מעילה ח׳
בשר שיצא ונזרק דמו יוצא מדין מעילה אך אסור באכילה; חטאת העוף נפסלת בטבול יום אך אינה מטמאת, כחכמים; והאם מיצוי הדם מעכב את כפרת חטאת העוף.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף נפתח בסגירת הסוגיה מדף ז׳: הזריקה מוציאה בשר שיצא מדין מעילה, אך אינה מתירה אותו באכילה, ובכך מסתיים הפרק.
במשנה החדשה על חטאת העוף הגמרא מדייקת שהיא נפסלת בטבול יום ולא נטמאת, ומחפשת כשיטת מי זו; מתברר שזו שיטת חכמים, ורבא מראה שאפשר ליישב גם את אבא שאול ורבי מאיר.
אחר כך חוזרת הגמרא לסיפא של המשנה: אם אחרי ההזאה אין מעילה, למה יש איסור, ורבי חנינא מעמיד זאת בבשר שיצא, כרבי עקיבא.
הדף נחתם במחלוקת רב הונא ורב אדא בר אהבה אם מיצוי הדם מעכב, עם בירור הפסוק ׳והנשאר בדם ימצה׳;
קושיית רב אחא בריה דרבא לרב אשי מן המנחה, קושיית אבוה דשמואל והסתירה בדבי רבי ישמעאל מתיישבות בראש דף ט׳.
עמוד א · המשך מדף ז׳
סיום ׳אין מועלין בבשר׳ והדרן על הפרק
→ תחילת הסוגיה בדף ז׳בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: נשאר לברר איך אין מעילה בבשר שנזרק דמו ובכל זאת יש בו איסור. התשובה: הזריקה מוציאה מדין מעילה אך אינה מתירה באכילה. אחר כך הפרק מסתיים בהדרן.
- רקעבסוף דף ז׳ דנה הגמרא בלשון המשנה שאין מועלין בבשר, וקבעה שמדובר בבשר שיצא מחוץ למחיצתו, כדעת רבי עקיבא: זריקת הדם מוציאה אותו מדין מעילה. נשארה השאלה אם בכל זאת נשאר בו איסור.רקע: זריקה מוציאה בשר שיצא מדין מעילה, ונשאלת שארית האיסור
- סיום הסוגיה״אבל לאכילה הוא דלא מרצה״ — הזריקה אינה מתירה את הבשר היוצא באכילה. לכן אין סתירה: מעילה אין, אך איסור אכילה יש, משום שהבשר יצא (רש״י).מסקנה: הזריקה אינה מתירה באכילה, לכן יש איסור אף שאין מעילה
- הדרן״הדרן עלך קדשי קדשים״ — נוסח סיום הפרק, שבו הלומדים מבטאים שיחזרו אליו. מכאן מתחיל פרק חדש, בדיני חטאת העוף.סיום הפרק בהדרן; מכאן פרק חדש על חטאת העוף
עמוד א–ב
חטאת העוף: טבול יום פוסל או גם מטמא?
🔑 מפתח לסוגיה
טבול יום הוא אדם טמא שכבר טבל במקווה אך עדיין לא שקעה השמש וטהרתו לא הושלמה; מחוסר כפורים הוא זב או מצורע שטבל ועדיין לא הביא את קרבן כפרתו. הסוגיה שואלת אם נגיעתם בקדש רק פוסלת אותו מהקרבה, או גם עושה אותו טמא כך שיטמא דברים אחרים.
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: המשנה אומרת שחטאת העוף נפסלת בטבול יום; הגמרא מדייקת שהיא אינה מטמאה ושואלת כשיטת מי, וברייתא מראה שזו שיטת חכמים.
רבא דוחה שהמשנה חייבת להיות נגד אבא שאול ורבי מאיר, ומיישב אותה גם כמותם.
- משנהמעילההמשנה פותחת בדין מעילה: מי שנהנה מחטאת העוף (קרבן עוף שמקריבים במליקה) מרגע שהוקדשה בדיבור כבר מועל בהקדש, אפילו בעודה חיה, למשל מי שמכרה והוציאה אותה לחולין (רש״י).המשנה: מועלין בחטאת העוף כבר משעת ההקדשה בדיבור
- משנההכשרמשהכהן מלק את העוף (שבר את צווארו) ״הוכשרה להפסל״: נוספה בו קדושה, ולכן היא נפסלת בשלושה דברים. נגיעת טבול יום או מחוסר כפורים פוסלת אותה, כי הם עדיין אינם טהורים לקדשים. ובלינה: אם דמה לא הוזה על המזבח עד שקיעת החמה, או אם בשרה לא נאכל ביום ולילה שאחרי המליקה.המשנה: אחרי מליקה נפסלת בטבול יום, מחוסר כפורים ולינה
- משנההזאהאחרי שהכהן ״הוזה דמה״ על קיר המזבח, האוכל ממנה חייב משום פיגול (אם חשב בשעת המליקה לאכול אחרי זמנה), נותר (אם נאכלה אחרי זמנה) וטמא (אם אכל אותה בטומאה); הזאה בעוף היא כזריקה בבהמה וקובעת בכל אלה. ואין בה מעילה, כי ההזאה התירה אותה לכהנים (רש״י).המשנה: אחרי הזאה חייבים על פיגול, נותר וטמא, ואין מעילה
- דיוקרקע: המשנה אמרה ״נמלקה – הוכשרה להפסל בטבול יום…״, ולא אמרה ׳ליטמא׳. מכאן הדיוק: נגיעתו פוסלת, ואינה עושה את החטאת טמאה שמטמאה אחרים.הגמרא מדייקת מלשון המשנה: ״ליפסל אין״ — החטאת נפסלת בנגיעת טבול יום; ״לטמויי לא״ — היא אינה נעשית טמאה ומטמאה דבר אחר בנגיעה (רש״י).דיוק: החטאת נפסלת בטבול יום אך אינה מטמאה אחרים
- מתניתין מני?מכאן שואלת הגמרא כשיטת מי נשנתה המשנה: ״מתניתין מני״? משנה שפוסלת בטבול יום ואינה מטמאה — צריך לברר מי מתנאים סובר כך.שאלה: כשיטת איזה תנא המשנה פוסלת ואינה מטמאה?
- רבנן היאהתשובה: רבנן היא, כלומר חכמים. ההוכחה מברייתא שבה נחלקו על טבול יום; היא נפתחת בדעת אבא שאול: אבא שאול אומר טבול יום. לפי רש״י, חכמים סוברים שטבול יום פוסל אוכלי קדש כשם שהוא פוסל אוכלי תרומה, ואינו מטמא אחרים.המשנה כחכמים, כפי שמראה ברייתא שבה נחלקו על טבול יום
- אבא שאולאבא שאול: טבול יום הוא ״תחלה לקדש״, כלומר בנגיעה בקדש הוא נחשב כראשון לטומאה — מטמא את הקדש שנגע בו, והקדש נעשה שני לטומאה (רש״י: והשני עושה שלישי ורביעי בקדש).אבא שאול: טבול יום כראשון לטומאה לקדש, מטמאו
- רבי מאיררבי מאיר: ״מטמא את הקדש, ופוסל את התרומה״. לשיטתו טבול יום נחשב שני לטומאה, ולכן כשנוגע בקדש הוא עושה אותו שלישי; בתרומה הוא אינו מטמא אלא רק פוסל אותה מאכילה.רבי מאיר: טבול יום שני לטומאה, מטמא קדש ופוסל תרומה
- חכמיםחכמים: טבול יום ״פוסל משקה תרומה ואוכלי תרומה״, וכך הוא פוסל משקה קדש ואוכלי קדש — בלי להטמא. לדעתם אין טבול יום נחשב אפילו שני לטומאה. מכאן שהמשנה, שאומרת שחטאת העוף נפסלת ולא נטמאת, אינה כאבא שאול ורבי מאיר אלא כחכמים.חכמים: טבול יום רק פוסל קדש ותרומה, ולכן המשנה כמותם
- רבא: דחייהרבא דוחה את ההכרח שהמשנה נגד אבא שאול: ״מעלה עשו בקדשים״. מן התורה טבול יום רק פוסל, גם לאבא שאול; אבל חכמים החמירו בקדשים והחשיבו את נגיעתו כנגיעת ראשון לטומאה.רבא: מן התורה טבול יום רק פוסל; ההחמרה תקנת חכמים בקדשים
- רבא: רבי מאירגם לרבי מאיר חכמים החשיבו את נגיעת טבול יום בקדש ״כאוכל שני״, כמאכל טמא בדרגת שני. לכן שיטתו שהוא מטמא את הקדש (עושה אותו שלישי) היא מדרבנן, ומן התורה הוא רק פוסל (רש״י).רבא: לרבי מאיר ההטמאה מדרבנן, כמאכל שני לטומאה
- רבא: חכמיםחכמים מדברים על דין תורה: ״כיון דטבל קלש טומאה״ — מאחר שכבר טבל, טומאתו נחלשה. לפסול את הקדש בנגיעתו היא עדיין מספיקה (״פסול משוי״), אך לטמא אותו (״טמא לא משוי״) אין בה כוח.חכמים: אחרי טבילה הטומאה נחלשה, די לפסול ולא לטמא
- מסקנהלפי רבא המשנה מתיישבת עם כל השיטות: מן התורה כולם מודים שטבול יום רק פוסל, והמשנה עוסקת בדין תורה; הטמאה שאבא שאול ורבי מאיר מזכירים היא מעלה שהוסיפו חכמים (רש״י).מסקנה: המשנה מתאימה גם לאבא שאול ורבי מאיר, בדין תורה
עזרים — טבלת שיטות
טבול יום והקדש לפי השיטות
| אבא שאול | רבי מאיר | חכמים | |
|---|---|---|---|
| נגיעה בקדש | תחלה לקדש, מטמא | מטמא, עושה שלישי | רק פוסל |
| נגיעה בתרומה | לא נאמר | פוסל | פוסל |
| מדין תורה (רבא) | רק פוסל | רק פוסל | רק פוסל |
חשבו לפני שממשיכים
מה ההבדל בין חטאת העוף שהוכשרה ליפסל לבין חטאת שהוכשרה לטמויי, ומה מזה אומרת המשנה?
הגמרא דייקה: ליפסל אין, אבל לטמויי לא. החטאת נפסלת בנגיעת טבול יום, אך אינה נעשית טמאה ומטמאה דבר אחר בנגיעתה.
עמוד ב · גמרא
אין מעילה אך יש איסור: מדוע?
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: מלשון המשנה משמע שיש איסור אף שאין מעילה, וזה תמוה כי אחרי ההזאה הבשר ממון הכהנים. רבי חנינא מעמיד זאת בבשר שיצא, כרבי עקיבא.
- דיוקרקע: הסיפא של המשנה: ״הוזה דמה – חייבין עליו משום פיגול, נותר, וטמא, ואין בה מעילה״. מכך שנאמר רק ׳אין בה מעילה׳ הגמרא מסיקה שאיסור עדיין יש.הגמרא מדייקת מסיפא של המשנה: ״מעילה הוא דליכא״ — אחרי ההזאה אין בה דין מעילה; אבל ״איסורא איכא״ — עדיין יש בה איסור, כלומר איסור אכילה (רש״י).דיוק: אחרי הזאה אין מעילה, אך נשאר איסור
- ואמאי?״ואמאי? הא ממונא דכהנים הוא״. לאחר ההזאה הבשר הותר לכהנים לאכילה והוא ממונם, אז מה מקור האיסור שנשאר?קושיה: אחרי הזאה הבשר ממון כהנים, מניין איסור?
- רבי חנינארבי חנינא: המשנה עוסקת ליוצאין — בבשר שיצא מחוץ למחיצתו, שם יש איסור אכילה (רש״י). לכן אין בה מעילה ובכל זאת יש בה איסור.רבי חנינא: מדובר בבשר שיצא, ושם האיסור נשאר
- רבי עקיבאזו שיטת רבי עקיבא, שאמר: ״זריקה מועלת ליוצא״ — זריקת הדם מועילה לבשר שיצא ומוציאה אותו מדין מעילה. אך ״לאו בת אכילה היא״: הזריקה אינה מתירה אותו באכילה, ולכן נשאר בו איסור (רש״י).רבי עקיבא: זריקה מוציאה מדין מעילה אך אינה מתירה אכילה
עמוד ב · גמרא · עד דף ט׳ ע״א
מיצוי חטאת העוף: האם מעכב?
🔑 מפתח לסוגיה
במשנה נאמר ׳הוזה דמה חייבין עליה׳. בחטאת העוף, אחרי המליקה וההזאה, לוחצים את העוף על קיר המזבח והדם הנשאר מתמצה ויורד ליסוד המזבח — זהו המיצוי. השאלה היא אם בלי המיצוי עדיין חלה הכפרה, או שההזאה לבדה אינה מספיקה.
בקצרה — על מה הסוגיה
בקצרה: רב הונא ורב אדא בר אהבה נחלקים בשם רב: האם המיצוי מעכב, לפי נוסח המשנה של רב.
הפסוק שנראה כמוכיח שמעכב מתפרש כ׳אם נשאר׳, והקושיה מ׳והנותרת׳ במנחה נדחית כי שם הלשון כפולה.
בדף ט׳ אבוה דשמואל מקשה ומתרץ ׳לצדדין קתני׳, והסתירה בדבי רבי ישמעאל מתיישבת: שני תנאים בשיטתו.
- רב הונארב הונא בשם רב: ״מיצוי חטאת העוף אינו מעכב״. המיצוי הוא מצוה אחרי ההזאה, אך אם לא נעשה — הכפרה חלה, החטאת יוצאת מדין מעילה וחייבים עליה משום נותר וטמא (רש״י).רב הונא בשם רב: מיצוי חטאת העוף אינו מעכב כפרה
- ראיה מנוסח המשנהראיה לדבריו מנוסח המשנה: ״דתני רב הוזה דמה״. רב שנה במשנה ׳הוזה דמה׳ ולא ׳מיצה דמה׳, וממילא ההזאה היא העיקר והמיצוי אינו מעכב (רש״י).רב שנה במשנה ׳הוזה דמה׳, כלומר ההזאה לבדה מספיקה
- רב אדא בר אהבהרב אדא בר אהבה בשם רב: ״מיצוי חטאת העוף מעכב״. בלי מיצוי הבעלים לא יצאו ידי חובתם, לא נתכפר, והחטאת לא נקבעה בפיגול, נותר וטמא (רש״י).רב אדא בר אהבה בשם רב: מיצוי חטאת העוף מעכב כפרה
- נוסח אחר של רבגם הוא מביא ראיה מנוסח המשנה: ״ותני רב מיצה דמה״. לפי נוסחו, רק כשנעשה גם המיצוי חייבין על החטאת, כי גם הוא עיקר המצוה (רש״י).רב שנה במשנה ׳מיצה דמה׳, כלומר המיצוי עיקר
- תא שמעראיה מהפסוק: ״והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת היא״ (ויקרא ה, ט). הפסוק קורא לדם הנשאר, שממצים אותו, ׳חטאת׳, ונבדק למי מהם הוא מסייע.תא שמע: הפסוק קורא לדם הנמצה חטאת, למי מסייע?
- בשלמא״בשלמא לרב אדא בר אהבה״ — מובן: הדם שנשאר אחרי ההזאה, כלומר המיצוי, נקרא חטאת, ומכאן שהמיצוי חלק מעיקר הקרבן ומעכב (רש״י).לרב אדא הפסוק מובן: הדם הנמצה נקרא חטאת
- אלא לרב הונא״אלא לרב הונא, מאי והנשאר״? אם המיצוי אינו מעכב, למה כתבה התורה את הנשאר ונתנה לו שם של חטאת?קושיה לרב הונא: אם אינו מעכב, למה נכתב והנשאר?
- דבי רבי ישמעאלכך שנו בבית מדרשו של רבי ישמעאל: ״שאם נשאר״. אם נשאר דם בעוף אחרי ההזאה — מצוה לממצות אותו; אבל אין חובה להשאיר מלכתחילה, ואם לא נשאר ולא נמצה — אין זה מעכב.והנשאר פירושו אם נשאר: ממצים, ואין חובה להשאיר
- ומאי חטאת היא?״ומאי חטאת היא״? אם והנשאר עניינו רשות, נראה שסוף הפסוק קובע שהדם הנשאר הוא עיקר החטאת. מה פירוש שם זה לשיטתך?קושיה: מה פירוש חטאת היא, אם המיצוי אינו עיקר?
- ארישאארישא: חטאת היא חוזר לראש הפסוק, להזאה באצבע, ללמד שההזאה מעכבת ולא המיצוי (רש״י). הקרבן מכפר רק אחרי שנעשו המליקה וההזאה.חטאת היא קאי על ההזאה שבתחילת הפסוק, ולא על המיצוי
- רב אחא בריה דרבארב אחא בריה דרבא מקשה לרב אשי: ״אלא מעתה, גבי מנחה דכתיב והנותרת״ (ויקרא ב, ג) — אם והנשאר פירושו ׳אם נשאר׳, נפרש כך גם שם: רק אם נשארו שיריים מהמנחה הם לכהנים, ואין חובה להשאירם מלכתחילה.קושיה: אם והנשאר אם נשאר, גם והנותרת במנחה כך?
- וכי תימא הכי נמי״וכי תימא הכי נמי״ — ואם תאמר שאכן גם במנחה השיריים אינם מעכבים? כאן נגמר העמוד, והגמרא ממשיכה בדף הבא בברייתא שסותרת זאת.ואם תאמר שהשיריים אינם מעכבים, ברייתא סותרת זאת
- והתניאדף ט׳״והתניא: מסלתה ומשמנה על כל לבנתה״ (ויקרא ב, ב) — הכתוב אמר ׳מסלתה ומשמנה׳ ולא ׳מסולת ומשמן׳, ללמד שמקטירים את הקומץ רק כשהמנחה שלמה: ״פרט שחסרה סלתה וחסרה שמנה וחסרה לבונתה״. מכאן שבמנחה חסרון מעכב, ואי אפשר לפרש ׳והנותרת׳ כ׳אם נותרה׳.קושיה: ׳מסלתה ומשמנה׳ מלמד שבמנחה החסרון מעכב
- אמרידף ט׳״התם כתיב והנותרת, קרא יתירא כתיב״ — במנחה כתבה התורה ׳והנותרת׳ פעמיים, והלשון הכפולה באה לעכב: השיריים חייבים להישאר (רש״י). בחטאת העוף נאמר ׳והנשאר׳ פעם אחת בלבד, ולכן פירושו ׳אם נשאר׳, והמיצוי אינו מעכב.תשובה: במנחה ׳והנותרת׳ נכפל לעכב; בעוף רק ׳אם נשאר׳
- אבוה דשמואלדף ט׳אבוה דשמואל מקשה לרב הונא ממה ששנינו: חטאת העוף ועולת העוף ״שמלקן ומיצה דמן״ במחשבת חוץ למקומן — פסול ואין בו כרת; חוץ לזמנן — פיגול וחייבין עליו כרת. ״קתני מיהת מיצה דמן״: אם מחשבה בשעת המיצוי מפגלת גם בחטאת העוף, המיצוי הוא עבודה עיקרית ומעכב (רש״י).קושיה לרב הונא: מחשבה בשעת מיצוי מפגלת, אז המיצוי מעכב
- לצדדין קתנידף ט׳״הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לצדדין קתני״ — אבוה דשמואל עצמו מיישב: ׳שמלקן׳ נאמר על שתיהן, אבל ׳מיצה דמן׳ נאמר רק על עולת העוף, שאין בה הזאה והמיצוי הוא עבודת הדם שלה. בחטאת העוף, שיש בה הזאה, המיצוי אינו מפגל, כי אינו מעכב (רש״י).תירוץ: ׳מיצה דמן׳ נאמר רק על עולת העוף
- גופאדף ט׳הגמרא חוזרת לגוף הדברים שהובאו לעיל: ״תנא דבי רבי ישמעאל: שאם נשאר בדם״ — רק אם נשאר דם ממצים אותו, ומכאן שהשיריים, כלומר המיצוי, אינם מעכבים (רש״י).גופא: לדבי רבי ישמעאל, המיצוי אינו מעכב — ׳אם נשאר׳
- והא תנאדף ט׳״והא תנא דבי רבי ישמעאל התם: שיריים מעכבין״ — בזבחים נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם השיריים מעכבים, ורב פפא אמר: ״מיצוי חטאת העוף איכא בינייהו״ — שאר שיריים לכולי עלמא אינם מעכבים, ולרבי ישמעאל דווקא מיצוי חטאת העוף מעכב. זו סתירה לדבי רבי ישמעאל שכאן (רש״י).קושיה: במקום אחר דבי רבי ישמעאל אומרים שהמיצוי מעכב
- תרי תנאידף ט׳״תרי תנאי, ואליבא דרבי ישמעאל״ — שני תנאים נחלקו בשיטת רבי ישמעאל: האחד (בזבחים) סובר שהמיצוי מעכב, והתנא שכאן, שדרש ׳שאם נשאר׳, סובר שאינו מעכב (רש״י). בכך מסתיימת הסוגיה.תשובה: שני תנאים נחלקו בשיטת רבי ישמעאל
עזרים — טבלת שיטות
שתי הגרסאות של רב
| רב הונא | רב אדא | |
|---|---|---|
| נוסח המשנה אצל רב | הוזה דמה | מיצה דמה |
| המיצוי | אינו מעכב | מעכב |
| והנשאר בפסוק | אם נשאר, ללא חובה | הדם הנמצה נקרא חטאת |
הסוגיה ממשיכה בדף ט׳
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.