דף הבית · מסכת כריתות

כריתות ב׳

פרק א׳ (שלשים ושש כריתות)~35 דק׳ספריא

המשנה מונה שלושים ושש כריתות, והגמרא שואלת מה בא המניין ללמד ומברר מנין חטאת נפרדת על כל כרת.

ט״ז בשבט תשפ״ז, יום ראשוןנוצר על ידי סוכן AI
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
✎ שאלות הבנה על הדף — בסוף הדף ↓ 📊 דף עזר לדף · Simon Wolf ↓
הקדמה — הסיפור של הדף

הדף פותח את המסכת ברשימת שלושים ושש הכריתות במשנה, ובדין קרבן השגגה והספק בהן, ובמחלוקת על המגדף.

הגמרא שואלת למה המשנה מנתה מספר, ורבי יוחנן עונה שהמספר מחייב חטאת על כל אחת בהעלם אחד.

מכאן עוברים למשניות נוספות שיש בהן מספר, ובכל אחת המספר בא להוציא דעה חולקת.

מכאן עוברים לשאלה מנין יש חטאת נפרדת על כל כרת, דרך הכרת הנפרד באחותו, והמחלוקת בין רבי יצחק לחכמים. הסוגיה נגמרת בדף ג׳ בדין מפטם וסך.

עמוד א · משנה

שלושים ושש כריתות

בקצרה — על מה הסוגיה

המשנה פותחת את מסכת כריתות ברשימת העבירות שעונשן כרת: קודם עריות וסקילה, אחר כך עבירות בין אדם למקום ועבירות אכילה, ולבסוף שתי מצוות עשה, פסח ומילה.

  1. רקעמה זה כרתהרשימה במשנה היא של עבירות שעונשן כרת. לפי רש״י, כרת זה העונש על מי שעבר ״במזיד ובלא התראה״. אם התרו בו, בית דין דן אותו בחנק, בסקילה או במלקות, ואם עבר בשוגג — מביא חטאת. כל הרשימה שלפנינו היא אפוא של עבירות חמורות, ועל כל אחת נבחן בהמשך המשנה גם דין השוגג.הכרת הוא עונש המזיד ללא התראה; בשוגג חטאת, עם התראה בית דין
  2. משנהעריות חמורותהמשנה פותחת: ״שלשים ושש כריתות בתורה״. הראשונות הן הבא על אמו, על אשת אביו אף שאינה אמו, ועל כלתו (אשת בנו). רש״י מסביר שהן נשנות ראשונות משום שדינן בבית דין סקילה, החמורה במיתות בית דין.משנה: כרת למי שבא על אמו, אשת אביו או כלתו
  3. משנהסקילה וחיותאחריהן: ״הבא על הזכור״ — משכב זכר, ״ועל הבהמה״, ו״אשה המביאה הבהמה עליה״ — אשה שמביאה בהמה לבוא עליה. גם אלה דינן סקילה בבית דין, ולכן הן סמוכות לעריות הראשונות.משנה: כרת גם על משכב זכר ועל ביאה בבהמה, גם האשה
  4. משנהשאר העריותהמשנה חוזרת לעריות: הבא על אשה ובתה (רש״י: בכלל זה גם בת בתה ובת בנה), על אשת איש, על אחותו, על אחות אביו, על אחות אמו, על אחות אשתו בחיי אשתו, על אשת אחיו, אשת אחי אביו, אשת אחי אמו, ולבסוף על הנדה — אשה בימי טומאתה. כל אחד מהם הוא איסור נפרד.משנה: כרת על שאר העריות, מאשה ובתה ועד נדה
  5. משנהבין אדם למקוםעבירות אחרות: המגדף שם שמים, עובד עבודה זרה, הנותן מזרעו למולך (מעביר את בניו או בנותיו לעבודת המולך), בעל אוב (המעלה רוח מת), המחלל שבת, טמא שאכל קדש (בשר קרבן בטומאתו), והבא אל המקדש בטומאה.משנה: כרת על ברכת השם, עבודה זרה, מולך, אוב, שבת וטומאת מקדש
  6. משנהאכילה וקרבנותעבירות באכילה ובקרבנות: אוכל חלב (שומן האסור באכילה), דם, נותר — בשר קרבן שעבר זמן אכילתו, ופיגול — קרבן שהכהן עבד בו מתוך מחשבה לאכול או להקריב אחרי זמנו. ועוד: השוחט קדשים מחוץ למקדש וגם המעלה אותם על מזבח בחוץ. לפי רש״י, השוחט חייב כרת אפילו לא העלה.משנה: כרת על חלב, דם, נותר, פיגול, שחיטה והעלאה בחוץ
  7. משנהמועדים ושמןחמץ בפסח; אכילה ביום הכיפורים, ומלאכה ביום הכיפורים; ״המפטם את השמן״ — מי שרוקח בשמים כעין שמן המשחה שעשה משה; המפטם את הקטורת כעשייתה במקדש שלא לצורך המקדש; והסך את שמן המשחה על גופו שלא כדין.משנה: כרת על חמץ, יום הכיפורים, פיטום שמן וקטורת וסיכה
  8. מצוות עשהפסח ומילההרשימה נחתמת: ״הפסח והמילה מצות עשה״. מי שלא הקריב פסח, ומי שלא מל, חייב כרת, אך אלו מצוות עשה, ואילו כל השאר מצוות לא תעשה. רש״י מוסיף שעל שגגת פסח ומילה אין קרבן, כי קרבן שגגה בא רק על לאו.משנה: פסח ומילה הן מצוות עשה, ועל שגגתן אין חטאת
עמוד א · משנה

חטאת ואשם תלוי על הכריתות

בקצרה — על מה הסוגיה

רבי מאיר מחייב בחטאת על שגגת כל הכריתות ובאשם תלוי על ספק, חוץ ממטמא מקדש; חכמים מוסיפים גם את המגדף לחריגים.

  1. רבי מאירהכללרבי מאיר קובע דין אחד לכל העבירות שנמנו (שהן לאוין): על זדונו — כרת, על שגגתו — קרבן חטאת קבועה, ועל ״לא הודע״ — מי שמסופק אם עבר — מביא אשם תלוי, עד שיתברר לו. דוגמה לספק: אשתו ואחותו במיטה, והוא לא יודע עם איזו מהן בא (רש״י).רבי מאיר: כרת על זדון, חטאת על שגגה, אשם תלוי על ספק
  2. חוץ ממטמא מקדשיוצא מן הכלל ״המטמא מקדש וקדשיו״. הוא מביא על שגגתו קרבן ״עולה ויורד״ — סוגו תלוי ביכולתו הכלכלית — ולא חטאת קבועה (כבשה או עז). ואשם תלוי בא רק על עבירה שחטאתה קבועה, ולכן הוא אינו מביא אשם תלוי.רבי מאיר: מטמא מקדש מביא עולה ויורד ולכן אין אשם תלוי
  3. חכמיםאף המגדף״וחכמים אומרים: אף המגדף״ — גם הוא אינו מביא חטאת ואינו מביא אשם תלוי. הטעם מהפסוק ״תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה״: חטאת שגגה נאמרה במי שעושה מעשה. המגדף חוטא בדיבור בלבד, ולכן הוא יוצא מכלל זה. פירוש הדברים מבואר בגמרא.חכמים: גם מגדף פטור מחטאת, כי הוא חוטא בדיבור ולא במעשה
עמוד ב · גמרא

מניינא למה לי?

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא שואלת למה המשנה מונה ״שלשים ושש״, ורבי יוחנן עונה: כדי לחייב חטאת על כל אחת בהעלם אחד.

אותה שאלה עולה על עוד חמש משניות עם מספר, ובכל פעם המספר בא להוציא דעה חולקת.

  1. מניינא למה לי?הגמרא שואלת על המשנה ״שלשים ושש כריתות״: כל הכריתות כבר נמנות בשמותיהן, וכל אחד יכול לספור אותן. אם כך, ״מניינא למה לי״ — מה מוסיף המספר?קושיה: הכריתות מפורטות, מה מוסיף המספר?
  2. רבי יוחנןחטאת על כל אחתרבי יוחנן: המספר בא לחדש שמי שעשה את כולן ״בהעלם אחת״ — בשגגה אחת, שלא נודע לו בין עבירה לעבירה — חייב חטאת על כל אחת ואחת, שלושים ושש חטאות.רבי יוחנן: עשה את כולן בהעלם אחד — חטאת על כל אחת
  3. תומשנת שבתועוד: גם במשנה במסכת שבת, ״אבות מלאכות ארבעים חסר אחת״, אותה שאלה — למה צריך את המספר, אחרי שהמלאכות נמנות?קושיה דומה: למה נשנה המספר בארבעים חסר אחת מלאכות?
  4. אותה תשובההתשובה זהה: מי שעשה את כל המלאכות בהעלם אחת — בשכחה אחת שהן אסורות — חייב חטאת על כל אחת ואחת, כי הן מלאכות חלוקות.תשובה: המספר מחייב חטאת על כל מלאכה בהעלם אחד
  5. תומחוסרי כפרהועוד: המשנה ״ארבעה מחוסרי כפרה״ — זב, זבה, יולדת ומצורע, שאחרי שנטהרו צריכים להביא קרבן כדי לאכול בקדשים — גם שם ״מניינא למה לי״?קושיה: מה מוסיף המספר ארבעה במחוסרי כפרה?
  6. רבי אליעזר בן יעקבגרהמספר בא לאפוקי — להוציא את דברי רבי אליעזר בן יעקב, שאמר שהם חמישה, כי גם גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו דם קרבנו (נוסף למילה וטבילה). לכן המשנה שנתה ארבעה: הגר אינו בכלל. רש״י: כשהמשנה נותנת מספר, הוא מדויק.המספר ארבעה פוסל את רבי אליעזר בן יעקב שמוסיף גר
  7. תוזדון כשגגהועוד: המשנה ״ארבעה מביאין על הזדון כשגגה״ — הבא על שפחה חרופה, נזיר שנטמא, שבועת העדות ושבועת הפקדון — גם כאן ״מניינא למה לי״?קושיה: מה מוסיף המספר ארבעה בקרבן על זדון?
  8. רבי שמעוןשבועת הפקדוןהמספר בא לאפוקי את דברי רבי שמעון, שסובר ששבועת הפקדון — מי שנשבע לשקר שאין אצלו פקדון — ״לא ניתן זדונה לכפרה״, כלומר אין קרבן על הזדון. המשנה שנתה ארבעה כדי להדגיש ששבועת הפקדון נכללת.המספר ארבעה פוסל את רבי שמעון שמוציא שבועת פקדון
  9. תוקרבן אחד על הרבהועוד: המשנה ״חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה״ — למה צריך את המספר?קושיה: למה נשנה המספר חמשה בקרבן אחד על הרבה?
  10. הנזירכרבי יוסי ברבי יהודההמספר נצרך משום שהמשנה רוצה לשנות בסופה את הנזיר: ״נזיר אם נטמא טומאות הרבה״ מביא קרבן אחד. ״ומשכחת לה״ — מוצאים זאת כשנטמא, ספר שבעה ונטמא ביום השביעי, ושוב ספר ונטמא ביום השביעי. רש״י: לשיטת רבי יוסי ברבי יהודה נזירות הטהרה מתחילה כבר מהשביעי, יום הגילוח, ולכן כל טומאה בשביעי היא טומאה חדשה בנזירות — שלוש טומאות. ובכל זאת מביא קרבן אחד בלבד, כי זמן הקרבן הוא בשמיני, ובשתי הטומאות הראשונות לא הגיעה שעה ראויה להביא בה קרבן.נזיר בסוף המשנה: כרבי יוסי ברבי יהודה, נזירות טהרה מהשביעי
  11. אם רבי — היכי משכחת לה?אילו המשנה כשיטת רבי, לשיטתו נזירות הטהרה אינה מתחילה עד היום השמיני. אם כן, ״היכי משכחת לה״ — איך מוצאים נזיר שנטמא טומאות הרבה ומביא רק קרבן אחד?קושיה: לשיטת רבי, איפה נמצא נזיר עם טומאות רבות וקרבן אחד?
  12. אפשרות אשביעי ושביעיאם נטמא בשביעי ושוב נטמא בשביעי — ״כולה חדא טומאה אריכתא״: טומאה אחת ארוכה, כי עדיין לא נטהר לגמרי (רש״י: לא הגיע לכלל טהרה). אין כאן טומאות הרבה.בשביעי ושביעי זו טומאה אחת ארוכה, לא טומאות הרבה
  13. אפשרות בשמיני ושמיניואם נטמא בשמיני ושוב בשמיני — הוא כבר הגיע לשעה הראויה להביא קרבן ויצא מחיוב הטומאה הקודמת, ולכן ״חייב על כל אחת ואחת״ בקרבן נפרד, ואין זה קרבן אחד על הרבה.בשמיני ושמיני עברה שעת קרבן, ולכן חייב קרבן על כל טומאה
  14. שמע מינהרבי יוסי ברבי יהודה״אלא שמע מינה״ — המשנה כשיטת רבי יוסי ברבי יהודה, שנזירות הטהרה מתחילה מהשביעי. רש״י: לכן המשנה מנתה מספר: כדי להדגיש שהחמישה מדויקים, ולא נאמר שהמשנה כרבי ושאפשר להסיר את הנזיר.מסקנה: המשנה כרבי יוסי ברבי יהודה, לא כרבי
  15. מאי רבי ומאי רבי יוסי?הגמרא שואלת: מהי מחלוקתם של רבי ושל רבי יוסי ברבי יהודה, שעליה נשענה ההוכחה?שאלה: במה חלוקים רבי ורבי יוסי ברבי יהודה?
  16. הברייתאוקדש את ראשוברייתא על הפסוק ״וקדש את ראשו ביום ההוא״ (נזיר שנטמא ונטהר, ומתחיל נזירות מחדש): לדעת רבי הכוונה ליום הבאת קרבנותיו, היום השמיני; לדעת רבי יוסי ברבי יהודה — ליום תגלחתו, השביעי.רבי: נזירות מהשמיני; רבי יוסי ברבי יהודה: מהשביעי
  17. תועולה ויורדועוד: המשנה ״חמשה מביאין קרבן עולה ויורד״ — על חמש עבירות מביאים קרבן שסוגו לפי היכולת הכלכלית — ״מניינא למה לי״? שהרי אפשר לפרט (רש״י: ליתני אלו).קושיה: למה נשנה המספר חמשה בעולה ויורד?
  18. רבי אליעזרנשיאכי בסוף המשנה במסכת הוריות שנוי שבית דין שהתירו בשגגה אחת מהעבירות הללו אינם מביאים עולה ויורד, ״ונשיא כיוצא בהן״. המספר חמשה בא לאפוקי את דברי רבי אליעזר, שסבור שהנשיא מביא שעיר — חטאת קבועה — על טומאת מקדש וקדשיו. רש״י: לשיטתו היה אפשר להוציא את טומאת מקדש מהרשימה; המספר חמשה מלמד שעל כל החמש, וגם על טומאת מקדש, מביאים עולה ויורד ולא חטאת קבועה.המספר חמשה פוסל את רבי אליעזר ששעיר לנשיא
  19. תואבות נזיקיןועוד: המשנה בבבא קמא ״ארבעה אבות נזיקין״ — למה צריך את המספר?קושיה: למה נשנה המספר ארבעה באבות נזיקין?
  20. רבי אושעיאשלושה עשרהמספר בא לאפוקי את דברי רבי אושעיא, שאמר שאבות נזיקין הם שלושה עשר.המספר ארבעה פוסל את רבי אושעיא ששלושה עשר
  21. ולרבי אושעיא?ולדברי רבי אושעיא, שמנה שלושה עשר — גם אצלו ״מניינא למה לי״?קושיה: ולרבי אושעיא עצמו, למה המספר שלושה עשר?
  22. רבי חייאעשרים וארבעהגם אצלו המספר בא לאפוקי את דברי רבי חייא, שאמר שהם עשרים וארבעה אבות נזיקין.המספר שלושה עשר פוסל את רבי חייא שאומר עשרים וארבעה
  23. ולרבי חייא?ולדברי רבי חייא, שמנה עשרים וארבעה — למה לו המספר?קושיה: ולרבי חייא, למה המספר עשרים וארבעה?
  24. מסור ומפגלגם אצלו המספר בא לאפוקי מסור — מלשין שמוסר ממון חבירו לגוי או לאנס — ומפגל בקדשים: כהן שפיגל בקרבן של ישראל במחשבה לאוכלו חוץ לזמנו. רש״י (על המפגל): אף שהוא חייב, אינו משלם ״ממיטב״ כשאר אבות נזיקין, כי הנזק הוא בדיבור בלבד ונזק שאינו ניכר.המספר של רבי חייא מוציא את המלשין ואת המפגל
עזרים — סדר האירועים
מה בא המניין להוציא בכל משנה
  1. 1שלשים ושש כריתותחטאת על כל אחת בהעלם אחד
  2. 2ארבעים חסר אחת אבות מלאכותאותו דין, חטאת על כל מלאכה
  3. 3ארבעה מחוסרי כפרהלאפוקי רבי אליעזר בן יעקב: גר
  4. 4ארבעה מביאין על הזדוןלאפוקי רבי שמעון: שבועת הפקדון
  5. 5חמשה קרבן אחד על הרבהמשום הנזיר כרבי יוסי ברבי יהודה
  6. 6חמשה עולה ויורדלאפוקי רבי אליעזר: נשיא מביא שעיר
  7. 7ארבעה אבות נזיקיןלאפוקי רבי אושעיא, רבי חייא, מסור ומפגל
חשבו לפני שממשיכים

בשתי המשניות על ״ארבעה״ — מחוסרי כפרה וזדון כשגגה — יש תנא החולק על המספר. מה הוא סובר בכל אחת?

עמוד ב · גמרא · ממשיך לדף ג׳

כרת באחותו — לחלק

🔑 מפתח לסוגיה

הכרת על העריות נאמר פעמיים: בסוף פרשת אחרי מות, ״כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו״, שכולל את כולן, ושוב באחותו בפרשת קדושים. הסוגיה שואלת מה הועילה האחרונה. ו״ואל אשה בנדת טומאתה״ הוא הפסוק שבו נאמר איסור נדה בפרשת העריות.

בקצרה — על מה הסוגיה

הגמרא מבררת מנין לרבי יוחנן שחטאת נפרדת על כל כרת בהעלם אחד. היא מגיעה לכרת הנפרד באחותו ולמחלוקת רבי יצחק וחכמים על מה שהכרת הזה בא ללמד. הסוגיה נגמרת בדף ג׳ בהוכחה מהמפטם והסך.

  1. רקעדברי רבי יוחנןהגמרא חוזרת לדברי רבי יוחנן: ״שאם עשאן כולן בהעלם אחת — חייב על כל אחת ואחת״. כעת היא בודקת מנין הדין הזה, וההקשר הוא הכרת שנכתב בנפרד באחותו.רקע: בודקים את מקור דינו של רבי יוחנן על חטאת לכל עבירה
  2. בשלמא פטור לא — אלא חטאת אחת?בשלמא (נניח) שאי אפשר לומר שהוא ״פטור לגמרי״, כי נאמר בסוף פרשת העריות ״כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו״, וכל מי שחייב כרת חייב חטאת בשוגג. ״אלא אימא״: עבר אחת — חייב אחת; עבר את כולן בהעלם אחת — חייב רק חטאת אחת!קושיה: אולי בהעלם אחד חייב חטאת אחת בלבד על כולן
  3. רבי יוחנןלחלקרבי יוחנן: ״לכך יצאה כרת באחותו — לחלק״. רש״י: אחותו כבר היתה בכלל העריות, שעליהן נאמר בסוף פרשת אחרי מות ״ונכרתו הנפשות העושות״, ושוב נכתב בה כרת לעצמה בפרשת קדושים (״ונכרתו לעיני בני עמם״). הכרת הנוסף בא ללמד שכל עבירה מחייבת חטאת בפני עצמה, גם כשנעשו כולן בהעלם אחד.רבי יוחנן: כרת באחותו נאמר בנפרד כדי לחלק חטאות
  4. רב ביבירק אחותורב ביבי בר אביי מקשה: אולי ״אחותו דפרט קרא״ — רק עליה, שהכתוב פירט אותה, חייב חטאת בפני עצמה, ״וכולן״ — שאר העריות — כיון שנעשו בהעלם אחד, חייב עליהן רק אחת. מדוע הכרת של אחותו מלמד על כל העריות?קושיה: אולי רק אחותו נפרדת, וכל השאר חטאת אחת
  5. ברייתאיצא ללמד על הכללהגמרא שואלת: ולרב ביבי, ״מי לית ליה״ הברייתא — אחת ממידות הדרשה: ״כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד״, לא יצא ללמד על עצמו אלא ללמד על הכלל כולו? לפי זה אחותו לימדה על כל העריות.קושיה על רב ביבי: דבר שיצא מהכלל לימד על כל הכלל
  6. הדוגמהשלמיםהברייתא מביאה דוגמה: ״והנפש אשר תאכל בשר״ — אכילת בשר שלמים בטומאה. שלמים היו כבר בכלל הקדשים, שנאמר בהם כרת על אכילה בטומאה. אז למה יצאו לפרט בנפרד?ברייתא: שלמים כבר היו בכלל הקדשים, אז למה נכתבו בנפרד?
  7. להקיש אליהןבדק הבית״להקיש אליהן״: למדנו שמה שלמים שהם קדשי מזבח חייבים עליהם, אף כל קדשי מזבח חייבים — ויצאו ״קדשי בדק הבית״, שאין בהם כרת. כלומר, הדבר שיצא מלמד על הכלל אך רק על מה שדומה לו, ומוציא מה שאינו דומה.ברייתא: הנפרד מלמד על הדומה לו בלבד ומוציא את בדק הבית
  8. רב ביביבר מינהרב ביבי מחזיר: ״בר מינה״ — מדברי הברייתא עצמה אין לך קושיה אלא ראיה לדבריי. הרי הברייתא אומרת שיצאו קדשי בדק הבית, כלומר הפרט מלמד רק על הדומה לו.רב ביבי: דווקא מהברייתא רואים שהפרט מלמד על הדומה בלבד
  9. רב ביביאשת איש יוצאת״הכא נמי״ — כאן גם כן: מה אחותו מיוחדת בכך שהיא ״ערוה ואין לה היתר בחיי אוסרה״, אף כל ערוה כזו תתחייב בפני עצמה, ״יצאה אשת איש״, שיש לה היתר בחיי בעלה אם יגרש אותה (רש״י: בגט). אם כן אין ללמוד מאחותו חטאת נפרדת על כל העריות.קושיה: מאחותו נלמד רק על עריות ללא היתר, ותצא אשת איש
  10. רבי יונההקיש הוארבי יונה (ויש אומרים רב הונא בריה דרב יהושע): הפסוק ״כי כל אשר יעשה מכל התועבת״ כולל גם את אחותו, ולכן ״הקיש הוא״ — הכתוב עצמו מקיש את כל העריות לאחותו. זה אינו ״יצא מן הכלל״ שמלמד רק על הדומה לו: בהיקש לומדים גם מה שאינו דומה בכל פרטיו. כשם שעל אחותו חייבים בפני עצמה, כך על כל אחת — גם על אשת איש — חייבים בפני עצמה, אפילו עשאה עם האחרות (רש״י).רבי יונה: ההיקש בפסוק מחייב חטאת נפרדת בכל העריות
  11. רבי יצחקכרת לא מלקותלשיטת ״רבי יצחק״, ״חייבי כריתות בכלל היו״, והכרת נאמר בנפרד באחותו כדי ״לדונה בכרת ולא במלקות״ — וממנה לכל חייבי הכריתות. רש״י: הוא חולק על המשנה במכות ש״חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן״; לדעתו חייבי כריתות אינם לוקים. אם כן, אצלו הכרת באחותו אינו בא לחלק.רבי יצחק: הכרת באחותו בא ללמד כרת ולא מלקות
  12. לחלק מנא ליה?ולרבי יצחק — אם הכרת של אחותו לא בא לחלק, ״לחלק מנא ליה״: מניין לו שחייבים חטאת בנפרד על כל אחת?קושיה: מניין לרבי יצחק שחייבים חטאת נפרדת על כל עריה?
  13. ואל אשה בנדת טומאתה״נפקא ליה״ מהפסוק ״ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב״. אפשר היה לכתוב ״ואל נדה לא תקרב״, אך נאמר ״אשה״, ללמד לחלק על ״כל אשה ואשה״.רבי יצחק: מהמילה אשה בפסוק הנדה — חטאת על כל אשה
  14. ורבנן נמי תיפוקואם כך, ״ורבנן נמי תיפוק להו״ — גם חכמים, החולקים על רבי יצחק, יכולים ללמוד את החלוקה מ״ואל אשה בנדת טומאתה״.קושיה: גם חכמים יכולים ללמוד חלוקה מפסוק הנדה
  15. אין הכי נמי״אין הכי נמי״ — אכן, גם לחכמים זה המקור לחלק בין עריות.חכמים: אכן, גם הם לומדים מפסוק הנדה
  16. אלא כרת דאחותו למאי?אם כן, ״כרת דאחותו למאי אתא״? מה בא הכרת של אחותו ללמד?קושיה: אם כך, הכרת של אחותו למה בא?
  17. לחלק בין שלוש האחיות״מיבעי ליה״ לחלק במי שבא על אחותו, על אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד. רש״י: סלקא דעתך הואיל ואיסור האחות אחד, לא יתחייב אלא חטאת אחת.כרת באחותו מחלק אחותו, אחות אביו ואחות אמו
  18. הני למה להו?אך ״הני למה להו לחלק״? הרי ״שמות מוחלקין וגופים מוחלקים״ — אלה שלושה איסורים, בשלוש נשים שונות, ואין סברה לפטור בחטאת אחת.קושיה: שלוש נשים ושלושה איסורים, למה צריך פסוק לחלק?
  19. אחותו שהיא אחות אביו ואמו״אלא אימא״: לחלק במי שבא על אחותו שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו — גוף אחד שיש בו שלושה איסורים. רש״י מביא מקרה (מפורש בהמשך המסכת, דף ט״ו): רשע בא על אמו והוליד ממנה שתי בנות, ובא על אחת מהן והוליד בן; הבן בא על הבת השנייה — היא אחותו מאביו, אחות אביו ואחות אמו. הבן חייב שלוש חטאות.הכרת מחלק במקרה אחות שהיא גם אחות אביו ואמו
  20. ורבי יצחקמנא ליהו״רבי יצחק״, שהכרת אצלו בא ללמד כרת ולא מלקות, מניין לו ״הא מילתא״ — הדין של אחותו שהיא אחות אביו ואמו?קושיה: מניין לרבי יצחק דין אחותו שהיא אחות אביו ואמו?
  21. אחתו בסוף הפסוק״נפקא ליה״ מסוף הפסוק: ״ערות אחתו גלה״ — מילה מיותרת, שבאה לומר שבכל פרט של האיסור יש חיוב לחוד.רבי יצחק: מהמילה אחתו בסוף הפסוק
  22. ורבנןאחתו שבסוףורבנן, שכבר למדו את החלוקה מהכרת, ״אחתו״ שבסוף הפסוק ״מאי עבדי ליה״ — מה הם עושים בה?קושיה: חכמים למדו מהכרת, אז למה נצרכת אחתו בסוף?
  23. אין עונשין מן הדיןדף ג׳״מיבעי ליה״ לאחותו שהיא בת אביו וגם בת אמו, ללמד ש״אין עונשין מן הדין״. אף שנאמר עונש בנפרד על הבא על בת אביו ועל בת אמו, אין לומדים בקל וחומר עונש לבא על אחותו מאביו ומאמו; עונש רק מהכתוב.חכמים: אחתו בסוף מלמדת שאין עונשים בקל וחומר · דף ג׳
  24. רבי יצחקעונשין מן הדין · דף ג׳ורבי יצחק — אינו צריך את הפסוק לכך, כי ״סבר עונשין מן הדין״: אפשר ללמוד עונש בקל וחומר. כיון שנאמר עונש על אחותו בת אביו ועל אחותו בת אמו, קל וחומר שיש עונש על אחותו שהיא בת אביו ובת אמו.רבי יצחק: עונשין מן הדין, לכן אינו צריך את הפסוק · דף ג׳
  25. ואיבעית אימאמאזהרה · דף ג׳״ואיבעית אימא״: גם רבי יצחק סובר שאין עונשין מן הדין (רש״י), אבל הוא ״יליף עונש מאזהרה״ — כשם שהזהיר על אחותו בת אביו ובת אמו (רש״י: ״אחותך היא לא תגלה ערותה״, כמבואר במכות), כך ענש עליה כשאר העריות. לכן אין צורך בפסוק מיוחד.ואיבעית אימא: רבי יצחק לומד עונש מאזהרה · דף ג׳
  26. רבי אלעזרשני לאוין וכרת אחד · דף ג׳רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: ״כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד — חלק חטאת ביניהן״. הדוגמה: מפטם וסך. ״על בשר אדם לא ייסך״ ו״במתכנתו לא תעשו כמוהו״ הם שני לאוין, והכרת אחד: ״אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר״. לכן חייב שתי חטאות (רש״י: בהעלם אחד).רבי אלעזר: שני לאוין וכרת אחד — חטאת לכל לאו · דף ג׳
  27. מאחר דלאוין מוחלקיםדף ג׳אם לאוין מוחלקים כבר מחייבים חטאות נפרדות — ובעריות לכל אחת לאו משלה בפרשת אחרי מות, והכרת שבסופה (״כי כל אשר יעשה מכל התועבות״) כולל את כולן — אז ״כרת דאחותו דכתב רחמנא״ בנפרד ״למה לי״? רש״י (הגהה): גם לאחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו אין בו צורך, שהרי יש בה שלושה לאוין.קושיה: אם לאוין מחלקים, למה נכתב כרת מיוחד באחותו? · דף ג׳
  28. כל אחד לשיטתודף ג׳התשובה לפי שתי השיטות: ״לרבי יצחק — כדאית ליה״: הכרת בא לדון בכרת ולא במלקות. ״לרבנן מיבעיא להו״: לומר שאין עונשין מן הדין — רש״י: כל הפסוק נכתב בשביל ״אחתו״ שבסופו, ודרך הכתוב לחזור על פרשה בשביל חידוש אחד. ולרבי יצחק, ״מפיק ליה״ מן הכתוב חיוב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו (ובהמשך: מ״אחתו״ שבסוף הפסוק).כל תנא מבין את הכרת באחותו לפי שיטתו · דף ג׳
  29. ורבנן?דף ג׳והגמרא מבררת: ״ורבנן?״ — אם אצלם הכרת באחותו נצרך ללמד שאין עונשין מן הדין, מאין למדו את החלוקה באחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו?שאלה: חכמים מאין למדו חלוקה באחותו הכפולה? · דף ג׳
  30. אחתו דרישא ודסיפאדף ג׳חכמים למדו זאת מ״אחתו״ שבתחילת הפסוק (״ואיש אשר יקח את אחותו״). ״רבי יצחק״ סבור ש״אחותו״ בתחילה היא ״אורחיה דקרא״ — לשון הכתוב בלבד, ולכן מוציא את החלוקה מ״אחתו״ שבסוף הפסוק.חכמים: מאחתו שבתחילה; רבי יצחק: מאחתו שבסוף · דף ג׳
  31. רב נחמן בר יצחקמשנתנו · דף ג׳רב נחמן בר יצחק: אף אנו שנינו כך במשנתנו: ״המפטם את השמן, המפטם את הקטרת, והסך בשמן המשחה״ — נמנים בנפרד, כי שני לאוין וכרת אחד מחלקים.רב נחמן בר יצחק: ראיה לרבי אלעזר מרשימת המשנה · דף ג׳
  32. למה המפטם קטורת באמצע?דף ג׳אך ״למה לי דתניא המפטם את הקטרת במיצעא״ — מדוע המשנה שנתה את המפטם קטורת באמצע, בין המפטם שמן והסך?קושיה: למה קטורת נשנתה באמצע, בין פיטום שמן לסיכה? · דף ג׳
  33. קא משמע לןדף ג׳״קא משמע לן״: מה קטורת ״לאו בפני עצמו״ וחייבים עליה כרת, כך מפטם שמן וסך — כיוון שכל אחד לאו בפני עצמו, חייבים עליו בפני עצמו. כך נלמד שחלוקים כמו הקטורת.קטורת באמצע מלמדת: שמן וסיכה חייבים כל אחד בפני עצמו · דף ג׳
עזרים — טבלת שיטות
חכמים ורבי יצחק
חכמיםרבי יצחק
מה מלמד הכרת באחותובדף ב׳: לחלק באחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו; בדף ג׳ (אחרי ״שני לאוין״): שאין עונשין מן הדיןלדונה בכרת ולא במלקות
מקור החלוקה בין העריותואל אשה בנדת טומאתה (״אין הכי נמי״)ואל אשה בנדת טומאתה
״אחתו״ בסוף הפסוקאחותו בת אביו ובת אמו: אין עונשין מן הדיןלחלק באחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו
״אחותו״ בתחילת הפסוק (דף ג׳)לחלק באחותו שהיא אחות אביו ואחות אמואורחיה דקרא — דרך הכתוב
עונשין מן הדין?לאכן; ואיבעית אימא: אין, אך לומד עונש מאזהרה
חשבו לפני שממשיכים

מדוע לא היה צורך בפסוק מיוחד כדי לחלק בין אחותו, אחות אביו ואחות אמו, ולמה נצרך פסוק דווקא למי שהיא כולן?

סוף הסוגיה (מראש דף ג׳) מובא כאן; לעיון שם ←
בסוף הדף

שאלות הבנה

→ תמורה ל״דדף ג׳ ←
להעמקה

מקורות להעמקה

מקורות

הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.

נוצר על ידי סוכן AI (Claude) ונבדק אוטומטית מול לשון הגמרא — מומלץ לעיין במקור. ההסבר נכתב כעזר ללימוד ואינו מחליף עיון בגמרא ובמפרשים. להלכה למעשה — יש לשאול רב.