בכורות ל״ח

עדות חזקיה אבי עקש: אחורים לחליקה

1. רקעבדף הקודם אמר רב תחליפא לרב חסדא שפירוש ״מקדח וחיסומו״ ודאי נכון, ושיש לסמוך עליו כמו על עדותו של חזקיה אבי עקש. כאן הגמרא מביאה את אותה עדות ובודקת אותה.רקע: הגמרא מביאה את עדות חזקיה אבי עקש ובודקת אותה
2. משנההעדותחזקיה העיד ביבנה לפני רבן גמליאל, בשם רבן גמליאל הזקן: כלי ש״אין לו תוך בכלי חרס״ אין לו ״אחורים לחליקה״, כלומר אין הבדל בין צדדיו: נטמא תוכו — נטמא גבו, ונטמא גבו — נטמא תוכו. לפי רש״י, ״תוך״ הוא הצד שמשתמשים בו, גם אם אין לו בית קיבול.משנה: כלי בלי תוך, נטמא גבו נטמא תוכו
3. קושיהכלי חרסבכלי חרס התורה תלתה את הטומאה בתוכו: ״אשר יפול מהם אל תוכו״ (ויקרא יא, לג). לכן כשיש לו תוך הוא נטמא, וכשאין לו תוך הוא אינו נטמא כלל — ואיך אפשר לדבר על ״נטמא גבו״?קושיה: בכלי חרס אין תוך אין טומאה כלל
4. תירוץכלי שטףרבי יצחק בר אבין: העדות אינה על כלי חרס אלא על כלי שטף (כגון כלי עץ), שמיטמא גם בלי בית קיבול. המשפט הוא ״כל שאין לו תוך בכלי חרס — ״כנגדו בכלי שטף״, כלומר בכלי שטף שאין לו תוך אין הבדל בין גבו לתוכו.תירוץ: העדות על כלי שטף שמיטמא גם בלי תוך
5. קושיהלמה לתלות בחרס?אם מדובר בכלי שטף, למה לתלות את הדין בכלי חרס? אפשר לומר ישר: ״כל שאין לו תוך בכלי שטף״.קושיה: למה לתלות בחרס ולא לומר ישר כלי שטף
6. קא משמע לן״הא קא משמע לן״: התלייה בכלי חרס מלמדת דין נוסף — כלי שטף ש״יש לו תוך״ דינו ככלי חרס, והטומאה הולכת אחרי התוך: נטמא תוכו — נטמא גם גבו, אבל אם נטמא רק גבו, התוך אינו נטמא. כך המשנה מלמדת שני דינים: כלי בלי תוך — אין חילוק בין צדדיו; כלי עם תוך — יש חילוק, כמו בכלי חרס.תשובה: מלמד שכלי שטף עם תוך דינו ככלי חרס
7. בשלמא… אלאבכלי חרס התורה גילתה ״תוכו״ — הוא מיטמא רק מאוירו. אבל בכלי שטף התורה לא אמרה ״תוכו״, ולכן טומאה הנוגעת בגבו מטמאת את כולו. אם כן, איך אפשר לומר שכלי שטף שיש לו תוך דומה לכלי חרס, ושכאשר נטמא גבו — תוכו נשאר טהור?קושיה: בכלי שטף מן התורה גבו מטמא את כולו
8. הכא במאי עסקינןאם מדובר בטומאה מן התורה — אכן כך. אבל כאן מדובר בטומאת משקין, שהיא מדרבנן. כמו ששנינו: כלי שנטמא אחוריו במשקין, אחוריו טמאים ו״תוכו אגנו אזנו וידיו״ טהורים; נטמא תוכו — כולו טמא.תירוץ: מדובר בטומאת משקין שהיא מדרבנן
9. רקעטעם הגזרהמן התורה אוכל ומשקה אינם מטמאים כלי. חכמים גזרו שמשקה טמא יטמא כלי, כדי שלא יזלזלו בדין משקה זב וזבה (רוקו וזובו), שהם אב הטומאה ומטמאים כלים מן התורה.רקע: חכמים גזרו טומאת משקין שלא יזלזלו במשקה זב
10. שויוה כחרסלכן חכמים עשו את טומאת המשקין בכלי שטף כטומאת כלי חרס — נטמא גבו, תוכו נשאר טהור — ולא כטומאת כלי שטף מן התורה, שבה נטמא גבו נטמא כולו.חכמים עשו משקין בכלי שטף כחרס, גבו טמא ותוכו טהור
11. טעםהיכרהטעם: חכמים ״עבדו ״היכירא״ — סימן שמבדיל טומאה דרבנן מטומאה דאורייתא — כדי שלא ישרפו תרומה וקדשים שנגעו בתוך הכלי, שמן התורה טהורים (רש״י).הטעם: היכר שלא ישרפו תרומה על טומאה דרבנן
12. קושיהגם בלי תוךאם כך, גם בכלי שאין לו תוך היו צריכים לעשות ״היכירא״ ולהשאיר את תוכו טהור — ואיך העיד חזקיה שנטמא גבו נטמא תוכו?קושיה: גם בכלי בלי תוך היו צריכים היכר
13. תירוץכיוון שעשו היכר בכלי שיש לו תוך, כבר ידוע שגם הטומאה בכלי שאין לו תוך היא מדרבנן. לא יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים, ואין צורך בהיכר נוסף.תירוץ: ההיכר בכלי עם תוך מספיק לכל הכלים
14. קושיהדומיא דשקוכלי שאין לו תוך — האם הוא בכלל מקבל טומאה מן התורה, עד שהוצרכו לגזור עליו במשקין? התורה השוותה כלי עץ ל״שק״, שמיטלטל מלא וריקן; כלי בלי חלל אינו יכול להיות מלא, ולכן אינו מקבל טומאה (רש״י).קושיה: כלי בלי תוך אינו מקבל טומאה מן התורה
15. תירוץמדרסותמדובר בכלי שטף שאין לו תוך אבל ״חזו למדרסות״ — ראוי לישיבה או לשכיבה, כמו כיסא וספסל (רש״י). כלי כזה מקבל טומאה מן התורה כשזב יושב עליו (טומאת מדרס), גם בלי בית קיבול; לכן יש בו טומאה דאורייתא, וחכמים יכלו לגזור בו טומאת משקין.תירוץ: מדובר בכלי שראוי למדרס, ויש בו טומאה דאורייתא
16. קושיהגם בחרסאם כך, גם כלי חרס שאין לו תוך וראוי למדרס יטמא בגזרה זו, וחכמים היו צריכים לגזור עליו.קושיה: גם כלי חרס שראוי למדרס יטמא
17. אין מדרס בחרסאין דין מדרס בכלי חרס (רש״י: כי הוא נשבר כשיושבים עליו), ולכן אין מה לגזור עליו.תשובה: אין מדרס בחרס ולכן אין מה לגזור

מקדח גדול וסלע נירונית

1. חזרה לשאלהלבית שמאי, גולגולת שנחסרה כמלא מקדח כבר אינה מטמאת באוהל; לבית הלל — רק כשנחסרה כסלע. אבל במשנה על ״מאור״ (חלון) המביא טומאה שנינו שמקדח שווה לסלע, ואם כן אין מחלוקת ביניהם.קושיה: מקדח שווה לסלע, ואם כן אין מחלוקת בין הבתים
2. תירוץרב פפארב פפא: במשנת המאור שנינו ״מקדח גדול״, ורק הוא שווה לסלע (רש״י: סלע נירונית). המקדח של בית שמאי הוא מקדח סתם, שפחות מסלע — ולכן יש ביניהם מחלוקת.רב פפא: במשנת המאור מקדח גדול, ובית שמאי מקדח סתם
3. מכללמדבריו נמצא ש״מקדח סתם״ קטן מסלע.מכלל: מקדח סתם קטן מסלע
4. קושיהלרבנןהניחא לרבי מאיר, אבל ״לרבנן״ מה אפשר לומר?קושיה: הניחא לרבי מאיר, אבל לרבנן
5. משנהבאיזה מקדחשנינו: באיזה מקדח אמרו בית שמאי? ר׳ מאיר: במקדח קטן של רופאים. חכמים: ב״גדול של לשכה״. ומקדח גדול, לפי משנת המאור, שווה לסלע — ואם כך לשיטת חכמים אין מחלוקת בין הבתים.משנה: לרבנן מקדח גדול של לשכה, ושוב אין מחלוקת
6. קושיהגם לר׳ מאירגם לר׳ מאיר זה לא נוח: אם מקדח סתם קטן מסלע, גולגולת שנחסרה כמקדח כבר אינה מטמאת באוהל לבית שמאי, ולבית הלל, שצריך כסלע, עדיין מטמאת. נמצא שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים — ״מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל״. אבל המקרים שבהם בית שמאי מקילים נמנו במסכת עדיות (רש״י: ששה דברים), ו״דלא תנן לא תנן״ — מקרה זה אינו ביניהם.קושיה: גם לרבי מאיר בית שמאי מקילים, וזה לא נמנה בעדיות
7. תירוץרב נחמןרב נחמן: במשנת המאור שנינו ״סלע נירונית״, מטבע גדול השווה למקדח גדול. אבל סלע סתם של בית הלל ״זוטרא ממקדח סתם״ — קטנה אפילו מהמקדח הקטן של רופאים (רש״י). לכן השיעור של בית שמאי תמיד גדול יותר, והם המחמירים: לחכמים (מקדח גדול של לשכה) וגם לר׳ מאיר (מקדח קטן של רופאים). כך מתיישבות שתי הקושיות.רב נחמן: סלע של בית הלל קטנה, ובית שמאי מחמירים

משנה: מומי עין — ריס ודק

1. משנהמומי עיןהמשנה מונה מומי עין של בכור: ריס שניקב נפגם או נסדק; ״דק תבלול חלזון נחש ועצב״. תבלול הוא חוט לבן הפוסק את ה״סירא״ (העיגול המקיף את השחור) ונכנס בשחור. חוט שחור שנכנס בלבן אינו מום.משנה: מומי עין בבכור, ריס ודק ותבלול
2. מאי הריס?הגמרא שואלת מה פירוש ״ריס״.שאלה: מהו ריס
3. פירושרב פפא: ״תורא ברא דעינא״ — השורה החיצונה של העין, כלומר העפעף (רש״י: בת עין המכסה את העין).רב פפא: ריס הוא העפעף
4. ברייתאדקעל ״דק״ שנינו בברייתא: דק משוקע בתוך העין — מום; צף מעל — אינו מום.ברייתא: דק משוקע מום, צף אינו מום
5. והתניא איפכאברייתא אחרת שנויה להפך: משוקע אינו מום וצף הוא מום.ברייתא הפוכה: משוקע אינו מום וצף מום
6. לא קשיאזו בשחור וזו בלבן — כל ברייתא עוסקת באזור אחר בעין.תירוץ: אחת בשחור ואחת בלבן
7. קושיהאין מומין בלבןאבל ״אין מומין בלבן״ — הלבן אינו עין אלא שומן העין, ולכן אי אפשר להעמיד ברייתא בלבן.קושיה: אין מומין בלבן
8. תירוץ מתוקן״הא בדוק לבן, הא בדוק שחור״: שתי הברייתות עוסקות בשחור שבעין, וההבדל הוא בצבע הדק עצמו. הברייתא ״משוקע — מום, צף — אינו מום״ עוסקת בדק שחור, והברייתא ההפוכה עוסקת בדק לבן, כפי שמבאר רבה בר בר חנה מיד.תירוץ: שתיהן בשחור, ההבדל בצבע הדק עצמו
9. ראיהרבה בר בר חנהרבה בר בר חנה מסר מר׳ יאשיה דמן אושא: דק שחור משוקע — מום, צף — לא; דק לבן משוקע — לא, צף — מום. הסימן: ״ברקא״, מחלה של כתמים לבנים צפים על העין, והיא מום.ראיה: רבי יאשיה, דק שחור משוקע מום ולבן צף מום

חלזון ונחש

1. איבעיאבמשנה נאמר ״חלזון נחש ועצב״. האם חלזון הוא נחש — מום אחד בשני שמות — או שהם שני מומים, ופירוש המשנה ״חלזון או נחש״?שאלה: חלזון ונחש מום אחד או שני מומים
2. תא שמערבה בר בר חנה מסר בשם ר׳ יוחנן בן אלעזר: בשכונתנו היה זקן, ״רבי שמעון בן יוסי לקוניא״, ומעולם לא עברתי לפניו (רש״י: כי היה גדול הדור). פעם אחת עברתי לפניו ואמר לי ״שב בני, שב״, ולימד: ״חלזון זה מום קבוע״ לשחוט עליו, ״וזהו נחש״ שאמרו חכמים. מכאן שחלזון ונחש הם מום אחד.ראיה: זקן לימד שחלזון הוא נחש, מום קבוע
3. הוראה לתלמידהזקן היה כהן ובידו בכור שיש לו חלזון בעין (רש״י), ולכן הושיב את ר׳ יוחנן בן אלעזר ולימד אותו. אף על פי ש״אין אדם רואה מומין לעצמו״, הרב מורה הלכה לתלמידים, והתלמידים מורים לו — ואחרי שלמד את ההלכה, ר׳ יוחנן בן אלעזר יכול להתיר לו את הבכור.הזקן הורה לתלמיד אף שאין אדם רואה מומין לעצמו
4. קושיהמורה ובאקושיה: ר׳ אבא אמר בשם רב הונא: תלמיד חכם שמורה הלכה חדשה ובא — אם אמרה ״קודם מעשה״ שומעים לו, ואם לאו אין שומעים לו, כי חוששים שאמר אותה בשביל המעשה (רש״י). כאן הזקן הורה שחלזון הוא מום קבוע כשהבכור שלו עומד לפניו — ומי יסמוך עליו?קושיה: מורה ובא שאמר ההלכה בשעת מעשה אין שומעים לו
5. תירוץהזקן ״מורה ובא״ היה מעיקרא — הוא לימד את ההלכה הזו עוד לפני שבא המעשה לידיו.תירוץ: הזקן היה מורה ובא מעיקרא

תבלול: לבן ושחור

1. מתניתין מני?משנה: תבלול הוא ״לבן הפוסק את הסירא״ ונכנס בשחור; שחור שנכנס בלבן אינו מום. כשיטת מי?שאלה: המשנה, תבלול לבן בשחור, כשיטת מי
2. ר׳ יוסיכשיטת ר׳ יוסי. בברייתא ר׳ מאיר אומר: לבן הנכנס בשחור ושחור הנכנס בלבן — שניהם מום. ר׳ יוסי: לבן בשחור הוא מום, שחור בלבן אינו מום, כי אין מומין בלבן.רבי יוסי: לבן בשחור מום, שחור בלבן לא, כי אין מומין בלבן
3. מאי טעמא דר׳ יוסירב שואל מה טעם ר׳ יוסי.שאלה: מה טעם רבי יוסי
4. יצא מחלב עינימוכתוב ״יצא מחלב עינימו״ (תהלים עג, ז) — הלבן נקרא ״חלב העין״ ולא ״עין״, ואילו תבלול הוא מום רק ״בעינו״ (ויקרא כא, כ). לכן מום בלבן אינו מום.טעם: הלבן נקרא חלב העין, ותבלול מום רק בעינו
5. ור׳ מאיר מאי טעמיהומה טעם ר׳ מאיר, שמחשיב גם שחור בלבן?שאלה: מה טעם רבי מאיר
6. תבלול = מבלבלמה לשון ״תבלול״? ״דבר המבלבל את העינים״ (רש״י: פוסק את הסירא ומערב שחור ולבן), ולכן כל חוט שעובר בכל דרך הוא מום.רבי מאיר: תבלול הוא מבלבל, כל חוט שעובר מום

חורוור ומים הקבועין

1. משנהחורוורהמשנה: חורוור (טיפות לבנות בעין) ומים הם מום רק אם הם קבועים. חורוור קבוע הוא כזה ששהה שמונים יום; ר׳ חנניא בן אנטיגנוס: בודקים אותו שלש פעמים בתוך שמונים יום.משנה: חורוור ומים הם מום רק אם קבועים
2. משנהמים הקבועיןאלו הם מים קבועים: אכל לח ויבש של גשמים, או לח ויבש של שלחים (שדה מושקה), או יבש ואחר כך לח, ולא נרפא — אינו מום, ״עד שיאכל הלח ואחר כך היבש״.משנה: מים קבועים אחרי שאכל לח ויבש ולא נרפא
3. מתניתין מני?חורוור קבוע בשמונים יום — כשיטת מי המשנה?שאלה: חורוור בשמונים יום, כשיטת מי
4. ר׳ יהודהכר׳ יהודה. בברייתא ר׳ מאיר אומר: חורוור קבוע — ארבעים יום, ומים — שמונים; ר׳ יהודה: חורוור — שמונים יום.כרבי יהודה, החולק על רבי מאיר בשיעור
5. המשך הברייתאהברייתא ממשיכה בשיטת ר׳ יהודה: ״אכל לח ויבש של בית השלחין״, או שאכל יבש ואחר כך לח — אינו מום, ״עד שיאכל יבש אחר הלח״, ״וישנו שלשה חדשים״. משמע שמספוא משדה מושקה אינו בודק, ורק מספוא משדה הגשמים (״בית הבעל״, שאינו צריך השקיה) הוא דרך הרפואה; רש״י גורס זאת במפורש: לח ויבש של בית הבעל — בדיקה, ולא של שלחין. ההאכלה נמשכת שלושה חדשים.ברייתא: רק מספוא משדה הגשמים בודק, שלשה חדשים
6. והא תרוייהו תננהי״והא תרוייהו תננהי״: במשנה שנינו את שני סוגי המספוא יחד — ״לח ויבש של גשמים, לח ויבש של בית השלחין״ — בלי חילוק ביניהם. ואילו בברייתא של ר׳ יהודה רק מספוא משדה הגשמים בודק, ושל בית השלחין אינו בודק. אם כן, איך העמדנו את המשנה כר׳ יהודה?קושיה: המשנה שנתה את שני המספוא יחד, ולא כרבי יהודה
7. חסורי מיחסראהמשנה חסרה ויש להשלימה לפי ר׳ יהודה: לח ויבש של גשמים — מום, של בית השלחין — אינו מום; ובגשמים גם כן, אם אכל יבש ואחר כך לח — אינו מום, ״עד שיאכל יבש אחר הלח״.תירוץ: המשנה חסרה ומשלימים לפי רבי יהודה

שלושה חדשים: לח ויבש

1. איני?הברייתא אמרה ״וישנו שלשה חדשים״. אבל רב אידי בר אבין אמר בשם רב יצחק בר אשיאן: אדר וניסן — לח, אלול ותשרי — יבש, והרי אלה ארבעה חדשים.קושיה: אדר וניסן ואלול ותשרי הם ארבעה חדשים
2. אימאאמור כך: אדר וחצי ניסן — לח, אלול וחצי תשרי — יבש, וביחד שלושה חדשים.תשובה: חצי ניסן וחצי תשרי, שלשה חדשים
3. איבעיאמתי מאכיליםהאם מאכילים לח בזמן הלח ויבש בזמן היבש, בסוף הקיץ — או שמאכילים לח ויבש כאחד בזמן הלח (היבש מהקיץ הקודם)?שאלה: מאכילים לח ויבש בזמנם או יחד
4. תא שמערב אידי אמר: אדר וניסן — לח, אלול ותשרי — יבש; ומשמע שמאכילים בכל זמן לפי העשב הקיים אז.ראיה: רב אידי, לח באדר וניסן ויבש באלול ותשרי
5. דחייהאין ראיה: דלמא פירות אלול ותשרי ״מאכילנן ליה באדר וניסן״. השאלה נשארת ללא הכרעה.דחייה: אולי מאכילים פירות אלול באדר, ללא הכרעה

כמה מאכילים: כגרוגרת וספקותיה

1. וכמה מאכיליןכמה מאכילים את הבכור מהמספוא הזה?שאלה: כמה מאכילים את הבכור מהמספוא
2. רבי יוחנןר׳ יוחנן משם ר׳ פנחס בן ערובא: ״כגרוגרת״ (תאנה יבשה).רבי יוחנן: כגרוגרת
3. בעי במערבארבא: במערב שאלו — האם הכוונה לכגרוגרות בסעודה ראשונה בכל יום (רש״י: מהרפואה בסעודה הראשונה שאוכל כל יום),רבא: האם כגרוגרות בסעודה ראשונה בכל יום
4. או בכל סעודהדף ל״טאו שמא בכל סעודה וסעודה?או בכל סעודה וסעודה
5. לפני או אחרי אכילהדף ל״טואם תמצא לומר בסעודה ראשונה — קודם אכילה או אחרי? קודם אכילה ודאי ״מעלי ליה כסמא״, אבל אחרי אכילה — מה?בסעודה ראשונה: לפני אכילה או אחריה
6. לפני או אחרי שתייהדף ל״טוכן קודם שתייה או אחרי? קודם שתייה ודאי ״מעלי ליה כשערי״, אחרי שתייה — מה?לפני שתייה או אחריה
7. קשור או מותרדף ל״טהאם מאכילים כשהוא קשור או מותר? מותר ודאי מועיל (רש״י: שנוח לו), קשור — מה?קשור או מותר
8. לבד או עם חבירודף ל״טלבד או עם חבירו? עם חבירו ודאי מועיל (רש״י: נוח לו בחברה), לבד — מה?לבד או עם חבירו
9. בעיר או בשדהדף ל״טבעיר או בשדה? בשדה ודאי מועיל (רש״י: נוח לו באוויר), בעיר — מה?בעיר או בשדה
10. שאלת רב אשידף ל״טרב אשי: אם תמצא לומר שבשדה — ״גינה הסמוכה לעיר״ מה דינה?רב אשי: ומה דין גינה הסמוכה לעיר
11. תיקודף ל״טכל השאלות לא נפתרו, ונשארו ״תיקו״.כל השאלות לא נפתרו, תיקו

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא