ברכות ל״א

ריסון השמחה בעולם הזה

1. רקעבדף ל׳ נלמד מקור לתפילה מתוך כובד ראש, ואגב כך עלה נושא מיעוט השמחה בעולם הזה, עם סיפורים על חכמים ששמחו יתר על המידה. כאן ממשיכה הסוגיה בסיפורי חתונות ובדברי ר׳ יוחנן על שחוק.רקע: הסוגיה ממשיכה לדון בריסון השמחה, מכובד הראש בתפילה
2. שבירת כוסבסעודת חתונה שבה השמחה גברה, אבי החתן הביא ״כסא דמוקרא״ - כוס של זכוכית לבנה שהיתה שווה ארבע מאות זוז - ושבר אותה לעיני האורחים. המעשה הרגיע אותם והם התעצבו.אבי חתן שבר כוס יקרה, והשמחה היתרה נרגעה
3. שבירת כוס נוספתגם רב אשי, בחתונת בנו, ראה את החכמים ״בדחי טובא״ - שמחים מאוד - ושבר לפניהם ״כסא דזוגיתא חיורתא״, כוס זכוכית לבנה ויקרה, והם התעצבו.רב אשי בחתונת בנו שבר כוס זכוכית כדי להרגיע
4. השיר של רב המנונאבחתונת בנו של רבינא ביקשו מרב המנונא זוטי שישיר. הוא ראה שהשמחה רבה מדי, ושר ״וי לן דמיתנן״ - אוי לנו שנמות. כשביקשו לענות אחריו כחרוז, אמר להם לענות ״הי תורה והי מצוה דמגנו עלן״ - איפה התורה והמצוות שיגנו עלינו (רש״י: מדינה של גיהנם).רב המנונא זוטי שר על המוות כדי לרסן את השמחה
5. אסור למלא שחוקר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי: ״אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה״, שנאמר ״אז ימלא שחוק פינו״ - ורק כשיאמרו בגויים ״הגדיל ה׳ לעשות עם אלה״, כלומר בזמן הגאולה, תהיה שמחה מלאה.ר׳ יוחנן: אסור למלא שחוק עד זמן הגאולה
6. ריש לקישמסופר על ריש לקיש שמאז ששמע דברים אלה מרבו ר׳ יוחנן, מימיו לא מילא שחוק פיו בעולם הזה - דוגמה לקיום ההלכה הזו בפועל.ריש לקיש קיים זאת: מעולם לא מילא שחוק פיו

הלכה פסוקה לפני התפילה

1. ברייתא״אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה״ - כי המחשבה על מסקנת הדין או ההלכה תטריד את המתפלל. אלא ״מתוך הלכה פסוקה״ - הלכה מקובלת על הכול (רש״י: שאינה צריכה עיון, כדי שלא יהרהר בה בתפילה).ברייתא: לא להתפלל מתוך עיון, אלא מתוך הלכה פסוקה
2. מאי הלכה פסוקה?הגמרא שואלת: ״והיכי דמי הלכה פסוקה״ - איזו הלכה נחשבת כך, שאפשר להתפלל מתוכה.קושיה: איזו הלכה נחשבת הלכה פסוקה?
3. דוגמת אבייאביי: כמו הלכת ר׳ זירא, ״בנות ישראל החמירו על עצמן״ - אפילו כשרואות טיפת דם כחרדל, יושבות שבעה נקיים. מדין תורה אשה שראתה דם מחוץ לימי נידה אינה נידה אלא טובלת למחרת, אבל הן נוהגות כזבה. הלכה זו מקובלת ואין עליה ויכוח.אביי: חומרת בנות ישראל בשבעה נקיים על טיפת דם
4. דוגמת רבארבא: כמו הלכת רב הושעיא, ״מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה״ כדי שתאכל הבהמה ותהיה פטורה ממעשר. מעשר חל מן התורה רק משנגמר המירוח, ואכילת בהמה היא אכילת עראי שחכמים לא אסרו לפני מעשר.רבא: הכנסת תבואה במוץ להאכלת בהמה פטורה ממעשר
5. ואיבעית אימאדוגמה נוספת: הלכת רב הונא בשם ר׳ זעירא, ״המקיז דם בבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין בו״. אף שבדרך כלל ״אין מועלין בדמים״, זה נאמר רק על דם שחיטה שנועד לכפרה על המזבח (״לכפר נתתיו״ ולא למעילה). דם הקזה אינו לכפרה, ולכן הנהנה ממנו מביא קרבן מעילה (רש״י). גם זו הלכה שאין עליה קושיות ותירוצים.ואיבעית אימא: מועלים בדם הקזה של בהמת קדשים
6. מעשהרבנן נהגו כמשנה ועמדו להתפלל מתוך כובד ראש. רב אשי נהג כברייתא, והקדים לתפילתו הלכה פסוקה.רבנן נהגו כמשנה (כובד ראש), רב אשי כברייתא (הלכה פסוקה)

שמחה של מצווה ופרידה מתוך הלכה

1. ברייתא״אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות״, וגם לא מתוך שחוק, שיחה (ליצנות לפי רש״י), קלות ראש ודברים בטלים. אלא ״מתוך שמחה של מצוה״ - לפי רש״י, כמו דברי תנחומים של תורה וגאולה.ברייתא: להתפלל מתוך שמחה של מצווה, לא מתוך קלות ראש
2. פרידה מחברבאותו אופן אדם לא יפרד מחברו מתוך שיחה, שחוק, קלות ראש או דברים בטלים, אלא ״מתוך דבר הלכה״. הראיה: ״בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים״.פרידה מחבר מתוך דבר הלכה, כמו נביאים שסיימו בתנחומים
3. הטעםמרי בר בריה דרב הונא שנה ברייתא: ״אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה״, ״שמתוך כך זוכרהו״ - החבר יזכור אותו לטובה על ההלכה שחידש לו.מרי: פרידה מתוך הלכה גורמת שיזכרו אותו לטובה
4. מעשה ושאלהרב כהנא ליווה את רב שימי בר אשי עד ״בי צניתא דבבל״ (מקום הדקלים). שם שאל אותו: האם נכון מה שאומרים, שהדקלים האלה קיימים מאדם הראשון ועד היום?רב כהנא שואל על הדקלים בבבל כשהוא מלווה את רב שימי
5. התשובהרב שימי: ״אדכרתן מילתא״ - הזכרת לי דבר של ר׳ יוסי בר׳ חנינא. בפסוק ״בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם״ קשה: אם לא עבר בה איש, פשוט שלא ישב בה! אלא הפסוק מלמד: ״כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב - נתישבה״, וארץ שלא גזר עליה - לא נתיישבה. לכן נכון מה שאומרים: אדם הראשון גזר על המקום הזה שיהיה מקום דקלים, ולכן הם ״מאדם הראשון״ (רש״י). וכך הפרידה מתוך דבר תורה הביאה חידוש.רב שימי: ארץ שאדם הראשון גזר ישוב - נתיישבה
6. עוד ליווירב מרדכי ליווה את רב שימי בר אשי מהגרוניא עד בי כיפי, ויש אומרים עד בי דורא.רב מרדכי ליווה את רב שימי, עד בי כיפי או בי דורא

ארבע אמות ושמואל לפני עלי

1. ארבע אמות״אני האשה הנצבת עמכה בזה״ - ר׳ יהושע בן לוי: מכאן ״שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה״, כי ״הנצבת עמך״ משמעו שגם עלי עמד (רש״י), כי חנה התפללה.ר׳ יהושע בן לוי: אסור לשבת בתוך ארבע אמות של מתפלל
2. שמואל מורה הלכה״אל הנער הזה התפללתי״ - ר׳ אלעזר: שמואל הורה הלכה לפני רבו, והיא ביקשה שלא ייענש. הראיה: ״וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי״.ר׳ אלעזר: שמואל הורה הלכה לפני רבו עלי
3. מה הקשר?הגמרא מקשה: ״משום דוישחטו את הפר הביאו הנער אל עלי״? מה הקשר בין שחיטת הפר להבאת הנער?קושיה: מה הקשר בין שחיטת הפר להבאת הנער לעלי?
4. המעשה״אלא״: עלי אמר לבעלי הקרבן להזמין כהן שישחט. שמואל ראה אותם מחזרים אחר כהן ואמר להם ״שחיטה בזר כשרה״. הביאוהו לפני עלי.עלי הורה להזמין כהן; שמואל אמר שזר רשאי לשחוט
5. מנא לך?עלי שאל את שמואל: ״מנא לך הא״ - מנין לך?עלי שואל את שמואל: מנין לך שזר רשאי לשחוט?
6. והקריבו הכהניםשמואל: ״מי כתיב ושחט הכהן״? נכתב ״והקריבו הכהנים״ - ולפי הגמרא בחגיגה (רש״י) זו קבלת הדם. ״מקבלה ואילך מצות כהונה״, ומכאן שהשחיטה כשרה בזר.שמואל: והקריבו הכהנים מקבלה ואילך, לא בשחיטה
7. פסק עליעלי: ״מימר שפיר קא אמרת״ - דבריך נכונים. אבל ״מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה״.עלי: ההלכה נכונה, אך המורה לפני רבו חייב מיתה
8. חנה צועקתחנה באה וצעקה לפני עלי: ״אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל״ - אל תעניש את הילד שנולד מתפילתי.חנה צועקת לפני עלי שלא יענישו את בנה
9. הצעת עליעלי אמר לה: הניחי לי להעניש אותו, ואתפלל עליך ויתן לך הקב״ה בן גדול ממנו. חנה השיבה: ״אל הנער הזה התפללתי״ - ואיני רוצה אחר.עלי הציע בן גדול יותר; חנה: רק על הנער הזה

״על לבה״ ותענית בשבת

1. על עסקי לבה״וחנה היא מדברת על לבה״ - ר׳ אלעזר משם ר׳ יוסי בן זמרא: על עסקי לבה. חנה אמרה: כל איבר שבראת באשה נועד לתפקיד - עיניים לראות, אוזניים לשמוע, ידיים לעשות מלאכה. ״דדים הללו שנתת על לבי למה״? הרי להניק! תן לי בן ואניק.חנה: לשם מה שדיים אם לא להניק? תן לי בן
2. תענית בשבתבדרך אגב, ר׳ אלעזר משם ר׳ יוסי בן זמרא: מי שיושב בתענית בשבת - ״קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה״, כי קשה להתענות כשהכול מתענגים. ואף על פי כן ״חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת״.תענית בשבת קורעת גזר דין, אך נפרעים על עונג שבת
3. מאי תקנתיה?הגמרא שואלת: ״מאי תקנתיה״ - מה תקנתו של מי שצם בשבת?קושיה: מה תקנתו של מי שהתענה בשבת?
4. תענית לתעניתרב נחמן בר יצחק: ״ליתיב תעניתא לתעניתא״ - ישב בתענית על תעניתו, כלומר יתענה למחרת (רש״י).רב נחמן בר יצחק: יתענה למחרת על התענית

שאלות הבנה

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• הגמרא בספריא