תמורה ל״ד
סיום המסכת: מה נשרף ומה נקבר, אם מותר להחמיר ולשרוף נקברין, ולמה אפר הנקברין אסור ואפר הנשרפין מותר.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
המשנה מסיימת את רשימת הנקברים והנשרפים: אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק, ואחריהם הכלל שאין להחליף בין קבורה לשריפה, ומחלוקת רבי יהודה והחכמים אם מותר להחמיר ולשרוף נקבר.
הגמרא פותחת בסתירה בין המשנה כאן, שבה שער הנזיר נקבר, למשנה בערלה, שבה הוא נשרף, ומביאה כמה תירוצים: נזיר טמא או טהור, שער לעומת שק, ולבסוף העמדה כרבי יהודה.
אחר כך היא מבארת בקצרה סעיפים במשנה (חמץ, תרומה טמאה, חטאת העוף), ובסוף חוזרת לטעם הכלל: אפר הנקברין אסור ואפר הנשרפין מותר.
הקושיות על כך מתורצות, כולל השאלה על אפר הקדש, והמסכת נחתמת בהדרן.
עמוד א · המשך מדף ל״ג
אשם תלוי, חטאת העוף וכלל הקבורה והשריפה
→ תחילת הסוגיה בדף ל״גבקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מסיימת את רשימת הפסולים שדינם שריפה או קבורה, ובסוף קובעת כלל: אין להחליף בין קבורה לשריפה. רבי יהודה מתיר להחמיר לשרוף נקבר, והחכמים אוסרים.
- רקעבדף הקודם המשנה מנתה אילו אסורי הנאה נקברים ואילו נשרפים. כאן היא מוסיפה לרשימה ומסיימת בכלל של קבורה ושריפה ובמחלוקת אם מותר להחמיר.המשך רשימת הנקברים והנשרפים מהדף הקודם
- משנהאשם תלוי״אשם תלוי ישרף״: אשם תלוי בא על ספק חטא. אם נודע לבעליו, לפני זריקת הדם, שלא חטא כלל, הקרבן נעשה כקרבן פסול, כחולין שנשחטו בעזרה (רש״י), ולכן הוא נשרף.אשם תלוי שנודע שלא חטא — נשרף כקרבן פסול
- רבי יהודהאשם תלוי״רבי יהודה אומר יקבר״: רבי יהודה חולק ואומר שאת אשם תלוי הפסול קוברים ולא שורפים.רבי יהודה: אשם תלוי כזה נקבר ולא נשרף
- משנהחטאת העוף״חטאת העוף הבאה על הספק״: כגון אשה שהפילה ולא ברור אם היה זה ולד. החטאת אינה נאכלת, כי שמא לא היה ולד והעוף חולין שנמלק, ואין חולין נאכלים במליקה (רש״י). לכן היא ״תשרף״ כשאר קדשים פסולים.חטאת העוף על ספק לידה אינה נאכלת — נשרפת
- רבי יהודהחטאת העוף״יטילנה לאמה״: רבי יהודה אומר שיטילו אותה לאמת המים העוברת בעזרה, ומשם לנחל קדרון. עור העוף רך ונמוח בקילוח המים (רש״י).רבי יהודה: חטאת העוף הספק תושלך לאמת המים
- משנההכלל״כל הנקברין לא ישרפו״, ״וכל הנשרפין לא יקברו״. את הנשרפים אין קוברים כי אולי יבוא אדם, ימצאם ויאכל אותם (רש״י). את טעם האיסור לשרוף נקברין הגמרא מבארת בהמשך.כלל: נקברין לא ישרפו ונשרפין לא יקברו
- רבי יהודהלהחמיר״אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי״: לדעת רבי יהודה מי שרוצה לשרוף את הנקברין, מתוך חומרה על עצמו, רשאי.רבי יהודה: מותר להחמיר ולשרוף את הנקברין
- חכמים״אינו מותר לשנות״: החכמים דוחים. מתוך החומרה הזו יבוא להקלה, כי אפר הנשרפין מותר בהנאה ואפר הנקברין אסור.חכמים: אסור לשנות, שמא יבוא ליהנות מהאפר
עזרים — טבלת שיטות
תנא קמא ורבי יהודה
| תנא קמא / חכמים | רבי יהודה | |
|---|---|---|
| אשם תלוי שנודע שלא חטא | ישרף | יקבר |
| חטאת העוף הבאה על הספק | תשרף | יטילנה לאמה |
| לשרוף נקברין כדי להחמיר | אינו מותר לשנות | רשאי |
עמוד א · גמרא
שער הנזיר ופטר חמור: קבורה או שריפה?
בקצרה — על מה הסוגיה
בגמרא קושיה על משנתנו, שבה שער הנזיר נקבר, ממשנה בערלה שבה הוא נשרף. הנזיר מתורץ בנזיר טמא וטהור, ופטר חמור מתורץ בשער לעומת שק.
על תירוץ השק מקשים שלא יתבטל השער ברוב, ובסוף מציעים להעמיד כרבי יהודה.
- ורמינהוטבי מקשה לרב נחמן: ״שער הנזיר יקבר״ במשנתנו, ואילו במשנה בערלה ״האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד״, וכך גם ״משער הנזיר ופטר חמור בשק ידלק השק״. מלא הסיט הוא כמרחק שבין האגודל לאצבע כשהן פשוקות, וצמר בכור אסור בהנאה כשאר קדשים (רש״י). אם כן שער נזיר ופטר חמור נשרפים, ואין בהם קבורה.קושיה: שער נזיר נקבר כאן ונשרף במשנה בערלה
- כאן וכאןרב נחמן עונה: ״כאן בנזיר טמא, כאן בנזיר טהור״. במשנתנו מדובר בנזיר טמא, המגלח ומתחיל נזירות חדשה, ושערו נקבר. במשנה בערלה מדובר בנזיר טהור שהשלים נזירותו, ושערו נשרף כמו שכתוב בו.רב נחמן: משנתנו בנזיר טמא, ערלה בנזיר טהור
- קשיאטבי עונה שהתירוץ מיישב נזיר על נזיר, אבל ״פטר חמור אפטר חמור קשיא״. פטר חמור אין בו חילוק בין טמא לטהור, ובמשנתנו הוא נקבר ובערלה נשרף.קושיה: בפטר חמור אין חילוק טמא וטהור
- מידי שמיע לךרב נחמן שותק, כי אין לו תשובה לכך, ושואל: ״מידי שמיע לך בהא״, שמא שמעת מאחרים תירוץ לשאלה זו.רב נחמן שותק ושואל אם שמע תירוץ
- רב ששתטבי משיב בשם רב ששת: ״כאן בשק, כאן בשער״. במשנה בערלה מדובר בשער שנארג בשק, ואילו במשנתנו בשער עצמו. רש״י מסביר שאילו נקבר השק היו עלולים ליהנות ממנו, כי הוא אינו כלה במהרה.רב ששת: בערלה שער בשק, במשנתנו שער לבדו
- איתמר נמירבי יוסינאמר גם בשם רבי יוסי בר חנינא: ״כאן בשק, כאן בשער״, כתירוצו של רב ששת.רבי יוסי בר חנינא אומר כרב ששת
- רבי אלעזררבי אלעזר אומר כרב נחמן: ״כאן בנזיר טהור, כאן בנזיר טמא״. רש״י מוסיף שלדעתו בשני המקרים מדובר בשער שנארג בשק.רבי אלעזר: נזיר טהור לעומת נזיר טמא
- ליבטל ברובארב נחמן מקשה על תירוץ השק: ״ליבטל שק ברובא״. מעט שער אסור בבגד גדול של היתר אמור להתבטל ברוב ההיתר, ולא היה צריך לשרוף את השק (רש״י).קושיה: שער אסור יתבטל ברוב השק המותר
- בציפורתארב פפא מעמיד: ״בציפורתא״. האורג עשה מהשער האסור צורת ציפור כדי לייפות את השק, והדבר חשוב ולכן אינו בטל (רש״י).רב פפא: עשה צורת ציפור והיא חשובה ואינה בטלה
- לישלופינהומקשים: ״ציפורתא לישלופינהו״. אפשר לשלוף את הצורה האסורה מהשק, ואז השק יותר, ואין סיבה לשרוף אותו.קושיה: ישלפו את הצורה והשק יותר
- הא מנירבי ירמיה אומר: ״הא מני רבי יהודה היא״. המשנה בערלה היא כרבי יהודה, שמתיר ״להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברים״, ולכן שורפים גם את מה שדינו בקבורה.רבי ירמיה: משנת ערלה היא כשיטת רבי יהודה, שמחמיר
- קא קשיא לןמשיבים לו: ״קא קשיא לן לשלופינהו״. כשאפשר לתקן בשליפה אין מקום להחמיר ולשרוף, ואתה מעמיד זאת כרבי יהודה.קושיה: אם אפשר לשלוף, גם רבי יהודה אינו שורף
- הכי קאמינארבי ירמיה מבהיר: ״אם אפשר לשלופינהו מוטב, ואם לאו אוקמה כרבי יהודה״. כשאפשר לשלוף את הצורה, שולפים והשק מותר. כשאי אפשר, משנת ערלה היא כרבי יהודה, שמתיר להחמיר ולשרוף גם את מה שדינו בקבורה. רש״י מפרש שאם אין ליישב בשק ובשליפה, מעמידים את משנת ערלה כולה כרבי יהודה, וכך מתיישבת גם הסתירה בפטר חמור בלי לחלק בין נזיר טמא לטהור.רבי ירמיה: שולפים אם אפשר, ואם לא — כרבי יהודה
עזרים — טבלת שיטות
איך מיישבים: משנתנו (יקבר) מול ערלה (ידלק)
| שער הנזיר | פטר חמור | |
|---|---|---|
| רב נחמן; רבי אלעזר | משנתנו בנזיר טמא, ערלה בנזיר טהור | קשיא (רב נחמן שותק) |
| רב ששת; רבי יוסי בר חנינא | משנתנו בשער לבדו, ערלה בשער שנארג בשק (בציפורתא — רב פפא) | כמו בשער הנזיר |
| רבי ירמיה | כשאי אפשר לשלוף: ערלה כרבי יהודה | כשאי אפשר לשלוף: ערלה כרבי יהודה |
חשבו לפני שממשיכים
למה תירוץ נזיר טמא וטהור מיישב את הסתירה בשער הנזיר אך לא בפטר חמור?
כי החילוק בין טמא לטהור קיים רק בנזיר, ובפטר חמור אין חילוק כזה. לכן טבי אומר שנזיר שנית, אך פטר חמור על פטר חמור קשיא, ועל כך מובא תירוץ רב ששת שער לעומת שק.
עמוד א · גמרא
חמץ, תרומה טמאה וחטאת העוף בברייתא
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מבארת סעיפים נוספים במשנה: שריפת חמץ נובעת מדעת רבי יהודה, תרומה טמאה וערלה מתחלקות בין אוכלין למשקין, וברייתא מפרטת איך חטאת העוף נזרקת לאמה.
- משנהחמץהמשנה מנתה בין הנשרפים ״חמץ בפסח ישרף״. חמץ בתוך הפסח אסור בהנאה, והמשנה אומרת שדינו בשריפה.המשנה: חמץ בפסח נשרף
- סתם כרבי יהודההגמרא מעירה שהמשנה הסתמית שנתה כשיטת רבי יהודה, ״אין ביעור חמץ אלא שרפה״. החכמים החולקים סוברים שאפשר לבער חמץ בכל דרך.המשנה הסתמית כרבי יהודה: ביעור חמץ רק בשריפה
- משנהתרומה טמאההמשנה אומרת שתרומה טמאה נשרפת, ושערלה וכלאי הכרם נשרפים או נקברים לפי דרכם. התרומה הטמאה אסורה באכילה, והמשנה פוסקת שהיא נשרפת.תרומה טמאה נשרפת; ערלה וכלאי הכרם לפי דרכם
- הא כיצדהגמרא שואלת ״הא כיצד״, כלומר מה הם הדברים שדרכם בשריפה ומה אלו שאין דרכם בשריפה.שאלה: מה דרכו בשריפה ומה בקבורה
- אוכלין ומשקיןהגמרא עונה: ״אוכלין בשרפה, משקין בקבורה״. אוכלים דרכם להישרף, ואילו משקים אינם נשרפים כי הם נוזלים ולכן קוברים אותם.אוכלין נשרפין, משקין נקברין
- ברייתארבי יהודהברייתא מבארת את שיטת רבי יהודה במשנה: ״חטאת העוף הבאה על הספק יטילנה לאמה״. מנתחים אותה אבר אבר, זורקים את האברים לאמה, והם מתגלגלים עם המים לנחל קדרון, אל מחוץ לירושלים.ברייתא: מנתחים את העוף וזורקים אברים לאמה
עמוד א · גמרא
למה נקברין לא ישרפו, ואפר הקדש
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת על טעם הכלל וקובעת שאפר הנקברין אסור ואפר הנשרפין מותר. כל קושיה על כך מתורצת, ואפר הקדש מתיישב בשני תירוצים, ואחריהם המסכת נחתמת.
- מאי טעמאהגמרא שואלת ״מאי טעמא״ נקברין אינם נשרפים, ונשרפין אינם נקברים.שאלה: מה טעם הכלל של קבורה ושריפה
- אפרן אסורהגמרא עונה: ״נקברין אפרן אסור, ונשרפין אפרן מותר״. אם ישרפו נקברין אולי ייהנו מאפרם, ולכן נאסרה שריפתם (רש״י).אפר הנקברין אסור ואפר הנשרפין מותר, לכן לא להחליף
- והתניאמקשים: ״ונקברין אפרן אסור והתניא דם הנדה ובשר המת שנפרכו טהורין״. בשר המת נקבר, ונאמר בברייתא שכשנפרך הוא טהור, ונראה מכאן שאפרו מותר.קושיה: ברייתא על בשר המת נראית מתירה את האפר
- טהורין ואסוריןהגמרא דוחה: ״לא, טהורין ואסורין״. הבשר הנפרך טהור מלטמא, אבל עדיין אסור בהנאה.תשובה: טהור מטומאה אך אסור בהנאה
- מתיב רב פנחסרב פנחס מקשה מברייתא: ״עולת העוף שנתמצה דמה, מוראתה ונוצה שלה יצאו מידי מעילה״. המוראה והנוצה נקברים, ונראה שאחרי שיצאו מידי מעילה הם מותרים.קושיה: מוראת העולה יצאה מידי מעילה, אולי מותרת
- יצאו ואסוריןהגמרא דוחה: ״יצאו מידי מעילה ואסורין״. הם יצאו מדין מעילה, אבל נשארו אסורים בהנאה.תשובה: יצאו מידי מעילה אך אסורים בהנאה
- והא תניאשואלים על חלקו השני של הטעם: ״ונשרפין דהקדש אפרן מותר והא תניא כל הנשרפין אפרם מותר חוץ מאפר אשירה, ואפר דהקדש לעולם אסור״.קושיה: ברייתא אומרת שאפר הקדש לעולם אסור
- ומיערב לא קעריבהמקשה מסביר מדוע הברייתא מפרידה בין אפר אשירה לאפר הקדש: ״משום דאשירה יש לה בטילה בגוי״, והקדש אין דרך להתירו.אשירה יש לה ביטול בגוי, להקדש אין
- קתני מיהאמכל מקום הברייתא אומרת: ״אפר הקדש לעולם אסור״, וזה סותר את הכלל שאפר הנשרפין מותר.קושיה עומדת: אפר הקדש לעולם אסור
- רמי בר חמארמי בר חמא מסביר: שריפת הקדש מתירה את אפרו כשהתקיימה בה מעילה, כי מי שהדליק מעל, וההקדש יצא לחולין. הברייתא מדברת ״כגון דנפלה דליקה בעצי הקדש מאליה״, ואין אדם שמעל, ולכן אפרם לא יצא לחולין. וקדשים פסולים שדינם בשריפה, אפרם מותר גם בלי מעילה, כי קדושתם קלושה מאחר שנפסלו (רש״י).רמי בר חמא: דליקה מאליה, אין מעילה והאפר אסור
- רב שמעיהרב שמעיה אומר: ״בתרומת הדשן תניא״. הברייתא מדברת בהרמת הדשן שהכהן מרים בכל בוקר ומניח ליד המזבח, ואפר זה לעולם אסור.רב שמעיה: הברייתא בתרומת הדשן שאפרה אסור
- ושמוראיה לרב שמעיה מהברייתא: ״ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר״. מכיוון שהדשן טעון גניזה, אסור בהנאה (רש״י).הדשן נגנז ולא מפזרים אותו, לכן אסור בהנאה
- הדרן״הדרן עלך יש בקדשי מזבח״: כאן מסתיים הפרק האחרון, ואיתו מסכת תמורה.סיום פרק שביעי וסיום מסכת תמורה
חשבו לפני שממשיכים
למה לדעת רמי בר חמא אפר הקדש שנשרף מאליו נשאר אסור, ואילו אם אדם שרף אותו הוא מותר?
כשאדם שרף את עצי ההקדש התקיימה מעילה והאפר יצא לחולין. כשהדליקה נפלה מעצמה אין אדם שמעל, ולכן האפר לא יצא לחולין.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.