ברכות ט״ז

קרא וטעה — לאן חוזרים

1. משנההגמרא מזכירה את המשנה: ״הקורא למפרע לא יצא״, ומי שקרא וטעה חוזר למקום שטעה. מכאן היא עוברת לסיפור הקשור לדין הטעות בקריאה.המשנה: מי שטעה בקריאת שמע חוזר למקום שטעה
2. מעשהר׳ אמי ור׳ אסי היו עסוקים ב״קטרין ליה גננא״ — קשרו חופה לר׳ אלעזר, כלומר הכינו את חתונתו (רש״י). הוא אמר להם: בינתיים אלך לבית המדרש ואשמע דבר ואחזור לספר לכם. הוא מצא תנא (שונה משניות) השונה לפני ר׳ יוחנן.ר׳ אלעזר הלך לבית המדרש בזמן הכנות חתונתו ושמע ברייתא
3. ברייתאמי שקרא קריאת שמע, טעה, ואינו יודע להיכן: אם ידע שדילג בתוך פרק מסוים ואינו יודע באיזה מקום בו (רש״י) — ״באמצע הפרק — יחזור לראש״. אם ידע שסיים פרשה וצריך להתחיל אחרת, אך אינו יודע באיזו — חוזר ״לפרק ראשון״, כלומר להפסק הראשון, תחילת ״והיה אם שמוע״ (רש״י). ואם ידע שהוא אוחז ב״וכתבתם״ ואינו יודע אם בראשון או בשני — חוזר ל״וכתבתם״ הראשון.ברייתא: טעה ואינו יודע היכן — חוזר לנקודת הספק המוקדמת
4. הגבלהר׳ יוחנן מגביל את הברייתא: היא נאמרה רק במי ש״לא פתח בלמען ירבו ימיכם״. מי שכבר פתח בו — ״סרכיה נקט ואתי״: ״למען ירבו״ בא מיד אחרי ״וכתבתם״ השני, ומכך שהגיע אליו יש להניח ששגרת הקריאה הובילה אותו כסדר, וה״וכתבתם״ שהסתפק בו היה השני. לכן אינו חוזר אלא ממשיך. רש״י: מכאן ועד ״אמת ויציב״ אין לחשוש לטעות, כי הפרשה שגורה בפיו.ר׳ יוחנן: מי שהגיע ללמען ירבו אינו חוזר, שגרתו נושאת אותו
5. סיוםר׳ אלעזר חזר ואמר להם את מה ששמע. הם השיבו: אילו באנו רק לשמוע דבר זה — די לנו, כלומר שמענו דבר נחוץ ומועיל.השומעים: דבר זה לבדו מספיק כדי להצדיק את הבאה

משנה: אומנים וחתן

1. משנהאומנים״האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך״: בעלי מלאכה העובדים על עץ או על שורת אבנים בבנין והגיע זמן קריאת שמע — קוראים שם מיד, בלי לרדת. אבל ״אינן רשאין״ להתפלל כך: התפילה היא בקשת רחמים ודורשת כוונה, ובראש האילן הם חוששים ליפול ואינם יכולים לכוון (רש״י).אומנים קוראים קריאת שמע בראש האילן, אך אינם מתפללים שם
2. משנהחתן״חתן פטור מקריאת שמע״ בלילה הראשון של נישואיו, ועד מוצאי שבת אם עוד לא קיים ביאה — החתונה הייתה בדרך כלל בליל חמישי, ומחשבתו טרודה בביאה עד שיקיימנה. אולם רבן גמליאל נשא אשה וקרא בלילה הראשון. תלמידיו הקשו: למדתנו שחתן פטור! ענה: ״איני שומע לכם״ לבטל ממני עול מלכות שמים אפילו שעה אחת.חתן פטור מקריאת שמע; רבן גמליאל קרא בכל זאת

האם קריאה בראש האילן מוכיחה שאין צריך כוונה

1. ברייתאהאומנים קוראים בראש האילן ובראש הנדבך. ״מתפללין בראש הזית ובראש התאנה״, שענפיהם רבים והאומן עומד שם בלי פחד ליפול (רש״י); בשאר האילנות יורדים למטה להתפלל. אך ״בעל הבית״ יורד תמיד, כי ״אין דעתו מיושבת עליו״: ההקלה לפועלים נועדה למנוע ביטול מלאכה, ובעל הבית אינו משועבד למלאכה (רש״י).אומנים מתפללים רק בזית ותאנה; בעל הבית תמיד יורד
2. רמי ליהסתירהרב מרי, נכדו של שמואל (״ברה דבת שמואל״), מקשה לרבא: המשנה מתירה לאומנים לקרוא בראש האילן, ולפי רש״י אפילו בשעה שהם עסוקים במלאכה — ״אלמא לא בעי כונה״, שהרי מי שעובד אינו מכוון. ורמינהי ברייתא: הקורא את שמע צריך לכוון את לבו, שנאמר ״שמע ישראל״, ובמקום אחר ״הסכת ושמע ישראל״ — כמו שם ״הסכת״ (הקשבה), גם כאן.רב מרי: המשנה מתירה לקרוא תוך עבודה, והברייתא דורשת כוונה
3. תשובת רב ששתרבא שתק, ושאל אם שמע בכך דבר. מרי מביא את רב ששת: ״והוא שבטלין ממלאכתן וקורין״. ההיתר לקרוא בראש האילן הוא רק אחרי שהפסיקו את העבודה, ואז הם מכוונים (רש״י: רשאים להיבטל כדי לקרוא בכוונה).רב ששת: אומנים מפסיקים מלאכה, ולכן יכולים לכוון
4. קושיה: והתניאמקשים על דברי רב ששת מברייתא: ״בית הלל אומרים עוסקים במלאכתן וקורין״. לפי זה אין חובה להפסיק את העבודה כלל, והתירוץ של רב ששת נסתר.קושיה: בית הלל אומרים שקוראים תוך כדי עבודה
5. לא קשיא״הא בפרק ראשון, הא בפרק שני״. פרשת ״שמע״ צריכה כוונה (רש״י), ולכן שם מפסיקים מהעבודה, כדברי רב ששת. בפרשה השנייה אין צריך כוונה, ושם מדובר בבית הלל שעוסקים במלאכה וקוראים.תירוץ: פרק ראשון צריך כוונה והשני לא

פועלים אצל בעל הבית: תפילה וברכות

1. ברייתאפועלים שעושים מלאכה אצל בעל הבית ״קורין קריאת שמע ומברכין״ לפניה ולאחריה, אוכלים לחם ומברכים לפניו ולאחריו, ומתפללים שמונה עשרה. אבל ״אין יורדין לפני התיבה״ (שליחי ציבור) ואין נושאים כפיים (כהנים), כדי שלא יתבטלו יותר מדי מהמלאכה (רש״י).פועלים חייבים בקריאת שמע, ברכות ושמונה עשרה, אך לא כשליחי ציבור
2. והתניאמקשים: ברייתא אחרת אומרת שהפועלים מתפללים רק ״מעין שמונה עשרה״ — לפי רש״י, ״הביננו״: ברכה אחת הכוללת את הברכות האמצעיות, ושלוש הראשונות ושלוש האחרונות כהלכתן. ברייתא אחת מחייבת תפילה שלמה ואחרת מסתפקת בקיצור — כיצד?קושיה: ברייתא אחרת מתירה לפועלים רק מעין שמונה עשרה
3. לא קשיארב ששתרב ששת מתרץ: ״הא רבן גמליאל, הא רבי יהושע״. לפי רבן גמליאל מתפללים תמיד שמונה עשרה שלמה, ולר׳ יהושע מותר גם מעין שמונה עשרה (המחלוקת במשנה בדף כ״ח).רב ששת: שתי הברייתות כשתי שיטות, רבן גמליאל ור׳ יהושע
4. קושיהאם הברייתא המקצרת כר׳ יהושע, ״מאי איריא פועלים״? לשיטתו כל אדם רשאי להתפלל מעין שמונה עשרה, ולא היה טעם לציין פועלים דווקא.קושיה: לר׳ יהושע ההיתר לכולם, למה נאמר בפועלים
5. תירוץ״אידי ואידי רבן גמליאל״, ויש חילוק בסוג העסקה. פועלים בשכרן — מקבלים שכר מלבד סעודתם — צריכים למהר את המלאכה (רש״י), ולכן מתפללים מעין שמונה עשרה. פועלים בסעודתן — עובדים רק בשביל האוכל — מתפללים שמונה עשרה שלמה.תירוץ: בשכרן מעין שמונה עשרה, בסעודתן שמונה עשרה שלמה
6. ראיה: והתניאברייתא נוספת מסייעת להבחנה: פועלים קוראים ומתפללים; באכילה — ״אין מברכין לפניה״ (ברכה שלפני האכילה אינה מן התורה), אבל ״מברכין לאחריה״ (״ואכלת ושבעת וברכת״) רק שתי ברכות: הראשונה כתקנה, ובשנייה פותחים בברכת הארץ וכוללים בה את ״בונה ירושלים״.ברייתא: בשכרן אין ברכה לפני האכילה, ולאחריה שתי ברכות
7. במה דברים אמוריםהחילוק נאמר רק בפועלים בשכרן. אם עושים בסעודתן, או שבעל הבית מיסב עמהם, מברכים כתיקונה, כלומר ברכות שלמות (רש״י: בשביל האכילה לבדה מתפללים שמונה עשרה). זה מתאים לברייתא הראשונה.בסעודתן או בעל הבית מיסב עמהם — מברכים בשלמות

חתן פטור מקריאת שמע — מקור וטעם

1. ברייתאמקורהחתן פטור, ומנין? ״בשבתך בביתך״ — פרט לעוסק במצווה (רש״י: כבר פירש בדף י״א). ״ובלכתך בדרך״ — פרט לחתן. מכאן: הכונס בתולה פטור, והכונס אלמנה חייב.ברייתא: חתן פטור מובלכתך בדרך; כונס בתולה פטור, אלמנה חייב
2. מאי משמע?כיצד משמע מהפסוק שחתן פטור? הרי הפסוק מזכיר ״דרך״ ולא חתן.שאלה: איך הפסוק בלכתך בדרך פוטר את החתן
3. רב פפארב פפא: ״כי דרך״. כמו שהדרך היא רשות — הולך בה כרצונו — כך חובת הקריאה היא בהליכה של רשות, ואילו מי שעסוק במצווה, כמו חתן, פטור.רב פפא: הדרך רשות, לכן העוסק במצווה פטור
4. קושיה״מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה״? הרי יש הולך בדרך לדבר מצווה, ובכל זאת התורה אמרה שיקרא — מסתמא כל הליכה חייבת, וממילא אין לימוד מהפסוק.קושיה: גם ההולך למצווה נכלל בלשון הפסוק בלכתך
5. שמע מינה״אם כן לימא קרא בלכת״. ההוספה ״בלכתך״ מלמדת: בהליכה שלך (ברשות) אתה חייב, אבל בהליכה של מצווה אתה פטור.תירוץ: בלכתך מיותר, ומלמד שרק הליכה שלך חייבת
6. קושיהאם הפטור משום עיסוק במצווה, ״מאי איריא הכונס את הבתולה״? גם הכונס אלמנה עושה מצווה וצריך להיות פטור.קושיה: אם משום מצווה, גם כונס אלמנה יפטר
7. תירוץ״הכא טריד, והכא לא טריד״. הנושא בתולה מוטרד במחשבתו, ואילו הנושא אלמנה אינו מוטרד.תירוץ: הנושא בתולה טרוד, הנושא אלמנה לא
8. קושיה: טבעה ספינתואם הפטור משום טרדה, אפילו מי ש״טבעה ספינתו בים״ ובוודאי מוטרד — יהיה פטור! והרי ר׳ אבא בר זבדא אמר בשם רב: ״אבל חייב בכל מצות״ התורה, חוץ מתפילין שנאמר בהם ״פאר״ (״פארך חבוש עליך״ ביחזקאל). האבל טרוד בוודאי ובכל זאת חייב — מכאן שטרדה לבדה אינה פוטרת.קושיה: אבל טרוד וחייב במצוות, אז טרדה לבדה אינה פוטרת
9. תירוץ״התם טרדא דרשות, הכא טרדא דמצוה״. טרדת האבל על מתו אינה מצווה, ולכן אינה פוטרת; טרדת החתן נובעת מהמצווה עצמה, ולכן הוא פטור.תירוץ: אבל טרוד ברשות, חתן טרוד במצווה

מעשי רבן גמליאל: רחיצה, תנחומים וחתן

1. משנהרחיצהרבן גמליאל ״רחץ בלילה הראשון״ שמתה אשתו (רש״י: היא נקברה באותו יום). תלמידיו שאלו: למדתנו שאבל אסור ברחיצה! אמר: ״אסטניס אני״ — אדם מעודן ומפונק (רש״י), וחוסר רחיצה כואב לי ממש, ואין האבל חייב לסבול כאב גופני.רבן גמליאל רחץ באבלו כי היה אסטניס
2. משנהתנחומיםכשמת ״טבי עבדו״, רבן גמליאל קיבל עליו תנחומים. תלמידיו הקשו: למדתנו שאין מקבלים תנחומים על עבדים! אמר: טבי אינו כשאר העבדים, אלא כשר היה, וראוי לכבדו כמו קרוב.רבן גמליאל קיבל תנחומים על טבי, עבד כשר
3. משנהחתןחתן הרוצה לקרוא קריאת שמע בלילה הראשון — קורא. רשב״ג חולק: ״לא כל הרוצה ליטול את השם יטול״. רש״י: מי שלא הוחזק לחכם וחסיד, קריאתו גאווה, כאילו מראה שיכול לכוון.חתן רשאי לקרוא; רשבג: רק מי שמוחזק חסיד
4. מאי טעמא?מהו טעמו של רבן גמליאל שרחץ בלילה הראשון של אבלו, בניגוד לדין שאבל אסור ברחיצה?שאלה: מה טעמו של רבן גמליאל שרחץ באבלו
5. אנינות לילה דרבנן״קסבר אנינות לילה דרבנן״. ביום המיתה האבל הוא ״אונן״ מן התורה (רש״י: ״לא אכלתי באוני ממנו״), ומ״ואחריתה כיום מר״ (עמוס ח) למדו שאנינות זו נמשכת יום אחד. לדעת רבן גמליאל הלילה שאחרי יום המיתה אינו מצטרף ליום מן התורה, ואיסורו מדברי חכמים כשאר ימי האבלות; וחכמים לא גזרו ״במקום איסטניס״, שהמניעה מרחיצה מצערת אותו. רש״י: זו מחלוקת תנאים בזבחים, אם אנינות לילה מן התורה או מדרבנן.הלילה דרבנן, ובמקום איסטניס חכמים לא גזרו

דין אבלות על עבדים

1. הפניה למשנההגמרא מצטטת את המשנה: כשמת טבי עבדו של רבן גמליאל, קיבל תנחומים. מכאן היא מביאה את הדינים על עבדים.המשנה: רבן גמליאל קיבל תנחומים על עבדו טבי
2. ברייתא״עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה״ — אין עושים שורות מנחמים סביב האבל, כשחוזרים מהקבורה — ואין אומרים עליהם ״ברכת אבלים״ (ברכה שנאמרת בסעודה הראשונה) ולא תנחומי אבלים (רש״י).ברייתא: על עבדים אין שורה, ברכת אבלים ותנחומים
3. מעשהר׳ אליעזרמתה שפחתו של ר׳ אליעזר ותלמידיו באו לנחמו. הוא עלה לעלייה ועלו אחריו, נכנס לאנפילון (חדר קטן לפני הטרקלין, רש״י) ונכנסו אחריו, נכנס לטרקלין ונכנסו אחריו. אמר להם: חשבתי ש״אתם נכוים בפושרים״ — שתבינו מרמז קל (רש״י), ועכשיו אינכם נכוים ״אפילו בחמי חמין״. והלא שניתי לכם שעל עבדים ושפחות אין עומדים בשורה ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים! אלא כמו שאומרים לאדם על שורו וחמורו שמתו — ״המקום ימלא לך חסרונך״, כך אומרים על עבדו ושפחתו.ר׳ אליעזר: על עבד ושפחה אומרים רק המקום ימלא לך חסרונך
4. ברייתא נוספתעבדים ושפחות ״אין מספידין אותן״. ר׳ יוסי: אם עבד כשר הוא — אומרים עליו מעין הספד: ״הוי איש טוב ונאמן ונהנה מיגיעו״ (״הוי״ — לשון גניחה, רש״י).ברייתא: אין מספידים עבדים; ר׳ יוסי: עבד כשר מזכירים בטוב
5. אמרו לוחכמים אמרו לר׳ יוסי: ״אם כן, מה הנחת לכשרים״? אם שבחים אלה נאמרים על עבד, אין הם מבדילים את הישראלי הכשר, שדי לו בהם.קושיה לר׳ יוסי: מה נשאר לשבח את הכשרים בישראל

אבות ואמהות, ו״אבא פלוני״

1. ברייתא״אין קורין אבות אלא לשלשה״ — אברהם, יצחק ויעקב, לא השבטים — ״ואין קורין אמהות אלא לארבע״: שרה, רבקה, רחל ולאה (רש״י).רק שלושה נקראים אבות, וארבע אמהות
2. מאי טעמא?מהו הטעם שבני יעקב אינם נקראים ״אבות״?שאלה: מדוע אין קוראים אבות לבני יעקב
3. הו״א: ספק יחסאילימא שהסיבה היא שאיננו יודעים אם אנו מצאצאי ראובן או שמעון, ולכן אי אפשר לומר ״אבינו ראובן״.הצעה: אין יודעים מי מהשבטים אבינו
4. קושיה״אי הכי״, אמהות נמי — איננו יודעים אם אנו מרחל או מלאה! ואם הספק מונע, גם רחל ולאה לא היו נקראות אמהות.קושיה: גם באמהות יש ספק, ובכל זאת נקראות אמהות
5. מסקנה״אלא עד הכא חשיבי, טפי לא חשיבי״. אלה שעד יעקב חשובים מספיק להיקרא אבות, ומכאן ואילך אין להם חשיבות כזו.מסקנה: הטעם חשיבות, אין זה ספק יחס
6. ברייתאאבא פלוניעל רקע זה (״אבות״ הוא תואר כבוד) מובאת ברייתא נוספת: עבדים ושפחות ״אין קורין אותם אבא פלוני״ ו״אמא פלונית״. רש״י: אין מדובר בבניהם, אלא בשאר אנשים — כך נהגו לכנות אדם בכבוד, כמו ״מר פלוני״ בימיו. אולם עבדי רבן גמליאל נקראו כך.לעבדים אין קוראים אבא פלוני, אך עבדי רבן גמליאל כן
7. מעשה לסתור״מעשה לסתור?!״ איך מביאים מעשה שסותר את ההלכה שבברייתא?קושיה: מעשה של רבן גמליאל סותר את ההלכה
8. משום דחשיביאין כאן סתירה: עבדי רבן גמליאל חשיבי, חשובים, ולכן נקראו בכינוי כבוד.תירוץ: עבדיו חשובים ולכן נהגו בהם כבוד

תפילות החכמים אחרי התפילה

1. דרשהר׳ אלעזר״כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי״ (תהילים סג): ״כן אברכך בחיי״ — קריאת שמע; ״בשמך אשא כפי״ — תפילה. העושה כן זוכה ל״כמו חלב ודשן תשבע נפשי״, ולא עוד אלא ״נוחל שני עולמים״: ״ושפתי רננות״ — שתי רננות, העולם הזה והעולם הבא (רש״י).ר׳ אלעזר: קריאת שמע ותפילה מזכות בשני עולמים
2. תפילת ר׳ אלעזראחרי תפילתו היה ר׳ אלעזר מוסיף בקשה אישית: שתשכון ״בפורינו״ — בגורלנו (רש״י) — אהבה, אחווה, שלום ורעות; שירבו תלמידינו ושיהיה סופנו טוב, שנראה את מה שקיווינו (רש״י); חלק בגן עדן, חבר טוב ויצר טוב; שבכל בוקר נמצא את לבנו מייחל ליראת ה׳ (רש״י: שלא יגבר היצר בהרהורי הלילה); ושתבוא לפניו ״קורת נפשנו״ — סיפוק צרכינו (רש״י).ר׳ אלעזר: אהבה ושלום, תלמידים, גן עדן, חבר טוב ויצר טוב
3. תפילת ר׳ יוחנןר׳ יוחנן ביקש שה׳ יציץ בבושתנו ו״תביט ברעתנו״ (רש״י: תדע ותיתן לבך לרעה הבאה עלינו), ושיתלבש ברחמיו, יתכסה בעוזו, יתעטף בחסידותו ויתאזר בחנינותו, ושתבוא לפניו מידת טובו וענוותנותו.ר׳ יוחנן: שה׳ יראה בבושתנו וברעתנו ויתלבש ברחמים
4. תפילת ר׳ זיראר׳ זירא ביקש: ״שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו״, כלומר שמעשינו לא יביישו את האבות.ר׳ זירא: שלא נחטא ולא נתבייש מאבותינו
5. תפילת ר׳ חייאר׳ חייא ביקש שהתורה תהיה אומנותנו, ושלא יכאב הלב ולא יחשכו העיניים.ר׳ חייא: תורה אומנותנו, לב בלי כאב ועיניים בלי חושך
6. תפילת רברב ביקש חיים ארוכים, חיים של שלום, טובה, ברכה, פרנסה, יראת חטא ועושר וכבוד. ״חיים של חלוץ עצמות״ — חיים שאפשר לנוע בהם ממקום למקום (ביאור). ועוד: אהבת תורה ויראת שמים, ומילוי משאלות הלב לטובה.רב: חיים ארוכים של שלום, פרנסה, יראת חטא ואהבת תורה
7. תפילת רבירבי ביקש להינצל מעזי פנים (שלא יתגרו בו) ומעזות פנים (שלא יוציאו עליו לעז ממזרות, רש״י), מאדם רע, פגע רע, יצר רע, חבר רע ושכן רע, ומשטן המשחית ומדין קשה ובעל דין קשה, בן ברית או לא (שאינו מהול, רש״י).רבי: הצלה מעזי פנים, אדם רע ובעל דין קשה
8. הערהמעירה הגמרא: רבי התפלל כך ״אף על גב דקיימי קצוצי עליה״ — שוטרים של המלכות עמדו לשמור עליו, והיו מכים מי שיקום נגדו (רש״י). ובכל זאת ביקש שלא יגיע לקטטה.רבי התפלל כך אף ששוטרים שמרו עליו
9. תפילת רב ספרארב ספרא ביקש: ״שתשים שלום״ — והמשפט נמשך בעמוד הבא, ב״פמליא של מעלה״.רב ספרא: שיהיה שלום, המשך בדף יז
10. תפילת רב ספראדף י״זשלום ״בפמליא של מעלה״ — בין שרי האומות (רש״י: כשיש ריב בין שרי מעלה יש קטטה בין האומות) — וב״פמליא של מטה״, בין התלמידים, בין עוסקים לשמה ושלא לשמה, וכל העוסקים שלא לשמה יעסקו לשמה.רב ספרא: שלום למעלה ולמטה, ושכל לימוד יהיה לשמה
11. ר׳ אלכסנדרידף י״זר׳ אלכסנדרי ביקש: ״שתעמידנו בקרן אורה״ (בפינה מוארת) ולא בקרן חשכה, ושלא יכאב לבנו ולא יחשכו עינינו.ר׳ אלכסנדרי: לעמוד בקרן אורה, בלי כאב לב וחשכת עיניים
12. איכא דאמרידף י״זיש אומרים שהתפילה הזו היא של רב המנונא, ור׳ אלכסנדרי אמר: ״גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ״ומי מעכב״? ״שאור שבעיסה״ (היצר הרע, רש״י) ושעבוד מלכיות״, ובקש להינצל מהם ולשוב לעשות רצון ה׳ בלבב שלם.לדעה אחרת: ר׳ אלכסנדרי ביקש הצלה מהיצר ומשעבוד מלכיות
13. תפילת רבאדף י״זרבא אמר: ״עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי״; עפר בחיי וקל וחומר במיתה. ביקש שלא יחטא עוד, ושמחילת חטאיו תהיה ברחמים, ״לא על ידי יסורין״ וחלאים רעים. והגמרא מוסיפה: זהו וידוי רב המנונא זוטי ביום הכיפורים.רבא: מחילה ברחמים ולא ביסורים; וידוי רב המנונא זוטי
14. תפילת מר בריה דרבינאדף י״זמר בריה דרבינא ביקש: נצור לשוני מרע, ״ולמקללי נפשי תדום״, פתח לבי בתורתך, הצילני מפגע רע, יצר הרע ואשה רעה, והפר עצת החושבים עלי רעה — ובסיום ״יהיו לרצון אמרי פי״.מר בריה דרבינא: שמירת הלשון, תורה והצלה מכל רע

הסוגיה ממשיכה בדף י״ז

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא