ערכין ט׳

רב הונא: ״לא נראה לעבר יתר על שמונה״ — ״קדים אתי סיהרא״

1. רקעהמשנה בסוף דף ח׳: ״אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה, ולא נראה יתר על שמונה״. חודש ״מעובר״ הוא חודש מלא בן שלושים יום, והחודש ה״חסר״ הוא בן עשרים ותשעה. חודש הלבנה ארוך מעט מעשרים ותשעה וחצי ימים, ולכן הסדר הרגיל הוא חודש מלא וחודש חסר לסירוגין. רב הונא פירש: ״לא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה״, כלומר לא לעשות יותר משמונה חודשים מלאים בשנה. הגמרא שאלה: ״מאי שנא תשעה דלא? אם כן —״
2. הטעםסוף השאלה: אילו עשו תשעה חודשים מלאים, השנה הייתה ארוכה בשלושה ימים מן הסדר הרגיל. ראש השנה הבא היה נקבע אפוא שלושה ימים אחרי מולד הלבנה, ו״קדים אתי סיהרא תלתא יומי״: הירח החדש נראה שלושה ימים לפני היום שבית הדין קבע כראש השנה. העם היה מרנן שבית הדין קובע חודשים כרצונו ולא לפי הלבנה (רש״י).
3. קושיה״השתא נמי קא קדים אתי תרי יומי״: גם בשמונה חודשים מלאים, שרב הונא מתיר, השנה ארוכה ביומיים, והירח מקדים את ראש השנה ביומיים. מדוע זה אינו מעורר את אותו לעג?
4. תירוץכדאמר רב משרשיאכמו שתירץ רב משרשיא בהמשך (בעניין עצרת), גם כאן מדובר ״כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת״, ו״עיבור שנה חודש״: החודש שנוסף בשנה הקודמת היה חסר. בית הדין רשאי לעשות את חודש העיבור מלא או חסר. משעשאוהו חסר, ראש השנה שעבר הוקדם מעט ביחס למולד, ולכן מותר לאחר את ראש השנה הזה במידה דומה (רש״י). ״דל ירחא מליא בהדי ירחא חסירא״: מקזזים חודש מלא אחד של השנה מול חודש העיבור החסר, ונשארים בפועל רק שבעה מלאים (שטיינזלץ).
5. קושיה״ואכתי חד יומא!״ — גם אחרי הקיזוז הירח עדיין נראה יום אחד לפני ראש השנה. רש״י מוסיף שלמעשה זה יום וחצי, והגמרא קוראת לו ״יום אחד״.
6. תירוץ״לא אדעתייהו דאינשי״: הפרש של יום אחד אינו נקלט אצל בני אדם. הם אינם תמהים עליו ואינם מרננים אחרי בית הדין (רש״י).

עולא: ״לא נראה לחסר יתר על שמונה״ — ״איתחזויי איתחזי״

1. עולאעולא מפרש את המשנה אחרת: ״לא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה״, כלומר אין עושים יותר משמונה חודשים חסרים בשנה. לפי זה הסיפא נותנת את הטעם לרישא: ״מה טעם אין פוחתים מארבעה חדשים המעוברים?״ משום שאין מחסרים יותר משמונה, וממילא נשארים לפחות ארבעה מלאים.
2. קושיה״מאי שנא תשעה דלא?״ — מדוע אסור לעשות תשעה חודשים חסרים בשנה?
3. תשובה״דאם כן מייתרא סיהרא תלתא יומי״: בתשעה חודשים חסרים השנה קצרה בשלושה ימים מן הסדר הרגיל, וראש השנה נקבע לפני המולד. לכן הירח החדש מופיע רק שלושה ימים אחרי ראש השנה.
4. קושיה״השתא נמי קא מייתרא תרי יומי!״: גם בשמונה חסרים, שעולא מתיר, הירח מאחר ביומיים.
5. תירוץכדאמר רב משרשיאכמו שתירץ רב משרשיא: מדובר ״כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת״, אלא שהפעם חודש העיבור היה מלא, בן שלושים. ״דל ירחא חסירא בהדי ירחא מליא״: מקזזים חודש חסר אחד של השנה מול חודש העיבור המלא, ובפועל רק שבעה חסרים משפיעים (שטיינזלץ).
6. קושיה״ואכתי איכא חד יומא״: עדיין הירח מאחר יום אחד אחרי ראש השנה, והעם עלול לרנן.
7. תירוץ״סברי: איתחזויי איתחזי ואנן לאו אדעתין״: האנשים יניחו שהלבנה כבר נראתה לבית הדין, ורק הם לא טרחו לחפש אותה (רש״י). כך אין סיבה לרנן.

במאי קמיפלגי? — כמה ימים בחודש העיבור

1. שאלה״במאי קמיפלגי?״: על איזה עיקרון חולקים רב הונא ועולא בפירוש המשנה?
2. תשובה״בעיבור שנה״, כלומר באורכו של החודש שמוסיפים בשנה מעוברת. בברייתא: ״כמה עיבור שנה — שלשים״, ורבן שמעון בן גמליאל אומר: ״חודש״. לפי שטיינזלץ, ״חודש״ הוא חודש לבנה בן עשרים ותשעה יום. לפי רש״י, לרשב״ג חודש העיבור יכול להיות פעם בן עשרים ותשעה ופעם בן שלושים.
3. ההסבררב הונא סובר כרשב״ג. לכן הוא יכול להעמיד שמונה חודשים מלאים בשנה שאחרי שנה מעוברת שחודש העיבור שלה היה חסר. עולא סובר כתנא קמא, שחודש העיבור תמיד בן שלושים. לכן לשיטתו אין אפשרות לקזז, ושמונה מלאים מקדימים את הירח ביומיים. משום כך הוא מפרש את המשנה רק בחסרים (רש״י). לפי רש״י, רב הונא מקבל גם את הפירוש של עולא לרישא, שאין עושים יותר משמונה חסרים.

״אין עצרת חלה אלא ביום הנף״ — הברייתא כאחרים

1. מיתיביברייתאברייתא: ״אין עצרת חלה אלא ביום הנף״. שבועות חל תמיד באותו יום בשבוע כמו ט״ז בניסן, היום שבו מניפים את העומר, כי בין שניהם שבעה שבועות שלמים (רש״י). וראש השנה חל ״או ביום הנף או לאור עיבורו״, כלומר באותו יום בשבוע או ביום שאחריו, יום השבוע של י״ז בניסן. רש״י מסביר את השם: זה יום השבוע של ״ל״א בניסן״, א׳ באייר, הלילה שבו ניסן נעשה חודש ״מעובר״. כשחודשי הקיץ הולכים כסדרם, מט״ז בניסן עד ראש השנה עוברים עשרים ושלושה שבועות ועוד יום, ולכן ראש השנה חל ״לאור עיבורו״.
2. בשלמא לעולאלעולא, ״דשמונה חסירין עבדינן, מעוברין לא עבדינן״, הברייתא מתיישבת. כשעושים שני חודשים חסרים נוספים, אחד בחורף ואחד בקיץ (רש״י: כסלו וסיון), ״שניהן חסר — ביום הנף״: יש חודש חסר נוסף בקיץ, וראש השנה מוקדם ביום ונופל ביום השבוע של יום הנף. ואם ״אחד מלא ואחד חסר״, כסדרם, ראש השנה חל ״לאור עיבורו״.
3. קושיה״אלא לרב הונא דאמר עבדינן מעוברין״: אם מוסיפים שני חודשים מלאים ואחד מהם נופל בקיץ, ראש השנה מתאחר ביום ויחול ״לאור אור עיבורו״, יומיים אחרי יום השבוע של יום הנף. הברייתא אינה מזכירה אפשרות כזאת.
4. אמר לך רב הונארב הונא משיב בקושיה שכנגד: ״ולעולא מי ניחא?״ גם עולא אוסר רק שמונה מלאים, ״הא שבעה עבדינן״. לפעמים לא מוסיפים את החודש המלא בחורף אלא בקיץ (״בסיתוא… בקייטא״), ואז גם לשיטתו ראש השנה חל ״לאור אור עיבורו״. הקושיה קשה אפוא לשניהם באותה מידה.
5. אלא״אלא, הא מני? אחרים היא״: הברייתא אינה כשיטת רב הונא ולא כשיטת עולא, אלא כשיטת ״אחרים״ (״אחרים״ — כינוי לתנא בברייתות; בהוריות יג ע״ב מסופר שדבריו של רבי מאיר נשנו בשם ״אחרים״, ולפי זה ייתכן שזה רבי מאיר), שלדעתם החודשים הולכים תמיד כסדרם, אחד מלא ואחד חסר, ואין מוסיפים חודש מלא כלל (רש״י).
6. ברייתאאחריםוכך שנינו: בין עצרת לעצרת ובין ראש השנה לראש השנה יש ״ארבעה ימים בלבד״, ובשנה מעוברת ״חמשה״. שנה כסדרה היא 354 ימים, כלומר חמישים שבועות ועוד ארבעה ימים, ולכן כל חג זז ארבעה ימים בשבוע משנה לשנה. בשנה מעוברת שחודש העיבור שלה בן עשרים ותשעה הוא זז חמישה ימים (שטיינזלץ).
7. קושיה״סוף סוף, לאחרים, ביום הנף — לא משכחת לה!״: אם החודשים תמיד כסדרם, אין לעולם חודש חסר נוסף בקיץ, וראש השנה תמיד ״לאור עיבורו״. איך אפשר שהברייתא תזכיר אפשרות ״ביום הנף״?
8. תירוץרב משרשיארב משרשיא: מדובר ״כגון שהיתה שנה מעוברת, ועיבור שנה שלשים יום״. חודש עיבור מלא היה מזיז את ראש השנה שישה ימים בשבוע, ולאחרים מותר רק חמישה. לכן ״דל ירחא לבהדי ירחא״: עושים אחד מחודשי הקיץ חסר כנגד חודש העיבור המלא, ואז ראש השנה חל ביום הנף (רש״י).

״אחרים — מנינא אתא לאשמועינן?״ ו״יומא דשעי״

1. קושיהרב אדא בר אהבה לרבא: ״אחרים, מנינא אתא לאשמועינן?״ וכי באו ללמד חשבון? אם החודשים תמיד כסדרם, ממילא ברור שיש ארבעה ימים בין עצרת לעצרת. היה די לומר שאין משנים את סדר החודשים לצורך (רש״י).
2. תשובה״הא קא משמע לן, דלא בעינן מצוה לקדש על פי הראיה״ (התשובה בשם רבא, לפי שטיינזלץ). רש״י מסביר: אילו אמרו רק ״אין מעברין לצורך״, היינו חושבים שזה רק כשהלבנה נראתה בזמנה. אבל אם לא באו עדים ביום השלושים, היינו אומרים שחייבים לעבר את החודש, כי מצווה לקדש על פי עדים. המניין הקבוע של ארבעה ימים מלמד שהסדר נשמר גם כשהלבנה לא נראתה.
3. מתקיף לה רבינארבינא מקשה על עצם המניין הקבוע של ״אחרים״: ״והאיכא יומא דשעי, ויומא דתלתין שני״. לפי רש״י, בין מולד למולד של שנה הבאה יש ארבעה ימים ושמונה שעות ותתע״ו חלקים, ולא ארבעה ימים בדיוק. שמונה השעות מצטברות ליום שלם כל שלוש שנים, ומן החלקים מצטבר יום נוסף כל שלושים שנה. בשנים אלה ההפרש יהיה חמישה ימים.
4. תשובה״כיון דליתיה בכל שתא — לא קא חשיב״: יום כזה אינו נוסף בכל שנה, ולכן הברייתא מונה רק את ההפרש הקבוע ואינה מתחשבת בו.

שמואל: שנת לבנה בין 352 ל־356 — ״הריני נזיר כימות הלבנה״

1. שמואלגם שמואל סובר כרב הונא: שנת לבנה ״אין… פחותה״ מ־352 יום, ״ולא יתירה״ על 356 יום.
2. הא כיצד״שניהם מלאין — ששה״: אם שני חודשים שרגילים להיות חסרים נעשו מלאים, השנה היא 356 יום. ״שניהם חסירין — שנים״: אם שני חודשים מלאים נעשו חסרים, היא 352 יום. ״אחד מלא ואחד חסר — ארבעה״: כסדרם, 354 יום. מכאן ששמואל מתיר להוסיף שני חודשים מלאים, וזה שמונה מלאים בשנה, כרב הונא (רש״י).
3. מיתיביברייתא: האומר ״הריני נזיר כימות החמה״ מונה 365 ימים (לפי רש״י: מונה 365 נזירויות, כמניין הימים), ו״כימות הלבנה״ מונה 354, ״כמנין ימות הלבנה״. ״ואם איתא, זימנין דמשכחת לה ששה!״: אם יש שנות לבנה של 356 יום, איך הברייתא קובעת מניין אחד של 354?
4. תשובה״בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ורוב שנים״: הנודר התכוון לשנה כפי שמדברים עליה בדיבור הרגיל, והשנה המצויה היא בת 354 יום. אין מכאן ראיה שאין שנה של 356.

מעשה ברבי: ״עשינו תשעה חסירין ונראה חודש בזמנו״

נֵר יִשְׂרָאֵל! כֵּן הָוֵה.ערכין י׳ ע״א

1. ברייתאגם רבי (רבי יהודה הנשיא) סובר כרב הונא, כפי שמספרת ברייתא: ״מעשה ועשה רבי… תשעה חסירים, ונראה חודש בזמנו״. אף על פי שבתשעה חסרים היה צפוי שהירח יאחר כשלושה ימים, הלבנה של תשרי נראתה ביום שנקבע לראש השנה (רש״י).
2. התמיההרבי תמה: ״עשינו תשעה חסירין ונראה חודש בזמנו!״ איך ייתכן שהירח לא איחר?
3. רבי שמעון בר רבידף י׳רבי שמעון בר רבי הציע: ״שמא שנה מעוברת היתה, ועיבור שנה שלשים״, כלומר חודש העיבור היה מלא, וזה חודש מלא אחד מעבר לסדר. ״ואשתקד עשינו שניהם מלאין״: בשנה שעברה עשו שני חודשים חסרים למלאים (רש״י: מרחשוון ואייר), ואלה עוד שני מלאים. ״דל תלתא לבהדי תלתא, וקם ליה בדוכתיה״: שלושת המלאים מקזזים את שלושת החסרים הנוספים, והירח חזר למקומו.
4. מסקנהדף י׳רבי: ״נר ישראל! כן הוה״. בנו מאיר את עיני החכמים, וכך אכן היה (רש״י). מכאן ראיה לשיטת רב הונא: ״אשתקד״ עשו שני חודשים מלאים נוספים, כלומר שמונה מלאים בשנה אחת, ורבי מאשר שכך נעשה.

הסוגיה ממשיכה בדף י׳

מה לקחת מהדף

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא