תמיד כ״ז
שמירת הלויים ושערי העזרה, האם מותר ליהנות מבגדי כהונה, וההנהגות סביב בית הכסא והשומר הישן
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך בהשוואת משנתנו למשנה במסכת מדות: מניין השומרים הלויים ומקורו בפסוק, ההבדל בין שמירה מבפנים לשמירה מבחוץ, ומספר שערי העזרה.
אחר כך הגמרא מדייקת מלשון המשנה אם מותר ליהנות מבגדי כהונה, ובדרך נדונות שאלות כלאים.
משם עוברים לקרי ולמחילות, ומבית הכסא לסדרת הנחיות של חכמים בצניעות ובכבוד הרב. הדף מסתיים בשומר שנרדם על משמרתו.
עמוד א · גמרא
שמירת הלויים בעשרים ואחד מקומות
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה במסכת מדות מונה עשרים ואחד מקומות שבהם שומרים הלויים, והגמרא מחפשת לכך מקור בפסוק בדברי הימים.
הפסוק מונה כביכול עשרים וארבעה, ולכן הגמרא מיישבת: אביי מצמצם את המניין, ו״איבעית אימא״ מחלק אותו בין כהנים ללויים.
- משנה במידותהגמרא מצטטת את המשנה הפותחת את מסכת מדות, והיא דומה למשנתנו: ״בשלשה מקומות הכהנים שומרים״ — בבית אבטינס, בבית הניצוץ ובבית המוקד. מסכת מדות מוסיפה גם את שמירת הלויים.משנה במידות: כהנים שומרים בשלושה מקומות, ולויים נוספים
- משנה במידותהלויים שומרים ב״עשרים ואחד מקומות״. חמש משמרות על חמשת שערי הר הבית, וארבע על פינותיו מבפנים. חמש על שערי העזרה, וארבע על פינותיה מבחוץ. ועוד שלוש משמרות בודדות: בלשכת הקרבן, בלשכת הפרוכת ואחורי בית הכפורת.הלויים שומרים בעשרים ואחד מקומות בהר הבית ובעזרה
- מנהני מיליהגמרא שואלת: ״מנהני מילי״ — מנין שהלויים שומרים דווקא בעשרים ואחד מקומות? רב יהודה מסורא (ויש אומרים: כך שנויה בברייתא) מביא את הפסוק על חלוקת השוערים הלויים בימי דוד, לקראת בניין המקדש (שטיינזלץ): ״למזרח הלוים ששה״ (דברי הימים א כו, יז), ובהמשכו: לצפון ארבעה, לדרום ארבעה, לאספים שנים שנים, ובמערב — ארבעה למסלה ושנים לפרבר.מנין שלויים שומרים בעשרים ואחד מקומות? פסוק בדברי הימים
- קושיההקושיה: אם סוכמים את הפסוק — ששה במזרח, ארבעה וארבעה בצפון ובדרום, ארבעה לאספים וששה במערב (ארבעה ושנים) — מתקבלים ״עשרים וארבעה הוו״, ולא עשרים ואחד.קושיה: הפסוק מונה עשרים וארבעה משמרות, לא עשרים ואחד
- תירוץ אבייאביי: הפסוק אינו מונה ארבעה לאספים. ״לאספים שנים״ הוא כפל לשון, כדרך המקרא, והכוונה לשנים בלבד. כך מורידים שנים מהמניין.אביי: לאספים שנים הוא כפל לשון — רק שניים
- עדיין קשההקושיה נשארת: גם אחרי ההפחתה יוצאים ״עשרין ותרי הוו״ — עשרים ושניים ולא עשרים ואחד.קושיה: גם כך נשארו עשרים ושניים
- תירוץבפרבר שמר לוי אחד בלבד; השני לא שמר, אלא ״בצוותא הוא דאזיל ויתיב גביה״ — הלך וישב אצלו לחברה. ולמה דווקא שם? ״משום דקאי אבראי״ — השומר הזה עומד בחוץ, ואילו בשאר המקומות מקומות השמירה קרובים זה לזה והשומרים אינם בודדים (שטיינזלץ). כך נשארים עשרים ואחד.בפרבר שומר אחד; השני יושב אצלו לחברה כי הוא בחוץ
- מאי לפרברהגמרא מבררת את משמעות המילה בפסוק: ״מאי לפרבר״?מה פירוש המילה לפרבר בפסוק?
- פירושרבה בר רב שילא: המילה מורכבת משתי מילים בארמית, ״כלפי בר״ — כלפי חוץ. מכאן שהמקום היה בחוץ, וזה מסביר למה שם צריך חברה.רבה בר רב שילא: לפרבר פירושו כלפי חוץ
- איבעית אימאתירוץ אחר לקושיית עשרים וארבעה: ״לעולם עשרים וארבעה״, כמו שכתוב בפסוק, אלא ששלוש מהמשמרות של כהנים (בשלושת המקומות שבמשנתנו), ועשרים ואחד של לויים.עשרים וארבע משמרות: שלוש של כהנים ועשרים ואחד של לויים
- והא לוים כתיבהקושיה: בפסוק נאמר רק ״לוים הוא דכתיב״. הכהנים לא נזכרים שם, ואם כן כל עשרים וארבע המשמרות לויים.קושיה: בפסוק כתוב לויים בלבד, לא כהנים
- תירוץכדעת רבי יהושע בן לוי: ״בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים״, וזה אחד מהם. ראיה מהפסוק ״והכהנים הלוים בני צדוק״ (יחזקאל מד, טו). לכן המילה לויים בפסוק כוללת גם כהנים.בעשרים וארבעה מקומות במקרא נקראים כהנים לויים
עזרים — חשבון
מניין השוערים בפסוק — ואיך מגיעים לעשרים ואחד
- למזרחפסוק6 משמרות
- לצפוןפסוק4 משמרות
- לדרום (לנגבה)פסוק4 משמרות
- לאספים שנים שניםפסוק4 משמרות
- למערב: למסלה ולפרברפסוק6 משמרות
- סך הכל בפסוק24 משמרות
- אביי: לאספים שנים בלבד22 משמרות
- בפרבר שומר אחד, השני לחברה21 משמרות
המשנה במדות: 5 + 4 + 5 + 4 + 3 = 21. לפי ״איבעית אימא״ נשארים 24 כלשון הפסוק: 3 משמרות של כהנים ו־21 של לויים.
חשבו לפני שממשיכים
מדוע לפי הגמרא דווקא בפרבר היה צריך שומר נוסף לחברה, ולא בשאר המקומות?
כי הפרבר הוא ״כלפי בר״ — השומר עומד בחוץ, רחוק מהשאר. בשאר המקומות מקומות השמירה היו קרובים זה לזה, והשומרים לא היו בודדים.
עמוד א · גמרא
הר הבית מבפנים ועזרה מבחוץ
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא שואלת מדוע פינות הר הבית נשמרות מבפנים ופינות העזרה מבחוץ. התשובה נוגעת לאפשרות לשבת: בהר הבית מותר לשבת, ובעזרה אסור.
- משנה במידותבמשנה במסכת מדות: חמש משמרות על שערי הר הבית וארבע על פינותיו מתוכו, וחמש על שערי העזרה וארבע על פינותיה מבחוץ. כלומר, שומרי פינות הר הבית עומדים בתוך החומה, ושומרי פינות העזרה עומדים מחוצה לה.פינות הר הבית נשמרות מבפנים, פינות העזרה מבחוץ
- מאי שנאהגמרא שואלת: ״מאי שנא הר הבית״ שעושים את השמירה מתוכו, ו״מאי שנא עזרה״ שעושים אותה מבחוץ?מדוע שומרים את הר הבית מבפנים ואת העזרה מבחוץ?
- תשובהבהר הבית, ״דאי תמה ובעי מיתב יתיב״ — אם השומר התעייף ורוצה לשבת, מותר לו, ולכן שומרים מבפנים. בעזרה אסור לשבת: ״אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד״. לכן שומרים מבחוץ, שם השומר המתעייף יכול לשבת.בהר הבית מותר לשבת; בעזרה אסור, לכן שומרים מבחוץ
עמוד א · גמרא
חמשה שערי עזרה או שבעה
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מונה חמש משמרות לחמשה שערי העזרה, אך במדות נאמר שיש שבעה שערים.
אביי מתרץ ששניים אינם צריכים שמירה, ורבא מתרץ שיש מחלוקת תנאים בכמה שערים יש בעזרה.
- המשנההמשנה אמרה: ״חמשה על חמשה שערי עזרה״. כלומר, חמש משמרות לויים מופקדות על חמשה שערים בעזרה.המשנה: חמש משמרות על חמשה שערי העזרה
- ורמינהיהגמרא תמהה: וכי רק חמישה שערים היו בעזרה? ״ורמינהי״ — במשנה אחרת במסכת מדות שנינו: ״שבעה שערים היו בעזרה״, שלושה בצפון, שלושה בדרום ואחד במזרח. ואם כן היה ראוי להעמיד משמר בכל שבעת השערים (שטיינזלץ).קושיה: בעזרה היו שבעה שערים, לא חמישה
- תירוץ אבייאביי: אכן שבעה שערים, אבל ״תרי מינייהו לא צריכי שימור״. שני שערים, שער הניצוץ ושער בית המוקד, נשמרים בידי הכהנים, כמבואר במשנתנו, ולכן אין צורך בלויים שם.אביי: שני שערים נשמרים בידי כהנים ואינם צריכים לויים
- תירוץ רבארבא: אין סתירה, כי ״תנאי היא״ — מחלוקת תנאים בכמה שערים יש בעזרה. משנתנו כשיטה שיש חמישה.רבא: מחלוקת תנאים בכמה שערים יש בעזרה
- ראיה מברייתאבברייתא: ״אין פוחתין משלשה עשר גזברין״ ומשבעה אמרכלין. רבי נתן אומר: שלושה עשר גזברים ״כנגד שלשה עשר שערים״. אם מפחיתים את חמשת שערי הר הבית — נשארים שמונה שערים בעזרה.ברייתא: שלושה עשר שערים בסך הכל, ובעזרה שמונה
- מסקנהמכאן שיש שלוש שיטות: תנא שאמר שמונה שערים בעזרה (ר׳ נתן), תנא שאמר שבעה (המשנה במדות), ותנא שאמר חמישה — ובכך כמשנתנו.שלוש שיטות תנאים: שמונה, שבעה וחמישה שערים בעזרה
עמוד א–ב
האם מותר ליהנות מבגדי כהונה
🔑 מפתח לסוגיה
בבגדי הכהונה יש כלאים — באבנט ארוגים צמר ופשתים — ולבישתם הותרה רק לצורך העבודה. המונח ניתנו ליהנות בהן פירושו שמותר להפיק מהם תועלת גם שלא בשעת עבודה: ללכת בהם, או לשכב עליהם. על שאלה זו, ועל הכלאים שבהם, נסובה הסוגיה.
בקצרה — על מה הסוגיה
מהמשנה מנסים להוכיח שמותר ליהנות מבגדי כהונה, והראיה נדחית, ומפרשים שהבגדים הונחו ״נגד ראשיהן״.
אחר כך נדונה שאלת הכלאים, ובסוף הגמרא מביאה ברייתא שמתירה במקדש, ומיישבת את הקושיות עליה.
- משנהבמשנתנו: הכהנים הישנים בבית המוקד ״לא היו ישנים בבגדי קדש״. הם פשטו את הבגדים, קיפלו אותם והניחו אותם ״תחת ראשיהן״ ושכבו לישון.הכהנים בבית המוקד לא ישנו בבגדי קדש, אלא קיפלו אותם
- שמע מינההצעה להוכיח מהמשנה: ״שינה הוא דלא״ — דווקא לישון בבגדים לא, שמא יפיח הישן בשנתו וזו גנות לבגדי הכהונה (שטיינזלץ); אבל ״הילוך מהלכים״ — ללכת בהם, גם שלא לצורך עבודה, הלכו. מכאן ״שמעת מינה״: בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן גם שלא בשעת עבודה.ראיה: מותר ללכת בבגדי כהונה, ולכן מותר ליהנות מהם
- דחייה: איידי דסיפארקע: במשנה שני חלקים. רישא: ״לא היו ישנים בבגדי קדש״. סיפא: ״פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהן״.אין ראיה: ״הוא הדין דאפילו הילוך נמי לא״. התנא שנה ״לא היו ישנים״ רק כי רצה לשנות בסיפא שהם פושטים ומקפלים לפני השינה, ולכן שנה גם ברישא ענין שינה.הוא הדין גם הילוך אסור; נאמר שינה רק בגלל הסיפא
- והא גופה קשיאאבל לפי זה המשנה עצמה קשה: ״ומניחין אותן תחת ראשיהן״ — הבגדים משמשים להם ככר לשינה, וזו הנאה מהם. אם כן ״שמע מינה״ שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן.קושיה: הנחת הבגדים תחת הראש היא הנאה מהם
- אימא נגד ראשיהםתירוץ: ״אימא נגד ראשיהם״ — הבגדים הונחו מן הצד ולא ממש תחת הראש, ולכן אין בכך הנאה.הבגדים הונחו מן הצד של הראש, לא תחתיו
- רב פפארב פפא למד מכאן: ״תפילין מן הצד שריין״ — אדם שחלץ את תפיליו לפני השינה והניחן בצד ראשו, לא תחתיו — מותר, ״ולא חיישינן דלמא מיגנדר ונפיל עלייהו״: אין חוששים שיתהפך בשנתו ויפול עליהן ויבזה אותן. כשם שהכהנים הניחו את בגדי הכהונה בצד ראשם ולא חששו לכך (שטיינזלץ).רב פפא: מותר להניח תפילין בצד הראש; אין חשש שיפול עליהן
- סברה״הכי נמי מסתברא דכנגד ראשיהן״: אילו הניחו את הבגדים תחת ראשיהם, גם אם בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם, יש להקשות ״משום איסורא דכלאים״, כי בבגדי הכהונה יש כלאים.סברה: תחת הראש היה אסור משום כלאים בבגדים
- הניחא ואלארקע: הכלאים שבבגדי כהונה נמצא באבנט. אבנטו של כהן גדול היה צמר ופשתן, ונחלקו אם אבנט כהן הדיוט זהה לו.הניחא — זה מובן למי שאומר שאבנטו של כהן הדיוט אינו כאבנטו של כהן הגדול, ואין בו כלאים: לשיטתו אפשר לקרוא את המשנה כפשוטה, תחת ראשיהם. אבל ״למאן דאמר״ שהוא אותו אבנט, ״מאי איכא למימר״? גם בבגדי כהן הדיוט יש כלאים — ואיך הניחום תחת ראשם? מכאן ראיה שלא הניחום תחת ראשיהם ממש אלא נגד ראשיהם (שטיינזלץ).קושיה: אם גם אבנט הדיוט הוא כלאים, איך הניחוהו תחת הראש?
- כלאים בלבישה בלבדאפשר לומר: ״כלאים בעליה ולבישה הוא דאסור״ — התורה אסרה להעלות כלאים על הגוף וללבוש אותם; ״אבל מימך תותיה שפיר דמי״ — להציע את הכלאים תחתיו ולשכב עליו מותר, ולכן הניחו הכהנים את הבגדים תחת ראשיהם.כלאים אסורים רק בלבישה, והצעה תחת הגוף מותרת
- דחייה מברייתאאי אפשר לומר כך, שכן בברייתא דרשו: ״לא יעלה עליך״ (ויקרא יט, יט) — ״אבל אתה מציעו תחתיך״: מן התורה מותר להציע כלאים תחתיו. ״אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן״, ״שמא תיכרך נימא אחת על בשרו״ — שערה מבגד הכלאים תיכרך על בשרו ונמצא עובר על איסור תורה (שטיינזלץ). לכן גם מדרבנן אסור להניח את הבגדים תחת הראש.חכמים אסרו להציע כלאים תחתיו, שמא תיכרך נימה על בשרו
- דמפסיק מידי״וכי תימא דמפסיק מידי״ — ואם תאמר שהכהנים הניחו דבר חוצץ בין ראשם לבגדים, כך שאין חשש שתיכרך נימה על בשרם (שטיינזלץ).אולי הונח חוצץ בין הראש לבגדים
- דחייהרבי יוסי בן שאול משום ״קהלא קדישא שבירושלים״: אפילו ״עשר מצעות זו על גב זו״ וכלאים תחתיהן — אסור לישון עליהן. החציצה אינה מועילה.אפילו עשר מצעות מעל כלאים — אסור לישון עליהן
- שמע מינהמסקנה: ״שמע מינה נגד ראשיהן״ — הבגדים הונחו מן הצד, והתירוץ של הגמרא עומד.מסקנה: הבגדים הונחו נגד ראשיהם
- איבעית אימאתירוץ אחר: אפשר שהבגדים הונחו ממש תחת הראש, אלא שהמשנה מדברת רק ״באותן שאין בהן כלאים״ — בבגדי כהונה שאין בהם כלאים (שטיינזלץ).איבעית אימא: המשנה בבגדים שאין בהם כלאים, והם תחת הראש ממש
- רב אשירב אשי מתרץ אחרת: המשנה מדברת אפילו בבגדים שיש בהם כלאים, והכהנים אכן הניחום תחת ראשיהם — ואין בכך איסור, כי בגדי כהונה ״קשין הן״ (שטיינזלץ). כדברי רב הונא בריה דרב יהושע: ״הא נמטא גמדא דנרש שריא״ — לבד קשה של כלאים שמייצרים בעיר נרש מותר, כי אינו מחמם, והתורה אסרה רק דבר שיש בלבישתו הנאה. שטיינזלץ מעיר: אחרי כל המשא ומתן, השאלה המקורית — אם בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן — עדיין לא הוכרעה, ולכן הגמרא פונה לראיה אחרת.רב אשי: בגדי כהונה קשים ואינם מחממים, לכן אין בהם איסור כלאים
- תא שמעראיה מברייתא: ״בגדי כהונה היוצא בהן למדינה — אסור״. ובמקדש, בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה — מותר, ״מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן״.תא שמע: במקדש מותר ללבוש בגדי כהונה גם שלא בעבודה
- שמע מינההברייתא מפורשת: בגדי כהונה הותרו אף שלא בשעת עבודה.מסקנה: בגדי כהונה הותרו גם שלא בשעת עבודה
- ובמדינה לאהגמרא מקשה על הברייתא: ״ובמדינה לא״? — וכי מחוץ למקדש אסור ללבוש בגדי כהונה כלל? והרי שנינו בברייתא (על מגילת תענית): בעשרים ואחד בטבת ״יום הר גריזים״, שאין מספידים בו, ״כדאיתא ביומא״ — המעשה מובא שם (יומא סט): הכותים ביקשו מאלכסנדר מוקדון להחריב את המקדש, ושמעון הצדיק הכהן הגדול לבש בגדי כהונה ויצא לקראתו בלילה עם יקירי ירושלים; אלכסנדר ירד ממרכבתו והשתחווה לו, ומסר את הכותים בידי ישראל (שטיינזלץ). הרי שיצא בבגדי כהונה מחוץ למקדש.קושיה: שמעון הצדיק יצא בבגדי כהונה מחוץ למקדש
- ראוייןשם בגמרא יומא תירצו: ״ראויין הן לבגדי כהונה״ — בגדים שדומים לבגדי כהונה, אך לא נעשו מכסף הקדש ולא היתה בהם קדושת בגדי כהונה.אלה בגדים הראויים לבגדי כהונה, ללא קדושתם
- איבעית אימאתירוץ אחר: ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״ (תהלים קיט, קכו) — בשעת הצורך לעשות לשם ה׳ מותר להפר דברי תורה, והבגדים עזרו להציל את ישראל.עת לעשות לה׳ — מותר להפר תורה כשצריך להציל
חשבו לפני שממשיכים
אדם חולץ את תפיליו לפני השינה ומניח אותן בצד ראשו. מדוע אין חוששים שיתהפך בשנתו ויפול עליהן — ומה בסוגיה מוכיח זאת?
רב פפא למד זאת מהכהנים: לפי התירוץ ״נגד ראשיהם״ הם הניחו את בגדי הכהונה בצד ראשם בשעת שינה ולא חששו שיתהפכו עליהם — ״ולא חיישינן דלמא מיגנדר ונפיל עלייהו״.
עמוד ב · גמרא
קרי והמחילות שתחת המקדש
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אומרת שכהן שאירע בו קרי הולך לבית הטבילה דרך מחילה מתחת למקדש. הגמרא רואה בכך סיוע לרבי יוחנן שהמחילות לא נתקדשו.
- משנההמשנה: ״אירע קרי באחד מהן״ — כהן מהישנים בבית המוקד נטמא בקרי — יוצא והולך לבית הטבילה במחילה שמתחת למקדש, ולא בתוך המקדש עצמו.כהן שאירע בו קרי הולך לטבול דרך מחילה תחת המקדש
- מסייעזה ״מסייע ליה לרבי יוחנן״ שאמר: ״מחילות לא נתקדשו״. אילו נתקדשו, לא היה בעל הקרי יכול ללכת בהן.המשנה מסייעת לרבי יוחנן: המחילות אינן קדושות
- עוד מרבי יוחנןעוד אמר רבי יוחנן: ״בעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות״ — מחנה שכינה (העזרה) ומחנה לויה (הר הבית), ולכן אסור לו להשתהות שם.רבי יוחנן: בעל קרי משתלח מחוץ לעזרה ולהר הבית
עמוד ב · גמרא
בית הכסא והנהגות בצניעות
בקצרה — על מה הסוגיה
ממשנה שמזכירה את בית הכסא של המקדש עוברת הגמרא לסיפור על רב ספרא ורבי אבא, ומשם להנחיות של חכמים לבניהם על נקיון, צניעות וכבוד הרב.
- משנהבמשנה: במחילות ״הנרות דולקין מכאן ומכאן״ להאיר לכהן הנטמא. בבית הטבילה דולקת מדורה, ובסמוך לו בית כסא של כבוד.במחילות דולקים נרות, ובסמוך לטבילה בית כסא של כבוד
- מעשהמעשה: רב ספרא ״הוה יתיב בבית הכסא״, ובא רבי אבא ו״נחר ליה״ — השמיע קול חרחור מבחוץ (לא היתה שם דלת — שטיינזלץ), כדרך שאלה אם אפשר להיכנס. אמר לו רב ספרא: ״ליעול מר״ — ייכנס אדוני, ורבי אבא נכנס.רב ספרא ישב בבית הכסא, ורבי אבא ביקש להיכנס; הוא הרשה
- תוכחהאחרי שיצא אמר לו רבי אבא: ״עד כאן לא סליקת לשעיר, גמרת מילי דשעיר״ — עוד לא הגעת לשעיר ולמדת את דרכי בני שעיר, שאין בהם צניעות? והרי שנינו: ״מצאו נעול בידוע שיש שם אדם״. מכאן שאין נכנסים כשמישהו בפנים.רבי אבא: מצאו נעול יש שם אדם, ואין להיכנס
- תירוץההסבר: רב ספרא סבר ״דלמא מסוכן הוא״ — שמא רבי אבא בסכנה אם יעצור את עצמו, ולכן הרשה לו להיכנס מיד. כדברי רבן שמעון בן גמליאל בברייתא: ״עמוד החוזר״ — מי שעוצר את צרכיו הגדולים — מביא את האדם לידי הדרוקן, ו״סילון החוזר״ — העוצר את מי רגליו — לידי ירקון (שטיינזלץ).רב ספרא חשש שמא רבי אבא בסכנה, כי עצירה גורמת מחלות
- הנחיות רבהנהגות בצניעות שמסרו חכמים לבניהם — רב לבנו חייא, ורב הונא לבנו רבה: ״חשיך תקין נפשך וקדים תקין נפשך״ — עשה צרכיך בתחילת הלילה ובתחילת היום, כשרוב בני האדם בבתיהם ואפשר להיפנות סמוך לבית בלי שיראו אותך — ״כי היכי דלא תרחק״, כדי שלא תצטרך ביום ללכת לבית כסא רחוק (שטיינזלץ). ועוד: ״תוב וגלי״ — שב תחילה ורק אז גלה את גופך, ו״כסי וקום״ — כסה את עצמך ורק אז קום, מפני הצניעות.רב: היפנה בערב ובבוקר שלא תרחיק ביום; שב ואז גלה
- הנחיות שתיה״שטוף ושתי״ — שטוף את הכוס ואז שתה, ואחר כך שטוף והנח אותה נקיה. בשתיית יין כך; כששותים מים — ״שפוך מהן״, ואחר כך תן לתלמידך.שטוף את הכוס לפני ואחרי; במים שפוך מעט לפני שנותנים לתלמיד
- ברייתאברייתא: ״לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו״ אלא אם שפך מהן. מעשה בתלמיד איסטניס (מפונק) שנתנו לו מים שלא שפך מהם, והוא לא רצה לשתות ומת בצמא. אז אמרו: אסור לתת כך.ברייתא: לא נותנים לתלמיד מים בלי לשפוך, כי מת מי שלא שתה
- רב אשירב אשי הסיק: תלמיד ששופך מים מהכוס לפני רבו אינו נחשב מזלזל, ״לית ביה משום אפקירותא״, כי כך הורו חכמים.רב אשי: תלמיד ששופך מים לפני רבו אינו מזלזל בו
- כבוד הרב״כל מילי לא תיפלוט באפי רבך״ — רוק שהצטבר בפיך באכילה, אל תפלוט לפני רבך, משום זלזול בכבודו. החריג: ״בר מקרא ודייסא״ — חוץ מדלעת ודייסא, ״דכפתילה של אבר דמו״: הם לוהטים כפתילת עופרת, ויש סכנה אם לא יפלוט (שטיינזלץ).אין לפלוט אוכל מהפה לפני הרב, חוץ מדלעת ודייסא חמות
עמוד ב · המשך לדף כ״ח
איש הר הבית והשומר הישן
בקצרה — על מה הסוגיה
משנה במדות מתארת את איש הר הבית המחזר בלילה על המשמרות.
ההמשך בראש דף כ״ח: שומר שנמצא ישן נחבט במקלו ובגדיו נשרפים, ורבי יוחנן משבח את הראשונים שעשו דין אפילו על אונס שינה.
- משנה במידותבמשנה במדות: ״איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר״ — הממונה על סדרי השמירה סובב בלילה בין משמרות הלויים, ״ואבוקות דולקות לפניו״ כדי שאנשי המשמר יבחינו בו ויעמדו לפניו (שטיינזלץ). וכל משמר שאינו עומד ואומר לו: איש הר הבית, שלום עליך — (ההמשך בראש דף כ״ח).איש הר הבית מחזר בלילה על המשמרות, ואבוקות לפניו
- דין השומר הישןדף כ״חהמשך המשנה: אם ״ניכר שהוא ישן״, איש הר הבית ״חובטו במקלו״, ורשאי ״לשרוף את כסותו״. השומעים בעזרה אומרים: קול בן לוי הלוקה ובגדיו נשרפין. רבי אליעזר בן יעקב: פעם אחת מצאו את אחי אמי ישן ושרפו את כסותו.שומר ישן נחבט במקל ובגדיו נשרפים
- רבי יוחנןדף כ״חרבי חייא בר אבא: כשהגיע רבי יוחנן למשנה זו אמר: ״אשריהם לראשונים״, שאפילו על אונס שינה עושין דין. אם כך — ״שלא על אונס שינה על אחת כמה וכמה״.רבי יוחנן: אשרי הראשונים שדנו אפילו על אונס שינה
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- הוצאת ספרים ח. וגשל — צורת הדף — תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש (באדיבות ההוצאה, © כל הזכויות שמורות)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.