בכורות כ״ב
ביטול ברוב בטומאה: חררת דם שנקברת ״כדי לפרסמה״, שיעורי ״פיקה״ בפתיחת הקבר, וציר מעם הארץ — האם טומאה שבטלה חוזרת וניעורת?
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בהמשך הסוגיה מדף כ״א על חררת הדם של רבי אליעזר בן יעקב: אם אינה מטמאה, למה קוברים אותה? ״כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה״; ואם היא ולד גמור, למה אינה מטמאה?
רבי יוחנן — ״ביטול ברוב נגעו בה״, כשיטתו שרבי אליעזר בן יעקב ורבי שמעון (״ולד נימוק עד שלא יצא״) אמרו דבר אחד.
משם עוברת הגמרא למשנה באהלות על ״פתיחת הקבר״ בנפלים ושיעור ה״פיקה״: של שתי או של ערב, מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, וסימן אחר של רבי אליעזר ברבי צדוק;
רבין מפרש בשם רבי יוחנן את שלוש הפיקות — של אשה, של בהמה, ופיקה גדולה של סקאין שהיא שיעור גוש מבית הפרס.
הנושא המשותף — ביטול ברוב — מוביל לסוגיה הגדולה של סוף הדף: ציר שנקנה מעם הארץ מטוהר בהשקה ״ממה נפשך״, אבל לרבי ירמיה אין לתת אותו לקדירה — ״מצא מין את מינו וניעור״.
אביי שואל אם טומאה שבטלה באמת חוזרת; רב דימי מביא ראיה מסאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין ומגזירת עולא, ובתחילת דף כ״ג אביי משיב: ״אם טומאה עוררת טומאה, טהרה עוררת טומאה?״ — והוויכוח נמשך שם.
״אמאי תקבר?״ — ״כדי לפרסמה״, ו״ביטול ברוב נגעו בה״
→ תחילת הסוגיה בדף כ״אבקצרה — על מה הסוגיה
חררת דם ״תקבר״, אף שלפי רבי חייא אינה מטמאה במגע ובמשא — למה? ״כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה״. אבל אם היא ולד גמור, למה אינה מטמאה?
רבי יוחנן: ״ביטול ברוב נגעו בה״ — והוא לשיטתו, שרבי אליעזר בן יעקב ורבי שמעון (״ולד נימוק עד שלא יצא״) אמרו דבר אחד.
- רקעהמשנה בסוף דף כ״א: רבי אליעזר בן יעקב אומר: ״בהמה גסה ששפעה חררת דם — הרי זו תקבר, ופטורה מן הבכורה״. ורבי חייא שנה עליה: ״אינה מטמאה לא במגע ולא במשא״. הגמרא שאלה: ״ומאחר דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא, אמאי תקבר?״
- תירוץ״כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה״ — הקבורה מודיעה לכול שהבהמה כבר נפטרה מבכורה, וכך לא יחשבו את הוולד הבא אחריה לבכור (רש״י: מכך שקוברים את החררה מחזיקים אותה כוולד).
- קושיה״למימרא דולד מעליא הוא״ — אם החררה פוטרת מן הבכורה, הרי היא ולד גמור; ״ואמאי אין מטמא לא במגע ולא במשא?״
- תירוץרבי יוחנן״משום ביטול ברוב נגעו בה״ — מה שיש בחררה מן הוולד בטל ברוב הדם שיוצא עמו, ולכן אינו מטמא (רש״י).
- ואזדא לטעמיה״ואזדא רבי יוחנן לטעמיה״ — במקום אחר אמר: ״רבי אליעזר בן יעקב ורבי שמעון אמרו דבר אחד״. רבי אליעזר בן יעקב — ״הא דאמרן״, משנתנו.
- שאלה״רבי שמעון מאי היא?״ — היכן אמר רבי שמעון דבר זה?
- המקור״דתנן: השליא בבית — הבית טמא. לא שהשליא ולד, אלא שאין שליא בלא ולד. רבי שמעון אומר: ולד נימוק עד שלא יצא״ (משנה נדה ג, ד). לתנא קמא הבית טמא בטומאת מת; לרבי שמעון הבית טהור, כי מה שנשאר מן הוולד בטל ברוב — אותו טעם של ״ביטול ברוב״ (רש״י; שטיינזלץ).
חררת הדם פוטרת את הבהמה מן הבכורה כוולד גמור, ובכל זאת אינה מטמאה. איך שני הדינים מתיישבים לפי רבי יוחנן?
״אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה״ — שלוש פיקות
בקצרה — על מה הסוגיה
משנה באהלות: לנפלים אין ״פתיחת הקבר״ עד שיגיעו לשיעור ״פיקה״. מהי פיקה? רב הונא: של צמר;
ולשאלת חייא בר רב — של שתי או של ערב — מביא ברייתא: רבי מאיר — שתי, רבי יהודה — ערב, ורבי אליעזר ברבי צדוק נותן סימן אחר, ״טפיפיות״.
רב הונא ורב דימי שמעו על כמה פיקות ולא ידעו לאיזה עניין, ורבין מפרש בשם רבי יוחנן: של אשה — כשתי, של בהמה — כערב, והפיקה הגדולה של סקאין — שיעור גוש מבית הפרס.
- משנהאהלות״תנן התם: אין לנפלים פתיחת הקבר, עד שיעגילו ראש כפיקה״ (משנה אהלות ז, ד). דין ״פתיחת הקבר״ — טומאת מת שמטמאה את הבית עוד לפני שהמת יצא — נוהג בנפלים רק משהגיעו לשיעור גודל של ״פיקה״.
- שאלה״מאי כפיקה?״
- רב הונא״כפיקה של צמר״ — פקעת של חוט צמר.
- שאלת חייא בר רב״רבי, פריש: של שתי או של ערב?״ — פקעת של חוטי השתי היא קטנה, ושל חוטי הערב גדולה יותר (רש״י).
- ברייתא״תניא: פיקה של שתי, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: של ערב״. ורבי אליעזר ברבי צדוק אינו מודד בפיקה כלל, אלא נותן סימן אחר: ״משיראו טפיפיות״ — ולדבריו יש פתיחת הקבר אף לפני שהגיע לשיעור הפיקה (רש״י).
- שאלה״מאי טפיפיות?״
- רב יהודה אמר שמואלבשם רבי אליעזר ברבי צדוק: ״כך היו מפרשין בירושלים״ — ומובא תיאורו של הסימן כפי שפירשוהו בירושלים. (את פרטי התיאור לא הרחבנו כאן — ראוי ללמדם בגמרא.)
- רב הונא״שמעתי שתי פיקות, אחת של שתי ואחת של ערב, ואין לי לפרש״ — שמע ששני השיעורים נאמרו בהלכה, ולא ידע לאיזה עניין כל אחד מהם.
- רב דימי בשם רבי יוחנן״כי אתא רב דימי״ מארץ ישראל, אמר בשם רבי יוחנן: ״שלש פיקות שמעתי: אחת של שתי, ואחת של ערב, ואחת של פיקה גדולה של סקאין, ואין לי לפרש״. סקאין — עושי שקים.
- רבין בשם רבי יוחנן״כי אתא רבין פירשה משמיה דרבי יוחנן: של אשה — כשל שתי, של בהמה — כשל ערב״. כלומר, שיעור פתיחת הקבר בנפלים באדם הוא פיקה של שתי, ובבהמה — לעניין טומאת נפל שבתוך הבהמה — פיקה של ערב (רש״י).
- פיקה גדולה של סקאין״כדתנן: גוש הבא מבית הפרס, מארץ העמים — שיעורו כפיקה גדולה של סקאין, שהוא כחותם המרצופין, וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמית״. הפיקה השלישית היא שיעור גוש עפר שבא מבית הפרס או מארץ העמים לעניין טומאה; וגודלה כחותם שחותמים בו שקים גדולים (״מרצופין״), וחותם כזה נמצא בחלק העליון של מכסה החביות שעושים בבית לחם (רש״י).
עזרים — טבלת שיטות
| רבי מאיר | רבי יהודה | רבי אליעזר ברבי צדוק | רבי יוחנן (כפי שפירש רבין) | |
|---|---|---|---|---|
| פתיחת הקבר בנפלים — באדם | ״פיקה של שתי״ | ״של ערב״ | ״משיראו טפיפיות״ | ״של אשה — כשל שתי״ |
| נפל בבהמה | לא נאמר | לא נאמר | לא נאמר | ״של בהמה — כשל ערב״ |
| גוש מבית הפרס / מארץ העמים | לא נאמר | לא נאמר | לא נאמר | ״פיקה גדולה של סקאין״ (״כדתנן״) |
ציר מעם הארץ — ״מצא מין את מינו וניעור״?
בקצרה — על מה הסוגיה
ריש לקיש בשם רבי יהודה נשיאה: ציר שנקנה מעם הארץ — ״משיקו במים, וטהור״, ממה נפשך.
רבי ירמיה מגביל: רק לטבול בו פת, ולא לקדירה — ״מצא מין את מינו וניעור״. אביי מקשה: וכי טומאה שבטלה חוזרת?
רב דימי מביא ראיה מסאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין ומגזירת עולא שם, ובתחילת דף כ״ג אביי דוחה: שם טומאה מעוררת טומאה, ובקדירה — טהרה.
בדף כ״ג נמשך הוויכוח בקושיות מאפר כשר שנתערב באפר מקלה, מנבילה בשחוטה ומחררת דם, עד ״קשיא״.
- ריש לקיש בשם רבי יהודה נשיאה״הלוקח ציר מעם הארץ — משיקו במים, וטהור״. ציר — הנוזל שיוצא מן הדגים כשמולחים אותם (רש״י: ״זיעה בעלמא״). השקה — מכניסים את הכלי למקוה עד שמי המקוה נוגעים במה שבתוכו (״נושקין״), וכך מטהרים מים טמאים (רש״י).
- ממה נפשך״אי מיא רובא נינהו — כיון דעביד להו השקה, טהרי להו; ואי רובא ציר נינהו — ציר לא בר קבולי טומאה הוא״. ומה שנשאר לחשוש — ״הנך מיעוטא דמיא — הנך בטלו להו ברובא״. השקה אינה מועילה לציר עצמו, אבל אין בה צורך: מיעוט המים הטמאים בטל ברוב הציר (רש״י).
- רבי ירמיה״לא שנו אלא לטבול בהן פיתו, אבל לקדירה — לא, מצא מין את מינו וניעור״. אם המים בציר היו מיעוט ובטלו, ההשקה לא טיהרה אותם; כשנותנים את הציר לקדירה, המים שבו פוגשים את מי הקדירה, מצטרפים אליהם ונעשים רוב — והטומאה חוזרת (רש״י; שטיינזלץ).
- קושיית אביי״יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא״ (של רבי ירמיה). ״אמר ליה אביי: וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה?״
- ראיהרב דימי״ואת לא תסברה? והתנן: סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין״ (משנה תרומות ה, ב) — רבי אליעזר אומר: ״תירום ותרקב, שאני אומר: היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה״ — מרימים סאה אחת מן התערובת ונותנים לה להירקב כתרומה טמאה, ותולים שהיא הסאה שנפלה.
- וחכמים״וחכמים אומרים: תעלה, ותיאכל ניקודים, או קליות, או תילוש במי פירות, או תתחלק לעיסות, ובלבד שלא יהא במקום אחד כביצה״ — הסאה בטלה בחולין, אבל אוכלים את התערובת באופן שאינו מכשיר אותה לקבל טומאה: יבשה, קלויה, לושה במי פירות (שאינם מכשירים), או בעיסות קטנות — כדי שהתרומה הטמאה שבתוכה לא תטמא את השאר (רש״י; שטיינזלץ).
- ברייתאדף כ״ג״ותני עלה: אותן חולין לרבי אליעזר מה תהא עליהן? יאכלו נקודין, או קליות, או ילושו במי פירות, או תתחלק לעיסות״ — גם לרבי אליעזר, אחרי שהרים סאה, אוכלים את השאר באותם אופנים.
- מה טעם?דף כ״ג״ואמר עולא: מה טעם?״ — הרי לרבי אליעזר הסאה הטמאה כבר הורמה, והשאר חולין טהורין (רש״י).
- עולאדף כ״ג״גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר, וקב ועוד ממין זה, סבר: איבטלינהו ברובא; וכיון דאיכא האי משהו — מצא מין את מינו וניעור״. בקב ועוד מן התערובת נשאר משהו מן התרומה הטמאה; כשהוא פוגש את הקב הטמא הוא מתעורר ומצטרף אליו, ושוב אין רוב טהור לבטל. מכאן מוכיח רב דימי: טומאה שבטלה — חוזרת וניעורת.
- דחיית אביידף כ״ג״אמר ליה: אם טומאה עוררת טומאה, טהרה עוררת טומאה?״ — אצל עולא מה שמעורר את הטומאה הבטלה הוא קב חולין טמאים; אבל בקדירה המים טהורים — איך יעוררו את המים הטמאים שבטלו בציר? (רש״י)
עזרים — אם… אז…
- ״כיון דעביד להו השקה — טהרי להו״
- ״ציר לא בר קבולי טומאה הוא״, ומיעוט המים — ״בטלו להו ברובא״
- לרבי ירמיה: ״לטבול בהן פיתו״ — כן; ״לקדירה — לא״, ״מצא מין את מינו וניעור״
לפי ״ממה נפשך״, למה ההשקה לבדה אינה מספיקה כשרוב הנוזל ציר — ובכל זאת הציר טהור?
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| חררת דם — ״אמאי תקבר?״ | ״כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה״; אינה מטמאה — ״ביטול ברוב נגעו בה״ (רבי יוחנן) |
| ״אמרו דבר אחד״ | רבי אליעזר בן יעקב ורבי שמעון (״ולד נימוק עד שלא יצא״) — שניהם בביטול ברוב |
| פתיחת הקבר בנפלים | ״כפיקה״: רבי מאיר — של שתי, רבי יהודה — של ערב, רבי אליעזר ברבי צדוק — ״משיראו טפיפיות״ |
| שלוש פיקות (רבין בשם רבי יוחנן) | אשה — כשתי; בהמה — כערב; פיקה גדולה של סקאין — שיעור גוש מבית הפרס ומארץ העמים |
| ציר מעם הארץ | ״משיקו במים, וטהור״ — ממה נפשך; לרבי ירמיה רק לטבול בו פת, ולא לקדירה |
| ״וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה?״ | רב דימי: סאה תרומה טמאה וגזירת עולא; אביי: ״טהרה עוררת טומאה?״ — והוויכוח נמשך בדף כ״ג |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.