ברכות ל׳
תפילת הדרך, כיוון הלב ותפילה על החמור; מוסף ביחיד והזכרת ראש חודש; וכובד ראש ויראה בתפילה, גם בשמחה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את תפילת הדרך: נוסחה, זמנה ואופנה, וההבדל בינה לבין ״הביננו״.
משם עוברים לתפילה על החמור ולכיוון הלב, ומשם להתלבטות אם להתפלל מעומד בבית או לסמוך גאולה לתפילה בדרך.
מכאן הגמרא עוברת למשנה על מוסף ביחיד ובחבר עיר, ומשם לר׳ חייא בר אבא שחזר להתפלל, להזכרת ראש חודש ולשיעור ההמתנה בין תפילות.
הפרק נחתם, ובפרק החדש המשנה דורשת כובד ראש בתפילה, והגמרא מחפשת מקור ומסיימת בשמחה שיש בה רעדה ובשבירת כלי בחתונות.
עמוד א · המשך מדף כ״ט׳
תפילת הדרך: נוסח, זמן ואופן
→ תחילת הסוגיה בדף כ״טבקצרה — על מה הסוגיה
אחרי שנקבעה בדף כט תפילת הדרך, הגמרא מבררת איך מנסחים אותה, מתי ועד כמה אומרים אותה ובאיזה אופן, ומה ההבדל בין ״הביננו״ לתפילה קצרה.
נפסק: ״הביננו״ מעומד, ותפילה קצרה אף מהלך.
- רקעבסוף דף כט נקבעה תפילת הדרך — בקשה קצרה ליוצא לדרך שה׳ יוליכו לשלום — ואביי הורה לנסחה בלשון רבים. כאן הגמרא ממשיכה לברר את פרטיה.רקע: תפילת הדרך היא בקשה קצרה שה׳ יוליך לשלום
- כלל״לישתף אינש נפשיה בהדי צבורא״ — אל יתפלל האדם על עצמו בלבד אלא ישתף את עצמו עם הציבור. לפי רש״י, בלשון רבים תפילתו נשמעת.כלל: משתפים את עצמנו עם הציבור, בלשון רבים
- היכי נימא?מה הנוסח המעשי של בקשה כזו — ״היכי נימא״?שאלה: איך מנסחים תפילה בלשון רבים?
- הנוסח״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתוליכנו לשלום״ וכו׳ — כל הנוסח בלשון רבים.הנוסח: שתוליכנו לשלום, כולו בלשון רבים
- אימת מצלי?מתי אומרים אותה — ״אימת מצלי״?שאלה: מתי אומרים תפילת הדרך?
- משעה שהולךר׳ יעקב בשם רב חסדא: ״משעה שמהלך בדרך״ — רק משהחל ללכת, ולא קודם.משעה שכבר הולך בדרך, ולא קודם
- עד כמה?עד מתי או עד איזה מרחק אומרים אותה — ״עד כמה״?שאלה: עד כמה אומרים אותה?
- עד פרסה״עד פרסה״ — אבל לא לאחר שהלך פרסה (רש״י). בה״ג מבאר שדרך קצרה מפרסה אין צורך להתפלל עליה.עד פרסה; לא אחרי שהלך פרסה
- והיכי מצלי לה?באיזה אופן מתפללים אותה — ״והיכי מצלי לה״?שאלה: האם מתפללים אותה מעומד או מהלך?
- רב חסדארב חסדא: ״מעומד״ — דווקא כשהוא עומד.רב חסדא: דווקא מעומד
- רב ששתרב ששת: ״אפילו מהלך״ — גם כשהוא הולך או יושב.רב ששת: אפילו מהלך
- מעשהרב חסדא ורב ששת הלכו בדרך. רב חסדא קם והתפלל, ורב ששת, שהיה עיוור (רש״י: מאור עינים), שאל את שמשו מה עושה רב חסדא. השמש ענה: ״קאי ומצלי״.מעשה: רב חסדא עומד להתפלל, ורב ששת העיוור שואל מה עושה
- מהיות טוברב ששת ביקש: ״אוקמן נמי לדידי ואצלי״ — העמד גם אותי. אף שלדעתו אין חובה לעמוד, אמר ״מהיות טוב אל תקרא רע״: כשחבירו עומד ואין הפסד בעמידה, לא ייקרא רע בכך שיתפלל מהלך.רב ששת עומד: אין הפסד בעמידה, מהיות טוב אל תקרא רע
- מאי איכא בין?יש שתי תפילות מקוצרות, ״הביננו״ ותפילה קצרה של מקום סכנה. מה ההבדל להלכה ביניהן — ״מאי איכא בין״?שאלה: מה ההבדל בין הביננו לתפילה קצרה?
- הביננו״הביננו״ — צריך לומר לפניה שלוש ברכות ראשונות ואחריה שלוש אחרונות, ומי שאמר אותה אינו חוזר להתפלל כשמגיע לביתו. היא נחשבת כתפילת י״ח.הביננו: שלוש ראשונות ואחרונות, ובבית אינו חוזר
- תפילה קצרה״תפלה קצרה״ — אין אומרים בה שלוש ראשונות או אחרונות, ולכן כשמגיע לביתו חוזר ומתפלל (רש״י: כי לא התפלל כלום מתפילת י״ח). היא רק תחליף לשעת הדחק.תפילה קצרה: בלי שלוש ראשונות ואחרונות, ובבית חוזר ומתפלל
- הלכתא״והלכתא״: ״הביננו״ — מעומד, כי דינה כתפילת י״ח; תפילה קצרה — ״בין מעומד בין מהלך״.הלכה: הביננו מעומד, ותפילה קצרה אף מהלך
חשבו לפני שממשיכים
מדוע רב ששת עמד להתפלל, אף שסבר שמותר להתפלל מהלך?
אמר ״מהיות טוב אל תקרא רע״: רב חסדא עומד, ובעמידה אין לו הפסד, ולכן אינו רוצה להתפלל מהלך ולהיקרא רע.
עמוד א · גמרא
תפילה על החמור
🔑 מפתח לסוגיה
במשנה שנינו שהרוכב על החמור והגיע זמן תפילה יורד ומתפלל, ורק בשעת הדחק מתפלל רכוב ומכוון לבו לירושלים ולמקדש. הברייתא דנה מתי ממש צריך לרדת.
בקצרה — על מה הסוגיה
האם רוכב שיכול לרדת חייב לרדת? לתנא קמא — ירד אם יש מי שיאחז בחמור; לרבי — ישב תמיד, כי דעתו אינה מיושבת עליו. הלכה כרבי.
- תנא קמאיש מי שיאחז״אם יש לו מי שיאחז את חמורו — ירד למטה ויתפלל״: כשיש מי ששומר על החמור, אין סיבה להישאר רכוב.תנא קמא: יש מי שיאחז בחמור — ירד ויתפלל
- תנא קמאאין מי שיאחז״ואם לאו — ישב במקומו ויתפלל״: בלי מי שיאחז בחמור, יתפלל רכוב.אין מי שיאחז — יתפלל רכוב על החמור
- רבירבי: ״בין כך ובין כך ישב במקומו״ — גם כשיש מי שיאחז, כי ״אין דעתו מיושבת עליו״: הוא ממהר לדרכו, וירידה ועלייה מחדש יעכבו אותו ויפריעו לריכוז בתפילה (רש״י: קשה עליו עיכוב הדרך).רבי: תמיד ישב על החמור, כי עיכוב הדרך מפריע לכוונה
- הלכהאמר רבא (ויש אומרים ר׳ יהושע בן לוי): ״הלכה כרבי״ — מתפלל במקומו על החמור, גם כשיש מי שיאחז.הלכה כרבי: מתפלל על החמור בכל מקרה
עמוד א · גמרא
לאן מכוונים את הלב
בקצרה — על מה הסוגיה
ברייתא: מי שאינו יודע את הכיוונים מכוון לבו אל אביו שבשמים;
ומי שיודע מכוון בשלבים — ארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש, קודש הקדשים — כך שכל ישראל מכוונים למקום אחד. הפסוק ״תלפיות״ רומז לכך.
- סומא״סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות״ — מי שאינו מצליח לדעת לאיזה צד ארץ ישראל (רש״י) — מכוון את לבו אל אביו שבשמים, שנאמר ״והתפללו אל ה׳״.מי שאינו יודע את הכיוון — מכוון לבו לאביו שבשמים
- חוץ לארץמי שיכול לכוון: ״היה עומד בחוץ לארץ — יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל״, שנאמר ״והתפללו אליך דרך ארצם״.בחוץ לארץ — מכוון כנגד ארץ ישראל
- ארץ ישראל״בארץ ישראל — כנגד ירושלים״, שנאמר ״דרך העיר אשר בחרת״.בארץ ישראל — מכוון כנגד ירושלים
- ירושלים״בירושלים — כנגד בית המקדש״, שנאמר ״אל הבית הזה״.בירושלים — מכוון כנגד בית המקדש
- בית המקדש״בבית המקדש — כנגד בית קדשי הקדשים״, שנאמר ״אל המקום הזה״.בבית המקדש — מכוון כנגד קודש הקדשים
- קודש הקדשים״בבית קדשי הקדשים — כנגד בית הכפורת״. ומי ש״עומד אחורי בית הכפורת״ — יראה עצמו כאילו הוא לפניה (רש״י: במערב העזרה היה חצר, והעומד שם פונה מזרחה).בקודש הקדשים — כנגד הכפורת; מאחוריה — כאילו לפניה
- התוצאההמזרחי מחזיר פניו למערב, המערבי למזרח, הדרומי לצפון והצפוני לדרום — ו״נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד״.כל ישראל מכוונים למקום אחד, כל אחד מצדו
- מאי קראה?מה הפסוק שרומז לכיוון הזה — ״מאי קראה״?שאלה: איזה פסוק רומז לפנייה למקום אחד?
- תלפיותר׳ אבין (ויש אומרים ר׳ אבינא) מביא את הפסוק ״כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות״, ודורש ״תלפיות״ כ״תל שכל פיות פונים בו״: בית המקדש הוא התל שכל המתפללים, מכל צד, מפנים אליו את פיהם בתפילה.תלפיות: תל שכל פיות פונים בו
עזרים — סדר האירועים
סולם הכיוון
- 1חוץ לארץמכוון כנגד ארץ ישראל
- 2ארץ ישראלמכוון כנגד ירושלים
- 3ירושליםמכוון כנגד בית המקדש
- 4בית המקדשמכוון כנגד קודש הקדשים
- 5קודש הקדשיםמכוון כנגד בית הכפורת
- 6אחורי הכפורתרואה עצמו כאילו לפניה
חשבו לפני שממשיכים
מדוע אומרת הברייתא ״נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד״, אף שהם עומדים בצדדים שונים?
כל אחד מחזיר פניו לעבר קודש הקדשים: העומד במזרח פונה למערב, במערב למזרח, בדרום לצפון ובצפון לדרום — ולכן כולם פונים אל אותו מקום.
עמוד א · גמרא
תפילה מעומד או סמיכת גאולה לתפילה
🔑 מפתח לסוגיה
הסוגיה עוסקת במי שיוצא לדרך בבוקר מוקדם, לפני שהגיע זמן קריאת שמע. האם להקדים ולהתפלל בבית מעומד ובכוונה, ואז לקרוא קריאת שמע בדרך — או להמתין לזמן קריאת שמע, לקרוא, ולסמוך אליה את התפילה, אף שיתפלל בדרך ללא עמידה?
בקצרה — על מה הסוגיה
אבוה דשמואל ולוי הקדימו תפילה בבית, כתנא קמא בברייתא; רשב״א חולק וסומך תפילה לקריאת שמע. נחלקו אם עדיפה תפילה מעומד או סמיכת גאולה לתפילה.
הדרשנים מרימר ומר זוטרא אספו מניין לפני הדרשה. רב אשי לא רצה לדחות את הדרשה, ולא ראה זקנים שמקדימים תפילה לקריאת שמע.
לכן התפלל יושב בתוך הדרשה, וחזר והתפלל מעומד בביתו.
- מעשהאבוה דשמואל ולוי, כשרצו לצאת לדרך, ״הוו מקדמי ומצלי״ — התפללו לפני היום (רש״י), ובדרך, כשהגיע זמן קריאת שמע, קראו.אבוה דשמואל ולוי: מתפללים מוקדם, וקוראים ק״ש בדרך
- כמאן?כדעת מי נהגו כך — ״כמאן״?שאלה: כדעת איזה תנא נהגו להקדים?
- כי האי תנא״כי האי תנא״ — מנהגם תואם ברייתא: מי ש״השכים לצאת לדרך״ לפני זמן קריאת שמע מקיים מיד את מצוות היום: מביאים לו שופר (בראש השנה), לולב (בסוכות) ומגילה (בפורים), ורק ״כשיגיע זמן קריאת שמע — קורא״ בדרך. כלומר, מותר לו להקדים מצוות לפני היציאה, ואת קריאת שמע לקרוא בזמנה בדרך — בדיוק כפי שאבוה דשמואל ולוי הקדימו את התפילה.ברייתא: מקיים מצוות היום, וקורא ק״ש כשמגיע זמנה
- קרון וספינהוכן ״השכים לישב בקרון או בספינה — מתפלל״ עוד לפני היציאה, ״וכשיגיע זמן קריאת שמע — קורא״. בעגלה או בספינה יש פחד ותנודה (רש״י: ״בעתותא דמיא״), ולא יוכל לעמוד ולכוון שם, לכן מקדים את התפילה ומתפלל בעמידה לפני היציאה. זה החלק שתואם ממש את מנהג אבוה דשמואל ולוי.היוצא בקרון או בספינה: מתפלל, וקורא ק״ש בזמנה
- רשב״אר׳ שמעון בן אלעזר: ״בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל״ — ימתין עד שיגיע זמן ק״ש, יקרא, ורק אחר כך יתפלל (רש״י), ״כדי שיסמוך גאולה לתפלה״.רשב״א: ימתין לזמן ק״ש, יקרא ויתפלל — סמיכת גאולה לתפילה
- במאי קמיפלגי?מה יסוד המחלוקת — ״במאי קמיפלגי״?שאלה: על מה נחלקו תנא קמא ורשב״א?
- מר סברתנא קמא: ״תפלה מעומד עדיף״ — בבית אפשר לכוון את הלב (רש״י), ולכן מקדימים להתפלל מעומד בבית.תנא קמא: תפילה מעומד עדיפה, ולכן מקדימים בבית
- ומר סבררשב״א: ״מסמך גאולה לתפלה עדיף״ — עדיף לסמוך תפילה לקריאת שמע, אף אם יוותר על העמידה.רשב״א: סמיכת גאולה לתפילה עדיפה, אף בלי עמידה
- מרימר ומר זוטראמרימר ומר זוטרא דרשו לעם ״בשבתא דרגלא״ — בשבת שלפני הרגל, שבה דורשים בהלכות החג (רש״י). העם היה בא לבית המדרש בבוקר, וכשהגיע זמן קריאת שמע — באמצע הדרשה — היו נשמטים ומתפללים איש איש לבדו. לכן ״הוו מכנפי בי עשרה... ומצלו״: אספו עשרה, קראו קריאת שמע והתפללו בסמיכת גאולה לתפילה (רש״י), ורק אחר כך ״נפקי לפרקא״ — יצאו לדרשה.מרימר ומר זוטרא: אוספים מניין ומתפללים לפני הדרשה
- רב אשירב אשי היה דורש בבוקר ולא התפלל לפני הדרשה. כשהגיע זמן קריאת שמע, לפי רש״י, לחש למתורגמן קטע ארוך, ובזמן שהמתורגמן השמיע אותו לקהל, הוא קרא קריאת שמע וסמך אליה את התפילה. זהו ״מצלי בהדי צבורא ביחיד, מיושב״: התפלל לבדו, במקומו בתוך הציבור. הוא התפלל בישיבה כי לא רצה לצאת, כדי שהציבור לא יצטרך לקום מפניו. ומאחר שבתפילה כזו אין דעתו מיושבת, ״כי הוה אתי לביתיה, הדר ומצלי מעומד״ — כדי לכוון את לבו (רש״י).רב אשי: מתפלל יושב בדרשה, ושוב מעומד בבית
- ולעביד כמרימר?החכמים שאלו: ״ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא״ — שיאסוף מניין ויתפלל לפני הדרשה.קושיה: למה לא עושה כמרימר ומר זוטרא?
- טריחא לי״טריחא לי מלתא״ — הדבר מטריח אותו לדחות את הדרשה ולאסוף מניין.תשובה: זה מטריח אותי לדחות את הדרשה
- ולעביד כאבוה?״ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי״ — שיקדים להתפלל בבית לפני הזריחה.קושיה: למה לא עושה כאבוה דשמואל ולוי?
- לא חזינא״לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי״ — לא ראה חכמים גדולים ממנו שהקדימו תפילה לקריאת שמע (רש״י). לכן מצווה לסמוך תפילה לגאולה, והוא מתפלל יושב ואחר כך שוב בבית.לא ראיתי חכמים גדולים שנוהגים כך, לכן סומך ומתפלל שוב
חשבו לפני שממשיכים
רב אשי לא עשה כמרימר ומר זוטרא ולא כאבוה דשמואל ולוי. מה עשה בפועל?
התפלל בזמן הדרשה לבדו ובישיבה, כשהוא סומך תפילה לקריאת שמע, ובבואו לביתו חזר והתפלל מעומד.
עמוד א–ב
תפילת מוסף ביחיד ובחבר עיר
בקצרה — על מה הסוגיה
משנה: ראב״ע מחייב מוסף רק בציבור, חכמים בכל מקום, ור׳ יהודה מעביר שיטה משמו. הגמרא שואלת במה היא שונה מתנא קמא, ומשיבה: ביחיד שלא בחבר עיר.
נפסק כר׳ יהודה, אך ר׳ ינאי חולק ור׳ יוחנן מעיד על מעשהו.
- משנהראב״עמשנה: ר׳ אלעזר בן עזריה: ״אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר״ — חבר עיר הוא ציבור של עשרה מתפללים, כי מוסף נתקן רק בציבור ולא ליחיד (רש״י).ראב״ע: מוסף רק בחבר עיר, כלומר בציבור של עשרה
- משנהחכמיםחכמים: ״בחבר עיר ושלא בחבר עיר״ — מתפללים מוסף גם בציבור וגם כיחיד.חכמים: מוסף גם בחבר עיר וגם שלא בחבר עיר
- משנהר׳ יהודהר׳ יהודה מוסר שיטה משמו של ראב״ע: ״כל מקום שיש שם חבר עיר — יחיד פטור מתפלת המוספין״. במקום שיש עשרה, שליח הציבור פוטר את היחיד (רש״י).ר׳ יהודה משמו: במקום שיש חבר עיר, יחיד פטור
- היינו תנא קמא!הגמרא מקשה: ״רבי יהודה היינו תנא קמא״ — הרי זו אותה שיטה של ראב״ע, ומה חידש ר׳ יהודה?קושיה: שיטת ר׳ יהודה זהה לשיטת תנא קמא
- איכא בינייהו״איכא בינייהו יחיד שלא בחבר עיר״ — יחיד בעיר שאין בה עשרה. תנא קמא סבר שהוא פטור, כי מוסף נתקן רק בעשרה.ההבדל: יחיד בעיר בלי עשרה — לתנא קמא פטור
- ר׳ יהודה סברור׳ יהודה סבר שיחיד כזה ״חייב״, כי אין היחיד נפטר אלא במקום שיש עשרה ושליח ציבור פוטרו (רש״י).ר׳ יהודה: יחיד בלי עשרה חייב, כי אין שליח ציבור שיפטור
- הלכה כר׳ יהודהרב הונא בר חיננא בשם ר׳ חייא בר רב: ״הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה״ — יחיד שלא בחבר עיר חייב במוסף.הלכה כר׳ יהודה: יחיד שלא בחבר עיר חייב במוסף
- ראיה משמואלרב חייא בר אבין מסייע, כי שמואל אמר: ״מימי לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד״ בנהרדעא — כי שם יש ציבור והשליח פוטר אותו (רש״י).שמואל: בנהרדעא, שיש בה ציבור, מעולם לא התפלל מוסף ביחיד
- היוצא מן הכלליום אחד ״אתא פולמוסא דמלכא למתא״ (חיל המלך נכנס לעיר) והחכמים נטרדו ולא התפללו בציבור. שמואל התפלל ביחיד, ו״הואי יחיד שלא בחבר עיר״ — כשאין ציבור, היחיד חייב, כר׳ יהודה.כשאין ציבור מתפללים, שמואל התפלל מוסף ביחיד
- ר׳ ינאי חולקר׳ חנינא קרא (בקי במקרא) ישב לפני ר׳ ינאי ואמר שהלכה כר׳ יהודה. ר׳ ינאי השיב: ״פוק קרא קראיך לברא״ — צא וקרא את פסוקיך בחוץ. כלומר, לשמועה זו אין מקום בבית המדרש, ״דאין הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה״.ר׳ ינאי דוחה: אין הלכה כר׳ יהודה משמו של ראב״ע
- ראיה לר׳ ינאיאמר ר׳ יוחנן: ראיתי את ר׳ ינאי ״דצלי והדר צלי״ — התפלל וחזר והתפלל: שחרית ואחריה מוסף (רש״י). הוא התפלל מוסף ביחיד אף שהיה במקומו ציבור, אף על פי שלפי ר׳ יהודה משמו של ראב״ע יחיד במקום חבר עיר פטור. מכאן שאינו סובר כראב״ע, אלא כחכמים: כל יחיד חייב במוסף.ר׳ יוחנן ראה את ר׳ ינאי מתפלל שחרית וגם מוסף
- ודילמא?ר׳ ירמיה שאל: ״ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה״ — אולי התפלל פעמיים כי בראשונה לא כיוון, ולא משום מוסף.קושיה: אולי חזר להתפלל כי בפעם הראשונה לא כיוון
- חזי מאן גבראר׳ זירא: ״חזי מאן גברא רבה דקמסהיד עליה״ — ראה מי האיש הגדול שמעיד: ר׳ יוחנן דייק שהתפילה השנייה הייתה מוסף (רש״י).ר׳ יוחנן הוא עד גדול, ודייק שהייתה זו תפילת מוסף
- ביני עמודיר׳ אמי ור׳ אסי, אף שהיו בטבריה שלושה עשר בתי כנסת, התפללו רק ״ביני עמודי, היכא דהוו גרסי״ — בין העמודים, במקום שבו למדו. שכן התפילה חביבה במיוחד במקום תורה.ר׳ אמי ור׳ אסי התפללו רק במקום שבו למדו תורה
עמוד ב · גמרא
תפילה חוזרת והזכרת ראש חודש
🔑 מפתח לסוגיה
בראש חודש מזכירים בתפילה תוספת מיוחדת של ראש חודש. הסוגיה בודקת מי שלא הזכיר אותה: האם יחזור להתפלל, ובאיזה מצב?
בקצרה — על מה הסוגיה
ר׳ זירא שואל למה ר׳ חייא בר אבא התפלל פעמיים. ההסבר שלא כיוון נדחה; ההסבר שלא הזכיר ראש חודש נתקל בברייתא, ונענה שבציבור שנו.
מכאן עוברים לשיעור ההמתנה בין תפילות ולמי ששכח ראש חודש בערבית.
- רקענאמר עוד: רב יצחק בר אבדימי ״משום רבינו״ — בשם רב (רש״י) — אמר: ״הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה״. כלומר, יחיד שלא בחבר עיר מתפלל מוסף.רב יצחק בשם רב: הלכה כר׳ יהודה משמו של ראב״ע
- מעשהר׳ חייא בר אבא ״צלי והדר צלי״ — התפלל וחזר והתפלל.ר׳ חייא בר אבא התפלל וחזר והתפלל
- מאי טעמא?ר׳ זירא שאל: ״מאי טעמא עביד מר הכי״?שאלה: למה אדוני מתפלל פעמיים?
- לא כווןהצעה ראשונה: ״אילימא משום דלא כוון מר דעתיה״ — אולי חזרת כי בפעם הראשונה לא כיוונת את דעתך.הצעה: חזר כי בפעם הראשונה לא כיוון
- והאמר ר׳ אליעזר״והאמר רבי אליעזר: לעולם ימוד אדם את עצמו״ — אם יכול לכוון יתפלל, ואם לאו אל יתפלל. לפי זה, מי שאינו יכול לכוון לא היה צריך להתפלל, ומי שיכול — כבר התפלל כראוי.קושיה: מי שלא יכול לכוון אל יתפלל, אז אין סיבה לחזור
- דריש ירחאהצעה שנייה: ״אלא דלא אדכר מר דריש ירחא״ — אלא שלא הזכרת ראש חודש, ולכן חזרת.הצעה: חזר כי שכח להזכיר ראש חודש
- והתניא״והתניא טעה ולא הזכיר של ראש חדש״: בערבית אין מחזירים אותו, כי יכול לאומרה בשחרית; בשחרית — כי יכול במוסף; במוסף — כי יכול במנחה. לפי זה אין סיבה לחזור.קושיה: ברייתא — מי שטעה בראש חודש אינו חוזר
- בצבור שנור׳ חייא בר אבא: ״לאו איתמר עלה אמר רבי יוחנן בצבור שנו״ — הברייתא מדברת בציבור, ששומע את ההזכרה מהשליח (רש״י); יחיד חוזר.תשובה: הברייתא עוסקת בציבור; יחיד חוזר
- כמה ישהה?אם חוזר ומתפלל, ״כמה ישהה בין תפלה לתפלה״?שאלה: כמה ממתינים בין תפילה לתפילה?
- כדי שתתחונןאחד מרב הונא ורב חסדא: ממתינים ״כדי שתתחונן דעתו עליו״ — שתהיה דעתו מיושבת לערוך תחנונים (רש״י).ממתינים כדי שתתחונן דעתו
- כדי שתתחוללוהאחר: ״כדי שתתחולל דעתו עליו״. לפי רש״י הם חלוקים רק בלשון, והשיעור זהה.או: כדי שתתחולל דעתו — לפי רש״י, אותו שיעור
- מקור ״תתחונן״מי שאמר ״תתחונן״ — כמו שכתוב ״ואתחנן אל ה׳״.מקור תתחונן: ואתחנן אל ה׳
- מקור ״תתחולל״מי שאמר ״תתחולל״ — כמו שכתוב ״ויחל משה״.מקור תתחולל: ויחל משה
- רב ענןרב ענן בשם רב: מי ש״טעה ולא הזכיר של ראש חדש ערבית — אין מחזירין אותו״, כי ״אין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום״; תפילת ראש חודש שייכת ליום.רב: בערבית אין מחזירים, כי אין מקדשים חודש בלילה
- אמימראמימר: דברי רב מסתברים ״בחדש מלא״, כי אז יש שני ימי ראש חודש וניתן להזכיר למחר (רש״י); ״בחדש חסר״ — מחזירים אותו.אמימר: בחודש מלא אין מחזירים, בחסר מחזירים
- מה לי חסר?רב אשי לאמימר: ״מכדי רב טעמא קאמר, מה לי חסר ומה לי מלא״ — הטעם של רב, שאין מקדשים בלילה, אינו תלוי באורך החודש.קושיה: טעם רב שייך גם בחודש חסר
- לא שנא״אלא לא שנא״ — אין הבדל: בכל חודש אין מחזירים בערבית, כדברי רב.מסקנה: אין הבדל בין חסר למלא, אין מחזירים בערבית
- סוף הפרק״הדרן עלך תפלת השחר״ — כאן מסתיים הפרק.כאן מסתיים הפרק תפילת השחר
עמוד ב · משנה
כובד ראש בתפילה
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה דורשת כובד ראש בתפילה, והגמרא מחפשת מקור. ראיות מחנה, מדוד ומ״בהדרת״ נדחות, ו״עבדו את ה׳ ביראה״ נשארת בלי פירכא.
- משנהכובד ראשמשנה: ״אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש״ — מתוך רצינות והכנעה (רש״י).משנה: עומדים להתפלל רק מתוך רצינות והכנעה
- משנהחסידים״חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין״ — המתינו במקום שבאו להתפלל (רש״י), כדי להגיע לכובד ראש ו״שיכוונו לבם לאביהם שבשמים״.חסידים ראשונים המתינו שעה לפני התפילה כדי לכוון את הלב
- משנהלא מפסיק״אפילו המלך שואל בשלומו — לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו — לא יפסיק״, כי העומד בתפילה עומד לפני ה׳.בתפילה לא מפסיקים, אפילו למלך או לנחש על העקב
- מנא הני מילי?מנין לנו שהתפילה צריכה כובד ראש — ״מנא הני מילי״?שאלה: מנין שהתפילה צריכה כובד ראש?
- חנהר׳ אלעזר: ״והיא מרת נפש״ — חנה התפללה מרת נפש ובכתה, ללמד שהתפילה בכובד ראש.ר׳ אלעזר: מתפילת חנה — והיא מרת נפש
- חנה שאני״ממאי? דילמא חנה שאני, דהות מרירא לבא טובא״ — שמא חנה הייתה מרת לב ביותר, ואין ללמוד ממנה לכל אדם.קושיה: חנה שונה, כי הייתה מרת לב ביותר
- דודר׳ יוסי ברבי חנינא: ״ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך״ — הכניסה לתפילה כמו כניסה למקדש, ביראה.ר׳ יוסי: דוד נכנס ביראה אל היכל קדשך
- דוד שאני״ממאי? דילמא דוד שאני, דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא״ — שמא דוד הצטער בתפילה הרבה בגלל חטאו, ואין ללמוד ממנו לכל אדם.קושיה: דוד שונה, כי הצטער בתפילה הרבה
- בחרדתר׳ יהושע בן לוי: ״השתחוו לה׳ בהדרת קדש״, ו״אל תקרי בהדרת אלא בחרדת״ — חרדה ביראה, והפסוק נאמר לכל.ר׳ יהושע בן לוי: אל תקרי בהדרת אלא בחרדת
- הדרת ממש״ממאי? דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש״ — אין לשנות את הקריאה. ״בהדרת קדש״ פירושו הידור ונוי: לבוא לתפילה בלבוש מכובד, ״כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי״ — רב יהודה היה מקשט את עצמו בבגדיו ורק אחר כך מתפלל (רש״י). אם כן הפסוק מלמד על הידור בלבוש, ולא על יראה וכובד ראש, ואין ממנו ראיה.קושיה: אולי הדרת ממש — לבוש יפה, כרב יהודה
- ביראהרב נחמן בר יצחק: ״עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״ — התפילה היא במקום עבודה (רש״י), ולכן ביראה. לכתוב זה לא נאמרה פירכא.רב נחמן: עבדו את ה׳ ביראה — ללא פירכא
עזרים — טבלת שיטות
ארבע ראיות לכובד ראש בתפילה
| מקור | הפסוק | הפירכא | תוצאה |
|---|---|---|---|
| ר׳ אלעזר | ״והיא מרת נפש״ | חנה שאני, הייתה מרת לב ביותר | נדחתה |
| ר׳ יוסי ברבי חנינא | ״אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך״ | דוד שאני, הצטער בתפילה הרבה | נדחתה |
| ר׳ יהושע בן לוי | ״בהדרת קדש״ — ״בחרדת״ | שמא הדרת ממש, כרב יהודה | נדחתה |
| רב נחמן בר יצחק | ״עבדו את ה׳ ביראה״ | לא נאמרה פירכא | נשארה |
עמוד ב · גמרא
וגילו ברעדה: שמחה ויראה
בקצרה — על מה הסוגיה
מהפסוק ״וגילו ברעדה״ לומדים שגם בשמחה צריכה להיות רעדה. מעשים בחכמים שהתבדחו, והתשובה ״תפילין מנחנא״, ובחתונות שבהן שברו כלי יקר וזכרו תורה ומצוות. מסיימים באיסור למלא שחוק בעולם הזה.
- מאי וגילו?מה פירוש ״וגילו ברעדה״, והרי גילה ורעדה סותרים?שאלה: איך גילה ורעדה באים יחד?
- במקום גילהרב אדא בר מתנא בשם רבה: ״במקום גילה שם תהא רעדה״ — גם בשמחה לא תהיה שמחה בלי רסן.בשמחה צריכה להיות רעדה
- אביי ורבהאביי ישב לפני רבה, וראה אותו רבה ״בדח טובא״ (שמח מאוד, ונראה כפורק עול — רש״י). אמר לו: ״וגילו ברעדה כתיב״!קושיה: אביי שמח מאוד, והרי כתוב וגילו ברעדה
- תפילין מנחנאאביי: ״אנא תפילין מנחנא״ — התפילין עלי (רש״י: עדות שממשלת קוני עלי), ויש בי יראת שמים.אביי: אני מניח תפילין, ויראת שמים עלי
- ר׳ ירמיה ור׳ זיראר׳ ירמיה ישב לפני ר׳ זירא, שראה אותו מבודח מאוד, ואמר: ״בכל עצב יהיה מותר כתיב״ — השכר בא על העצב (רש״י), לא על השמחה.קושיה: ר׳ ירמיה שמח, והרי כתוב בכל עצב יהיה מותר
- גם כאןר׳ ירמיה השיב באותו נוסח: ״אנא תפילין מנחנא״.ר׳ ירמיה: גם אני מניח תפילין
- הילולאמר בריהמר בנו של רבינא עשה חתונה לבנו, וראה שהחכמים ״קבדחי טובא״ — מבודחים מאוד.בחתונה אצל מר בנו של רבינא החכמים מבודחים מאוד
- כסא דמוקראדף ל״אהוא הביא ״כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי״ — כוס יקרה (רש״י: זכוכית לבנה), ושבר אותה לפניהם, והם נתעצבו.שבר כוס יקרה לפניהם, והם נתעצבו
- רב אשידף ל״אכך עשה גם רב אשי בחתונת בנו: ״אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמיהו״, והחכמים נתעצבו.רב אשי שבר כוס זכוכית לבנה בחתונת בנו
- רב המנונא זוטידף ל״אהחכמים ביקשו מרב המנונא זוטי שישיר. הוא שר: ״וי לן דמיתנן״ — אוי לנו שנמות. וכשביקשו לדעת איך יענו, אמר: ״הי תורה והי מצוה דמגנו עלן״ — היכן התורה והמצוות שיגנו עלינו (רש״י: מדינה של גיהנם).רב המנונא זוטי: אוי לנו, היכן התורה והמצוות שיגנו עלינו
- אסור למלא שחוקדף ל״אר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי: ״אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה״, שנאמר ״אז ימלא שחוק פינו״ — רק כש״יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה״.אסור למלא שחוק פה בעולם הזה, עד שנגאלים
- ריש לקישדף ל״אאמרו על ריש לקיש שמימיו ״לא מלא שחוק פיו בעולם הזה״ — מאז ששמע זאת מרבו, ר׳ יוחנן.ריש לקיש לא מילא שחוק פיו מאז ששמע זאת
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.