ברכות כ״ח
פיוס רבן גמליאל וחזרתו לצד ר׳ אלעזר בן עזריה, זמן תפילת מוסף, צוואות חכמים, ומקור מספר ברכות התפילה וברכת המינים.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את סיפור הדחת רבן גמליאל: מינויו של ר׳ אלעזר בן עזריה, פתיחת בית המדרש לכל, ושאלת הגר העמוני שמכריעים בה כרבי יהושע.
אחר כך רבן גמליאל מתפייס עם רבי יהושע ונקבע הסדר דרשות משותף.
מכאן הדף עובר לדיני תפילה: זמן מוסף, סדר מנחה ומוסף, הפסוק ״נוגי ממועד״, ואכילה לפני תפילה בסיפור רב אויא.
אחר כך משנה על תפילת ר׳ נחוניא בן הקנה, ובעקבותיה ברייתות על צוואות ר׳ אליעזר ור׳ יוחנן בן זכאי;
משנה על שמונה עשרה והתפילה בדרך, ומקור מספר הברכות ותקנת ברכת המינים, כשהסוגיה על שמואל הקטן נמשכת אל דף כט.
עמוד א · המשך מדף כז׳
מינוי ר׳ אלעזר בן עזריה והתרבות התלמידים
→ תחילת הסוגיה בדף כ״זבקצרה — על מה הסוגיה
בעקבות הדחת רבן גמליאל: אשתו של ר׳ אלעזר בן עזריה חוששת שיעבירו גם אותו ושהוא צעיר מדי, ונעשה לו נס של שיבה.
באותו יום נפתחו שערי בית המדרש, נוספו ספסלים רבים, נשנתה מסכת עדיות, ורבן גמליאל נשאר ולמד עם כולם.
- רקערקע מהדף הקודם: רבן גמליאל הודח מהנשיאות והחכמים בחרו במקומו את ר׳ אלעזר בן עזריה. כעת הגמרא מספרת על שיחתו עם אשתו.רקע: ר׳ אלעזר בן עזריה מונה לנשיא ומשוחח עם אשתו
- חשש אשתואשתו חוששת: ״דלמא מעברין לך״ — שמא יעבירו גם אותך מהנשיאות, כשם שהעבירו את רבן גמליאל (רש״י: יורידוך מן הנשיאות בשביל אחר).אשתו: שמא יעבירו גם אותך מהנשיאות
- משל הכוסהוא משיב במשל עממי: ״לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא״ — יסתפק אדם בכוס יקרה ליום אחד, ואם תישבר למחר — שתישבר. כלומר: יש לנצל את ההזדמנות ואין לוותר עליה מחשש לעתיד.תשובה: ננצל את ההזדמנות גם אם תימשך רק יום אחד
- לית לך חיורתאהיא מעלה טענה נוספת: ״לית לך חיורתא״ — אין לך שערות לבנות, ואין נאה שבראש החכמים יעמוד צעיר שעדיין לא הלבין שערו.אשתו: אתה צעיר מדי, אין לך שיבה
- הנסביום ההוא היה בן שמונה עשרה שנה, ונעשה לו נס: ״אהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא״ — הופיעו לו שמונה עשרה שורות של שערות לבנות (רש״י: שורות של זקנה).נס: שמונה עשרה שורות שיבה הופיעו לו
- הסבר לדבריומכאן מובן מדוע אמר ר׳ אלעזר בן עזריה ״הרי אני כבן שבעים שנה״ ולא ״בן שבעים שנה״: הוא נראה זקן הרבה יותר מגילו האמיתי, אך לא היה באמת בן שבעים.לכן אמר כבן שבעים ולא בן שבעים
- סילוק שומר הפתחבאותו יום סילקו את שומר הפתח ונתנו לתלמידים רשות להיכנס. רבן גמליאל נהג להכריז ״כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס״ — מי שאינו שלם במידותיו ובלימודו; עם המינוי התחלפה הגישה, וכל הרוצה ללמוד נכנס.שומר הפתח הוסר ובית המדרש נפתח לכל מי שרוצה ללמוד
- ספסלים שנוספובאותו יום נוספו ספסלים רבים. ר׳ יוחנן מספר שאבא יוסף בן דוסתאי וחכמים חלוקים בכמה: אחד אמר ארבע מאות ספסלים ואחד אמר שבע מאות.נוספו ארבע מאות או שבע מאות ספסלים באותו יום
- דאגת רבן גמליאלרבן גמליאל נחלשה דעתו: ״דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל״ — שמא מנע תורה בגלל הקפדתו. הראו לו בחלומו ״חצבי חיורי דמליין קטמא״ — כדים לבנים מלאים אפר, רמז שאף התלמידים החדשים אינם ראויים (רש״י).רבן גמליאל חושש שמנע תורה, ובחלום רואים כדי אפר
- ולא היאהגמרא דוחה: ״ולא היא״ — לא כך הדבר. החלום לא בא לומר שהתלמידים ריקים, אלא ״ליתובי דעתיה״ — כדי להרגיע אותו שלא יצטער.דחייה: החלום בא רק להרגיע אותו, לא לפסול תלמידים
- עדיות בו ביוםמסכת עדיות נשנתה באותו יום, וכל מקום שנאמר ״בו ביום״ הכוונה ליום זה. מרוב התלמידים והפלפול לא נשארה הלכה שנתלתה בספק בבית המדרש — כולן פורשו (רש״י).עדיות נשנתה באותו יום ולא נותרה הלכה בספק
- רבן גמליאל נשארגם רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה: הוא לא נטר טינה למדיחיו אלא ישב עם החבורה ולמד עמה.רבן גמליאל נשאר ולמד עם החבורה בלי טינה
עמוד א · גמרא
גר עמוני: מותר לבוא בקהל?
בקצרה — על מה הסוגיה
גר עמוני שואל אם מותר לו לשאת בת ישראל. רבן גמליאל אוסר מכוח הפסוק, ורבי יהושע מתיר: סנחריב בלבל את העמים ו״כל דפריש מרובא פריש״.
רבן גמליאל מביא נבואה על שיבת בני עמון, רבי יהושע משיב בנבואה אחרת שעדיין לא התקיימה, וההיתר התקבל.
- שאלת הגריהודה, גר עמוני, בא לפני החכמים בבית המדרש באותו יום ושאל: ״מה אני לבא בקהל״ — האם מותר לו לשאת בת ישראל.הגר העמוני שואל אם מותר לו לשאת בת ישראל
- רבן גמליאל: אסוררבן גמליאל משיב: ״אסור אתה לבא בקהל״ — האיסור על עמוני חל גם עליו.רבן גמליאל: אסור, האיסור על עמוני חל עליו
- רבי יהושע: מותררבי יהושע חולק: ״מותר אתה לבא בקהל״.רבי יהושע: מותר לו לבוא בקהל
- קושיית רבן גמליאלרבן גמליאל מקשה: הרי כבר נאמר ״לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳״ (דברים כג) — ואיך אפשר להתיר?קושיה: הפסוק אוסר עמוני ומואבי, איך להתיר?
- סנחריב בלבלרבי יהושע: ״וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין״? סנחריב מלך אשור עלה ובלבל את כל האומות והושיב עמים אחרים, כמו שנאמר ״ואסיר גבלות עמים״ — ולכן יושבי עמון כיום אינם עמונים לפי גזעם.תשובה: סנחריב ערבב את העמים, אין עמוני לפי גזע
- כל דפרישואף אם ייתכן שהגר מצאצאי עמון — ״כל דפריש מרובא פריש״: מי שיצא מתוך תערובת שאין מבחינים בה בין האסור למותר, מניחים שבא מן הרוב. מאחר שגרים מרוב האומות מותרים בקהל, גם הוא מותר.תשובה נוספת: הפורש מתערובת נחשב כבא מהרוב המותר
- שבות בני עמוןרבן גמליאל מקשה שוב: הרי נאמר ״ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון״ (ירמיהו) — העמונים כבר שבו לארצם, והגר הוא מצאצאיהם.קושיה: נאמר שבני עמון ישובו, וכבר שבו
- שבות עמי ישראלרבי יהושע משיב: ״והלא כבר נאמר ושבתי את שבות עמי ישראל״ (עמוס) — ועדיין לא שבו. אם נבואה כזו לא התקיימה עדיין, אין לסמוך על כך שהנבואה על עמון כבר התקיימה; מחשיבים רק דברים שידוע בבטחה שקרו.תשובה: נבואת שיבת ישראל עוד לא התקיימה, וגם זו לא ודאית
- ההיתרההכרעה: ״מיד התירוהו לבא בקהל״ — דעת רבי יהושע התקבלה. עוד למדנו שרבן גמליאל ישב באותו יום בבית המדרש ונשא ונתן בהלכה.מסקנה: התירו את הגר העמוני לבוא בקהל
חשבו לפני שממשיכים
רבי יהושע התיר את הגר מפני ערבוב העמים. כשרבן גמליאל הביא נבואה על שיבת בני עמון — איך השיב לו רבי יהושע?
הוא הביא נבואה נוספת, ״ושבתי את שבות עמי ישראל״, שגם היא עדיין לא התקיימה; ומיד התירוהו לבוא בקהל.
עמוד א · גמרא
פיוס ר׳ יהושע וחזרת רבן גמליאל
בקצרה — על מה הסוגיה
רבן גמליאל הולך לפייס את רבי יהושע, מקבל ממנו תוכחה ומתפייס בזכות כבוד אביו. רבי יהושע שולח הודעה לבית המדרש והחכמים נועלים את השערים, אך הוא בא בעצמו;
רבי עקיבא, כששומע שרבי יהושע התפייס, מסכים להשכים עמו לפתח רבן גמליאל.
נשארת השאלה מה לעשות ברבי אלעזר בן עזריה, וההסדר: רבן גמליאל דורש שלוש שבתות והוא שבת אחת.
- רבן גמליאל הולך לפייסאחרי שדעת רבי יהושע התקבלה, אמר רבן גמליאל: ״הואיל והכי הוה״ — מאחר שכך היה — אלך ואפייס את רבי יהושע.רבן גמליאל מחליט ללכת לפייס את רבי יהושע
- כותלים שחוריםכשהגיע לביתו ראה את הכתלים שחורים ואמר: ״מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה״ — מקירות ביתך ניכר שאתה עושה פחמים (רש״י). עד אז לא ידע שרבי יהושע מתפרנס בעבודה קשה.רבן גמליאל מבין מהכתלים השחורים שרבי יהושע פחמי
- אוי לו לדוררבי יהושע משיב בתוכחה: ״אוי לו לדור שאתה פרנסו״ — שאינך יודע בצערם של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.רבי יהושע: אוי לדור שמנהיגו אינו יודע צער תלמידי חכמים
- נעניתי לךרבן גמליאל מבקש: ״נעניתי לך מחול לי״ — דברתי כנגדך יותר מן הראוי (רש״י). רבי יהושע לא השגיח. הוסיף: ״עשה בשביל כבוד אבא״ — למען אביו, רבן שמעון בן גמליאל, והוא התפייס.רבן גמליאל מבקש מחילה ורבי יהושע מתפייס למען כבוד אביו
- מי ילך לחכמיםשאלו: ״מאן ניזיל ולימא להו לרבנן״ — מי ילך ויודיע לחכמים שרבי יהושע התפייס? (ייתכן שהחכמים עצמם לא ששו לשליחות שמשמעה החזרת רבן גמליאל.) כובס אחד אמר: ״אנא אזילנא״ — אני אלך.כובס מתנדב להודיע את הפיוס לחכמים
- הודעת רבי יהושערבי יהושע שלח לבית המדרש: ״מאן דלביש מדא ילבש מדא״ — מי שרגיל ללבוש מדים (רש״י: הרגיל בנשיאות) ימשיך בנשיאותו, שלא יאמר מי שאינו לובש מדים ללובשם: ״שלח מדך ואנא אלבשיה״ — פשוט את מדיך ואלבשם.רבי יהושע: הנשיא הרגיל ימשיך, שלא יבוא אחר ויחליפו
- רבי עקיבא נועלהחכמים חשבו שהשליחות מטעם רבן גמליאל, ורבי עקיבא אמר: ״טרוקו גלי״ — נעלו את השערים, ״דלא ליתו עבדי דרבן גמליאל ולצערו לרבנן״ — שלא יבואו משרתי רבן גמליאל ויצערו את החכמים.רבי עקיבא מורה לנעול את השערים בפני משרתי רבן גמליאל
- רבי יהושע בא בעצמורבי יהושע החליט ללכת בעצמו. הקיש על הדלת ושינה את הלשון: ״מזה בן מזה יזה״ — כהן בן כהן שמזה מי חטאת (רש״י) ימשיך להזות; ומי שאינו כזה לא יאמר לו: ״מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה״ — מימיך מי מקווה ואפרך אפר סתם ולא אפר פרה אדומה.רבי יהושע בא בעצמו ושב על אותו משל במילים אחרות
- נתפייסת?רבי עקיבא שאל: ״רבי יהושע נתפייסת״? אם כן ״כלום עשינו אלא בשביל כבודך״ — ההדחה נעשתה לכבודך, ואם אתה מוחל — למחר נשכים יחד לפתחו של רבן גמליאל.רבי עקיבא: אם התפייסת, נלך יחד אל רבן גמליאל
- היכי נעבידנשארה השאלה מה לעשות ברבי אלעזר בן עזריה, שמונה במקום רבן גמליאל: ״היכי נעביד״?מה עושים עם ר׳ אלעזר בן עזריה שכבר מונה?
- לא להעביראפשרות ראשונה — ״נעבריה״ — אי אפשר: ״גמירי מעלין בקדש ואין מורידין״, מקובל שעולים בקדושה ואין מורידים. מי שכבר היה נשיא אין להורידו.תשובה: אין להעבירו, כי מעלים בקודש ואין מורידים
- חלוקה שווהאפשרות שנייה — ״מר חדא שבתא ומר חדא שבתא״ — כל אחד דורש שבת אחת: ״אתי לקנאויי״ — יבואו לקנא, כי יצטרכו להכריע מי הנשיא בפועל.תשובה: שבת לכל אחד תביא לקנאה על מי הנשיא
- ההסדר שנקבעהפתרון: ״לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא״ — רבן גמליאל דורש שלוש שבתות ור׳ אלעזר בן עזריה שבת אחת.מסקנה: רבן גמליאל דורש שלוש שבתות ור׳ אלעזר שבת אחת
- שבת של מי היתהמכאן ההסבר למה שנאמר ״שבת של מי היתה — של רבי אלעזר בן עזריה היתה״ (רש״י: במסכת חגיגה): לא בכל שבת ישב הוא בראש.מכאן שהשבת ההיא היתה של ר׳ אלעזר בן עזריה
- התלמיד ששאלהתלמיד ששאל בתחילת הסיפור אם תפילת ערבית רשות או חובה היה רבי שמעון בן יוחאי (רש״י).מי ששאל על ערבית היה רבי שמעון בן יוחאי
עמוד א · גמרא
זמן תפילת מוסף ו״נוגי ממועד״
🔑 מפתח לסוגיה
זמן תפילת מוסף נקבע במשנה לכל היום, ור׳ יהודה סובר שזמנה עד שבע שעות (רש״י). הגמרא מבררת מה דינו של המאחר, איזו תפילה קודמת כשיש שתיים, ומה אומר הכתוב על מי שמאחר לשיטת ר׳ יהודה.
בקצרה — על מה הסוגיה
מזמן מוסף (כל היום, ובכל זאת מי שמאחר נקרא פושע) עוברים לשאלה איזו תפילה קודמת כשיש לפניו מנחה ומוסף, ולפסק ר׳ יוחנן שמנחה קודמת.
ר׳ זירא מוודא שהפסק הוא אכן של ר׳ יוחנן ולא של ר׳ יהושע בן לוי, ושני חכמים דורשים את ״נוגי ממועד״ על המאחרים תפילה לשיטת ר׳ יהודה.
- מוסף כל היוםהגמרא חוזרת לזמן מוסף: ״ושל מוספין כל היום״ — זמנה כל היום, כדברי חכמים (רש״י).זמן מוסף הוא כל היום, לדעת חכמים
- ונקרא פושער׳ יוחנן מוסיף: למרות שזמנה כל היום, המאחר אותה כל כך ״נקרא פושע״.ר׳ יוחנן: המאחר מוסף יותר מדי נקרא פושע
- שתי תפילותברייתא: מי שיש לפניו להתפלל מנחה ומוסף — ״מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף״, כי מנחה ״תדירה״ (בכל יום) ומוסף אינה תדירה. רש״י מתאר את המקרה: הוא איחר את מוסף עד שהגיע זמן מנחה. מקדים את מנחה בתחילת זמנה, כדי שלא ייקרא ״פושע״ גם עליה; ומוסף אינו מפסיד, כי לדעת חכמים זמנו כל היום.תנא קמא: מנחה קודמת למוסף כי היא תדירה
- מוסף קודםר׳ יהודה חולק: מתפלל ״של מוסף ואחר כך של מנחה״, כי מוסף ״מצוה עוברת״ — זמנה עובר (עד שבע שעות לשיטתו), ומנחה ״מצוה שאינה עוברת״ — זמנה ארוך יותר.ר׳ יהודה: מוסף קודם כי זמנה עובר ואילו למנחה זמן ארוך
- הלכהר׳ יוחנן פוסק: ״הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף״ — כדברי חכמים.ר׳ יוחנן: הלכה שמנחה קודמת למוסף
- ר׳ זירא בפתחמסופר על ר׳ זירא: כשנחלש מרוב לימוד ישב בפתח בית ר׳ נתן בר טובי, כדי לקום מפני החכמים העוברים ולקבל שכר על כיבוד תלמידי חכמים.רקע: ר׳ זירא יושב בפתח בית ר׳ נתן בר טובי לקבל שכר
- מאן אמר הלכהכשיצא ר׳ נתן בר טובי שאל אותו ר׳ זירא: ״מאן אמר הלכה בי מדרשא״ — מה נאמר כעת בבית המדרש להלכה?ר׳ זירא שואל מה נאמר להלכה בבית המדרש
- אין הלכה כר׳ יהודהר׳ נתן משיב: כך אמר ר׳ יוחנן — ״אין הלכה כרבי יהודה״ שאמר שמתפלל מוסף ואחר כך מנחה.ר׳ נתן: ר׳ יוחנן אמר שאין הלכה כר׳ יהודה
- ר׳ יוחנן אמרה?ר׳ זירא שואל: ״רבי יוחנן אמרה״? האם ר׳ יוחנן עצמו אמר זאת?ר׳ זירא: ר׳ יוחנן עצמו אמר זאת?
- ארבעים פעמיםר׳ נתן: ״אין״ — כן, ר׳ יוחנן אמרה. ״תנא מיניה ארבעין זמנין״ — ר׳ זירא חזר ולמד אותה מפי ר׳ נתן ארבעים פעמים, כדי לקבעה בזכרונו. משום כך תמה ר׳ נתן מה מיוחד בה.ר׳ נתן: כן; ור׳ זירא חזר עליה ארבעים פעמים
- חדא או חדתר׳ נתן שואל: ״חדא היא לך, או חדת היא לך״ — האם זו הלכה יחידה ששמעת מר׳ יוחנן ולכן היא חביבה עליך, או שנתחדש לך בה דבר (רש״י: שסברת שאחר אמרה)?ר׳ נתן: האם שמועה זו חביבה עליך או חדשה לך?
- חדת היא ליר׳ זירא: ״חדת היא לי״ — ״מספקא לי ברבי יהושע בן לוי״: סברתי שר׳ יהושע בן לוי אמרה, ועכשיו התברר שר׳ יוחנן אמרה.ר׳ זירא: חדשה לי, חשבתי שר׳ יהושע בן לוי אמרה
- נוגי — מוסףר׳ יהושע בן לוי: המתפלל מוסף לאחר שבע שעות, לשיטת ר׳ יהודה, עליו נאמר ״נוגי ממועד אספתי ממך היו״ (צפניה).ריב״ל: על המאחר מוסף אחרי שבע שעות נאמר ״נוגי״
- נוגי לשון שברהגמרא שואלת: ״מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא״ — מנין שהמילה נוגי פירושה שבר?קושיה: מנין שנוגי פירושו שבר?
- תרגום רב יוסףכך מתרגם רב יוסף את הפסוק: ״תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו זמני מועדיא״ — שבר בא על שונאי ישראל (לשון נקייה) על שאיחרו את זמני המועדות (רש״י: מועדי התפילות).תשובה: רב יוסף מתרגם נוגי לשבר שבא על המאחרים
- נוגי — שחריתר׳ אלעזר: המתפלל שחרית לאחר ארבע שעות, לשיטת ר׳ יהודה, עליו נאמר אותו פסוק, ״נוגי ממועד״.ר׳ אלעזר: המאחר שחרית אחרי ארבע שעות — עליו נוגי
- נוגי לשון צערהגמרא שואלת: ״מאי משמע דהאי נוגי לישנא דצערא הוא״ — מנין שנוגי פירושו צער?קושיה: מנין שנוגי פירושו צער?
- דלפה נפשי מתוגהמהפסוק ״דלפה נפשי מתוגה״ (תהלים) — שם תוגה היא צער, ולכן נוגי הוא לשון צער.תשובה: בפסוק דלפה נפשי מתוגה תוגה היא צער
- בתולותיה נוגותרב נחמן בר יצחק מביא ראיה אחרת: ״בתולותיה נוגות והיא מר לה״ (איכה) — הבתולות עצובות והיא מרה.תשובה אחרת: בפסוק בתולותיה נוגות פירושו עצובות
עמוד ב · גמרא
רב אויא ואכילה לפני מוסף
בקצרה — על מה הסוגיה
אביי בודק מדוע רב אויא החלש לא בא לדרשת רב יוסף: הוא לא רצה לאכול לפני מוסף ולא להקדים תפילה לציבור.
אביי דוחה את שתי הטענות, והגמרא פוסקת שאין הלכה כרב הונא ולא כר׳ יהושע בן לוי שאסרו לטעום לפני תפילה.
- רקעבעקבות זמן מוסף: רב אויא חלה ולא בא לדרשת רב יוסף. הדרשה נערכה בשבת לפני מוסף, ואחריה הלכו להתפלל (רש״י). למחרת בא אביי להרגיע את רב יוסף ולברר שהיעדרו לא היה מזלזול.רקע: רב אויא לא בא לדרשת רב יוסף, אביי בודק למה
- מאי טעמאאביי שאל את רב אויא: ״מאי טעמא לא אתא מר לפרקא״ — מדוע לא באת לדרשה?אביי: מדוע לא באת לדרשה?
- חלש לבירב אויא: ״דהוה חליש לבאי ולא מצינא״ — לבי היה חלש ולא יכולתי.רב אויא: הייתי חלש ולא יכולתי לבוא
- מדוע לא טעמתאביי: ״אמאי לא טעמת מידי ואתית״ — מדוע לא אכלת משהו כדי להתחזק ובאת?אביי: למה לא אכלת משהו והגעת?
- רב הונארב אויא: ״לא סבר לה מר להא דרב הונא״ — רב הונא אמר ״אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין״.רב אויא: רב הונא אסר לטעום קודם מוסף
- להתפלל ביחידאביי דוחה: ״איבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד״ — היה עליך להתפלל מוסף ביחידות, ואז לטעום ולבוא.אביי: היה עליך להתפלל מוסף ביחיד ואז לאכול
- להקדים לציבוררב אויא מקשה: ״ולא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן״ — ״אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור״.רב אויא: אסור להקדים תפילה לתפילת הציבור
- בצבור שנואביי: ״לאו אתמר עלה אמר רבי אבא בצבור שנו״ — האיסור רק למי שבבית הכנסת עם הציבור (רש״י). הטענה נדחתה, אך הוברר מדוע לא בא.אביי: האיסור להקדים רק למי שנמצא עם הציבור
- אין הלכה כרב הונאהגמרא מסכמת: ״ולית הלכתא לא כרב הונא״ — אין הלכה שאסור לטעום לפני מוסף.מסקנה: אין הלכה כרב הונא, מותר לטעום לפני מוסף
- ריב״ל על מנחהר׳ יהושע בן לוי אמר: ״כיון שהגיע זמן תפלת מנחה, אסור לו לאדם שיטעום כלום״ עד שיתפלל מנחה.ר׳ יהושע בן לוי: משהגיע זמן מנחה אסור לטעום
- גם לא כריב״להגמרא פוסקת ״ולית הלכתא״ גם לא כר׳ יהושע בן לוי; אין איסור לטעום לפני מנחה ומוסף.מסקנה: אין הלכה גם כר׳ יהושע בן לוי
עמוד ב · משנה
תפילתו של ר׳ נחוניא בן הקנה
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מספרת שר׳ נחוניא בן הקנה התפלל תפילה קצרה בכניסתו לבית המדרש וביציאתו; כשנשאל על כך הסביר. הברייתא מביאה את נוסח שתי התפילות.
- משנהמשנה: ר׳ נחוניא בן הקנה היה מתפלל תפילה קצרה כשנכנס לבית המדרש וכשיצא ממנו.ר׳ נחוניא בן הקנה התפלל בקצרה בכניסה וביציאה מבית המדרש
- מה מקום לתפלהשאלו אותו: ״מה מקום לתפלה זו״ — מה טיבה? בית המדרש אינו מקום סכנה שמצריך תפילה בכניסה וביציאה.שואלים: מה טיבה של תפילה זו, הרי אין סכנה בבית המדרש
- בכניסה וביציאהר׳ נחוניא: בכניסה אני מתפלל ״שלא יארע דבר תקלה על ידי״ — שלא אטעה בהוראה בבית המדרש; וביציאה ״אני נותן הודאה על חלקי״ — מודה על גורלי.ר׳ נחוניא: בכניסה מתפלל שלא אכשל, ביציאה מודה על חלקו
- נוסח הכניסהברייתא — נוסח הכניסה: מבקש ״שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה״. לפי רש״י גם ״וישמחו בי חברי״ נכלל במה שהוא מתפלל שלא יקרה: שלא ייכשל וחבריו ישמחו לאידו — כך היו נגרמות שתי רעות, הכישלון שלו והעונש שלהם על שמחתם (ויש מפרשים בפשטות: שישמחו בו חבריו כשיורה נכון). הוא מפרט: ״ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא״, ומבקש גם על חבריו — שלא ייכשלו בהלכה, ״ואשמח בהם״.בכניסה: מתפלל שלא יכשל בהלכה ושגם חבריו לא יכשלו
- נוסח היציאהבנוסח היציאה מודה ששם חלקו ״מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות״ — אלה סוחרים או עמי הארץ ששיחתם בטלה (רש״י). הוא משווה: שניהם משכימים ועמלים ורצים, אך הוא לתורה, לשכר ולחיי העולם הבא, והם לדברים בטלים, בלי שכר ולבאר שחת.ביציאה: מודה שחלקו מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות
עמוד ב · ברייתות
צוואות ר׳ אליעזר ור׳ יוחנן בן זכאי
בקצרה — על מה הסוגיה
אגב דברי ר׳ נחוניא על חלקו בין יושבי בית המדרש: ר׳ אליעזר החולה מורה לתלמידיו ארבע הנהגות לחיי העולם הבא.
ר׳ יוחנן בן זכאי בוכה מפני הדין שלפני מלך מלכי המלכים, מברך את תלמידיו שתהיה עליהם יראת שמים כיראת בשר ודם, ובשעת פטירתו מצווה לפנות כלים ולהכין כסא לחזקיהו.
- ר׳ אליעזר חולהכשחלה ר׳ אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו ואמרו: למדנו אורחות חיים, כללים להנהגת חיינו, כדי שנזכה בהם לחיי העולם הבא.תלמידי ר׳ אליעזר מבקשים ממנו אורחות חיים לעולם הבא
- עצות ר׳ אליעזרר׳ אליעזר מורה: ״הזהרו בכבוד חבריכם״; ״מנעו בניכם מן ההגיון״ — שלא להרגילם יותר מדי במקרא (רש״י; ולפי פירוש אחר — משיחת ילדים); ״הושיבום בין ברכי תלמידי חכמים״; ובתפילה ״דעו לפני מי אתם עומדים״ — כדי להתפלל ביראה ובכוונה (רש״י).ר׳ אליעזר: כבוד חברים, חינוך הבנים, ויראה בתפילה
- ר׳ יוחנן בוכהכשחלה ר׳ יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו, ומשראה אותם התחיל לבכות.ר׳ יוחנן בן זכאי חולה ובוכה מול תלמידיו
- מפני מה בוכהתלמידיו אמרו לו: ״נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק״ — עמוד הימיני הוא עמוד חשוב (רש״י: כעמוד יכין של שלמה) — ״מפני מה אתה בוכה״?התלמידים: אתה נר ישראל, מפני מה אתה בוכה?
- מלך בשר ודםר׳ יוחנן: אילו הוליכו אותי לפני מלך בשר ודם — שחייו זמניים, וכעסו, כליאתו ומיתתו אינם לעולם, ואפשר לפייסו בדברים ובממון — עדיין הייתי בוכה. ועכשיו מוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים החי לעולם, שכעסו, כליאתו ומיתתו לעולם (רש״י: לעולם הבא), ואי אפשר לפייסו או לשחדו. ולא עוד: יש לפני שתי דרכים, גן עדן וגיהנם, ואיני יודע לאיזו מוליכים אותי.ר׳ יוחנן: מלך המלכים אי אפשר לפייס, ואיני יודע לאן אלך
- ברכנוהתלמידים ביקשו ברכה, והוא ברך: ״יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם״.ר׳ יוחנן מברך: שתהיה יראת שמים כיראת בשר ודם
- עד כאן?התלמידים תמהו: ״עד כאן״? האם זה כל מה שאתה מאחל, ולא יותר מיראת בשר ודם (רש״י)?התלמידים: רק עד כאן, ולא יותר מיראת בשר ודם?
- ולואיר׳ יוחנן: ״ולואי״ — הלוואי שתגיעו לכך! וראיה: אדם העובר עבירה אומר ״שלא יראני אדם״ — מתבייש מבני אדם; ואם יתבייש מהקדוש ברוך הוא כמו מבני אדם, לא יחטא.ר׳ יוחנן: הלוואי, אדם בעבירה חושש מבני אדם בלבד
- פטירת ר׳ יוחנן בן זכאיהמשך דברי ר׳ יוחנן בן זכאי: ברגע פטירתו ציווה ״פנו כלים מפני הטומאה״ — להוציא את הכלים מן הבית, שלא ייטמאו בטומאת אוהל המת (רש״י), וגם ״הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא״ — חזקיהו המלך בא ללוות אותו (רש״י).ריב״ז בפטירתו: פנו כלים מהטומאה, הכינו כסא לחזקיהו
חשבו לפני שממשיכים
תלמידי ר׳ יוחנן בן זכאי תמהו על ברכתו, שתהיה מורא שמים כמורא בשר ודם. איזו ראיה הביא להסביר שזו ברכה גדולה?
כשאדם עובר עבירה הוא אומר ״שלא יראני אדם״; אילו התבייש מהקדוש ברוך הוא כמו מבני אדם — לא היה חוטא.
עמוד ב · משנה
משנה: שמונה עשרה, מעין שמונה עשרה ותפילה בדרך
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מביאה שלוש שיטות בחיוב התפילה המלאה: רבן גמליאל בכל יום, רבי יהושע מעין, ורבי עקיבא לפי שגורת התפילה בפיו.
אחר כך דעת ר׳ אליעזר על תפילת קבע, ודין התפילה במקום סכנה ובדרכים, ובמיוחד הכיוון לירושלים.
- רבן גמליאלמשנה: רבן גמליאל אומר ״בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה״ — את התפילה המלאה, בכל יום.רבן גמליאל: בכל יום מתפללים את התפילה המלאה
- רבי יהושערבי יהושע: ״מעין שמונה עשרה״ — די לו בתפילה מקוצרת, שהגמרא תפרש מהי (רש״י).רבי יהושע: די בתפילה מקוצרת, מעין שמונה עשרה
- רבי עקיבארבי עקיבא — שיטת ביניים: ״אם שגורה תפלתו בפיו״, רגילה בפיו, מתפלל את המלאה; ואם לאו — מעין שמונה עשרה.רבי עקיבא: מלאה למי שתפילתו שגורה, אחרת מעין
- רבי אליעזררבי אליעזר: ״העושה תפלתו קבע — אין תפלתו תחנונים״: מי שתפילתו שגרה קבועה ואינה בקשת רחמים — תפילתו פגומה. מה יוצא מכך להלכה, הגמרא תבאר.רבי אליעזר: תפילה כשגרה קבועה אינה תחנונים
- במקום סכנהרבי יהושע: ההולך ״במקום סכנה״ ואינו יכול להתפלל תפילה שלמה מתפלל תפילה קצרה: ״הושע ה׳ את עמך את שארית ישראל״ — בקשת הצלה — ״בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך״ (הגמרא תפרש), ״ברוך אתה ה׳ שומע תפלה״.במקום סכנה: מתפלל תפילה קצרה של בקשת הצלה
- רוכב על חמורמי שרוכב על חמור: אם יכול — ירד ויתפלל; אם אינו יכול לרדת (רש״י: אין מי שיאחז את החמור) — ״יחזיר את פניו״ לצד ירושלים; ואם אינו יכול — ״יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים״.הרוכב: יורד, ואם לא — מפנה פניו, ואם לא — מכוון לבו
- בספינה ובאסדאאותו דין למי שהולך ״בספינה או באסדא״ (רש״י: רפסודה, עצים קשורים) ואינו יכול להפנות את גופו: ״יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים״.בספינה או ברפסודה: מכוון את לבו כנגד קדשי הקדשים
עמוד ב · גמרא
כנגד מה שמונה עשרה, ועומק הכריעה
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת על מה נשען מספר שמונה עשרה הברכות, ושלוש תשובות: אזכרות במזמור דוד, אזכרות בקריאת שמע, וחוליות השדרה.
מדברי ר׳ יהושע בן לוי על החוליות עוברים לכמה צריך לכרוע בתפילה.
- כנגד מיהגמרא שואלת על מספר הברכות: ״הני שמונה עשרה כנגד מי״ — על מה נשען המספר כשתיקנו את התפילה?על מה נשען מספר שמונה עשרה הברכות?
- אזכרות בתהליםר׳ הלל בנו של ר׳ שמואל בר נחמני: כנגד שמונה עשרה אזכרות שם ה׳ שאמר דוד במזמור ״הבו לה׳ בני אלים״ (תהלים כט), מזמור הרומז לאבות, לגבורות ולקדושת השם (רש״י).ר׳ הלל: כנגד שמונה עשרה אזכרות בתהלים כט
- אזכרות בקריאת שמערב יוסף: כנגד שמונה עשרה אזכרות של שם ה׳ ״שבקריאת שמע״.רב יוסף: כנגד שמונה עשרה אזכרות בקריאת שמע
- חוליות השדרהר׳ תנחום בשם ר׳ יהושע בן לוי: כנגד ״שמונה עשרה חוליות שבשדרה״.ר׳ תנחום בשם ריב״ל: כנגד שמונה עשרה חוליות בשדרה
- כריעה עד שיתפקקור׳ תנחום בשם ר׳ יהושע בן לוי: המתפלל כורע בברכות שחובה לכרוע בהן ״עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה״ — עד שיבלטו החוליות (רש״י: שיראו הקשרים).המתפלל כורע עד שחוליות השדרה בולטות
- שיעור עולאעולא: ״עד כדי שיראה איסר כנגד לבו״ — שיעור הכריעה הוא שתיווצר כנגד הלב בליטה בגודל איסר: לפי רש״י, בכריעה נוצרים שני קמטים בבשר, אחד מלמעלה ואחד מלמטה, וביניהם בשר ברוחב מטבע איסר. (ויש מפרשים: שיתכופף עד שיוכל לראות איסר המונח לפניו.)עולא: לכרוע עד שיראה איסר כנגד לבו
- נענוע ראשר׳ חנינא: ״כיון שנענע ראשו — שוב אינו צריך״ — די בנענוע הראש.ר׳ חנינא: די בנענוע הראש בכריעה
- הגבלת רבארבא מגביל: זה רק ״והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע״ — כשמתאמץ ונראה ככורע (רש״י: ניכר שחפץ לכרוע ומצטער); אבל לכתחילה יש להתכופף יותר.רבא: נענוע ראש מספיק רק למי שמתאמץ ונראה ככורע
עמוד ב · גמרא
תשע עשרה ברכות: ברכת המינים
בקצרה — על מה הסוגיה
המנין נראה שגוי: יש תשע עשרה ברכות. ר׳ לוי מסביר שברכת המינים נתקנה ביבנה, ומוצא לה רמז בכל אחת משלוש השיטות.
- תשע עשרהאחרי שהגמרא מנתה שמונה עשרה, היא מתמיהה: ״הני תמני סרי תשסרי הווין״ — הרי הן תשע עשרה!קושיה: הברכות הן תשע עשרה ולא שמונה עשרה
- ביבנה תקנוהר׳ לוי: ״ברכת המינים ביבנה תקנוה״ — היא לא נכללה במנין המקורי אלא נתקנה אחר כך (רש״י: לאחר זמן מרובה).תשובה: ברכת המינים נתקנה ביבנה, לא במנין המקורי
- כנגד מי תקנוהאך המנין נסמך על רמזים, ולכן שואלים: ״כנגד מי תקנוה״ — כנגד מה נתקנה הברכה התשע עשרה?על מה נסמכת ברכת המינים?
- לר׳ הלללפי ר׳ הלל (הבו לה׳ בני אלים): כנגד ״אל הכבוד הרעים״ — אזכרה של הקדוש ברוך הוא שאינה שם הויה אלא כינוי.לשיטת ר׳ הלל: כנגד אל הכבוד הרעים
- לרב יוסףלפי רב יוסף (קריאת שמע): כנגד ״אחד״ שבקריאת שמע — שאינו שם ה׳ אך מבטא את תמצית האמונה.לשיטת רב יוסף: כנגד המילה אחד בקריאת שמע
- לר׳ תנחוםלפי ר׳ תנחום בשם ר׳ יהושע בן לוי (השדרה): כנגד ״חוליא קטנה שבשדרה״ — חוליה קטנה בסוף השדרה.לשיטת ר׳ תנחום: כנגד חוליה קטנה בסוף השדרה
עזרים — טבלת שיטות
שמונה עשרה — ותשע עשרה
| ר׳ הלל | רב יוסף | ר׳ תנחום בשם ר׳ יהושע בן לוי | |
|---|---|---|---|
| שמונה עשרה הברכות כנגד | שמונה עשרה אזכרות ב״הבו לה׳ בני אלים״ | שמונה עשרה אזכרות בקריאת שמע | שמונה עשרה חוליות בשדרה |
| ברכת המינים כנגד | ״אל הכבוד הרעים״ | ״אחד״ שבקריאת שמע | חוליה קטנה שבשדרה |
עמוד ב · המשך לדף כט׳
שמואל הקטן ששכח ברכת המינים
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא על תקנת ברכת המינים בידי שמואל הקטן, ועל כך ששכחה.
בדף כט הגמרא שואלת מדוע לא העלוהו, כי המתפלל שטעה בברכה זו מופסק, ונדון אם יש לחשוש שצדיק יחזור בו. הדיון נמשך אל תוך דף כט.
- תקנת הברכהברייתא: שמעון הפקולי (רש״י: מוכר צמר גפן) סידר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל ביבנה. אמר רבן גמליאל: ״כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים״, ושמואל הקטן עמד ותקנה.שמואל הקטן תיקן את ברכת המינים לבקשת רבן גמליאל
- ששכחהבשנה אחרת, כשעבר לפני התיבה, ״שכחה״ שמואל הקטן את הברכה.בשנה אחרת שכח שמואל הקטן את הברכה
- השקיףדף כט״והשקיף בה שתים ושלש שעות״ — התבונן וניסה להיזכר שעתיים-שלוש (רש״י), ״ולא העלוהו״ — לא הפסיקו אותו מלעמוד לפני התיבה.ניסה להיזכר שעתיים-שלוש ולא הפסיקו אותו
- אמאי לא העלוהודף כטהגמרא שואלת: ״אמאי לא העלוהו״? הרי אמר רב: שליח ציבור שטעה בכל ברכה אין מעלין אותו, אך ״בברכת המינים מעלין אותו״, כי ״חיישינן שמא מין הוא״ ואינו רוצה לקלל את עצמו.קושיה: שליח ציבור שטעה בברכת המינים מופסק, למה לא הופסק?
- שאני שמואל הקטןדף כטהגמרא משיבה: ״שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה״ — הוא עצמו תיקן אותה, ואין לחשוש לו.תשובה: שמואל הקטן שונה, כי הוא עצמו תיקן את הברכה
- שמא חזר בודף כטהגמרא שואלת: ״וניחוש דלמא הדר ביה״ — ונחשוש שמא חזר בו, ואף שהיה צדיק הרשיע?קושיה: שמא חזר בו והפך למין?
- טבא לא הוי בישאדף כטאביי: ״גמירי, טבא לא הוי בישא״ — מקובל בידינו שטוב אינו נעשה רע.אביי: מקובל שאדם טוב אינו נעשה רע
- ובשוב צדיקדף כטהגמרא מקשה: ״ולא״? הרי כתוב ״ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול״ (יחזקאל יח) — צדיק יכול להפוך לרשע.קושיה: בנביא כתוב שצדיק חוזר מצדקתו
- רשע מעיקרודף כטאביי: ״ההוא רשע מעיקרו״ — הכתוב מדבר באדם שהיה רשע בתחילה, עשה תשובה וחזר להרשיע (רש״י); אבל ״צדיק מעיקרו״ — לא.תשובה: הפסוק על רשע מעיקרו, צדיק מעיקרו לא יחזור
- יוחנן כהן גדולדף כטהגמרא מקשה שוב: ״ולא?! והא תנן״: ״אל תאמין בעצמך עד יום מותך״, שהרי יוחנן כהן גדול שימש שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי — צדיק שהפך למין.קושיה: המשנה מזהירה שהכהן הגדול יוחנן נעשה צדוקי
- הוא ינאי הוא יוחנןדף כטאביי: ״הוא ינאי הוא יוחנן״ — יוחנן כהן גדול הוא אותו אדם כמו ינאי המלך, שהרג את חכמי ישראל (רש״י). ינאי היה ״רשע מעיקרו״: בתחילה רשע, אחר כך חזר בתשובה ושימש בכהונה, ובסוף חזר לרשעתו. זה בדיוק המקרה שאביי כבר העמיד בו את הפסוק ״ובשוב צדיק״. כך יוחנן אינו סותר את הכלל ״טבא לא הוי בישא״, שעוסק בצדיק מעיקרו.תשובה: יוחנן הוא ינאי, רשע מעיקרו, ואין סתירה
- ינאי לחודדף כטרבא חולק: ״ינאי לחוד ויוחנן לחוד״ — ינאי רשע מעיקרו, ו״יוחנן צדיק מעיקרו״.רבא: ינאי ויוחנן שני אנשים, ויוחנן היה צדיק מעיקרו
- לרבא קשיאדף כטהגמרא מקשה: ״הניחא לאביי, אלא לרבא קשיא״ — לאביי נוח, אך לפי רבא יוחנן היה צדיק מעיקרו והפך לרשע, וזה סותר את כלל אביי.קושיה: לפי רבא צדיק מעיקרו חזר ונעשה רשע
- צדיק נמי הדר ביהדף כטהגמרא משיבה: ״אמר לך רבא״ — רבא יכול לומר: ״צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה״ — גם צדיק מעיקרו יכול לחזור בו, כמו יוחנן כהן גדול.תשובה: רבא סובר שגם צדיק מעיקרו יכול לחזור בו
- אמאי לא אסקוהודף כטאם כך: ״אי הכי, אמאי לא אסקוהו״ — מדוע לא הפסיקו את שמואל הקטן? השאלה הראשונה חוזרת ונשארת פתוחה, והדיון נמשך בדף כט.קושיה חוזרת: אם גם צדיק חוזר בו, למה לא הפסיקו אותו?
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.