ברכות ס״א

דרשת הכפל ב״וייצר״ נדחית מן הבהמה, ובמקומה באים שני הסברים: ״אוי לי מיוצרי״ ושני פרצופים.

מכאן נפתח דיון בפירוש ״צלע״ אצל רב ושמואל, והגמרא בודקת מה כל אחד מהם עושה בפסוקים הקשורים בבריאת האדם — ״אחור וקדם״, ״וייצר״, ״זכר ונקבה״, ״ויסגר״ ו״ויבן״.

לדעת מי שאומר פרצוף נשאלת השאלה מי הלך ראשון, ורב נחמן בר יצחק מכריע שהגבר, מברייתא האוסרת ללכת אחורי אשה.

מכאן עוברים לדין עצמו: האם מנוח הלך אחרי אשתו ממש, וחומרת ההליכה אחורי בית כנסת בשעת תפילה ותנאיה.

מתוארים הדמיון של היצר הרע (זבוב או חיטה), שתי הכליות היועצות ותפקידי שאר האיברים.

אחר כך מביאה הגמרא את דברי רבי יוסי הגלילי על מי שופט כל סוג אדם, את תגובת אביי לדברי רבה, ואת דברי רבא ורב על צדיקים ורשעים גמורים.

רבי אליעזר ורבי עקיבא מפרשים את ״בכל נפשך ובכל מאדך״.

פירושו של רבי עקיבא — ״אפילו נוטל את נפשך״ — מקבל משמעות במעשה: משל השועל והדגים, מאסרו עם פפוס, והריגתו בקריאת שמע שיצאה נשמתו בה.

הגמרא מגבילה את האיסור לנהוג קלות ראש כנגד שער המזרח, ומביאה ברייתות על כיוון עשיית הצרכים ביהודה ובגליל.

שואלים פעמיים אם דעה אחת זהה לתנא קמא ומשיבים בהבדל מעשי, ולבסוף מסופר על רבה שהקפיד כרבי עקיבא.