״י); חכמים — ״לא אמר כלום״.
3. שאלה״במאי קמיפלגי?״ — מהי נקודת המחלוקת?
4. רבי מאיררבי מאיר סובר ״אין אדם מוציא דבריו לבטלה״: הנודר ידע שאין ערך לפחות מבן חודש, ואם בכל זאת נדר — ״גמר ואמר לשם דמים״, כלומר התכוון לתת את דמיו.
5. חכמיםחכמים סוברים ״אדם מוציא דבריו לבטלה״ — אין מייחסים לנודר כוונה שלא אמר. הוא נדר ערך שאינו קיים, ונדרו בטל.

״ערך כלי עלי״ — כמאן? ״פשיטא״, ו״לרבי מאיר למאי איצטריך?״

1. כמאן אזלא?בשיטת מי הולך דינו של רב גידל בשם רב: ״האומר ׳ערך כלי עלי׳ נותן דמים״? לכלי אין ערך, שהרי הפרשה מדברת ב״נפשות״ (רש״י).
2. תשובה״כרבי מאיר״ — הנודר יודע שאין ערך לכלי, ולכן התכוון לדמים (רש״י).
3. פשיטא״פשיטא דכרבי מאיר אתיא!״ — אם ברור שהדין כרבי מאיר, מה בא רב לחדש, ולמה צריך לשאול ״כמאן״? (רש״י)
4. מהו דתימאהיה אפשר לחשוב שהדין נאמר ״אפילו כרבנן״: חכמים פטרו בתינוק פחות מבן חודש רק משום ״דטעי״ — הנודר חשב שגם לתינוק כזה יש ערך, כמו לבן חודש, ונמצא שנדר בטעות ולדמים לא התכוון (רש״י).
5. קא משמע לןובכלי ״ליכא למיטעי״ — כל אדם יודע שאין לכלי ערך, ולכן היה מקום לומר שגם חכמים מודים שהתכוון לדמים. רב מלמד שהדין הוא רק כרבי מאיר: לחכמים ״אדם מוציא דבריו לבטלה״ אפילו כשהוא יודע שדבריו בטלים (רש״י).
6. קושיה״ולרבי מאיר למאי איצטריך?״ — אם רבי מאיר מחייב אפילו בתינוק, שבו יש מקום לומר שטעה, כל שכן בכלי, שבו ודאי ידע שאין ערך (רש״י).
7. מהו דתימאהיה אפשר לחשוב שטעמו של רבי מאיר בתינוק הוא גזירה: ״דגזר פחות מבן חודש אטו בן חודש״ — חייב את המעריך פחות מבן חודש, כדי שלא יבואו לפטור גם את המעריך בן חודש (שטיינזלץ). בכלי אין חשש כזה, ולכן ״אימא לא״.
8. קא משמע לןרב מלמד שטעמו של רבי מאיר הוא ״אין אדם מוציא דבריו לבטלה״, ולכן ״לא שנא״ — אותו דין בתינוק ובכלי.

״המקדיש בהמת חבירו — נותן דמיה״: ״עלי״ ולא ״הרי זו״

1. כמאן אזלא?בשיטת מי הולך הדין שמסר רבה בר יוסף בשם רב — ויש אומרים: רב ייבא בר יוסי בשם רב — ״המקדיש בהמת חבירו נותן דמיה״?
2. תשובה״כרבי מאיר״ — אדם יודע שהקדש אינו חל על דבר שאינו שלו, ולכן ״גמר ואמר לשם דמים״ (רש״י).
3. קושיה״הא אמרה רב חדא זימנא״ — רב כבר לימד את העיקרון הזה ב״ערך כלי עלי — נותן דמיו״; למה לחזור עליו?
4. מהו דתימאבכלי ״יודע שאין ערך לכלי״ — אין לדבריו שום פירוש אחר מלבד דמים.
5. מהו דתימא (המשך)קא משמע לןאבל בהמה ״בת מיקדש היא״ — ראויה להקדש, והיה אפשר לפרש שכך חשב: ׳אם אבקש מבעליה, ימכור לי; ״תיקדוש לה מהשתא״ ואקריבנה כשאקנה אותה׳. לפי זה התכוון להקדיש את גופה ולא את דמיה, וההקדש אינו חל. רב מלמד שגם כאן אומרים שידע שאין הקדשו חל על גופה, והתכוון לדמים (רש״י).
6. רב אשירב אשי מגביל: ״והוא דאמר ׳עלי׳״ — רק כשקיבל על עצמו חיוב בלשון ׳עלי׳ נותן דמים; ״אבל אמר ׳הרי זו׳ — לא״: האומר ׳הרי בהמה זו עולה׳ דיבר על הבהמה עצמה, שאינה שלו, ולא אמר כלום (רש״י).

נכרי — ״נערך אבל לא מעריך״ או ״מעריך אבל לא נערך״

נָכְרִי — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נֶעֱרָךְ, אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲרִיךְ, אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְמשנה, ערכין ה׳ ע״ב

1. משנהנכרי — רבי מאיר: ״נערך, אבל לא מעריך״ — ישראל שאמר ׳ערך נכרי זה עלי׳ נותן את ערכו לפי שנותיו, אבל נכרי שאמר ׳ערכי עלי׳ או ׳ערך פלוני עלי׳ לא אמר כלום (רש״י). רבי יהודה להפך: ״מעריך, אבל לא נערך״. ובנדר דמים שניהם מודים — ״נודרין ונידרין״.
2. ברייתארבי מאירבפתיחת פרשת ערכין כתוב ״דבר אל בני ישראל״ (ויקרא כז, ב). מכאן: ״בני ישראל מעריכין ואין הגוים מעריכין״.
3. ברייתאהמשךואולי גם אינם נערכים? ״תלמוד לומר: איש״ — משמעו כל אדם (רש״י), ומכאן שהגוי נערך. אלה דברי רבי מאיר.
4. שאלהרבי מאיר עצמו שואל: מקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט — ״מפני מה אני אומר נערך ולא מעריך?״ ולמה לא להפך?
5. תשובה״שריבה הכתוב בנערכין יותר מבמעריכין״ — קבוצת הנערכים רחבה יותר: חרש, שוטה וקטן נערכים אבל אינם מעריכים. לכן הנכרי מקבל את הצד הרחב יותר — להיות נערך.
6. ברייתארבי יהודהרבי יהודה דורש להפך: ״בני ישראל נערכין ואין הגוים נערכין״; ואולי גם אינם מעריכים? ״איש״ — שהגוי מעריך.
7. שאלהגם רבי יהודה שואל: ״מפני מה אני אומר נכרי מעריך ולא נערך?״
8. תשובה״שריבה הכתוב במעריכין יותר מבנערכין״ — טומטום ואנדרוגינוס מעריכים אבל אינם נערכים.

רבא: ״הלכתיה דרבי מאיר מסתברא, טעמא דרבי יהודה מסתברא״ — ו״לא לכם ולנו״

1. רבארבא מעריך את שתי השיטות: ״הלכתיה דרבי מאיר מסתברא, טעמיה לא מסתברא״; ואצל רבי יהודה להפך — הטעם מסתבר, וההלכה לא.
2. הלכת רבי מאיר — מסתברתשגוי אינו מעריך — מסתבר, שהרי כתוב ״לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו״ (עזרא ד, ג): כשבנו את הבית השני ביקשו הגויים לסייע בבנייה, ונדחו (רש״י). ערכין הולכים לבדק הבית, ולכן אין מקבלים ערך מגוי.
3. טעם רבי מאיר — אינו מסתבררבי מאיר למד מחרש, שוטה וקטן, שנערכים ואינם מעריכים. אבל ״לאו בני דעה נינהו״ — הם אינם מעריכים משום שאין להם דעת, וממילא גם אינם נודרים ומקדישים; גוי, שנודר ומקדיש, אינו דומה להם (רש״י).
4. טעם רבי יהודה — מסתבררבי יהודה למד מטומטום ואנדרוגינוס, ״דאף על גב דבני דעה נינהו״ — התורה מיעטה אותם מלהיות נערכים. הם דומים לגוי: בעלי דעת שאינם נערכים (רש״י).
5. הלכת רבי יהודה — אינה מסתברתאבל מסקנתו, שגוי מעריך וערכו ניתן לבדק הבית, סותרת את ״לא לכם ולנו״ (רש״י).
6. קושיה״ורבי יהודה, האי ׳לא לכם ולנו׳ מאי עביד ליה?״ — איך מתיישב הפסוק לשיטתו?
7. רב חסדא אמר אבימי״וערכו נגנז״ — הגוי אכן מעריך, אבל הכסף אינו משמש לבדק הבית: הוא קדוש, אסור בהנאה ונגנז (רש״י). כך מתקיים ״לא לכם ולנו״.
8. קושיה״אלא מעתה, לא ימעלו בו״ — אם הכסף הולך לאיבוד, מי שנהנה ממנו לא יתחייב במעילה, כמו ששנינו: ״חמש חטאות המתות, ומעות ההולכות לים המלח — לא נהנין ולא מועלין״.
9. והרי תניא״אלמה תניא״ בקדשי גוים: אין מועלין בהם רק בקדשי מזבח, ״אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן״. מכאן שהקדש של גוי לבדק הבית אינו נגנז (רש״י).
10. רבא״אלא אמר רבא: משום רפיון ידים הוא״ — ערך הגוי באמת ניתן לבדק הבית. הסירוב בימי הבית השני לא נבע מדין ערכין, אלא מכוונתם של אותם גויים, כמו שכתוב אחריו: ״מרפין ידי עם יהודה״ (עזרא ד, ד) — הם רצו להשתתף כדי שיסמכו עליהם, וכך לעכב את הבנייה (רש״י).

מה לקחת מהדף

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא