תמיד ל״ב

מן השמים לארץ או ממזרח למערב?

1. רקעהמשך מדף ל״אבסוף הדף הקודם, בהמשך לדיון על מקום החמה בשחר ובערב, פתחה הגמרא בסיפור על עשרה דברים ששאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב (חכמי הדרום). כאן מתחילות השאלות עצמן, והראשונה נוגעת שוב בחמה.רקע: המשך סיפור שאלות אלכסנדרוס לזקני הנגב מדף ל״א
2. שאלהאלכסנדרוס מוקדון שואל את זקני הנגב (חכמי הדרום): ״מן השמים לארץ רחוק, או ממזרח למערב״? כלומר, איזה משני המרחקים גדול יותר: גובה השמים מעל הארץ, או הרוחב שבין המזרח למערב.אלכסנדרוס שואל: מה גדול יותר, גובה השמים או רוחב העולם?
3. תשובת זקני הנגבהם עונים: ממזרח למערב גדול יותר. הראיה: כשהחמה במזרח או במערב ״הכל מסתכלין בה״ בלי להיפגע, אבל כשהיא ״באמצע רקיע״ בצהרים אין מסתכלים בה. מכאן הם מסיקים שבצהרים החמה קרובה יותר אלינו, ולכן מזיקה לעיניים.זקני הנגב: ממזרח למערב גדול יותר, החמה בצהרים קרובה ומסנוורת
4. דעת חכמים״וחכמים אומרים: זה וזה כאחד שוין״. מקורם בתהלים: ״כגבוה שמים על הארץ״ (תהלים קג, יא) ו״כרחוק מזרח ממערב״ (תהלים קג, יב). פסוק אחד משווה את החסד לגובה השמים מן הארץ, והאחר משווה את הסליחה למרחק מזרח ממערב.חכמים: שני המרחקים שווים, כפי שהפסוק בתהלים משווה אותם
5. ראיית חכמים: ואי חד מינייהו נפישהגמרא מבארת איך הפסוק מוכיח את דעת חכמים: ״ואי חד מינייהו נפיש״, אילו אחד המרחקים היה גדול מחברו, ״נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש״, הפסוק היה משווה את שני הדברים, החסד והסליחה, לאותו מרחק גדול. מכך שהוא משווה אחד לגובה השמים ואחד למרחק מזרח ממערב, משמע ששני המרחקים שווים.ראיה: אילו אחד גדול, הפסוק היה משווה את שניהם אליו
6. ואלא — מאי טעמאקושיה על חכמים: אם המרחקים שווים, מדוע ״חמה באמצע רקיע״ מסנוורת, ״מאי טעמא אין הכל מסתכלין בה״? הרי זקני הנגב הסיקו מכך שבצהרים היא קרובה יותר.קושיה: אם שווים, למה אי אפשר להסתכל בחמה בצהרים?
7. תירוץ״משום דקאי להדיא, ולא כסי ליה מידי״. בצהרים החמה עומדת גלויה ואין דבר שמסתיר את קרניה הישירות, ואילו בזריחה ובשקיעה יש דברים שמסתירים אותן. לכן אין ראיה מכאן למרחק.תירוץ: בצהרים החמה גלויה לגמרי ואין דבר שמסתיר אותה

אור וחשך: מה השיבו ומה שתקו

1. שאלה: שמים או ארץאלכסנדרוס שואל: ״שמים נבראו תחלה או הארץ״?אלכסנדרוס שואל: האם השמים נבראו לפני הארץ?
2. תשובה״שמים נבראו תחלה״, שכן נאמר ״בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ״ (בראשית א, א). השמים מוזכרים לפני הארץ.זקני הנגב: שמים קודם, כי הפסוק מזכיר אותם ראשונים
3. שאלה: אור או חשךאלכסנדרוס שואל שאלה נוספת: ״אור נברא תחלה, או חשך״?אלכסנדרוס שואל: האם האור נברא לפני החשך?
4. אין לה פתרזקני הנגב עונים: ״מילתא דא אין לה פתר״. אין לדבר זה פתרון בכתובים.זקני הנגב: אין פתרון בכתובים לשאלה זו
5. קושיה: והרי יש פתרוןהגמרא מקשה: ״ונימרו ליה חשך נברא תחלה״! הרי כתוב ״והארץ היתה תהו ובהו וחשך״ (בראשית א, ב), ורק אחר כך ״ויאמר אלהים יהי אור״ (בראשית א, ג). הפתרון ברור, ולמה אמרו שאין?קושיה: הפסוקים מראים שהחשך קדם, אז למה אמרו שאין פתרון?
6. תירוץ: חשש משאלות נוספותהם ידעו את התשובה, אך ״סברי, דילמא אתי לשיולי״. חששו שאם יענו, יבוא לשאול גם ״מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור״, ואלה שאלות שאסור לשאול.תירוץ: חששו שימשיך לשאול מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור
7. קושיה: אם כן, גם שמיםרקע: זקני הנגב ענו על שאלת השמים והארץ, ושתקו על שאלת האור והחשך מחשש שהשואל ימשיך לשאול שאלות אסורות.״אי הכי״, אם זה החשש, גם על שאלת השמים והארץ לא היה להם להשיב!קושיה: לפי החשש הזה, גם על שמים וארץ לא היו צריכים להשיב
8. תירוץ: בתחילה חשבו שהיא מקריתבפעם הראשונה ״סבור אקראי בעלמא הוא דקא שייל״, סברו שזו שאלה חולפת. אבל ״כיון דחזו דקהדר שאיל״, כשראו שהוא חוזר ושואל באותו נושא, חששו מהמשך ולא השיבו.תירוץ: ראשונה נראתה מקרית, כשחזר ושאל חששו וסירבו

ישוב, ניצחון ואיום המלך

1. שאלה: ים או יבשהאלכסנדרוס שואל היכן עדיף לגור: ״בימא יאי למידר, או ביבשתא יאי למידר״, בים או ביבשה?אלכסנדרוס שואל: האם עדיף לגור בים או ביבשה?
2. תשובה״ביבשתא יאי למידר״. הראיה: ״כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא״. יורדי הים אינם מתיישבים בדעתם עד שהם עולים ליבשה.ביבשה, כי יורדי הים לא נרגעים עד שהם עולים אליה
3. שאלה: מי חכם יותראלכסנדרוס שואל: ״אידין מנכון חכים יתיר״, מי מכם חכם יותר מחבריו?אלכסנדרוס שואל: מי מכם החכם יותר?
4. תשובה״כולנא כחדא שוויין״, כולנו שווים בחכמה. הראיה: ״כל מילתא דאמרת לנא בחד פתרנא לך״. כל שאלה ששאל, פתרו אותה ביחד, כאחד.כולם שווים בחכמה, שהרי כל שאלה פתרו יחד
5. התרסה של אלכסנדרוסאלכסנדרוס מתריס: ״מה דין אתריסתון לקבלי״, מה זה שאתם מתנגדים לי? הרי אנחנו הרבים ואתם משועבדים לנו, וזה מורה שהצדק איתנו.אלכסנדרוס: אנחנו הרבים ואתם משועבדים, כנראה הצדק איתנו
6. סטנא נצח״סטנא נצח״. גם השטן מנצח: הוא מטעה בני אדם וגובר עליהם, אף שברור שאין הצדק עמו. לכן ניצחון בכוח אינו מוכיח צדק.זקני הנגב: גם השטן מנצח, ואין הצדק איתו
7. איום: הרג בגזירת מלכיםאלכסנדרוס מאיים: ״הא אנא מקטילנא יתכון בגזירת מלכין״. הרי אני יכול להרוג אתכם בגזירת מלכים.אלכסנדרוס מאיים להרוג אותם בגזירת מלכים
8. תשובה״שלטן ביד מלכא״, השלטון אמנם בידך להמית. אבל הבטחת שלא תפגע בנו, ו״לא יאי למלכא כזב״, אין זה נאה למלך שקר.השלטון בידך, אבל אין נאה למלך להפר הבטחה
9. סיוםמיד ״אלביש יתהון לבושין דארגוון״. הוא הלביש אותם בגדי ארגמן ושם רבדי זהב על צווארם. הוא קיבל את דבריהם.אלכסנדרוס מכבד אותם בבגדי ארגמן ורבדי זהב

המעין מגן עדן והגולגולת

1. המעין והדגיםבדרכו חזרה ״יתיב אההוא מעיינא״, ישב ליד מעין ואכל לחם. היו בידיו דגים מלוחים, ובשעה שהלבין אותם במים להסיר את המלח ״נפל בהו ריחא״, נדף מהם ריח טוב ביותר.אלכסנדרוס שוטף דגים מלוחים במעין, וריח טוב נודף מהם
2. שמע מינההוא אמר: ״שמע מינה האי עינא מגן עדן אתי״. מן הריח הטוב הוא למד שהמעין בא מגן עדן.מסקנה: מן הריח הטוב, המעין בא מגן עדן
3. איכא דאמרי איש אומרים שלקח מאותם מים ״טרא באפיה״, שטף בהם את פניו.גרסה אחת: לקח מן המים ושטף את פניו
4. איכא דאמרי בויש אומרים שעלה לאורך המעין עד ״פתחא דגן עדן״, וקרא: ״פתחו לי בבא״. השיבו לו בלשון הפסוק ״זה השער לה׳״ (תהלים קיח, כ), שער לצדיקים, והוא אינו בכללם.גרסה אחרת: קרא בשער גן עדן, ואמרו לו שהשער לצדיקים
5. הגולגולתאלכסנדרוס אמר: ״אנא נמי מלכא אנא, מיחשב חשיבנא״, גם אני מלך חשוב, ״הבו לי מידי״, תנו לי משהו. נתנו לו ״גולגלתא חדא״. כשבא לשקול כנגדה את כל כספו וזהבו, ״לא הוה מתקליה״, היא הכריעה אותם.אלכסנדרוס מבקש משהו, מקבל גולגולת שכל זהבו לא מכריע אותה
6. מאי האיהוא שואל את החכמים: ״מאי האי״, מה פשר הדבר, ולמה אי אפשר לשקול כנגדה?אלכסנדרוס שואל את החכמים: למה הגולגולת לא נשקלת?
7. גולגולת העין״גולגלתא דעינא דבישרא ודמא״, זו גולגולת העין של בשר ודם, ״דלא קא שבע״, שאינה שבעה.החכמים: זו עין של בשר ודם, והיא אינה שבעה
8. ממאיאלכסנדרוס שואל: ״ממאי דהכי הוא״, מנין שכך?אלכסנדרוס שואל: מנין שהעין אינה שבעה?
9. הוכחההחכמים מראים לו: ״שקלי קליל עפרא וכסיוה״, קח מעט עפר וכסה בו את העין, ו״לאלתר תקלא״, ומיד היא נשקלת כמשקלה האמיתי. כל עוד העין רואה היא אינה שבעה ומכריעה כל מה שכנגדה; רק כשהיא מכוסה בעפר היא חדלה לחמוד. והמקור: ״שאול ואבדון לא תשבענה״ (משלי כז, כ), והפסוק ממשיך ׳ועיני האדם לא תשבענה׳: עין האדם, כמו השאול, לעולם אינה שבעה.החכמים: מכוסה בעפר נשקלת, כי עיני האדם לא תשבענה

גיהנם, לימוד לילה ומרבים שלום

1. תנא דבי אליהו״גיהנם למעלה מן הרקיע״, ויש אומרים ״לאחורי הרי חשך״. הדברים נזכרים כאן כי הרי החושך הוזכרו בסיפור על אלכסנדרוס.תנא דבי אליהו: הגיהנם מעל הרקיע או מאחורי הרי חושך
2. רבי חייארבי חייא שנה: ״כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו״. מי שלומד בלילה, השכינה מולו. הראיה מן הפסוק: ״קומי רוני בלילה״, קריאה לקום ולהרנין בלילה, וסופו ״שפכי כמים לבך נכח פני ה׳״ (איכה ב, יט): העומד בלילה עומד נוכח פני ה׳, כלומר כנגד השכינה.רבי חייא: העוסק בתורה בלילה, השכינה כנגדו
3. רבי אלעזר בן עזריהרבי אלעזר בן עזריה אומר: ״תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם״, שנאמר ״וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך״ (ישעיה נד, יג). הדרשה: המילה ׳בניך׳ נקראת ׳בוניך׳, בוני עם ישראל, והם מרבים שלום.רבי אלעזר בן עזריה: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם

אמר להם הממונה: ברכות ופייסות

1. הדרן על הפרק הקודםבכך מסתיים הפרק הקודם, ״הדרן עלך לא היו כופתין״, ומתחיל פרק חדש במשנה.סיום הפרק הקודם ותחילת פרק חדש במשנה
2. ברכה וקריאההממונה אומר לכהנים: ״ברכו ברכה אחת״, אחת מברכות קריאת שמע, והם מברכים. אחר כך הכהנים קוראים את עשרת הדברות ואת שלוש הפרשיות של קריאת שמע: ״שמע״, ״והיה אם שמוע״, ״ויאמר״.הממונה מורה לברך ברכה אחת; הכהנים קוראים עשרת הדברות וקריאת שמע
3. ברכות העםהכהנים מברכים את העם שלוש ברכות: ״אמת ויציב״ (הברכה שאחרי קריאת שמע, החותמת ׳גאל ישראל׳), ברכת העבודה (לפי שטיינזלץ, ברכת רצה שבתפילת שמונה עשרה), וברכת כהנים. ״ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא״: בשבת מתחלפים המשמרות. המשמר היוצא עדיין מקריב את תמיד השחר, והמשמר הנכנס מקריב את המוספים. אנשי המשמר היוצא מוסיפים ברכה אחת, שעניינה שישררו ביניהם אהבה, אחווה, שלום ורעות.שלוש ברכות לעם, ובשבת עוד ברכה למשמר היוצא
4. פייס ראשון: קטרתהממונה אומר: ״חדשים לקטרת בואו והפיסו״. רק כהנים שמעולם לא הקטירו קטרת משתתפים בגורל על הקטרת קטרת היום, ואחד מהם זוכה.פייס להקטרת הקטרת: רק כהנים שמעולם לא הקטירו
5. פייס שני: אבריםאחר כך הוא אומר לכולם: ״חדשים עם ישנים״. כהנים שעוד לא העלו אברים למזבח יחד עם הוותיקים שכבר עשו זאת, ״בואו והפיסו״ מי יעלה את האברים מן הכבש למזבח.פייס להעלאת אברים מן הכבש: חדשים וישנים יחד
6. רבי אליעזר בן יעקב חולק״רבי אליעזר בן יעקב אומר״, וחולק על תנא קמא שהצריך פייס שני: אין פייס נפרד להעלאת האברים מן הכבש למזבח. ״המעלה אברים לכבש, הוא מעלה אותן על גבי המזבח״: הכהן שכבר זכה בפייס להעלות את האברים אל הכבש הוא גם מעלה אותם משם אל המזבח.רבי אליעזר בן יעקב חולק: מעלה האברים לכבש מעלה גם למזבח

בגדי הכהנים וכף הקטרת

1. מי שלא זכהכהנים שלא זכו בפייסות עדיין לבושים בבגדי כהונה, שהרי כל המשתתפים בפייס לבשו אותם כדי שמי שיזכה יוכל לעבוד מיד. ״מסרום לחזנים״, לשמשים עוזרי הממונה על הבגדים. החזנים ״מפשיטין אותם את בגדיהם״ ו״לא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד״. אחר כך הכהנים לובשים בגדי חול ומחליפים גם את מכנסי הכהונה במכנסי חול.חזנים מפשיטים את הכהנים שלא זכו, ומשאירים להם מכנסים
2. החלונות״וחלונות היו שם״, תאי אחסון לבגדי הכהונה, ו״כתוב עליהם תשמיש הכלים״: על כל חלון נכתב איזה בגד שמור בו. לפי שטיינזלץ היו ארבעה חלונות לכל משמר: מצנפות, אבנטים, כתנות, מכנסים.חלונות אחסון לבגדי הכהונה, וכתוב עליהם איזה בגד בכל אחד
3. הכף והבזךהכהן ״שזכה בקטרת״ נוטל את הכף שנושאים בה את הקטרת. היא ״דומה לתרקב גדול של זהב״ ו״מחזקת שלשה קבין״. בתוכה מונח הבזך, כף קטנה.הזוכה בקטרת נוטל כף זהב גדולה של שלושה קבין, ובתוכה בזך
4. הבזךדף ל״ג״מלא וגדוש קטרת״: הבזך מלא ומעל לשפתו בקטרת. ״וכסוי היה לו״, כדי שהקטרת לא תיפול. ״וכמין מטוטלת״, חתיכת בד, מונחת עליו מלמעלה.הבזך מלא וגדוש בקטרת, עם כיסוי ובד מעליו

הסוגיה ממשיכה בדף ל״ג

שאלות הבנה

מקורות להעמקה

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)
• הגמרא עם ביאור שטיינזלץ בספריא