ברכות י״ד

ברייתא המשלימה את המשנה

1. רקעבדף הקודם שאלה הגמרא מה מוסיף ״ומשיב״ במשנה. אם משיב מאותה סיבה שבגללה הוא שואל — הדבר פשוט. התברר שבפרקים ״משיב שלום לכל אדם״, ואילו באמצע ״משיב מפני הכבוד״ הוא בדיוק שיטת ר׳ יהודה. המסקנה הייתה שחסרות במשנה המילים ״ואין צריך לומר שהוא משיב״.רקע: המשנה חסרה את המילים ואין צריך לומר שהוא משיב
2. סיום ההסברלפי ההשלמה, ״בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם״. כך אין עוד מקום לתמוה על לשון המשנה (ביאור שטיינזלץ).בפרקים: שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם
3. תניא נמי הכיברייתא תומכת: ״הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו״. לדעת ר׳ מאיר, בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שמשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שמשיב. כלומר, מי שמותר לו לשאול כל שכן שמותר לו להשיב.ברייתא, ר׳ מאיר: ששואל, כל שכן שמשיב
4. ר׳ יהודהר׳ יהודה בברייתא אומר: ״באמצע — שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד״, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. זו בדיוק ההשלמה שנאמרה מסברא, והברייתא מאשרת אותה.ר׳ יהודה: באמצע משיב מפני הכבוד; בפרקים לכל אדם

הפסקה בהלל ובמגילה

1. בעיהאחי תנא דבי ר׳ חייא שואל את ר׳ חייא: ״בהלל ובמגילה מהו שיפסיק״ לשאילת שלום (רש״י)?האם מפסיקים בהלל ובמגילה כדי לשאול שלום?
2. צד להקל: קל וחומרהצד הראשון: קריאת שמע חובה מן התורה, ובכל זאת מפסיקים בה לשאילת שלום. הלל ומגילה הם מדברי סופרים, ולכן ודאי שמותר להפסיק בהם.קל וחומר: אם פוסקים בקריאת שמע, בהלל בוודאי
3. צד להחמיר: פרסומי ניסאהצד האחר: ״פרסומי ניסא עדיף״. פרסום הנס חשוב יותר משאילת שלום, ולכן אין להפסיק בהלל ובמגילה.פרסום הנס חשוב יותר, ולכן אין להפסיק
4. הכרעת ר׳ חייאר׳ חייא עונה: ״פוסק, ואין בכך כלום״. הוא מכריע כצד הקל והופך את קריאת שמע למודל.ר׳ חייא: פוסק, ואין בכך כלום
5. חילוק רבהרבה מחלק: בימים שהיחיד גומר בהם את ההלל (חובה לכל אדם, לפי רש״י) מפסיק בין פרק לפרק ולא באמצע פרק. בימים שהיחיד אינו גומר בהם את ההלל, שהוא רק מנהג, מפסיק אפילו באמצע פרק. כך ההלל מדומה לקריאת שמע: חובה — בפרקים, מנהג — באמצע.רבה: בחובה מפסיק בין פרקים; במנהג אפילו באמצע
6. איני?! והאהגמרא מקשה על הדין: רב בר שבא איקלע לגביה דרבינא ביום שאין גומרים בו את ההלל, ורבינא לא הפסיק בשבילו, אף שלפי רבה היה מותר לו אפילו באמצע פרק!קושיה: רבינא לא הפסיק לרב בר שבא ביום מנהג
7. שאני״שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא״. רבינא לא ראה בו אדם חשוב, ולכן לא היה חייב להפסיק בשבילו. ההיתר להפסיק אינו חובה, והוא חל בעיקר כלפי מי שראוי לכבוד.רב בר שבא לא היה חשוב בעיני רבינא

טעימה בתענית

1. בעיהאשיאן תנא דבי ר׳ אמי שואל את ר׳ אמי: ״השרוי בתענית מהו שיטעום״, כלומר, האם יטעם תבשיל כדי לדעת אם צריך מלח או תבלין (רש״י)?האם מי שמתענה רשאי לטעום תבשיל?
2. צד להתירהצד האחד: מי שמתענה קיבל על עצמו ״אכילה ושתיה״ בלבד. הטועם אינו אוכל ואינו שותה, ולכן הדבר מותר.קיבל רק איסור אכילה ושתיה, וטעימה אינה כזו
3. צד לאסורהצד האחר: הוא קיבל על עצמו שלא ליהנות ממאכלים, ״הנאה קביל עליה״. בטעימה יש הנאה, ולכן היא אסורה.קיבל איסור הנאה, ובטעימה יש הנאה
4. הכרעהר׳ אמי עונה: ״טועם ואין בכך כלום״. הוא מכריע כצד המתיר.ר׳ אמי: טועם ואין בכך כלום
5. תניא נמי הכיראיה מברייתא: ״מטעמת אינה טעונה ברכה״ (טעימה אינה טעונה ברכה לפניה), ו״השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום״. הברייתא כשיטת ר׳ אמי.ברייתא: טעימה אינה טעונה ברכה והמתענה טועם
6. עד כמה?הגמרא שואלת לגבי ההיתר: ״עד כמה״ רשאי להכניס לפיו בטעימה?מה שיעור הטעימה המותרת?
7. שיעורר׳ אמי ור׳ אסי כשהתענו טעמו ״עד שיעור רביעתא״, כלומר, רביעית הלוג (רש״י).עד רביעית הלוג, כמנהג ר׳ אמי ור׳ אסי

שלום לפני התפילה: ״במה״

1. דברי רברב: ״כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל״ בבוקר — כאילו עשאו ״במה״, מזבח לעבודה זרה. ההוכחה מהפסוק ״חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא״ (ישעיהו ב). לפי רב קוראים ״במה״ כאילו כתוב ״בָּמָה״ (מזבח). הכוונה: כשהנשמה אך באה באפו של האדם בבוקר, אל יפנה לבני אדם אלא קודם לאלוה (רש״י: כשעוסקים בכבוד המקום אין להתעסק בכבוד אדם).רב: שלום לחבירו לפני תפילה כאילו עשאו במה
2. דברי שמואלשמואל לא דורש את המילה אחרת, אלא כפשוטה: ״במה חשבתו לזה ולא לאלוה״, כלומר, במה נחשב האדם הזה שהקדמת את כבודו ולא כבוד אלוה (רש״י). גם לפי שמואל יש חיוב להקדים את כבוד השם.שמואל: במה חשבתו לזה שהקדמת כבודו לאלוה
3. מתיב רב ששתרב ששת מקשה ממשנתנו: ״בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב״. הרי קריאת שמע קודמת לתפילה, ובכל זאת המשנה מתירה לשאול בשלום בין הפרקים שלה (רש״י). זו קושיה על רב ושמואל, שאסרו לתת שלום לפני התפילה (רש״י).קושיה: המשנה מתירה לשאול שלום לפני תפילה
4. תרגמה ר׳ אבאר׳ אבא מיישב: האיסור הוא דווקא ״במשכים לפתחו״, כלומר, כשהולך מוקדם אל פתח חבירו כדי לומר לו שלום. אם נפגשו באקראי בדרך מותר לשאול (רש״י).האיסור רק כשמשכים לפתח חבירו; פגישה בדרך מותרת

חפציו לפני התפילה

1. דברי ר׳ יונהר׳ יונה אמר בשם ר׳ זירא: ״כל העושה חפציו קודם שיתפלל״ — כאילו בנה במה. זה בהמשך לדין השלום לפני התפילה.ר׳ יונה: חפציו לפני תפילה כאילו בנה במה
2. מי אמר במה?שואלים אותו: האם אמרת ״במה״? הרי זו לשון חמורה מאוד.שואלים: האם באמת אמרת שזה במה?
3. אסור קא אמינאר׳ יונה עונה: ״לא, אסור קא אמינא״. כלומר, אמרתי שזה אסור, ולא החמרתי עד כדי לקרוא לכך בנייה של במה.ר׳ יונה: אמרתי רק שאסור, לא שזה במה
4. מקור לאיסורוכדברי רב אידי בר אבין בשם רב יצחק בר אשיאן: ״אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל״, שנאמר ״צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו״. לפי רש״י ״צדק״ היא התפילה שמצדיקה את הבורא, ורק אחריה ״וישם פעמיו״ לדרך חפציו.רב אידי: אסור חפציו לפני תפילה, מצדק לפניו יהלך
5. שכר המתפלל קודםרב אידי בר אבין אמר עוד, בשם רב יצחק בר אשיאן, על אותו פסוק: ״כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך״, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו. הפסוק מתפרש שהקב״ה מוליך לפניו צדק ומסייע לו כשהוא ״שם לדרך פעמיו״.המתפלל ואחר כך יוצא — הקב״ה עושה לו חפציו

שבעה לילות בלא חלום

1. אגב: חלוםר׳ יונה אמר בשם ר׳ זירא: ״כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע״. הוא דורש את הפסוק ״ושבע ילין בל יפקד רע״ (משלי יט): ״אל תקרי שבע אלא שבע״ — מניחים שקוראים ״שבע״ כמספר. לפי רש״י, מי שאינו נפקד מן השמים בחלום הוא רע, ולכן לא טורחים לפקוד אותו.ר׳ זירא: ישן שבעה לילות בלי חלום נקרא רע
2. דרשה אחרתרב אחא בריה דרבי חייא בר אבא אמר לו בשם ר׳ חייא, שאמר בשם ר׳ יוחנן: ״כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן״ — אין מבשרין אותו בשורות רעות. הוא קורא ״ושבע״ מלשון שביעה, ולא כמספר, ולכן אותו פסוק מתפרש כברכה למי שלומד תורה עד שהוא שבע ממנה ואז הולך לישון.ר׳ יוחנן: מי ששבע מתורה לא יקבל בשורות רעות

בין ״ויאמר״ ל״אמת ויציב״

1. המשנההמשנה אומרת ״אלו הן בין הפרקים״. לדעת התנא הראשון מותר להפסיק בין סוף פרשת ״ויאמר״ לבין ״אמת ויציב״, וכך נחשב כ״בין הפרקים״. ר׳ יהודה אוסר.מותר להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב; ר׳ יהודה אוסר
2. הלכהר׳ אבהו אמר בשם ר׳ יוחנן: ״הלכה כר׳ יהודה״. בין ״אלהיכם״ ל״אמת ויציב״ לא יפסיק.הלכה כר׳ יהודה: לא מפסיקים בין אלהיכם לאמת
3. מאי טעמיה?הגמרא שואלת: ״מאי טעמיה דר׳ יהודה״? מדוע אסור להפסיק כאן?שאלה: מה טעם ר׳ יהודה שלא להפסיק?
4. הפסוקהטעם הוא הפסוק ״וה׳ אלהים אמת״ (ירמיה י). ״אמת״ מחובר ל״ה׳ אלהיכם״ ואין להפריד ביניהם (רש״י).הפסוק וה׳ אלהים אמת מחבר את אלהיכם לאמת
5. שאלה: חוזר ואומר אמת?פרשת ״ויאמר״ מסתיימת במילים ״ה׳ אלהיכם אמת״. השאלה: כשפותח ״אמת ויציב״, האם ״חוזר ואומר אמת״ או שדי בכך שכבר אמר אותה?האם חוזרים ואומרים אמת בפתיחת אמת ויציב?
6. ר׳ אבהור׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן: ״חוזר ואומר אמת״.ר׳ יוחנן: חוזר ואומר אמת
7. רבהרבה חולק: ״אינו חוזר ואומר אמת״. די ב״אמת״ שכבר נאמרה בסוף ״ויאמר״.רבה: אינו חוזר ואומר אמת
8. מעשהמעשה שתומך ברבה: מי שירד לפני התיבה לפני רבה אמר ״אמת אמת״ פעמיים. רבה אמר בלגלוג: ״כל אמת אמת תפסיה להאי״, כלומר, ״להיטות של אמת תפסה אותו״ (רש״י).רבה לגלג על מי שאמר אמת פעמיים

פרשת ציצית בערבית

1. מנהג המערברב יוסף משבח: ״כמה מעליא הא שמעתתא״. רב שמואל בר יהודה סיפר: במערב (ארץ ישראל) בערבית לא אומרים את כל פרשת ציצית אלא רק את תחילתה וסופה: ״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ... אני ה׳ אלהיכם אמת״. רש״י: מדלגים ואומרים ״אני ה׳ אלהיכם אמת״.במערב בערבית קוראים רק תחילת ציצית וסופה
2. קושיית אבייאביי שואל: ״מאי מעליותא״? הרי רב כהנא אמר בשם רב: ״לא יתחיל, ואם התחיל — גומר״. כלומר, לא להתחיל פרשת ציצית בערבית, ומי שהתחיל — צריך להמשיך. לפי המנהג במערב מתחילים ואינם גומרים.אביי: לפי רב, מי שהתחיל ציצית צריך לגמור
3. וכי תימאאם תאמר ש״ואמרת אליהם״ אינה נחשבת התחלה — אביי מקשה שרב שמואל בר יצחק אמר בשם רב: ״דבר אל בני ישראל״ אינה התחלה (כי פרשיות אחרות פותחות כך), אבל ״ואמרת אליהם הוי התחלה״.ואמרת אליהם כבר התחלה, לפי רב שמואל בר יצחק
4. תירוץ רב פפארב פפא מיישב: ״קסברי במערבא״ שגם ״ואמרת אליהם״ אינה התחלה עד שאומרים ״ועשו להם ציצית״. לפי זה במערב אינם מתחילים את הפרשה, ולכן אין להם חובה לגמור.רב פפא: במערב התחלה רק מועשו להם ציצית
5. מסקנת אבייאביי מסיק: ״אנן אתחולי מתחלינן״ — גם אנו מתחילים את הפרשה בערבית, כפי שמתחילים במערב (רש״י). אלא שאצלנו ״ואמרת אליהם״ כבר נחשבת התחלה, כדברי רב שמואל בר יצחק בשם רב, ולכן ״וכיון דאתחלינן — מגמר נמי גמרינן״, כדברי רב כהנא בשם רב: אם התחיל — גומר.אביי: אנו מתחילים ולכן גם גומרים את הפרשה
6. חייא בר רבחייא בר רב אמר: מי שאמר ״אני ה׳ אלהיכם״ (סוף פרשת ציצית, רש״י) צריך לומר ״אמת״ (כלומר ״אמת ואמונה״, ברכת הגאולה). מי שלא אמר — אינו צריך לומר ״אמת״.חייא בר רב: אמר אני ה׳ אלהיכם — אומר אמת
7. והא בעי לאדכוריהגמרא מקשה: ״והא בעי לאדכורי יציאת מצרים״. לפי המשנה מזכירים יציאת מצרים בלילות. אם לא אמר פרשת ציצית ולא אמר ״אמת ואמונה״ — איך יזכיר אותה (רש״י)?קושיה: איך יזכיר יציאת מצרים בלי אמת ואמונה
8. נוסח אחרהוא אומר נוסח מקוצר: ״מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים״ ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך. נוסח זה כולל את תכני ״אמת ואמונה״ בקיצור.אומר נוסח מקוצר: מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים

למה ״שמע״ קודמת

1. המשנהר׳ יהושע בן קרחה במשנה: למה קדמה פרשת ״שמע״ ל״והיה אם שמוע״? כי בפרשת ״שמע״ יש קבלת עול מלכות שמים, ובפרשת ״והיה אם שמוע״ יש קבלת עול מצוות בלבד.ר׳ יהושע בן קרחה: שמע קודמת כי בה קבלת עול מלכות שמים
2. ברייתא: רשב״יבברייתא ר׳ שמעון בן יוחי נותן הסבר אחר: ״בדין הוא שיקדים שמע לוהיה אם שמוע״ כי ״זה ללמוד, וזה ללמד״. ו״והיה אם שמוע״ קודמת ל״ויאמר״ כי ״זה ללמד, וזה לעשות״. לפי רש״י ״ללמוד״ הוא ״ודברת בם״, ״ללמד״ הוא ״ולמדתם אותם את בניכם״, ו״לעשות״ היא פרשת ציצית.רשב״י: שמע ללמוד, והיה ללמד, ויאמר לעשות
3. אטו שמע ללמוד בלבד?הגמרא מקשה: ״אטו שמע ללמוד אית ביה, ללמד ולעשות לית ביה״? הרי כתוב בה ״ושננתם״ (ללמד), ״וקשרתם״ ו״וכתבתם״ (לעשות).קושיה: גם בשמע יש ללמד ולעשות
4. ותו: גם והיה אם שמועועוד: אף ב״והיה אם שמוע״ יש לעשות, שהרי כתוב בה ״וקשרתם״ (תפילין) ו״וכתבתם״ (מזוזה, שהיא עשייה — רש״י). אין בה רק ללמד.קושיה: גם בוהיה אם שמוע יש לעשות
5. אלא הכי קאמרהגמרא מתקנת את דברי רשב״י: ״שמע״ קודמת כי יש בה ״ללמוד וללמד ולעשות״. ״והיה אם שמוע״ קודמת ל״ויאמר״ כי יש בה ללמד ולעשות, ו״ויאמר״ אין בה אלא ״לעשות בלבד״. הפרשה שיש בה יותר קודמת.הפרשה שיש בה יותר תכנים קודמת לזו שיש בה פחות
6. ותיפוק ליההגמרא שואלת: ״ותיפוק ליה מדר׳ יהושע בן קרחה״. הרי כבר יש טעם לסדר, וממנו אפשר לדעת מדוע ״שמע״ קודמת.קושיה: טעם ר׳ יהושע בן קרחה כבר מספיק
7. חדא ועוד קאמר״חדא ועוד קאמר״: רשב״י אינו חולק, אלא מוסיף. הטעם האחד: כדי שיקבל עול מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מצוות. הטעם הנוסף: מפני ש״שמע״ כוללת דברים נוספים.רשב״י מוסיף על ר׳ יהושע בן קרחה ואינו חולק

רב: קריאת שמע לפני תפילין?

1. מעשה ברברב ״משי ידיה, וקרא קריאת שמע, ואנח תפילין וצלי״. כלומר: רחץ ידיו, קרא קריאת שמע, הניח תפילין והתפלל. כך ראוהו פעם אחת (רש״י).רב רחץ ידיו, קרא קריאת שמע, הניח תפילין, התפלל
2. והיכי עביד הכי?הגמרא שואלת: ״והיכי עביד הכי״? הרי בברייתא החופר כוך (קבר בקיר מערה) למת פטור מקריאת שמע ומתפילה ומתפילין, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה. כשמגיע זמן קריאת שמע ״עולה ונוטל ידיו, ומניח תפילין, וקורא קריאת שמע״ — לכן התפילין קודמות לקריאת שמע.קושיה: לפי הברייתא התפילין קודמות לקריאת שמע
3. הא גופא קשיאלפני התירוץ הגמרא מעירה על הברייתא עצמה: ״הא גופא קשיא״. הרישא אומרת שהחופר פטור, והסיפא אומרת שהוא חייב לעלות ולקרוא.קושיה: הברייתא סותרת את עצמה, פטור וחייב
4. סיפא בתרי״סיפא בתרי, ורישא בחד״: הסיפא עוסקת בשניים שחופרים יחד, ואחד מהם עולה לקיים את המצוות וחבירו ממשיך לחפור (רש״י). הרישא עוסקת בחופר לבדו, ולכן אין לו להפסיק.הסיפא בשניים, הרישא באחד שחופר לבדו
5. מכל מקום קשיא לרבגם אחרי שיושבה הסתירה, ״מכל מקום קשיא לרב״: הברייתא אומרת שהתפילין קודמות, ורב קרא קודם קריאת שמע.עדיין קשה: הברייתא מקדימה תפילין לקריאת שמע
6. רב כר׳ יהושע בן קרחהרב כר׳ יהושע בן קרחה סבירא ליה, שאמר שקודם צריך לקבל עול מלכות שמים ואחר כך עול מצוות. הנחת תפילין היא עול מצוה (רש״י), ולכן רב הקדים קריאת שמע.רב כר׳ יהושע בן קרחה: עול מלכות שמים קודם
7. קריאה לקריאההגמרא דוחה: ״אימר דאמר ר׳ יהושע בן קרחה — להקדים קריאה לקריאה״, כלומר ״שמע״ לפני ״והיה אם שמוע״ (רש״י). האם שמעת ממנו להקדים קריאה לעשייה (תפילין)?ר׳ יהושע בן קרחה הקדים קריאה לקריאה, לא לעשייה
8. ותו: עדות רב חייא בר אשיועוד: האם רב באמת סבור כר׳ יהושע בן קרחה? רב חייא בר אשי העיד: פעמים רבות עמדתי לפני רב, והוא ״מקדים ומשי ידיה, ומברך, ומתני לן פרקין, ומנח תפילין, והדר קרי קריאת שמע״. כלומר, הניח תפילין קודם.קושיה: רב חייא בר אשי ראה את רב מניח תפילין קודם
9. וכי תימאואם תאמר שהיה זה כשעדיין לא הגיע זמן קריאת שמע — ״מאי אסהדתיה״? מה בא רב חייא בר אשי להעיד, אם אין בכך חידוש?אם זה לפני הזמן, מה חידוש בעדות?
10. קא משמע לןהעדות באה ״לאפוקי ממאן דאמר״ שללימוד משנה אין צריך לברך ברכת התורה: ״קמשמע לן״ שאף למשנה צריך לברך (רש״י: ״ומברך״ — על התורה). כיוון שיש בעדות חידוש אחר, אפשר שהיה זה לפני זמן קריאת שמע. לכן אין ממנה ראיה שרב מקדים תפילין בזמן קריאת שמע, וקושיית ״ותו״ נדחית.העדות מחדשת: גם ללימוד משנה מברכים ברכת התורה
11. מכל מקום קשיא לרבאך התירוץ שרב סובר כר׳ יהושע בן קרחה כבר נדחה, כי ר׳ יהושע בן קרחה דיבר רק על קריאה לפני קריאה. לכן חוזרת הקושיה המקורית: ״מכל מקום קשיא לרב״. הברייתא מקדימה תפילין לקריאת שמע, ורב קרא קריאת שמע קודם.עדיין קשה על מעשה רב מהברייתא
12. שלוחא הוא דעוית״שלוחא הוא דעוית״: השליח איחר להביא את התפילין, והגיע זמן קריאת שמע. כדי שלא יעבור הזמן קרא רב ורק אחר כך, כשהגיעו התפילין, הניח אותן (רש״י).השליח איחר להביא תפילין, ורב קרא כדי שלא יעבור הזמן
13. דברי עולאעולא: ״הקורא קריאת שמע בלא תפילין״ כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, שהרי הוא מזכיר בקריאה את חובת התפילין ואינו מקיימה.עולא: קריאת שמע בלא תפילין כעדות שקר בעצמו
14. דברי ר׳ יוחנןר׳ חייא בר אבא בשם ר׳ יוחנן: כאילו הקריב ״עולה בלא מנחה, וזבח בלא נסכים״. הוא יצא ידי חובה, אך המצוה אינה שלמה (רש״י).ר׳ יוחנן: כעולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים

מלכות שמים שלמה

1. דברי ר׳ יוחנןר׳ יוחנן אמר: ״הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה״ — ההמשך בדף הבא.ר׳ יוחנן: מי שרוצה לקבל עול מלכות שמים שלמה
2. סדר הפעולותדף ט״וההמשך: ״יפנה, ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע, ויתפלל״. רש״י: ״יפנה״ — לנקביו. זו מלכות שמים שלמה. כך משלימים את הרעיון של הסוגיה: סדר הפעולות כולל גם תפילין לפני קריאת שמע.מלכות שמים שלמה: יפנה, יטול ידיו, תפילין, קריאת שמע, תפילה

הסוגיה ממשיכה בדף ט״ו

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא