תמיד ל׳

החזית שבמערכה: לרוח או להדלקה?

1. משנההכהן שתרם את הדשן ״סידר את המערכה גדולה״: ערם את עצי המזבח, ועשה בתוכם חזית — פתח דמוי חלון הפונה מזרחה.הכהן סידר את המערכה הגדולה ועשה בה חזית פונה מזרחה
2. מאי טעמא?הגמרא שואלת על החזית: ״מאי טעמא״ — מה הטעם לעשות פתח כזה בתוך עצי המערכה (שטיינזלץ)?מה הטעם לעשות חזית בעצי המערכה?
3. טעם א׳ — הרוחאחד מרב הונא ורב חסדא (הגמרא אינה מציינת מי) אומר: ״כדי שתהא הרוח מנשבת בה״ — הרוח המזרחית נכנסת דרך החזית ומלבה את אש המערכה (שטיינזלץ).רוח מזרחית נכנסת בחזית ומלבה את האש
4. טעם ב׳ — הדלקההשני אומר: ״כדי שיהו מציתין האליתא משם״. דרך החזית מדליקים את הקיסמים הדקים שבתוך המערכה.דרך החזית מדליקים את קיסמי האליתא
5. מיתיבירקע: במשנה נאמר שבין גזרי העץ היה ריוח, ומתוכו הציתו את האליתא.על הסובר שהחזית להדלקה מקשים ממשנה: ״ריוח היה בהן בין הגזירין״, והדליקו את האליתא משם. הרי ההדלקה נעשתה בריוח שבין העצים ולא בחזית!המשנה מדליקה בריוח שבין הגזירין, לא בחזית
6. אמר לך — עוד מקומותהסובר כך משיב: ״מקומות מקומות עבדי״. מלבד החזית עשו עוד פתחים רבים בעצים, כדי להגדיל את האש; בכולם הציתו.עשו גם מקומות נוספים שבהם הציתו, לא רק חזית
7. הדרןכאן מסתיים פרק ״ראוהו אחיו״ בהדרן, והמשנה הבאה פותחת בפייס השני.סוף הפרק; המשנה הבאה פותחת בפייס השני

הפייס השני: מי עושה מה

1. הזמנה לפייסאחרי שחזרו ללשכת הגזית אמר הממונה: ״בואו והפיסו״ — הגרילו מי יעשה כל עבודה: ״מי השוחט, ומי הזורק״ את הדם, ״מי מדשן מזבח הפנימי״ (מסיר את אפר מזבח הזהב), מי מדשן את המנורה, ו״מי מעלה אברים לכבש״ כדי להקטירם.הממונה מטיל פייס: שחיטה, זריקה, שני דישונים והעלאת איברים
2. חלוקת האיבריםהמשנה מפרטת מי מעלה מה: ״הראש והרגל של ימין״ לכהן אחד; שתי הידים (רגליים קדמיות) לכהן שני; ״העוקץ והרגל של שמאל״ לכהן שלישי; ״החזה והגרה״ (הצוואר, ועמו הקנה, הכבד והלב) לרביעי; ״ושתי דפנות״ (צלעות) לחמישי; הקרביים לששי; סולת המנחה לשביעי; החביתין של הכהן הגדול לשמיני; והיין לתשיעי.תשעה כהנים מעלים תשעה חלקים מהתמיד ומנחותיו
3. סך הכהניםתשעת המעלים והמקריבים, ועוד ארבעת הכהנים של השחיטה, הזריקה ושני הדישונים — יחד שלושה עשר כהנים זכו בפייס הזה.שלושה עשר כהנים זכו: תשעה בהעלאה וארבעה בשאר העבודות
4. הגורל״הפיסו, זכה מי שזכה״: הכהנים הגרילו, וכל אחד קיבל את העבודה שעלתה בגורלו.הכהנים הפיסו וכל אחד קיבל את עבודתו

בדיקת עלות השחר

1. שליחת הצופיםהממונה אמר: ״צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה״. הכהנים עולים למקום גבוה בעזרה ובודקים אם האיר היום, כי שחיטה בלילה פסולה.שולחים צופים לבדוק אם האיר, כי שחיטה בלילה פסולה
2. ברקאיאם הגיע הזמן, הרואה אומר ברקאי — הבריק האור.הצופה שרואה אור אומר ברקאי
3. מתיא בן שמואלמתיא בן שמואל — הממונה על הפייסות במקדש (שטיינזלץ) — חולק ומנסח את הסימן כשאלה ותשובה: שואלים את הצופה ״האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון״? — האם האור כבר נראה עד חברון — ״והוא אומר: הן״. לפי שטיינזלץ זהו אור גדול יותר מ״ברקאי״, ולכן ממתינים לו.מתיא בן שמואל: שואל אם האור הגיע כבר עד חברון

הוצאת הטלה וכלי השרת

1. הוצאת הטלההממונה אמר: ״צאו והביאו״ לי ״טלה מלשכת הטלאים״ — החדר שבו מחזיקים טלאים בדוקים ממום, מוכנים להקרבה.מביאים טלה מלשכת הטלאים
2. ארבע הלשכותלשכת הטלאים נמצאת בפינה הצפונית מערבית של אולם בית המוקד, ושם ארבע לשכות: הטלאים; ״לשכת החותמות״, שבה קבלות שעל פיהן מקבל הקונה את הקרבן שלו (בפינה מזרחית צפונית); ״לשכת בית המוקד״ עם המדורה; ולשכה שבה אופים ״לחם הפנים״ (בפינה דרומית מזרחית).בפינות האולם ארבע לשכות: טלאים, חותמות, מוקד ולחם הפנים
3. לשכת הכליםהכהנים נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם ״תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב״ — כלי השרת לעבודות היום.מוציאים תשעים ושלושה כלי שרת מלשכת הכלים
4. השקאהאחר כך ״השקו את התמיד בכוס״ של זהב: נתנו לטלה מים לפני השחיטה.משקים את הטלה מים בכוס זהב
5. בדיקה חוזרתהטלה כבר נבדק ממום מבערב, ובכל זאת ״מבקרין אותו לאור אבוקות״: בודקים שוב שמא נפל בו מום מאז הבדיקה האחרונה.בודקים את הטלה שוב לאור אבוקות, שמא נפל בו מום

פתיחת שער ההיכל

1. ארבעה כליםמי שזכה בדישון מזבח הפנימי ובדישון המנורה ״היו מקדימין״ ובידם ארבעה כלים: ״הטני והכוז ושני מפתחות״.שני המדשנים מקדימים עם טני, כוז ושני מפתחות
2. טני וכוזהטני דומה לתרקב של זהב אך מחזיק רק קביים וחצי; הכוז דומה ל״קיתון גדול״ של זהב. בטני אוספים את דשן המזבח הפנימי, ובכוז את דשן המנורה.הטני והכוז הם כלי זהב לאיסוף הדשן
3. שני המפתחותשני המפתחות הם לשני מנעולי הפשפש — הפתח הקטן שבצפון שער ההיכל (שטיינזלץ). האחד ״יורד באמת השחי״: המנעול החיצוני נמצא בצידה הפנימי של הדלת, והכהן מכניס את ידו דרך פתח קטן בדלת עד בית השחי ופותח בו. השני ״פותח כיון״ — ישר: הוא פותח את הדלת הפנימית של התא שלפנים מן הפשפש, שממנו נכנסים להיכל (שטיינזלץ).מפתח אחד לפשפש דרך פתח בדלת, והשני לדלת התא
4. הפשפש הצפוניבשער הגדול של ההיכל שני פשפשים, בצפון ובדרום. הכהן ״בא לו לפשפש הצפוני״, זה שמשמש לכניסה.הכהן נכנס דרך הפשפש הצפוני
5. הפשפש הדרומי״שבדרום לא נכנס בו אדם״ — מעולם (שטיינזלץ). עליו מפורש ביחזקאל: ״השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש אל יבא בו״ (יחזקאל מד, ב) — כי ה׳ אלהי ישראל בא בו, ולכן ראוי שיישאר סגור.בפשפש הדרומי לא נכנס איש, כנאמר ביחזקאל
6. פתיחת השערהכהן פותח את הפשפש הצפוני, נכנס לתא ומשם להיכל, עד השער הגדול. שם ״העביר את הנגר ואת הפותחות״ — הסיר את הבריח ואת המנעולים ופתח את השער.הכהן עובר בהיכל ופותח את השער הגדול מבפנים
7. המתנת השוחט״לא היה שוחט השוחט עד ששומע שער גדול שנפתח״: הקול של פתיחת השער הוא האות להתחיל.השוחט ממתין לקול פתיחת השער הגדול

מה שנשמע ונודף עד יריחו

1. קולות המקדש״מיריחו היו שומעין״ את קול פתיחת השער הגדול, את ״קול מגריפה״ (כלי נגינה), את שירת הלויים, את בן ארזה שהיה ״מקיש בצלצל״ והלויים עונים אחריו, ואת ״קול החליל״ שניגנו לפני המזבח שנים עשר ימים בשנה.מיריחו שמעו את השער, השיר, הצלצל והחליל
2. עוד קולותשמעו גם ״קול גביני כרוז״ — הכהן גביני, כרוז המקדש, שהכריז בכל בוקר: עמדו כהנים לעבודתכם, לויים לדוכנכם וישראל למעמדכם (שטיינזלץ); את קול העץ שעשה בן קטין ״מוכני לכיור״ — המתקן לכיור שהתבאר למעלה במסכת (שטיינזלץ); שוב את השיר, ואת ״קול השופר״ שתקעו בו במקדש כמה פעמים ביום (שטיינזלץ). ״ויש אומרים״: אף ״קולו של כהן גדול״ כשהוא ״מזכיר את השם ביום הכפורים״.שמעו את הכרוז, מוכני הכיור, השופר, ולדעה אחת את קול הכהן הגדול
3. ריח הקטורתלא רק קולות: ״מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת״.מיריחו הריחו את פיטום הקטורת
4. עדות העזיםרבי אלעזר בן דגלאי מעיד: עזים של אביו רעו רחוק מירושלים, בתחום המכוור, ״והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת״.רבי אלעזר בן דגלאי: עזים רחוקות התעטשו מריח הקטורת

בית המטבחיים

1. הליכה לשחיטהמי שזכה בתמיד ״משכו והולך בבית המטבחיים״, והזוכים באיברים הולכים אחריו.הזוכה בשחיטה מוביל את הטלה ואחריו מעלי האיברים
2. מבנה המקוםבית המטבחיים צפונית למזבח. בו ״שמונה עמודים ננסים״ (נמוכים), ועל כל אחד ״רבעים של ארז״ (קורות מרובעות), ובהם ״אנקלאות של ברזל״ — שלושה סדרים לכל קורה.שמונה עמודים נמוכים, עליהם קורות ארז וווי ברזל
3. השימושבווים תולין את הקרבן אחרי השחיטה ומפשיטין אותו ״על שולחנות של שיש״ שבין העמודים.תולים בווים ומפשיטים על שולחנות שיש בין העמודים

דישון המזבח הפנימי והמנורה

1. דישון המזבח הפנימימי שזכה בדישון המזבח הפנימי ״נכנס ונטל את הטני״ והניחו על רצפת ההיכל לפניו, ״והיה חופן ונותן לתוכו״ — לוקח מלוא החפן מאפר המזבח ושם בטני.המדשן חופן אפר מהמזבח הפנימי לתוך הטני
2. סיום הדישוןבסוף, כשנותר על המזבח מעט אפר, ״כיבד את השאר לתוכו״ — טאטא את השאריות לטני. הוא הניח את הטני במקומו ויצא מההיכל.מטאטא את שאריות האפר לטני ויוצא ומשאיר אותו
3. נרות דולקיםמדשן המנורה נכנס להיכל. אם ״מצא שני נרות מזרחית מערבית דולקין״ — שני הנרות שבצד מזרח של המנורה, לפי שטיינזלץ (המציין שיש גרסאות אחרות) — הוא ״מדשן את השאר״: בחמשת הנרות האחרים מסיר את האפר ואת הפתילות החרוכות אל הכוז ונותן פתילות ושמן חדשים, ״ומניח את אלו דולקין במקומן״ — את שני הנרות הדולקים משאיר כמות שהם (שטיינזלץ).אם שני הנרות המזרחיים דולקים — מדשן את חמשת האחרים ומשאירם
4. נרות כבוייםואם מצאן כבויים, הוא ״מדשנן ומדליקן מן הדולקין״ — מנקה אותם ומדליק מנרות אחרים שדולקים (ואם אין, מאש המזבח), ואחר כך מדשן את השאר.אם כבו — מדשן אותם, מדליק מהדולקים ואז מדשן את השאר
5. אבן המנורה״ואבן היתה לפני המנורה״ ובה ״שלש מעלות״. המנורה גבוהה (שמונה עשר טפחים), והכהן עומד על האבן ומטיב את הנרות.אבן בעלת שלוש מעלות מאפשרת להגיע לנרות הגבוהים
6. הכוזאחרי שדישן את חמשת הנרות המערביים ונתן את הפתילות והאפר בכוז, הניח ״את הכוז על מעלה שניה״ של האבן ויצא. לפי שטיינזלץ, כשחזר אחר כך להיטיב את שני הנרות המזרחיים הוציא את הכוז — יחד עם הכהן שהוציא את הטני — ושפכו את הדשן בצד המזבח.מניח את הכוז על המעלה השנייה; בסוף מוציא ושופך את הדשן
7. הדרןכאן מסתיים פרק ״אמר להם הממונה״ בהדרן.סוף פרק ג׳

עקידת הטלה, שחיטה וזריקת הדם

1. עקידה״לא היו כופתין את הטלה״ — לא קשרו את ארבע רגליו יחד, ״אלא מעקידין אותו״: קושרים רגל קדמית ואחורית. הזוכים באיברים אוחזים בו.קושרים רגל קדמית ואחורית ולא ארבע
2. העמדההטלה עומד בצפון העזרה: ״ראשו לדרום, ופניו למערב״ (כלפי ההיכל). השוחט ״עומד במזרח, ופניו למערב״.ראש הטלה לדרום ופניו למערב; השוחט במזרח
3. תמיד של שחרבשחר נשחט הטלה על ״קרן צפונית מערבית״ של המזבח, ״על טבעת שניה״ מתוך עשרים וארבע טבעות שברצפה, שבהן מכניסים את צוואר הבהמה.קרבן שחר נשחט בקרן צפונית מערבית בטבעת שנייה
4. תמיד של בין הערביםתמיד של בין הערבים נשחט על ״קרן מזרחית צפונית״, גם הוא על טבעת שנייה.קרבן ערב נשחט בקרן מזרחית צפונית בטבעת שנייה
5. זריקה ראשונה״שחט השוחט, וקבל המקבל״ את הדם. המקבל בא לקרן מזרחית צפונית ו״נותן מזרחה צפונה״: זורק כך שהדם מגיע לצד מזרח ולצד צפון.המקבל זורק בקרן מזרחית צפונית לצד מזרח וצפון
6. זריקה שנייהאחר כך בא לקרן ״מערבית דרומית, ונותן מערבה דרומה״ — נתינה שנייה, שבה הדם מגיע לצד מערב ולצד דרום של המזבח (שטיינזלץ).זריקה שנייה בקרן מערבית דרומית לצד מערב ודרום
7. שיירי הדםאת שיירי הדם שנותרו ״היה שופך אל יסוד דרומית״ — אל בסיס המזבח בצד הדרומי.שיירי הדם נשפכים אל יסוד דרומית

שאלות הבנה

מקורות להעמקה

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא
• תרשימים ודפי עיון — באדיבות Simon Wolf (www.swdaf.com)
  • בית המוקד (PDF)