מעילה ד׳

ראיות לרב גידל: פיגול וזריקה

1. רקעבדף הקודם הובאה שיטת רב גידל: זריקת הדם במחשבת פיגול אינה מוציאה את הקרבן מידי מעילה בקדשי קדשים, ואינה מביאה לידי מעילה בקדשים קלים. הקשו ממשנת התודה, ותירצו שרב גידל מדבר בפיגול שנעשה בזריקה ולא בפיגול בשחיטה בלבד. רב אשי הקשה מדברי עולא על קומץ שנקמץ במחשבת פיגול, ורבא השיב שאין זה פיגול גמור אלא איסור המביא לידי פיגול. עכשיו מקשים על תשובה זו מהמשך דברי עולא.רקע: רב גידל — זריקת פיגול אינה משנה את דין המעילה
2. והא קתנישואלים על תשובת רבא: הרי בהמשך דברי עולא נאמר ״אם אחרים מביא לידי פיגול״ — אם הקומץ שנקמץ במחשבת פיגול מפגל את שיירי המנחה, הוא עצמו על אחת כמה וכמה נעשה פיגול. מכאן שמחשבת פיגול בעבודה אחת בלבד יוצרת פיגול גמור, והוא הדין בשחיטה לבדה; ואם כן ״קדש הלחם״ שבתודה פירושו שהלחם בא לידי מעילה — וזה נגד רב גידל (רש״י).קושיה: אם הקומץ מפגל את השיירים, הוא עצמו פיגול — וכך בשחיטה
3. הא נמי איסורא״איסורא דמייתי לידי פיגול״: גם בברייתא הזו אין הכוונה שהקמיצה לבדה היא פיגול גמור, אלא איסור שמביא לפיגול. לפי רש״י: מדובר במי שפיגל בקמיצה וגם בהקטרה, ואז הפיגול חל.תשובה: הברייתא מדברת על איסור שמוביל לפיגול, לא על פיגול מיידי
4. והאמר אילפארקע: במשנה בזבחים: לרבי יהודה, אם מחשבת זמן (לאכול חוץ לזמנו) קדמה למחשבת מקום — פיגול וחייבים כרת; אם מחשבת מקום קדמה — פסול בלבד. לחכמים בשני המקרים פסול בלבד.רבינא מקשה לרב אשי מדברי אילפא: ״מחלוקת בשתי עבודות״. המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים נאמרה רק כשהמחשבות היו בשתי עבודות שונות; ואם כן שחיטה לבדה כבר יכולה להיות פיגול.קושיה: אילפא — המחלוקת רק בשתי עבודות, ולכן שחיטה לבדה מפגלת
5. הדגמההמקרה: אדם אומר ״הריני שוחט סימן ראשון חוץ לזמנו, וסימן שני חוץ למקומו״. כל סימן הוא חצי מעבודת השחיטה, ולכן אלה שתי עבודות (רש״י). אבל בעבודה אחת, למשל באותו סימן, ״עירובי מחשבות הואי״ — לדעת הכל אין פיגול. מכאן שלרבי יהודה כבר בשחיטת הסימן הראשון נעשה פיגול, ולא כדברי רב גידל.דוגמה: סימן ראשון חוץ לזמנו וסימן שני חוץ למקומו הם שתי עבודות
6. הכי נמירב אשי מסכים: אין השחיטה לבדה קובעת פיגול. ״לכי זריק תיגלי מילתא״ — כשיזרוק את הדם יתברר שהפיגול חל משעת השחיטה. בעבודה אחת — לדעת הכל אין פיגול, ובשתי עבודות — רבי יהודה וחכמים חלוקים. רב גידל לא אמר שהשחיטה לבדה קובעת פיגול, ולכן אין כאן סתירה.רב אשי: הפיגול נקבע רק בזריקה ומתגלה למפרע
7. אי הכי גבי תודהמקשים: ״אי הכי גבי תודה נמי עד דזריק״. אם הפיגול נקבע רק בזריקה, גם בתודה שנשחטה במחשבת פיגול הוא נקבע בזריקה. ואז חוזרת הקושיה על רב גידל: מה פירוש ״קדש הלחם״ שבמשנה? לכאורה שהלחם נכנס לדין מעילה — ונמצא שזריקת פיגול מביאה לידי מעילה בקדשים קלים.קושיה: בתודה הפיגול נקבע בזריקה — ו״קדש הלחם״ מוכיח מעילה
8. מאי קדש״מאי קדש — ליפסל, דבעי שריפה״: הלחם ״קדש״ במובן שנפסל ונעשה אסור וצריך להישרף, ואינו כחולין. אין הכוונה שנכנס לדין מעילה, ולכן אין קושיה על רב גידל.תשובה: קדש הלחם — נפסל וצריך שריפה, לא מעילה
9. לימא מסייע ליהמציעים סיוע לרב גידל מברייתא: ״הפיגול לעולם מועלין בו״. אולי הכוונה אף על פי שנזרק הדם — ואם מועלים אחרי הזריקה, זריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה, כדעת רב גידל.הצעה: ״הפיגול לעולם מועלין בו״ מסייע לרב גידל
10. לא, דלא זרקדוחים: ״לא, דלא זרק הדם״. הברייתא עוסקת בפיגול שעוד לא נזרק דמו, ולכן מועלים בו. אחרי זריקה אולי הוא יוצא מדין מעילה, ואין ראיה.דחייה: מדובר בפיגול שעוד לא נזרק דמו
11. אי דלא זרק מאי למימראמקשים: ״אי דלא זרק הדם מאי למימרא״. אם הדם עוד לא נזרק, פשוט שמועלים בקרבן, שהוא עדיין קדשי ה׳. מה בא התנא ללמד בכך?קושיה: בלי זריקה פשוט שיש מעילה — מה החידוש?
12. לעולם דזריק, בעולהדוחים בדרך אחרת: ״לעולם דזריק״, ואף על פי כן אין ראיה, כי הברייתא עוסקת בעולה. בעולה מועלים גם אחרי הזריקה, שהרי הזריקה אינה מתירה את בשרה לכהנים.תשובה: הברייתא בעולה — בה מועלים גם אחרי זריקה
13. אי בעולה פשיטאמקשים: ״אי בעולה פשיטא, דגבוה היא כולה״. עולה כולה עולה למזבח, ופשוט שמועלים בה אחרי זריקה; אין חידוש בכך שהברייתא עוסקת בפיגול. לפי רש״י, הברייתא צריכה להיות בחטאת ואשם.קושיה: בעולה פשוט שמועלים גם אחרי זריקה — אין חידוש
14. ועוד דקתני סיפאמביאים הוכחה נוספת מסוף הברייתא: ״לן דמה, אף על פי שחזר וזרקו – מועלין בו״. דם שעבר עליו הלילה בלי זריקה, ואחר כך נזרק — ובכל זאת מועלים. הוא הדין לפיגול (רש״י): זריקה אינה מוציאה ממעילה. וכך גם יתברר שהברייתא אינה בעולה.הוכחה נוספת: לן דמה שנזרק — עדיין מועלים בו
15. בשלמא בחטאתאם הברייתא בחטאת — ״שפיר״. הזריקה פסולה כי נעשתה אחרי לינה, ולכן לא הוציאה את הקרבן מכלל קדשי ה׳ ומועלים בו. ואם לא היתה לינה, הזריקה מתירה את החטאת לכהנים ואין בה מעילה.בחטאת מתיישב: זריקה פסולה אינה מוציאה ממעילה
16. אלא אי אמרת בעולהאבל אם הברייתא בעולה — ״צריכא למימר״? בעולה אין מעילה פוקעת בשום אופן, ואין טעם לומר דווקא ״אף על פי שחזר וזרקו״. לכן הסיפא בחטאת (רש״י), ותירוץ ״בעולה״ נופל.מסקנה: הסיפא אינה בעולה — בחטאת מדובר
17. סיפא ודאי, רישא מאירקע: הברייתא בשני חלקים. רישא: הפיגול לעולם מועלין בו. סיפא: לן דמה, אף על פי שחזר וזרקו, מועלין בו.מעירים: ״סיפא ודאי מסייע ליה״ — סוף הברייתא מוכיח שזריקה פסולה אינה מוציאה ממעילה. אבל ״רישא מאי״? הואיל והסיפא מסייעת, גם הרישא (פיגול) צריכה לעסוק אחרי זריקה, ולא ב״לא זרק״.קושיה: אם הסיפא מסייעת, גם הרישא עוסקת אחרי זריקה
18. סיפא לאו ודאירקע: הברייתא נשענת על שני פסולים שונים. לינת הדם: הדם נשאר עד הלילה בלי זריקה. פיגול: מחשבה בשעת העבודה.דוחים: אפילו ״סיפא לאו ודאי מסייע ליה״. יש הבדל בין לינה לפיגול: ״מאי שנא הלנה״ — המלין את הדם ״קעביד בידים״, עשה פסול במעשה ידיו, ולכן קונסים אותו ואין הזריקה מועילה להוציאו מידי מעילה (רש״י).דחייה: לינה היא מעשה בידים, ולכן קונסים — לא כפיגול
19. מחשבה לא עביד בידיםאבל פיגול הוא פסול ב״מחשבה״ — לא עשה דבר בידים, ולכן ״מהני ליה זריקה״ להוציא מידי מעילה. הסיפא אינה מוכיחה לגבי פיגול, והרישא עוסקת בעולה (רש״י).מחשבה אינה מעשה בידים, ולכן הזריקה מועילה בפיגול
20. הפיגול בקדשי קדשיםמציעים ברייתא נוספת: ״הפיגול בקדשי קדשים – מועלין בו״. אולי אף על פי שזרק את הדם ולא הועילה הזריקה — וזה מסייע לרב גידל.הצעה נוספת: בקדשי קדשים מועלין בפיגול גם אחרי זריקה
21. לא, דלא זרקדוחים: ״לא, דלא זרק״. הברייתא עוסקת כשעוד לא זרק את הדם, ולכן אין ראיה.דחייה: גם כאן מדובר בלא זרק
22. אבל זרק, אמאי קתני סיפאמקשים על הדחייה: ״אבל זרק מאי״? אם הברייתא עוסקת רק בלא זרק, משמע שאחרי זריקה אין מועלין בו גם בקדשי קדשים. אם כן ״אמאי קתני סיפא: בקדשים קלים אין מועלין בו״? הניגוד בין קדשי קדשים לקדשים קלים אינו מדויק, אם גם בקדשי קדשים יש מצב שאין מועלין בו.קושיה: אם הכל תלוי בזריקה, למה מנגד לקדשים קלים?
23. ליפלוג ברישא״ליפלוג ברישא״: התנא היה צריך לחלק בתוך קדשי קדשים עצמם — ״לפני זריקה מועלין בו, לאחר זריקה אין מועלין בו״. מכך שלא חילק כך, אלא העמיד את קדשי קדשים מול קדשים קלים, משמע שהרישא עוסקת גם אחרי זריקה, ובכל זאת מועלין — כדעת רב גידל (רש״י).קושיה: למה לא חילק התנא כבר ברישא בין לפני זריקה לאחריה?
24. ההוא ודאי מסייע ליהמסכמים: הדין שבסוף — בקדשים קלים אין מועלין בפיגול — ״ודאי מסייע ליה״ לרב גידל, שגם הוא סובר שפיגול אינו מביא לידי מעילה בקדשים קלים (רש״י).מסקנה: הסיפא על קדשים קלים מסייעת לרב גידל
25. לימא הואיל ומסייע סיפאשואלים שוב: הואיל והסיפא מסייעת לרב גידל, ״מסייע ליה נמי רישא״? כלומר גם הרישא עוסקת אחרי זריקה.קושיה: אם הסיפא מסייעת, גם הרישא מסייעת?
26. קדשים קלים פסיקא ליהמשיבים: הרישא אכן עוסקת בלא זרק, ואין בה ראיה. התנא יכול היה לחלק ברישא, אבל העדיף את החילוק לקדשים קלים, כי ״קדשים קלים פסיקא ליה״ — שם הדין אחיד: בפיגול אין מועלין באימורים בין לפני הזריקה ובין אחריה. ״הכא לא פסיקא ליה״ — בקדשי קדשים הדין תלוי, לפני זריקה מועלין ואחריה לא. לכן הסיפא מסייעת לרב גידל רק בדין קדשים קלים, ולדין קדשי קדשים אין ראיה (רש״י).תשובה: בקדשים קלים הדין פסוק; בקדשי קדשים לא פסוק