ברכות ט״ו

מלכות שמים שלמה: נטילת ידים וחיפוש מים

1. רקעבסוף הדף הקודם נקבע מהי ״מלכות שמים שלמה״ — סדר פעולות שבו האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים. הדף נפתח בסיום אותה רשימה, שכוללת גם הנחת תפילין לפני קריאת שמע.רקע: ר׳ יוחנן מונה מה נדרש למלכות שמים שלמה
2. הסדר השלםהאדם ״יפנה, ויטול ידיו, ויניח תפילין״ — קודם נפנה לצרכיו (רש״י: לנקביו), אחר כך נוטל ידיו ומניח תפילין, ואז קורא קריאת שמע ומתפלל. כל הרצף הזה הוא ״מלכות שמים שלמה״.הסדר: להיפנות, ליטול ידים, תפילין, ק״ש ותפילה
3. ר׳ יוחנן: כאילו בנה מזבחר׳ חייא בר אבא בשם ר׳ יוחנן: מי שעושה את כל הסדר הזה, הכתוב מעלה עליו כאילו בנה מזבח והקריב קרבן. הלימוד מהפסוק ״ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך״ — רחיצת הכפיים באה לפני סיבוב המזבח.ר׳ יוחנן: העושה את כל הסדר — כאילו בנה מזבח והקריב
4. רבא מוסיף: כאילו טבלרבא מוסיף על דברי ר׳ יוחנן: הכתוב מעלה עליו גם ״כאילו טבל״. הוא מדייק מלשון הפסוק: נאמר ״ארחץ״, שמשמעו רחיצת הגוף כולו, ולא ״ארחיץ כפי״ שהיה מתאים לרחיצת ידים בלבד. לפי רש״י, הפסוק בא ללמד שעל רחיצת הכפיים מקבל האדם שכר כאילו טבל את כל גופו.רבא מוסיף: גם כאילו טבל, כי נאמר ארחץ ולא ארחיץ
5. רבינא שואלרבינא מספר לרבא על תלמיד חכם שבא מארץ ישראל ופסק דבר תמוה בעיניו: מי שאין לו מים ליטול ידיו — מקנח אותן ב״עפר, צרור או קסמית״ (קיסם עץ, רש״י).רבינא: האם מותר לקנח ידים בעפר כשאין מים?
6. רבא: שפיר קאמררבא מאשר: הפסוק לא אמר ״ארחץ במים״ אלא ״בנקיון״ — כל דבר שמנקה. ראיה לכך: רב חסדא היה מקלל את מי שמחזר אחר מים בשעת התפילה, כלומר אין צורך להרחיק לשם כך.רבא: נאמר בנקיון, כל דבר מנקה, ולכן אפשר בעפר
7. קריאת שמע ותפילההכלל שאין מחזרים אחר מים נאמר דווקא לקריאת שמע, שזמנה קבוע ויש חשש שהזמן יעבור (רש״י). לתפילה, שזמנה כל היום, כן מחזרים אחר מים.לק״ש אין מחזרים אחר מים; לתפילה כן, כי זמנה כל היום
8. עד כמהעד כמה צריך לחזר? ״עד פרסה״ — אבל רק לפניו, באותו כיוון שבו הוא הולך. לאחוריו, אפילו מיל אחד אינו חוזר.מחזרים עד פרסה קדימה; לאחור אפילו מיל אינו חוזר
9. ומינהמזה לומדים: ״מיל״ הוא שאינו חוזר, אבל פחות ממיל — חוזר אפילו לאחוריו.מסקנה: פחות ממיל לאחור כן חוזר

משנה: השמעה, דיקדוק וסדר הקריאה

1. משנה: לא השמיע לאזנומי שקורא קריאת שמע ״ולא השמיע לאזנו״ — למשל קרא בלחש או שאינו יכול לשמוע — יצא ידי חובה לדעת התנא הראשון. ר׳ יוסי חולק: לא יצא.לא השמיע לאזנו: יצא לתנא קמא, לר׳ יוסי לא יצא
2. משנה: לא דקדק באותיותמי שקרא ״ולא דקדק באותיותיה״, כלומר לא הוציא אותן מפיו בבירור (רש״י: לא פירשן יפה בשפתיו) — לדעת ר׳ יוסי יצא, ולדעת ר׳ יהודה לא יצא. שימו לב: כאן ר׳ יוסי מקל.לא דקדק באותיות: ר׳ יוסי מכשיר, ר׳ יהודה פוסל
3. משנה: למפרעמי שקורא ״למפרע״, כלומר מקדים את המאוחר בפסוקים, לא יצא ידי חובה, כי סדר הקריאה מעכב.קרא למפרע, בסדר הפוך: לא יצא
4. משנה: טעהמי שקרא וטעה, ״יחזור למקום שטעה״ — די שיחזור לנקודה שבה טעה, ואינו מתחיל מחדש.מי שטעה בקריאה חוזר רק למקום הטעות

טעמו של ר׳ יוסי: ״שמע״

1. מאי טעמא?מה טעמו של ר׳ יוסי שהקורא צריך להשמיע לאזנו?שאלה: מה טעמו של ר׳ יוסי שצריך להשמיע לאזנו?
2. טעם ר׳ יוסיהכתוב אומר ״שמע״, ולדעתו פירושו: השמע לאוזנך את מה שאתה מוציא מפיך.ר׳ יוסי: שמע פירושו שמע ממש לאוזנך
3. טעם התנא קמאהתנא הראשון סובר שהמילה ״שמע״ מלמדת ש״בכל לשון שאתה שומע״ — אפשר לקרוא בכל שפה שמבינים, ואין צורך בלשון הקודש. לפיו אין כאן חובת השמעה.תנא קמא: שמע פירושו קריאה בכל לשון שמבין
4. ר׳ יוסי: תרתיר׳ יוסי מסכים לדרשה של התנא הראשון, אך סובר ש״תרתי שמע מינה״ — מאותה מילה לומדים גם היתר לקרוא בכל לשון וגם חובה להשמיע לאוזן (רש״י).ר׳ יוסי: משמע לומדים שני דינים, גם כל לשון וגם השמעה

חרש בתרומה ובברכת המזון

1. תנן התם: חרש בתרומהבמסכת תרומות שנינו: חרש ״המדבר ואינו שומע — לא יתרום״, כי הוא אינו שומע את הברכה שהוא מברך על ההפרשה (רש״י). אבל אם תרם בכל זאת — תרומתו תרומה.משנה בתרומות: חרש לא יתרום לכתחילה, אך בדיעבד תרומתו תרומה
2. מאן תנא?מי התנא הסבור שחרש בדיעבד כשר, ולכתחילה לא?שאלה: מי התנא שסובר בדיעבד כשר ולכתחילה לא?
3. רב חסדא: ר׳ יוסירב חסדא: זו דעת ר׳ יוסי. כפי שנאמר במשנתנו, התנא הראשון (ר׳ יהודה) סובר שמי שלא השמיע לאזנו יצא, ור׳ יוסי אומר שלא יצא.רב חסדא: משנת תרומות היא כר׳ יוסי
4. ביאור: ברכה דרבנןר׳ יוסי פוסל רק ב״קריאת שמע דאורייתא״. בתרומה הבעיה היא רק מצד הברכה, והברכה מדרבנן (רש״י: מברכים על המצוות לפני עשייתן); ההפרשה עצמה לא תלויה בברכה, ולכן בדיעבד כשרה.ר׳ יוסי: בק״ש דאורייתא פוסל; בתרומה רק הברכה, מדרבנן
5. וממאי? דילמא ר׳ יהודהמנין שזו שיטת ר׳ יוסי? אולי זו ר׳ יהודה, שאף הוא סובר שבק״ש בדיעבד יצא ולכתחילה לא — בדיוק כמו משנת תרומות.קושיה: אולי המשנה בתרומות היא כר׳ יהודה
6. תדע: ״הקורא״ראיה לכך: המשנה שנתה ״הקורא… יצא״ — לשון על דבר שכבר נעשה, כלומר בדיעבד. אילו הוא מכשיר גם לכתחילה, הייתה המשנה מנוסחת באופן אחר.ראיה: לשון הקורא מורה על דיעבד בלבד
7. דחייה: להודיעך כחוהלשון ״הקורא״ באה ״להודיעך כחו דרבי יוסי״ — שאפילו בדיעבד לא יצא. ואם הדעה הייתה של ר׳ יהודה, הוא מכשיר אפילו לכתחילה.דחייה: הלשון מראה חומרת ר׳ יוסי; ר׳ יהודה מכשיר אף לכתחילה
8. קושיה מברכת המזוןלפי זה, כיצד מעמידים את הברייתא: ״לא יברך אדם ברכת המזון בלבו״, ואם בירך בלבו (רש״י: בלי להשמיע לאוזנו) — יצא? זו דעה של בדיעבד כן, לכתחילה לא.קושיה: ברייתא על ברכת המזון בלבו, בדיעבד כן
9. מני? לא ר׳ יוסיכדעת מי הברייתא? לא כר׳ יוסי: את ההבחנה של תרומה אי אפשר להפעיל כאן, כי ברכת המזון היא מן התורה (רש״י), ובמצווה דאורייתא ר׳ יוסי פוסל את מי שלא השמיע לאזנו ״דיעבד נמי״ — ואילו הברייתא אומרת ״ואם בירך — יצא״.קושיה: לא ר׳ יוסי — ברכת המזון דאורייתא, ופוסל אף בדיעבד
10. ולא ר׳ יהודהוגם לא כר׳ יהודה: לפי מה שנאמר זה עתה, שהלשון ״הקורא״ באה רק להודיע את כחו של ר׳ יוסי, ר׳ יהודה מכשיר ״לכתחלה נמי״. אם כן, מדוע אומרת הברייתא ״לא יברך אדם… בלבו״? נמצא שהברייתא אינה מתאימה לאף אחד מהם.קושיה: וגם לא ר׳ יהודה — הוא מכשיר אפילו לכתחילה
11. אלא מאי ר׳ יהודהאז נאמר שזו שיטת ר׳ יהודה, וגם בקריאת שמע הוא סובר ״דיעבד אין, לכתחלה לא״ — כמו בתרומה ובברכת המזון.תשובה: נאמר ר׳ יהודה — בדיעבד כן, לכתחילה לא
12. קושיה מברייתא של ר׳ יהודה בר׳ שמעוןאבל ברייתא נוספת, ששנה ר׳ יהודה בנו של ר׳ שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע ״תורם לכתחלה״. כדעת מי היא?קושיה: ברייתא שחרש תורם אפילו לכתחילה
13. לא זה ולא זהשוב אין תנא מתאים: אם ר׳ יהודה — הוא אמר בדיעבד כן ולכתחילה לא; אם ר׳ יוסי — בדיעבד לא.קושיה: גם ברייתא זו אינה כר׳ יהודה או ר׳ יוסי
14. לעולם ר׳ יהודהחוזרים להעמדה הראשונה: ״לעולם רבי יהודה, ואפילו לכתחלה נמי״. ואין סתירה — ״הא דידיה, הא דרביה״: הברייתא שחרש תורם לכתחילה היא דעתו של ר׳ יהודה עצמו, והברייתא שלא יברך ברכת המזון בלבו היא דעת רבו, ר׳ אלעזר בן עזריה, שאותה ר׳ יהודה מוסר. משנת תרומות נשארת כר׳ יוסי, שמודה שבברכה דרבנן בדיעבד כשר (רש״י).תשובה: ר׳ יהודה מכשיר לכתחילה; ברכת המזון דעת רבו
15. ראיה: ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ מאירר׳ יהודה בשם ר׳ אלעזר בן עזריה: הקורא ״צריך שישמיע לאזנו״, משום ״שמע ישראל״ — דהיינו לכתחילה, ובדיעבד יצא (רש״י). ר׳ מאיר חולק מ״על לבבך״: הכל אחר כוונת הלב, ואפילו לכתחילה אין צורך.ר׳ אלעזר בן עזריה: צריך להשמיע; ר׳ מאיר: כוונת הלב
16. השתא דאתית להכיאחרי שהובאה מחלוקת ר׳ מאיר, אפשר גם לומר שר׳ יהודה כרבו, שבדיעבד בלבד. אז הברייתא שמתירה לחרש לתרום לכתחילה היא ר׳ מאיר, והאחרות ר׳ יהודה.תשובה נוספת: ר׳ יהודה כרבו; ברייתא תרומה לכתחילה — ר׳ מאיר

חרש במגילה: ר׳ יוסי או ר׳ יהודה?

1. תנן התם: מגילהבמסכת מגילה שנינו: הכל כשרים לקרוא את המגילה, ״חוץ מחרש, שוטה וקטן״. ר׳ יהודה מכשיר בקטן.משנה במגילה: חרש, שוטה וקטן פסולים לקרוא; ר׳ יהודה מכשיר קטן
2. מאן תנא?מי התנא הסבור שחרש פסול לקרוא את המגילה אפילו בדיעבד? כך משמע מכך שנשנה יחד עם שוטה (רש״י), שבוודאי אינו מוציא ידי חובה גם בדיעבד.שאלה: מי התנא שפוסל חרש אפילו בדיעבד?
3. רב מתנה: ר׳ יוסירב מתנה: זו שיטת ר׳ יוסי, שאמר ״לא יצא״ למי שלא השמיע לאוזנו.רב מתנה: מגילה היא כר׳ יוסי
4. ממאי?מנין שזו דעת ר׳ יוסי, ושבדיעבד גם כן פסול?קושיה: מנין שזו שיטת ר׳ יוסי ופסולה בדיעבד?
5. דילמא ר׳ יהודהאולי זו שיטת ר׳ יהודה, שהחרש נפסל לכתחילה בלבד ובדיעבד ״שפיר דמי״.קושיה: אולי ר׳ יהודה, חרש פסול רק לכתחילה
6. לא סלקא דעתך: דומיאלא ייתכן, כי נשנו יחד ״חרש שוטה וקטן״ — חרש דומה לשוטה וקטן, ובהם הכל מודים שבדיעבד נפסלים. כך גם חרש.דחייה: חרש נשנה עם שוטה וקטן, ולכן פסול גם בדיעבד
7. דילמא הא כדאיתאדוחים את הראיה: אולי ״הא כדאיתא והא כדאיתא״ — כל אחד לפי דינו. שוטה וקטן פסולים גם בדיעבד, ואילו חרש פסול רק לכתחילה, כדעת ר׳ יהודה. העובדה שנשנו ברשימה אחת אינה מוכיחה שדינם שווה בכל פרט.דחייה: אולי לכל אחד דין משלו — חרש פסול רק לכתחילה
8. ומי מצית לאוקמה כר׳ יהודה?קושיה חדשה: איך אפשר להעמיד את המשנה כר׳ יהודה? בסוף המשנה נאמר ״ר׳ יהודה מכשיר בקטן״, ומכלל שהרישא אינה כר׳ יהודה.קושיה: בסיפא נאמר ר׳ יהודה, אז הרישא אינה שלו
9. תרי גווני קטןדוחים: אולי כל המשנה ר׳ יהודה, ויש שני סוגי קטן, ״וחסורי מחסרא״ — המשנה חסרה וצריך להשלימה: קטן שלא הגיע לחינוך פסול, וקטן שהגיע לחינוך כשר אפילו לכתחילה. ר׳ יהודה מוסיף ולא חולק.תשובה: המשנה חסרה, יש שני סוגי קטן וכולה ר׳ יהודה
10. במאי אוקימתא?אם מעמידים את המשנה כר׳ יהודה, שבדיעבד כשר ולכתחילה לא, מה עם הברייתא של ר׳ יהודה בנו של ר׳ שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו שומע ״תורם לכתחלה״?קושיה: אם ר׳ יהודה, מה עם ברייתא שחרש תורם לכתחילה
11. מני?כדעת מי הברייתא? לא כר׳ יהודה, שאומר בדיעבד כן ולכתחילה לא, ולא כר׳ יוסי, שאומר גם בדיעבד לא.קושיה: הברייתא אינה לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי
12. אלא מאי, ר׳ יהודה לכתחילהאלא מה תאמר — ש״רבי יהודה, ואפילו לכתחלה נמי״? כלומר, שבקריאת שמע ר׳ יהודה מכשיר אפילו לכתחילה, והמחלוקת נוסחה בלשון בדיעבד רק כדי להודיע את כחו של ר׳ יוסי (רש״י). כך הברייתא שחרש תורם לכתחילה מתיישבת כר׳ יהודה — אבל זה פותח קושיה חדשה.תשובה: אולי ר׳ יהודה מכשיר אפילו לכתחילה
13. הא דברכת המזוןואז הברייתא בברכת המזון, ״לא יברך אדם בלבו, ואם בירך — יצא״, כדעת מי?קושיה: ואז ברכת המזון בלבו כדעת מי?
14. לא זה ולא זהלא ר׳ יהודה, שאמר שאפילו לכתחילה מותר; ולא ר׳ יוסי, שאמר שאפילו בדיעבד לא יצא.קושיה: ברכת המזון אינה לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי
15. הא דידיה הא דרביה״לעולם רבי יהודה היא, ואפילו לכתחלה נמי״, ואין סתירה — ״הא דידיה, הא דרביה״: הברייתא שחרש תורם לכתחילה היא דעת ר׳ יהודה עצמו, וברכת המזון בלבו היא דעת רבו, ר׳ אלעזר בן עזריה. ומשנת מגילה, לפי זה, היא כר׳ יוסי, שפוסל חרש אפילו בדיעבד (רש״י).תשובה: לר׳ יהודה שתי דעות, שלו ושל רבו
16. מחלוקת ר׳ אלעזר ור׳ מאירר׳ יהודה בשם ר׳ אלעזר בן עזריה: הקורא צריך להשמיע לאזנו, ״שמע ישראל״. ר׳ מאיר: ״על לבבך״ — אחר כוונת הלב. לפי רש״י, ״צריך״ משמע לכתחילה, ובדיעבד יצא.ר׳ אלעזר: צריך להשמיע לכתחילה; ר׳ מאיר: אחר כוונת הלב
17. השתא דאתית להכיגם אם ר׳ יהודה כרבו, אין קושיה: מה שפוסל חרש לכתחילה ומכשירו בדיעבד — ר׳ יהודה; הברייתא שמתירה לחרש לכתחילה — ר׳ מאיר.תשובה: ר׳ יהודה כרבו, והברייתא המתירה לכתחילה — ר׳ מאיר

הלכה: ר׳ יהודה משום ר׳ אלעזר בן עזריה

1. הלכהרב חסדא בשם רב שילא: הלכה כר׳ יהודה ״שאמר משום ר׳ אלעזר בן עזריה״, והלכה כר׳ יהודה במשנתנו, שמכשיר בקריאת שמע שלא השמיע לאזנו (רש״י).רב חסדא: הלכה כר׳ יהודה בשתי דעותיו
2. וצריכא: אילו רק כר׳ יהודהצריך לומר את שניהם. אילו נאמר רק שהלכה כר׳ יהודה, הייתי אומר שהוא מכשיר ״אפילו לכתחלה״. לכן נאמר שהלכה כמו שאמר משום רבו, שלכתחילה צריך להשמיע.אילו רק כר׳ יהודה, הייתי חושב שמכשיר אף לכתחילה
3. וצריכא: אילו רק משום ר׳ אלעזרואילו נאמר רק שהלכה כר׳ אלעזר בן עזריה, הייתי אומר ש״צריך ואין לו תקנה״ (רש״י: אפילו בדיעבד). לכן נאמר גם שהלכה כר׳ יהודה, שבדיעבד יצא.אילו רק משום ר׳ אלעזר, הייתי חושב שבדיעבד לא יצא

רב יוסף: קריאת שמע ושאר מצוות

1. רב יוסף: שאר מצוותרב יוסף: המחלוקת אם חרש יוצא היא רק ב״קריאת שמע״; ״בשאר מצות״ (רש״י: בכל הברכות) דברי הכל לא יצא, שנאמר ״הסכת ושמע ישראל״.רב יוסף: בשאר מצוות הכל מודים שלא יצא בלי שמיעה
2. מיתיביקושיה מהברייתא: ״לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך — יצא״. הרי גם בשאר מצוות יוצאים בדיעבד.קושיה: ברייתא ברכת המזון בלבו, בדיעבד יצא
3. תיקון דברי רב יוסףלכן אומרים שדברי רב יוסף נאמרו הפוך: המחלוקת בקריאת שמע בלבד, כי נאמר בה ״שמע ישראל״; אבל ״בשאר מצות״ — דברי הכל יצא.תיקון: בשאר מצוות הכל מודים שיצא
4. והכתיב הסכת ושמעאבל הרי כתוב ״הסכת ושמע ישראל״ — פסוק שמצריך שמיעה בכל מצוה!קושיה: והרי כתוב הסכת ושמע ישראל
5. ההוא בדברי תורההפסוק ההוא נאמר ״בדברי תורה״ (רש״י: כתתו עצמכם על דברי תורה) — הקשבה ללימוד, ולא לעשיית מצוות.תשובה: הפסוק על לימוד תורה, לא על מצוות

הלכה כדברי שניהם להקל

1. שתי מחלוקות במשנהבמשנה שתי מחלוקות: מי ש״קרא ולא דקדק באותיותיה״ (רש״י: שמגמגם) — ר׳ יוסי מכשיר, ר׳ יהודה פוסל; ומי שלא השמיע לאוזנו — התנא הראשון מכשיר, ר׳ יוסי פוסל.במשנה שתי מחלוקות: דיקדוק והשמעה
2. הלכה כדברי שניהם להקלר׳ טבי בשם ר׳ יאשיה: ״הלכה כדברי שניהם להקל״ — כר׳ יהודה שאין צריך שמיעה, וכר׳ יוסי שאין צריך דקדוק (רש״י).ר׳ טבי: הלכה כמקל בכל אחת מהמחלוקות

שאול ורחם: תחיית המתים מן התורה

1. מה ענין שאול אצל רחם?הפסוק: ״שלוש הנה לא תשבענה — שאול ועצר רחם״. מה הקשר בין השאול (הקבר) לרחם?שאלה: מה הקשר בין שאול לרחם בפסוק?
2. מה רחם מכניס ומוציאהסמיכות באה לומר: ״מה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא״ — הרחם מכניס את הזרע ומוציא את הוולד (רש״י), והקבר יוציא את המתים.תשובה: כמו שהרחם מוציא, גם הקבר יוציא את המתים
3. קל וחומרהרחם שמכניסים אליו בחשאי — מוציאים ממנו בקולי קולות בלידה. השאול שמכניסים אליו בקולי קולות, של בכי ומספד (רש״י) — לא כל שכן שמוציאים ממנו בקולי קולות?קל וחומר: מכניסים לשאול בקולות, ולכן גם מוציאים בקולות
4. תשובה לכופריםמכאן ״תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה״ — תחיית המתים מרומזת בכתוב, בפסוק זה שבספר משלי.מסקנה: תחיית המתים מרומזת בתורה

״וכתבתם״ — אפילו צואות

1. ברייתא: וכתבתםר׳ אושעיא שנה לפני רבא: ״וכתבתם״ נדרש ״וכתבת תם״ — כתיבה שלמה, והכל בכתב, אפילו הצואות שבפרשה, כגון ״וקשרתם וכתבתם״, שאף הן נכתבות בתפילין ובמזוזות (רש״י).ר׳ אושעיא: וכתבתם — כותבים את כל הפרשה אפילו צואות
2. רבא: ר׳ יהודה היארבא: מי ששנה לך זאת הוא ר׳ יהודה, שאמר בפרשת סוטה ״אלות כותב, צואות אינו כותב״ — במגילת הסוטה נכתבות רק הקללות, ולא דברי הכהן כגון ״והשביע אותה הכהן״ (רש״י). רק לפי שיטה כזו צריך פסוק כדי לרבות צואות במזוזה (רש״י).רבא: זו שיטת ר׳ יהודה, שבסוטה כותב רק אלות
3. ההבדל: וכתב מול וכתבתםלפי רבא ההבדל הוא בלשון הכתיבה: בסוטה נאמר רק ״וכתב״ את האלות, ולכן כותבים רק אותן. במזוזה נאמר ״וכתבתם״ — ״וכתבת תם״, כתיבה שלמה — ולכן כותבים אפילו את הצואות.רבא: בסוטה רק וכתב, במזוזה וכתבתם — כתיבה שלמה
4. אטו טעמיה משום וכתב?האם טעמו של ר׳ יהודה בסוטה הוא ״וכתב״? טעמו ״אלות״ — לשון מיעוט, ובמזוזה אין מיעוט, אז למה צריך לרבות צואות מ״וכתבתם״?קושיה: טעם ר׳ יהודה הוא אלות, אז למה צריך וכתבתם?
5. אצטריך: גזירה שווהצריך, כדי שלא נלמד גזירה שווה ״כתיבה כתיבה״ מסוטה: מה שם אלות בלבד, אף כאן צואות לא. לכן כתבה התורה ״וכתבתם״ — אפילו צואות.תשובה: בלי וכתבתם הייתה נלמדת גזירה שווה מסוטה

״ולמדתם״ — ריוח בין הדבקים

1. ולמדתם: שיהא למודך תםרב עובדיה שנה לפני רבא: ״ולמדתם״ — שיהא למודך תם, כלומר ״יתן ריוח בין הדבקים״: מילים שסמוכות זו לזו, כשהשנייה פותחת באות שבה נגמרה הקודמת (רש״י), אסור לבלוע אותן כאות אחת.רב עובדיה: ולמדתם — לתת ריוח בין מילים דבוקות
2. דוגמאות רבארבא ענה אחריו בדוגמאות: ״על לבבך, בכל לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ״ — בכולן ההברה האחרונה דומה לראשונה במילה הבאה, ויש להפריד כדי שהמובן לא ייעלם.רבא: דוגמאות לצמדי מילים שצריך להפריד ביניהן

המדקדק באותיותיו — מצננין לו גיהנם

1. שכר המדקדקר׳ חמא בר חנינא: מי שקורא קריאת שמע ו״מדקדק באותיותיה״, מצננין לו גיהנם.המדקדק באותיות ק״ש — מצננים לו את הגיהנם
2. הדרשההפסוק: ״בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון״, ונדרש בשני שינויי קריאה. ״בפרשׂ״ (לשון פריסה) נקרא ״בפרשׁ״ — לשון פירוש: כשאתה מפרש ומבדיל היטב את תיבות מלכות שמים (רש״י). ״בצלמון״ נקרא ״בצלמות״ — הגיהנום. ופירוש הפסוק לפי רש״י: התורה, ש״מלכים בה״ ימלכו, ״תשלג״ — תצנן לך את צל המוות.בפרש שדי תשלג בצלמות: מבטא נכון, מצנן את הגיהנום

למה נסמכו אהלים לנחלים

1. למה נסמכו?ר׳ חמא בר חנינא שואל גם על הסמיכות בפסוק ״כנחלים נטיו… כאהלים נטע״: מדוע הושוו אהלים לנחלים?שאלה: למה הפסוק מסמיך אהלים לנחלים?
2. אהלים לנחליםדף ט״זהסמיכות באה ללמד: ״מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה״, כשהוא טובל במימיהם, כך אהלי תורה (רש״י: בתי מדרשות) מעלים את האדם ״מכף חובה לכף זכות״.תשובה: כמו נחלים מטהרים, אהלי תורה מעבירים לכף זכות

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא