תמיד כ״ט
סדר המערכות על המזבח, לשון הבאי בדברי חכמים (תפוח, גפן, פרוכת) וטעם פסול עצי זית וגפן למערכה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את סדר הבוקר במקדש: הכהנים מעלים גזירין, בונים את המערכה הגדולה במזרח המזבח ואת מערכת הקטורת בפינה הדרומית-מערבית, מדליקים אותן ויורדים ללשכת הגזית.
הגמרא פותחת בדברי רבא שהתפוח וכוס הזהב הם גוזמא, מביאה מרבי אמי שגם תורה ונביאים מפריזים, ומשמואל שיש שלושה מקומות של הפלגה בלבד, אך לא כוס הזהב.
לבסוף היא חוזרת לעצי המערכה ושואלת מדוע זית וגפן פסולים, ונחלקים רב פפא ורב אחא בר יעקב.
עמוד א · משנה
סידור המערכה ומערכת הקטורת
🔑 מפתח לסוגיה
המשנה (מראש הפרק, דף כ״ח) ממשיכה בסדר עבודת הבוקר: אחרי תרומת הדשן גרפו הכהנים את האפר אל התפוח — ערימת האפר העגולה שבאמצע המזבח — וסילקו לצדדים את האיברים שלא נשרפו בלילה. עכשיו, משהתפנה מקום על המזבח, מסדרים עליו את מערכות העצים ליום החדש (שטיינזלץ).
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה ממשיכה בסדר הבוקר: אחרי הוצאת הדשן בונים על המזבח שתי מערכות עצים — הגדולה במזרח והקטורת בפינה הדרומית-מערבית — מדליקים אותן, ויורדים ללשכת הגזית לפייס הבא.
- פתיחת המערכהאחרי שהאפר הועבר אל התפוח והתפנה מקום על המזבח, הכהנים ״מעלין בגזירין״ — מעלים בידיהם בולי עץ — ״לסדר את המערכה״, כלומר לבנות את ערימת העצים שתישרף על המזבח.הכהנים מעלים בולי עץ ובונים את מערכת העצים על המזבח
- אילו עציםהמשנה שואלת ״וכי כל העצים כשרין למערכה הן״ ועונה: כולם כשרים ״חוץ משל גפן ושל זית״. אבל ״באלו היו רגילין״ להשתמש: ״במרביות של תאנה״, של אגוז ושל עץ שמן — ענפים צעירים (שטיינזלץ). כלומר ההיתר רחב, והמנהג מצמצם לשלושה מינים.כל עץ כשר חוץ מגפן וזית; המנהג — תאנה, אגוז ועץ שמן
- מקום המערכה הגדולההמערכה הגדולה היא זו שעליה נשרף התמיד ואימורי שאר הקרבנות. הכהן שזכה בתרומת הדשן סידר אותה בצד המזרחי של המזבח, ו״חזיתה מזרחה״. קצות הגזירין הפנימיים הגיעו עד התפוח שבאמצע המזבח — ״ראשי גזירין הפנימים היו נוגעין בתפוח״ — כך שהמערכה משתרעת מהקצה המזרחי עד לאמצע.המערכה הגדולה במזרח המזבח, וקצותיה הפנימיים נוגעים בתפוח
- רווחים בין הגזירין״וריוח היה בין הגזירים״: הכהן השאיר רווחים בין בולי העץ הגדולים, כי משם ״מציתים את האליתא״ — הקיסמים הדקים. תחילה נדלקים הקיסמים שבין הבולים, ומהם האש עוברת אל הגזירין הגדולים.רווחים בין הבולים להדלקת הקיסמים הדקים, שמהם האש תופסת בבולים
- מערכה שנייהמתוך העצים בוררים ״עצי תאנה יפים״ — שבשריפתם הופכים לגחלים ולא לאפר (שטיינזלץ). מהם הכהן מסדר ״מערכה שניה לקטורת״: ממנה לוקחים גחלים למזבח הקטורת שבהיכל, כדי להקטיר עליהם את הקטורת.בוררים עצי תאנה יפים למערכה שנייה, שממנה גחלים לקטורת
- מקום מערכת הקטורתמקומה ״כנגד מערבית דרומית״, ליד הכבש: היא ״משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות״, כלומר מוסטת ארבע אמות צפונה מהפינה הדרומית-מערבית של המזבח.מערכת הקטורת בפינה הדרומית-מערבית, ארבע אמות צפונה מהקרן
- כמות העצים בחולכמות העצים נקבעת בעומד — באומדן: כמה עצים צריך כדי שאחרי השריפה יישארו ״חמש סאין גחלים״. כלומר המדד הוא כמות הגחלים הרצויה, לא מספר הגזירין.בחול מכינים עצים שייתנו חמש סאין גחלים
- כמות העצים בשבת״ובשבת — בעומד שמונה סאין גחלים״, שלוש סאין יותר. הטעם: ״שני בזיכי לבונה של לחם הפנים״ — את הלבונה שבשני הבזיכים נותנים על הגחלים האלה, ולכן צריך גחלים נוספות.בשבת שמונה סאין גחלים, כי עליהן מקטירים לבונת לחם הפנים
- אברים שלא נשרפובתחילת המשנה סולקו לצידי המזבח אברים ופדרים (חלקי קרבנות) ״שלא נתעכלו מבערב״, כדי לפנות מקום. עכשיו הכהנים ״מחזירין אותן למערכה״, אל המערכה הגדולה, כדי שיישרפו שם עד תומם.אברים ופדרים שלא נשרפו בלילה מוחזרים למערכה הגדולה
- הדלקה וירידההכהנים ״הציתו שתי מערכות באש״ — הגדולה והקטורת — ואז ירדו מהמזבח ובאו ״ללשכת הגזית״ כדי לערוך שם את הפייס הבא, שקובע מי יעבוד באילו עבודות.מדליקים את שתי המערכות ויורדים ללשכת הגזית לפייס הבא
גחלים במערכת הקטורת
כמה גחלים מכינים
בחול5 סאין
בשבת8 סאיןשלוש סאין נוספות בשל בזיכי הלבונה של לחם הפנים
הכמות נקבעת באומדן העצים הדרושים כדי שיישארו גחלים בשיעור הזה
עמוד א–ב
לשון הבאי: תפוח, כוס זהב, גפן ופרוכת
בקצרה — על מה הסוגיה
רבא אומר שתפוח של שלוש מאות כור וכוס הזהב הם גוזמא.
רבי אמי מראה שגם תורה ונביאים מפריזים בדיבורם, ושמואל מפרט שלושה מקרים של הפלגה (תפוח, גפן, פרוכת) ומוציא מהם את כוס הזהב, שהיתה אמיתית.
- רבא: גוזמאהמשנה בתחילת הפרק אומרת שבתפוח היו לפעמים שלוש מאות כור אפר, ובפרק הבא — שהשקו את התמיד מים לפני השחיטה, כדי להקל על הפשטת העור. על שני אלה אומר רבא גוזמא: זו הפלגה. התפוח היה גדול מאוד אך לא בשיעור הזה, ו״השקו את התמיד בכוס של זהב״ לא היתה כוס זהב ממש.רבא: שלוש מאות כור בתפוח וכוס הזהב — הפלגה בלבד
- רבי אמי: הבאי״דברה תורה לשון הבאי״ — רבי אמי קובע שיש שהתורה, הנביאים וחכמים משתמשים בלשון הפלגה, לשון שאינה מכוונת בדיוקה (שטיינזלץ). הגמרא מביאה מיד דוגמה לכל אחד מהשלושה.רבי אמי: תורה, נביאים וחכמים דיברו בלשון הפלגה
- ראיה מהתורההראיה מהתורה: ״ערים גדלת ובצורת בשמים״ (דברים ט, א). הגמרא שואלת ״בשמים סלקא דעתך״ — וכי עולה על הדעת שהערים בצורות עד השמים? ברור שלא; זו הפלגה לתאר גובה רב.הפסוק על ערים בצורות בשמים הוא הפלגה ולא תיאור מדויק
- ראיה לחכמיםלחכמים הדוגמאות הן אלה שנאמרו כאן: ״תפוח, והשקו את התמיד בכוס של זהב״. לפי רבי אמי שתיהן לשון הפלגה, כמו שאמר רבא.דוגמאות לחכמים: התפוח וכוס הזהב
- ראיה מהנביאיםהדוגמה מהנביאים: בהמלכת שלמה נאמר ״ותבקע הארץ לקולם״ (מלכים א א, מ). הכתוב בא להורות על עוצמת הקול, ובוודאי שהארץ לא נבקעה ממש.הפסוק על בקיעת הארץ מהקול הוא הפלגה על עוצמת השמחה
- שמואל: שלושה מקומותרבי ינאי בר נחמני אומר בשם שמואל: ״בשלשה מקומות דברו חכמים בלשון הבאי״ — ״תפוח, גפן, ופרכת״. בגמרא יפורט כל אחד מהם. שמואל מגביל את ההפלגה לשלושה מקרים בלבד.שמואל: רק שלושה מקומות דברו חכמים בהפלגה — תפוח, גפן ופרוכת
- שמואל חולק על רבאהגמרא מעירה שדברי שמואל באים ״לאפוקי מדרבא״ — לשלול את דברי רבא על כוס הזהב. רבא אמר שגם היא גוזמא; שמואל מונה שלושה מקומות בלבד, ו״קא משמע לן: הני – אין, התם – לא״: באלה השלושה יש הפלגה, אבל בהשקיית התמיד בכוס של זהב — לא, והיא אכן היתה מזהב (שטיינזלץ).שמואל: כוס הזהב אמיתית, ולא כדברי רבא
- הטעם: עניות ועשירותהטעם ששמואל נותן לכוס הזהב: ״אין עניות במקום עשירות״. במקדש, מקום של עושר וכבוד, אין נוהגים מנהגי עניות, ולכן השתמשו בזהב ממש גם לצורך פשוט כמו השקיית התמיד.במקדש משתמשים בזהב, כי אין עניות במקום עשירות
- תפוח וגפןתפוח — כפי שאמרנו, ההפלגה בשלוש מאות כור. גפן — ברייתא: ״גפן זהב היתה עומדת על פתח ההיכל״, ״ומודלה על גבי כלונסות״ — נמשכת על מוטות. מי שהתנדב זהב בצורת עלה, גרגיר או אשכול היה מביא אותו ותולה בגפן.גפן הזהב בפתח ההיכל: מתנדבים תלו עליה עלים וענבים מזהב
- ההפלגה בגפןרבי אלעזר ברבי צדוק מספר: ״ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה״. הגפן כבדה מאוד, כי נתנדב עליה זהב רב, אך המספר שלוש מאות הוא הפלגה שבאה להורות על הכמות, ולא משא אמיתי של שלוש מאות כהנים (שטיינזלץ).הצורך בשלוש מאות כהנים לפנות את הגפן — הפלגה על כובדה
- פרוכת: עובי וארגהפרוכת — משנה בשם רבן שמעון בן גמליאל, משם רבי שמעון הסגן: ״פרוכת עביה טפח״, ״על שבעים ושנים נימין נארגת״, ועל כל נימה ״עשרים וארבעה חוטין״. הפרוכת נארגה מארבעה מינים — תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש — וחוט כל מין כפול ששה חוטים, כלומר 4 × 6 (שטיינזלץ).הפרוכת עבה טפח; שבעים ושניים נימין, עשרים וארבעה חוטים בכל נימה
- פרוכת: מידות ועלות״ארכה ארבעים אמה״ ורחבה עשרים — כגובה פתח האולם וכרוחבו (שטיינזלץ). היא נעשית ״משמונים ושתים ריבוא״ — דינרים, לפי שטיינזלץ — ועושים שתיים בכל שנה, ו״שלש מאות כהנים מטבילין אותה״. מספר הכהנים הוא ההפלגה: הפרוכת היתה כבדה מאוד, אך לא כמשא של שלוש מאות איש (שטיינזלץ).שלוש מאות כהנים מטבילים את הפרוכת — הפלגה על כובדה
עזרים — טבלת שיטות
מה גוזמא לפי כל אחד
| רבא | שמואל | |
|---|---|---|
| תפוח | גוזמא | גוזמא |
| כוס זהב | גוזמא | אמיתית |
| גפן ופרוכת | לא נאמר | גוזמא |
חשבו לפני שממשיכים
שמואל מונה את הגפן בין המקומות שדיברו בהם חכמים בלשון הבאי. מה בברייתא על גפן הזהב הוא ההפלגה?
המספר שבעדות רבי אלעזר ברבי צדוק: ״נמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה״. הגפן אכן היתה כבדה מרוב הזהב שנתנדב עליה, אבל המספר בא להורות על ריבוי הזהב, ולא על משא ממשי של שלוש מאות איש (שטיינזלץ).
עמוד ב · גמרא
למה פסולים זית וגפן למערכה
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מה טעם הפסול בזית ובגפן: רב פפא — קשרים שמעשנים, רב אחא בר יעקב — ישוב ארץ ישראל.
ברייתא הדורשת ״על העצים אשר על האש״ כעצים בלא קשרים מקשה על טעם הישוב, ונשארת בלא תשובה.
מברייתא שנייה, שבה רבי אליעזר פוסל גם דקל, מקשים על רב אחא בר יעקב מדוע תנא קמא מתיר דקל, והוא משיב: כמו התאנה שבמשנה — בעץ שאינו עושה פירות, כתאנה הלבנה שרחבה מתאר (דבריו נשלמים בראש דף ל׳).
- מאי טעמא?המשנה פסלה עצי זית וגפן למערכה. הגמרא שואלת ״הני מאי טעמא״ — מה הטעם שדווקא הם נפסלו, אף שרוב העצים כשרים.מה הטעם שעצי זית וגפן פסולים למערכה?
- רב פפא: קשריםרב פפא: ״משום דקטרי״ — בעצי זית וגפן יש קשרים, מקומות מעובים שבהם תלוי הענף, ובשריפתם הם מעלים עשן רב (שטיינזלץ).רב פפא: בעצים האלה יש קשרים שגורמים לעשן
- רב אחא בר יעקב: ישוב הארץרב אחא בר יעקב: ״משום ישוב דארץ ישראל״ — לא לקצוץ ולמעט את העצים האלה בארץ ישראל. לפי שטיינזלץ הוא אינו שולל את עניין הקשרים, אלא מוסיף עליו טעם נוסף.רב אחא בר יעקב: כדי לשמור על ישוב ארץ ישראל
- מיתיבי: דוקרי שפודמקשים מברייתא הדורשת את הכתוב ״על העצים אשר על האש״ (ויקרא א, ח): ״עצים הנתוכים להיות אש״ — עצים שנשרפים כליל ונעשים כאש עצמה. ומה הם? ״דוקרי שפוד דלא קטרי״ — קני שפוד, עצים חלקים לגמרי שאין בהם קשרים (שטיינזלץ). משמע שהטעם הוא הקשרים — קושיה על טעם ישוב הארץ. הגמרא אינה משיבה על כך כאן, ועוברת לברייתא נוספת.ברייתא: עצי המערכה — עצים בלא קשרים; קושיה על טעם ישוב הארץ
- ברייתא נוספתברייתא נוספת חוזרת על כללי המשנה: ״כל העצים כשרים, חוץ מן זית וגפן״, ורגילים להביא תאנה, אגוז ועץ שמן. ו״רבי אליעזר מוסיף״ על הפסולים (שטיינזלץ) גם עצי מייש, אלון, דקל, חרוב ושקמה. מכאן תישאל השאלה: במה נחלקו תנא קמא ורבי אליעזר על העצים האלה?ברייתא: רבי אליעזר פוסל גם מייש, אלון, דקל, חרוב ושקמה
- בשלמא: טעם הקשריםלפי רב פפא, שהטעם הוא קשרים, הדבר מובן: תנא קמא ורבי אליעזר נחלקים אם פוסלים עץ שנקשר רק מבחוץ. רבי אליעזר סבור: ״דקטרי מבראי״ — נקשרים מבחוץ — אף שאין קשר מבפנים, לא מביאים. תנא קמא סבור: כיון ש״דלא קטרי מגואי״ — אין קשר מבפנים — מביאים, אף שמבחוץ הם נקשרים.לפי רב פפא נחלקים אם קשרים מבחוץ בלבד פוסלים
- אלא: דקל וישוב הארץאבל לפי רב אחא בר יעקב, שהטעם הוא ישוב הארץ, יש קושיה: ״דקל מי לית ביה משום ישוב דארץ ישראל״ — האם אין בדקל אותו עניין? מדוע תנא קמא מתיר דקל?לפי טעם ישוב הארץ — למה תנא קמא מתיר דקל?
- וליטעמיך: תאנהרב אחא בר יעקב משיב: וליטעמיך — לשיטתך, גם בתאנה, שהמשנה מתירה, אפשר לשאול ״תאנה לית בה משום ישוב דארץ ישראל״. אלא ודאי מדובר ״בתאנה דלא עבדא פירא״ — שאינה עושה פירות. כך גם הדקל מדובר בשאינו עושה פירות.רב אחא בר יעקב: תאנה מותרת רק כשאינה עושה פירות, וכך דקל
- ומי איכא תאנה כזו?מקשים: ״ומי איכא תאנה דלא עבדא פירא״ — וכי יש תאנה שאינה עושה פירות?האם באמת קיימת תאנה שאינה עושה פירות?
- אין, כדרחבהמשיבים שכן יש, כדברי רחבה: ״מייתי תאיני חיורתא״ — מביאים נטיעות של תאנים לבנות, זן גרוע.כן, רחבה מתאר נטיעות תאנים לבנות שאינן עושות פירות
- המשך דברי רחבהדף ל׳המשך דברי רחבה: ״ושייפי להו בחבלא״ — שפים את הנטיעות בחבל של דקל שנדבקים בו זרעים, ונוטעים אותן היכן שהים מעלה שירטון (שטיינזלץ). תאנה כזו ״קורה – עבדא, פירי – לא עבדא״ — נותנת קורות לבניין ולא פירות; ושלושה ענפים ממנה ״לא מחזקה להו גמלא״ — אין גשר יכול לשאת אותם: ענפיה גדולים וכבדים מאוד, כי משאינה מגדלת פירות כל כוחה הולך לענפים (שטיינזלץ).התאנה הלבנה נותנת קורות ולא פירות — לכן אפשר לקצוץ אותה
חשבו לפני שממשיכים
רב אחא בר יעקב אינו מתרץ ישירות את הקושיה מדקל, אלא פותח ב״וליטעמיך״ — קושיה מתאנה. מה הוא משיג בכך?
הוא מראה שגם המקשה חייב להעמיד את התאנה שבמשנה — שמביאים ממנה למערכה — בתאנה שאינה עושה פירות, שאם לא כן גם בה יש משום ישוב ארץ ישראל. ומאותה העמדה נפתר גם הדקל שבברייתא: מדובר בדקל שאינו עושה פירות.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
- דף הדף באתר daf-yomi.com
- טבלאות עזר
- סיכום נקודות (אנגלית)
- הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא
- תרשימים ודפי עיון — באדיבות Simon Wolf (www.swdaf.com)
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- הוצאת ספרים ח. וגשל — צורת הדף — תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש (באדיבות ההוצאה, © כל הזכויות שמורות)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.