כריתות ג׳
מתי העושה כמה עבירות בהעלם אחד חייב כמה חטאות: שני לאוין וכרת אחד, מנין הכריתות במשנה, שגגת שבת ועבודה זרה, ובעל אוב וידעוני – ומה נחשב מעשה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את הכרת שנכתב באחותו, ומרבי אלעזר שאמר ששני לאוין וכרת אחד מחלקים חטאות עוברת הגמרא לשאלה כיצד המשנה מונה את הכריתות – בגברים, בנשים, או שלוש כריתות נוספות להשלמה.
משם היא עוברת לשבת ולעבודה זרה, שבהן התנא שונה את המקרה של חטאת אחת, ומבררת מהי שגגת עבודה זרה.
רב אחא משם רב ביבי טוען שהתנא שונה רק ׳שם׳ הנושא, והגמרא בוחנת זאת בעריות ובהעלאת אברים.
לבסוף רבי ירמיה שואל על שתי כריתות ולאו אחד, וזה מוביל להבדל בין בעל אוב לידעוני ולשאלת המעשה הדרוש לחיוב חטאת, בהמשך אל דף ד׳.
עמוד א · המשך מדף ב׳
הכרת באחותו ושני לאוין וכרת אחד
→ תחילת הסוגיה בדף ב׳בקצרה — על מה הסוגיה
הדיון בכרת הנכתב באחותו: חכמים ורבי יצחק נחלקים במה הוא בא ללמד.
מדברי רבי אלעזר בשם רבי הושעיא (שני לאוין וכרת אחד מחלקים חטאות) הגמרא שואלת למה בכלל נצרך הכרת, ומראה לכל שיטה את צרכה.
רב נחמן בר יצחק מוצא במשנה רמז לדין חילוק החטאות: הקטרת נשנתה באמצע דיני השמן, ואין לכך הסבר אחר.
- רקעהמשך מהדף הקודםבסוף דף ב׳ למדנו: חכמים לומדים מן הכרת שנכתב באחותו חיוב נפרד על אחותו שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו, ורבי יצחק לומד זאת מ״אחתו״ שבסוף הפסוק (״ערות אחתו גלה״). הגמרא שאלה: ורבנן, ״אחתו״ שבסוף הפסוק – מה הם עושים בה? התשובה: היא נצרכת להם ״לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו״, ללמד ש״אין עונשין מן הדין״: אף שהתורה ענשה בנפרד את הבא על אחותו מן האב ואת הבא על אחותו מן האם, אין אומרים בקל וחומר שגם הבא על מי שהיא אחותו משני ההורים נענש בכרת – העונש נלמד רק מכתוב מפורש.חכמים: אחתו שבסוף הפסוק מלמד שאין עונשין מן הדין
- ורבי יצחק״ורבי יצחק״ אינו לומד מהכתוב את הדין הזה, כי לשיטתו ״עונשין מן הדין״ – כן אפשר ללמוד עונש בקל וחומר. לכן אצלו הכתוב אינו נצרך ללימוד שחכמים לומדים ממנו.ר׳ יצחק: עונשין מן הדין, ולכן אין צורך בכתוב לכך
- ואיבעית אימאאפשר להסביר אחרת: גם רבי יצחק סובר שאין עונשין מן הדין (רש״י), אבל הוא ״יליף עונש מאזהרה״. עצם האיסור (הלאו) שנאמר באחותו משני ההורים (״אחותך היא״, כמבואר במכות) מלמד גם על העונש – כשם שהתורה הזהירה עליה כשאר העריות, כך ענשה עליה כמותן (רש״י).דרך אחרת: ר׳ יצחק לומד את העונש מעצם הלאו
- חילוק חטאותרבי אלעזר אמר רבי הושעיא: בכל מקום שיש ״שני לאוין וכרת אחד״ – ״חלק חטאת ביניהן״, כלומר מי שעשה את שניהם בהעלם אחד חייב שתי חטאות. הדוגמה: ״מפטם וסך״ (מי שרקח שמן משחה לעצמו וגם סך ממנו). הכתוב ״על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו״ כולל שני לאוין, סיכה ופיטום, ואילו הכרת אחד: ״ונכרת מעמיו״.רבי אלעזר: שני לאוין וכרת אחד – חטאת נפרדת על כל לאו
- למה נכתב כרת באחותו?אם בכל העריות הלאוין מוחלקים, כל עריה בלאו נפרד, והכרת נאמר בסוף הפרשה על כולן – כבר יש חטאת נפרדת על כל אחת. אז ״כרת דאחותו״, שהתורה כתבה בנפרד, ״למה לי״?קושיה: אם הלאוין מחלקים, למה נכתב כרת מיוחד באחותו?
- כל אחד לשיטתוהכרת נצרך לכל שיטה לפי דרכה. ״לרבי יצחק – כדאית ליה״: כשיטתו בדף ב׳, הכרת בא לדון באחותו בכרת ולא במלקות. ״לרבנן מיבעיא להו לומר שאין עונשין מן הדין״ – רש״י (הגהה): כל הפסוק נכתב בשביל ״אחתו״ שבסופו, ודרך הכתוב לשנות פרשה בשביל חידוש אחד. ולרבי יצחק ״מפיק ליה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו״ – אשה אחת שהיא אחותו וגם אחות אביו וגם אחות אמו, יש בה שלושה איסורים וחייב עליה שלוש חטאות.ר׳ יצחק: כרת ולא מלקות; חכמים: אין עונשין מן הדין
- ורבנן?ואם אצל חכמים הכרת נצרך ללמד שאין עונשין מן הדין – מנין להם החיוב על אחותו שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו, שחייב עליה שלוש חטאות?קושיה: ומנין לחכמים החיוב באחותו שהיא אחות אביו ואמו?
- מ״אחתו״ דרישאחכמים לומדים את החיוב באחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו מ״אחתו דרישא״ – המילה ״אחותו״ שבתחילת הפסוק (״ואיש אשר יקח את אחותו״).חכמים: את האחות המשולשת לומדים מאחותו שבתחילת הפסוק
- ורבי יצחק?ורבי יצחק, שהוא מוציא את החילוק מ״אחותו״ שבסוף הפסוק – מדוע אינו לומד גם הוא מזו שבהתחלה?קושיה: ור׳ יצחק, למה לא לומד מאחותו שבתחילת הפסוק?
- אורחיה דקראלרבי יצחק ״אחותו דרישא אורחיה דקרא היא״ – זו דרך הכתוב לתאר את המקרה עליו מדובר, ואין ללמוד ממנה. לכן הוא ״מפיק לחלק״ מ״אחתו דסיפיה״, המילה שבסוף הפסוק – ״לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו״. מכאן חוזרת הגמרא לעיקר דברי רבי אלעזר על המפטם והסך.ר׳ יצחק: הראשונה רק תיאור, ולכן לומד מהאחרונה
- ראיה מהמשנהרב נחמן בר יצחק מביא תימוכין לדברי רבי אלעזר: ״אף אנן נמי תנינא״ – גם אנו שנינו במשנה ברשימת הכריתות: ״המפטם את השמן, המפטם את הקטרת, והסך בשמן המשחה״.רב נחמן בר יצחק: גם המשנה שנתה את המפטם והסך
- למה הקטרת באמצע?״למה לי דתניא המפטם את הקטרת במיצעא״ – מדוע שנה התנא במשנתנו את המפטם את הקטרת באמצע, בין שתי הכריתות של שמן המשחה (המפטם את השמן והסך)? ״לאו הא קא משמע לן״ – האם לא בא הסדר ללמד דבר?קושיה: למה הקטרת נשנתה דווקא באמצע שני דיני השמן?
- לאו הא קא משמע לןהקטרת היא ״לאו בפני עצמו״ שחייבים עליו כרת וחטאת בפני עצמו. אם נשנית ביניהם – לומדים שכך גם ״מפטם שמן וסך״: כיון שכל אחד לאו בפני עצמו, חייבים על כל אחד חטאת נפרדת, בהעלם אחד (רש״י).הסדר מלמד שכל אחד מהשלושה חייב חטאת בפני עצמה
- וכי תימאואם תאמר שהתנא רצה לשנות ״פיטומים בהדי הדדי״ (שני הפיטומים יחד) – ״ניתנהו איפוך״: המפטם את הקטרת, המפטם את השמן, והסך. ״אמאי פלגיה לשמן״ – למה חילק את שני דיני השמן?קושיה: אם רצה לצרף פיטומים, למה לא סידר אחרת?
- שמע מינהאכן, הסדר הוא כדי ללמד ש״יש חילוק חטאות ביניהן״. ״שמע מינה״ – כך הוא, ודברי רבי אלעזר בשם רבי הושעיא נתמכים.מסקנה: הסדר בא ללמד חילוק חטאות
עמוד א · גמרא
במה מונה התנא את הכריתות
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת אם המשנה מונה גברים או נשים, שכן המנין אינו מסתדר.
רבי יוחנן מעמיד אותה בגברים כרבי ישמעאל, ורב אומר שהתנא מוסיף שלוש כריתות שאין עליהן חטאת, כדי להשלים את כריתות התורה.
- משנההמשנה, ברשימת העבירות שמביאים עליהן חטאת, מונה: ״הבא על הזכור״, הבא על הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה עליה.המשנה מונה מי שבא על זכור ועל בהמה ואשה הנרבעת
- במה מונה התנא?״תנא במאי קא חשיב״ – איך סידר התנא את המנין? הרשימה נועדה לכך שאם עשה אדם את כולן בהעלם אחד יחויב חטאת על כל אחת (רש״י), ולכן צריך לברר מי הוא האדם שהתנא מונה.קושיה: את מי מונה התנא – גברים או נשים?
- גברים או נשים?״אי בגברי״ – יש להוריד את האשה הנרבעת לבהמה, ופחות אחת מהמנין. ״אי בנשי״ – יש להוריד מהן את הבא על הזכור ועל הבהמה, ופחות שתיים. גבר הוא שרובע בהמה, ואשה היא שנרבעת (רש״י), ואדם אחד אינו יכול לעשות את שני הצדדים.קושיה: בכל אחת משתי האפשרויות המנין אינו מסתדר
- רבי יוחנן: גבריםרבי יוחנן: לעולם התנא מונה גברי, והמשנה שנויה כך: ״הבא על הזכור והביא זכור עליו״ במקום האשה הנרבעת. כלומר גבר יכול לעשות גם עבירה זו, וזו שיטת רבי ישמעאל, שמחייב שתים על שתי העבירות בהעלם אחד.רבי יוחנן: המנין בגברים, והמשנה כרבי ישמעאל
- והא מגדףאבל המשנה מונה בסופה גם מגדף, וכך מעמידים אותה ״כרבי עקיבא״ (שחייב קרבן אפילו במגדף שאין בו מעשה, רש״י). אם הסוף כרבי עקיבא, גם ״רישא נמי רבי עקיבא״ – ולא כרבי ישמעאל!קושיה: הסוף מגדף כרבי עקיבא, אז גם הראשון כמוהו
- וכי תימאואם תאמר: המשנה כרבי עקיבא, ״וברישא סבר לה כרבי ישמעאל״ – רבי עקיבא עצמו מסכים לחלק בזכור.הצעה: רבי עקיבא מסכים לרבי ישמעאל בזכור
- והאמר רבי אבהו״והאמר רבי אבהו״: הבא על הזכור והביא זכור עליו, ״לרבי ישמעאל״ חייב שתים, כי הוא מוציא אותם ״מתרתי קראי״ – משני כתובים: ״ואת זכר לא תשכב״ ו״ולא יהיה קדש מבני ישראל״.קושיה: רבי ישמעאל מחלק משני כתובים
- ולרבי עקיבא – אחתוהמשך דברי רבי אבהו: ״לרבי עקיבא אינו חייב אלא אחת״, כי את שני האיסורים הוא לומד מכתוב אחד, ״את זכר לא תשכב״, שאפשר לקרוא בו גם ״לא תשכיב״. אם כן אי אפשר שרבי עקיבא יחייב שתים בזכור, וההצעה נדחית.המשך רבי אבהו: לרבי עקיבא חייב אחת בלבד
- אלאאלא כך: ״רישא רבי ישמעאל״ ו״במגדף סבר לה כרבי עקיבא״ – תנא אחד שמשלב את שתי השיטות.תשובה: הרישא כרבי ישמעאל והמגדף כרבי עקיבא
- אי הכי״אי הכי״ – אם המשנה כרבי ישמעאל, שלומד אזהרה לנשכב מ״לא יהיה קדש״ – ״ניתני נמי״: הבא על הבהמה ״והביא בהמה עליו״, שתי כריתות!קושיה: למה לא שנה גם בא על בהמה והביא בהמה עליו?
- דברי אביי״הא אמר אביי״: בבהמה אף לרבי ישמעאל חייב אחת בלבד, כי הכתוב ״לא יהיה קדש״ ״בגברי כתיב״ – מושג הזנות (קדש) לא שייך בבהמה.אביי: גם לרבי ישמעאל בבהמה חייב אחת בלבד
- תשובת רבי יוחנן עומדתוכך מתקבל פתרונו של רבי יוחנן: המשנה עוסקת בגברים, ומוחקים ממנה את האשה המביאה בהמה עליה ומוסיפים את המביא זכור עליו, כשיטת רבי ישמעאל.מסקנה: המשנה בגברים ומחליפים את הנרבעת במביא זכור
- רב: שלש כריתות לסיוםרבי אלעזר משמיה דרב עונה אחרת: אין צורך למחוק את האשה הנרבעת. התנא ״תני שלשים ושלש חטאות״ – עבירות שגבר אחד מביא עליהן חטאת בהעלם אחד – ו״תני שלש כריתות״ נוספות, כדי לסיומינהו ברשימה אחת של כריתות התורה (רש״י: אשה נרבעת, פסח ומילה).רב: שלושים ושלוש חטאות ועוד שלוש כריתות להשלמה
- מנין?ומנין שהתנא מונה כריתות שאין עליהן חטאת? סיפא של המשנה: ״פסח ומילה״, מצוות עשה. ״אמאי קתני להו״ – למה שנה אותן, אם אין עליהן חטאת?קושיה: למה שנה פסח ומילה, שאין עליהם חטאת?
- ואיתימאאם תאמר: שנה אותם ״לאיתויי קרבן עליהון״ – שאם ביטל אותם בשגגה יביא קרבן.הצעה: שנאן כדי שיביא חטאת על ביטולם בשגגה
- והתניאוהתניא: ״הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה״, שנאמר בה ״תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה״ ו״והנפש אשר תעשה ביד רמה״ – בעבודה זרה מדובר.קושיה מברייתא: כל התורה הוקשה לעבודה זרה
- שב ואל תעשה״מה עבודה זרה שב ואל תעשה״ – איסור שזדונו כרת ושגגתו חטאת – ״אף כל שב ואל תעשה״. אבל מצוות עשה, כמו פסח ומילה, אינן בכלל, ואין עליהן חטאת.ההיקש: חטאת רק על איסורי שב ואל תעשה
- שמע מינה״שמע מינה״: התנא שנה ״שלשים ושלש חטאות״ למי שעושה אותן בשוגג, ו״הדר תנא שלש כריתות״ – אשה נרבעת, פסח ומילה – כדי לסיים ולהשלים את כל כריתות התורה.מסקנה: שלושים ושלוש חטאות ועוד שלוש כריתות בלי חטאת
עמוד א · גמרא
המחלל את השבת: חטאת אחת או שלושים ותשע
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת למה המשנה מונה את המחלל שבת כחטאת אחת, אף שמלאכותיו רבות.
רבי יוחנן מעמיד אותה בשגגת שבת וזדון מלאכות, והתנא בוחר מקרה זה כדי להדגיש שמחטאת אחת לא נפטר. כך גם בעבודה זרה.
הגמרא מנסה להבין מהי ׳שגגת עבודה זרה וזדון עבודות׳: בית כנסת, אנדרטא, ואהבה ויראה – ונתקלת בקושי של רבא הפוטר.
בסוף המקרים הם מי שאמר שמותר, תינוק שנשבה וגדול שטעה בפסוק. רב אחא משם רב ביבי: התנא שונה שם הנושא ולא את פרטיו, ומוכיח זאת מבתו מאנוסתו.
אחר כך מועמד רב ביבי מול עצמו בהעלאת אברים, והגמרא מבדילה בין שבת ועבודה זרה לבין העלאה.
- משנהבמשנה נמנה גם ״המחלל את השבת״ – עבירה שזדונה כרת ושגגתה חטאת.המשנה מונה את המחלל את השבת
- ארבעים חסר אחתאמרי: הרי ״מלאכות שבת ארבעים חסר אחת הוויין״, ועל כל אחת חטאת נפרדת. אז כיצד המשנה מונה כאן עבירה אחת בלבד?קושיה: מלאכות השבת שלושים ותשע, והמשנה מונה אחת
- שגגת שבת וזדון מלאכותרבי יוחנן: התנא שנה מקרה של ״שגגת שבת וזדון מלאכות״ – שכח שהיום שבת (חשב שהוא חול), אך ידע שהמלאכות אסורות בשבת. יש כאן שגגה אחת בלבד, ולכן ״לא מחייב אלא חדא״. מספר החטאות נמדד לפי מספר ההעלמות.רבי יוחנן: שכח שבת, ידע שהמלאכות אסורות – חטאת אחת
- ברייתאדתניא על הפסוק ״ועשה מאחת מהנה״: ״הנה״ שהיא ״אחת״ – כמה מלאכות שחייב עליהן חטאת אחת – היא ״שגגת שבת וזדון מלאכות״.ברייתא: הנה שהיא אחת היא שגגת שבת וזדון מלאכות
- ולמה לא להפך?״וניתני זדון שבת ושגגת מלאכות״ – ידע שהיום שבת אך לא ידע שהמלאכות האלה אסורות (רש״י: הוא יודע שיש שבת מאיסור אחד, כגון שאסור לצאת חוץ לתחום), ובזה ״מחייב ארבעים חסר אחת״! למה בחר התנא את המקרה שבו חייב אחת בלבד?קושיה: למה לא שנה זדון שבת ושגגת מלאכות?
- ברייתא נוספתדתניא: ״ועשה מאחת מהנה״ – פעמים חייב חטאת אחת על כולן, ופעמים על כל אחת ואחת; ו״אחת״ שהיא ״הנה״ – ״זדון שבת ושגגת מלאכות״. כלומר גם המקרה הזה קיים בתורה.ברייתא: אחת שהיא הנה – זדון שבת ושגגת מלאכות
- מחטאת מיהא לא מיפטר״שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה״ לשנות, כי הוא רוצה להדגיש ״שמחטאת מיהא לא מיפטר״ – מי ששגג בשבת, אפילו הזיד במלאכות, לפחות חטאת אחת חייב. אבל החיוב על כל מלאכה אינו ודאי תמיד: אם נעלמה ממנו גם השבת, חייב אחת בלבד (רש״י).התנא מדגיש שמי ששגג בשבת תמיד חייב חטאת אחת
- וכן בעבודה זרה״וכן אתה מוצא גבי עבודה זרה״: התנא שונה בה חיוב אחד, אף שיש ארבע עבודות (שחיטה, הקטרה, ניסוך והשתחוויה). המקרה: ״שגגת עבודה זרה וזדון עבודות״ – לא ידע שהיא עבודה זרה, אך ידע שהעבודות האלו אסורות. כך מתברר שזו דרכו של התנא.גם בעבודה זרה המשנה שונה חיוב אחד באותה דרך
- שגגת עבודה זרה״שגגת עבודה זרה היכי דמי״ – כיצד נראה מקרה של שגגה בעבודה זרה שחייבים עליו חטאת?קושיה: מהו מקרה של שגגת עבודה זרה?
- אילימאאולי עמד בבית עבודה זרה, סבר שהוא ״בית הכנסת״ והשתחוה.הצעה: חשב שזה בית כנסת והשתחווה
- הרי לבו לשמים״הרי לבו לשמים״ – כוונתו להשתחוות לה', ואפילו בבית עבודה זרה אין כאן איסור כלל (רש״י), ולכן אין חיוב חטאת.דחייה: כוונתו לשמים ולכן אין כאן עבירה
- אנדרטאואלא שראה אנדרטא (פסל אדם) ״וסגיד לה״ – השתחווה לו.הצעה: ראה פסל אדם והשתחווה לו
- אחת מן השתיים״אי דקבליה עליה באלוה״ – בר סקילה הוא, מזיד ולא שוגג. ״ואי דלא קבליה באלוה״ – ״לאו מידי הוא״, כי הפסל לא נעשה לשם עבודה זרה ואין השתחוואה כזו כלום (רש״י).קושיה: אם קיבלו כאלוה מזיד, ואם לא אין עבירה
- מאהבה ומיראהאלא: השתחווה לעבודה זרה מ״אהבה ומיראה״ – ידע שזו עבודה זרה, אך עשה זאת למען אדם שאוהב או מפחד ממנו, בלי לקבלה כאלוה, וסבר שמותר לעבוד עבודה זרה מאהבה ומיראה (רש״י). זו שגגת עבודה זרה, ואילו העבודות עצמן עשה בכוונה (זדון עבודות).השתחווה מאהבת אדם או מיראתו, וחשב שמותר
- והלא לרבא פטור״הניחא לאביי דאמר חייב״ – מי שמשתחווה מאהבה ומיראה חייב חטאת. ״אלא לרבא דאמר פטור״, כי אינו מקבלה כאלוה – ״מאי איכא למימר״?קושיה: לרבא, המשתחווה מאהבה ומיראה פטור – מה יאמרו?
- אלא באומר מותר״אלא באומר מותר״ – אינו יודע כלל שעבודה זרה אסורה. מנין שגם לרבא אינו פטור? רבא שאל את רב נחמן (סנהדרין סב.) על מי שנעלמו ממנו גם השבת וגם המלאכות – ״העלם זה וזה בידו״ – ו״עד כאן לא קבעי מיניה רבא מרב נחמן״ אלא ״אי חדא מחייב אי תרתי מחייב״; ״מיפטר לגמרי לא בעא מיניה״. כך גם בעבודה זרה: מי שסבור שמותר – חייב לכל הפחות חטאת אחת.לרבא: המקרה הוא מי שאומר שמותר ואין לו פטור
- רב פפא: תינוק שנשבהרב פפא: ״משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הגוים״ – ״דידע דאסירא עבודה זרה״, אך ״והני עבודה זרה לא ידע דאסירן״: אינו יודע שהאלילים האלה שלפניו הם עבודה זרה האסורה. זו שגגת עבודה זרה, ואילו העבודות עצמן הוא יודע שאסורות.רב פפא: תינוק שנשבה, ידע איסור כללי ולא את הפרטים
- ואי בעית אימאואפילו בגדול: ״דקא טעי בהדין קרא״ ״לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב״, וחשב שרק השתחוואה לעבודה זרה של כסף וזהב אסורה, ואילו מינים אחרים, כגון עץ ואבן, שריא. זו ״שגגת עבודה זרה וזדון עבודות״.גם בגדול: טעה בפסוק וחשב שאלילי עץ מותרים
- חזרה לשאלהכעת חוזרים לשאלה המרכזית שנשארה פתוחה: מדוע לא שנה התנא ברשימה את כל מלאכות השבת, וכיצד עונה עליה רב אחא בריה דרב איקא בשם רב ביבי.חוזרים לשאלה: למה לא נמנו כל מלאכות השבת
- שם שבת ושם עבודה זרהרב אחא בריה דרב איקא משמיה דרב ביבי: התנא ״שם שבת ושם עבודה זרה קתני״ – הוא שונה את הנושא בכללותו ואינו מפרט את כל החיובים שבו. לכן אין קושי מכך שלא מנה את כל המלאכות.רב ביבי: התנא שונה רק את שם הנושא ולא את הפרטים
- ממאי?ממאי – מנין לדעת שהתנא שונה רק ׳שם׳?קושיה: מנין שהתנא שונה רק את השם?
- בתו מאנוסתומדקתני: ״הבא על אשה ובתה ועל אשת איש״ – ״והא יש בתו מאנוסתו דלא קתני לה״. גם עליה חייבים כרת, והמשנה לא שונה אותה. משמע שהתנא שונה ׳שם׳ כללי (אשה ובתה) ולא את כל הפרטים.ראיה: בתו מאנוסתו חייבת כרת ואינה נשנית
- דכתיבן קתניאמרי: אין ראיה, כי התנא שונה רק את דכתיבן – את מי שכתוב במפורש. בתו מאנוסתו נלמדת בדרשה (רש״י) ולא כתובה, ולכן ״לא קתני״.דחייה: התנא שונה רק עריות שכתובות במפורש
- והאיכאוהאיכא בת אשתו, בת בתה ובת בנה, שכן כתיבא במפורש בתורה – ואף על פי כן המשנה ״לא קתני״ אותן!קושיה: גם עריות כתובות לא נשנו
- אלא שם אשה ובתהאלא התנא שונה ״שם אשה ובתה״, והאחרות כלולות בו. ״הכי נמי״ – כך גם ״שם שבת ושם עבודה זרה קתני״.מסקנה: התנא שונה שם כולל, וכך גם בשבת ועבודה זרה
- סתירה בדברי רב ביבירב אחא בריה דרב איקא מעמיד דבר שאמר רב ביבי מול דבר אחר שאמר: ״מי אמר רב ביבי בר אביי״ שהתנא שונה שם? והאיתמר (זבחים): ״המעלה אברי פנים בחוץ חייב״ (נשחטו בפנים והועלו בחוץ), וכן ״אברי חוץ בחוץ חייב״ (נשחטו בחוץ והועלו בחוץ) – שני חיובים נפרדים.קושיה: רב ביבי עצמו מנה בהעלאה שני חיובים
- קשיא ליה לרב ביבי״וקשיא ליה לרב ביבי בר אביי״: המשנה אומרת ״שלשים ושש כריתות״, אך הרי ״תלתין ושבע נינהו״, כי ״דאיכא המעלה והמעלה״ – שתי העלאות נפרדות. משמע שלדעתו המשנה מונה כל חיוב לעצמו.קושיית רב ביבי: יש שלושים ושבע כריתות ולא שלושים ושש
- נישני שם העלאה״מאי קשיא ליה״? נישני גם כאן: ״שם העלאה קתני״ – המשנה שונה שם כולל של העלאה.קושיה: מה קשה לו, שיתרץ שם העלאה קתני
- מי דמי?״מי דמי״ – אין דמיון: את חשבון החיובים של ״שבת ועבודה זרה״ שנה התנא בינכיהון – במקומם, במסכת שבת ובסנהדרין. לכן בכריתות, שהזכרתם רק לצורך הרשימה, אפשר לתרץ ׳שם׳. אבל ״גבי העלאה״ אין מקום אחר ששנה את שני החיובים, ולכן אי אפשר לתרץ כך (רש״י).שבת ועבודה זרה נשנו במקומם, העלאה לא
חשבו לפני שממשיכים
אדם ידע שהיום שבת, אך שגג בכל אחת מהמלאכות שעשה, כי לא ידע שהן אסורות. לפי הגמרא, כמה חטאות הוא חייב, ואיזו ברייתא מלמדת זאת?
ארבעים חסר אחת, חטאת על כל מלאכה, כפי שהקשתה הגמרא ״וניתני זדון שבת ושגגת מלאכות, דמחייב ארבעים חסר אחת״. הברייתא שמלמדת זאת היא ״אחת שהיא הנה – זדון שבת ושגגת מלאכות״.
חשבו לפני שממשיכים
אדם ראה פסל והשתחווה לו מתוך שקיבלו כאלוה. מדוע אין זה מקרה של שגגת עבודה זרה?
כי כשקיבלו כאלוה הוא מזיד – ״בר סקילה הוא״ – ולא שוגג, ולכן אין כאן חטאת.
עמוד ב · גמרא
שתי כריתות ולאו אחד: בעל אוב וידעוני ומעשה
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי ירמיה שואל על שתי כריתות ולאו אחד, ורבי זירא מפנה למחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש מדוע ידעוני אינו נמנה.
הדיון עובר לשאלת המעשה אצל חכמים ורבי עקיבא, ונמשך אל דף ד׳: מדוע עקימת שפתיים במגדף ובעדים זוממין אינה מעשה.
- שתי כריתות ולאו אחדבעקבות דברי רבי אלעזר (שני לאוין וכרת אחד מחלקים חטאות), רבי ירמיה שואל את רבי זירא את ההפך: ״שתי כריתות ולאו אחד״ – מהו? האם גם כאן מחלקים חטאות, ומי שעשאן בהעלם אחד חייב שתים?רבי ירמיה: שתי כריתות ולאו אחד – האם מחלקים חטאות?
- שוחט והעלהרבי זירא מבין שהשאלה על ״שוחט והעלה״ – מי ששחט קדשים בחוץ והעלה אברים בחוץ, ששם יש שתי כריתות – ועונה: ״הני שני לאוין נינהו״. אלו שני לאוין, ולכן אינם מקרה של שאלתך.רבי זירא: שחיטה והעלאה בחוץ הם שני לאוין
- גזרה שוהמנין לאו בשחיטה? ״למאן דגמר מגזרה שוה״: נאמר בשחיטה ״הבאה״ (״לא יביאנו״) ונאמר להלן בהעלאה ״הבאה״, ויש להשוות ביניהן.גזרה שוה: שחיטה והעלאה בחוץ כל אחת בלאו משלה
- לא ענש אלא אם הזהירהלימוד: ״מה להלן״ בהעלאה ״לא ענש אלא אם כן הזהיר״ (״השמר לך פן תעלה״), ״אף כאן״ בשחיטה הכרת מלמד שיש לאו.כמו בהעלאה, גם בשחיטה הכרת מוכיח שיש לאו
- היקשו״למאן דמייתי לה בהיקש״: ״שם תעלה... ושם תעשה״ – הכתוב ״מקיש שחיטה להעלאה״, ולכן שחיטה אף היא לא ענש אלא אם כן הזהיר. לשתי השיטות זה כאילו נאמר לאו מפורש בשחיטה.גם בהיקש: שחיטה כהעלאה, כרת מעיד על לאו
- דלמא שתי מיתותדלמא הכוונה ״שתי מיתות ולאו אחד״ – שני דברים שחייבים מיתה על כל אחד אך נאמרו בלאו אחד, והשאלה אם גם עליהם מחלקים חטאות? הדוגמה: ״אוב וידעוני״.קושיה: אולי שתי מיתות ולאו אחד, כמו אוב וידעוני
- פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש״אמר ליה״ רבי זירא: זו ״פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש״. במסכת סנהדרין נשנו בין הנסקלים ״בעל אוב״ (מעלה את רוח המת) וידעוני (מכניס עצם לפיו והיא מדברת), ואילו כאן ברשימת הכריתות נשנה רק בעל אוב. והקושיה: מדוע ידעוני אינו נשנה? לשניהם אין חילוק חטאות ביניהם (רש״י).רבי זירא: זו מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש על ידעוני
- רבי יוחנן: לאו אחדרבי יוחנן: ״הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו״ (״אל תפנו אל האובות ואל הידעונים״), אין חילוק חטאות ביניהם, ולכן נשנה רק אחד.רבי יוחנן: שניהם בלאו אחד ולכן נמנה רק אחד
- למה בעל אוב?״ונימא ידעוני״ ו״לא נימא בעל אוב״ – למה נבחר דווקא בעל אוב?קושיה: למה נבחר בעל אוב ולא ידעוני?
- פתח הכתוב בבעל אובקסבר רבי יוחנן שהתנא הזכיר בעל אוב ״הואיל ופתח הכתוב בבעל אוב״.הכתוב פתח בבעל אוב ולכן הוא נמנה
- ריש לקיש: אין בו מעשה״וריש לקיש״ אמר: ידעוני לא נמנה ״הואיל ואין בו מעשה״ – הקול יוצא מאליו מפיו, ואין חטאת על לאו בלי מעשה (רש״י).ריש לקיש: בידעוני אין מעשה ולכן אין חטאת
- ריש לקיש, מאי טעמא?״וריש לקיש מאי טעמא״ לא אמר כרבי יוחנן, שהטעם הוא שניהם בלאו אחד?קושיה: למה ריש לקיש אינו מקבל את טעם רבי יוחנן?
- רב פפא: חלוקים במיתותרב פפא: ״דהא חלוקין הן במיתות״ – לכל אחד מהם חיוב מיתה לעצמו (״אוב או ידעוני מות יומתו״). לדעת ריש לקיש חלוקת המיתות מחלקת חטאות, ולכן הלאו האחד אינו טעם: אילו היה בידעוני מעשה, היה נמנה לעצמו (רש״י).רב פפא: הם חלוקים במיתות ולכן לאו אחד לא מספיק
- חלוקה דלאורבי יוחנן אמר לך: ״חלוקה דלאו הוי חלוקה״, אבל ״חלוקה דמיתה לא הויא חלוקה״ – רק חלוקה של לאו מחלקת חטאות.רבי יוחנן: רק חלוקת לאו מחלקת חטאות ולא חלוקת מיתה
- ולמה רבי יוחנן לא כריש לקיש?״ורבי יוחנן מאי טעמא״ לא אמר כריש לקיש, שידעוני אין בו מעשה?קושיה: ולמה רבי יוחנן לא מקבל את טעם ריש לקיש?
- רבי עקיבא לא בעי מעשהקסבר: ״מאן תנא כריתות״ – זו שיטת רבי עקיבא, שאמר ״לא בעינן מעשה״ לחיוב חטאת, ולכן חסרון מעשה אינו הטעם.רבי יוחנן: המשנה כרבי עקיבא שאינו דורש מעשה
- וריש לקיש?״וריש לקיש״, מה הוא אומר לכך, אם גם לרבי עקיבא אין צורך במעשה?קושיה: ומה ריש לקיש עונה, אם רבי עקיבא לא דורש מעשה?
- מעשה זוטאנהי שרבי עקיבא ״לא בעי מעשה רבה״, ״מעשה זוטא בעי״ – צריך משהו של מעשה, וידעוני אינו עושה דבר, הקול יוצא מאליו.רבי עקיבא דורש מעשה קטן, וידעוני בלעדיו
- איזה מעשה?״בעל אוב מאי מעשה אית ביה״? ו״מגדף מאי מעשה אית ביה״? והרי המשנה מונה את שניהם.קושיה: איזה מעשה יש בבעל אוב ובמגדף?
- הקשת זרועותיו״הקשת זרועותיו הוי מעשה״ בבעל אוב – מקיש בהן להעלות את רוח המת. ובמגדף – ״עקימת שפתיו הוי מעשה״.בבעל אוב הקשת זרועות, ובמגדף עקימת שפתיים
- קא סלקא דעתיןבתחילה חשבנו ש״הקשת זרועותיו הוי מעשה זוטא אפילו לרבנן״ – כי במשנה חכמים חולקים על רבי עקיבא רק במגדף ולא בבעל אוב, ומשמע שגם לדעתם בבעל אוב יש מעשה (רש״י).בתחילה: הקשת זרועות מעשה גם לחכמים
- מיתיבימיתיבי מברייתא: ״בעבודה זרה אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה״, כגון זיבח, קיטר, ניסך ״והשתחוה״. ״וקשיא לן״: ״השתחואה לית בה מעשה״ – ואיך מנתה אותה הברייתא בין הדברים שיש בהם מעשה?קושיה: ברייתא מחייבת בעבודה זרה רק במעשה, והשתחוואה אינה
- ריש לקיש: כרבי עקיבא״ואמר ריש לקיש״: ״הא מני״ – הברייתא היא רבי עקיבא, שאינו דורש מעשה.ריש לקיש: הברייתא כרבי עקיבא
- רבי יוחנן: כפיפת קומתו״ורבי יוחנן אמר״: ״אפילו תימא רבנן״, ״כפיפת קומתו הוי מעשה״ – גם לחכמים השתחוואה היא מעשה.רבי יוחנן: גם לחכמים כפיפת הקומה היא מעשה
- מכללמכלל דבריו, ריש לקיש סבור שלחכמים ״כפיפת קומתו לא הוי מעשה״. ואז ״הקשת זרועותיו הוי מעשה״?! זה מנוגד למה שחשבנו.קושיה: לריש לקיש כפיפה אינה מעשה, והקשת זרועות כן?
- אליבא דרבי עקיבאאלא כשאמר ריש לקיש שהקשת זרועותיו הוי מעשה זוטא – זה ״אליבא דרבי עקיבא״, אבל ״לרבנן לא הוי מעשה״.ריש לקיש: הקשת זרועות מעשה זוטא רק לרבי עקיבא
- מדוע שנה מגדף בלבד?״אי הכי״, מדוע התנא (לחכמים) שנה: ״יצא מגדף שאין בו מעשה״? ניתני: יצא מגדף ״ובעל אוב״, שגם בו אין מעשה!קושיה: אם גם בבעל אוב אין מעשה, למה הוצא רק מגדף?
- חדא מתרתי״חדא מתרתי קתני״ – התנא הביא רק דוגמה אחת מתוך שתיים.תשובה: התנא הביא דוגמה אחת מתוך שתיים
- וליתני בעל אוב״וליתני בעל אוב״ ״ולא ליתני מגדף״! למה דווקא מגדף?קושיה: שיזכיר בעל אוב ולא מגדף
- מגדף איצטריך ליה״מגדף איצטריך ליה״: ״סלקא דעתך אמינא״, הואיל ״וכתיב כרת דיליה במקום קרבן״ (בפרשת חטאת העבודה זרה), אימא שגם הוא ״מודה ליה לרבי עקיבא״ ומביא חטאת. ״קא משמע לן״ שלא.מגדף נצרך, כדי לא לטעות שהכרת שבצד הקרבן מחייב חטאת
- עולא: מקטר לשדעולא עונה אחרת על השאלה ״ניתני יצא מגדף ובעל אוב״ – מדוע חכמים אינם מוציאים גם את בעל אוב: ״בעל אוב דקתני במקטר לשד״ – ההקטרה היא מעשה גמור, ולכן גם לחכמים חייב עליו חטאת (רש״י).עולא: בעל אוב שנשנה הוא המקטר לשד
- היינו עובד עבודה זרה״מתקיף לה רבא״: ״אם כן היינו עובד עבודה זרה״ – כבר נשנה במשנה, ואין מקום לשנותו שוב ככרת נפרדת.רבא: אם מקטר לשד, זה עובד עבודה זרה שכבר נשנה
- על מנת לחברו״אלא אמר רבא״: ״מקטר לשד על מנת לחברו״ – כדי להביאו אליו ולהשתמש בו בכישוף, בלי לקבלו כאלוה (רש״י).רבא: מקטר לשד כדי לחברו ולהשתמש בכישוף
- היינו חובר חבר״אמר ליה אביי״: ״אם כן היינו חובר חבר״ – איסור לאו בפני עצמו, ללא כרת.אביי: זהו חובר חבר שהוא רק לאו
- כגון זה בסקילה״אמר ליה״ רבא: ״התורה אמרה חובר חבר כגון זה בסקילה״ – כשמקטר לשד, חלק מדין בעל אוב, ויש בו גם כרת.רבא: חובר חבר כזה הוא בסקילה כחלק מבעל אוב
- חובר שבלאוואלא חובר חבר שהוא בלאו בלבד (״לא ימצא בך... וחובר חבר״) – ״הדין הוא״ איזה?אביי: ומהו חובר חבר שבלאו בלבד?
- חובר גדול וקטןכדתניא: ״וחובר חבר״ – ״אחד חובר גדול ואחד חובר קטן״, ״ואפילו חובר לנחשים ועקרבים חייב״ (רש״י: לוחש ומחבר בכשפים).רבא: חובר חבר כולל גם נחשים ועקרבים
- דברי אביי״אמר אביי״: ״האי מאן דבעי למיצמד זיבורא ועקרבא אסור״, ואם הם באים אחריו והוא רוצה להינצל – שרי.אביי: לחבר צרעה ועקרב אסור, להינצל מהם מותר
- וכפיפה מעשה, ומגדף?״לרבי יוחנן״, שאמר ״כפיפת קומתו הוי מעשה״ – ״עקימת שפתיו נהוי מעשה גבי מגדף״ (השאלה מסתיימת בדף ד׳): אם כן, מדוע לחכמים ״יצא מגדף שאין בו מעשה״?קושיה לרבי יוחנן: ועקימת שפתיים במגדף, מדוע אינה מעשה?
- הואיל וישנו בלבדף ד׳״אמר רבא״: ״שאני מגדף הואיל וישנו בלב״ – עיקר האיסור תלוי במחשבת הלב (רש״י), ולכן עקימת השפתיים אינה נחשבת מעשה. ״אבל בעלמא״ עקימת שפתיו ״הוי מעשה״.רבא: במגדף העיקר בלב, בשאר עקימת שפתיים מעשה
- עדים זוממיןדף ד׳״מתיב רבי זירא״: ״יצאו עדים זוממין שאין בו מעשה״, ואמאי? הרי ״על פי״ כתיב בהן – העדות בפה, שהיא עקימת שפתיים!קושיה: עדים זוממין הוצאו כי אין מעשה, אך העדות בפה
- שאני עדים זוממיןדף ד׳״אמר רבא״: ״שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראייה״ – עיקר העדות הוא הראייה, שאינה מעשה (רש״י).רבא: בעדים זוממין העיקר בראייה, לא במעשה
עזרים — טבלת שיטות
ריש לקיש מול רבי יוחנן
| רבי יוחנן | ריש לקיש | |
|---|---|---|
| למה ידעוני אינו נמנה? | שניהם בלאו אחד; פתח בבעל אוב | אין בו מעשה |
| חלוקה במיתות — מחלקת חטאות? | לא, רק חלוקת לאו | הם חלוקים במיתות, לכן לא די בלאו אחד |
| כפיפת קומתו — מעשה לחכמים? | כן | לא |
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.