תמורה ח׳
האם לכהן יש זכייה בבכור תם בעודו חי בימי המקדש — קושיות על רב נחמן ותירוציהן, ואחר כך מדוע אסור לכהן למכור בכור תם לישראל.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את שיטת רב נחמן מדף ז׳, שבימי המקדש אין לכהן זכייה בבכור תם חי.
חמש קושיות מברייתא על ״ונמכר הוא״, ממשנת תערובת כהן ועבד, מדין עיר הנדחת, משבועת הפקדון וממחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא נדחות בזו אחר זו — בזמן הזה, בבעל מום או בבכור בחוצה לארץ.
אחר כך שואלים אם מחלוקת תנאים על תמורה בבכור שבבית הכהן קשורה לשיטתו, ומתברר שלא.
לבסוף עוברים לדין המכירה: רב חסדא מתיר מכירת בכור תם רק מכהן לכהן, מבררים את הטעם, ומעשה מר זוטרא בבית רב אשי מלמד שקנייה בדמים מלאים מותרת.
עמוד א–ב · המשך מדף ז׳
קושיות על רב נחמן: זכייה בבכור תם חי
→ תחילת הסוגיה בדף ז׳בקצרה — על מה הסוגיה
השאלה: האם בימי המקדש לכהן יש זכייה בבכור תם כבר בחייו, כפי שרב נחמן שולל.
חמש קושיות ממשניות וברייתות מנסות להוכיח שכן, ובכל אחת מעמידים את המקור בזמן הזה, בבעל מום או בבכור שבחוצה לארץ.
- רקעהמשך מדף ז׳בדף הקודם אמר רב נחמן: בימי בית המקדש אין לכהן זכייה בבכור תם בעודו חי, כי הבכור עומד להקרבה והכהן זוכה בו רק מההקרבה ואילך. לכן המשנה שמתירה למכור בכור ״תם חי״ עוסקת בזמן הזה. הדף פותח בשורת קושיות על שיטה זו, ובכולן השאלה אחת: האם יש לכהן זכייה בבכור תם חי גם בימי המקדש. ההבחנה שחוזרת בכל הקושיות: בבכור בעל מום, שאינו קרב, הכהן זוכה מיד; המחלוקת היא רק בבכור תם, שלדעת רב נחמן הכהן זוכה בו משלחן גבוה, כלומר רק אחרי הקטרת האימורים (רש״י).רב נחמן: בימי המקדש אין לכהן זכייה בבכור תם חי
- איתיביהרבא מקשה על רב נחמן מברייתא: בבכור נאמר ״לא תפדה״ — אין לו פדיון, כלומר הוא אינו יוצא לחולין על ידי כסף (רש״י) — ובכל זאת ״ונמכר הוא״: הכהן מוכר אותו לכהן אחר, והקונה אוכלו בקדושה ולא כבשר חולין. אם הכהן מוכר אותו, כנראה שהוא שלו כבר בחייו.רבא: הברייתא קובעת שבכור נמכר, סימן שהוא של הכהן בחייו
- במאי עסקינן?באיזה זמן עוסקת הברייתא? בזמן הזה — אי אפשר, כי בסוף אותו פסוק נאמר ״ואת דמם תזרוק על המזבח״, ובזמן הזה אין מזבח. לכן מדובר בימי בית המקדש.הברייתא עוסקת בימי המקדש, כי בזמן הזה אין מזבח
- ובמאי?ובאיזה בכור? בבעל מום — אי אפשר, כי הפסוק ממשיך ״ואת חלבם תקטיר״, ובעל מום אינו ראוי להקרבה. לכן מדובר בתם, והברייתא אומרת שהוא נמכר — הרי ״אית להו לכהן זכייה בגויה״, כלומר לכהן זכות בבכור בחייו, ורב נחמן מתקשה.בתם בימי המקדש, ואם נמכר — לכהן זכייה בו בחייו
- מידי איריא?רב נחמן דוחה: אין הכרח שכל חלקי הפסוק עוסקים בעניין אחד. תחילת הפסוק, שממנה לומדים שהבכור ״נמכר הוא״ בלי פדיון, עוסקת בבעל מום; וסופו, הקרבת הדם והחלב, עוסק בתם — ובתם לא נאמר שהוא נמכר.רב נחמן: תחילת הפסוק בבעל מום וסופו בתם
- מתיב רב משרשיארב משרשיא מקשה ממשנה: ״כהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה״ — נולדו בן כהן ובן עבד של הכהן ואין יודעים מי מי. כשהם גדלים הם משחררים זה את זה בשטר, כדי שבכל מקרה יהיו בני חורין. עד אז ״שניהם אוכלין בתרומה״, כי גם עבד כהן אוכל בתרומה, ו״חולקין חלק אחד על הגורן״: כשהם באים יחד הם מקבלים חלק אחד בלבד, שהרי רק אחד מהם כהן. ובכור בהמה שנולד להם: ״ירעו עד שיסתאבו״ — עד שייפול בו מום, ואז ״יאכלו במומן״.רב משרשיא: במשנת תערובת כהן ועבד הבכור רועה עד שיסתאב
- במאי עסקינן?באיזה זמן עוסקת המשנה? בזמן הזה — מה שונה הבכור שלהם משלנו? גם אצלנו בכור תם ממתין עד שייפול בו מום, ואין כאן חידוש. לכן מדובר בימי המקדש: ״אי אמרת בשלמא אית ליה לכהן זכייה בגוויה״ — מובן שהם מחזיקים בו, שמא הם הכהן וכבר זכו בו. אבל אם אין לכהן זכייה — ״ליתי גזבר ולישקלה״: שגזבר המקדש יקח את הבכור מידם ויקריבו, ולא יניחו לו לרעות.בימי המקדש: אם אין לכהן זכייה, הגזבר היה לוקח את הבכור
- לעולם בזמן הזהרב נחמן עונה: המשנה עוסקת בזמן הזה, ויש הבדל בין הבכור ״דידן״ לזה של התערובת. אצלנו ״יהבינן ליה לכהן במומייהו״: משנפל מום חייבים למסור את הבכור לכהן, ואם לא — זה גזל, אף שבעל מום מותר גם לזרים. אצלם כל אחד אומר ״אני כהן״ — זה ממון המוטל בספק, והמוציא מחברו עליו הראיה, ולכן אין גזל והבכור נשאר בידם גם משנפל בו מום (רש״י).בזמן הזה: אצלנו מוסרים לכהן, ואצלם הספק מפקיע
- לישנא אחרינאלשון אחרת בקושיית רב משרשיא: אם המשנה עוסקת בזמן הזה, ״מאי איריא בכורות דהלין ספיקות״ — למה דווקא לבכורות של בני התערובת נאמר שירעו עד שיסתאבו? גם בכורות רגילים של ישראל ירעו עד שייפול בהם מום. לכן המשנה עוסקת בימי המקדש.לשון אחר: בזמן הזה למה לציין דווקא בכורות הספיקות?
- ואי בבעל מוםובאיזה בכור? אם בבעל מום — מה פירוש ״ירעו עד שיסתאבו״, והרי הוא ״מסואבין וקיימין״, כבר בעל מום. לכן מדובר בתם. ובכל זאת המשנה אומרת שאין הם מוכרים אותו — ״והכי הוא דלא מזבני ודאי״: דינם שאינם מוכרים כי כל אחד ספק כהן; מכאן שכהן ודאי כן מוכר בכור תם חי גם בימי המקדש, וזו ראיה נגד רב נחמן.בתם: ספק כהן אינו מוכר, ומכאן שכהן ודאי מוכר
- לעולם בזמן הזהרב נחמן עונה: המשנה עוסקת בזמן הזה, ומה שהקשית שגם אצלנו הבכור רועה — אינו דומה. אצלנו ״לא מצינן מדחינן ליה לכהן״: אין ספק כהונה, ולכן כשכהן בא לתבוע את הבכור אי אפשר לעכבו בידינו, והוא נמסר לכהן. הספיקות כן ״מדחו לכהן״, כי כל אחד מהם אומר לו ״אנא כהן״ — ולכן הבכור נשאר בידם, רועה עד שיסתאב, והם עצמם אוכלים אותו במומו (רש״י). זה החידוש של המשנה, ואין בה ראיה לימי המקדש.אצלנו אי אפשר לדחות כהן; אצלם כל אחד טוען שהוא הכהן
- מיתיבימיתיבים מברייתא בדין עיר הנדחת: בעיר הנדחת (דברים יג) ממיתים את כל החיים בה ושורפים את כל שללה. רבי שמעון דורש: ״בהמתה״ — בהמה שלה ולא של גבוה, ולכן פרט לבכור ולמעשר בהמה שבה, שאינם נהרגים; ו״שללה״ — פרט לכסף מעשר שני שבה.רבי שמעון: בכור ומעשר בהמה אינם נהרגים בעיר הנדחת
- במאי עסקינן?באיזה זמן? בזמן הזה — אין עיר הנדחת, כי ״אין עושין עיר הנדחת אלא בבית דין של שבעים ואחד״ ואין היום סנהדרין. לכן מדובר בימי המקדש.עיר הנדחת אינה נוהגת בזמן הזה, ולכן מדובר בימי המקדש
- ובמאי?באיזה בכור? בבעל מום — ״היינו בהמתה״: הוא ממון הכהן ולא של גבוה (רש״י), ולכן ממילא נכלל ב״בהמתה״ ואין מקום למעטו. לכן המיעוט נאמר בבכור תם.בעל מום כבר נכלל בבהמתה, ולכן המיעוט נאמר בתם
- אי אמרת בשלמאאם יש לכהן זכייה בבכור תם חי — מובן: הבכור הוא ממון הכהן ואינו ״שלל שמים״, ולכן ״שללה״ אינו ממעט אותו, והוצרך מיעוט מיוחד מ״בהמתה״ — בהמה שיש לגבוה חלק בה אינה ״בהמתה״ (רש״י). אבל אם אין לכהן זכייה בתם חי, הבכור כולו של גבוה, ו״תיפוק ליה משללה״ — שהרי דורשים ״ולא שלל שמים״, והמיעוט ״בהמתה״ מיותר. הרי שיש לכהן זכייה בתם חי, ורב נחמן מתקשה.אם אין לכהן זכייה, שללה כבר ממעט ובהמתה מיותר
- לעולם בבעל מוםאפשר לומר שמדובר בבעל מום, והקושיה ״היינו בהמתה״ אינה קושיה: ההרג חל רק במי ״שנאכל בתורת בהמתה״, כבהמת חולין רגילה. בכור ומעשר אינם נאכלים כך אף כשהם בעלי מום, ולכן הוצרך המיעוט.בעל מום: בכור ומעשר אינם נאכלים כבשר חולין, ולכן מיעוט
- דתנןראיה לכך ממשנה: פסולי המוקדשין (קדשים שנפל בהם מום) נמכרים ונשחטים בשוק הטבחים ונשקלים בליטרא, כדי שההקדש לא יפסיד — ״חוץ מן הבכור ומן המעשר״, שהנאתם לבעלים ולא להקדש, ולכן אין נוהגים בהם מנהג חולין.המשנה מוציאה בכור ומעשר מדין מכירה כבשר חולין
- מיתיבימיתיבים מדין שבועת הפקדון: מי שכפר בפקדון ונשבע לשקר מוסיף חומש ומביא אשם. הכתוב אומר ״ומעלה מעל בה׳״, אף שהפרשה עוסקת בממון אדם מחברו, ״לרבות קדשים קלים, שהן ממון בעלים״ — דברי רבי יוסי הגלילי. לפי רש״י מדובר גם בבכור או במעשר שהופקדו אצל חבירו.רבי יוסי הגלילי: שבועת פקדון נוהגת גם בקדשים קלים
- בן עזאיבן עזאי אומר: הרבוי הוא ״לרבות שלמים״ — שהם בוודאי ממונו של בעליהם. מעשר בהמה לא, כי אינו ממונו ואינו יכול למוכרו (רש״י).בן עזאי: הרבוי הוא לשלמים, שהם ממונו הוודאי
- אבא יוסי בן דוסאיאבא יוסי בן דוסאי מוסר שבן עזאי אמר זאת ״בבכור בלבד״: כהן שהפקיד את בכורו אצל חבירו וכפר בו. שלמים אינם נחשבים ממונו, כי קדושה שורה עליהם — הם טעונים סמיכה, נסכים ותנופת חזה ושוק (רש״י).אבא יוסי בן דוסאי: בן עזאי ריבה רק בכור, לא שלמים
- במאי עסקינן?באיזה זמן? בזמן הזה — אי אפשר, כי הברייתא שנתה את הבכור ״דומיא דשלמים״, ושלמים אינם נוהגים בזמן הזה (אין מזבח). לכן מדובר בימי המקדש.הברייתא כוללת שלמים, שאינם בזמן הזה, ולכן בימי המקדש
- ובמאי?באיזה בכור? בבעל מום — אי אפשר, כי הברייתא שנתה אותו ״דומיא דשלמים״, והשלמים שמדובר בהם הם תמימים (רש״י). לכן מדובר בתם — ו״שמע מינה אית ליה לכהן זכייה בגוויה״: לכהן זכות בבכור בחייו, ורב נחמן מתקשה.בתם, ולכן לכהן זכייה בבכור חי — קושיה לרב נחמן
- אמר אבייאביי מתרץ: מדובר בבכור תם גם בימי המקדש, אבל בבכור ״בחוצה לארץ״. סתם בכור שם אינו עומד להקרבה, ולכן הכהן זוכה בו בחייו. וכך עולה משיטת רבי שמעון, ״אם באו תמימין יקרבו״: רק אם הובאו לבית המקדש הם קרבים, ואין חובה להביאם. לכן אין ראיה לבכור שבארץ ישראל.אביי: בבכור בחוצה לארץ, שסתמו אינו עומד להקרבה
- מיתיבימיתיבים ממחלוקת בדין תמורה: כהנים שקיבלו בכור מישראל והמירו בו — לדעת רבי עקיבא אין בכך כלום, וילף זאת מחטאת ואשם. אמר לו רבי יוחנן בן נורי: ״מה לי אם אינו מימר בחטאת ואשם״ — שם אין הכהנים זוכים בבשר בחייהן אלא לאחר ההקרבה; ו״בבכור שזכין בחייו״ הדין שונה. הרי שבבכור הכהנים זוכים בחייו.רבי יוחנן בן נורי: בבכור הכהנים זוכים בחייו, לא כבחטאת ואשם
- במאי עסקינן?באיזה בכור? בבעל מום — אי אפשר, כי הדברים נשנו ״דומיא דחטאת ואשם״, והם תמימים, שהכהנים זוכים בהם רק אחרי זריקת הדם. לכן בבכור תם, ושנוי בו שזכין בו בחייו — שלא כרב נחמן.הדיון דומה לחטאת ואשם התמימים, ולכן בבכור תם — קושיה
- אמר רבינארבינא עונה: גם המשנה הזאת עוסקת בבכור בחוצה לארץ, ו״רבי שמעון היא״ — שאמר שאם באו תמימים יקרבו. כמו שהעמדנו את הברייתא של שבועת הפקדון, כך כאן.רבינא: גם משנה זו בבכור בחוצה לארץ כרבי שמעון
עזרים — טבלת שיטות
הקושיות על רב נחמן ותירוציהן
| הקושיה | התירוץ | |
|---|---|---|
| ברייתא: לא תפדה | הבכור נמכר — הכהן זוכה בו בחייו | רישא בבעל מום וסיפא בתם |
| משנה: תערובת כהן ועבד | הבכור רועה ואינו נלקח לגזבר | בזמן הזה; הספק מפקיע מנתינה |
| רבי שמעון: עיר הנדחת | המיעוט בהמתה מוכיח שהבכור ממון כהן | בעל מום אינו נאכל כחולין |
| ברייתא: שבועת פקדון | הבכור כשלמים — ממון הבעלים | בכור בחוצה לארץ (אביי) |
| משנה: רבי יוחנן בן נורי | הכהנים זוכים בבכור בחייו | בכור בחוצה לארץ (רבינא) |
חשבו לפני שממשיכים
מדוע בבכור תם שבחוצה לארץ הכהן זוכה בו בחייו גם בימי המקדש, ואילו בארץ ישראל לא?
כי סתם בכור בחוצה לארץ אינו עומד להקרבה: רבי שמעון אומר שאם באו תמימים לבית המקדש הם קרבים, ומשמע שאין חובה להביאם (אביי).
עמוד ב · גמרא
לימא כתנאי: תמורה בבכור שבבית הכהן
בקצרה — על מה הסוגיה
בוחנים אם מחלוקת התנאים בברייתא על תמורה בבכור שבבית הכהן קשורה לשיטת רב נחמן. מתברר שלא: זו מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא, בבכור בחוצה לארץ.
לימא כתנאי — מה תולים במה?
השאלה: האם מחלוקת תנאים בתמורה בבכור שבבית הכהן היא מחלוקת אם לכהן יש זכייה בבכור תם בחייו?
רב נחמןבימי המקדש אין לכהן זכייה בבכור תם בחייו
החולקים עליולכהן יש זכייה בבכור תם בחייו
מחלוקת בברייתא
- תנא קמא: בבית הבעלים עושים תמורה; בבית הכהן הכהן ממיר ואין הבעלים ממירים
- רבי שמעון בן אלעזר: משבא לידי כהן אין עושים תמורה כלל
שלבי ההעמדה
- הצעה תנא קמא סבור שיש לכהן זכייה ולכן ממיר; רבי שמעון בן אלעזר סבור שאין, כרב נחמן נדחה
- העמדה ״הא רבי יוחנן בן נורי, הא רבי עקיבא״: תנא קמא כרבי יוחנן בן נורי (הכהן ממיר), רבי שמעון בן אלעזר כרבי עקיבא; ומדובר בבכור בחוצה לארץ, שלכולי עלמא יש בו זכייה (רש״י) מסקנה
- לימא כתנאימציעים לקשור את שיטת רב נחמן למחלוקת תנאים. בברייתא: בכור ״בבית הבעלים — עושין תמורה״, ובבית הכהן אין עושין תמורה. ורבי שמעון בן אלעזר אומר: ״כיון שבא לידי כהן״ — אין עושין תמורה. השאלה: האם המחלוקת היא אם לכהן יש זכייה בבכור תם בחייו (רש״י)?לימא כתנאי: האם התנאים חלוקים בזכייה כרב נחמן?
- היינו תנא קמא!קשה: דברי רבי שמעון בן אלעזר נראים כדברי התנא הראשון, הרי ״היינו תנא קמא״. אם כך, על מה הם חלוקים?קושיה: רבי שמעון בן אלעזר נראה כתנא קמא — במה חלוקים?
- מאי לאומציעים הסבר: התנא הראשון אומר ש״בבית כהן הוא עושה תמורה״, כלומר הכהן ממיר והבעלים אינם ממירים — ומכאן שיש לכהן זכייה בבכור, בניגוד לרב נחמן. ורבי שמעון בן אלעזר אומר שמשבא לידי כהן אין עושים תמורה כלל, אף לא הכהן — כרב נחמן, שאין לכהן זכייה.הצעה: תנא קמא — לכהן זכייה וממיר; רבי שמעון בן אלעזר — אין
- לא קשיאדוחים: ״לא קשיא״. שתי הדעות הן מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא בשאלה אם הכהן ממיר בבכור, ומדובר בבכור בחוצה לארץ, שבו לכולי עלמא יש לכהן זכייה. התנא הראשון כרבי יוחנן בן נורי — הכהן ממיר; ורבי שמעון בן אלעזר כרבי עקיבא — אף שיש לכהן זכייה, הכהן אינו ממיר (רש״י).אין קושיה: זו מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא
עמוד ב · גמרא
מכירת בכור תם מכהן לישראל
🔑 מפתח לסוגיה
במשנה בדף ז׳ נאמר שמוכרים בכור תם חי, ורב חסדא בא לצמצם למי מותר למכור. הצירוף ״כהן המסייע בבית הגרנות״ הוא כהן שעוזר לבעל התבואה בגורן כדי שיתנו לו תרומה — דבר שאסרו חכמים, כי הוא נראה כקבלת שכר ויש בו חילול השם (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
רב חסדא מתיר מכירת בכור תם חי רק מכהן לכהן. מבררים את הטעם, ומתוך מעשה מר זוטרא בבית רב אשי מתברר שקנייה בדמים מלאים אינה נראית ככהן המסייע בבית הגרנות.
- רב חסדארב חסדא מגביל את ההיתר שבמשנה למכור בכור תם חי: ״כהן לכהן״ מותר, אבל ״כהן לישראל — אסור״.רב חסדא: מותר למכור בכור תם רק מכהן לכהן, לא לישראל
- מאי טעמא?מה ההבדל בין קונה כהן לקונה ישראל, ומה החשש במכירה לישראל?קושיה: מה טעם האיסור למכור לישראל?
- דלמא אזיל ישראלהטעם: ״דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא״ — הישראל עלול להטיל בבכור מום בידיים, ולבוא לחכם (שרק הוא מתיר שחיטת בכור שנפל בו מום) ולומר ״בכור זה נתן לי כהן במומו״, ולהתירו בלי שהמום נפל מאליו. בקונה כהן אין חשש, כי כהן צריך להביא עדים שהמום נפל מאליו, שכן כהנים אינם נאמנים בזה (רש״י).החשש: ישראל יטיל מום ויאמר שהכהן נתנו כך
- ומי שרי חכם הכי?מקשים: וכי חכם מתיר כך? הרי אמר רב: ״אין רואין בכור לישראל אלא אם כן כהן עמו״. אם כך הישראל לא יוכל לטעון ״כהן נתנו לי במומו״, כי החכם ידרוש שיביא את הכהן שנתנו (רש״י).קושיה: חכם לא יתיר בכור לישראל בלי כהן, ואין חשש כזה
- טעם אחררב הונא בריה דרב יהושע נותן טעם אחר: ״נראה ככהן המסייע בבית הגרנות״. בכור תם שווה מעט, כי הקונה צריך להמתין עד שיפול בו מום; והכהן המוכר אותו בזול לישראל נראה כמי שמוזיל כדי שהישראל יתן לו בעתיד מבכוריו — כמו כהן העוזר בגורן כדי לקבל תרומה (רש״י).רב הונא בריה דרב יהושע: מכירה בזול נראית כמסייע בגורן
- מר זוטרא בבית רב אשימעשה: מר זוטרא בא לבית רב אשי, והגישו לו בשר. אמרו לו לאכול, כי הוא ״מיברי משום דבוכרא הוא״ — בשר בכור מבריא. שאל מר זוטרא ״מנא לכו הא״ — הרי אינכם כהנים, מנין לכם? אמרו: ״דזבן לן פלוני כהן״ — כהן מכר לנו.מר זוטרא בבית רב אשי: הוגש בשר בכור שנקנה מכהן
- לא סבירא לכו?מר זוטרא מקשה: האם אינכם סוברים כדברי רב הונא בריה דרב יהושע, שאסור לקנות בכור מכהן כי נראה כמסייע בבית הגרנות?מר זוטרא: לרב הונא בריה דרב יהושע אסור לקנות מכהן
- מיזבן זבנינןהם עונים: אין אנו סוברים כך במקרה שלנו, כי ״אנן מיזבן קא זבנינן״ — קנינו בכסף מלא ולא קיבלנוהו במתנה, ולכן אין חשש של סיוע.בני הבית: קנינו בכסף מלא, ולכן אין חשש סיוע
- ולא סבירא לכו הדתנןמר זוטרא מביא ראיה ממשנה: ״עד כמה ישראל חייב ליטפל בבכור״ — לגדלו לפני שימסור אותו לכהן: שלושים יום בדקה וחמישים בגסה. ואם הכהן אומר בתוך הזמן ״תנהו לי בתוך זמנו״ — לא יתנו לו. וטעם רב ששת: ״נראה ככהן המסייע בבית הגרנות״, כי הכהן מציל את הבעלים מטרחת הבכור (רש״י). הרי גם כאן יש חשש של סיוע.מר זוטרא: במשנה אסור לתת לכהן בכור בתוך זמן הטיפול
- התם מוכחא מילתאתשובה: שם ״מוכחא מילתא״ — לקיחת הבכור בתוך זמן הטיפול היא סיוע גלוי, שמציל את הבעלים מן הטרחה. כאן קנינו בדמים מלאים, ואין זה נראה כסיוע.בני הבית: שם הסיוע גלוי, וכאן משלמים דמים
- לשון אחרלשון אחר בתשובה: שם הבעלים ״לא יהיב דמי״ — אינו משלם לכהן עבור טירחתו, ולכן נראה שהבכור עצמו הוא שכרו; וכאן ״קא יהיב דמי״, ולכן אין זה דומה.לשון אחר: שם אין תשלום, וכאן הקונה משלם דמים
- מאי אמרת?מקשים: ״מאי אמרת מוזיל כהן גביה״ — ואולי הכהן הוזיל במחיר כי הוא סבור שכשיהיה לישראל בכור נוסף יתן לו אותו?קושיה: אולי הכהן מוזיל כדי לקבל בכורות בעתיד
- לא, דמסיק אדעתיהלא: הכהן ״מסיק אדעתיה״ — מעלה על דעתו שהדמים שבידו עכשיו עדיפים על בכור עתידי שאינו בטוח, שאולי הישראל לא יתן לו כלל (רש״י). ולכן הוא אינו מוזיל.לא: הכהן מעדיף מחיר מלא עכשיו על בכור עתידי
- בוצינא טב מקראדף ט׳והפתגם: ״בוצינא טב מקרא״ — קישוא קטן שכבר בשל עכשיו טוב מדלעת גדולה שתבשיל אחר כך. לכן הכהן לא יוותר על מחיר מלא למען בכור עתידי.בוצינא טב מקרא: מה שבידך עכשיו עדיף על עתיד לא בטוח
חשבו לפני שממשיכים
מדוע טעמו של רב חסדא קשה, וכיצד זה מוביל לטעם אחר?
כי אין חכם רואה בכור לישראל בלי כהן, ולכן הישראל אינו יכול לטעון ״כהן נתן לי במומו״. לכן רב הונא בריה דרב יהושע מציע טעם אחר: מראית עין של כהן המסייע בבית הגרנות.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.