תמיד לא׳

הפשטת התמיד ופתיחת גופו

1. תלייהבפשיטת העור לא שוברים את רגל הבהמה, כמנהג פושטי עורות בדרך כלל. הכהן ״נוקבו מתוך ערקובו״ — מנקב את שתי ברכיה האחוריות — ו״תולה בו״ אותה בנקבים אלה על שני ווים, כדי לפשוט את עורה.תולים את התמיד בנקבי הברכיים, בלי לשבור רגל
2. הפשטה עד החזההכהן מפשיט את העור מהרגליים (שהן למעלה כשהבהמה תלויה) ו״יורד עד שמגיע לחזה״. כשהגיע לחזה הפסיק, ״חתך את הראש״ ונתנו לכהן שזכה בו להעלותו לכבש. הראש נחתך עם עורו, כי עור הראש אינו נפשט. אחר כך חתך את ״הכרעים״ (הרגל עד הברכיים) ונתנם למי שזכה בהן.מפשיט עד החזה, ומוסר את הראש והכרעים לזוכים
3. סיום ההפשטהאחרי הראש והכרעים הכהן ״מרק את ההפשט״ — סיים להפשיט את שאר העור מהחזה והלאה. אז ״קרע את הלב והוציא את דמו״.מסיים להפשיט, קורע את הלב ומוציא את דמו
4. ידיים ורגל ימיןהכהן ״חתך את הידים״ (הרגליים הקדמיות) ונתנן לזוכים. אחר כך עלה בסכין אל החלק האחורי, אל הרגל הימנית, חתכה ונתנה לזוכה בה, ״ושתי ביצים עמה״ (הקרבן זכר). מעתה הקרבן תלוי ברגלו השמאלית.חותך ידיים ורגל ימין עם הביצים, ומוסר לזוכים
5. פתיחת הבטןהכהן ״קרעו״ — קרע את בטן הקרבן, ו״נמצא כולו גלוי לפניו״: כל קרביו גלויים, והוא ממשיך לטפל בהם.קורע את הבטן וכל הקרביים נחשפים

תשעת הכהנים והאיברים בידיהם

1. הכהן הראשוןהכהן ״הראשון״ מחזיק ״בראש וברגל״. את הראש הוא נושא ביד ימין: ״חוטמו כלפי זרועו״, הקרניים ״בין אצבעותיו״, מקום השחיטה למעלה והפדר נתון עליו לכסותו. את הרגל הימנית הוא נושא ביד שמאל, ו״בית עורן לחוץ״: הצד שהופשט ממנו העור פונה החוצה.הראשון נושא את הראש ביד ימין ואת הרגל הימנית ביד שמאל
2. הכהן השניהכהן ״השני״ מחזיק ״בשתי ידים״ (הרגליים הקדמיות): את רגל ימין ביד ימינו ואת רגל שמאל ביד שמאלו, ובית עורן לחוץ.השני נושא את שתי הרגליים הקדמיות, אחת בכל יד
3. הכהן השלישיהכהן ״השלישי״ מחזיק בעוקץ וברגל. ביד ימינו העוקץ, ו״האליה מדולדלת בין אצבעותיו״, ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו. ביד שמאלו הרגל השמאלית, ובית עורה לחוץ.השלישי: העוקץ עם האליה והכליות בימינו, רגל שמאל בשמאלו
4. הכהן הרביעיהכהן ״הרביעי״ מחזיק בחזה ובגרה: החזה ביד ימין והגרה (הצוואר) ביד שמאל, ו״צלעותיו בין שני אצבעותיו״ — הצלעות שהושארו עם הצוואר.הרביעי נושא את החזה ביד ימין ואת הצוואר ביד שמאל
5. הכהן החמישיהכהן ״החמישי״ מחזיק ״בשתי דפנות״: הדופן הימנית ביד ימינו והשמאלית ביד שמאלו, ובית עורן לחוץ.החמישי נושא את שתי הדפנות, ימנית ביד ימין ושמאלית ביד שמאל
6. הכהן הששיהכהן ״הששי״ מחזיק בקרביים שהונחו ב״בזך״ (כעין קערה גדולה), ו״כרעים על גביהן מלמעלה״: הכרעים, החלקים התחתונים של הרגליים, מונחים על הקרביים.הששי נושא את הקרביים בקערה ועליהם הכרעים
7. השביעי עד התשיעיהכהן ״השביעי״ מחזיק בסולת של המנחה הבאה עם התמיד. הכהן ״השמיני״ מחזיק בחביתים (מנחת מחבת של הכהן הגדול, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב). הכהן ״התשיעי״ מחזיק ביין, לנסך התמיד.השביעי נושא סולת, השמיני חביתים, והתשיעי יין לנסך
8. הנחה על הכבש ומליחהתשעת הכהנים ״הלכו ונתנום מחצי כבש ולמטה, במערבו״: בשש עשרה האמות התחתונות של הכבש, בצדו המערבי. אחרי ש״מלחום״ ירדו ״ללשכת הגזית״ לקרוא קריאת שמע של שחרית.מניחים הכול בחצי הכבש התחתון, מולחים ויורדים לקריאת שמע

עקידה וכפיתה של הטלה

1. ברייתא: עקידההגמרא מוסיפה ברייתא על עקידת הטלה: ״יד ורגל״ — קושרים לטלה יד ורגל, ״כעקידת יצחק בן אברהם״ בהר המוריה.עקידת הטלה בקשירת יד ורגל, כעקידת יצחק
2. מאי טעמא?המשנה אמרה ״לא היו כופתין את הטלה״. הגמרא שואלת: ״מאי טעמא״ — מה הטעם לאיסור הכפיתה?שאלה: מה הטעם לאיסור לכפות את הטלה?
3. בזיון קדשיםאחד מרב הונא ורב חסדא אומר: האיסור הוא ״משום בזיון קדשים״. יש בכפיתה זלזול בקרבן.אחד מהם: הכפיתה אסורה כי יש בה בזיון קדשים
4. חוקות העמיםוהשני אומר: האיסור הוא ״משום דמהלך בחוקי העמים״. כך נוהגים הגויים, והעושה כמותם עובר על מה שהתורה אסרה — כפי שמציין שטיינזלץ: ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא יח, ג).והשני: הכפיתה אסורה כי היא הליכה בחוקות הגויים
5. מאי בינייהו?הגמרא שואלת: ״מאי בינייהו״ — איזה הבדל להלכה יש בין שני הטעמים?שאלה: איזה הבדל להלכה יש בין שני הטעמים?
6. כפיתה בבגד משי״איכא בינייהו דכפתיה בשיראי״: כשכפתו את הקרבן בבגד משי יקר. למי שאומר בזיון קדשים אין כאן בזיון, כי הבגד יקר. למי שאומר חוקות העמים עדיין יש כאן הליכה בחוקותיהם.ההבדל: כפיתה במשי — אין בזיון, אך יש חוקות הגויים
7. כפיתה בחוט זהב״אי נמי בהוצא דדהבא״ — כשכפתו בחוט של זהב. משום בזיון קדשים אין בדבר, אבל משום חוקות העמים יש.או כפיתה בחוט זהב, באותו הבדל בין שני הטעמים

שלוש עשרה שולחנות במקדש

1. תנן התם: שלוש עשרה שולחנותמשנתנו הזכירה שולחנות שיש להדחת הקרביים, והגמרא מביאה משנה ממסכת שקלים: ״שלש עשרה שולחנות היו במקדש״. ״שמונה״ מהם של שיש בבית המטבחיים בצפון המזבח, ועליהם ״מדיחין את הקרבים״.במשנת שקלים: שמונה מ־13 שולחנות המקדש הם שולחני שיש להדחת קרביים
2. שולחנות מערב הכבש״שנים במערב של כבש״: אחד של שיש ואחד של כסף. על שולחן השיש ״נותנין את האברים״ העומדים להקרבה, ועל שולחן הכסף ״כלי שרת״, תשעים ושלושה הכלים שהוציאו בבוקר מלשכת הכלים.שניים במערב הכבש: שיש לאברים וכסף לכלי שרת
3. שולחנות האולם״ובאולם שנים״ מבפנים, ליד פתח ההיכל: אחד של כסף ואחד של זהב. על שולחן הכסף נותנים את לחם הפנים ״בכניסתו״ (אחרי שנאפה בערב שבת, עד שמניחים אותו במקומו), ועל שולחן הזהב ״ביציאתו״: הלחם הישן שיצא מההיכל, ומשם מחלקים אותו לכהנים.באולם: כסף ללחם הפנים בכניסה, וזהב לו ביציאה
4. למה זהב ביציאה?הטעם ששולחן היציאה מזהב ולא מכסף: ״שמעלין בקודש ולא מורידין״. לחם הפנים כבר היה על שולחן זהב, ואין להורידו ממעלתו אל שולחן נחות.מעלין בקודש ולא מורידין: לחם שהיה על זהב אינו יורד לכסף
5. השולחן השלושה עשר״ואחד של זהב בפנים״: שולחן הזהב שבהיכל, ש״עליו לחם הפנים תמיד״. כך מתמלא המספר שלוש עשרה.השולחן ה־13: שולחן זהב בהיכל שעליו לחם הפנים תמיד
6. מכדי אין עניות…רקע: במקדש יש שולחנות כסף וזהב, אבל שולחני בית המטבחיים ושולחן האברים עשויים שיש.הגמרא שואלת: ״מכדי אין עניות במקום עשירות״, כלומר במקדש אין נוהגים בעניות, ״אמאי עבדי דשיש״? שיעשו אותם ״דכסף״ או ״דזהב״!שאלה: במקדש אין עניות, אז למה שולחנות שיש ולא כסף וזהב?
7. מפני שהוא מרתיח״אמר רב חיננא בשם רבי אסי״, ורבי אסי בשם רבי שמואל בר רב יצחק: ״מפני שהוא מרתיח״. שולחן מתכת מתחמם מהשמש וחוזר ומחמם את מה שמונח עליו, ועלול לקלקל את הקדשים.תשובה: שולחן מתכת מתחמם בשמש ומרתיח, ויקלקל את הקדשים

מקום שחיטת התמיד כנגד השמש

1. משנה: תמיד של שחרבמשנה: תמיד של שחר ״היה נשחט על קרן צפונית מערבית״ של המזבח, על טבעת שניה.תמיד של שחר נשחט בקרן צפונית מערבית
2. מנא הני מילי?הגמרא שואלת: ״מנא הני מילי״ — מנין לנו שדווקא שם נשחט תמיד של שחר, ומה מקורו בתורה?שאלה: מנין שתמיד של שחר נשחט בקרן צפונית מערבית?
3. שנים ליום״אמר רב חסדא״: הפסוק אומר ״שנים ליום״ (במדבר כח, ג), ומ״ליום״ לומדים שהשחיטה צריכה להיות ״כנגד היום״, מול אור השמש, כך שהשמש תגיע למקום השחיטה. לכן לא שוחטים בשורה הראשונה של הטבעות, שגובה המזבח מסתיר אותה מהשמש.רב חסדא: ליום מלמד שהשחיטה במקום שאור השמש מגיע אליו
4. תניא נמי הכיהגמרא מביאה ראיה מברייתא: ״תניא נמי הכי״ — גם בברייתא נאמר: ״שנים ליום״ — כנגד היום.ראיה: ברייתא גם היא דורשת שנים ליום כנגד היום
5. כנגד היום או חובת היום?הברייתא עצמה מקשה: ״אתה אומר נגד היום, או אינו אלא חובת היום״? אולי ״שנים ליום״ אומר רק שחובה להקריב שני כבשים בכל יום.קושיה: אולי שנים ליום הוא רק חובת היום ולא כנגד היום
6. הפסוק הבא אומר חובת היוםהפסוק הבא אומר ״את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״ (במדבר כח, ד), ו״הרי חובת היום אמור״ שם. מה מקיימים אם כן ב״שנים ליום״? ״נגד היום״.תשובה: חובת היום כתובה בפסוק הבא, לכן שנים ליום = כנגד היום
7. הא כיצד?״הא כיצד״ — כך נעשה הדבר בשני התמידים: תמיד של שחר נשחט ״על קרן צפונית מערבית, על טבעת שניה״, מול השמש שבמזרח. ושל בין הערביים נשחט ״על קרן צפונית מזרחית״, על טבעת שניה, כשהשמש במערב.מסקנה: שחר בצפון מערב ובין הערביים בצפון מזרח, כנגד השמש

אלכסנדרוס מוקדון וזקני הנגב

1. פתיחת הסיפורבהמשך לדיון על מקום השמש בשחר ובערב מספרת הגמרא: ״עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב״ (חכמי הדרום). כאן רק פתיחת הסיפור. השאלות עצמן מתחילות בדף הבא, והראשונה שבהן נוגעת שוב בשמש: האם המרחק מן השמים לארץ גדול מן המרחק ממזרח למערב, וזקני הנגב מביאים ראיה ממראה החמה בבוקר, בצהריים ובערב. הסיפור ארוך ונמשך הלאה בדף הבא.מעבר: אלכסנדרוס מוקדון שואל עשר שאלות את זקני הנגב

שאלות הבנה

מקורות להעמקה

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא