בכורות מ״ב
טומטום ואנדרוגינוס: ספק או בריה בפני עצמה, מה נוגע לחשש שנהפכה זכרותו, ובעיקר איך הדבר משפיע על קידושין, חליצה ויבום.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את המחלוקת בין רב חסדא לרבא: האם טומטום ספק זכר או נקבה, או בריה בפני עצמה. בתחילה נדחות ראיות רבות מברייתות בעזרת ״סמי מיכן טומטום״.
אחר כך נבחנת מחלוקת התנאים של ר׳ שמעון בן יהודה, ומתברר שכולם רואים בטומטום ספק בלבד, והמחלוקת היא אם חוששים שזכרותו נהפכה כשמטיל מים במקום נקבות.
הגמרא עוברת להוראת ר׳ אלעזר בבהמה ולעיקרון ״הואיל ואישתני אישתני״, ומשם לדיני קידושין, חליצה ויבום, ולמחלוקת ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא בסריס חמה.
הדף נחתם בשאלה מי התנא של ״חולצת ולא מתייבמת״, ברבא שמבאר את ההבדל בין ר׳ יהודה לר׳ יוסי ברבי יהודה, ובסיום הפרק.
עמוד א · המשך מדף מ״א
ראיות נגד רב חסדא: ״סמי מיכן טומטום״
→ תחילת הסוגיה בדף מ״אבקצרה — על מה הסוגיה
רבא הקשה על רב חסדא (טומטום הוא ספק זכר או נקבה, וקדוש מספק) מברייתא בערכין שממעטת טומטום ואנדרוגינוס.
הגמרא מוסיפה עוד ברייתות שנראות כממעטות טומטום כבריה בפני עצמה, וכל פעם משיבה שמוחקים את המילה ״טומטום״ מהנוסח.
בברייתא שמונה ״חמשה״ אי אפשר פשוט למחוק, ושם מחליפים את טומטום ביתום.
- רקעבסוף דף מ״א קבע רב חסדא שבטומטום ״דברי הכל״ הוא ספק: אולי זכר ואולי נקבה, ולכן קדוש בקדושת בכור מספק. רבא הקשה עליו מברייתא בערכין, שבה ״הזכר״ ממעט טומטום ואנדרוגינוס מן הערך. אם טומטום רק ספק, מדוע התורה ממעטת אותו? מכאן נפתחת שורת ראיות.רקע: רבא מקשה על רב חסדא, שטומטום ספק, מברייתא בערכין
- אלמה תניאהגמרא ממשיכה את קושיית רבא: ״אלמה תניא הזכר״ — מדוע שנינו שהמילה ממעטת גם טומטום? לפי רש״י, המיעוט בא להוציא רק מי שהוא בריה ודאית, כי ספק אין התורה ממעטת. נמצא שלכאורה טומטום בריה בפני עצמה, בניגוד לרב חסדא.קושיה: הכתוב ממעט טומטום, והתורה אינה ממעטת ספק
- סמי מיכןהתשובה: ״סמי מיכן טומטום״ — מוחקים את המילה טומטום מנוסח הברייתא. הדרשה נאמרה רק על אנדרוגינוס, שהוא בריה בפני עצמה, ודברי רב חסדא נשארים.תירוץ: מוחקים טומטום מהברייתא, והדרשה על אנדרוגינוס בלבד
- תא שמעהראיה השנייה היא המשך אותה ברייתא: ״יכול לא יהא בערך איש, אבל יהא בערך אשה?״ הפסוק ״הזכר... אם נקבה״ מלמד שגם בערך אשה אינו נערך, ״ולא טומטום ואנדרוגינוס״. שוב נראה שהתורה ממעטת אותו כבריה, כי ספק אינה ממעטת (רש״י).ראיה שנייה: גם בערך אשה ממעט הכתוב טומטום ואנדרוגינוס
- סמי מיכןאותה תשובה: ״סמי מיכן טומטום״. גם כאן הדרשה היא על אנדרוגינוס בלבד.תירוץ: מוחקים טומטום, והדרשה על אנדרוגינוס בלבד
- תא שמעהראיה השלישית היא בקרבן שלמים, שנאמר בו ״אם זכר אם נקבה״. הכוונה לזכר ודאי ולנקבה ודאית, ולא לטומטום ואנדרוגינוס. רש״י מוסיף: בשלמים זכר ונקבה כשרים כאחד, ולכן אילו טומטום היה ספק לא היה צורך למעטו, ומכאן שהוא בריה.ראיה שלישית: בשלמים אם זכר אם נקבה ממעט טומטום ואנדרוגינוס
- סמי מיכןשוב התשובה: ״סמי מיכן טומטום״. הדרשה נאמרה על אנדרוגינוס בלבד, ולכן אין בה ראיה על טומטום.תירוץ: מוחקים טומטום, והדרשה על אנדרוגינוס בלבד
- תא שמעהראיה הרביעית היא בעולה: נאמר ״הזכר״ בעולת בקר ושוב ״זכר״ בעולת צאן. הכתוב השני מיותר, שהרי עולת צאן הוקשה לעולת בקר, ולכן הוא בא ״להוציא טומטום ואנדרוגינוס״. נמצא שגם כאן הכתוב ממעט את טומטום.ראיה רביעית: זכר שני בעולת צאן בא להוציא טומטום
- סמי מיכןשוב: ״סמי מיכן טומטום״ — הכתוב נדרש על אנדרוגינוס.תירוץ: מוחקים טומטום, והכתוב נדרש על אנדרוגינוס
- תא שמעהראיה החמישית היא משנה בעוף: עוף נעבד, מוקצה, אתנן ומחיר, וכן טומטום ואנדרוגינוס, פסולים להקרבה, ולכן מליקתם אינה מטהרת והם ״מטמאין בגדים אבית הבליעה״ כנבלה. אילו טומטום היה ספק זכר או נקבה, בעוף שניהם כשרים, ומדוע נפסל? (רש״י)ראיה חמישית: משנה בעוף פוסלת טומטום, ובעוף זכר ונקבה כשרים
- ר׳ אליעזרבאותה ברייתא ר׳ אליעזר חולק: טומטום ואנדרוגינוס שנמלקו ״אין מטמאין בגדים״, כי בעוף הם כשרים להקרבה. נימוקו: ״כל מקום שנאמר זכר ונקבה״, כמו בבהמה, מוציאים אותם מביניהם; ״ועוף, הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה, אין אתה מוציא״ אותם.ר׳ אליעזר: בעוף טומטום כשר, כי לא נאמר בו זכר ונקבה
- ועוד מדברי ר׳ אליעזררש״י מוסיף קושיה שנייה מדברי ר׳ אליעזר עצמו: במקום שנאמר ״זכר ונקבה״ ״אתה מוציא טומטום״. אבל פסוק אינו ממעט ספק, ואם הכתוב ממעט טומטום, נראה שלדעת ר׳ אליעזר טומטום בריה בפני עצמה, ובעוף הוא כשר רק משום שלא נאמר שם מיעוט.קושיה מר׳ אליעזר: אם הכתוב ממעט טומטום, הוא בריה ולא ספק
- סמי מיכןהתשובה לשתי הקושיות: ״סמי מיכן טומטום״. מוחקים את טומטום גם מדברי התנא הראשון וגם מדברי ר׳ אליעזר, והדיון כולו הוא באנדרוגינוס, שהוא בריה בפני עצמה.תירוץ: מוחקים טומטום מדברי שניהם, והדיון באנדרוגינוס
- תא שמעברייתא של ר׳ אלעזר מונה את הטריפה, הכלאים, יוצא דופן, טומטום ואנדרוגינוס, ואומרת עליהם ״לא קדושים ולא מקדישין״. אילו טומטום היה ספק זכר או נקבה, היה צריך להיות קדוש, כי גם זכר וגם נקבה קדושים ומקדישים.ראיה: טומטום לא קדוש ולא מקדיש, ואילו ספק היה קדוש
- פירוש שמואלשמואל מפרש: ״לא קדושים בתמורה״ — אם אמר על אחד מהם שיהיה תמורת קרבן, אינו מתקדש; ״ולא מקדישין לעשות תמורה״ — אם הוא עצמו קדוש (כגון ולד של בהמת קדשים) ואמר על בהמת חולין שתהיה תמורתו, היא אינה קדושה. פירוש זה מחדד את הקושיה: תמורה חלה אפילו על בעל מום קבוע, ולכן אי אפשר לתלות את הפסול במום. אם טומטום ספק, ממה נפשך היה צריך להיות קדוש, שהרי זכר ונקבה קדושים בתמורה (רש״י).שמואל מפרש תמורה, וזה מחדד: ספק זכר ונקבה קדושים בתמורה
- סמי מיכןהתשובה: ״סמי מיכן טומטום״. הברייתא מדברת על אנדרוגינוס.תירוץ: מוחקים טומטום, והברייתא באנדרוגינוס
- תא שמענוסח אחר של ברייתת ר׳ אלעזר אומר ״חמשה לא קדושים ולא מקדישין״ וממנה את כולם. כאן קשה לומר ״סמי מיכן טומטום״, כי אז ״הוו להו ארבעה״ והמספר חמישה מפורש.קושיה: בנוסח חמישה אי אפשר למחוק טומטום, כי יהיו ארבעה
- אפיק ועיילהתשובה: ״אפיק טומטום ועייל יתום״ — מוציאים את טומטום ומכניסים במקומו יתום, ולד שנולד לאחר מות אמו, שאף הוא פסול לקרבן (רש״י: זה פריש למיתה וזה לחיים). כך נשאר המספר חמישה, כל הראיות נדחו ודברי רב חסדא עומדים.תירוץ: מוציאים טומטום ומכניסים יתום, וכל הראיות נדחו
חשבו לפני שממשיכים
מה ההנחה שמאחורי כל אחת מהראיות שהובאו נגד רב חסדא, ומה היא כנגד מי שאומר ׳טומטום ספק׳?
התורה ממעטת רק מי שהוא בריה ודאית, כי ספק אינה ממעטת (רש״י: ספיקא קמי שמיא ליכא). לכן אם הכתוב ממעט טומטום, נראה שהוא בריה בפני עצמה ולא ספק זכר או נקבה, וזה היפוך דברי רב חסדא.
עמוד א–ב
לימא כתנאי: האם יש תנא שטומטום בריה
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא בודקת אם שאלת ספק או בריה שנויה במחלוקת תנאים, כי ר׳ שמעון בן יהודה ממעט טומטום מ״זכר״ ונראה שחולק על רב חסדא.
כאן אי אפשר למחוק את טומטום, כי אז שיטתו זהה לחכמים. הגמרא דוחה: אף תנא אינו אומר שטומטום בריה, והספק הוא רק זכר או נקבה.
- לימא כתנאירב חסדא אמר שבטומטום ״דברי הכל״ ספק. ״לימא כתנאי״ — אולי השאלה אם טומטום ספק או בריה שנויה דווקא במחלוקת תנאים, כמו בברייתא הבאה?שאלה: האם בטומטום ספק או בריה נחלקו תנאים?
- ר׳ אילעאיר׳ אילעאי משם ר׳ ישמעאל: אנדרוגינוס בכור הוא ״ומומו עמו״, כלומר זכר שיש בו מום. חכמים אומרים: אין קדושה חלה עליו כלל, כי הוא בריה בפני עצמה.ר׳ אילעאי: אנדרוגינוס בכור ומומו עמו; חכמים: אינו קדוש כלל
- ר׳ שמעון בן יהודהר׳ שמעון בן יהודה משם ר׳ שמעון: בבכור נאמר ״הזכר תקדיש״, וכל מקום שנאמר ״זכר״ בא להוציא טומטום ואנדרוגינוס. לפי זה גם טומטום ממועט, ולא רק אנדרוגינוס.ר׳ שמעון בן יהודה: זכר ממעט גם טומטום, לא רק אנדרוגינוס
- וכי תימאאי אפשר לענות כבפעמים הקודמות שר׳ שמעון בן יהודה דיבר על אנדרוגינוס בלבד, ו״סמי מיכן טומטום״. אז ״היינו רבנן״: שיטתו הייתה זהה לשיטת חכמים, ולא היה טעם להביאה בנפרד.אי אפשר למחוק טומטום כאן, אחרת שיטתו כשיטת חכמים
- אלא לאוהמסקנה המתבקשת: ״אלא לאו טומטום איכא בינייהו״. התנא הראשון אומר שאנדרוגינוס אינו קדוש, אבל טומטום ספק וקדוש מספק, ובא ר׳ שמעון בן יהודה לומר שטומטום בריה ואינו קדוש. זו מחלוקת תנאים, ויש תנא החולק על רב חסדא.מסקנה: מחלוקת תנאים, התנא הראשון ספק ור׳ שמעון בן יהודה בריה
- לא, דכולי עלמאהגמרא דוחה: ״דכולי עלמא טומטום בבריה לא מספקא״. אין תנא שרואה בטומטום בריה בפני עצמה, והספק של כולם הוא רק אם הוא זכר או נקבה. דברי רב חסדא נשארים, והמחלוקת היא על שאלה אחרת, שמתבררת בסוגיה הבאה.דחייה: לכולי עלמא טומטום ספק זכר או נקבה, לא בריה
עמוד ב
מטיל מים במקום נקבות והוראת ר׳ אלעזר
בקצרה — על מה הסוגיה
מה כן נחלקו בו התנאים בטומטום? המחלוקת היא בטומטום המטיל מים במקום נקבות: האם חוששים שזכרותו נהפכה.
ר׳ אלעזר הורה בבהמה שהוא חולין, ור׳ יוחנן תמה על כך.
ריש לקיש מבחין בין אדם לבהמה, ובסוף מתברר שהכול תלוי בעיקרון ״הואיל ואישתני אישתני״, שנתון במחלוקת.
- במה נחלקוהדחייה ממשיכה ומסבירה במה כן נחלקו התנאים: טומטום ש״מטיל מים במקום זכרות״ — כולם מודים שהוא זכר. המחלוקת היא כשמטיל מים במקום נקבות: ״מר סבר חיישינן״ שמא זכרותו נהפכה לצד הנקבות, ולכן הוא ספק וקדוש מספק — זה התנא הראשון; ״ומר סבר לא חיישינן״ והוא נקבה ודאית ואינו קדוש — זה ר׳ שמעון בן יהודה (רש״י).המחלוקת: מטיל מים במקום נקבות, ספק או נקבה ודאית
- הוראת ר׳ אלעזרר׳ שמעון בן יהודה סובר ״כי הא דהורה רבי אלעזר״: בבכור בהמה, טומטום המטיל מים במקום נקבות הוא ״חולין״, כלומר נקבה ודאית ואינו בכור. (ברש״י הגרסה ״ר׳ אילעאי״, והוא מעיר שזה אמורא, ולא ר׳ אילעאי שבברייתא לעיל.)ר׳ אלעזר הורה כר׳ שמעון בן יהודה: מטיל במקום נקבות חולין
- תהי בה ר׳ יוחנןר׳ יוחנן תמה על הוראה זו: ״מאן דלא חש לתנא קמא ולרבי ישמעאל״ — מי הוא שאינו חושש לשניהם? הכוונה למשנה בדף מ״א (לא לברייתא שלעיל): התנא הראשון שם אומר שטומטום אינו נשחט לא במקדש ולא במדינה, כי הוא ספק, ור׳ ישמעאל חולק רק באנדרוגינוס (רש״י). לשניהם טומטום ספק, ואילו ר׳ אלעזר קבע שהוא חולין.ר׳ יוחנן תמה: איך הורה נגד התנא הראשון ור׳ ישמעאל?
- ולימא נמיהגמרא שואלת: שיאמר ר׳ יוחנן גם ״מאן דלא חש לרבנן בתראי״ — החכמים האחרונים במשנה, החולקים על ר׳ ישמעאל. הרי רב חסדא אמר שמחלוקתם רק באנדרוגינוס, ״אבל בטומטום דברי הכל ספיקא״, ואם כן גם הם סוברים שטומטום ספק.קושיה: שיתמה גם על חכמים האחרונים, שלרב חסדא טומטום אצלם ספק
- לא סבירא ליהר׳ יוחנן אינו סובר כרב חסדא: לדעתו חכמים האחרונים אומרים שגם טומטום בריה בפני עצמה, ולכן אינו מזכיר אותם בין אלה שחוששים.ר׳ יוחנן חולק על רב חסדא: לחכמים האחרונים טומטום בריה
- אי לא סבירא ליהאם כן, מה התמיהה? ״לימא הוא דאמר כרבנן בתראי״ — ר׳ אלעזר יכול להיות שהורה כחכמים האחרונים, שטומטום בריה ולא ספק.קושיה: אם כך, ר׳ אלעזר הורה כחכמים האחרונים
- מאן שביק תריאכן כך: ״מאן שביק תרי ועביד כחד״. כוונת ר׳ יוחנן שאיך אפשר להניח דעת שניים, התנא הראשון ור׳ ישמעאל, ולפסוק כדעת יחיד, חכמים האחרונים.תירוץ: ר׳ יוחנן תמה שהניח שניים ופסק כיחיד
- כמאן סברההגמרא שואלת מה ההסבר להוראתו: ״ורבי אלעזר כמאן סברה״ — כשיטת מי הוא פוסק בבהמה?שאלה: כשיטת מי פסק ר׳ אלעזר בבהמה?
- ריש לקישכדברי ריש לקיש: לא אמרו שטומטום ספק אלא באדם, ״הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד״ ואין אפשרות לברר לפי הטלת המים. בבהמה הזכרות והנקבות במקומות שונים, ולכן מטיל מים במקום זכרות זכר ובמקום נקבות נקבה. (רש״י: בבהמה אין ספק לדברי הכל.)ריש לקיש: ספק רק באדם; בבהמה לפי מקום הטלת המים
- מתקיף רב אושעיארב אושעיא מקשה: אפילו בבהמה, ״וליחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו״ — אולי זכר שאיבר זכרותו נהפך, ולכן הוא מטיל מים במקום נקבות.רב אושעיא מקשה: נחוש שמא זכרותו נהפכה לנקבות
- כמאן, כר׳ מאירהתשובה: ״כמאן? כרבי מאיר דחייש למיעוטא?!״ — האם כר׳ מאיר, שחושש למיעוט? אין הלכה כמותו, והולכים אחר הרוב, שזכרותם אינה נהפכת. (לפי שטיינזלץ המשיב הוא אביי.)תשובה: חשש כזה הוא כר׳ מאיר החושש למיעוט, ואין הלכה כמותו
- אפילו תימא רבנןאביי בר אבין ורב חנניא בר אבין מחזקים את קושיית רב אושעיא: ״אפילו תימא רבנן, הואיל ואישתני אישתני״. גם לחכמים, שבדרך כלל אינם חוששים למיעוט, כאן חוששים: בעל חיים שכבר השתנה מהרגיל ונעשה טומטום, אפשר שהשתנה גם בכך שזכרותו נהפכה. ואם כן, איך הורה ר׳ אלעזר שהוא חולין?חיזוק: אפילו לרבנן, הואיל ואישתני אישתני, וחוששים שנהפך
- אית דאמרהתשובה: ״אית דאמר אישתני ואית דאמר לא אישתני״ — העיקרון עצמו שנוי במחלוקת. התנא הראשון, שחושש שמא נהפכה זכרותו, סובר ״הואיל ואישתני אישתני״; ר׳ שמעון בן יהודה אינו סובר כך, ור׳ אלעזר הורה כמותו (רש״י).תירוץ: העיקרון אישתני שנוי במחלוקת, ור׳ אלעזר כמי שאינו חושש
עמוד ב
טומטום בקידושין וביבום: ״הואיל ואישתני״
🔑 מפתח לסוגיה
סריס חמה הוא מי שנולד בלי יכולת להוליד (ולא נעשה סריס בידי אדם). לדעת ר׳ עקיבא (יבמות עט:) הוא אינו בכלל מצוות יבום וחליצה, ואשתו אינה זקוקה להם כלל, ולכן היא אסורה על אחיו כאשת אח.
בקצרה — על מה הסוגיה
האם מחלוקת ״אישתני / לא אישתני״ היא מחלוקת תנאים? הגמרא בוחנת ברייתות על דין טומטום בקידושין, בחליצה וביבום.
ההצעה היא שהן חלוקות בעיקרון הזה, אך נדחית: כולם סוברים ״אישתני״, והמחלוקת האמיתית היא אם אשת סריס חמה זקוקה ליבום, בין ר׳ אליעזר לר׳ עקיבא.
- לימא תנאיהאם העיקרון ״אישתני / לא אישתני״ שנוי במחלוקת תנאים? הגמרא בוחנת ברייתות על דיני טומטום בקידושין, בחליצה וביבום.שאלה: האם אישתני שנוי במחלוקת תנאים בדיני טומטום?
- ברייתא א׳קידושיןברייתא: טומטום שקידש אשה — קידושיו קידושין, שמא זכר הוא. וטומטום שנתקדש לאיש — קידושיו קידושין, שמא נקבה הוא. הכול לחומרה: בראשון היא צריכה גט, ובשני המקדש אסור בקרובות הטומטום, כמו אמו ואחותו (רש״י).ברייתא: קידושי טומטום קידושין, והכול לחומרה
- ברייתא א׳חליצה ויבוםממשיכה אותה ברייתא: הטומטום ״חולץ״ ליבמתו — לחומרה, שמא הוא זכר, ורק כשאין אח אחר (רש״י). אחיו ״חולצין לאשתו״, שמא היה זכר, ואף ״מיבמים לאשתו״ — ממה נפשך: אם היה זכר, זה יבום כדין; ואם היה נקבה, האח פשוט נושא אשה שאינה אשת אחיו (רש״י).ברייתא: טומטום חולץ, ואחיו חולצים ומיבמים לאשתו
- ברייתא ב׳ברייתא אחרת אומרת: שאשת טומטום ״חולצת ולא מתייבמת״ — כלומר היא זקוקה לחליצה בלבד, ואין מייבמים אותה.ברייתא אחרת: אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת
- סברוהההנחה בתחילה, ״סברוה״: שתי הברייתות סוברות ״דכולי עלמא כרבי עקיבא״, שסריס חמה לא חולץ ולא מייבם ואשתו אינה זקוקה ליבום. אם כן, במה הן נחלקות?שאלה: אם שתיהן כר׳ עקיבא, במה הן נחלקות?
- מאי לאוההצעה, ״מאי לאו בהא קמיפלגי״: הברייתות נחלקות בעיקרון ״הואיל ואישתני״. מי שאומר שהטומטום חולץ ושאחיו חולצים ומיבמים סבור ש״לא אמרינן הואיל ואישתני אישתני״: אם הוא זכר, הוא זכר רגיל בר הולדה ולא סריס חמה, ולכן אשתו זקוקה ליבום.הצעה: נחלקו באישתני; המתירה יבום סוברת לא אמרינן אישתני
- ומאן דאמר חולצתומי שאומר שאשתו ״חולצת ולא מתייבמת״ סובר ש״אמרינן הואיל ואישתני אישתני״: גם אם הוא זכר, שמא סריס חמה הוא, ואז היבום פוגע באשת אח האסורה. חליצה כן נדרשת, כי אולי אינו סריס (רש״י).הצעה: האוסרת יבום סוברת אמרינן אישתני, שמא סריס חמה
- לא, דכולי עלמאהגמרא דוחה: ״לא, דכולי עלמא אמרינן הואיל ואישתני אישתני״. כולם חוששים שהוא סריס חמה, ולכן אין בין הברייתות מחלוקת בעיקרון עצמו.דחייה: כולם אמרינן הואיל ואישתני אישתני
- הא ר׳ אליעזר והא ר׳ עקיבאההבדל הוא במחלוקת אחרת, ״הא רבי אליעזר והא רבי עקיבא״, שאינה קשורה לשאלת העיקרון. הברייתא המתירה יבום היא כר׳ אליעזר, שאשת סריס חמה זקוקה ליבום, ולכן יבום מותר בכל מקרה. הברייתא שאוסרת היא כר׳ עקיבא, שאשת סריס חמה אינה זקוקה ליבום, ולכן אין מייבמים מחשש אשת אח.תירוץ: נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא בדין אשת סריס חמה
חשבו לפני שממשיכים
לפי הברייתא ״אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת״ — אם ייתכן שהוא זכר, מדוע היא לא מתייבמת, ומדוע בכל זאת חולצת?
כי ייתכן שהוא סריס חמה, ולר׳ עקיבא אשת סריס חמה אינה זקוקה ליבום, והיבום יהיה באשת אח אסורה. חליצה נדרשת כי ייתכן שאינו סריס, ואז היא זקוקה ליבום או לחליצה (רש״י).
עמוד ב · המשך בדף מ״ג
מי התנא: ר׳ יהודה או ר׳ יוסי ברבי יהודה
בקצרה — על מה הסוגיה
הברייתא ״חולצת ולא מתייבמת״ היא כר׳ עקיבא, אך מצריכה חליצה. את הצעת ר׳ יהודה דוחים, כי לשיטתו טומטום שנקרע ונמצא זכר הוא סריס ודאי ואין צורך בחליצה.
התנא הוא ר׳ יוסי ברבי יהודה, שחושש רק ״שמא״. רבא מבאר את ההבדל המעשי ביניהם, והפרק מסתיים.
- ומאן תנאהברייתא שאשת טומטום ״חולצת ולא מתייבמת״ היא כר׳ עקיבא, אבל מצריכה חליצה. ״ומאן תנא אליבא דרבי עקיבא״ — מי התנא שסובר כך?שאלה: מי התנא שמצריך חליצה לאשת טומטום ואוסר יבום?
- אילימא ר׳ יהודהההצעה: ״אילימא רבי יהודה״ — אולי הוא התנא שמצריך חליצה לאשת טומטום ואוסר יבום, כר׳ עקיבא?הצעה: ר׳ יהודה הוא התנא שמצריך חליצה
- הא ודאי סריסנדחה: ״הא ודאי סריס משוי ליה״ — לר׳ יהודה טומטום שנקרע ונמצא זכר הוא סריס ודאי, כפי ששנינו במשנה: ״לא יחלוץ, מפני שהוא כסריס״. ולר׳ עקיבא אשת סריס חמה אינה זקוקה אפילו לחליצה, ולכן ר׳ יהודה אינו יכול להיות התנא שמצריך חליצה.דחייה: לר׳ יהודה טומטום סריס ודאי, ולר׳ עקיבא אין צורך בחליצה
- ר׳ יוסי ברבי יהודהאלא התנא הוא ״רבי יוסי ברבי יהודה״: טומטום לא חולץ, כשיש אחים אחרים, ״שמא יקרע וימצא סריס חמה״. זה רק ספק ולא ודאי, ולכן אשתו צריכה חליצה, שמא אינו סריס, ואינה מתייבמת, שמא הוא סריס.תירוץ: ר׳ יוסי ברבי יהודה, שמא סריס חמה, חליצה בלי יבום
- אטוקושיה על ר׳ יוסי: ״אטו כל דמיקרע זכר משתכח״? אם ייקרע וימצא נקבה, חליצתו אינה מועילה כלל, ומדוע חושש רק לסריס חמה?קושיה: ואם ייקרע וימצא נקבה, מדוע חושש רק לסריס?
- שמא קאמרהתשובה: ״שמא קאמר״ — הוא מדבר בלשון ספק שכוללת כמה אפשרויות, ובהן שמא יקרע וימצא נקבה.תירוץ: שמא כולל גם אפשרות שימצא נקבה
- אי נמיהמשך אותה תשובה (לא תירוץ נפרד): ״אי נמי זכר נמי, שמא ימצא סריס חמה״ — וגם אם יימצא זכר, שמא סריס חמה הוא. ״שמא״ אחד כולל את שני החששות, ובכל אחד מהם חליצתו אינה מתירה את היבמה.תירוץ נוסף: גם אם זכר, שמא סריס חמה
- מאי בינייהואם גם ר׳ יהודה וגם ר׳ יוסי ברבי יהודה אומרים שטומטום לא חולץ — ״מאי בינייהו״? מה ההבדל המעשי ביניהם? אמר רבא (והדברים נמשכים בראש דף מ״ג):שאלה: מה ההבדל המעשי בין ר׳ יהודה לר׳ יוסי?
- במקום אחיםדף מ״גרבא: ההבדל הוא ״לפסול במקום אחים״. אם חלץ הטומטום כשיש אחים אחרים, לר׳ יהודה, שהוא סריס ודאי, חליצתו אינה כלום והיבמה נשארת ראויה ליבום. לר׳ יוסי, שמא אינו סריס, חליצתו חליצה, והיבמה נפסלת לאחים כאשת אח.רבא: חליצה במקום אחים, לר׳ יהודה אינה כלום ולר׳ יוסי פוסלת
- שלא במקום אחיםדף מ״געוד הבדל: ״ולחלוץ שלא במקום אחים״, כשהוא האח היחיד. לר׳ יהודה אין צורך שיחלוץ, כי אשתו של סריס ודאי אינה זקוקה לכך. לר׳ יוסי צריך לחלוץ, שמא אינו סריס.רבא: כשאין אחים, לר׳ יהודה אין צורך לחלוץ ולר׳ יוסי צריך
- הדרןכאן מסתיים הפרק ״על אלו מומין״ (״הדרן עלך״).סוף הפרק על אלו מומין
עזרים — טבלת שיטות
ר׳ יהודה מול ר׳ יוסי ברבי יהודה: טומטום וחליצה
| ר׳ יהודה (סריס ודאי) | ר׳ יוסי ברבי יהודה (שמא סריס) | |
|---|---|---|
| חלץ כשיש אחים אחרים | חליצתו אינה כלום, והיבמה נשארת ראויה ליבום | שמא חליצתו חליצה: היבמה נפסלת מיבום, והאחים חוזרים וחולצים לה |
| הוא האח היחיד | אין צורך שיחלוץ | צריך לחלוץ, שמא אינו סריס |
חשבו לפני שממשיכים
טומטום הוא האח היחיד של מי שמת בלא בנים. האם צריך שיחלוץ ליבמתו, לדעת ר׳ יהודה ולדעת ר׳ יוסי ברבי יהודה?
לר׳ יהודה לא, כי הוא סריס ודאי והיבמה אינה זקוקה לו. לר׳ יוסי כן, שמא אינו סריס. זהו ״ולחלוץ שלא במקום אחים״ של רבא.
חזרה
בחן את עצמך
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.