בכורות י׳
פטר חמור שנערף — האם הוא ״אוכל״? ובכמה פודים אותו
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את הדיון של דף ט׳: האם פטר חמור לאחר עריפה מותר בהנאה לרבי שמעון, ולכן מקבל טומאת אוכלין. תחילה מיישבים מדוע רבי שמעון נותן לבשר בחלב גם את הטעם של שעת הכושר (״חדא ועוד״), ודוחים ראיה מכך שפטר חמור לא נמנה עמו. משם עוברים לטעם של רבנן — ״הואיל ואיסורו חישובו״ — שנדחה משלוש משניות על נבלות, ורבא מעמיד את הברייתא כששחטו להתלמד בו, במחלוקת נימוס ורבי אליעזר על השוחט את העורב. בעמוד ב חוזרים לשאלת העריפה: הברייתא ״עורפו בקופיץ… ורבי שמעון מתיר״ מתפרשת כמחלוקת מחיים, בהנאת דמיו ובהנאת גופו; רב נחמן מביא שתי ראיות שרבי שמעון מודה לאחר עריפה — ״וערפתו״ מעגלה ערופה, ו״הוא הפסיד ממונו של כהן״ — ושתיהן נדחות, ובסוף ריש לקיש ורבי יוחנן חלוקים בדבר. הדף נחתם במשנה ״המקדש בפטר חמור אינה מקודשת״, שמובילה למחלוקת על שיעור הפדיון: לחכמים ״תפדה״ — מיד וכל שהוא, ולרבי יוסי בר יהודה — לא פחות משקל, מ״וכל ערכך יהיה בשקל הקדש״.
בשר בחלב — ״חדא ועוד״
→ תחילת הסוגיה בדף ט׳בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מקשה: לרבי שמעון בשר בחלב מותר בהנאה, ואם כן אפשר להאכילו לאחרים, ולמה צריך גם את הטעם של שעת הכושר? התשובה: רבי שמעון נותן שני טעמים, זה ועוד זה.
בסוף דף ט הובאה ברייתא: לרבי שמעון, דברים האסורים בהנאה אינם מקבלים טומאת אוכלין, ״חוץ מבשר בחלב — הואיל והיתה לו שעת הכושר״. וטעמו (רבי יוחנן): ״אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים — קרוי אוכל״.
- קושיהאם כך, למה צריך את הטעם ״שעת הכושר״ בבשר בחלב? הרי לרבי שמעון הוא מותר בהנאה — ממילא זה ״אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים״!
- ראיהרבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה. נאמר ״כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך״ (דברים יד, כא), ולהלן ״ואנשי קדש תהיון לי״ (שמות כב, ל) — מה להלן (בטריפה) אסור באכילה ומותר בהנאה, אף כאן.
- תירוץ״חדא ועוד קאמר״ — רבי שמעון נותן שני טעמים: אחד — זה אוכל שאפשר להאכילו לאחרים; ועוד — גם לו עצמו הייתה לו שעת הכושר.
למה לא נמנה פטר חמור עם בשר בחלב?
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מנסה להוכיח שלרבי שמעון פטר חמור אסור לאחר עריפה, כי לא נמנה עם בשר בחלב בין הדברים שמטמאים טומאת אוכלין. הראיה נדחית: הברייתא עוסקת כשלא חשב עליו לאכילה, ואם חשב עליו גם הוא מקבל טומאה.
- ראיהאילו רבי שמעון היה מתיר בהנאה לאחר עריפה, היה צריך לשנות: ״ומודה רבי שמעון בפטר חמור ובבשר בחלב שמטמאין טומאת אוכלין״. ומשלא נשנה — משמע שלאחר עריפה הוא אסור.
- דחייה״אי דחשיב עליה — הכי נמי״: אם חשב עליו לאכילה — באמת מקבל טומאה; הברייתא עוסקת כשלא חשב עליו. ממילא אין מכאן ראיה.
״הואיל ואיסורו חישובו״ — ושלוש קושיות
בקצרה — על מה הסוגיה
אם הברייתא עוסקת כשלא חשב עליו, למה לרבנן הוא מקבל טומאת אוכלין? מציעים ש״איסורו חישובו״ — האיסור נחשב כמחשבה. שלוש משניות מקשות על כך, והאחרונה אינה מתיישבת, ולכן הטעם נדחה.
- שאלהאם הברייתא עוסקת כשלא חשב עליו — מדוע רבנן (תנא קמא) אומרים שמקבל טומאת אוכלין?
- תשובהאמרו רבנן לפני רב ששת: ״הואיל ואיסורו חישובו״ — האיסור שבו הוא כמחשבה.
- קושיה 1משנה: ״שלושה עשר דברים אמרו בנבלת עוף טהור״, ואחד מהם — צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר. אם איסורו חישובו — למה צריך מחשבה?
- תירוץ״הא מני? רבי שמעון היא״ — המשנה כשיטת רבי שמעון, ולא כרבנן.
- קושיה 2תא שמע: ״נבלת בהמה טמאה בכל מקום, ונבלת עוף טהור והחלב בכפרים — צריכים מחשבה ואינם צריכים הכשר״. אם איסורו חישובו — למה צריך מחשבה?
- תירוץשוב: ״הא מני? רבי שמעון היא״.
- קושיה 3תא שמע: ״נבלת בהמה טהורה בכל מקום, ונבלת עוף טהור והחלב בשווקים — אינן צריכין מחשבה ולא הכשר״; משמע שבהמה טמאה צריכה מחשבה.
- וכי תימאואי אפשר לומר ״רבי שמעון היא״ — כי הסיפא היא רבי שמעון: ״אף הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין לא מחשבה ולא הכשר״, ״הואיל ויש בהן סימני טהרה״; ומכאן שהרישא אינה כמותו.
- מסקנההקושיה נשארת: לרבנן אין לומר ״הואיל ואיסורו חישובו״, והטעם נדחה. לכן רבא מסביר את הברייתא אחרת (להלן).
מדוע נבלת בהמה טהורה אינה צריכה מחשבה, ונבלת בהמה טמאה — צריכה?
רבא: ״ששחטו להתלמד בו״ — נימוס ורבי אליעזר
בקצרה — על מה הסוגיה
רבא קובע שאיש אינו סובר ״איסורו חישובו״, ומעמיד את הברייתא כששחטו להתלמד בו, במחלוקת נימוס ורבי אליעזר. הגמרא בודקת אם רבי אליעזר סובר ״איסורו חישובו״, ומסיקה שאפשר שטעמו הוא סימני הטהרה שבעורב, ו״להתלמד״ נאמר רק בגלל לשונו של נימוס.
- תירוץרבא״אלא אמר רבא: דכולי עלמא לא אמרינן איסורו חישובו, ואי דערפיה מיערף — הכי נמי״ (אם ערפו — אכן אינו מקבל טומאה בלי מחשבה). ״הכא במאי עסקינן? כגון ששחטו להתלמד בו, ובפלוגתא דנימוס ורבי אליעזר״.
- ברייתארבי יוסי: ״סח לי נימוס, אחיו של רבי יהושע הגרסי: השוחט את העורב להתלמד בו — דמו מכשיר״. רבי אליעזר: ״דם שחיטה לעולם מכשיר״.
- קושיה״רבי אליעזר היינו תנא קמא!״ — גם תנא קמא אומר שהדם מכשיר.
- אלא לאו״אלא לאו איסורו חישובו איכא בינייהו״: לתנא קמא — הדם מכשיר דברים אחרים, אבל העורב עצמו צריך מחשבה; לרבי אליעזר — גם גופו אינו צריך מחשבה. נמצא שיש מי שסובר ״איסורו חישובו״ — שלא כדברי רבא.
- ממאי?״ממאי?״ — אולי טעמו של רבי אליעזר שם הוא שעורב שאני, ״הואיל ויש בו סימני טהרה״.
- ומנלן?ומניין ש״סימני טהרה מילתא היא״ — שיש להם משקל לעניין זה?
- ראיהשנשנה על אותה ברייתא: ״אמר רבי שמעון: מה טעם? הואיל ויש בו סימני טהרה״.
- וכי תימאואם תשאל: אם בגלל סימני טהרה — למה דווקא ״להתלמד״? גם ״להתעסק״ (בלי כוונה לשחוט) היה מכשיר!
- תירוץ״אין הכי נמי, ומשום נימוס״ — נקט ״להתלמד״ רק בגלל לשונו של נימוס. כך נשארת האפשרות שטעמו של רבי אליעזר הוא סימני הטהרה שבעורב, ולא ״איסורו חישובו״.
״עורפו בקופיץ״ — הנאת דמיו והנאת גופו
לא רצה לפדותו — עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו, ואסור בהנאה, דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר.ברייתא
בקצרה — על מה הסוגיה
מהמשנה משמע שרבי שמעון מתיר גם לאחר עריפה, בניגוד לרבה. התירוץ: המחלוקת היא כשהחמור חי. וכשמקשים שהסיפא כבר עוסקת בחי, מתרצים שהרישא עוסקת בהנאת דמיו והסיפא בהנאת גופו, ושתיהן נצרכות.
- קושיהמשמע שרבי שמעון מתיר גם לאחר עריפה — ולא כדברי רבה (דף ט) שרבי שמעון מודה שלאחר עריפה אסור!
- תירוץ״אימא: ומחיים אסור בהנאה, ורבי שמעון מתיר״ — המחלוקת היא כשהוא חי.
- קושיההרי הסיפא עוסקת בחי: ״לא ימיתנו לא בקנה ולא במגל ולא בקרדום ולא במגירה… ואסור בגיזה ועבודה, דברי רבי יהודה, ורבי שמעון מתיר״ — משמע שהרישא אינה בחי!
- תירוץשתיהן בחי: הרישא — בהנאת דמיו (שוויו), הסיפא — בהנאת גופו. ו״צריכא״: בהנאת דמיו לבד — היינו אומרים שרק בה מתיר רבי שמעון; בהנאת גופו לבד — שרק בה אוסר רבי יהודה.
רב נחמן: ״וערפתו״ — ותשובת רב ששת
בקצרה — על מה הסוגיה
רב נחמן אומר שרבי שמעון מודה שלאחר עריפה פטר חמור אסור, ומביא ראיה מהלימוד ״וערפתו״ — עריפה כמו בעגלה ערופה. רב ששת משיב שהברייתא היא כרבי יהודה, והלימוד נצרך כדי שלא נאמר שהעריפה מתירה כמו הפדייה.
- מימראוכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור.
- ראיהברייתא: ״וערפתו״ (שמות יג, יג) — נאמרה כאן עריפה ולהלן (בעגלה ערופה) עריפה; מה להלן אסור, אף כאן אסור. מי שנה זאת? לא רבי יהודה — הרי אצלו ״מחיים מיסר אסר״. אם כן — רבי שמעון.
- רב ששת״ספרא חבריך תרגמה״: לעולם רבי יהודה, ונצרך הלימוד — שלא נאמר שהעריפה עומדת במקום הפדייה, ״מה פדייה מתרת — אף עריפה מתרת״.
לפי רב ששת, מה הייתה ה״הווה אמינא״ שהגזירה השווה באה לשלול?
״הוא הפסיד ממונו של כהן — לפיכך יופסד ממונו״
בקצרה — על מה הסוגיה
רב נחמן מביא ראיה נוספת מ״הוא הפסיד ממונו של כהן, לפיכך יופסד ממונו״, שמשמע שרבי שמעון אוסר לאחר עריפה. הראיה נדחית, כי אפשר לפרש את הברייתא לפי שתי השיטות. לבסוף מובאת מחלוקת: לריש לקיש רבי שמעון מודה שאסור, ולרבי יוחנן עדיין היא מחלוקת.
- ראיהרב נחמן: ״דתני לוי: הוא הפסיד ממונו של כהן, לפיכך יופסד ממונו״. לרבי יהודה — הרי החמור כבר ״מיפסד וקאי״ (אסור מחיים); אלא רבי שמעון — ומשמע שלאחר עריפה אסור.
- איבעית אימא״איבעית אימא: רבי יהודה — אפסידא דביני ביני״: ההפסד הוא ההפרש שבין שווי החמור לשווי השה, שהיה הבעלים יכול לזכות בו בפדייה.
- ואיבעית אימא״ואיבעית אימא: רבי שמעון — לפחת מיתה״: ההפסד הוא רק מה שהחמור פוחת בשוויו במיתתו — ואין מכאן שאסור לאחר עריפה.
- מחלוקתריש לקיש: מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור. רבי יוחנן (ואיתימא רבי אלעזר): ״עדיין היא מחלוקת״ — גם לאחר עריפה רבי שמעון מתיר.
המקדש בפטר חמור · ״תפדה״ ״תפדה״ — מיד, וכל שהוא
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אומרת שהמקדש אישה בפטר חמור אינה מקודשת, והגמרא שואלת כשיטת מי. רב נחמן מעמיד אותה לאחר עריפה, ובלשון אחרת מעמידים כרבי יהודה כשהחמור שווה שקל בלבד. בהמשך מובאת מחלוקת: לחכמים פודים מיד ובכל שהוא, ולרבי יוסי בר יהודה לא פחות משקל, מהפסוק ״וכל ערכך יהיה בשקל הקדש״. בראש דף י״א: רב נחמן — הלכה כחכמים; רב יוסף — ״אפילו פטרוזא בר דנקא״.
- איכא דמתני״איכא דמתני לה״ את דברי רב נחמן על משנה אחרת: ״המקדש בפטר חמור — אינה מקודשת״. לימא — המשנה אינה כרבי שמעון (שמתיר פטר חמור בהנאה)?
- תירוץרב נחמן אמר רבה בר אבוה: מדובר לאחר עריפה — ואז לדברי הכל אסור בהנאה, ואין בו שווי לקידושין.
- איכא דאמריהמשנה אינה כרבי יהודה ואינה כרבי שמעון: לרבי שמעון — תתקדש בכולו; לרבי יהודה — תתקדש ״בהך דביני ביני״, בהפרש שבין שווי החמור לשה (כמבואר בדף ט׳).
- רבה בר אבוה אמר רבלעולם רבי יהודה, וכגון שהחמור אינו שווה אלא שקל — ורבי יהודה סובר כרבי יוסי בר יהודה שאין פדייה פחותה משקל; לכן אין כאן שום הפרש שבו תתקדש.
- ברייתא״תפדה״ ״תפדה״ — תפדה מיד, תפדה כל שהוא. רבי יוסי בר יהודה: אין פדייה פחותה משקל.
- פשיטא!״תפדה — מיד, תפדה — כל שהוא״: ״פשיטא!״ — מה החידוש?
- איצטריךנצרך — היינו אומרים: הואיל ופטר חמור הוקש לבכור אדם, כמו שבכור אדם נפדה אחר שלושים יום ובחמש סלעים, כך גם זה. קמשמע לן: מיד, וכל שהוא.
- מה נפשךלרבי יוסי בר יהודה: אם מקיש לבכור אדם — יצטרך חמש סלעים; ואם אינו מקיש — מניין לו שקל?
- רבאלעולם אינו מקיש, אלא ״וכל ערכך יהיה בשקל הקדש״ (ויקרא כז, כה) — כל ערכין שאתה מעריך לא יהיו פחותין משקל.
- ורבנןאותו פסוק ״בהשג יד כתיב״ — נאמר בערכין שלפי יכולת הנודר, ואין ללמוד ממנו לפטר חמור.
- הלכהדף י״ארב נחמן: הלכה כדברי חכמים. וכמה? רב יוסף: ״אפילו פטרוזא בר דנקא״ — שה קטן ששווה דנקא.
- רבאדף י״א״אף אנן נמי תנינא: גדול וקטן״ — כבר שנינו זאת במשנה.
- פשיטא!דף י״א״פשיטא!״ — הרי חכמים אמרו ״תפדה — כל שהוא״; מה חידש רב יוסף?
- מהו דתימאדף י״אנצרך — שלא נאמר ״כולי האי לא״ (לא בשווי נמוך כל כך), או שפטרוזא אינו כשר; קמשמע לן.
עזרים — טבלת שיטות
| הו״א (היקש לבכור אדם) | חכמים (״תפדה״ ״תפדה״) | רבי יוסי בר יהודה | |
|---|---|---|---|
| מתי | אחר שלושים | מיד | לא נאמר |
| בכמה | חמש | כל שהוא | לא פחות משקל |
| המקור | ״איתקש לבכור אדם״ | ״תפדה״ — מיד, ״תפדה״ — כל שהוא | ״וְכׇל־עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ״ (רבא) — ״לעולם לא מקיש״ |
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| בשר בחלב לרבי שמעון | מקבל טומאת אוכלין — ״חדא ועוד״: אוכל לאחרים, ושעת הכושר |
| ״איסורו חישובו״ | נדחה; רבא: ״דכולי עלמא לא אמרינן״ |
| הברייתא על טומאת אוכלין | רבא: ששחטו להתלמד בו — כמחלוקת נימוס ורבי אליעזר |
| ״עורפו בקופיץ… ורבי שמעון מתיר״ | ״ומחיים״ — רישא בהנאת דמיו, סיפא בהנאת גופו |
| לאחר עריפה | רבה, רב נחמן, ריש לקיש — אסור; רבי יוחנן — עדיין מחלוקת |
| שיעור הפדיון | ״תפדה״ — מיד וכל שהוא; רבי יוסי בר יהודה — לא פחות משקל |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.