ברכות כ״ו
סיום דיני הרחקה מצואה וטבילת בעל קרי, ובפרק רביעי זמני התפילות, תשלומין למי שהחסיר, מקור התפילות באבות או בתמידין, ומשמעות המילה עד אצל ר׳ יהודה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בסיום סוגיית ספר תורה בחדר שמשמשים בו, ממשיך בדין ההרחקה מצואה לפניו ולאחריו ובשאלה איך עומדים כנגד בית הכסא ומתפללים, ומסיים את פרק מי שמתו במשנת זב שראה קרי ובספק של בעל קרי שראה זיבה.
בפרק תפילת השחר המשנה קובעת מתי מסתיימת כל תפילה, והגמרא מבררת את זמן שחרית, שאלת התשלומין למי שהחסיר תפילה, והדין של הבדלה בתפילה כשמשלימים מנחה של שבת.
מכאן עוברים למחלוקת אם התפילות תוקנו על ידי האבות או כנגד התמידין, ובסוף הדף נבדק מה פירוש המילה עד אצל ר׳ יהודה, בדיון שנמשך לדף הבא ונפסק בהלכה כמותו.
עמוד א · המשך מדף כה׳ · פרק שלישי
ספר תורה בחדר השינה — מחיצה עשרה
→ תחילת הסוגיה בדף כ״הבקצרה — על מה הסוגיה
סיום סוגיית ספר תורה בבית שמשמשים בו: ר׳ יהושע בן לוי דורש מחיצה של עשרה טפחים.
מר זוטרא מעיר למר בר רב אשי שהדין נאמר רק למי שאין לו בית אחר, והלה מודה שלא שם לב.
- רקע מהדף הקודםבדף הקודם נדונה השאלה כיצד אפשר לשמש מיטתו בחדר שיש בו ספר תורה, והדיון נעצר בכיסוי בגלימה ובמחיצה. כאן באים ההלכה על ספר תורה בתיבה וההלכה על מחיצה, ובסוף מעשה שמסיים את הסוגיה: מר בר רב אשי שהסכים שלא שם לב.הדיון בדף כה נמשך כאן: ספר תורה בחדר שמשמשים בו
- אקמטראהגמרא פותחת בדין ספר תורה המונח באקמטרא (ארגז ספרים, או תיבה המונחת על ארגז): ״ככלי בתוך כלי דמי״ — נחשב כמונח כלי בתוך כלי. רש״י מדגיש שגלימה אינה כלי, ולכן אין היא נחשבת כך.ספר תורה באקמטרא נחשב כמונח כלי בתוך כלי
- ר׳ יהושע בן לויר׳ יהושע בן לוי: ספר תורה שנמצא בחדר — ״צריך לעשות לו מחיצה עשרה״, כלומר מחיצה בגובה עשרה טפחים, אם רוצים לשמש מיטתו בחדר. ואם אין מחיצה — לא ישמש (רש״י).ר׳ יהושע בן לוי: ספר תורה בחדר מצריך מחיצה של עשרה טפחים
- מעשה במר בר רב אשימר זוטרא הגיע לבית רב אשי וראה את מקום משכבו של מר בר רב אשי: ספר תורה מונח שם ועשויה לו מחיצה של עשרה טפחים.מר בר רב אשי שם מחיצה סביב ספר תורה במקום משכבו
- קושיהמר זוטרא שואל: ״כמאן? כרבי יהושע בן לוי?״ ומוסיף: ר׳ יהושע אמר זאת רק למי ש״דלית ליה ביתא אחרינא״, כפתרון בשעת הדחק; ואילו לך יש בית אחר, ויכולת להעביר את הספר לשם לכתחילה.קושיה: ההיתר במחיצה רק למי שאין לו בית אחר
- הודאהמר בר רב אשי עונה: ״לאו אדעתאי״ — לא עלה על דעתי. הוא מקבל את הדברים: מחיצה היא פתרון רק כשאין אפשרות להוציא את הספר מהחדר.מר בר רב אשי מודה שלא שם לב לכך
עמוד א · גמרא · פרק שלישי
הרחקה מצואה — לפניו ולאחריו
בקצרה — על מה הסוגיה
רב הונא מחלק בין צואה שמאחוריו (ארבע אמות) לצואה שלפניו (מלוא עיניו), וזה מעורר קושיה מהדין שעומדים כנגד בית הכסא ומתפללים.
הגמרא מעמידה את ההיתר בבית כסא חדש שלא השתמשו בו, ומסיימת בדין בתי הכסא של הפרסים.
- המשנההגמרא מצטטת את המשנה: ״כמה ירחיק מהן ומן הצואה״ — ארבע אמות. מי שרוצה לקרוא קריאת שמע חייב להרחיק מי רגלים וצואה לפחות ארבע אמות.המשנה: מרחיקים ארבע אמות ממי רגלים ומצואה
- רב הונא — לפניו ולאחריורבא בשם רב סחורה בשם רב הונא: ארבע אמות נאמרו רק ״לאחריו״, כשהצואה מאחוריו. אם היא לפניו — ״מרחיק מלא עיניו״, כמה שהעין מגיעה. וכן הדין לתפילה.רב הונא: צואה מאחוריו ארבע אמות, לפניו כמלוא עיניו
- קושיהרב חסדא אמר: ״עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל״. לפי רש״י מדובר בעמידה כנגדו ברחוק ארבע אמות — וזה קשה, כי רב הונא דורש הרחקה של מלוא עיניו כשהצואה לפניו.קושיה: רב חסדא מתיר להתפלל כנגד בית הכסא
- תירוץ: אין בו צואה״הכא במאי עסקינן״ — בבית הכסא ״שאין בו צואה״. רש״י: פינו אותה. כשאין צואה אין צורך להרחיק כל כך.תירוץ: מדובר בבית הכסא שפינו ממנו את הצואה
- קושיהרב יוסף בר חנינא אמר: ״בית הכסא שאמרו אף על פי שאין בו צואה״ — נשאר בדינו גם כשהוא ריק; וכן בית המרחץ ״אף על פי שאין בו אדם״, ושם אסור להרהר בדברי קדושה (רש״י). לכן לא די בכך שפינו את הצואה.קושיה: בית הכסא נשאר בדינו גם כשאין בו צואה
- תירוץ: חדתי״אלא הכא במאי עסקינן — בחדתי״: בבית שנבנה לצורך בית הכסא ועדיין לא השתמשו בו. רק בית כזה מותר לעמוד כנגדו ולהתפלל.תירוץ חדש: מדובר בבית כסא חדש שעוד לא השתמשו בו
- קושיהעל ההעמדה ב״חדתי״ מקשים: ״והא מיבעי ליה לרבינא״ — רבינא עצמו הסתפק: ״הזמינו לבית הכסא, מהו״? בית שהוכן לשמש בית הכסא ועוד לא השתמשו בו — האם ההזמנה כבר נותנת לו דין בית הכסא (״יש זימון״) או לא. זהו בדיוק הבית החדש שבו העמדנו את דברי רב חסדא; ואם רבינא השאיר זאת בספק, איך פסק רב חסדא בפשטות שמותר לעמוד כנגדו ולהתפלל?קושיה: רבינא הסתפק אם הזמנה לבית הכסא כבר קובעת
- תירוץ: רק בתוכוהספק של רבינא היה ״למיקם עליה לצלויי בגויה״: לעמוד עליו ולהתפלל בתוכו. אבל להתפלל כנגדו — לא היה לו ספק, וההיתר ברור.תירוץ: הספק היה על תפילה בתוכו, לא כנגדו
- בתי כסא של הפרסיםרבא: ״הני בתי כסאי דפרסאי״ — גם כשיש בהם צואה הם ״כסתומין דמו״, נחשבים כסתומים. רש״י: הם נחפרו כך שהפתח רחוק מהגומא ובשיפוע, והרעי מתגלגל ונופל לגומא ואינו נשאר במקום.בתי כסא של פרסים נחשבים כסתומים כי הצואה מתגלגלת לגומא
חשבו לפני שממשיכים
מדוע בתי הכסא של הפרסים נחשבים כסתומים אף שיש בהם צואה?
לפי רש״י הם נחפרו כך שהפתח רחוק מהגומא ובשיפוע, והצואה מתגלגלת ונופלת לגומא ואינה נשארת בפתח.
עמוד א · משנה · פרק שלישי
זב שראה קרי — ורבי יהודה פוטר
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה קובעת שמי שטמא טומאה חמורה (זב, נדה) ונטמא גם בקרי צריך טבילה, ור׳ יהודה פוטר.
הגמרא שואלת מה דינו לר׳ יהודה של בעל קרי שראה זיבה, ופושטת מסוף המשנה ומברייתא של ר׳ חייא שגם אז הוא פוטר. הפרק מסתיים.
- משנהזב שראה קרי״זב שראה קרי״ — זב טמא טומאת שבעה, ואם ראה גם קרי הוא צריך טבילה. רש״י: אף שהטבילה לא מטהרת אותו מהזיבה, עליו לטבול כדי שיותר לו לעסוק בדברי תורה, כתקנת עזרא, בגלל טומאת הקרי.משנה: זב שראה קרי צריך טבילה, אף שאינה מטהרת מהזיבה
- משנהנדה שפלטה״נדה שפלטה שכבת זרע״ — גם היא צריכה טבילה. רש״י: המקרה שהיא פולטת עכשיו זרע מתשמיש של אתמול שקדם לראייתה. טומאת הקרי חלה עליה בנוסף לנדות.משנה: נדה שפלטה שכבת זרע צריכה טבילה
- משנההמשמשת״המשמשת שראתה נדה״ — אשה ששימשה עם בעלה, ונטמאה בכך בטומאת שכבת זרע כבעל קרי, ואחר כך ראתה דם נדה ונטמאה טומאה חמורה שהטבילה אינה מטהרת ממנה עכשיו. גם היא ״צריכין טבילה״ לעניין דברי תורה ותפילה, משום טומאת התשמיש. כאן הסדר הפוך משני המקרים הקודמים: הטומאה הקלה קודמת והחמורה באה אחריה — והגמרא תיעזר בכך.משנה: אשה שנבעלה ואחר כך ראתה נדה צריכה טבילה
- משנהורבי יהודה פוטר״ורבי יהודה פוטר״ את כל אלה. רש״י: לדעתו מי שכבר טמא טומאה חמורה אינו אסור בדברי תורה (הזבים והמצורעים מותרים), ולכן טומאת הקרי הקלה אינה באה ואוסרת אותו.ר׳ יהודה פוטר: מי שטמא בטומאה חמורה אינו נאסר בגלל קרי
- איבעיא להוספק: אדם שהיה בעל קרי ואחר כך ראה זיבה — מה דינו לר׳ יהודה? אולי ר׳ יהודה פטר את ״זב שראה קרי״ רק כי ״מעיקרא לאו בר טבילה הוא״, הזב מלכתחילה אינו ראוי לטבילה. אבל בעל קרי ״מעיקרא בר טבילה הוא״ — האם יחייב? או ״דילמא לא שנא״ ופוטר בכל מקרה.ספק: האם ר׳ יהודה פוטר גם בעל קרי שראה זיבה
- תא שמע״תא שמע״ מהמקרה השלישי במשנה: ״המשמשת וראתה נדה צריכה טבילה, ורבי יהודה פוטר״. באשה זו הטומאה הראשונה היא טומאת התשמיש, שהטבילה מועילה לה, ורק אחר כך באה טומאת הנדה החמורה — ובכל זאת ר׳ יהודה פוטר אותה מטבילה.ראיה מסוף המשנה: ר׳ יהודה פוטר את המשמשת שראתה נדה
- שמע מינה״המשמשת וראתה נדה״ דומה ל״בעל קרי שראה זיבה״: קודם טומאה קלה ואחריה חמורה, ובכל זאת ר׳ יהודה פוטר. שמע מינה שאינו מבדיל, וצד ״לא שנא״ נכון.מסקנה: ר׳ יהודה פוטר גם בעל קרי שראה זיבה
- ר׳ חייא בהדיאוכך שנה ר׳ חייא במפורש: ״בעל קרי שראה זיבה צריך טבילה, ורבי יהודה פוטר״.ר׳ חייא שנה במפורש שר׳ יהודה פוטר בעל קרי שראה זיבה
- הדרן — סוף פרק שלישיכאן מסתיים פרק שלישי: ״הדרן עלך מי שמתו״. מכאן ממשיך פרק רביעי, תפילת השחר.סוף פרק מי שמתו; מתחיל פרק תפילת השחר
חשבו לפני שממשיכים
במה דומה המשמשת שראתה נדה לבעל קרי שראה זיבה, ולמה זה פותר את הספק?
בשניהם הטומאה הקלה באה ראשונה והחמורה אחריה, ור׳ יהודה פוטר את המשמשת במפורש. לכן אין הוא מבדיל, ופוטר גם בעל קרי שראה זיבה.
עמוד א · משנה · פרק רביעי
זמני התפילות — עד מתי שחרית
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה פותחת פרק רביעי בזמני סיום התפילות. הגמרא מקשה על שחרית משני כיוונים: ברייתא שמזכירה זמן מוקדם (הנץ), ודברי ר׳ יוחנן שאפשר להשלים שחרית גם אחר חצות.
הפתרון: מצוה מן המובחר לותיקין, ועד חצות שכר תפילה בזמנה ומכאן ואילך שכר תפילה בלבד.
- משנהשחריתפרק רביעי עוסק בזמני התפילות. חכמים: ״תפלת השחר עד חצות״, עד חצות היום. ר׳ יהודה: ״עד ארבע שעות״ — ארבע שעות מזריחת החמה בלבד.משנה: שחרית עד חצות; לר׳ יהודה עד ארבע שעות
- משנהמנחהחכמים: ״תפלת המנחה עד הערב״ (רש״י: עד חשכה). ר׳ יהודה: ״עד פלג המנחה״ — אמצע הזמן שמהקרבת תמיד של בין הערבים ועד הלילה. הגמרא תפרש זאת בהמשך.משנה: מנחה עד הערב; לר׳ יהודה עד פלג המנחה
- משנהערבית״תפלת הערב אין לה קבע״ — זמנה אינו מוגבל לשעה מסוימת, וכל הלילה זמנה (רש״י). הגמרא תבאר מדוע נקטו לשון זו.משנה: לתפילת ערבית אין קבע, זמנה כל הלילה
- משנהמוספים״ושל מוספים כל היום״ לדעת חכמים, ור׳ יהודה אומר: ״עד שבע שעות״ מהזריחה, לפי שיטתו.משנה: מוספים כל היום; לר׳ יהודה עד שבע שעות
- ורמינהו״ורמינהו״ מברייתא: מצות קריאת שמע של שחרית (רש״י) היא ״עם הנץ החמה״, כדי ״שיסמוך גאולה לתפלה״ — ברכת גאל ישראל שאחרי קריאת שמע תהיה צמודה לתפילה — ״ונמצא מתפלל ביום״, מיד בזריחה. משמע שזמן תפילת שחרית הוא עם הנץ, ואילו המשנה קובעת בפשטות שזמנה נמשך עד חצות.קושיה: ברייתא קובעת תפילת שחרית מיד בהנץ החמה
- תירוץ: לותיקין״ההיא לותיקין״ — הברייתא עוסקת בותיקין, המקדימים למצוות (רש״י). ר׳ יוחנן אמר שהם היו גומרים קריאת שמע עם הנץ החמה. שאר האנשים רשאים להתפלל עד חצות.תירוץ: זה מצוה מן המובחר לותיקין, אחרים עד חצות
- קושיה לצד אחר״וכולי עלמא עד חצות ותו לא״? והרי ר׳ יוחנן אמר: מי ש״טעה ולא התפלל ערבית״ מתפלל בשחרית שתים, ומי שטעה ולא התפלל שחרית מתפלל ״במנחה שתים״ (רש״י: אחר חצות). נמצא שאפשר להשלים שחרית אחרי חצות.קושיה: ר׳ יוחנן מתיר להשלים שחרית במנחה, אחר חצות
- תירוץ: שכר תפילה״כולי יומא מצלי ואזיל״ — אפשר להתפלל כל היום. עד חצות נותנים לו שכר תפילה בזמנה; מחצות ואילך נותנים לו שכר תפילה, אך שכר תפילה בזמנה — לא.תירוץ: אחר חצות יש שכר תפילה אך לא בזמנה
עמוד א · גמרא · פרק רביעי
טעה ולא התפלל — תשלומין למנחה
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מסתפקת אם מי שטעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים: אולי רק ערב ובוקר שאחריו הם יום אחד, ותפילה במקום קרבן שעבר יומו בטל;
או שתפילה היא בקשת רחמים ואפשר בכל זמן. ר׳ יוחנן פושט שמשלים, ועל כך מקשים מ״מעות לא יוכל לתקן״, ומתרצים שהברייתא עוסקת במי שביטל במזיד — ורב אשי מדייק זאת מלשון ״בטל״.
- איבעיא להוספק: מי ש״טעה ולא התפלל מנחה״ — האם מתפלל ערבית שתים? ר׳ יוחנן כבר קבע שמי שטעה בערבית משלים בשחרית, ומי שטעה בשחרית משלים במנחה. השאלה אם כך גם ממנחה אל ערבית.ספק: האם מי שהחסיר מנחה משלים בערבית שתים
- צד א׳ — אין תשלומיןאפילו אם תמצא לומר שערבית משלימים בשחרית, זה כי ״חד יומא הוא״: ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״, הערב והבוקר שאחריו יחידה אחת. אבל מנחה וערבית אינם אותו יום, והתפילה ״במקום קרבן״ — ו״כיון דעבר יומו בטל קרבנו״. רש״י: קרבן שזמנו קבוע, כמו מוספים, אינו מוקרב ביום אחר.צד א: כמו קרבן שעבר יומו, התפילה בטלה ואין להשלים
- צד ב׳ — יש תשלומיןאו ״דילמא כיון דצלותא רחמי היא״ — התפילה בקשת רחמים, ולכן ״כל אימת דבעי מצלי ואזיל״, בכל זמן שרוצה מתפלל.צד ב: תפילה היא בקשת רחמים ואפשר לומר אותה בכל זמן
- תא שמע — פשיטה״תא שמע״: ר׳ יוחנן אמר במפורש ״טעה ולא התפלל מנחה — מתפלל ערבית שתים״, והוסיף ״אין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו״ — הוא דוחה במפורש את הצד שהתפילה כקרבן שזמנו עבר. הספק נפשט: יש תשלומין גם ממנחה לערבית.פשיטה: ר׳ יוחנן — מי שהחסיר מנחה מתפלל ערבית שתים
- מיתיבימברייתא: ״מעות לא יוכל לתקן״ — מי שביטל קריאת שמע או תפילה של ערבית או של שחרית אין לו תקנה. ״וחסרון לא יוכל להמנות״ — מי שחבריו נמנו לדבר מצוה והוא לא נמנה, לא יצטרף אחר כך. משמע שאי אפשר להשלים תפילה שבוטלה.קושיה: ברייתא אומרת שמי שביטל תפילה אין לו תקנה
- תירוץ: במזידר׳ יצחק בשם ר׳ יוחנן: ״הכא במאי עסקינן — שבטל במזיד״. רק מי שביטל בכוונה אין לו תקנה; מי שטעה יכול להשלים.תירוץ: הברייתא עוסקת רק במי שביטל במזיד
- דיקא נמירב אשי: ״דיקא נמי״ — הברייתא נקטה ״בטל״ ולא ״טעה״, ומכאן שמדובר במזיד. שמע מינה.מסקנה: לשון בטל בברייתא מוכיחה שמדובר במזיד
עמוד ב · גמרא · פרק רביעי
תשלומי מנחת שבת והבדלה
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא מלמדת איך משלימים מנחה שנשכחה בערב שבת או בשבת, ובאיזו משתי התפילות במוצאי שבת מבדילים.
הגמרא שואלת אם יש ללמוד ממנה שמי שלא הבדיל בתפילה נחשב כמי שלא התפלל ומחזירים אותו, ומקשה מברייתא שאין מחזירים על הבדלה, כי אפשר לאומרה על הכוס. הקושיה נשארת בלא תירוץ.
- ברייתאמנחה של ערב שבת״טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת״ — מתפלל בליל שבת שתים, שתי תפילות של שבת.מנחה שנשכחה בערב שבת: משלים בליל שבת שתי תפילות
- ברייתאמנחה של שבת״טעה ולא התפלל מנחה בשבת״ — מתפלל במוצאי שבת שתים ״של חול״.מנחה שנשכחה בשבת: משלים במוצאי שבת שתי תפילות חול
- הבדלה בראשונה״מבדיל בראשונה״ — אומר ״אתה חוננתנו״ בברכת חונן הדעת, כי הראשונה היא תפילת ערבית ממש, של עכשיו. ״ואינו מבדיל בשניה״, שהיא תשלומי תפילת שבת (רש״י).מבדיל בתפילה הראשונה בלבד, שהיא ערבית של עכשיו
- הבדיל בשנייה בלבד״ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה — שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו״. רש״י: אין להקדים תפילה שזמנה עבר לפני תפילה שזמנה עכשיו, ולכן הראשונה אינה כלום; והשנייה, כיון שהבדיל בה, גילה שהיא ערבית ונחשבת לתפילת ערבית.הבדיל רק בשנייה: השנייה עלתה כערבית והראשונה לא
- למימראהגמרא מדייקת מסוף הברייתא: הראשונה ״לא עלתה לו״, והגמרא מבינה שהסיבה היא שלא הבדיל בה. אם כן — ״למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא״ הוא ״כמאן דלא צלי דמי״, ו״מהדרינן ליה״? כלומר: כל מי שלא אמר הבדלה בתפילת מוצאי שבת נחשב כמי שלא התפלל כלל, ומחזירים אותו להתפלל שוב.קושיה: אם לא הבדיל בראשונה, כאילו לא התפלל ומחזירים אותו
- ורמינהוברייתא: מי ש״לא הזכיר גבורות גשמים״ בתחיית המתים, או ״שאלה״ (בקשת הגשם) בברכת השנים — מחזירין אותו. אבל הבדלה בחונן הדעת — ״אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס״. הרי אי אמירת הבדלה אינה מעכבת את התפילה.קושיה: ברייתא אומרת שבהבדלה בתפילה אין מחזירין
- קשיאהגמרא מסיימת ״קשיא״: אין ליישב בין הדיוק מהברייתא — שתפילה בלי הבדלה כאילו לא התפלל ומחזירים אותו — לבין הברייתא שאין מחזירים על הבדלה בחונן הדעת, כי אפשר לאומרה על הכוס. הסתירה נשארת פתוחה, בלא שניתן לה פתרון.קשיא: הסתירה בין הדיוק לבין אין מחזירין נשארת
עמוד ב · גמרא · פרק רביעי
מקור התפילות — אבות או תמידין
בקצרה — על מה הסוגיה
מחלוקת אמוראים: ר׳ יוסי בר׳ חנינא אומר שהאבות תיקנו את התפילות, ור׳ יהושע בן לוי — שתוקנו כנגד התמידין, ולכל אחד ברייתא כשיטתו.
הברייתא השנייה תולה את זמן כל תפילה בזמן הקרבן המקביל (ובתוכה מתברר שפלג המנחה של ר׳ יהודה הוא האחרון), ולכן מקשים על ר׳ יוסי;
הוא עונה שהאבות תיקנו וחכמים הסמיכו את התפילות לקרבנות, שאם לא כן — מי תיקן את המוסף?
- ר׳ יוסי בר׳ חנינאר׳ יוסי בר׳ חנינא: ״תפלות אבות תקנום״ — מקור התפילות שלוש פעמים ביום קדום, בימי האבות.ר׳ יוסי בר׳ חנינא: האבות תיקנו את התפילות
- ר׳ יהושע בן לויר׳ יהושע בן לוי: ״תפלות כנגד תמידין תקנום״ — התפילות מקבילות לקרבנות התמיד במקדש וצמודות לזמניהם. רש״י: אנשי כנסת הגדולה תקנו אותן.ר׳ יהושע בן לוי: התפילות תוקנו כנגד קרבנות התמיד
- ברייתא כר׳ יוסיאברהםברייתא כר׳ יוסי: ״אברהם תקן תפלת שחרית״, שנאמר ״וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם״. ״ואין עמידה אלא תפלה״, כמו ״ויעמד פינחס ויפלל״.אברהם תיקן שחרית, כי עמידה פירושה תפילה
- ברייתא כר׳ יוסייצחק״יצחק תקן תפלת מנחה״, שנאמר ״ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב״. ״ואין שיחה אלא תפלה״, כמו ״ולפני ה׳ ישפך שיחו״.יצחק תיקן מנחה, כי שיחה פירושה תפילה
- ברייתא כר׳ יוסייעקב״יעקב תקן תפלת ערבית״, שנאמר ״ויפגע במקום וילן שם״. ״ואין פגיעה אלא תפלה״, כמו ״ואל תפגע בי״ — יעקב התפלל בבוא השמש.יעקב תיקן ערבית, כי פגיעה פירושה תפילה
- ברייתא כר׳ יהושעשחריתברייתא כר׳ יהושע בן לוי: ״מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות״ — כי תמיד של שחר ״קרב והולך עד חצות״. ר׳ יהודה: עד ארבע שעות, כי לדעתו תמיד של שחר קרב רק עד ארבע שעות (רש״י).שחרית עד חצות כי התמיד קרב עד חצות; לר׳ יהודה ארבע שעות
- ברייתא כר׳ יהושעמנחהמנחה עד הערב, כי ״תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב״. ר׳ יהודה: עד פלג המנחה, כי לשיטתו התמיד קרב רק עד פלג המנחה.מנחה עד הערב כי תמיד בין הערבים קרב עד הערב
- ברייתא כר׳ יהושעערביתערבית ״אין לה קבע״, כי ״אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה״. רש״י: אברי העולות וחלבי שאר הקרבנות שנזרק דמם לפני השקיעה, ותפילת ערבית תוקנה כנגדם.ערבית ללא קבע כי אברים ופדרים קרבים כל הלילה
- ברייתא כר׳ יהושעמוספיםמוספים ״כל היום״, כי קרבן המוספין קרב כל היום. ר׳ יהודה: עד שבע שעות, כי לדעתו המוסף קרב רק עד שבע שעות.מוספים כל היום כי קרבן המוספים קרב כל היום
- מנחה גדולה וקטנההברייתא מוסיפה: ״מנחה גדולה״ — משש שעות ומחצה, חצי שעה אחרי חצות, הזמן המוקדם ביותר להקרבת תמיד של בין הערבים (רש״י: מאז שהחמה נוטה למערב). ״מנחה קטנה״ — מתשע שעות ומחצה, הזמן שבו מקריבים כרגיל את התמיד.מנחה גדולה משש וחצי; מנחה קטנה מתשע וחצי
- איבעיא להוספק: ר׳ יהודה שאמר ״עד פלג המנחה״ — ״פלג מנחה קמא קאמר או פלג מנחה אחרונה״? כלומר חצי של מנחה גדולה או חצי של מנחה קטנה.ספק: פלג המנחה של ר׳ יהודה הראשון או האחרון
- תא שמע״תא שמע״ — ברייתא מפורשת: ר׳ יהודה אומר ״פלג המנחה אחרונה אמרו״, והיא ״אחת עשרה שעות חסר רביע״. רש״י: מנחה קטנה מתחילה בתשע שעות ומחצה, ונשארות שתי שעות ומחצה עד סוף היום; חציין הוא שעה ורבע, ולכן הפלג האחרון מתחיל באחת עשרה שעות חסר רבע. הספק נפשט: ר׳ יהודה דיבר על הפלג של מנחה קטנה.פשיטה: ר׳ יהודה התכוון לפלג האחרון, אחת עשרה שעות חסר רביע
- קושיה על ר׳ יוסי בר׳ חנינא״נימא תיהוי תיובתיה דרבי יוסי ברבי חנינא״ — הברייתא קובעת את זמני התפילות לפי הקרבנות, ולדעת ר׳ יוסי האבות הם שתיקנו אותן.קושיה: אם הזמנים לפי הקרבנות, למה ר׳ יוסי אומר אבות
- תירוץ: אסמכינהור׳ יוסי בר׳ חנינא: ״לעולם אימא לך, תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות״. האבות תיקנו, וחכמים הסמיכו את הזמנים ופרטים אחרים על הקרבנות.תירוץ: האבות תיקנו וחכמים הסמיכו את הזמנים על הקרבנות
- הוכחה ממוסף״דאי לא תימא הכי, תפלת מוסף״ — מי תקנה? האבות לא תיקנו מוסף. רש״י: חכמים הסמיכו על הקרבנות, וכשלא מצאו תפילה כנגד המוספים עמדו הם ותיקנו אותה. לכן גם לדעת ר׳ יוסי תפילות האבות והסמכת חכמים מתקיימות יחד.הוכחה: מוסף לא מהאבות, ולכן חכמים תיקנו והסמיכו לקרבנות
עזרים — טבלת שיטות
התפילות, מקורן וזמנן
| מי תיקן (ברייתא כר׳ יוסי) | הקרבן המקביל | זמן לחכמים | זמן לר׳ יהודה | |
|---|---|---|---|---|
| שחרית | אברהם | תמיד של שחר | עד חצות | עד ארבע שעות |
| מנחה | יצחק | תמיד של בין הערבים | עד הערב | עד פלג המנחה |
| ערבית | יעקב | אברים ופדרים | אין לה קבע | לא נאמר |
| מוסף | לא האבות — חכמים (רש״י) | קרבן מוסף | כל היום | עד שבע שעות |
חשבו לפני שממשיכים
מי מהאבות תיקן כל אחת מהתפילות, ומה הלשון בפסוק שמלמדת שמדובר בתפילה?
אברהם — שחרית, ״ויעמד״ היא לשון תפילה. יצחק — מנחה, ״לשוח״ היא לשון תפילה. יעקב — ערבית, ״ויפגע״ היא לשון תפילה.
עמוד ב · המשך בדף כז׳ · פרק רביעי
משמעות המילה עד אצל רבי יהודה
🔑 מפתח לסוגיה
במשנה ר׳ יהודה חולק על חכמים בשלושה זמנים: שחרית עד ארבע שעות (לחכמים עד חצות), מנחה עד פלג המנחה (לחכמים עד הערב), ומוסף עד שבע שעות (לחכמים כל היום). לפי הברייתא שבסוגיה הקודמת, מנחה גדולה מתחילה בשש שעות ומחצה ומנחה קטנה בתשע ומחצה, ו״פלג המנחה אחרונה״ מתחיל באחת עשרה שעות חסר רביע — ועל המספרים האלה נבחנת כאן המילה ״עד״.
בקצרה — על מה הסוגיה
האם ״עד ארבע שעות״ של ר׳ יהודה כולל את השעה הרביעית?
ההוכחה מפלג המנחה מטה לצד אחד, הקושיה ממוסף ומנחה מטה לצד שני, והגמרא מיישבת את הקושיה על ״עד ועד בכלל״ ומביאה ראיה מעדות ר׳ יהודה בן בבא, ורב כהנא פוסק הלכה כר׳ יהודה.
- איבעיא להור׳ יהודה אמר ״עד ארבע שעות״. ספק: ״עד ועד בכלל״, כך שזמן שחרית כולל את השעה הרביעית, או ״עד ולא עד בכלל״ וכבר בשעה הרביעית עצמה אין להתפלל. רש״י: לר׳ יהודה השאלה, כי לחכמים ״עד״ אינו כולל.ספק: האם עד ארבע שעות כולל את השעה הרביעית
- תא שמעמהמשנה: ר׳ יהודה אומר ״עד פלג המנחה״. הגמרא בודקת את שני הצדדים על הדין הזה.ראיה ממשנת מנחה עד פלג המנחה לבירור הספק
- בשלמא עד ולא עד בכלל״אי אמרת בשלמא עד ולא עד בכלל״ — מובן: לפי הברייתא ״פלג המנחה״ של ר׳ יהודה הוא הפלג האחרון, שמתחיל באחת עשרה שעות חסר רביע. אם ״עד״ אינו כולל, ר׳ יהודה מתיר מנחה רק עד תחילת הפלג הזה, וחכמים עד הערב — ״היינו דאיכא בין רבי יהודה לרבנן״, יש הבדל ביניהם.אם עד אינו כולל, יש הבדל בין ר׳ יהודה לחכמים
- היינו רבנןדף כז׳״אלא אי אמרת עד ועד בכלל״ — אם פלג המנחה הוא הפלג האחרון, מאחת עשרה שעות חסר רבע ועד סוף היום, ור׳ יהודה מתיר עד סופו כולל, אז ״היינו רבנן״: זו ממש שיטת חכמים, ואין הבדל.קושיה: אם עד כולל, ר׳ יהודה כחכמים ממש
- אלא מאי — אימא סיפאדף כז׳הגמרא דוחה: ״אלא מאי, עד ולא עד בכלל״? ״אימא סיפא״ — המשנה אומרת על המוספים: חכמים כל היום, ר׳ יהודה עד שבע שעות.דחיה: ממוסף בסוף המשנה קשה על עד שאינו כולל
- ברייתא: שתי תפילותדף כז׳ברייתא: ״היו לפניו שתי תפלות, אחת של מוסף ואחת של מנחה״. חכמים: מתפלל מנחה ואחר כך מוסף, כי מנחה תדירה ומוסף אינו תדיר, ותדיר קודם. ר׳ יהודה: מוסף קודם, כי הוא ״עוברת״ — זמנו מוגבל עד שבע שעות — ולמנחה יש שהות עד פלג המנחה. רש״י: חכמים סוברים שזמן המוסף כל היום, ולכן תדיר קודם.ברייתא: מנחה ומוסף יחד; חכמים מנחה קודם, ר׳ יהודה מוסף
- בשלמא עד ועד בכללדף כז׳״אי אמרת בשלמא עד ועד בכלל״ — ״משכחת להו שתי תפלות בהדי הדדי״: עד שבע שעות כולל את כל השעה השביעית, ובחציה השני כבר נכנס זמן מנחה גדולה (משש וחצי), ויש זמן משותף. אבל אם ״עד ולא עד בכלל״ — ״כיון דאתיא של מנחה אזלא לה של מוספין״: כשמגיע זמן מנחה עבר כבר זמן מוסף, ושתי התפילות אינן נפגשות.קושיה: רק אם עד כולל, מוסף ומנחה נפגשים בשעה השביעית
- קשיא רישאדף כז׳״אלא מאי, עד ועד בכלל? קשיא רישא״ — מה ההבדל ״בין רבי יהודה לרבנן״ במנחה, אם פלג המנחה הוא הפלג האחרון והוא עד הערב?קושיה: אם עד כולל, מה ההבדל בין ר׳ יהודה לחכמים במנחה
- תירוץ: פלג ראשונהדף כז׳״מי סברת דהאי פלג מנחה פלג אחרונה קאמר? פלג ראשונה קאמר״. ר׳ יהודה אומר עד סוף הפלג הראשון של מנחה קטנה. והזמן ״מכי נפקי אחת עשרה שעות חסר רביע״ הוא הרגע שבו הפלג הראשון יוצא והאחרון נכנס. כך הסגנון של ר׳ יהודה אחיד: תמיד ״עד ועד בכלל״.תירוץ: פלג המנחה הוא הראשון, ור׳ יהודה תמיד עד ועד בכלל
- אף אנן נמי תנינאדף כז׳רב נחמן: ״אף אנן נמי תנינא״ — גם אנחנו שנינו משנה במסכת עדויות שמוכיחה שלר׳ יהודה ״עד ועד בכלל״ (רש״י).רב נחמן: משנה בעדויות מוכיחה שעד ועד בכלל
- עדות ר׳ יהודה בן בבאדף כז׳במשנה: ״רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים״. (א) ממאנין את הקטנה — יתומה קטנה שהשיאה אמה, ובמקרים מסוימים מלמדים אותה למאן כדי לפתור בעיית יבום. (ב) משיאין אשה על פי עד אחד שמת בעלה. (ג) תרנגול שנסקל בירושלים על שהרג נפש, שדין סקילת שור כולל כל בעל חיים. (ד) יין בן ארבעים יום שנתנסך על המזבח. (ה) ״תמיד של שחר שקרב בארבע שעות״.חמש עדויות של ר׳ יהודה בן בבא, האחרונה על תמיד של שחר
- הפרט הרלוונטידף כז׳מהחמישית: התמיד קרב ״בארבע שעות״ ולא אחרי כן (רש״י). הוא העיד שהתמיד קרב בתוך השעה הרביעית, כשיטת ר׳ יהודה שאין תמיד קרב אחרי ארבע שעות. ומכאן ש״עד ארבע שעות״ כולל את השעה הרביעית.התמיד קרב בארבע שעות ולא אחריהן, ולכן עד כולל
- שמע מינהדף כז׳שמע מינה: ״עד ועד בכלל״. לר׳ יהודה מותר להתפלל שחרית עד סוף ארבע שעות.מסקנה: לר׳ יהודה עד ועד בכלל
- הלכה כר׳ יהודהדף כז׳רב כהנא: ״הלכה כרבי יהודה״, ״הואיל ותנן בבחירתא כוותיה״ — מאחר ששנינו כמותו במסכת עדויות, שנקראת בחירתא כי הלכה כמותה. רש״י: הלכה שתמיד של שחר אינו קרב אחרי ארבע שעות, והוא הדין לתפילה.רב כהנא: הלכה כר׳ יהודה כי שנינו כמותו בעדויות
עזרים — טבלת שיטות
שתי הקריאות של ״עד״ אצל ר׳ יהודה
| עד ועד בכלל | עד ולא עד בכלל | |
|---|---|---|
| פלג המנחה כפלג האחרון | היינו רבנן — אין הבדל בינו לחכמים | יש הבדל בינו לחכמים |
| מוסף ומנחה לפניו יחד (הברייתא) | אפשר — יש זמן משותף לשתיהן | אי אפשר — כשבא זמן מנחה עבר מוסף |
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.