מעילה ו׳

היתר זריקה או היתר אכילה: ברייתות רבי שמעון

1. רקעהמשנה בתחילת הפרק מביאה את כלל רבי יהושע: מ״שעת היתר לכהנים״ בשר קדשי קדשים יוצא מדין מעילה. השאלה שבה עוסקת הגמרא: האם זו ״שעת היתר זריקה״ — כשהדם כבר ראוי להיזרק, ואז הוא נחשב כזרוק גם אם עוד לא נזרק — או ״שעת היתר אכילה״, כלומר רק זריקה של ממש מתירה את הבשר לכהנים. בדף הקודם נדחתה ראיה מברייתא על פיגול, וכעת מובאות ראיות נוספות מברייתות של רבי שמעון.רקע: האם יציאה ממעילה היא היתר זריקה או היתר אכילה
2. תא שמעראיה ראשונה: ברייתא של רבי שמעון — ״יש נותר שמועלין בו״, ויש נותר שאין מועלין בו. נותר הוא בשר קרבן שעבר עליו הלילה לפני שנעשתה עבודתו, ונפסל. הברייתא אומרת שגם בשר נפסל כזה לפעמים עדיין יש בו מעילה ולפעמים לא.ראיה מברייתא על נותר: לפעמים מועלין ולפעמים לא
3. פירוט הברייתאכיצד — הדם לן: התקבל ביום ונזרק רק למחרת, והבשר נפסל בלינה. אם אכלו את הבשר ״לפני זריקה״ — מועלין; ״לאחר זריקה״ — אין מועלין. לפי רש״י, לרבי שמעון זריקת דם שלן מוציאה מידי מעילה כמו זריקה כשרה.לפני זריקה מועלין, אחרי זריקה אין מועלין
4. מה מוכח?״קתני מיהת מועלין בו״: גם כשהיתה שהות ביום לזרוק — הדם כבר בכוס ואם רצה היה זורק — עדיין מועלין לפני הזריקה בפועל. סימן שעצם היות הדם ראוי לזריקה אינו פוטר ממעילה.גם כשהדם ראוי לזריקה מועלין עד שזורקים
5. שמע מינה״שמע מינה היתר אכילה שנינו״ — ״שעת היתר״ שבמשנה היא הזריקה בפועל, המתירה את הבשר לאכילה, ולא עצם היות הדם ראוי לזריקה.מסקנת המקשן: במשנה היתר אכילה
6. לא, סמוך לשקיעה״לא, דקבליה סמוך לשקיעת החמה״ — הברייתא מדברת בדם שהתקבל סמוך לשקיעה, כשלא נותרה שהות לזרוק ביום. דם כזה עדיין אינו ראוי לזריקה, ולכן מועלין בבשר. אילו היתה שהות והדם עמד להיזרק — היה נחשב כזרוק ויוצא מידי מעילה (רש״י). לכן אין ראיה להיתר אכילה.דחיה: מדובר בדם שנתקבל סמוך לשקיעה, בלי שהות לזרוק
7. ואם היתה שהות?״אבל היה שהות, מאי״ — ואם היתה שהות לזרוק, האם באמת אין מועלין? לפי התירוץ התשובה היא כן, שהרי דם הראוי לזריקה נחשב כזרוק.שאלה: ואם היתה שהות, אכן אין מועלין?
8. מאי איריא?רקע: בברייתא שני מקרים: אכילה לפני זריקה — מועלין, ואכילה אחרי זריקה — אין מועלין.״מאי איריא דתני לפני זריקה״ — אם ההבדל האמיתי הוא בין דם שהיתה שהות לזרקו לדם שלא, היתה הברייתא צריכה לומר ״קודם שקיעה״ ו״לאחר שקיעה״. הלשון ״לפני זריקה״ מתאימה דווקא להיתר אכילה.קושיה: למה לא נאמר קודם ואחרי שקיעה?
9. הכי נמי קתני״הכי נמי קתני״ — כך בדיוק נשנה: ״לפני זריקה״ פירושו קודם שנראה הדם לזריקה (נתקבל אחרי שקיעה), ו״לאחר זריקה״ — אחרי שנראה לזריקה. ביטוי זה כולל את מקרה השקיעה, ולכן עדיין אפשר שהמשנה עוסקת בהיתר זריקה (רש״י).תשובה: לפני זריקה פירושו קודם שנראה לזריקה
10. תא שמע — פיגולראיה שנייה, ברייתא מקבילה של רבי שמעון: ״יש פיגול שמועלין בו״, ויש פיגול שאין מועלין בו. מדובר בקרבן קדשי קדשים שנפסל במחשבת פיגול. לפי רש״י, הכל מתיישב כמו בסוגיה הקודמת על נותר.ראיה שנייה: ברייתא על פיגול באותו לשון
11. פירוט הברייתאכיצד — אם אכלו את הבשר לפני זריקת הדם, מועלין; אחרי הזריקה אין מועלין, אף שהקרבן התפגל. לפי רש״י, לרבי שמעון זריקת פיגול מוציאה בקדשי קדשים מידי מעילה כזריקה כשרה, ובזה הוא חולק על רב גידל.פיגול: לפני זריקה מועלין, אחריה אין
12. אותה הוכחה״קתני מיהת לפני זריקה מועלין בו״ — גם כאן אפשר שהיתה שהות ביום, הדם בכוס ואם רצה היה זורק, ובכל זאת מועלין. ״ושמע מינה היתר אכילה שנינו״.הוכחה כמקודם: מועלין אף כשהיתה שהות
13. לא, לא הוה שהות״לא, דלא הוה שהות למיזרקיה״ — מדובר בדם שלא היתה שהות לזרוק ביום, ולכן מועלין. אילו היתה שהות, היה הבשר יוצא בכך מידי מעילה.דחיה: לא היתה שהות לזרוק
14. ואם הוה שהות?״אבל הוה שהות, מאי״ — האם באמת כשהיתה שהות יצא הבשר מידי מעילה? אם כך —שאלה: ואם היתה שהות, יצא ממעילה?
15. מאי איריא?״מאי איריא דתני לאחר זריקה״ — שוב הקושיה: היה לברייתא לומר ״קודם שקיעה״ ו״לאחר שקיעת החמה״, שזה ההבדל האמיתי.קושיה: אם כך, היה לשנות קודם שקיעה ולאחר שקיעה
16. הכי נמי קאמר״הכי נמי קאמר״ — כוונתה: קודם שיראה לזריקה ולאחר שיראה לזריקה. התשובה זהה לתשובה על ברייתא הנותר.תשובה: פירושו קודם ואחרי שנראה לזריקה
17. תא שמע — הפיגול בקדשי קדשיםראיה שלישית: ״הפיגול בקדשי קדשים מועלין״. ״מאי לאו דזרק״ — אולי מדובר שכבר זרק את הדם, ובכל זאת מועלין בפיגול. אם כן, בקרבן כשר הזריקה מוציאה, בפיגול לא, ושמע מינה שדרושה זריקה של ממש — היתר אכילה (רש״י).ראיה שלישית: מועלין בפיגול גם אחרי זריקה
18. לא, לא זרק״לא, דלא זרק״ — הדם נתקבל בכלי אך לא נזרק. בפיגול אין אומרים שהעומד לזריקה כאילו נזרק, ולכן מועלין. בקרבן כשר אומרים זאת, ולכן עדיין אפשר שהמשנה עוסקת בהיתר זריקה (רש״י).דחיה: הדם לא נזרק, ובפיגול עומד לזריקה אינו כזרוק
19. אבל זרק מאי?רקע: הברייתא על פיגול מסיימת: בקדשי קדשים מועלין, ובאימורי קדשים קלים אין מועלין.״אבל זרק מאי הכי נמי דאין מועלין בו״ — ואם זרק, האם גם בפיגול אין מועלין? אם כך, ״מאי איריא דתני בקדשים קלים אין מועלין בו״ — מדוע נשנה בסוף הברייתא גם דין קדשים קלים? אפשר היה לחלק בתוך קדשי קדשים עצמם (רש״י).קושיה: אם אחרי זריקה אין מועלין, למה נשנו קדשים קלים?
20. ליתני כאן וכאן״ליתני כאן לפני זריקה, כאן לאחר זריקה״ — היה לה לחלק בבשר קדשי קדשים עצמו: ״כאן״ מועלין (פיגל לפני זריקה), ״כאן״ אין מועלין (פיגל לאחר זריקה).קושיה: לחלק בקדשי קדשים בין לפני לאחר זריקה
21. הא אתיא לאשמועינןרקע: בקדשי קדשים השאלה אם הזריקה מוציאה את הבשר ממעילה; באימורי קדשים קלים עד הזריקה אין מעילה, והזריקה מכניסה אותם לדין מעילה.״הא אתיא לאשמועינן״: אכן אפשר היה לחלק כך, אך הברייתא באה ללמד כלל — ״כל לאיתויי לידי מעילה״, כאימורי קדשים קלים שעד הזריקה אין בהם מעילה, רק זריקה כתיקנה, בלי פיגול, מביאה אותם לידי מעילה. זריקת פיגול אינה מביאה (רש״י).תשובה: להביא למעילה נדרשת זריקה כתיקנה
22. כל לאפוקיוהצד השני של הכלל: ״כל לאפוקי מידי מעילה״, כבשר קדשי קדשים — אפילו זריקה שלא כתיקנה, כזריקת פיגול, מפקיעה מידי מעילה. לפי רש״י כך נדחתה שיטת רב גידל, שסבר שזריקת פיגול אינה מוציאה.מסקנה: להוציא ממעילה מספיקה גם זריקה שלא כתיקנה