תמיד כ״ח

מעלת התוכחה

1. ברייתארביבעקבות העונש לשומרים, הגמרא מביאה ברייתא על ערך התוכחה. רבי שואל איזו היא ״דרך ישרה שיבור לו האדם״, ועונה: ״יאהב את התוכחות״. הנימוק: כל זמן שיש תוכחות בעולם — נחת רוח, טובה וברכה באות והרעה מסתלקת, כמו שנאמר ״ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב״ (משלי כד, כה).רבי: הדרך הישרה — לאהוב תוכחות, כי עמן באים טוב וברכה
2. ויש אומריםדעה אחרת בברייתא: הדרך הישרה היא ״יחזיק באמונה יתירה״ — נאמנות יתרה במשא ומתן וביחס לבריות, שנאמר ״עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי״ (תהלים קא, ו).יש אומרים: הדרך הישרה — נאמנות יתרה במשא ומתן
3. רבי יונתןשכר המוכיחרבי שמואל בר נחמני אמר בשם רבי יונתן: מי ש״מוכיח את חבירו לשם שמים״ זוכה ״לחלקו של הקדוש ברוך הוא״. הראיה: ״מוכיח אדם אחרי״ (משלי כח, כג) — ״אחרי״: המוכיח נמצא במחיצתו של הקדוש ברוך הוא (שטיינזלץ).רבי יונתן: המוכיח לשם שמים זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא
4. ולא עודולא עוד: ״מושכין עליו חוט של חסד״ מן השמים. המקור בהמשך אותו פסוק: ״חן ימצא ממחליק לשון״ (משלי כח, כג).ולא עוד: מושכים עליו מן השמים חוט של חסד

תרומת הדשן — הקדמה או פייס?

1. רישאמשכים וטובלהגמרא מצטטת קודם את הדיבור ״מצאו נעול יודע״ — מי שמצא את בית הכסא נעול יודע שיש שם אדם (שטיינזלץ) — ואינה דנה בו, ועוברת לדיבור הבא. במשנה: ״מי שהוא רוצה לתרום את המזבח״ — ״משכים וטובל עד שלא יבא הממונה״. הגמרא מדייקת: ״אלמא לאו בפייס תליא מילתא״ — מי שהקדים לטבול לפני בוא הממונה הוא התורם, והזכייה אינה תלויה בפייס.רישא: הזריז שטבל לפני הממונה הוא התורם — בלי פייס
2. הא גופא קשיאאבל ״והדר תני: יבא ויפייס״ — הממונה קורא למי שטבל לבוא להגרלה, ומכאן שהזכייה תלויה בפייס. ״הא גופא קשיא״: המשנה סותרת את עצמה — ברישא הזכייה בהקדמה, ובסיפא בהגרלה.קושיה: המשנה סותרת את עצמה — הקדמה ברישא, פייס בסיפא
3. אבייקודם תקנהאביי: ״לא קשיא״. ״כאן — קודם תקנה״: בזמן שהזריז זכה בלי פייס. ״כאן — לאחר תקנה״: אחרי שחכמים תיקנו להטיל פייס. כל חלק במשנה משקף תקופה אחרת.אביי: הרישא לפני תקנת הפייס, הסיפא אחריה
4. המצב לפני התקנההמקור לכך במשנה (״דתנן: בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח, תורם״): בתחילה כל כהן שרצה תרם. כשהיו רבים רצו בכבש, ו״כל הקודם את חבירו בתוך ארבע אמות״ — הראשון שנכנס לארבע האמות הסמוכות לראש המזבח (שטיינזלץ) — זכה. אם הגיעו שניים יחד אמר להם הממונה ״הצביעו״ — הגרלה באצבעות.משנה: בראשונה זכה הקודם בריצה בכבש; בשוויון — הצבעה
5. אצבעות בהצבעהבהצבעה הוציא כל כהן אחת או שתי אצבעות, והממונה מנה עד שכלה מספר שהסכימו עליו; מי שהמספר כלה בו זכה. ״ואין מוציאין גודל במקדש״ — כדי שלא יבואו לרמות.בהצבעה מוציאים אצבע או שתיים; אגודל לא, מחשש לרמאות
6. מעשה שגרם לתקנההיה ״מעשה״: שני כהנים שווים רצו בכבש, אחד דחף את חברו ו״נשברה רגלו״. בית דין ראו שהתחרות מביאה לסכנה ו״התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס״. מכאן שההקדמה היא המצב שלפני התקנה.דחיפה בריצה ושבירת רגל — ותקנו שתרומת הדשן תהיה רק בפייס
7. רבאהכול אחרי התקנהרבא חולק: ״אידי ואידי לאחר תקנה״ — גם הרישא וגם הסיפא נאמרו אחרי התקנה, ואין סתירה. ״הכי קתני״: הרוצה לבוא ולהתפייס — ״משכים וטובל עד שלא יבא הממונה״. ההשכמה והטבילה אינן קובעות מי יתרום, אלא מי רשאי להיכנס לפייס.רבא: הכול אחרי התקנה; הטבילה רק מכשירה להיכנס לפייס

פתיחת העזרה ותרומת הדשן

1. פתיחת העזרהעם עלות השחר נטל הממונה את ״המפתח״ ו״פתח את הפשפש״ (פתח קטן בשער בית המוקד) ונכנס מבית המוקד לעזרה. שאר כהני המשמר נכנסו אחריו ובידיהם ״שתי אבוקות של אור״ להאיר את דרכם.הממונה פותח את הפשפש ונכנס לעזרה, והכהנים אחריו עם אבוקות
2. בדיקת הכליםהכהנים ״נחלקו לשתי כיתות״: אחת הלכה באכסדרה (רחבה מקורה על עמודים המקיפה את העזרה מבפנים) דרך מזרח והשנייה דרך מערב. הן בדקו שכלי השרת במקומם עד שהגיעו ל״מקום עושה חביתים״, המכין את מנחת החביתים של הכהן הגדול. אז אמרו זו לזו ״שלום, הכל שלום״ — הכול שלם — ו״העמידו עושה חביתים לעשות חביתים״.שתי כיתות בודקות את הכלים ממזרח וממערב, ואז עושה החביתים מתחיל
3. הוי זהירמי שזכה בפייס לתרום את המזבח מתכונן לכך, והכהנים האחרים של בית האב אומרים לו: ״הוי זהיר שלא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור״ — כי אין עובדים במקדש בלי קידוש ידיים ורגליים.הזוכה מוזהר לא לגעת בכלי לפני קידוש ידיים ורגליים מן הכיור
4. מקום המחתה״המחתה״ — הכלי שבו תורמים את הדשן — מונחת ״במקצוע בין הכבש למזבח״, בפינה שביניהם, בצדו המערבי של הכבש.המחתה מונחת בפינה שבין הכבש למזבח, מערבית לכבש
5. לבדו, בלי אור, מוסתר״אין אדם נכנס עמו״, כי אסור להימצא בין האולם למזבח שלא בשעת עבודה. גם נר אין בידו, והוא מהלך ״לאור המערכה״ — עצי המזבח הבוערים עדיין מקרבנות אמש. ו״לא היו רואין אותו״: הכהנים שבמזרח העזרה אינם רואים אותו, כי הוא מקדש ידיו במערב המזבח והמזבח מפסיק ביניהם.התורם נכנס לבדו, בלי נר, והמזבח מסתיר אותו מהכהנים האחרים
6. קול הגלגל של בן קטיןגם קולו לא נשמע (״ולא היו שומעין את קולו״) עד שנשמע ״קול העץ שעשה בן קטין״ — מתקן בעל גלגל שמשקיע את הכיור בלילה בבור מים כדי שמימיו לא ייפסלו בלינה. כשמעלים אותו נשמע קולו, והכהנים אומרים ״הגיע עת״ — הגיע זמן הקידוש.קול גלגל הכיור של בן קטין מסמן שהגיע זמן הקידוש
7. קידוש ועלייההתורם ״קידש ידיו ורגליו מן הכיור״, ״נטל מחתת הכסף״ מן הפינה שבין הכבש למזבח ו״עלה לראש המזבח״.התורם מקדש ידיים ורגליים, לוקח את מחתת הכסף ועולה למזבח
8. פינוי וחתייהבראש המזבח ״פינה את הגחלים הילך״ — הזיז את הגחלים הצידה לכאן ולכאן, ואחר כך ״חותה את המאוכלות הפנימיות״ — לקח במחתה את הגחלים השרופות ביותר שבעומק.התורם מפנה גחלים ולוקח במחתה את השרופות שבפנים
9. צבירה על הרצפההתורם ירד לרצפת העזרה, ״הפך פניו לצפון״ והלך כעשר אמות ״במזרחו של כבש״. שם צבר את הגחלים על הרצפה, ״רחוק מן הכבש שלשה טפחים״ — המקום שבו נותנים גם את ״מוראת העוף״ (זפק עולת העוף) ואת דישון המזבח הפנימי והמנורה.התורם צובר את הגחלים על הרצפה, שלושה טפחים מן הכבש

אכסדראות בעזרה — והאיסור לבנות עץ

1. ומי הוו״ומי הוו אכסדראות בעזרה״ — האם באמת היו אכסדראות (מעץ) בעזרה? המשנה מספרת שהכהנים הלכו בהן, והדבר תמוה לנוכח ברייתא.קושיה: האם היו אכסדראות בעזרה, והרי אסור לבנות שם עץ?
2. והא תניא״והא תניא״: רבי אליעזר בן יעקב אומר ״מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה״ — ומביא את הפסוק ״לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה׳ אלהיך״ (דברים טז, כא). לפי הברייתא הפסוק אוסר גם בנייה מעץ ליד המזבח, ולכן אין אכסדראות בעזרה.ברייתא: הפסוק אוסר עץ ליד המזבח, ולכן אין אכסדראות בעזרה
3. הכי קאמרהגמרא מבארת איך הפסוק אוסר: ״הכי קאמר״ — בפסוק שני איסורים. ״לא תטע לך אשרה״ — איסור עץ לעבודה זרה, ו״לא תטע לך כל עץ אצל מזבח״ — איסור נוסף על כל עץ שהוא ליד המזבח. לכן גם אכסדרה מעץ אסורה.בפסוק שני איסורים: אשרה, וגם כל עץ אצל המזבח
4. רב חסדאאכסדראות של בנין״אמר רב חסדא״: המשנה מדברת ״באכסדראות של בנין״ — אכסדראות בנויות אבן, שעמודיהן ותקרתן מאבן. האיסור בפסוק נוגע לעץ, ולכן אין סתירה.רב חסדא: המשנה מדברת באכסדראות בנויות אבן, לא עץ

החביתים — האם קודמים לתמיד?

1. למימרארקע: במשנה: אחרי שהכיתות הגיעו למקום עושה החביתים, ״העמידו עושה חביתים לעשות חביתים״ — עוד לפני תרומת הדשן ושאר עבודות היום.״למימרא דחביתין הוו קדימי״ — האם יש ללמוד מן המשנה שעשיית החביתים (מנחת הכהן הגדול) קודמת לשאר עבודות היום?שאלה: האם המשנה מלמדת שהחביתים קודמים לכל עבודות היום?
2. והתניא״והתניא״: ״מנין שאין דבר קודם לתמיד של שחר״ — ״וערך עליה העלה״ (ויקרא ו, ה). לפי הברייתא אין עבודה שקודמת לתמיד של שחר, ולכן קשה על החביתים.ברייתא: אין דבר קודם לתמיד של שחר — וקשה על החביתים
3. רבהעולה ראשונהרבה מסביר את הדרשה: הפסוק קורא לקרבן ״העלה״ בתוספת ה׳ הידיעה, ללמד שהיא ״עולה ראשונה״ — הראשונה לעבודות המקדש בכל יום.רבה: ה׳ הידיעה ב״העולה״ מלמדת שהיא ראשונה לכל העבודות
4. רב יהודהלהחם חמין״אמר רב יהודה״: המשנה אינה אומרת שעשו את החביתים בשעה זו. העמידו את האיש רק ״להחם חמין לרביכה״ — לחמם מים לרביכה הנחוצה לחביתים, שייעשו מאוחר יותר. לכן אין כאן עבודה שקודמת לתמיד.רב יהודה: רק חיממו מים לרביכה, החביתים נעשו אחר כך

ראוהו אחיו — סילוק האיברים והתפוח

1. הדרןסוף פרק א״הדרן עלך בשלשה מקומות״ — סיום הפרק הראשון, על שם תחילתו. מכאן מתחיל פרק שני, ״ראוהו אחיו״.סיום פרק ראשון; מתחיל פרק שני, ראוהו אחיו
2. האחים עוליםכש״ראוהו אחיו״ — שאר בני בית האב — שהכהן התורם ירד מהמזבח, הם רצים לכיור ו״קדשו ידיהם ורגליהם״. אחר כך ״נטלו את המגרפות ואת הצינורות״ ועלו לראש המזבח: המגרפות לגרוף את הדשן למרכז המזבח, והצינורות (מזלגות) להוציא איברים שלא נשרפו.האחים מקדשים ידיים ורגליים ועולים עם מגרפות ומזלגות
3. איברים שלא נשרפוקודם סילקו את ״האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב״ — אברי עולה וחלבים שלא נשרפו עד הבוקר. ״סולקין אותן על צדי המזבח״ — במזלגות, אל צדי המזבח; ואם ״אין צדדים מחזיקין״ — אין מקום בצדדים — ״סודרים אותם בסובב על הכבש״: מניחים אותם על הכבש, בגובה הסובב, המדרגה המקיפה את המזבח (שטיינזלץ).איברים שלא נשרפו — לצדי המזבח; אין מקום — על הכבש כנגד הסובב
4. התפוחאחר כך ״החלו מעלין באפר על גב תפוח״ — מעלים את האפר מן המזבח לתפוח, גבעה עגולה של אפר ״באמצע המזבח״; ״פעמים שהיו עליו כשלש מאות כור״. כשהערימה גדולה מאוד מפנים אותה אל מחוץ לעיר.מעלים את האפר לתפוח שבאמצע המזבח, שיש שגדל לשלוש מאות כור
5. ברגלים לא מדשנין״וברגלים לא היו מדשנין אותו״ — בימי הרגלים לא הורידו את האפר מהתפוח, ״מפני שהוא נוי למזבח״: הערימה מראה שהקריבו עליו קרבנות רבים.ברגלים משאירים את התפוח, כי הוא נוי למזבח
6. המשך המשנהדף כ״טהמילה האחרונה בעמוד, ״ומימיו״, נשלמת בראש דף כ״ט: ״לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן״ — אף כשהצטבר דשן רב, כגון ברגלים, מעולם לא התעצל הכהן שהוטל עליו הדבר מלהוציא את האפר אל מחוץ לעיר (שטיינזלץ). משם המשנה עוברת לנושא חדש — סידור המערכה — ושם יתחיל הדף הבא.ומימיו: גם כשהדשן רב, הכהן לא התעצל מלהוציאו

שאלות הבנה

מקורות להעמקה

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא
• תרשימים ודפי עיון — באדיבות Simon Wolf (www.swdaf.com)
  • תרומת הדשן (PDF)