בכורות מ׳

ביצה אחת: מיעוך ו״קדשים בחוץ״

1. משנההמשנה מונה כמום בבכור שאין לו ביצים כלל, או שיש לו ביצה אחת בלבד: ״אין לו אלא ביצה אחת״. כיוון שקשה לדעת מבחוץ כמה ביצים יש לו, באות שתי דרכי בירור — של ר׳ ישמעאל ושל ר׳ עקיבא — ואחריהן מעשה שבו נחלקו ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי.משנה: בכור בלי ביצים או עם ביצה אחת הוא בעל מום
2. ר׳ ישמעאלר׳ ישמעאל מכריע לפי מה שנראה מבחוץ — מספר הכיסים (לכל ביצה כיס משלה, והחלוקה ניכרת בשקע שבאמצע, לפי רש״י): ״אם יש לו שני כיסין — יש לו שתי ביצים״, ואם יש כיס אחד בלבד — מניחים שיש לו ביצה אחת.ר׳ ישמעאל: שני כיסין סימן לשתי ביצים, כיס אחד לאחת
3. ר׳ עקיבאר׳ עקיבא מוסיף בדיקה: ״מושיבו על עכוזו וממעך״ — דוחק במקום, ו״אם יש ביצה סופה לצאת״. אם מיעך ולא יצאה, זה סימן שאין לו אלא אחת והבכור בעל מום.ר׳ עקיבא: ממעכים, ואם הביצה לא יוצאת הוא בעל מום
4. המעשהמעשה שבו מיעכו ולא יצאה ביצה שנייה. כשנשחט נמצאה הביצה ״דבוקה בכסלים״ (בחלק הפנימי של הירך). ר׳ עקיבא התיר לאכול, ר׳ יוחנן בן נורי אסר.מעשה: מיעכו ולא יצאה, נמצאה דבוקה בכסלים, ונחלקו
5. קושיה על הרישאהגמרא תמהה על לשון המשנה: ״השתא אין לו אלא ביצה אחת אמרת הוי מומא, אין לו כלל מיבעיא״? אם ביצה אחת כבר מום, פשוט שחוסר שתיים הוא מום — למה נשנה?קושיה: אם ביצה אחת מום, פשוט שאין כלל
6. חסורי מיחסראהמשנה חסרה וכך היא שנויה: ״אין לו שתי ביצים בשתי כיסין אלא בכיס אחד״, או שיש לו ״שתי כיסין וביצה אחת״ — שניהם מום. לפי רש״י, ר׳ ישמעאל חולק רק על הסיפא (ביצה אחת בשני כיסים), וברישא הוא מודה: כיס אחד כמו ביצה אחת וכמעוך.תירוץ: המשנה חסרה, ביצה אחת בשני כיסין או שתי ביצים בכיס אחד
7. שיטת ר׳ ישמעאלר׳ ישמעאל: שני כיסים — ״בידוע שיש לו שתי ביצים״, ואסור לשחוט. כיס אחד — ״כמי שאין לו אלא ביצה אחת דמי״, אף שבפועל אולי יש שתיים.ר׳ ישמעאל: שני כיסין בידוע שיש שתי ביצים
8. חידוש ר׳ עקיבאר׳ עקיבא בא לומר: ״בידוע לא אמרינן״ — אין סומכים על הכיסים. בודקים במיעוך, ואם הביצה לא יוצאת, זה מום.ר׳ עקיבא: אין סומכים על כיסין אלא על מיעוך
9. ברייתא: המעשהבברייתא מספר ר׳ יוסי: ״מעשה בפירן של בית מנחם״ (שם הכפר, לפי רש״י) — מיעך ולא יצאה, נשחטה ונמצאה דבוקה בכסלים. ר׳ עקיבא התיר ור׳ יוחנן בן נורי אסר.ברייתא: ר׳ יוסי מספר על מעשה בפירן של בית מנחם
10. הוויכוחר׳ עקיבא: ״עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל״ (באיסור הבשר). ר׳ יוחנן: ״עד מתי אתה מאכיל ישראל נבילות״.ויכוח: ר׳ עקיבא מתיר, ר׳ יוחנן בן נורי אומר מאכיל נבילות
11. קושיה: נבילות?הגמרא תמהה על הכינוי: ״לאו מישחט שחטיה״? הרי שחט אותה כדין, ואיך היא נבילה?קושיה: הרי שחטה כדין, איך נבילות
12. תיקון: טריפותהגמרא מתקנת: ״אלא טריפות״ — כלומר שאמר לו שהוא מאכיל טריפות.תיקון: אמר לו מאכיל טריפות
13. קושיה: טריפות?״לא איסור טריפות הוא״? אין כאן טריפה — הביצה הדבוקה בכסלים אינה פגם שהופך את הבהמה לטריפה.קושיה: אין כאן איסור טריפה
14. הנוסח הנכוןאלא כך אמר לו: ״עד מתי אתה מאכיל ישראל קדשים בחוץ״. לדעת ר׳ יוחנן בן נורי אין כאן מום, ולכן הבכור נשאר קודש תמים (רש״י), ועל כן הבשר אסור באכילה מחוץ למקדש.מסקנה: ר׳ יוחנן אמר מאכיל קדשים בחוץ, כי אין כאן מום

רגליים יתרות, פרסות עגולות, שחול וכסול

1. משנההמשנה מונה: ״בעל חמש רגלים, או שאין לו אלא שלש״, פרסות ״קלוטות כשל חמור״ (עגולות וסגורות ולא שסועות), ו״השחול והכסול״. שחול — ירך שנשמטה ממקומה; כסול — אחת מירכיו גבוהה מחברתה.משנה: חמש רגלים או שלש, פרסות כחמור, שחול וכסול
2. רב הונארב הונא מצמצם: המשנה שנתה ״שחסר ויתר ביד״ — ברגליים הקדמיות — שהן מום בלבד. אבל חסר או יתר ״ברגל״ (האחורית) — הבהמה ״טרפה״ גם כן, ואם נשחטה היא אסורה באכילה.רב הונא: חסר או יתר ברגל אחורית גם טרפה
3. הטעםהטעם: ״כל יתיר כנטול דמי״ — איבר יתר נחשב כאילו נחתך מגוף הבהמה, ובהמה שנחתכה רגלה האחורית טרפה (רש״י).טעם: איבר יתר כנטול, ורגל אחורית שנחתכה טרפה
4. רב פפא: פרסותרב פפא: ״לא תימא דעגילן ולא סדיקן״ — אין צורך שהפרסות יהיו כשל חמור לגמרי, עגולות וגם לא סדוקות. ״כיון דעגילן אף על גב דסדיקן״ — די בכך שהן עגולות, כי פרסות בהמה טהורה אינן עגולות (רש״י).רב פפא: די בפרסות עגולות גם אם סדוקות
5. ברייתא: שחול וכסולברייתא מגדירה: שחול — ירך שנשמטה. כסול — ״רגלו אחד בתוך הכסל, ורגלו אחד על גבי הכסל״: באחת הירך במקומה, ובשנייה היא יצאה ממקומה למעלה, על גב הכסל.ברייתא: שחול ירך שנשמטה, כסול רגל אחת על גב הכסל
6. ברייתא: שרוע וקלוטברייתא נוספת מבארת את שני המומים שבתורה: ״שרוע״ — ירך שנשתרבבה והיא ארוכה מחברתה; ״קלוט״ — פרסות ״כשל חמור וכשל סוס״.ברייתא: שרוע ירך ארוכה מחברתה, קלוט פרסות כחמור

מומי אילא: שבר, עין עגולה, פה כחזיר ולשון

1. משנהבכור ש״נשבר עצם ידו ועצם רגלו״ הוא בעל מום, ״אף על פי שאינו ניכר״. את המומים שבפרק מנה אילא ביבנה, והודו לו חכמים.משנה: שבר בעצם יד או רגל מום אף שאינו ניכר
2. שלושה נוספיםאילא הוסיף שלושה, וחכמים אמרו לו ״לא שמענו את אלו״: גלגל עין עגול כשל אדם, פה דומה לשל חזיר, ובכור ש״ניטל רוב המדבר בלשונו״. בית הדין שאחריהם קבעו שגם אלה מומים.אילא הוסיף שלשה מומים, ובית הדין שאחריהם קבעו אותם
3. קושיה: שבר שאינו ניכרמום צריך להיות גלוי (כך נאמר בדף לז ע״ב). ״אינו ניכר, מי קא הוי מומא״?קושיה: מום צריך להיות גלוי, ושבר אינו ניכר
4. רב פפארב פפא: ״אינו ניכר מחמת עצמו״ — אין עיוות בצורת העצם — ״אבל ניכר מחמת מלאכה״: בהילוך, הבהמה צולעת (רש״י).רב פפא: אינו ניכר בעצמו אבל בהילוך הבהמה צולעת
5. למימראמדברי אילא על עין עגולה כשל אדם הגמרא מסיקה: ״למימרא דלאו היינו אורחיה״? כלומר, האם עין כזו אינה דרך הבהמה, ולכן היא מום? ומקשה ממקור אחר.שאלה: עין עגולה כשל אדם אינה דרך בהמה
6. ורמינהו״ורמינהו״ — ברייתא על אשה שהפילה דמות של בהמה, חיה או עוף, טמאים או טהורים: ״אם זכר תשב לזכר״ — כימי טומאה וטהרה של לידת זכר.קושיה: ברייתא על אשה שהפילה דמות בהמה, יושבת כזכר
7. ברייתא: המשךאם הפילה דמות נקבה — תשב כנקבה, ואם ״אינו ידוע״ — תשב ״לזכר ולנקבה״, כלומר לחומרא: ימי טומאה של נקבה (14) וימי טהרה של זכר (33 בסך הכול). אלו דברי ר׳ מאיר.ברייתא: ספק זכר או נקבה, תשב לחומרא לזכר ולנקבה
8. טעם ר׳ מאיררבה בר בר חנה בשם ר׳ יוחנן מסביר מדוע לר׳ מאיר דמות בהמה שהפילה אשה נחשבת לידה: ״הואיל וגלגל עינו עגול כשל אדם״. מכאן שעין עגולה כשל אדם היא דבר מצוי בבעלי חיים, ודווקא בה הם דומים לאדם. אם כן, איך מנה אילא עין כזו כמום, כאילו אינה דרכה של בהמה? זו הסתירה.קושיה: לר׳ מאיר גלגל עין עגול כשל אדם הוא מצוי בבהמה
9. רב יוסףרב יוסף: ״לא קשיא, הא באוכמא, הא בחיוורא״ — יש לחלק בין השחור שבעין לבין הלבן. לפי רש״י (כפי שהוא מתוקן בדפוס), השחור של עין הבהמה עגול מטבעו כמו של אדם, ועליו סומך ר׳ מאיר כשהוא מדמה את הנפל לאדם. אבל מקום הלבן וגומת העין (רש״י גורס ״בצירא״) אינם עגולים בבהמה, ולכן אם הם עגולים כשל אדם — זה המום שמנה אילא.רב יוסף: שחור העין עגול מטבעו, והלבן והגומה אינם
10. פה כשל חזיררב פפא על פה כשל חזיר: ״לא תימא דשפיד ופרוס״ — אין צורך שהפה ידמה לשל חזיר בשני הסימנים יחד. ״כיון דפרוס אף על גב דלא שפיד״: די בכך שהשפה והלחי העליונות פרושות ועודפות על התחתונות. את ״שפיד״ מפרש רש״י תחילה כפה עגול, ובשם מורו — לחיים שמתחדדות כשפוד.רב פפא: פה כחזיר די שהשפה העליונה פרושה
11. מתניתין מני?על ״ניטל רוב המדבר שבלשונו״: ״מתניתין מני״ — כשיטת מי שנויה המשנה?שאלה: ניטל רוב המדבר בלשון, כשיטת מי
12. ר׳ יהודהר׳ יהודה היא. בברייתא נאמר שניטל ״רוב הלשון״ הוא מום, ור׳ יהודה מדייק: ״רוב המדבר של לשונו״ — החלק של הלשון שמדברים בו, ולא כל הלשון.כר׳ יהודה, שדייק רוב המדבר ולא כל הלשון

לחי תחתון עודף: אדם מול בהמה

1. משנהמעשה שבו ״הלחי התחתון עודף על העליון״. רבן גמליאל שאל את חכמים, והם אמרו: ״הרי זה מום״.משנה: מעשה בלחי תחתון עודף על העליון, חכמים אמרו מום
2. למה ״ומעשה״?״מאי תנא דקתני ומעשה״? מדוע המשנה שונה כאן את הדין בלשון מעשה ולא כהלכה פשוטה?שאלה: למה נשנה בלשון מעשה
3. בגלל פה כחזירמשום שנשנה קודם ״פיו דומה לחזיר״ ו״פליגי רבנן עליה״ — חכמים חלקו על אילא. הם חולקים רק כששפה עליונה עודפת על התחתונה, ״אבל שהתחתונה עודפת על העליונה — הרי זה מום״ לכולי עלמא.תשובה: חכמים חלקו על אילא בעליונה, אך בתחתונה מום לכולם
4. מעשה נוסף״ומעשה נמי״ שהלחי התחתון עודף על העליון — רבן שמעון בן גמליאל שאל את חכמים, והם אמרו: מום.מעשה נוסף: רבן שמעון בן גמליאל שאל, ואמרו מום
5. קושיה: אדם״והא גבי אדם הוא דתנן״ — באדם, שפה עליונה או תחתונה עודפת היא מום, מ״איש איש מזרע אהרן״: שהכהן יהיה ״איש ששוה בזרעו של אהרן״, כלומר שמראהו רגיל. ״אבל בבהמה לא״ — אין פסוק כזה, ולכן אין לראות בכך מום.קושיה: באדם שפה עודפת מום מפסוק, אך בבהמה אין פסוק
6. רב פפא: עצםרב פפא: ״הא דאית בה עצם, הא דלית בה עצם״. כשעצם הלחי התחתון עודפת — מום גם בבהמה. כשרק השפה ארוכה, בלי הבדל בעצם — מום באדם בלבד (רש״י).רב פפא: עם עצם מום בבהמה, רק שפה מום באדם

אוזן כפולה וחוליות הזנב

1. משנה: אוזןחכמים: אוזן הגדי ש״היתה כפולה״ — ״בזמן שהוא עצם אחד״ (סחוס אחד מקופל) מום; אם אין בו עצם אחד (שני סחוסים נפרדים) — אינו מום.משנה: אוזן כפולה בעצם אחד מום, בשני סחוסים אינו מום
2. משנה: זנבר׳ חנניא בן גמליאל: ״זנב הגדי שהוא דומה לשל חזיר״, או ״שאין בה שלש חוליות״ — מום.משנה: זנב גדי כחזיר או בלי שלש חוליות מום
3. ברייתא: פה ורגלייםברייתא: ״פיו בלום ורגליו מבולמות״ (נפוחים או קצרים): ״מחמת הרוח״ — אינו מום, ״מחמת העצם״ — מום.ברייתא: פה ורגלים בלומים מחמת עצם מום, מחמת רוח לא
4. ברייתא: אוזניים״אזניו כפולות״: ״בחסחסות אחת״ (סחוס אחד) מום, ״בשתי חסחסיות״ אינו מום — כבמשנה.ברייתא: אוזן כפולה בסחוס אחד מום, בשני סחוסים לא
5. רב פפא: זנברב פפא על זנב כשל חזיר: ״לא תימא דקטינא״ — דק מאוד בלבד — ״אלא דכריכא״, שהוא עגול כשל חזיר, ״אף על גב דאלימא״ (עבה).רב פפא: זנב כחזיר הוא עגול, אף אם עבה
6. רב הונארב הונא על שיעור החוליות: ״בגדי — שתים הרי זה מום, שלש אינו מום. בטלה — שלש הרי זה מום, ארבע אינו מום״.רב הונא: בגדי שתים חוליות מום, בטלה שלש
7. מיתיבי״מיתיבי״ מברייתא: ״בגדי — אחת הרי זה מום, שתים אינו מום. בטלה — שתים הרי זה מום, שלש אינו מום״. השיעורים שונים משל רב הונא.מיתיבי: ברייתא אומרת בגדי אחת, בטלה שתים
8. תיובתא״תיובתא דרב הונא״ — דברי רב הונא נדחים מפני הברייתא.תיובתא: דברי רב הונא נדחים מפני הברייתא
9. מדוע טעה?הגמרא מסבירה את טעותו: ״מתניתין אטעיתיה״. הוא סבר ״מדרישא בגדי — סיפא נמי בגדי״: כיוון שהרישא של המשנה (זנב כשל חזיר) מדברת בגדי, גם הסיפא (שאין בה שלוש חוליות) בגדי.הסבר: משנתנו הטעתו, חשב שגם הסיפא בגדי
10. ולא היא״ולא היא״ — ״רישא בגדי, וסיפא בטלה״. ״שאין בה שלש חוליות״ הוא שיעור הטלה: בטלה שתיים מום ושלוש אינו מום, כמו בברייתא. רב הונא ייחס את השיעור הזה לגדי, ולכן הוסיף לטלה חוליה אחת; לפי האמת הגדי קטן בחוליה אחת — אחת מום ושתיים לא.ולא היא: הסיפא בטלה, ורב הונא הוסיף חוליה לגדי

יבלת, עין ואוזן גדולות, וביצה גדולה כפליים

1. משנה: ר׳ חנינאר׳ חנינא בן אנטיגנוס מונה מומים: ״שיבלת בעיניו״, עצם יד או רגל שנפגמה, עצם הלסת שבפה שנפרקה, עין אחת גדולה ואחת קטנה, אוזן אחת גדולה ואחת קטנה — ״במראה אבל לא במדה״: ההבדל חייב להיות ניכר לעין, ולא רק במדידה.ר׳ חנינא: מומים כמו שיבלת בעין וזוג עיניים שונה במראה
2. ר׳ יהודהר׳ יהודה: ״שתי ביציו, אחת גדולה כשתים שבחבירתה״ — מום. ״ולא הודו לו חכמים״.ר׳ יהודה: ביצה אחת גדולה כשתים מום, וחכמים לא הודו
3. למימרא״למימרא דיבלת הוי מומא״? כלומר, האם יבלת היא מום גמור?שאלה: האם יבלת היא מום גמור
4. ורמינהו״ורמינהו״ ממשנה בהמשך: ״ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה — בעל גרב ובעל יבלת״. כלומר, יבלת אינה מום גמור לשחיטה בחוץ.קושיה: משנה בהמשך אומרת שבעל יבלת אין שוחטין עליו
5. ותסברא?״ותסברא״ שיבלת אינה מום גמור? ״הא כתיבא יבלת באורייתא״ — היא נזכרת בפסוק בין המומים.קושיה: יבלת נזכרת בפסוק בין המומים
6. בגופו או בעינו״אלא לא קשיא: הא בגופו, הא בעינו״. יבלת בגוף אינה מום גמור (המשנה בהמשך), ויבלת בעין היא מום גמור (המשנה כאן).תירוץ: יבלת בגוף אינה מום, ביבלת בעין מום
7. מכדי קרא סתמא״מכדי קרא סתמא״ — הפסוק כתב ״יבלת״ בלי לחלק — ״מה לי בגופו ומה לי בעינו״?קושיה: הפסוק לא חילק בין גוף לעין
8. עם עצם או בליאלא תירוץ אחר: ״הא דאית בה עצם, הא דלית בה עצם״. הפסוק, שמונה יבלת סתם כמום גמור, עוסק ביבלת שיש בה עצם — והיא מום בכל מקום בגוף. המשניות עוסקות ביבלת בלי עצם, ובה יש לחלק, כפי שהגמרא מפרטת מיד.תירוץ אחר: הפסוק ביבלת עם עצם, משנתנו בלי עצם
9. פירוטהפסוק מדבר ביבלת שיש בה עצם, ואילו משנתנו ביבלת בלי עצם. ו״בעינו הוי מומא, בגופא לא הוי מומא״: בעין גם בלי עצם זה מום, ובגוף לא.פירוט: בלי עצם בעין מום, בגוף לא
10. קושיה: תלתוללפי התירוץ, יבלת בלי עצם בגוף היא שבמשנה בהמשך — אינה מום גמור אבל פוסלת מהקרבה. הגמרא תמהה: ״ולית לה עצם בגופא פסולה״? יבלת כזו היא ״תלתול בעלמא״ — חתיכת בשר תלויה — ועליה שנה ר׳ אליעזר: ״בעלי התילולין פסולין באדם וכשירין בבהמה״. אם כן היא כשרה אפילו להקרבה.קושיה: יבלת בלי עצם בגוף היא תלתול וכשרה אפילו להקרבה
11. שחור ולבן״אלא אידי ואידי בעינו״, ו״הא בשחור, הא בלבן״: במשנתנו היבלת בשחור שבעין, ובמשנה בהמשך בלבן.תירוץ: שתיהן בעין, אחת בשחור ואחת בלבן
12. קושיה: לבן״והא אין מומין בלבן״! הרי בלבן העין אין מומים, ואפילו להקרבה הבהמה כשרה.קושיה: אין מומין בלבן
13. ריש לקיש״אלא אידי ואידי בלבן״: גם המשנה שבהמשך וגם הכלל ״אין מומין בלבן״ עוסקים בלבן העין, ו״אמר ריש לקיש״: ״הא דאית בה שער, הא דלית בה שער״. יבלת בלבן שיש בה שער מגונה ופוסלת מהקרבה, ובלי שער אינה מום כלל. משנתנו, שבה יבלת היא מום גמור, נשארת ביבלת בשחור (רש״י).ריש לקיש: בלבן עם שער פוסלת, בלי שער לא, ומשנתנו בשחור
14. שיעור העיןברייתא על עין אחת גדולה ואחת קטנה: ״גדולה כשל עגל, קטנה כשל אווז״.ברייתא: גדולה כשל עגל וקטנה כשל אווז
15. ורבנן עד כמה?״ורבנן עד כמה״? החכמים שלא הודו לר׳ יהודה בביצים — עד כמה יכולה האחת להיות קטנה מהשנייה בלי שזה יהיה מום?שאלה: לחכמים עד כמה תהיה קטנה מחברתה
16. אחרים אומריםברייתא: ״אחרים אומרים: אפילו אינה לשניה אלא כפול — כשירה״. גם אם הקטנה קטנה מאוד, כגודל פול, הבכור כשר.אחרים: אפילו קטנה כפול כשירה

זנב העגל והערקוב

1. משנה: זנב העגל״זנב העגל שאינה מגעת לערקוב״ (פרק ברגל) — מום. חכמים מנמקים: ״כל מרבית עגלים כן״ — דרכם של עגלים שזנבם מגיע לערקוב, ו״כל זמן שיהו מגדלין הן נמתחות״ ומתארכות עוד. לכן עגל שזנבו קצר מכך חריג, וזה מום (רש״י).משנה: זנב עגל שאינו מגיע לערקוב מום, כי דרכו להגיע
2. היכן הערקוב״איזהו ערקוב שאמרו״? ר׳ חנינא בן אנטיגנוס: ״בערקוב שבאמצע הירך״.ר׳ חנינא: הערקוב הוא באמצע הירך
3. ברייתאדף מאברייתא מגדירה: הערקוב הוא ״קפץ העליון״ (הפרק שבין עצם הירך לעצם האמצעית), ״ולא קפץ התחתון״. ״וכנגדו בגמל ניכר״ — בגמל הפרק בולט בחוץ, ובעגל אינו ניכר.ברייתא: ערקוב הוא הקפץ העליון, ובגמל הוא ניכר

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא