מעילה ז׳
האם זריקת הדם מועילה לבשר שיצא מחוץ לעזרה, ואיך מעשה הדמים משנה מעילה, פיגול ונותר בקדשי קדשים ובקדשים קלים
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את הדיון בשיטת רבי עקיבא שזריקה מועלת ליוצא: הברייתא על האבוד והשרוף מתוקנת על ידי רבא, ורב פפא מגביל את הדין לבשר ולא לדם שיצא.
אחר כך נידונה ראיית רבי עקיבא מחטאת שנמצאה, בין רבי אלעזר, ריש לקיש ורבי יוחנן.
משנה חדשה מגדירה כיצד זריקת הדם משנה מעילה וחיובים בקדשי קדשים ובקדשים קלים, והגמרא מבררת אם ׳אין מועלין׳ משאיר איסור אכילה, ורבי חנינא מעמיד את המשנה ביוצאין.
עמוד א · המשך מדף ו׳
מחשבין על האבוד ועל השרוף
→ תחילת הסוגיה בדף ו׳🔑 מפתח לסוגיה
במשנה בדף ו ע״ב נחלקו מה דין בשר קרבן או אימוריו שיצאו מחוץ לעזרה לפני זריקת הדם. רבי עקיבא סבור שהזריקה שנעשית אחר כך עדיין מועלת: היא פוטרת אותם מדין מעילה אף שהם פסולים, ולכן מחשבת פיגול בשעתה חלה.
בקצרה — על מה הסוגיה
רב אסי מביא מחבריו בבבל ברייתא — ״מחשבין על האבוד ועל השרוף״ — כראיה שזריקה מועילה גם לבשר שיצא כולו, נגד רבי יוחנן.
הגמרא מראה שרב אסי עצמו קיבל מרבי זירא שעל דבר שהולך לאיבוד אין מחשבה חלה, ורבא מתקן את לשון הברייתא.
- רקעהמשך מדף ו׳בדף הקודם הגביל רבי יוחנן את שיטת רבי עקיבא (זריקה מועלת ליוצא) למקרה שיצא רק מקצת הבשר, ולא כשיצא כולו. רב אסי השיב לו: ״כבר לימדוני חבירי שבגולה״ — וכאן נמשך המשפט: מה שלימדוהו חכמי בבל הוא ברייתא, ורב אסי מביא אותה כקושיה על הגבלתו של רבי יוחנן.רבי יוחנן: שיטת רבי עקיבא נאמרה רק כשיצא מקצת הבשר
- ברייתאהברייתא שונה ״מחשבין על האבוד ועל השרוף״: כהן שחישב בשעת זריקת הדם להקטיר את האימורים מחוץ לזמנם — הקרבן נעשה פיגול גם אם האימורים כבר אבדו או נשרפו (רש״י: ואם נמצאו אוכליו — חייבים כרת).ברייתא: מחשבת פיגול חלה גם על אימורים שאבדו או נשרפו
- רב אסי מקשהרב אסי מסיק מן הברייתא: ״והא אבוד ושרוף לא איתינון בעולם״ — האבוד והשרוף כבר אינם בעולם, ובכל זאת המחשבה בזריקה חלה עליהם. אם כך, גם כשיצא כל הבשר והוא כמי שאינו, הזריקה צריכה להועיל ולהוציא אותו מידי מעילה — וזה נגד הגבלתו של רבי יוחנן.קושיה: אם מחשבה חלה על אבוד, גם זריקה תועיל ליוצא כולו
- ומי אמר רב אסי הכי?הגמרא תמהה: ״ומי אמר רב אסי הכי״ — האם רב אסי באמת סבור שהזריקה מועילה גם כשיצא הכל? ״הא בעא מיניה רב אסי״ מרבי יוחנן: אם חישב הכהן לשפוך את שיירי הדם (״נשפכין״, הנשפכים ליסוד המזבח ולא על המזבח) למחר — האם מחשבה כזו מפגלת, כמו מחשבה לזרוק מן הדם למחר? והתשובה שקיבל, שתובא מיד, מלמדת שדבר שהולך לאיבוד אין המחשבה חלה עליו.קושיה: רב אסי עצמו שאל על מחשבה בדם שהולך לאיבוד
- רבי זירא: אללרבי זירא עונה לרב אסי מדין ידוע: ״כבר שנית לנו אלל״ — שאריות הבשר הדבוקות בעור מצטרפות אמנם לשיעור טומאת אוכלין, אבל אינן מטמאות טומאת נבילה, כי ״לית ביה מששא״ — אין בהן ממשות של בשר (רש״י). כלומר: דבר שאין לו חשיבות של ממש אינו נחשב לענין הדין שבו מדובר.רבי זירא: דבר שאין בו ממשות אינו נחשב, כמו אלל
- מסקנה: דבר שהולך לאיבוד״הני נשפכין נמי״ הולכים לאיבוד, ולכן ״בהו מחשבה לא מהניא״ — המחשבה אינה מפגלת אותם. לפי זה רב אסי סבור כרבי יוחנן: בשר שיצא כולו ועומד לשריפה הוא כמי שאינו, ואין הזריקה פוטרת אותו ממעילה.מסקנה: דבר שהולך לאיבוד כמי שאינו, ואין זריקה מועילה
- קשיאאך הברייתא ״דקתני על האבוד ועל השרוף״ עדיין קשה: משמע ממנה שהמחשבה חלה אפילו על דבר שאינו בעולם כלל, וזה נגד ההסבר שנאמר.קושיה: הברייתא מלמדת שמחשבה חלה גם על מה שאינו בעולם
- רבא מתקןרבא מתקן את לשון הברייתא: ״אימא: על העומד לאיבוד״ ו״על העומד לישרף״ — מדובר בדבר שבשעת הזריקה עדיין היה לפנינו ורק אחר כך אבד או נשרף (רש״י: סופו מוכיח על תחילתו). אבל בשר שיצא כולו לפני הזריקה כבר אינו נחשב לפנינו.רבא: הברייתא עוסקת בדבר שעמד לפנינו בשעת הזריקה
חשבו לפני שממשיכים
מה ההבדל בין ״אבוד ושרוף״ לבין ״עומד לאיבוד ולישרף״ לענין הזריקה?
לפי רבא, ״עומד לאיבוד״ היה עדיין לפנינו בשעת הזריקה ורק אחר כך אבד או נשרף, ולכן המחשבה חלה עליו; בשר שיצא כולו לפני הזריקה כבר אינו נחשב לפנינו.
עמוד א · גמרא
רב פפא: יצא דם — אין זריקה מועלת
בקצרה — על מה הסוגיה
רב פפא מסייג את שיטת רבי עקיבא: הזריקה מועילה רק כשיצא הבשר, לא כשיצא הדם. ברייתא מסייעת לו.
- רב פפא: דם שיצארב פפא מוסיף הגבלה לשיטת רבי עקיבא: ״זריקה מועלת ליוצא״ נאמר רק כשיצא ״בשר״ ונזרק עליו הדם. אבל אם הדם עצמו יצא — אף שהוחזר ונזרק, ״אין זריקה מועלת״ לפטור את הבשר מן המעילה (רש״י).רב פפא: זריקה מועלת רק כשיצא הבשר, לא כשיצא הדם
- תניא נמי הכיברייתא מסייעת: ״שחט בשתיקה ויצא דם״ — נשחט בלי מחשבת פסול, והדם יצא מהעזרה, חזר ונזרק — ״לא עשה ולא כלום״. בבשר קדשי קדשים עדיין מועלין, כי הזריקה לא התירה אותו לכהנים; ובאימורי קדשים קלים אין מועלין, כמו קודם הזריקה.ברייתא: דם שיצא וחזר ונזרק — הזריקה לא עשתה כלום
עמוד א–ב
זריקה מועלת ליוצא: חטאת שנמצאה
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי עקיבא לומד מחטאת שנמצאה אחרי שהופרשה אחרת תחתיה שגם בשר פסול נפטר ממעילה בזריקה.
רבי אלעזר מצמצם לשחיטה בבת אחת, ריש לקיש טוען שאין הבדל, ורבי יוחנן מוכיח מאימורי האשם ומשתיק אותו.
- משנה: רבי עקיבארבי עקיבא מביא ראיה לשיטתו: ״הא זה, למה דומה״ — בשר שיצא ונזרק עליו הדם דומה לחטאת שאבדה, שהפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאה הראשונה. נזרק דם של אחת מהן — הוא פוטר מדין מעילה את בשר חברתה, אף שהיא נפסלה. כלומר, הפסול של הבשר אינו מונע את הפטור.רבי עקיבא: בשר שיצא כחטאת שנמצאה — דם אחת פוטר את חברתה
- רבי אלעזר: בבת אחתרבי אלעזר מצמצם: ״כי אמר רבי עקיבא, בבת אחת״ — כשנשחטו שתיהן יחד (למשל בידי שני כהנים). ״בזה אחר זה״ לא אמר: משנשחטה הראשונה נפסלה השנייה כמותר חטאת, ולא היתה לה שעת היתר אכילה לכהנים, ולכן לא פקע ממנה דין מעילה.רבי אלעזר: זריקת אחת פוטרת את חברתה רק בשחיטה בבת אחת
- קושיית חכמי הגלילברייתא: רבי שמעון סיפר שבכפר פאני שאל אותו זקן אם רבי עקיבא באמת אומר ״זריקה מועלת ליוצא״, והוא ענה שכן. כשהציג זאת לחבריו בגליל הקשו: ״הלא פסול הוא״ — איך יכולה זריקה לרצות על דבר פסול?קושיה: איך הזריקה מרצה על בשר פסול שיצא?
- רבי עקיבא: חטאת שנמצאהרבי עקיבא עונה לרבי שמעון: ״המפריש חטאתו ואבדה״ והפריש אחרת ונמצאה הראשונה — ״מועלין בשתיהן״, אף שהאחת תיפסל כשתוקרב חברתה; וכן כששחטן ודמן ״מונח בכוסות״. כלומר, גם הקרבן שעתיד להיפסל הוא עדיין קדשי ה׳ עד שנזרק הדם.רבי עקיבא: שתי החטאות עדיין קדשי ה׳ עד הזריקה
- המשך תשובתוומשנזרק דם אחת מהן — ״אי אתה מודה״ שכשם שדמה פוטר את בשרה, כך הוא פוטר את בשר חברתה, שנפסלה (רש״י: במותר חטאת)?רבי עקיבא: דם אחת פוטר גם את בשר חברתה הפסולה
- קל וחומראם הדם הציל את בשר חברתה ״אף על פי שהוא פסול״, ״דין הוא שיציל את בשרה״ — בשר הקרבן עצמו, אף שנפסל ביציאתו. מכאן שהזריקה מועלת ליוצא.מסקנת רבי עקיבא: קל וחומר — הדם יציל גם את בשרו שלו
- ריש לקיש: תשובה גנובהריש לקיש משום רב אושעיא: ״תשובה גנובה״ — תשובה לא שלמה — השיב רבי עקיבא. מלשון ״שחטן״ משמע שפוטרת רק ״בבת אחת — אין, בזה אחר זה — לא״ (רש״י, כדברי רבי אלעזר). אבל לפי הסברה של רבי עקיבא עצמו אין מקום לחלק:ריש לקיש: תשובה גנובה — מחלקת בין בבת אחת לזה אחר זה
- הנימוק לקושיה״דכיון דפסול הוא, מה לי בבת אחת, מה לי בזה אחר זה״ — לשיטת רבי עקיבא הפסול של השנייה אינו מונע את הפטור. אם כן אין הבדל בין שחיטה בבת אחת לשחיטה בזה אחר זה: בשני המקרים דם האחת היה צריך לפטור את בשר חברתה.ריש לקיש: אם הפסול אינו מעכב, מה לי בבת אחת?
- רבי יוחנן: ואתה?רבי יוחנן מטיח בריש לקיש: ״ואתה, אי אתה אומר כן״ — גם אתה רואה את שתי הבהמות כגוף אחד אף כששחטן זו אחר זו (רש״י), ובדין מסוים תודה שאינן כך:רבי יוחנן: גם אתה סבור שהן גוף אחד, ויש דין שסותר זאת
- אשמות לאחריותמי ש״הפריש שתי אשמות לאחריות״ (שאם אחד יאבד יקריב את השני), שחט את שתיהן, והעלה את אימורי אחד מהן למזבח לפני זריקת דמו — ״אי אתה מודה שאם עלו ירדו״? האימורים שעלו ירדו, כי זריקת דם האשם האחר אינה מועילה להם (רש״י: הם מגוף אחר).רבי יוחנן: אימורי אשם שעלו לפני זריקת דמם — ירדו
- ראיה מעולאאילו היו שני האשמות ״חד גופא״ כדבריך, למה ירדו האימורים? הרי ״האמר עולא״: אימורי קדשים קלים שהעלם לפני זריקת דם של אותו קרבן ״לא ירדו, נעשה לחמו של מזבח״ (רש״י: כי הדם שנזרק אחר כך הוא של אותו גוף). כאן הם יורדים — סימן ששתי בהמות אינן גוף אחד. ומכאן (רש״י) שטעמו של רבי עקיבא אינו ״גוף אחד״, אלא שכאשר נשחטו בבת אחת יכול לזרוק מאיזו שירצה, ולכן זריקת האחת פוטרת את חברתה; בזה אחר זה השנייה כבר נפסלה משעת השחיטה. ההבחנה מוצדקת, ואין זו תשובה גנובה.אינן גוף אחד, ולכן ההבחנה של רבי עקיבא מוצדקת
- קצצתינון לרגלוהי דינוקאריש לקיש שתק ולא השיב. אמר רבי יוחנן: ״קצצתינון לרגלוהי דינוקא״ — קיצצתי את רגלי הילד (כינוי לריש לקיש), כלומר הכרעתי אותו בתשובה שהפילה את יסוד טענתו. רש״י מוסיף: לענין מעילה דם אחת פוטר את חברתה, אבל להכשיר את האימורים על המזבח צריך זריקת דם של אותו קרבן עצמו.ריש לקיש שתק — רבי יוחנן הפיל את טענתו
חשבו לפני שממשיכים
בתשובת רבי עקיבא מודגש שדם החטאות עדיין ״מונח בכוסות״. מדוע זה חשוב לטענתו?
כל זמן שלא נזרק הדם, בשר קדשי קדשים עדיין בגדר מעילה, ולכן גם הקרבן שעתיד להיפסל עדיין קדשי ה׳ (רש״י).
עמוד ב · משנה
משנה: מעשה דמים בקדשי קדשים ובקדשים קלים
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה מגדירה כיצד זריקת הדם משנה את דין המעילה והחיובים: בקדשי קדשים להקל ולהחמיר, ובקדשים קלים רק להחמיר.
- משנה: הכללהמשנה מציבה כלל על ״מעשה דמים״ (זריקת הדם): בקדשי קדשים יש בה צד להקל וצד להחמיר, ובקדשים קלים כולה להחמיר — לענין דין מעילה ולענין חיובי פיגול, נותר וטמא, כפי שהמשנה מפרטת.זריקת הדם: בקדשי קדשים מקילה ומחמירה, בקדשים קלים רק מחמירה
- קדשי קדשים: צד להקללפני הזריקה — מועלין באימורים ובבשר, כי עדיין אין היתר אכילה לכהנים והכל קדשי ה׳. אחרי הזריקה — מועלין באימורים (הם עדיין למזבח), אך אין מועלין בבשר, שהותר עתה לכהנים. זה הצד להקל: הבשר יצא מדין מעילה (רש״י).קדשי קדשים: אחרי זריקה הבשר יוצא מדין מעילה, האימורים לא
- קדשי קדשים: צד להחמיראחרי הזריקה חייבים על האימורים ועל הבשר משום פיגול (חשב לאכול מחוץ לזמנו — במזיד כרת), נותר (אכל אחרי זמנו) וטמא (אכל בטומאת הגוף); לפני הזריקה אין חיובים אלה (רש״י). זה הצד להחמיר, ולכן מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר.קדשי קדשים: אחרי זריקה חייבים פיגול, נותר וטמא — החמרה
- קדשים קלים: החמרהקדשים קלים לפני הזריקה — אין מועלין לא באימורים ולא בבשר. אחרי הזריקה — מועלין באימורים ואין מועלין בבשר. הזריקה מחילה כאן דין מעילה שלא היה קודם (רש״י), ולכן היא רק מחמירה.קדשים קלים: הזריקה מחילה מעילה באימורים — החמרה
- קדשים קלים: גם חיוביםגם בקדשים קלים חייבים אחרי הזריקה על האימורים ועל הבשר משום פיגול, נותר וטמא. נמצא שמעשה הדמים בקדשים קלים כולו להחמיר.קדשים קלים: אחרי זריקה חייבים פיגול, נותר וטמא — כולו להחמיר
עזרים — טבלת שיטות
מעילה וחיובים לפני ואחרי הזריקה
| קדשי קדשים | קדשים קלים | |
|---|---|---|
| לפני זריקה — אימורים | מועלין | אין מועלין |
| לפני זריקה — בשר | מועלין | אין מועלין |
| אחרי זריקה — אימורים | מועלין | מועלין |
| אחרי זריקה — בשר | אין מועלין | אין מועלין |
| פיגול נותר וטמא אחרי זריקה | חייבין | חייבין |
עמוד ב · גמרא
אין מועלין בבשר — האם יש איסור?
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא מדייקת מלשון ׳אין מועלין בבשר׳ שנשאר איסור אכילה, ומבררת שהמשנה עוסקת בבשר שיצא, כרבי עקיבא; הסוגיה נסגרת בראש דף ח׳.
- דיוק: איסורא איכא?רקע: במשנה, בקדשי קדשים: לפני הזריקה ״מועלין״ בבשר, ואחריה ״אין מועלין״ בבשר.מהלשון ״אין מועלין בבשר״ הגמרא מדייקת: ״מעילה הוא דליכא, הא איסורא איכא״ — מעילה אין, אבל איסור אכילה יש. וקשה: ״ואמאי, הא ממונא דכהן הוא״ — אחרי הזריקה הבשר ממון הכהן, אז מדוע שייאסר?קושיה: אם אין מעילה, למה נשאר איסור בבשר ממון הכהן?
- נסיב רישארקע: רישא: קדשי קדשים לפני הזריקה ״מועלין באימוריהן ובבשר״; סיפא (של אותו דין): לאחר הזריקה ״אין מועלין בבשר״.הגמרא דוחה את הדיוק: ״משום דנסיב רישא ״מועלין״״ — בראש המשנה שנה ׳מועלין׳, ולכן בסוף שנה בלשון הפוכה ״נסיב סיפא ״אין מועלין״״. זו רק צורת ניסוח, ואין ללמוד ממנה שיש איסור (רש״י).תשובה: ׳אין מועלין׳ נשנה רק כנגד ׳מועלין׳ שברישא
- אימא סיפאהגמרא פונה לסוף המשנה, שעוסק בקדשים קלים: לפני הזריקה ״אין מועלין בהן ובאימוריהן״ ואין חיוב פיגול, נותר וטמא; לאחר הזריקה מועלין באימורים ואין מועלין בבשר.סוף המשנה: בקדשים קלים אחרי זריקה אין מועלין בבשר
- אותו דיוק בסיפארקע: בסיפא נאמר ׳אין מועלין׳ גם לפני הזריקה (בבשר ובאימורים) וגם אחריה (בבשר), ולכן הלשון אינה הפוכה מראשה.שוב ״מעילה הוא דליכא, הא איסורא איכא״ — ואמאי? ״הא ממונא דבעלים הוא״: בקדשים קלים הבשר ממון הבעלים. וכאן אי אפשר לתרץ ׳נסיב רישא׳, כי גם בראש הסיפא וגם בסופה נאמר ׳אין מועלין׳ (רש״י).קושיה: בקדשים קלים הלשון זהה, ואי אפשר לתרץ ׳נסיב רישא׳
- רבי חנינא: ליוצאיןרבי חנינא מתרץ: ״ליוצאין״ — מדובר בבשר שיצא מחוץ לעזרה לפני הזריקה, ו״רבי עקיבא היא״ — המשנה כשיטת רבי עקיבא, שהזריקה שנעשתה אחר כך פוטרת אותו ממעילה. לכן אין מעילה, ובכל זאת הבשר אסור כי הוא יוצא.רבי חנינא: המשנה עוסקת ביוצאין, כרבי עקיבא
- המשך רבי חנינארבי חנינא מוסיף: ״כי אמר רבי עקיבא זריקה מועלת, ליוצא לשריפה״ — גם לפי רבי עקיבא היוצא הוא בסופו לשריפה; תועלת הזריקה היא שהוא אינו נשרף מיד כשאר הפסולים אלא ממתין עד שתעובר צורתו (רש״י).רבי חנינא: גם אחרי הזריקה היוצא סופו לשריפה
- מסקנהדף ח׳״אבל לאכילה הוא דלא מרצה״ — הזריקה מוציאה את הבשר היוצא מדין מעילה, אך אינה מתירה אותו באכילה. לכן אכן יש איסור, ואין סתירה בין היעדר מעילה לאיסור אכילה (רש״י).מסקנה: זריקה פוטרת ממעילה אך אינה מתירה באכילה
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.