בכורות כ״ג
״וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה?״ — אפר מקלה, נבילה בשחוטה וחררת דם; ״לגר״ של בר פדא ורבי יוחנן; ציר של עם הארץ; בהמה מניקה, ו״הלכתא בכוליה פירקין״
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח באמצע הוויכוח מדף כ״ב: רבי ירמיה אמר שמיעוט מים טמאים שבטל בציר ״מצא מין את מינו וניעור״ כשנותנים את הציר לקדירה, ואביי תמה — ״וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה?״.
רב דימי מביא ראיה מגזירת עולא בחולין שנפלה לתוכם תרומה טמאה, ואביי דוחה: שם טומאה מעוררת טומאה, ובקדירה המים טהורים.
אביי מקשה מאפר פרה שנתערב באפר מקלה ומנבילה שבטלה בשחוטה, ורב דימי מתרץ: ״טהור מלטמא במגע, אבל מטמא במשא״;
אבל על חררת הדם, שאינה מטמאה אף במשא, הוא שותק — והתירוץ ״טומאה סרוחה״ עובד רק לבר פדא, ולרבי יוחנן ״קשיא״.
מכאן הגמרא מבררת את מחלוקת בר פדא ורבי יוחנן (״לא תאכלו כל נבלה לגר״), מסבירה למה חררת הדם צריכה ביטול ברוב (״איתחזי מעיקרא אגב אימיה״), ודנה בציר שנפלו לתוכו מים — ״נחשדו עמי הארץ לערב מחצה״.
בעמוד ב משנה חדשה: לרבן שמעון בן גמליאל בהמה מניקה — היונק ממנה בנה. על כך אומר רב ״הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא״;
רב ששת תמה על איזו משנה נאמר, וחמש אפשרויות נדחות עד המסקנה: על רבן שמעון בן גמליאל, ״דברייתא לא פלוגתא היא״ — ובתחילת דף כ״ד מתברר למה אמר רב גם ״הלכה כרבי יוסי בן המשולם״, ומהי הברייתא החולקת.
״וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה?״ — אפר מקלה, נבילה בשחוטה וחררת דם
→ תחילת הסוגיה בדף כ״בבקצרה — על מה הסוגיה
רב דימי מוכיח מגזירת עולא שטומאה שבטלה ברוב חוזרת וניעורת, ואביי דוחה: שם טומאה מעוררת טומאה, ובקדירה המים טהורים.
אביי מקשה שלוש קושיות: מאפר פרה שנתערב באפר מקלה ומנבילה שבטלה בשחוטה — שלפי השיטה הזאת היו צריכים לטמא לפחות במשא;
על שתיהן משיב רב דימי בשם רבי יוסי ברבי חנינא: ״טהור מלטמא במגע, אבל מטמא במשא״. על חררת הדם, שאינה מטמאה אף במשא, רב דימי שותק.
התירוץ ״טומאה סרוחה״ מתאים רק לבר פדא, ולרבי יוחנן — ״קשיא״.
- רקעבדף כ״ב: ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה — ״הלוקח ציר מעם הארץ — משיקו במים, וטהור״, שמיעוט המים שבציר בטל ברוב. רבי ירמיה: רק לטבול בו פת, ״אבל לקדירה — לא, מצא מין את מינו וניעור״. רב דימי אמר שמועה זו, ואביי שאל: ״וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה?״. רב דימי השיב ממשנה: סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין — לרבי אליעזר ״תירום ותירקב״, ולחכמים ״תעלה״ ותיאכל באופן שאינו מכשיר לטומאה; ״ותני עלה: אותן חולין...״
- הראיההמשך הברייתא״לרבי אליעזר מה תהא עליהן? יאכלו נקודין, או קליות, או ילושו במי פירות, או תתחלק לעיסות, ובלבד שלא יהא כביצה במקום אחד״ — גם החולין שנשארו אחרי שהרים את הסאה אינם נחשבים טהורים לגמרי, ויש לאכלם כך שלא יוכשרו לקבל טומאה.
- עולא״מה טעם? גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה, סבר: איבטלינהו ברובא״ — ויחשוב שהטמאים בטלו ברוב; ״וכיון דאיכא האי משהו — מצא מין את מינו וניעור״: המשהו הטמא שבתערובת חוזר ומצטרף לטמאים החדשים, ואין כאן רוב. הרי שטומאה שבטלה חוזרת וניעורת — כדברי רבי ירמיה (רש״י).
- דחייהאביי״אם טומאה עוררת טומאה, טהרה עוררת טומאה?״ — בגזירת עולא הטומאה הבטלה פוגשת חולין טמאים; ואילו בקדירה המים טהורים — איך יעוררו את טומאת המים שבציר? (רש״י).
- איתיביהאביי מקשה על שיטת רבי ירמיה (רש״י) ממשנה: ״אפר כשר״ של פרה אדומה ״שנתערב באפר מקלה״ (אפר רגיל) — ״הולכין אחר הרוב לטמא״, ואם הרוב אפר מקלה — אינו מטמא. ״ואי אמרת: טומאה כמאן דאיתיה דמי, נהי דבמגע לא מטמא — לטמא במשא!״: הנוגע — נגע ברוב הכשר; אבל הנושא — נשא את הכול, וגם את אפר הפרה שבתוכו.
- תירוץרב דימי״הא איתמר עלה, אמר רבי יוסי ברבי חנינא: טהור מלטמא במגע, אבל מטמא במשא״ — כך באמת הדין, והמשנה מתאימה לשיטה שהטומאה הבטלה כאילו ישנה.
- קושיהאביי״והאמר רב חסדא: נבילה בטילה בשחוטה, שאי אפשר לנבילה שתיעשה שחוטה. נהי דבמגע לא מטמא, לטמא במשא!״ — רב חסדא אומר סתם שהנבילה בטלה, ולא חילק בין מגע למשא. (רש״י גורס להפך: ״שאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה״, שהרי נבילה שהסריחה פורחת ממנה טומאתה.)
- תירוץרב דימי״אתון בדרב חסדא מתניתו לה, אנן בדרבי חייא מתנינן לה״: ״תני רבי חייא: נבילה ושחוטה בטילות זו בזו, ואיתמר עלה, אמר רבי יוסי ברבי חנינא: טהור מלטמא במגע, אבל מטמא במשא״ — בנוסח שלנו הדין מסויג, ואין קושיה.
- קושיהאביי״והא דתנן: רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה ששפעה חררת דם — הרי זו תקבר, ונפטרה מן הבכורה. ותני רבי חייא: אינה מטמאה לא במגע ולא במשא״ — ״אמאי? דנהי במגע לא מטמא, תטמא במשא!״ (בדף כ״ב הסביר רבי יוחנן שהוולד שבחררה בטל ברוב.)
- אישתיק״אישתיק״ — רב דימי שתק ולא השיב.
- דלמאהגמרא תוהה על שתיקתו: ״דלמא, ודאי שאני הכא, דהוויא לה טומאה סרוחה״ — היה יכול לענות שהחררה שונה, כי זו טומאה שנסרחה.
- הניחא״הניחא לבר פדא, דאמר: טומאה חמורה עד לגר, וטומאה קלה עד לכלב — הא לא חזיא לגר״: החררה אינה ראויה לאכילת גר, ולכן אין בה טומאה חמורה (רש״י: טומאת משא).
- אלא״אלא לרבי יוחנן דאמר: אחת זו ואחת זו עד לכלב — הא חזיא לכלב!״ — לשיטתו גם טומאה חמורה נשארת כל זמן שראויה לכלב, והחררה ראויה לכלב.
- קשיא״קשיא״ — לפי רבי יוחנן חררת הדם נשארת קושיה על השיטה שטומאה שבטלה חוזרת וניעורת (רש״י: ״קשיא לרבי ירמיה״).
למה דווקא ״מטמא במשא״ ולא ״במגע״ הוא מה שמתאים לשיטה ש״טומאה כמאן דאיתיה דמי״?
בר פדא ורבי יוחנן — ״לא תאכלו כל נבלה לגר״
״לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה״דברים יד, כא
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא חוזרת לגוף המחלוקת: לבר פדא טומאה חמורה של נבילה נמשכת רק כל זמן שהיא ראויה לגר, ולרבי יוחנן — גם היא עד שתיפסל מאכילת כלב.
בר פדא לומד זאת מ״לגר״ שבפסוק; רבי יוחנן לומד ממנו רק על נבילה ״היכא דהסריחה מעיקרא״, ולבר פדא זו ״עפרא בעלמא״ ואינה צריכה פסוק.
- גופאבר פדא״גופא, בר פדא אמר: טומאה חמורה עד לגר, וטומאה קלה עד לכלב״ — נבילה מטמאת טומאה חמורה רק כל זמן שהיא ראויה לאכילת גר (רש״י: גר תושב); טומאה קלה — עד שאינה ראויה אפילו לכלב.
- רבי יוחנן״ורבי יוחנן אמר: אחת זו ואחת זו עד לכלב״.
- מאי טעמא?״מאי טעמא דבר פדא?״
- פסוק״דכתיב: לא תאכלו כל נבלה לגר״ (דברים יד, כא) — ״הראויה לגר קרויה ׳נבילה׳, ושאינה ראויה לגר אינה קרויה ׳נבילה׳״.
- ואידך?״ואידך?״ — מה לומד רבי יוחנן מ״לגר״?
- תשובה״למעוטי היכא דהסריחה מעיקרא״ — נבילה שמעולם לא הייתה ראויה לגר אינה נבילה. רש״י: כגון שנשתברו אבריה בחייה והתליעה; אבל נבילה שהייתה ראויה לגר — טומאתה אינה פורחת עד שתיפסל מאכילת כלב.
- ואידך?״ואידך?״ — ולמה בר פדא אינו דורש כך?
- תשובה״הסריחה מעיקרא לא צריכא קרא למעוטי, עפרא בעלמא הוא״ — אין צורך בפסוק כדי למעט אותה.
עזרים — טבלת שיטות
| בר פדא | רבי יוחנן | |
|---|---|---|
| טומאה חמורה | ״עד לגר״ | ״עד לכלב״ |
| טומאה קלה | ״עד לכלב״ | ״עד לכלב״ |
| מה לומדים מ״לגר״ | ״הראויה לגר קרויה נבילה״ | ״למעוטי היכא דהסריחה מעיקרא״ |
| הסריחה מעיקרא | ״עפרא בעלמא הוא״ — אין צורך בפסוק | ממועטת מן הפסוק |
חררת דם — ״תיפוק לי דלא איתחזי כלל!״
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי יוחנן הסביר שחררת הדם אינה מטמאת ״משום ביטול ברוב״. למה לא די בכך שהוולד שבה מעולם לא היה ראוי לאכילה, כמו ״הסריחה מעיקרא״?
משום שהיה ראוי מתחילה ״אגב אימיה״. זה גם מסביר למה בסוגיה הקודמת לא ענו לרבי יוחנן שהחררה סרוחה מעיקרא.
- משנה וברייתא״תנן: רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה ששפעה חררת דם — הרי זו תקבר, ונפטרת מן הבכורה. ותני רבי חייא: אינה מטמאה לא במגע ולא במשא״.
- רבי יוחנן״ואמר רבי יוחנן: משום ביטול ברוב נגעו בה״ — הוולד שבחררה בטל ברוב הדם.
- קושיה״מאי איריא משום ביטול ברוב? תיפוק לי דלא איתחזי כלל!״ — הרי רבי יוחנן עצמו ממעט נבילה ״היכא דהסריחה מעיקרא״, והוולד שבחררה מעולם לא היה ראוי לאכילה.
- תירוץ״הא נמי איתחזי מעיקרא אגב אימיה״ — כל זמן שהיה במעי אמו היה ראוי לאכילה יחד איתה; לכן אינו ״סרוח מעיקרא״, וצריך לטעם של ביטול ברוב.
ציר טהור שנפלו לתוכו מים — ״נחשדו עמי הארץ לערב מחצה״
בקצרה — על מה הסוגיה
לרבי אליעזר בן יעקב ציר טהור שנפלו לתוכו מים כל שהם — טמא; ומכאן הסיק רב נחמן בשם רבה בר אבוה שעמי הארץ חשודים לערב מחצה מים בציר.
אבל גם פחות ממחצה היה מספיק, שהרי ״פלגא לא בטיל״! שני תירוצים: ״עד מחצה״;
ואיבעית אימא — הטומאות כאן מדרבנן, וחכמים גזרו רק כשהמים רוב, לא במחצה על מחצה.
- משנה״תנן התם: רבי אליעזר בן יעקב אומר: ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא — טמא״. רש״י: ציר של עם הארץ שעשו לו השקה (כמו בדף כ״ב), ונפלו לתוכו מעט מים.
- רב נחמן אמר רבה בר אבוה״זאת אומרת: נחשדו עמי הארץ לערב מחצה בציר״ — לכן די במעט מים כדי שהמים יהיו הרוב.
- קושיה״ולמה לי מחצה? אפילו בציר ממחצה נמי! והני משהו — הוה ליה פלגא, ופלגא לא בטיל״ — גם אם עירבו פחות ממחצה, המשהו שנפל משלים למחצה, ומחצה אינו בטל.
- תירוץ״אימא: עד מחצה״ — כלומר קרוב למחצה (רש״י).
- איבעית אימא״טומאת עם הארץ דרבנן, טומאת משקין דרבנן. ברובא גזרו רבנן, בפלגא ופלגא לא גזרו בה רבנן״ — לכן ״מחצה״ כפשוטו: עמי הארץ מערבים מחצה, והמשהו שנפל עושה את המים רוב; אילו עירבו פחות — המשהו היה משלים רק למחצה, ובזה לא גזרו.
לפי ה״איבעית אימא״, למה מעט מים שנפלו לציר מטמאים אותו, אם עמי הארץ מערבים בדיוק מחצה?
המשנה: ״הלוקח בהמה מניקה מן הגוי״
בקצרה — על מה הסוגיה
רבן שמעון בן גמליאל: בהמה מניקה — הוולד שיונק ממנה הוא בנה, ואין חוששים שהיא מניקה ולד של אחרת.
כך גם בעדר שיש בו מבכירות ושאינן מבכירות: כל ולד הולך אחר הבהמה שמניקה אותו.
- משנהרבן שמעון בן גמליאל״הלוקח בהמה מניקה מן הגוי — אין חוששין שמא בנה של אחרת היה״. רש״י: אין חוששים שהיא עצמה לא ילדה ורק ריחמה על ולד של חברתה; ודאי בנה הוא, היא כבר ביכרה, והבא אחריו אינו בכור.
- משנהבעדר״נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות, ושאינן מבכירות מניקות — אין חוששין שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו״. רש״י: היונקים מן המבכירות — בכורות ודאי; היונקים משאינן מבכירות — ודאי אינם בכורות.
״הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא״ — אהייא?
בקצרה — על מה הסוגיה
רב נחמן בשם רב: הלכה כמו כל הפרק חוץ מן המחלוקות. רב ששת מקשה שאין משנה שהכלל נחוץ לה, והגמרא בודקת חמש אפשרויות ודוחה כל אחת.
המסקנה: הכלל נאמר על רבן שמעון בן גמליאל, ולימד ש״פלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא״. בדף כ״ד: למה אמר רב גם ״הלכה כרבי יוסי בן המשולם״?
כדי שלא נחשוב שהכלל נאמר עליו; ומובאת הברייתא שבה חולקים על רבן שמעון בן גמליאל.
- רב נחמן משמיה דרב״הלכתא בכוליה פירקין, בר מפלוגתא״ — ההלכה כמו כל מה שנאמר בפרק, חוץ מן המחלוקות.
- רב ששת״אמינא: כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא!״ — רב אמר זאת מתוך נמנום, בלי לדקדק.
- אהייא?״אהייא?״ — על איזו משנה בפרק אפשר שאמר רב את הכלל?
- הצעה״אילימא ארישא״ — על המשנה הראשונה, הלוקח בהמה מן הגוי ואינו יודע אם ביכרה (דף י״ט)?
- דחייה״מיפלג פליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא!״ — שם יש מחלוקת.
- הצעה״אלא אדרבי אליעזר בן יעקב״ — על חררת הדם?
- דחייה״משנת רבי אליעזר בן יעקב ׳קב ונקי׳״ — כבר ידוע שהלכה כמותו; רב לא היה צריך לומר זאת (רש״י).
- הצעה״אלא אדרבן שמעון בן גמליאל״ — על בהמה מניקה?
- דחייה״מפלג פליג בברייתא!״ — בברייתא חולקים עליו.
- הצעה״אלא אדרבי יוסי בן המשולם״ — במשנה הבאה (דף כ״ד)?
- דחייה״הא אמר רב חדא זימנא, דאמר רב: הלכתא כרבי יוסי בן המשולם!״ — כבר פסק זאת במפורש.
- הצעה״אלא אשער בעל מום״ — על המשנה בעניין שער של בכור בעל מום?
- דחייה״מיפלג פליגי עקביא בן מהללאל ורבנן!״
- מסקנה״לעולם אדרבן שמעון בן גמליאל, והא קא משמע לן: דברייתא לא פלוגתא היא״ — מחלוקת שנשנתה רק בברייתא אינה נחשבת מחלוקת, וכיון שבמשנה אין חולק עליו — הלכה כמותו (רש״י).
- קושיהכ״ג ע״ב–כ״ד ע״א״וכיון דאמר רב: הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא — הלכה כרבי יוסי בן המשולם למה לי?״ — הרי כבר כלול בכלל.
- תירוץדף כ״ד״אי אמר הלכתא דכוליה פירקין, ולא אמר הלכתא כרבי יוסי בן המשולם, הוה אמינא: אדרבי יוסי בן המשולם קאי״ — ״ומאי ׳בכוליה פירקין׳? דרבי יוסי תרתי אמר״ (שני דינים, ולכן ״כל הפרק״ שלו), ״ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא״.
- מסקנהדף כ״ד״אשמעינן הלכה כרבי יוסי — לאשמועינן דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי, ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא״.
- שאלהדף כ״ד״מאי ברייתא?״ — איזו ברייתא חולקת על רבן שמעון בן גמליאל?
- הברייתאדף כ״ד״הלוקח בהמה מניקה מן הגוי — הבא אחריו בכור מספק, מפני שמרחמת אף על פי שאינה יולדת. רבן שמעון בן גמליאל אומר: דבר בחזקתו״.
- המשך הברייתאדף כ״ד״וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר כחמש עשרה, מבכירות ושאינן מבכירות, יולדות״, ולמחר מצא ״זכרים תלויין בשאין מבכירות, ונקבות תלויות במבכירות — אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו״.
עזרים — סדר האירועים
- ״אילימא ארישא״ — ״מיפלג פליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא!״
- ״אדרבי אליעזר בן יעקב״ — ״משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי״
- ״אדרבן שמעון בן גמליאל״ — ״מפלג פליג בברייתא!״
- ״אדרבי יוסי בן המשולם״ — ״הא אמר רב חדא זימנא״
- ״אשער בעל מום״ — ״מיפלג פליגי עקביא בן מהללאל ורבנן!״
- ״לעולם אדרבן שמעון בן גמליאל״ — ״דברייתא לא פלוגתא היא״
לפי הסלקא דעתך בדף כ״ד, איך היו מפרשים ״בכוליה פירקין״ אילו נאמר הכלל על רבי יוסי בן המשולם?
הסוגיה ממשיכה בדף כ״ד
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| ״וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה?״ | אביי: ״טהרה עוררת טומאה?״; אפר מקלה ונבילה בשחוטה — ״טהור מלטמא במגע, אבל מטמא במשא״; חררת דם — רב דימי שתק, ולרבי יוחנן ״קשיא״ |
| בר פדא ורבי יוחנן | ״לגר״: לבר פדא טומאה חמורה עד לגר; לרבי יוחנן הפסוק ממעט ״הסריחה מעיקרא״, וטומאה נמשכת עד לכלב |
| חררת דם | צריך ביטול ברוב, כי הוולד ״איתחזי מעיקרא אגב אימיה״ |
| ציר שנפלו לתוכו מים | ״נחשדו עמי הארץ לערב מחצה״ — ״עד מחצה״, או: טומאה דרבנן, ״בפלגא ופלגא לא גזרו״ |
| בהמה מניקה (משנה) | רבן שמעון בן גמליאל: ״אין חוששין שמא בנה של אחרת היה״ |
| ״הלכתא בכוליה פירקין״ | חמש אפשרויות נדחו; ״לעולם אדרבן שמעון בן גמליאל, והא קא משמע לן: דברייתא לא פלוגתא היא״ |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.