מעילה ט׳
מעילה בקרבנות משלב ההקדשה ועד בית הדשן, מחלוקת רב ורבי יוחנן באפר התפוח, ולאן הולכים כספי המעילה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
פתיחת הדף, עד המשנה, משלימה את סוגיית מיצוי חטאת העוף שנלמדה בדף ח׳.
מכאן עוברת המשנה על הקרבנות אחד אחד: מתי מתחילה המעילה, מתי הקרבן מוכשר להיפסל, מתי המתיר קובע פיגול נותר וטמא, ומתי נפסקת המעילה.
בגמרא נחלקים רב ורבי יוחנן אם מועלין באפר התפוח שנשאר על המזבח אחרי תרומת הדשן, והמשנה כאן ומשנה בזבחים על גחלת שפקעה נבחנות מול שתי השיטות.
לבסוף נחלקים רב ולוי לאן הולכים קרן וחומש של מעילה.
בראש דף י׳ מיושבת הברייתא המסייעת לרב, ורבא מוסיף שני דינים: הכל מודים שאין מעילה בבשר שנטמא ובאימורים שהועלו, וכסף המעילה הולך לים המלח רק כשנודע לפני הכפרה.
עמוד א · משנה
שלבי המעילה בקרבנות: מההקדשה עד בית הדשן
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: המשנה עוברת קרבן אחר קרבן ומראה בכל אחד שלושה רגעים — מתי מתחילה מעילה, מתי הקרבן מוכשר להיפסל, ומתי המתיר קובע פיגול נותר וטמא — ומתי המעילה מסתיימת.
ההבדל בין הקרבנות נקבע לפי מי יש לו חלק בקרבן: מה שנשאר לכהנים יוצא מקדשי ה׳.
- משנהעולת העוף״עולת העוף״: ״מועלין בה משהוקדשה״ — כבר מהאמירה בפה חל דין מעילה, ומי שנהנה ממנה מעל. נמלקה — מליקת הכהן עושה אותה מוכשרת: מעתה היא עלולה להיפסל במגע ״טבול יום״, במגע ״מחוסר כפורים״ (טמא שטבל לטהרתו ועדיין לא הביא את קרבנותיו) ובלינה של דמה.עולת העוף: מעילה מההקדשה, והכשר להיפסל מהמליקה
- משנהמיצוי ובית הדשן״מיצה דמה״ — מיצוי הדם הוא המתיר של עולת העוף, במקום הזריקה בבהמה (רש״י). לכן אם חשב הכהן בשעת המליקה להקטירה חוץ לזמנה, משעת המיצוי חייבין עליה כרת משום פיגול, וכן חלים עליה איסורי נותר וטמא. ״ומועלין בה עד שתצא לבית הדשן״: עולת העוף כולה כליל ואין בה היתר לכהנים, ולכן המעילה נמשכת עד שתישרף ואפרה יוצא לבית הדשן (רש״י).מיצוי הדם קובע פיגול נותר וטמא, והמעילה נמשכת עד בית הדשן
- משנהפרים ושעירים הנשרפים״פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים״ (קרבנות חטאת שמקריבים דמם ושורפים את גופם): מועלין בהן משהוקדשו; משנשחטו מוכשרים להיפסל בטבול יום, במחוסר כפורים ובלינה; ״הוזה דמן״ — חייבין משום פיגול נותר וטמא. ומועלין בהן ״בבית הדשן עד שיתיך הבשר״ — כל עוד הבשר לא התעכל והפך לאפר, כי אין בהם היתר לכהנים.בפרים ושעירים נשרפים המעילה נמשכת עד שהבשר מתעכל
- משנהעולההעולה מן הבהמה: אותם שלבים — מעילה מההקדשה, הכשר משחיטה, פיגול נותר וטמא מזריקת הדם. ההבדל: ״אין מועלין בעורות״ — העור ניתן לכהנים (״עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה״) (ויקרא ז, ח), ולכן אינו עוד קדשי ה׳. ״אבל מועלין בבשר״ — כולו נשרף ואין בו חלק לכהנים, עד שיוצא לבית הדשן.בעולה אין מועלין בעור שהוא לכהנים, אך מועלין בבשר
- משנהחטאת, אשם ושלמי ציבור״חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור״ (כבשי העצרת): אותם שלבים עד זריקת הדם. אחרי הזריקה ״אין מועלין בבשר״ — הוא הותר לכהנים ואינו עוד קדשי ה׳. ״אבל מועלין באימוריהן״ — החלקים המוקטרים על המזבח, עד שיתעכלו ויצא האפר לבית הדשן.בחטאת ואשם אחרי הזריקה אין מועלין בבשר, רק באימורים
- משנהשתי הלחם״שתי הלחם״ (הבאות בשבועות עם כבשי העצרת): מועלין בהן משהוקדשו בפה. ״קרמו בתנור״ — כשהבצק מתכסה קרום באפייה זו תחילת עשייתן, כמו שחיטה בקדשי קדשים, והן נקראות לחם: מוכשרות להיפסל בטבול יום, במחוסר כפורים ובלינה (ברש״י הגרסה בלי ׳בלינה׳, כי שתי הלחם נאכלות רק ביום השני והשלישי לאפייתן), ״ולשחוט עליהן את הזבח״ (כבשי העצרת). ״נזרק דמן של כבשים״ — חייבין עליהן פיגול נותר וטמא, ״ואין בהן מעילה״ כי הזריקה התירה אותן לכהנים.שתי הלחם: הכשר מקרום בתנור, ואחרי זריקת דם הכבשים אין מעילה
- משנהלחם הפנים: הכשר״לחם הפנים״ (הנערך על השולחן בהיכל מדי שבת): מועלין בו משהוקדש. ״קרם בתנור״ — כאן מוכשר להיפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים, ״ולהסדר על גבי השולחן״: רק לחם שקרם ראוי להיערך על השולחן. לינה אינה נזכרת, כי לחם הפנים נאכל גם אחרי כמה ימים (רש״י).לחם הפנים: מעילה מההקדשה, והכשר מקרום בתנור
- משנהלחם הפנים: הבזיכים״קרבו הבזיכין״ — הוקטרה הלבונה שבבזיכין, הכוסות שהונחו עם הלחם על השולחן. הקטרתה היא המתיר של הלחם, ולכן אם חשב הכהן בשעת ההקטרה לאכול את הלחם חוץ לזמנו, ״חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא״ (רש״י). ״ואין בו מעילה״ — מרגע ההקטרה הלחם מותר לכהנים.הקטרת הבזיכים קובעת פיגול נותר וטמא ומסיימת את המעילה
- משנהמנחות: הכשרהמנחות: מועלין בהן משהוקדשו בפה, כשהוקדש הקמח לשם המנחה. ״קדשו בכלי״ — משהוכנס הקמח לכלי השרת, מוכשרות להיפסל בטבול יום, במחוסר כפורים ובלינה.מנחות: מעילה מההקדשה בפה, והכשר מקדושת כלי
- משנהמנחות: הקומץ״קרב הקומץ״ — הכהן קמץ והקטיר מן המנחה. מעתה חייבין עליה פיגול נותר וטמא, אם חשב בקמיצה לאכול את השיריים או להקטיר את הקומץ אחרי זמנו. ״ואין מועלין בשירים״ — הם הותרו לכהנים, ״אבל מועלין בקומץ״ — הוא מוקטר כליל לגבוה, עד שיצא לבית הדשן.אחרי הקמיצה אין מועלין בשיריים, אך מועלין בקומץ
עזרים — טבלת שיטות
שלבי המעילה בקרבנות המשנה
| קרבן | מעילה מ… | הכשר מ… | פיגול מ… | מעילה עד… |
|---|---|---|---|---|
| עולת העוף | הקדשה | מליקה | מיצוי הדם | בית הדשן |
| פרים ושעירים נשרפים | הקדשה | שחיטה | הזאת הדם | שיתיך הבשר |
| עולת בהמה | הקדשה | שחיטה | זריקת הדם | בשר: בית הדשן; עור: לא |
| חטאת ואשם ושלמי ציבור | הקדשה | שחיטה | זריקת הדם | אימורים בלבד |
| שתי הלחם | הקדשה | קרמו בתנור | זריקת דם כבשים | אין מעילה אחרי |
| לחם הפנים | הקדשה | קרם בתנור | קרבו הבזיכין | אין מעילה אחרי |
| מנחות | הקדשה | קדשו בכלי | קרב הקומץ | קומץ בלבד |
חשבו לפני שממשיכים
מדוע בעולת בהמה אין מועלין בעור אחרי הזריקה, אבל מועלין בבשר?
העור נתון לכהנים (״עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה״), ולכן אינו עוד קדשי ה׳. הבשר כולו נשרף על המזבח ואין בו חלק לכהנים, ולכן מועלין בו עד שיצא לבית הדשן.
עמוד א–ב
אפר התפוח: מועלין בו אחרי תרומת הדשן?
🔑 מפתח לסוגיה
בכל בוקר הכהן מרים מעט מהאפר שעל המזבח (תרומת הדשן) ומניחו על הארץ סמוך למזבח. את שנשאר על המזבח הוא צובר לערימה עגולה ה״תפוח״, ואחר כך מוציאים אותו מחוץ למחנה לבית הדשן, והכהן לובש לכך בגדים פחותים מבגדי העבודה (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: רב ורבי יוחנן נחלקים אם מועלין באפר שנשאר על המזבח אחרי תרומת הדשן.
המשנה כאן והמשנה בזבחים על גחלת שפקעה מנסות להכריע, וכל צד מיישב את הקושיה עליו; הסוגיה נסגרת בלי הכרעה.
- מחלוקת רב ורבי יוחנן״הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח״ — האם מועלין בו? רב אמר אין מועלין בו, ורבי יוחנן אמר מועלין בו. הדיון הוא על האפר שנשאר על המזבח אחרי שהכהן הרים ממנו את תרומת הדשן.רב: אין מועלין באפר התפוח; רבי יוחנן: מועלין
- היקף המחלוקת״לפני תרומת הדשן כולי עלמא לא פליגי״ שמועלין באפר, כי מצוותו טרם נגמרה. המחלוקת היא רק ״לאחר תרומת הדשן״.לפני תרומת הדשן מועלין לכל הדעות; המחלוקת אחריה
- טעם רברב: ״הרי נעשה מצותו״ — מצוות האפר נעשתה בתרומת הדשן, והשאר כבר רק מוציאים משם, ולכן אין בו קדושה ואין מעילה.רב: מצות האפר נעשתה בתרומת הדשן, ולכן אין מעילה
- טעם רבי יוחנןרבי יוחנן: ״ולבש הכהן מדו בד״ (ויקרא ו, ג). הוצאת האפר נעשית בבגדי כהונה, ולכן אפר התפוח ״בקדושתיה קאי״ — עדיין בקדושתו, ומועלין בו.רבי יוחנן: הוצאת האפר בבגדי כהונה, ולכן עדיין בקדושתו
- קושיה מהמשנהרקע: במשנה שלמעלה נאמר על עולת העוף, פרים, עולה ואימורים שמועלין בהם עד שתצא לבית הדשן.״תנן: מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן״ — משמע שמועלין גם אחרי תרומת הדשן כל עוד האפר על המזבח. ״קשיא לרב״, שאומר שאין מועלין אחריה.קושיה על רב: המשנה אומרת מועלין עד שתצא לבית הדשן
- תירוץ: עד שתראה״אמר לך רב: עד שתראה לבית הדשן״ — הכוונה עד שתהיה ראויה להוצאה, ומשעה שהוציא את תרומת הדשן היא ראויה לכך אף שעדיין על המזבח (רש״י).רב: המשנה מתכוונת עד שתראה להוצאה, משעת תרומת הדשן
- מיתיבי: גחלת שפקעהרקע: במשנה בזבחים: חלקים שעלו על המזבח ופקעו ממנו לארץ אין מחזירים אותם. ההוכחה היא מהמקרה ההפוך — פקעה בתוך המזבח.מיתיבי ממשנה בזבחים: חלקי העולה שאינם ראויים להקטרה (עצמות, גידים וכדומה) שנפלו מן המזבח — ״לא יחזיר״, ״וכן גחלת שפקעה״. לפי רש״י זו גחלת של עצים, ואפילו מן התפוח — האפר הצבור בו מעורב תמיד בגחלים. מכאן מדייקים: ״הא על גבי המזבח יחזיר״ — אם הגחלת רק זזה מצד אחד של המזבח לצד אחר, מחזירים אותה. הרי שגם אחרי תרומת הדשן היא בקדושתה ומועלין בה, כרבי יוחנן (רש״י).קושיה על רב: גחלת שזזה על המזבח מחזירים אותה
- בשלמא… אלא לרב קשיא״בשלמא לרבי יוחנן ניחא״ — האפר קדוש, והגחלת בכלל. ״אלא לרב קשיא״: אחרי תרומת הדשן אין קדושה באפר, והגחלת בכלל האפר, מדוע אם כן מחזירים אותה?קושיה: לרב אין קדושה באפר, אז למה מחזירים גחלת?
- תירוץ: שאני גחלת״אמר לך רב: שאני גחלת, דאית ביה מששא״ — לגחלת יש ממשות והיא עדיין ראויה להקטרה, ולכן מועלין בה גם אחרי תרומת הדשן. אפר שאין בו ממשות — אין בו מעילה (רש״י).רב: הגחלת שונה כי יש בה ממשות, שלא כמו אפר
- איכא דאמר: קושיה על רבי יוחנן״איכא דאמר לה להך גיסא״ — יש שמביאים את המשנה בזבחים כקושיה על רבי יוחנן: מחזירים את הגחלת רק משום שיש בה ממשות. מכאן שאפר, שאין בו ממשות, ״אפילו לגבי מזבח אין מועלין בו״.לשון אחרת: מהמשנה משמע שבאפר על המזבח אין מועלין
- בשלמא לרב… אלא לרבי יוחנן קשיא״בשלמא לרב ניחא״ — אין מועלין באפר. ״אלא לרבי יוחנן קשיא״: לשיטתו יש קדושה באפר גם אחרי תרומת הדשן, וממשמעות המשנה אין מועלין בו.קושיה על רבי יוחנן: מהמשנה משמע שבאפר אין מועלין
- תירוץ רבי יוחנןרבי יוחנן משיב: ״הוא הדין דאפילו אפר״ — גם אפר שזז על המזבח אחרי תרומת הדשן מחזירים, כי מועלין בו (רש״י). המשנה נקטה גחלת כדי להשמיע חידוש: אפילו גחלת, שיש בה ממשות וחשיבות, אם נפלה מן המזבח לארץ — אין מחזירים אותה. לכן אין לדייק ממנה דבר על האפר.רבי יוחנן: הוא הדין אפר; גחלת נשנתה כחידוש שאפילו היא אינה מוחזרת
עזרים — טבלת שיטות
אפר וגחלת: מתי מועלין ומחזירים?
| מקרה | רב | רבי יוחנן |
|---|---|---|
| אפר לפני תרומת הדשן | מועלין | מועלין |
| אפר התפוח אחריה | אין מועלין — נעשה מצותו | מועלין — בגדי כהונה |
| גחלת שזזה על המזבח | יחזיר — יש בה ממשות | יחזיר |
| גחלת שפקעה לארץ | לא יחזיר | לא יחזיר |
חשבו לפני שממשיכים
בנהנה מאפר התפוח נחלקו רב ורבי יוחנן — מתי הכל מסכימים שמועלין בו, ומדוע?
לפני תרומת הדשן, כי עדיין לא נעשתה מצותו. המחלוקת היא רק אחרי תרומת הדשן.
עמוד ב · גמרא · עד דף י׳ ע״א
מעות המעילה: לנדבה או לדבר שכולו למזבח?
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: רב ולוי נחלקים לאן הולכים הקרן והחומש של מעילה בקדשי מזבח — לנדבה או לקטורת, וברייתא מסייעת לכל אחד.
בברייתא של רב יש סתירה פנימית, ואביי מיישב: הרישא כרבי שמעון והסיפא כרבנן.
בדף י׳ רבא קובע שהכל מודים — רב ורבי יוחנן מסוגיית אפר התפוח — שבבשר קדשי קדשים שנטמא ובאימורים שהועלו אין מעילה, ומגביל את ׳ילכו לים המלח׳ למי שנודע לו לפני הכפרה.
- מחלוקת רב: לנדבה״הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמים, ואמורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים״ — מעל וחייב קרן וחומש (ובנוסף אשם מעילות, רש״י). מה עושים בכסף הזה? רב אמר: מה שנהנה יפלו לנדבה — הכסף נוסף לקופת הנדבה לקרבנות.רב: כסף המעילה יפול לנדבה
- דעת לוי: דבר שכולו למזבח״ולוי אמר: יביא דבר שכולו למזבח״ — כגון קטורת. אין מביאים בו עולה, כי עורה של העולה ניתן לכהנים ואינה כולה למזבח.לוי: יביא בכסף דבר שכולו למזבח, כגון קטורת
- ראיה ללוי״תניא כוותיה דלוי״: ״מעילה זו להיכן הולכת?״ אמרו ״הלמידין לפני חכמים״ — לוי, שלמד לפני רבי (רש״י) — ״יביא דבר שכולו למזבח, מאי ניהו קטרת״.ראיה ללוי: ברייתא שמעילה זו מביאה קטורת
- תניא כוותיה דרב: הנהנה מדמי חטאת״תניא כוותיה דרב״ — הברייתא פותחת ב״הנהנה מדמי חטאת״ ואשם: כסף שהפריש לקרבנו ונהנה ממקצתו. אם עדיין לא קרב הקרבן, ״יוסיף ויביא״ — מצרף את הקרן והחומש לשאר הכסף ומביא בהם את קרבנו (רש״י). אם כבר קרבה חטאתו, הכסף הולך ״לים המלח״, כחטאת שכיפרו בעליה; ואם כבר קרב אשמו, ״יפלו לנדבה״, כאשם שכיפרו בעליו שדמיו נופלים לנדבה (רש״י). חלק זה עדיין אינו הראיה לרב — היא בהמשך הברייתא.מעל בדמי חטאת ואשם: לפני הקרבה מוסיף, אחריה ים המלח או נדבה
- הראיה לרב: מה שנהנה יפלו לנדבהבהמשך אותה ברייתא נמצאת הראיה עצמה (רש״י): הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני הזריקה, או מאימורי קדשים קלים אחריה — ״מה שנהנה יפלו לנדבה״. זה בדיוק המקרה של רב ולשונו, ולא כלוי שאמר שמביא קטורת. ובסיום הברייתא כלל: ״כל קרבנות המזבח למזבח״ — דמי מעילה בקדשי מזבח הולכים לנדבת המזבח; בקדשי בדק הבית — לבדק הבית; ובקרבנות צבור — לנדבת צבור, לשופרות (רש״י).הראיה לרב: בקדשי קדשים ובאימורים — מה שנהנה יפלו לנדבה
- הא גופה קשיארקע: ברייתא בשני חלקים. רישא: בנהנה מדמי חטאת — לפני כפרה מוסיף לקרבן, אחרי כפרה לים המלח. סיפא: כל קרבנות המזבח — למזבח, ללא הבחנה.״הא גופה קשיא״: ברישא אם ״קרבה חטאתו ילכו לים המלח״, ואילו בסיפא ״כל קרבנות המזבח למזבח״ — ״ולא שנא דאיכפור בעלים ולא שנא דלא איכפור״. הרישא מבחינה בין התכפרו ללא התכפרו, והסיפא לא.קושיה: הברייתא עצמה מבחינה בין כפרה ללא כפרה ואחר כך לא
- תירוץ: רישא רבי שמעון״רישא רבי שמעון היא״, ״דאמר כל חטאת שכיפרו בעליה תמות״. לכן כסף המעילה של חטאת שכבר התכפרו בה הולך לים המלח, כעין מיתה.הרישא כרבי שמעון: חטאת שכיפרו בעליה מתה, ולכן ים המלח
- קושיה: וסיפא רבנן?דף י׳״וסיפא רבנן?!״ אם הרישא כרבי שמעון, הסיפא היא של רבנן, הסוברים שאין חטאת מתה אלא זו שאבדה ונמצאה אחרי הכפרה (רש״י). וכי ברייתא אחת היא מחלוקת של שני תנאים?קושיה: אם הרישא רבי שמעון, הסיפא של רבנן? ברייתא אחת?
- תירוץ אביידף י׳אמר רב גביהא מבית כתיל לרב אשי, כך אמר אביי: ״רישא רבי שמעון וסיפא רבנן״. אכן הברייתא מורכבת משני תנאים.אביי: הרישא כרבי שמעון והסיפא כרבנן, וכך הברייתא
- רבא: נטמא בלא מעילהדף י׳רקע: ״הכל מודים״ — רב ורבי יוחנן, שנחלקו בסוגיה הקודמת אם מועלין באפר התפוח אחרי שנעשתה מצותו. גם רבי יוחנן, האוסר שם, מודה כאן (רש״י).״אמר רבא: הכל מודים״ (רב ורבי יוחנן) שאם ״נהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא קודם זריקה, ומאימורי קדשים קלין לאחר שהעלן״ על המזבח — פטור.רבא: בבשר קדשי קדשים שנטמא ובאימורי קדשים קלים שעלו פטור
- פשיטאדף י׳״פשיטא, מאי קא מפסיד?״ הנהנה לא הפסיד להקדש כלום: בשר שנטמא אינו ראוי לכהנים ולא לגבוה, ואימורים קלים כבר הועלו ומצוותם נעשתה (רש״י).קושיה: פשיטא שפטור, הרי לא הפסיד להקדש
- מהו דתימאדף י׳״מהו דתימא״ בשר קדשי קדשים שנטמא ״אית ליה מצות שריפה״ ועדיין יש בו קדושה; ובאימורי קדשים קלין ״איכא מצוה להפוכי בצינורא״ כדי שיישרפו יפה. ״קא משמע לן דלא״ — אלה דינים מיוחדים שנצטוו לעשות בהם, ואין בהם מעילה.רבא משמיענו: מצות שריפה והיפוך באימורים אינן יוצרות מעילה
- רבא: אחרי כפרהדף י׳״אמר רבא: הא דאמרת כבר קרבה חטאת ילכו לים המלח״ — ״הני מילי דאתידע ליה קמי כפרה״: נודע לו שמעל לפני שהתכפר, ויכול היה להוסיף על החטאת ולא עשה, ולכן הכסף הולך לים המלח. ״אבל לאחר כפרה״ — ״יפלו לנדבה״.רבא: ים המלח רק כשנודע לפני כפרה; אחריה יפלו לנדבה
- מאי טעמאדף י׳״מאי טעמא?״ מדוע כשנודע לו אחרי הכפרה הכסף לא הולך לים המלח?שאלה: למה אחרי כפרה הכסף לא הולך לים המלח?
- אין מפרישין לאיבודדף י׳״אין מפרישין מתחלה לאיבוד״ — אי אפשר להפריש כסף להקדש כשידוע מראש שילך לאבדון. לכן אחרי כפרה, כשכבר אי אפשר להוסיפו לחטאת, הוא נופל לנדבה (רש״י).אין מפרישין כסף מלכתחילה כך שילך לאיבוד, לכן נדבה
עזרים — אם… אז…
לאן הולכים דמי המעילה בדמי חטאת ואשם
אם עדיין לא קרבה חטאתו או אשמו
- מוסיף את הקרן והחומש ומביא בהם את קרבנו
אם קרבה חטאתו, ונודע לו על המעילה לפני הכפרה
- ילכו לים המלח — כרבי שמעון, חטאת שכיפרו בעליה מתה
אם קרבה חטאתו, ונודע לו רק אחרי הכפרה (רבא)
- יפלו לנדבה — אין מפרישין מתחילה לאיבוד
אם כבר קרב אשמו
- יפלו לנדבה
חשבו לפני שממשיכים
הברייתא מחלקת בין נהנה מדמי חטאת לפני כפרה לבין אחריה — מה דינו בכל אחד מהם?
לפני שקרבה חטאתו — מוסיף קרן וחומש ומביא חטאתו. משקרבה חטאתו — ילכו לים המלח. וכבר קרב אשמו — יפלו לנדבה.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.