מעילה ה׳
מהי שעת היתר שבמשנת רבי יהושע — היתר שחיטה, זריקה או אכילה — והגמרא בוחנת דיוקים ממשניות ומברייתא: מתי קבלה כשרה, זריקה או מחשבת פיגול מפקיעות את דין המעילה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את שאלת בר קפרא על משנת רבי יהושע: מהי ״שעת היתר״ שאחריה אין מועלין בקרבן.
אחרי שחזקיה אמר היתר שחיטה ורבי יוחנן היתר אכילה, רבי זירא מנסה להוכיח מלשון המשנה אפשרות שלישית — היתר זריקה — ראשית מ״שלנה״, ואחר כך מהמשנה על קרבן ש״קבלו פסולין וזרקו כשרים״.
את הראיה השנייה דוחה רב יוסף בעזרת משנה בזבחים שגם בה הלשון אינה מדויקת, ורב אסי מקשה ומחלק ביניהן;
מכאן נגררת השאלה אם פסול עושה שיריים, ורבי יוחנן מצמצם זאת לפסול טמא. לבסוף חוזרת הגמרא לשאלה המרכזית ובוחנת ברייתא על פיגול כראיה להיתר זריקה; הראיה נדחית, והסוגיה ממשיכה בדף ו׳.
עמוד א · המשך מדף ד׳
מהי שעת היתר: ראיה מלינת הדם
→ תחילת הסוגיה בדף ד׳בקצרה — על מה הסוגיה
מה פירוש שעת היתר שבמשנה: שחיטה, זריקה או אכילה? חזקיה ורבי יוחנן נחלקים, ורבי זירא מנסה להוכיח מ״שלנה״ שהיא היתר זריקה — אך הראיה נדחית, כי המשנה מדברת בבשר שלן אחרי שהדם כבר נזרק, וזה מתאים לרבי יוחנן.
- רקעהמשך מדף ד׳בדף הקודם הביא בר קפרא את שאלתו על משנת רבי יהושע: קרבן שהיתה לו ״שעת היתר״ לכהנים אין מועלין בו, ושלא היתה לו — מועלין. האפשרות הראשונה שנדונה היתה ״היתר שחיטה״: די שנשחט כתיקנו, וגם אם נפסל אחר כך יצא מידי מעילה (רש״י). עכשיו עוברת הגמרא לשתי האפשרויות האחרות.השאלה ממשיכה: האם שעת היתר היא שחיטה, זריקה או אכילה
- שאלההאם ״היתר זריקה״ שנינו — כלומר די בשחיטה וקבלת הדם כראוי, כי הדם עומד להיזרק ונחשב כזרוק, והבשר יצא מדין מעילה (רש״י); או ״היתר אכילה״ שנינו — שרק הזריקה בפועל מתירה את הבשר לכהנים ומפקיעה את המעילה.שאלה: האם די בקבלה כשרה, או שצריך זריקה בפועל?
- חזקיהחזקיה אמר: ״היתר שחיטה״ שנינו — שעת ההיתר היא כבר השחיטה כתיקנה, וגם אם הקרבן נפסל אחר כך אין מועלין בו.חזקיה: שעת היתר היא היתר שחיטה
- רבי יוחנןרבי יוחנן אמר: ״היתר אכילה״ שנינו. אפילו אחרי שחיטה וקבלה כשרות לא נפקעת המעילה עד שנזרק הדם והבשר הותר לכהנים; ואם אירע פסול אחר כך — כבר אין מועלין (רש״י).רבי יוחנן: שעת היתר היא היתר אכילה, אחרי הזריקה
- רבי זירארבי זירא אומר ש״לא דייקא מתניתין״: אם מדקדקים בלשון המשנה, שעת ההיתר אינה כחזקיה ואינה כרבי יוחנן. כלומר, נשארת לדעתו האפשרות השלישית — היתר זריקה.רבי זירא: לשון המשנה אינה כחזקיה ולא כרבי יוחנן
- דיוק מ״שלנה״רקע: במשנה רשימת פסולים שאירעו אחרי שכבר היתה לקרבן שעת היתר: שלנה (נעשה נותר), שנטמאת (בשר הקרבן) ושיצאת אל מחוץ לעזרה — ועליהם נאמר שאין מועלין בו.הראיה: ״לאו דלן דם״ — אולי הלשון ״שלנה״ מדברת בדם שנתקבל בכוס כראוי ולן לילה לפני שנזרק, ובכל זאת אין מועלין. הטעם (רש״י): דם שעומד ליזרק נחשב כזרוק, ומכאן שקבלה כראוי כבר מפקיעה — וזה היתר זריקה.אם הדם לן אחרי קבלה ואין מועלין — היתר זריקה
- שמע מינהלפי ההוכחה — ״שמע מינה״ היתר זריקה שנינו. הדם עדיין לא נזרק ובכל זאת אין מועלין, ולכן המשנה אינה כחזקיה, שהסתפק בשחיטה, ואינה כרבי יוחנן, שדרש זריקה בפועל.מסקנה כביכול: היתר זריקה, שלא כחזקיה ולא כרבי יוחנן
- לא, דלן בשרהדחייה: ״לא, דלן בשר״ — לא הדם לן אלא הבשר, ואילו הדם כבר ״איזדריק״ כראוי. לכן אין מועלין: כבר היה היתר אכילה לכהנים, והפסול בא רק אחר כך (רש״י: כרבי יוחנן). אין כאן ראיה להיתר זריקה.דחייה: הבשר לן אחרי זריקת הדם, ולכן היתר אכילה
עמוד א–ב
היתר זריקה מדיוק המשנה ודחיית רב יוסף
בקצרה — על מה הסוגיה
האם משנת ״שקבלו פסולין וזרקו״ מוכיחה שקבלה כשרה מפקיעה מדין מעילה? רב יוסף דוחה: גם במשנה דומה בזבחים הלשון לאו דוקא, ורב אסי מקשה על כך;
הגמרא מחלקת בין המשניות, ומסבירה שמשנת זבחים באה ללמד שפסול עושה שיריים.
על כך מקשים מתשובת רבי יוחנן לריש לקיש, ומסיקים שרק פסול טמא, שישנו בציבור, עושה שיריים.
- משנההמשנה מונה אילו קרבנות ״לא היתה להם שעת הכושר״ לכהנים, ולכן מועלין בהם: קרבן ש״נשחטה חוץ לזמנה״ — נשחט במחשבה לאכול ממנו אחרי זמנו (פיגול); ״חוץ למקומה״ — במחשבה לאכול מחוץ למקומו; וכן כשפסולים לעבודה קיבלו את הדם וזרקוהו. בכל אלה לא היה היתר, ולכן הקרבן לא יצא מידי מעילה.משנה: נשחט בפיגול או חוץ למקום, או קבלו וזרקו פסולים — מועלין
- היכי דמי?הגמרא שואלת מה בדיוק המקרה של פסולים. אם הכוונה שפסולים גם קיבלו וגם זרקו — ״למה לי עד דאיכא תרתי״? קבלת הדם בידי פסולים לבדה כבר פוסלת את הקרבן (רש״י), ואין צורך להוסיף את הזריקה.קושיה: אם פסולים קיבלו, למה צריך גם שיזרקו?
- העמדהאלא ״לאו דקבלוהו פסולין וזרקוהו כשרים״: הפסולים קיבלו והכשרים זרקו, והמשנה קובעת שמועלין, כי הקבלה לא היתה כראוי ולא היה היתר זריקה. מכאן מדייקים (רש״י): אם קבלוהו כשרים וזרקוהו פסולים — אין מועלין, שמרגע הקבלה הכשרה הותר לזריקה.העמדה: פסולים קיבלו וכשרים זרקו; ובהפוך אין מועלין
- שמע מינהמכאן ״שמע מינה״ שהיתר זריקה שנינו: הקבלה הכשרה היא שמפקיעה את המעילה, גם אם הזריקה פסולה — שלא כחזקיה ושלא כרבי יוחנן.מסקנה: קבלה כשרה מפקיעה, ולכן היתר זריקה
- מתקיף לה רב יוסףרב יוסף מקשה: ״ואי סלקא דעתך איכא לפלוגי הכי״ — אם אפשר לחלק כך במשנה בין קבלו פסולים וזרקו כשרים להפך, יש להשוות משנה אחרת במסכת זבחים שמנוסחת באותו אופן. לטענתו (רש״י) מועלין גם בקבלוהו כשרים וזרקוהו פסולים, כי היתר אכילה שנינו.רב יוסף: משנה בזבחים באותה לשון תסתור את החילוק
- משנה בזבחיםבמשנה בזבחים: ״חטאת פסולה״ שדמה ניתז על בגד — אין הדם טעון כיבוס. בחטאת כשרה הדם מחייב כיבוס הבגד, כמו שנאמר ״אשר יזה מדמה על הבגד״ (ויקרא ו, כ). הדין שווה בין חטאת ״שהיתה לה שעת הכושר״ ונפסלה לבין זו שלא היתה לה.בזבחים: דם חטאת פסולה אינו מחייב כיבוס בגד
- משנה בזבחיםהמשנה מפרטת את הראשונה, ש״היתה לה שעת הכושר ונפסלה״: קרבן שלן, או שנטמא, או שיצא אל מחוץ לעזרה.היתה שעת הכושר ונפסלה: שלנה, נטמאה או יצאה
- משנה בזבחיםוהשנייה, שלא היתה לה שעת הכושר: שנשחטה חוץ למקומה או חוץ לזמנה, או ש״קבלו פסולין וזרקו״ את דמה — לשון זהה למשנתנו.שלא היתה שעת הכושר: נשחטה בפסול או קבלו וזרקו פסולים
- היכי דמי?רקע: במשנה בזבחים נאמר שחטאת שפסולים קיבלו וזרקו את דמה אין דמה טעון כיבוס.אם הלשון בדווקא — רק כששניהם פסולים אין כיבוס. ומכאן, ״הא קבלוהו וזרקו כשרים״: אם אחד מהם כשר (רש״י: קבלה בכשר וזריקה בפסול, או להפך), דמה טעון כיבוס.אם הלשון בדווקא, קבלה או זריקה כשרה תחייב כיבוס
- קרי כאןלא, כי ״קרי כאן: אשר יזה מדמה״ (ויקרא ו, כ) — חיוב הכיבוס נוהג בדם העומד להיזרק, ״ולא שכבר הוזה״. אחרי הזריקה אין כיבוס בכל מקרה, בין שזרק כשר ובין פסול (רש״י). לכן ״פסולין״ שם ״לאו דוקא״.דחייה: הפסוק מדבר בדם שלא הוזה, ולכן הלשון לאו דוקא
- הכי נמי, לאו דוקארב יוסף מסיק: ״הכי נמי, לאו דוקא״ — גם משנתנו שנויה שלא בדווקא, ואין לדייק ממנה בין קבלה כשרה לפסולה. מעילה נוהגת גם בקבלוהו כשרים, כי היתר אכילה שנינו ולא היתר זריקה.רב יוסף: גם משנתנו לאו דוקא, ולכן אין ראיה
- רב אסירב אסי מקשה על רב יוסף: ״אם כן, למה לי למיתני תרתי״ — אם גם משנת זבחים וגם משנתנו שנויות שלא בדווקא, למה שנו את הלשון הזה בשתי משניות?רב אסי: למה לשנות את אותה לשון לאו דוקא פעמיים?
- אלא לעולםרקע: שתי המשניות: משנתנו, על מעילה, ומשנת זבחים, על כיבוס דם החטאת — ובשתיהן ״קבלו פסולין וזרקו״.אלא ״לעולם דמעילה דוקא״: רק משנת זבחים שנויה שלא בדווקא, ומשנתנו בדווקא. לכן אפשר לדייק ממנה שהיתר זריקה שנינו, וקבלה כשרה מפקיעה.תשובה: משנתנו בדווקא, ורק משנת זבחים לאו דוקא
- הא קא משמע לןומשנת זבחים שנויה בלשון זה כדי להשמיע ״דפסול עושה שיריים״: כהן פסול שקיבל וזרק מן הדם הופך את שאר הדם לשיריים — כדין שאריות הדם של קרבן כשר אחרי הזריקה על המזבח. זה החידוש שלה, ולכן שם נאמרו ״פסולין״.משנת זבחים באה להשמיע שפסול עושה שיריים
- דין שירייםההלכה: אף אם פסול קיבל וזרק, ואחריו כשר ״קיבל וזרק״ — ״לאו כלום היא״. פעולת הכשר אחרי הפסול אינה נחשבת.אחרי שפסול קיבל וזרק, קבלת כשר וזריקתו אינן כלום
- מאי טעמא?ומה הטעם שהקבלה והזריקה של הכשר אינן כלום?מה הטעם שפעולת הכשר אחרי הפסול אינה כלום?
- שיריים נינהוהטעם: ״שיריים נינהו״ — הדם שנותר אחרי שהפסול קיבל וזרק הוא שיריים, ודינו להישפך לאמה (רש״י), ולכן אין בקבלה ובזריקה נוספות כלום.הדם הנותר אחרי הפסול שיריים, ולכן פעולת הכשר אינה כלום
- והא בעא מיניה ריש לקישרקע: רב אסי אמר שמשנת זבחים באה להשמיע שפסול עושה שיריים.הגמרא מקשה על רב אסי: ״והא בעא מיניה ריש לקיש״ מרבי יוחנן, ״פסול מהו שיעשה שיריים״ — הרי הדבר לא נאמר כפשוטו, וכפי שיתברר, תשובת רבי יוחנן מצמצמת אותו.קושיה על רב אסי: ריש לקיש שאל אם פסול עושה שיריים
- תשובת רבי יוחנןרבי יוחנן ענה: ״אין לך דבר שיעשה שיריים״ אלא מחשבה על אכילה מחוץ לזמנו או מחוץ למקומו. כשחשב כך בזריקת מקצת הדם, גם אם שאר הדם נזרק כראוי הוא נעשה שיריים, כי זריקה זו ״מרצין לפיגולן״ — היא קובעת את הפיגול בבשר.רבי יוחנן: רק מחשבת פיגול או חוץ למקום עושה שיריים
- מאי לאו״מאי לאו״ — האם לא כוונת רבי יוחנן שרק אלה עושים שיריים, ״בר מפסול״, כלומר חוץ מפסול שקיבל בלי מחשבת פיגול? זו סתירה לדברי רב אסי.האם רבי יוחנן מוציא פסול רגיל, בניגוד לרב אסי?
- לא, אפילו פסולהדחייה: ״לא, אפילו פסול״ — גם קבלת הדם בידי פסול עושה את הדם שיריים.דחייה: גם קבלת פסול עושה את הדם שיריים
- והא אין לך קתניאבל ״והא אין לך קתני״ — הלשון ״אין לך״ מגבילה את הדין לשני המקרים בלבד, ומוציאה פסול אחר.קושיה: הלשון אין לך מגבילה רק לפיגול ולחוץ למקום
- הכי קתנירקע: רבי יוחנן מדבר על פסולים שאינם מרצים אפילו בקרבן ציבור — כגון פיגול, נותר ויוצא (רש״י).תירוץ: ״הכי קתני״ — אין פסול שאינו מרצה אפילו בקרבן ציבור ועושה שיריים, אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו. אבל ״טמא, דאיתיה בציבור״ — טומאה דחויה בציבור (רש״י) — עושה שיריים.תירוץ: פסול שאינו בציבור לא עושה; טמא בציבור עושה
- שאר פסוליןהמסקנה: ״שאר פסולין דלא איתנון בציבור״, כגון בעלי מומים (רש״י), לא עושים שיריים. לכן דברי רב אסי שפסול עושה שיריים נאמרו רק על פסול טמא.מסקנה: רק טמא עושה שיריים, ולא שאר פסולים
עזרים — טבלת שיטות
מקרי הקבלה והזריקה לפי שתי הדעות
| שמע מינה: זריקה | רב יוסף: אכילה | |
|---|---|---|
| פסולים קבלו, כשרים זרקו | מועלין | מועלין |
| כשרים קבלו, פסולים זרקו | אין מועלין | מועלין |
חשבו לפני שממשיכים
מה מלמד הפסוק ״אשר יזה מדמה״ (ויקרא ו, כ) על הלשון ״קבלו פסולין וזרקו פסולין״ במשנה בזבחים אינה מדויקת?
הפסוק מדבר בדם העומד להיזרק, ״ולא שכבר הוזה״. אחרי הזריקה אין כיבוס גם בחטאת כשרה, ולכן אין הבדל מי קיבל ומי זרק, והלשון שם לאו דוקא.
עמוד ב · המשך בדף ו׳
ראיה מפיגול: ״לעולם מועלין בו״
🔑 מפתח לסוגיה
הגמרא חוזרת מדין שיריים לשאלה המרכזית: האם קבלה כשרה, שהדם עומד בה להיזרק, כבר מפקיעה את המעילה (היתר זריקה), או רק הזריקה בפועל (היתר אכילה). הברייתא עוסקת בקדשי קדשים שנשחטו במחשבת פיגול (רש״י).
בקצרה — על מה הסוגיה
הגמרא חוזרת לשאלה המרכזית ומביאה ברייתא: ״הפיגול — לעולם מועלין בו״.
הניסיון ללמוד ממנה היתר זריקה נדחה, כי אפשר שמדובר אחרי שהדם נזרק, והמילה ״לעולם״ באה להשמיע הלכה כרב גידל. הסוגיה ממשיכה בדף ו׳ בראיות נוספות.
- תא שמעהפיגולראיה מברייתא: ״הפיגול — לעולם מועלין בו״. קרבן קדשי קדשים שנשחט במחשבת פיגול נשאר בדין מעילה, אפילו אחרי שהדם נתקבל; קבלת דם של פיגול אינה נחשבת קבלה שמוציאה מן המעילה (רש״י).ברייתא: בקרבן פיגול מועלין לעולם, גם אחרי קבלה
- לאו דלא זרקניסיון להוכיח: ״לאו דלא זרק״ — הברייתא עוסקת בדם שנתקבל ולא נזרק. אם כן דווקא קבלת פיגול אינה מפקיעה, ואילו קבלה כשרה כן מפקיעה, ו״שמע מינה״ שהיתר זריקה שנינו.אם עוד לא זרק, קבלה כשרה מפקיעה — היתר זריקה
- לא, זרקההדחייה: ״לא, זרקה״ — הברייתא מדברת כשכבר זרק את הדם, ובכל זאת מועלין בגלל מחשבת הפיגול בשחיטה. משמע שזריקה כשרה הייתה מפקיעה את דין המעילה — וזה היתר אכילה, אחרי הזריקה, ואין ראיה שהקבלה לבדה מפקיעה.דחייה: הברייתא אחרי זריקה, ולכן היתר אכילה
- ומאי לעולם?אם הברייתא עוסקת אחרי זריקה, ״ומאי לעולם״? מה מוסיף הביטוי ״לעולם מועלין״ (רש״י: הגמרא שואלת בנחת).קושיה: מה מוסיף הביטוי לעולם מועלין?
- כדרב גידלתשובה: ״הא קא משמע לן״ שההלכה כרב גידל בשם רב: זריקת פיגול ״אינו מוציא מידי מעילה״, וכן אינה מביאה לידי מעילה את אימורי קדשים קלים.הברייתא משמיעה הלכה כרב גידל: זריקת פיגול לא מוציאה
חשבו לפני שממשיכים
הדחייה ״לא, זרקה״ אומרת שהברייתא מדברת אחרי זריקה. מדוע לפי זה אין בה ראיה להיתר זריקה?
אם מועלין בפיגול אפילו אחרי שזרק, משמע רק שזריקת פיגול אינה מפקיעה, ושזריקה כשרה הייתה מפקיעה — וזה מתאים להיתר אכילה. אין מכאן שהקבלה הכשרה לבדה, לפני הזריקה, כבר מפקיעה.
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.