בכורות י״א
בכמה ובמה פודים פטר חמור — ולמי שייך הפדיון
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך בשיעור פדיון פטר חמור: רב נחמן פוסק כחכמים שפודים בכל שהוא, ורב יוסף מוסיף — אפילו בשה קטן ששווה דנקא. מעשה ברבי יהודה נשיאה ורבי טרפון מביא את שלוש הדרגות — עין יפה, בינונית ועין רעה — ורבא פוסק ״ברגיא״, והגמרא מיישבת את שתי ההלכות: לכתחילה ובדיעבד. משם עוברים לפדיון בשווי כשאין שה, שמתברר שגם לרבי יהודה ״לא יהא חמור מן ההקדש״, ולשאלה למי שייך פטר חמור שפדאו אדם אחר — ומברייתא על הגונב פטר חמור מוכיחים שאינו כהקדש. המשנה ״נכנס לדיר להתעשר״ מובילה לסדרת דינים של רב נחמן בספק פטרי חמורים ובטבלים שבאו בירושה, ומהם לדין הלוקח טבלים ממורחין מן הגוי. בעמוד ב מתבררת המחלוקת במפקיד פירות אצל הגוי, אביי מקשה, רב דימי מבחין בין תרומה גדולה לתרומת מעשר, ואביי מסייעו מדברי רבי יהושע בן לוי; הדף נחתם בשה שמת — מרגע שהופרש הוא ברשות הכהן.
הלכה כחכמים — ״אפילו פטרוזא בר דנקא״
→ תחילת הסוגיה בדף י׳בקצרה — על מה הסוגיה
רב נחמן פוסק כחכמים שפדיון פטר חמור הוא בכל שהוא, ורב יוסף אומר שאפילו בשה קטן ששווה דנקא. רבא מראה שכבר שנינו זאת במשנה, והגמרא מסבירה שהחידוש נצרך כדי שלא נחשוב שבשווי נמוך כל כך אינו כשר.
בסוף דף י: לרבי יוסי בר יהודה אין פדיון פטר חמור פחות משקל; לחכמים — ״תפדה כל שהוא״, והפסוק על השקל ״בהשג יד כתיב״.
- הלכהרב נחמן: הלכה כדברי חכמים. וכמה? רב יוסף: ״אפילו פטרוזא בר דנקא״ — שה קטן ששווה דנקא.
- רבא״אף אנן נמי תנינא: גדול וקטן״ — כבר שנינו זאת במשנה.
- פשיטא!״פשיטא!״ — הרי חכמים אמרו ״תפדה — כל שהוא״; מה חידש רב יוסף?
- מהו דתימאנצרך — שלא נאמר ״כולי האי לא״ (לא בשווי נמוך כל כך), או שפטרוזא אינו כשר; קמשמע לן.
רבי טרפון: עין יפה, עין רעה, בינונית
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי טרפון משיב לרבי יהודה נשיאה: עין יפה פודה בסלע, עין רעה בשקל, ובינונית ברגיא. רבא פוסק כרגיא, שלושה זוזים. הגמרא מיישבת את הסתירה לרב נחמן: רגיא למי שבא לשאול לכתחילה, וכל שהוא למי שכבר עשה מעצמו.
- מעשהרבי יהודה נשיאה היה לו פטר חמור; שלח לשאול את רבי טרפון: כמה עליי לתת לכהן? השיב: ״הרי אמרו: עין יפה — בסלע, עין רעה — בשקל, בינונית — ברגיא״.
- רבא״הלכתא ברגיא״ — וכמה? שלושה זוזים: ״רגיל הכא ורגיל הכא״ — בין השקל (שני זוזים) לסלע (ארבעה).
- קושיה״קשיא הלכתא אהלכתא!״ — רב נחמן אמר ״כל שהוא״, ורבא ״ברגיא״.
- תירוץכאן — בבא לימלך (מורים לו לכתחילה רגיא); כאן — בעושה מעצמו (יצא אף בכל שהוא).
עזרים — אם… אז…
- מורים לו ברגיא — ״הלכתא ברגיא״ (רבא)
- רגיא — ״תלתא זוזי״, ״רגיל הכא ורגיל הכא״
- יצא אף בכל שהוא — ״הלכה כדברי חכמים״ (רב נחמן)
- ״אפילו פטרוזא בר דנקא״ (רב יוסף)
אין לו שה — פודהו בשוויו
בקצרה — על מה הסוגיה
ריש לקיש אומר שמי שאין לו שה פודה את פטר החמור בשוויו. נראה שזה כרבי שמעון בלבד, ורבינא מקשה שהלכה כרבי יהודה. המסקנה: גם לרבי יהודה פטר חמור לא יהיה חמור מהקדש, כי ״בשה״ נאמר להקל, ורב נחמן בריה דרב יוסף פדה בירק בשוויו.
- מימרארבי יצחק אמר ריש לקיש: מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו — פודהו בשוויו.
- למאן?כשיטת מי? אילימא רבי יהודה — הרי אמר ״הקפידה עליו תורה בשה״ (דף ט)!
- תשובה״אלא לרבי שמעון״ — כך שנה רב אחא.
- רבינאהקשה: ״רבי יהודה ורבי שמעון — הלכה כרבי יהודה״, ו״סתם לן תנא כרבי יהודה״ (משנתנו, דף ט) — ואתה אומר הלכה כרבי שמעון?!
- מסקנהאפילו לרבי יהודה: ״לא יהא חמור מן ההקדש״ — ולא אמרה תורה ״בשה״ להחמיר עליו אלא להקל עליו.
- מעשהרב נחמן בריה דרב יוסף פדה פטר חמור בשילקי (ירקות) בשוויו.
מה פירוש ״לא אמרה תורה ׳בשה׳ להחמיר עליו אלא להקל עליו״?
הפודה פטר חמור של חברו
בקצרה — על מה הסוגיה
רב הונא אומר שהפודה פטר חמור של חברו, הפדיון חל. שואלים למי שייך החמור הפדוי לרבי יהודה — לפודה, כמו בהקדש, או לבעלים. מברייתא על הגונב פטר חמור שמשלם כפל לבעלים מוכיחים שאינו כהקדש, ולכן הפדוי שייך לבעלים.
- דיןרב שיזבי אמר רב הונא: הפודה פטר חמור של חברו — פדיונו פדוי.
- איבעיאהחמור הפדוי — לפודה או לבעלים? לרבי שמעון (מותר בהנאה) אין שאלה — ממון הבעלים הוא. השאלה לרבי יהודה (אסור בהנאה): האם מדמים אותו להקדש — ״ונתן הכסף וקם לו״ (הפודה זוכה), או שמא, כיוון שהבעלים ״קני להו בביני וביני״ — כלומר יש להם קניין בחמור כבר עכשיו בהפרש שבין שווי החמור לשווי השה (שהרי הם יכולים לפדותו בשה זול ולזכות בחמור כולו) — אינו דומה להקדש, שאין למקדיש בו שום קניין?
- רב נחמןברייתא: הגונב פטר חמור של חברו — משלם תשלומי כפל לבעלים, ״ואף על פי שאין לו עכשיו — יש לו לאחר מכאן״.
- קושיה״מני? אילימא רבי שמעון — אמאי אין לו עכשיו?״ לרבי שמעון הרי מותר בהנאה וממון בעלים הוא כבר עכשיו. ״אלא פשיטא רבי יהודה״.
- מסקנהאילו היה כהקדש — ״וגנב מבית האיש״ (שמות כב, ו), ולא מבית הקדש, ולא היה משלם כפל. ממילא אינו כהקדש, והפדוי לבעלים. ״ותו לא מידי״.
״נכנס לדיר להתעשר״ — ומימרות רב נחמן
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת איך השה שפודה פטר חמור נכנס לדיר להתעשר, הרי מה שניתן לכהן פטור ממעשר. הברייתא מעמידה בישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמורים, מפריש שיין, מעשרן והן שלו, וכך אמר רב נחמן. רב נחמן מוסיף דינים דומים בפטרי חמורים ודאיים ובטבלים שבאו בירושה, והגמרא מסבירה שנצרכו שניהם.
- שאלההמשנה (דף ט): ״אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה…״, והטלה ״נכנס לדיר להתעשר״. היאך? לא שבא לידי כהן — שהרי הלקוח והניתן במתנה פטור ממעשר בהמה.
- ברייתאאלא בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בביתו: מפריש עליהם עשרה שיין, מעשרן, והן שלו. וזה מסייע לרב נחמן אמר רבה בר אבוה, שאמר כך.
- עודרב נחמן אמר רבה בר אבוה: ישראל שנפלו לו עשרה פטרי חמורים ודאין בירושה מאבי אמו כהן, שנפלו לכהן מאבי אמו ישראל — מפריש עליהם עשרה שיין, מעשרן, והן שלו.
- עודוכן טבלים ממורחין שנפלו לו באותה דרך — מעשרן והן שלו.
- צריכאבפטרי חמורים — השה ״מפריש וקאי״; בטבלים היינו אומרים ״מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין״. ובטבלים — אפשר לעשר ״מיניה וביה״; בפטר חמור צריך להביא שה מעלמא. לכן נצרכו שתיהן.
הלוקח טבלים ממורחין מן הגוי
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי חנינא אומר שהלוקח טבלים ממורחין מן הגוי מעשרן והן שלו. הגמרא מבארת שמדובר כשישראל מירחם ברשות הגוי; חייבים לעשר כי אין קנין לגוי בארץ ישראל, והמעשר שלו כי הכהן אינו יכול לתבוע את הגוי. למסקנה ״והן שלו״ נאמר בתרומת מעשר בלבד.
- דיןרבי שמואל בר נתן אמר רבי חנינא: הלוקח טבלים ממורחין מן הגוי — מעשרן, והן שלו.
- מי מירח?אם הגוי מירח — ״דגנך אמר רחמנא, ולא דגן גוי״, ופטור לגמרי. אלא ישראל מירחם ברשות הגוי.
- מעשרןכי אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר.
- והן שלוכי אומר לכהן: ״קאתינא מכח גברא דלא מצית אישתעויי דינא בהדיה״ — באתי מכוחו של מי שאינך יכול לתבוע אותו. (למסקנת הסוגיה בעמוד ב — ״והן שלו״ נאמר בתרומת מעשר בלבד.)
המפקיד פירותיו אצל הגוי — תרומה גדולה ותרומת מעשר
המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ — בחזקתן למעשר ולשביעית; אצל הגוי — כפירותיו. רבי שמעון אומר: דמאי.משנה
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי אלעזר מסביר שבמפקיד פירות אצל גוי כולם מודים שצריך להפריש, והמחלוקת היא אם לתת לכהן. אביי מקשה מדברי רבי חנינא, ורב דימי מתרץ שיש הבדל בין תרומה גדולה לתרומת מעשר. אביי נזכר בדברי רבי יהושע בן לוי שהלוקח מגוי פטור מתרומת מעשר.
- רבי אלעזרלהפריש — כולי עלמא לא פליגי; המחלוקת היא אם לתת לכהן. תנא קמא: ודאי החליף הגוי — ויש לתת לכהן; רבי שמעון: ספק — דמאי.
- אבייכשאמר רב דימי שמועה זו, הקשה אביי: משמע שכשהחליף בוודאי — לכולי עלמא נותנים לכהן; והרי רבי חנינא אמר: הלוקח מן הגוי — ״מעשרן והן שלו״!
- רב דימי״דלמא כאן בתרומה גדולה, כאן בתרומת מעשר״.
- אביי״אזכרתן מילתא״ — נזכר בדברי רבי יהושע בן לוי: הלוקח טבלים ממורחין מן הגוי פטור מתרומת מעשר, שנאמר ״כי תקחו מאת בני ישראל״ (במדבר יח, כו) — מבני ישראל אתה מפריש ונותן לכהן, ולא מן הלקוח מגוי.
״ואם מת — נהנים בו״
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אומרת שאם מת השה נהנים בו, והגמרא שואלת מה החידוש, הרי ברור שהכהן נהנה בו. התשובה: היינו חושבים שהכהן לא זוכה בו עד שיגיע לידו, וקמשמע לן שמרגע שהופרש הוא ברשות הכהן.
- שאלההיכן מת השה? אם בבית הכהן ונהנה בו כהן — פשיטא, ממונו הוא! ואם בבית הבעלים ונהנה בו כהן — גם זה פשיטא!
- תשובההיינו אומרים שכל זמן שלא הגיע לידו לא זכה בו; קמשמע לן שמעת שהפרישו — ברשות הכהן הוא עומד.
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| שיעור השה | הלכה כחכמים — ״אפילו פטרוזא בר דנקא״ (רב נחמן, רב יוסף) |
| בא לימלך | ״הלכתא ברגיא״ — שלושה זוזים (רבא) |
| אין לו שה | פודהו בשוויו — ״לא יהא חמור מן ההקדש״ |
| פודה פטר חמור של חברו | פדוי; אינו כהקדש — הגונב משלם כפל לבעלים |
| ״נכנס לדיר להתעשר״ | עשרה ספק פטרי חמורים — מפריש עשרה שיין, מעשרן והן שלו |
| טבלים מן הגוי | תרומה גדולה — מפריש ונותן לכהן; תרומת מעשר — מעשרן והן שלו (ריב״ל: ״מאת בני ישראל״) |
| שה שמת | מעת הפרשתו — ברשות הכהן |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.