ברכות כ״ז
עד ועד בכלל אצל רבי יהודה והלכה כמותו, תפילה מוקדמת בערב שבת, איסור עבירה כנגד המתפלל, רשות וחובה בערבית והדחת רבן גמליאל.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את הבירור במשמעות ״עד״ אצל רבי יהודה, מוכיח ממשנת עדויות ש״עד ועד בכלל״ ופוסק כמותו בשחרית.
משם הוא עובר לברייתא על המן שנמס בארבע שעות ומיישב אותה עם שתי השיטות, ואז לשאלת ההלכה במנחה ובערבית, שנשארת ״דעבד כמר עבד״.
מעשה רב בבית גניבא מלמד על הקדמת תפילת שבת, על תלמיד אחורי רבו ועל איסור לעבור כנגד המתפללים, והגמרא דנה אם התפילה המוקדמת מכניסה לשבת ובקידוש והבדלה מוקדמים.
לבסוף נדונה תפילת ערבית כרשות או חובה, והמעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע מוביל להדחתו ולמינוי רבי אלעזר בן עזריה.
עמוד א · המשך מדף כ״ו
משמעות ״עד״ אצל רבי יהודה — המשך
→ תחילת הסוגיה בדף כ״ובקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא ממשיכה לברר אם ״עד״ של רבי יהודה כולל את הגבול.
הקושיות מפלג המנחה ומתפילת המוסף מושכות לשני כיוונים, הגמרא מיישבת ומביאה ראיה מעדות רבי יהודה בן בבא, ורב כהנא פוסק כרבי יהודה.
- רקעבדף הקודם נדונה השאלה אם ״עד ארבע שעות״ של רבי יהודה כולל את השעה הרביעית (״עד ועד בכלל״) או לא. כאן נמשך הדיון: ראיות שונות מושכות לכאן ולכאן.רקע: האם עד אצל רבי יהודה כולל את הגבול, הדיון נמשך
- היינו רבנןאם ״עד״ כולל, הקושיה מפלג המנחה חוזרת: ״היינו רבנן״ — שיטת רבי יהודה זהה לשיטת חכמים, כי ״פלג מנחה״ נתפס כפלג האחרון, וכולל יגיע עד הערב (רש״י).קושיה: אם עד כולל, רבי יהודה זהה לרבנן
- אלא מאי?מנגד: ״אלא מאי, עד ולא עד בכלל?״ אמור את סוף המשנה: תפילת מוסף זמנה ״כל היום״ ולרבי יהודה עד שבע שעות — כלומר גם בשיטה ש״עד״ אינו כולל יש קושי.קושיה נגדית: גם אם עד אינו כולל, יש קושי בסיפא
- ברייתא: מנחה ומוסףהברייתא מוסיפה: ״היו לפניו שתי תפלות״ — לרבנן מנחה קודמת כי היא תדירה; לרבי יהודה מוסף קודם כי זמנו עובר (עד שבע שעות) ואילו למנחה עוד שהות עד פלג המנחה. מכאן שזמני המוסף והמנחה חופפים אצלו.ברייתא: לרבי יהודה זמני מוסף ומנחה חופפים
- בשלמא … אלאהחפיפה מתאפשרת רק אם ״עד״ כולל: ״אי אמרת בשלמא עד ועד בכלל״ אפשר למצוא שתיהן יחד; אבל ב״עד ולא עד בכלל״ כשמגיעה המנחה (חצי שעה אחרי חצות) זמן המוסף כבר חלף (רש״י).קושיה: בלי עד כולל אין חפיפה בין מוסף למנחה
- קשיא רישאהגמרא חוזרת לקושיה הראשונה: ״אלא מאי, עד ועד בכלל״? אם כך ״קשיא רישא״ — אם עד פלג מנחה פירושו עד סוף הפלג האחרון ועד בכלל, הרי זה עד הערב, ״מאי איכא בין רבי יהודה לרבנן״?קושיה: אם עד כולל, מה חילוק בין רבי יהודה לרבנן
- מי סברתהתירוץ: ״מי סברת דהאי פלג מנחה פלג אחרונה קאמר״? ״פלג ראשונה קאמר״ — רבי יהודה התכוון עד סוף החצי הראשון של המנחה האחרונה (מנחה קטנה), ועד בכלל (רש״י). ומה שנאמר ״אחת עשרה שעות חסר רביע״ אינו סוף זמן התפילה, אלא סימן לרגע שבו ״נפיק פלג ראשונה ועייל פלג אחרונה״. כך נשאר הבדל בינו לבין רבנן, ולשונו אחידה: תמיד ״עד ועד בכלל״.תירוץ: פלג מנחה הוא הפלג הראשון, לשון רבי יהודה אחידה
- רב נחמן: תנינארב נחמן מסייע: ״אף אנן נמי תנינא״ — גם אנחנו שנינו במשנה בעדויות שאצל רבי יהודה ״עד ועד בכלל״.רב נחמן: גם במשנה בעדויות עד אצל רבי יהודה כולל
- משנה בעדויותהמשנה בעדויות: רבי יהודה בן בבא העיד חמישה דברים — ש״ממאנין את הקטנה״ (מלמדים יתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה למאן בבעלה ולבטל את נישואיה, במקרים שהדבר פותר בעיית ייבום); ש״משיאין את האשה על פי עד אחד״ שהעיד שמת בעלה; על תרנגול שנסקל בירושלים כי הרג תינוק, כדין שור שהמית אדם; ועל יין בן ארבעים יום, שכבר נחשב יין גמור, שנוסך על המזבח. והחמישי: ״תמיד של שחר שקרב בארבע שעות״. העדות היא לשיטת רבי יהודה, ומשום שהקרבתו הייתה בשעה הרביעית עצמה — מוכח שאצלו ״עד״ כולל את השעה (רש״י).משנה: רבי יהודה בן בבא העיד שתמיד של שחר קרב בארבע שעות
- שמע מינה״שמע מינה עד ועד בכלל״ — העדות מוכיחה שאצל רבי יהודה ארבע שעות עצמה עדיין זמן שחרית.מסקנה: אצל רבי יהודה עד כולל את הגבול
- הלכה כרבי יהודהרב כהנא: ״הלכה כרבי יהודה״, ״הואיל ותנן בבחירתא כוותיה״ — מסכת עדויות נקראת ״בחירתא״ כי הלכה כמותה. הדין, אומר רש״י, גם בתמיד של שחר וגם בתפילה.רב כהנא: הלכה כרבי יהודה, כי משנת עדויות שנויה כמותו
עמוד א · גמרא
המן ו״בבקר בבקר״: מי התנא של ארבע שעות
🔑 מפתח לסוגיה
בפרשת המן מסופר שבני ישראל לקטו אותו בבוקר, ומה שנשאר בשדה — ״וחם השמש ונמס״. משום שעדות רבי יהודה בן בבא עסקה זה עתה בתמיד של שחר בארבע שעות, הגמרא בודקת לשיטת מי מתאימה ברייתא שקובעת באיזו שעה נמס המן.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מחפשת את התנא של ברייתא שקובעת כי המן נמס בארבע שעות — ומשמע שארבע שעות כבר אינן זמן הלקיטה.
לכאורה היא אינה כרבי יהודה ולא כרבנן, כי לשניהם ארבע שעות עדיין ״צפרא״.
מיישבים בדרשת ״בבקר בבקר״ — כל אחד לפי שיטתו — ולומדים את ארבע השעות מדיוק ״חם השמש״.
- מאן תנא?בהקשר לעדות על תמיד של שחר בארבע שעות: ״מאן תנא להא״ — מי התנא של הברייתא ש״וחם השמש ונמס״ היה בארבע שעות?שאלה: מי התנא של הברייתא שהמן נמס בארבע שעות
- הברייתאהברייתא אומרת: המן נמס ״בארבע שעות״ ביום.הברייתא: המן נמס בארבע שעות
- או אינו אלא בשש?תוך הברייתא: אולי הכוונה לשש שעות, כשהחום מלא? ״או אינו אלא בשש שעות״.הברייתא: אולי נמס רק בשש שעות כשהחום כבד
- כחם היוםהדחייה: ״כחם היום״ (בישיבת אברהם) הוא שש שעות, כשכל המקומות חמים. ״חם השמש״ מורה על שעה שבה השמש חמה והצל קר (רש״י), ולכן מוקדם יותר — ארבע שעות.תשובה: שש שעות הוא כחום היום, ולכן חם השמש מוקדם יותר
- מני?״מני? לא רבי יהודה ולא רבנן״ — הלקיטה היתה ״בבקר״, ומה שנותר נמס בארבע שעות; מכאן שבארבע שעות כבר עבר זמן הלקיטה, כלומר ארבע שעות אינן נקראות ״בקר״ (רש״י). והרי לשתי השיטות בזמני התמיד ארבע שעות עדיין בוקר.קושיה: הברייתא אינה כרבי יהודה ואינה כרבנן
- אי רבי יהודה״אי רבי יהודה עד ארבע שעות נמי צפרא הוא״ — אצלו תמיד של שחר קרב עד ארבע שעות, והתורה אומרת ״בבקר״ (רש״י).קושיה: לרבי יהודה ארבע שעות עדיין בוקר
- אי רבנן״אי רבנן עד חצות נמי צפרא הוא״ — לדעתם זמן תמיד של שחר עד חצות.קושיה: לרבנן בוקר נמשך עד חצות
- רבנן: בבקר בבקרהתשובה: ״אי בעית אימא רבי יהודה, אי בעית אימא רבנן״ — אפשר להעמיד את הברייתא כל אחד מהם. לרבנן: הכפילות ״בבקר בבקר״ באה ״חלקהו לשני בקרים״ — הבוקר שלהם נמשך עד חצות, ומחלקים אותו לשניים; הלקיטה היתה רק בבוקר הראשון, שלוש השעות הראשונות (רש״י), ולכן בשעה הרביעית מה שנותר נמס.תירוץ לרבנן: בבקר בבקר מחלק, לקיטה רק בשלוש שעות
- רבי יהודה: בקר יתירא״ואי בעית אימא רבי יהודה״: ״האי בקר יתירא״ — המילה ״בקר״ הנוספת בפסוק באה ״להקדים לו שעה אחת״: הבוקר של רבי יהודה נמשך עד סוף ארבע שעות, והלקיטה הוקדמה שעה — עד סוף שלוש שעות. כך השעה הרביעית אחרי הלקיטה, אף שלעניין התמיד היא עדיין בוקר.תירוץ לרבי יהודה: בקר מיותר מקדים את הלקיטה בשעה
- דכולי עלמאבכל מקרה ״דכולא עלמא מיהא״ — לדעת כולם ״וחם השמש ונמס״ הוא בארבע שעות: לרבנן הלקיטה נגמרה בסוף שלוש שעות, ולרבי יהודה שעה לפני סוף זמן הבוקר שלו — גם כן בסוף שלוש שעות. לכן אפשר להעמיד את הברייתא כשני הצדדים.מסקנה: לכולם נמס בארבע שעות, וניתן להעמיד כשניהם
- מאי משמע?״מאי משמע״ — מנין למדים ש״וחם השמש ונמס״ הוא דווקא ארבע שעות?שאלה: מנין שחם השמש ונמס הוא ארבע שעות
- רבי אחא בר יעקברבי אחא בר יעקב: ״וחם השמש ונמס״ מורה על שעה ״שהשמש חם והצל צונן״, ואותה שעה היא ארבע שעות.רבי אחא: שעה שהשמש חמה והצל קר היא ארבע שעות
עמוד א · גמרא
ההלכה במנחה וערבית: ראיות ממעשי אמוראים
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה (דף כו) נחלקה בזמן תפילת המנחה: תנא קמא — עד הערב; רבי יהודה — עד פלג המנחה, ומשם מתחיל זמן ערבית. רב כהנא פסק כרבי יהודה לגבי שחרית; כאן שואלים מה לגבי מנחה וערבית.
בקצרה — על מה הסוגיה
רב חסדא שואל מה ההלכה במנחה ובערבית, ורב יצחק שותק. ניסיון להוכיח ממנהג רב שהלכה כרבי יהודה נדחה בראיה הפוכה ממנהג רב הונא וחכמים, תלמידי רב.
מסקנה: לא נאמרה הלכה, ״דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד״.
- התם … הכא מאי?רב חסדא שאל את רב יצחק: ״התם אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה״ לעניין שחרית; ״הכא מאי״ — מה ההלכה כאן, לגבי מנחה?שאלה: אם בשחרית הלכה כרבי יהודה, מה לגבי מנחה
- אישתיק״אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי״ — רב יצחק שתק, כי לא היתה בידו הלכה קבועה.תשובה: רב יצחק שתק, אין בידו הלכה
- נחזי אנןרב חסדא למד בעצמו: רב התפלל תפילת שבת בערב שבת ״מבעוד יום״, ולכן ״שמע מינה הלכה כרבי יהודה״ — כבר בפלג המנחה מתחיל זמן ערבית (רש״י).רב חסדא: רב התפלל שבת מוקדם, הלכה כרבי יהודה
- אדרבהאדרבה — רב הונא וחכמים ״לא הוו מצלו עד אורתא״, והם תלמידי רב; משמע שאין הלכה כרבי יהודה.קושיה: תלמידי רב התפללו מאוחר, ולכן לא הלכה כרבי יהודה
- דעבד כמר עבד״השתא דלא אתמר הלכתא״ לא כזה ולא כזה — ״דעבד כמר עבד״: מי שנהג כאחד מהם נהג כשורה, וגם מי שנהג כשני.מסקנה: לא נפסקה הלכה, כל אחד נוהג כאחד מהם
חשבו לפני שממשיכים
מדוע ההוכחה ממנהג רב אינה מכריעה את ההלכה?
כי מנהג רב הונא וחכמים, תלמידי רב, מורה ההפך: הם לא התפללו ערבית עד הערב, כרבנן. לכן לא נאמרה הלכה, ו״דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד״.
עמוד א · גמרא
רב בבית גניבא: שלוש הוראות
בקצרה — על מה הסוגיה
מעשה ברב שהתפלל תפילת שבת בערב שבת מלמד שלושה דברים, ואחד מהם — איסור לעבור כנגד המתפללים — מקבל סיוע, נבדק מול מעשי אמוראים ומתיישב.
- המעשה״רב איקלע לבי גניבא״ והתפלל תפילת שבת בערב שבת, ורבי ירמיה בר אבא התפלל מאחוריו. רב סיים ״ולא פסקיה לצלותיה״ של רבי ירמיה: לא עבר בינו לבין הכותל כדי לחזור למקומו, אלא נשאר לעמוד במקומו עד שרבי ירמיה סיים (רש״י). מן המעשה לומדים שלושה דברים.המעשה: רב סיים ולא עבר לפני ר׳ ירמיה המתפלל
- שמע מינה א״מתפלל אדם של שבת בערב שבת״ — מותר מלכתחילה להקדים תפילת שבת.לימוד ראשון: מותר להתפלל תפילת שבת בערב שבת
- שמע מינה ב״מתפלל תלמיד אחורי רבו״ — אין בכך פגיעה בכבוד הרב.לימוד שני: מותר לתלמיד להתפלל מאחורי רבו
- שמע מינה ג״אסור לעבור כנגד המתפללין״ — רב לא עבר לפני ר׳ ירמיה בזמן תפילתו.לימוד שלישי: אסור לעבור כנגד המתפללים
- מסייע ליההדבר ״מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי״, שאמר: אסור לעבור כנגד המתפללין.סיוע: רבי יהושע בן לוי אמר כך ממש
- איני? והא״איני? והא רבי אמי ורבי אסי חלפי״ — הם עברו לפני המתפללים, ולכאורה מותר.קושיה: רבי אמי ורבי אסי עברו לפני מתפללים
- חוץ לארבע אמות״חוץ לארבע אמות הוא דחלפי״ — עברו רק מחוץ לארבע אמות מהמתפלל, ושם מותר.תירוץ: עברו רק מחוץ לארבע אמות
עמוד א–ב
תלמיד אחורי רבו: ר׳ ירמיה בר אבא
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מקשה על ר׳ ירמיה שהתפלל מאחורי רב, מול הוראת רב עצמו, ומחזקת בברייתא. התירוץ: ר׳ ירמיה היה תלמיד חבר, ומתברר מדבריו אל רב.
- ורבי ירמיה היכי עביד״ורבי ירמיה היכי עביד הכי״ — איך התפלל מאחורי רב? הרי רב עצמו אמר, וכך נתפרש בהמשך: ״לעולם אל יתפלל אדם״…קושיה: איך ר׳ ירמיה התפלל מאחורי רב
- הוראת רבהמשך דברי רב: ״לא כנגד רבו ולא אחורי רבו״ — כנגדו כאילו שווה לרבו, ואחריו נראה כיוהרה (רש״י).רב: אסור להתפלל כנגד רבו או אחוריו
- ותניאהקושיה מתחזקת: ״ותניא״, רבי אליעזר אומר: המתפלל אחורי רבו, הנותן שלום לרבו או מחזיר לו שלום כאל כל אדם (בלי לומר רבי — רש״י), החולק על ישיבתו של רבו (פותח ישיבה משלו בלי רשותו — שטיינזלץ), והאומר דבר שלא שמע מפי רבו — ״גורם לשכינה שתסתלק מישראל״. אם כך, איך התפלל רבי ירמיה אחורי רב?ברייתא: המתפלל אחורי רבו גורם להסתלקות השכינה
- שאני רבי ירמיה״שאני רבי ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה״ — לא היה תלמיד מובהק של רב, ולכן נהג כך.תירוץ: ר׳ ירמיה היה תלמיד חבר ולא תלמיד מובהק
- מי בדלת?ראיה שהיה תלמיד חבר: באותו יום שהתפלל רב של שבת בערב שבת שאל אותו רבי ירמיה ״מי בדלת״ — האם פרשת ממלאכה, אחרי שקיבלת שבת בתפילתך? ורב ענה ״אין, בדילנא״. רבי ירמיה פנה אליו בגוף שני, ״ולא אמר מי בדיל מר״ כפי שתלמיד פונה לרבו — מכאן שהיה תלמיד חבר (רש״י).ראיה: ר׳ ירמיה פנה לרב בלשון של חבר
עמוד ב · גמרא
האם תפילת שבת מוקדמת מחייבת בקדושת השבת
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מקשה מרבי שהתפלל ונכנס למרחץ, מאביי שהתיר לעשן סלים, ומבני העיר שהתפללו בטעות ערבית ולא הוצרכו לחזור. כל קושיה נדחית, ובסוף מובחן הצבור מן היחיד.
- ומי בדיל?רב אמר לרבי ירמיה ״אין, בדילנא״ — שמשהתפלל תפילת שבת מוקדם פרש ממלאכה. הגמרא מקשה: ״ומי בדיל״ — האם המתפלל של שבת בערב שבת באמת נאסר במלאכה? ״והאמר רבי אבין״: רבי התפלל של שבת בערב שבת, ״ונכנס למרחץ״, ויצא ושנה לתלמידיו את הפרק, ״ועדיין לא חשכה״. משמע שאף שהתפלל, לא נאסר בדברים האסורים בשבת (רש״י).קושיה: רבי התפלל שבת מוקדם ונכנס למרחץ
- להזיערבא: ״ההוא דנכנס להזיע״ — רק הזיע בחום המרחץ בלי מים, ״וקודם גזירה הוה״, לפני שאסרו הזיעה בשבת (רש״י).תירוץ: רבי רק הזיע, וזה לפני הגזירה
- כברויי סליקושיה נוספת על כך שהמתפלל בדל ממלאכה: ״והא אביי שרא ליה לרב דימי בר ליואי״ ״לכברויי סלי״ — לעשן סלים בגפרית אחרי שהתפלל של שבת בערב שבת (רש״י). אם התפילה המוקדמת מכניסה לשבת, איך התיר לו אביי מלאכה?קושיה: אביי התיר לעשן סלים אחרי תפילת שבת
- טעותא הואי״ההוא טעותא הואי״ — היום היה מעונן, רב דימי חשב שחשכה ולא קיבל תוספת שבת בדעתו (רש״י).תירוץ: רב דימי התפלל בטעות ולא קיבל שבת
- טעותא מי הדרא?״וטעותא מי הדרא״ — וכי תפילה שנעשתה בטעות מתבטלת, כאילו לא התפללו? ״והא אמר אבידן״: ביום שבו ״נתקשרו שמים בעבים״ חשב העם שחשכה, נכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת, ואחר כך ״נתפזרו העבים וזרחה החמה״. אם התפילה ההיא נחשבה למרות הטעות, גם תפילת רב דימי היתה צריכה לחייבו בשבת.קושיה: טעות אינה חוזרת, כמו בעם שהתפלל מוקדם
- הואיל והתפללושאלו את רבי והוא אמר: ״הואיל והתפללו התפללו״ — אין צריך לחזור. רש״י: הרי שתפילה נחשבת קבלה גם בטעות.רבי: הואיל והתפללו, אינם צריכים לחזור
- שאני צבור״שאני צבור דלא מטרחינן להו״ — בצבור לא מטריחים להתפלל שוב; ביחיד כמו רב דימי הטעות אינה מחייבת.תירוץ: צבור שונה, לא מטריחים אותו להתפלל שוב
חשבו לפני שממשיכים
מדוע רבי נכנס למרחץ אחרי שהתפלל של שבת, ואין בכך סתירה?
כי הוא נכנס רק להזיע (בלי מים), וזה קודם הגזירה שאסרה זיעה ורחיצה בשבת — כדברי רבא.
עמוד ב · גמרא
קידוש והבדלה על הכוס עם תפילה מוקדמת
בקצרה — על מה הסוגיה
לכל אחד משני המקרים יש תשובה בשם אמוראים: אפשר לומר קדושה והבדלה על הכוס.
לאחר מכן מעשה ברבי ישמעאל בר׳ יוסי שהתפלל בצד עמוד, ועולא משנה את כל פרטי המעשה.
- מנהג רב ורבי יאשיהרבי חייא בר אבין: רב צלי של שבת בערב שבת, ורבי יאשיה התפלל של מוצאי שבת בשבת.מנהגים: רב הקדים שבת, רבי יאשיה הקדים מוצאי שבת
- קדושה על הכוס?רב צלי של שבת בערב שבת: אומר קדושה על הכוס או אינו אומר — האם מי שהתפלל מוקדם יכול כבר לקדש על הכוס?שאלה: האם מי שהתפלל שבת מוקדם מקדש על הכוס
- תא שמע״תא שמע״ רב נחמן אמר שמואל: ״מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס״, ״והלכתא כוותיה״.שמואל: מתפלל שבת מוקדם ומקדש על הכוס, והלכה כמותו
- הבדלה על הכוס?רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת: אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר — אותה שאלה לגבי הבדלה.שאלה: האם מי שהתפלל מוצאי שבת מוקדם מבדיל על הכוס
- תא שמע״תא שמע״ רב יהודה אמר שמואל: ״מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס״.תשובה: מתפלל ואומר הבדלה על הכוס, כשמואל
- בצד עמוד זהרבי זירא בשם שרשרת אמוראים עד רב: ״בצד עמוד זה התפלל רבי ישמעאל ברבי יוסי של שבת בערב שבת״.מסורת: בצד עמוד זה התפלל ר׳ ישמעאל שבת מוקדם
- עולא: גרסה אחרתכשבא עולא אמר גרסה שונה בכל פרט: ״בצד תמרה״ ולא בצד עמוד, רבי אלעזר ברבי יוסי ולא רבי ישמעאל, ו״של מוצאי שבת בשבת״ ולא של שבת בערב שבת.עולא: מקום, אדם וסוג התפילה שונים לגמרי
עמוד ב · גמרא
״תפלת הערב אין לה קבע״
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה (דף כו) מציינת זמנים לשחרית ולמנחה, ועל ערבית אומרת רק ״אין לה קבע״; הגמרא שואלת מה פירוש הביטוי.
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא דוחה את הפירוש ״כל הלילה״ ומפרשת ״אין לה קבע״ כשיטה שתפילת ערבית רשות, ומביאה את מחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע ופסקי אביי ורבא.
- מאי אין לה קבע?״תפלת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע״ — מה פירוש?שאלה: מה פירוש אין לה קבע
- אילימא כל הלילההצעה: ״אי בעי מצלי כוליה ליליא״ — שאפשר להתפלל בכל הלילה.הצעה: אפשר להתפלל כל הלילה
- ליתנידחייה: אם כך ״ליתני תפלת הערב כל הלילה״! המשנה היתה כותבת זאת בפירוש.דחייה: אם כך המשנה היתה אומרת כל הלילה
- כמאן דאמר רשות״אלא מאי אין לה קבע — כמאן דאמר תפלת ערבית רשות״: אין חיוב קבוע בה.תירוץ: אין לה קבע כשיטה שערבית רשות
- מחלוקת תנאיםרב יהודה אמר שמואל: רבן גמליאל אומר חובה, רבי יהושע אומר רשות.מחלוקת: רבן גמליאל חובה, רבי יהושע רשות
- אביי״אמר אביי: הלכה כדברי האומר חובה״.אביי: הלכה כדברי האומר חובה
- רבא״ורבא אמר: הלכה כדברי האומר רשות״.רבא: הלכה כדברי האומר רשות
עמוד ב · גמרא
רבן גמליאל ורבי יהושע: רשות או חובה
בקצרה — על מה הסוגיה
תלמיד שומע תשובות שונות משני חכמים, ורבן גמליאל מתעמת עם רבי יהושע בפני בעלי התריסין.
רבי יהושע מנסה שלא לחלוק בפומבי, אך מודה שאמר ״רשות״, והמעשה ממשיך להדחת רבן גמליאל.
- התלמיד שואל את רבי יהושעתלמיד בא לרבי יהושע: ״תפלת ערבית רשות או חובה״? ענה לו רבי יהושע: רשות.מעשה: רבי יהושע ענה לתלמיד שערבית רשות
- רבן גמליאל: חובההתלמיד בא לרבן גמליאל ושאל אותה שאלה, ורבן גמליאל ענה: חובה.רבן גמליאל ענה לאותו תלמיד שערבית חובה
- והלא רבי יהושעהתלמיד: ״והלא רבי יהושע אמר לי רשות״?!התלמיד: אבל רבי יהושע אמר לי רשות
- בעלי תריסיןרבן גמליאל: ״המתן עד שיכנסו בעלי תריסין״ — חכמים שמנצחים זה את זה בהלכה, ואז נדון בכך (רש״י).רבן גמליאל: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין
- השאלה שובכשנכנסו, התלמיד שאל שוב ורבן גמליאל חזר ואמר חובה.התלמיד חזר ושאל, רבן גמליאל ענה חובה
- כלום יש חולק?רבן גמליאל פנה לחכמים: ״כלום יש אדם שחולק בדבר זה״? — כדי לברר אם רבי יהושע עדיין עומד על דעתו.רבן גמליאל: האם מישהו חולק על כך
- לאורבי יהושע: לאו — לא חולק, שלא רצה להתווכח עם הנשיא בפומבי.רבי יהושע: אין חולק
- משמך אמרו לירבן גמליאל: ״והלא משמך אמרו לי רשות״!רבן גמליאל: והרי בשמך אמרו לי שערבית רשות
- עמוד על רגליךרבן גמליאל: ״יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך״.רבן גמליאל: עמוד על רגליך ויעידו בך
- אלמלא אני חירבי יהושע: אילו הייתי חי והתלמיד מת — ״יכול החי להכחיש את המת״. עכשיו ששניהם חיים — ״היאך יכול החי להכחיש את החי״; על כרחי אני מודה שאמרתי רשות (רש״י).רבי יהושע מודה: אמרתי לו רשות
עמוד ב · המשך לדף כ״ח
הדחת רבן גמליאל ומינוי רבי אלעזר בן עזריה
בקצרה — על מה הסוגיה
רבן גמליאל ממשיך לדרוש ורבי יהושע עומד, והעם מתמרמר.
מחליטים להעביר את רבן גמליאל, מחפשים מחליף, ובוחרים ברבי אלעזר בן עזריה — והגמרא ממשיכה בדף כ״ח עם שיחתו עם אשתו ועם תוצאות המינוי.
- רבי יהושע עומדרבן גמליאל ישב ודרש ורבי יהושע עמד על רגליו עד שהעם התמרמר ואמרו לחוצפית המתורגמן: עמוד — שתוק (רש״י). הוא שתק.רבן גמליאל דרש ורבי יהושע עמד, חוצפית שתק
- עד כמה נצעריההעם אמרו: ״עד כמה נצעריה וניזיל״ — עד מתי ימשיך רבן גמליאל לצער את רבי יהושע? ״בראש השנה אשתקד צעריה״ — בשנה שעברה ציווה עליו לבוא אליו במקלו ובמעותיו ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו; ״בבכורות במעשה דרבי צדוק צעריה״ — גם שם העמידו על רגליו, כמו כאן (רש״י). ״הכא נמי צעריה״ — ועכשיו בפעם השלישית.העם: עד מתי יצער רבן גמליאל את רבי יהושע
- נעבריהמסקנתם: ״תא ונעבריה״ — נעביר אותו מנשיאותו.מסקנה: מעבירים את רבן גמליאל מהנשיאות
- מאן נוקים ליה?״מאן נוקים ליה״ — את מי נעמיד במקומו?שאלה: את מי מעמידים במקומו
- רבי יהושעהצעה: ״נוקמיה לרבי יהושע״.הצעה: רבי יהושע
- בעל מעשהדחייה: ״בעל מעשה הוא״ — יצטער רבן גמליאל עוד יותר.דחייה: רבי יהושע בעל המעשה, יצער את רבן גמליאל
- רבי עקיבאהצעה אחרת: ״נוקמיה לרבי עקיבא״.הצעה: רבי עקיבא
- דלית ליה זכות אבותדחייה: ״דילמא עניש ליה״ רבן גמליאל, ״דלית ליה זכות אבות״.דחייה: אין לרבי עקיבא זכות אבות, שמא יענישנו
- רבי אלעזר בן עזריהההצעה שהתקבלה: ״נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה״, שיש בו שלוש מעלות: הוא חכם — אם רבן גמליאל יקשה לו, ״מפרק ליה״, יתרץ ולא יובך; הוא עשיר — אם יש צורך ״לפלוחי לבי קיסר״, לייצג את ישראל בחצר הקיסר, יוכל ללכת ולשאת בהוצאות; והוא דור עשירי לעזרא — ״דאית ליה זכות אבות״, ולכן רבן גמליאל ״לא מצי עניש ליה״, כפי שחששו לגבי רבי עקיבא.הצעה: רבי אלעזר בן עזריה — חכם, עשיר, בעל זכות אבות
- אימליך באינשי ביתיבאו ושאלוהו: ״ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא״? ענה: ״איזיל ואימליך באינשי ביתי״, והלך להתייעץ עם אשתו.רבי אלעזר: אתייעץ באנשי ביתי
- דלמא מעברין לךדף כ״חאשתו: ״דלמא מעברין לך״ — שמא יעבירו אותך גם כן (רש״י).האשה: שמא יעבירו אותך כפי שהעבירו אותו
- כסא דמוקראדף כ״חרבי אלעזר ענה במשל: ״לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר״ — מוטב שישתמש אדם יום אחד בכוס זכוכית יקרה ויתכבד בה, ואם תישבר למחר — תישבר (רש״י). כלומר, כדאי לקבל את הכבוד גם אם לא יימשך.תשובה: מוטב יום אחד בכבוד, ואם יתבטל יתבטל
- לית לך חיורתאדף כ״חאשתו: ״לית לך חיורתא״ — אין לך שיער לבן של זקנה, ונאה לדרשן להיות זקן (רש״י).האשה: אין לך שיער לבן
- ניסאדף כ״חבאותו יום היה בן שמונה עשרה, ״אתרחיש ליה ניסא״ ושמונה עשרה שורות שיער לבנו.נס: באותו יום הלבינו שמונה עשרה שורות בזקנו
- כבן שבעיםדף כ״חמכאן שאמר: ״הרי אני כבן שבעים שנה״ ולא ״בן שבעים״, כי נראה זקן הרבה יותר מגילו.הסבר: לכן אמר כבן שבעים ולא בן שבעים
- שומר הפתחדף כ״חבאותו יום ״סלקוהו לשומר הפתח״ ונתנה רשות לתלמידים להיכנס, כי רבן גמליאל הכריז: ״כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס״.שומר הפתח הוסר, התלמידים נכנסו
- ספסליםדף כ״חבאותו יום ״אתוספו כמה ספסלי״ בבית המדרש מרוב התלמידים שנכנסו. רבי יוחנן: נחלקו בכך אבא יוסף בן דוסתאי וחכמים — ״חד אמר״ נוספו ארבע מאות ספסלים, ״וחד אמר״ שבע מאות.נוספו ספסלים: לדעה אחת ארבע מאות, לאחרת שבע מאות
- חלשה דעתיהרבן גמליאל דאג: ״דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל״; בחלומו ראה ״חצבי חיורי דמליין קטמא״ — כדים מלאים אפר.רבן גמליאל חשש שמנע תורה מישראל
- ולא היא״ולא היא״ — החלום הוצג כדי ״ליתובי דעתיה״, לא כי התלמידים ריקים.תשובה: החלום רק כדי ליישב את דעתו
- עדיות נשנית בו ביוםדף כ״ח״תנא: עדיות בו ביום נשנית״ — מסכת עדויות נשנתה באותו יום, ״וכל היכא דאמרינן בו ביום״ — זה היום. מתוך ריבוי התלמידים לא נשארה הלכה מסופקת שלא פירשוה (רש״י). ״ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש״ אפילו שעה אחת, אלא ישב ולמד עמהם.עדיות נשנית באותו יום, ורבן גמליאל נשאר בבית המדרש
חשבו לפני שממשיכים
מדוע דחו את ההצעה למנות את רבי עקיבא ואת רבי יהושע, ולמה נבחר רבי אלעזר בן עזריה?
רבי יהושע בעל המעשה, ויצטער רבן גמליאל; רבי עקיבא אין לו זכות אבות ושמא יענישנו. רבי אלעזר חכם (מפרק קושיות), עשיר (לפלוח לבי קיסר) ועשירי לעזרא — בעל זכות אבות.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.