מעילה ג׳
מעילה מדרבנן בחטאת שמתה ותיובתא דרבה; ספק עולת במת יחיד שהוכנסה לעזרה; ודין רב גידל שזריקת פיגול אינה מוציאה ממעילה ואינה מביאה לידי מעילה.
״לשון הגמרא״ביאורחכםמושג— הקש על מילה מסומנת או על ציטוט להסבר
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף ממשיך את הסוגיה מדף ב׳: מה חידש עולא במעילה מדרבנן, והאם גם חטאת שמתה במעילה.
משם עובר הדיון לרב יוסף המקשה על רבה משלוש משניות בזבחים, והגמרא מסיימת בתיובתא לרבה.
מכאן הגמרא עוברת לספקו של רבי אלעזר בעולת במת יחיד שהוכנסה לעזרה, שנשאר בתיקו.
הסוגיה האחרונה עוסקת בדינו של רב גידל, שזריקת פיגול אינה מוציאה ממעילה ואינה מביאה לידי מעילה, ובקושיות עליו ממשנת התודה ומדברי עולא על קומץ פיגול; היא נמשכת לדף ד׳.
עמוד א · המשך מדף ב׳
חטאת שמתה ותיובתא דרבה
→ תחילת הסוגיה בדף ב׳בקצרה — על מה הסוגיה
בהמשך הסוגיה מדף ב׳: מה חידש עולא במעילה מדרבנן, והאם יש מעילה בחטאת שמתה. אחר כך רב יוסף מקשה על רבה משלוש משניות בזבחים, והגמרא מסיימת בתיובתא לרבה.
- רקעבדף הקודם נחלקו רבה ורב יוסף: קרבן שנפסל בשינוי מקום שחיטתו ועלה על המזבח, האם ירד? לרבה ירד, ולרב יוסף לא ירד. רבה פירש את ״מועלין בהן״ שבמשנה כמעילה מדברי חכמים בלבד, כדברי עולא בשם רבי יוחנן, שבקדשים שמתו נוהגת מעילה מדברי חכמים. כאן הגמרא מבררת מה החידוש בדברי עולא, ואחר כך רב יוסף מקשה על רבה.רקע: רבה אומר שקרבן שעלה בשינוי מקום ירד; רב יוסף חולק
- הווא אמינאמדוע היה צורך שעולא ישמיע את דינו? היינו סבורים (אמינא) שמעילה מדרבנן אחרי המוות קיימת רק בחטאת: ״הואיל ולכפרה קא אתיא״, אנשים אינם נבדלים ממנה בחייה, ולכן משמתה גזרו חכמים מעילה שלא יבואו ליהנות ממנה. בשאר קדשים, כגון אשם ושלמי ציבור, אנשים נבדלים מהם גם בחייהם, ולכן אין צורך לגזור בהם מעילה.הווא אמינא: רק בחטאת שמתה גזרו מעילה, כי היא לכפרה
- קא משמע לןעולא בשם רבי יוחנן ״קא משמע לן״: גם בשאר קדשים שמתו, כגון אשם ושלמי ציבור, נוהג דין מעילה מדברי חכמים, ולא רק בחטאת.עולא: גם בשאר קדשים שמתו יש מעילה מדרבנן
- והתנןמקשים על עולא ממשנה: ״חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח — לא נהנין ולא מועלין״. חטאות המתות הן חמש חטאות שאינן ראויות להקרבה ונגרם להן למות; מעות ההולכות לים המלח נועדו לאיבוד. לפי רש״י, אין בהן אפילו מעילה מדרבנן אלא איסור הנאה בלבד. הרי שבחטאת שמתה אין מעילה, ואיך אומר עולא שבקדשים שמתו יש מעילה מדרבנן?קושיה: המשנה אומרת שבחטאות המתות אין מעילה, אף מדרבנן
- תירוץמבחינים בין חמש החטאות המתות לשאר חטאות שמתו. החמש עומדות מלכתחילה למיתה, ולכן אנשים נבדלים מהן עוד בחייהן ואין חשש שייהנו מהן, והן מאוסות במותן (רש״י). לכן לא גזרו בהן מעילה. מעילה נגזרה בחטאות שעומדות להקרבה, ואנשים אינם נבדלים מהן בחייהן.תירוץ: חטאות המתות נדחות כבר בחייהן, ולכן אין בהן גזירת מעילה
- איתיביהרב יוסף מקשה על רבה, האומר שקרבן שנפסל בשינוי מקום ועלה ירד. הקושיה בנויה משלוש משניות במסכת זבחים: ״חדא מגו חדא״. לפי רש״י, רב יוסף לא מצא קושיה ממשנה אחת, ודקדק משנה מתוך משנה עד שהגיע לקושיה. שתיים מהן בפרק חטאת העוף, והשלישית בפרק הסמוך.רב יוסף מקשה על רבה משלוש משניות בזבחים
- משנה ראשונהבמשנה הראשונה עוסקים בקרבנות עוף שנעשה בהם שינוי בעבודה, כגון שמלק במקום לא נכון. ״וכולן אין מטמאים בגדים אבית הבליעה״: אינם מטמאים בגדי האוכל כנבלת עוף טהור, כי המליקה הוציאה אותם מכלל נבלה. ועם זה ״ומועלין בהן״, כי לא הותרו לכהנים.משנה א׳: עוף שנפסל בשינוי עבודה אינו מטמא בגדים, אך מועלים בו
- החריגיוצא מן הכלל: ״חוץ מחטאת העוף שעשה למטה״. זו חטאת עוף שנעשתה כראוי, במליקה ובהזאה ולשם חטאת. כיון שנעשתה כמצוותה, הותרה באכילה לכהנים, ולכן אין בה מעילה. (עולת העוף שנעשתה כמצוותה נשארת במעילה, כי היא כליל ואין בה היתר לכהנים, רש״י.)חטאת העוף שנעשתה כראוי הותרה לכהנים, ואין בה מעילה
- משנה שניהבמשנה על כך: ״כל שהיה פסולו בקדש״, פסול שנגרם בעבודת הקודש, כמו שינוי במליקה, אינו מטמא בגדים. אבל ״כל שלא היה פסולו בקדש״, פסול שהיה קודם הכניסה לעזרה, כגון עוף מחוסר אבר או שעבר זמנו, מטמא בגדים. מכאן שהקרבנות שבמשנה הראשונה, ששינו במליקה, הם פסולי קדש (רש״י).משנה ב׳: פסול בקדש אינו מטמא בגדים, פסול שלא בקדש מטמא
- משנה שלישיתבמשנה נוספת, בפרק הסמוך: ״כל שהיה פסולו בקדש — אם עלו לא ירדו״. כלומר המזבח קולט קרבן שנפסל בעבודת הקודש, ואם עלה עליו, מקריבים אותו.משנה ג׳: קרבן שפסולו בקדש, אם עלה לא ירד
- תיובתאמצרפים את שלוש המשניות: שינוי מקום המליקה אינו מטמא (משנה א׳), ולכן הוא פסול בקדש (משנה ב׳), ובפסול בקדש אם עלו לא ירדו (משנה ג׳). המליקה היא תחילת העבודה, כמו השחיטה, ולכן גם במשנתנו, ששחטו בדרום, אם עלו לא ירדו. ״תיובתא דרבה תיובתא״: דברי רבה נדחו.תיובתא: גם שינוי מקום שחיטה, אם עלה לא ירד, ודברי רבה נדחו
חשבו לפני שממשיכים
מה מבדיל במשנה בין חטאת העוף שנעשתה למטה, לבין שאר הקרבנות ששינו בהם, לענין מעילה?
חטאת העוף שנעשתה כראוי הותרה באכילה לכהנים, ולכן אין בה מעילה. בשאר הקרבנות, שלא הותרו לכהנים, מועלים (רש״י).
עמוד א–ב
בעיית רבי אלעזר: עולת במת יחיד שהכניסה לפנים
🔑 מפתח לסוגיה
במת יחיד היא מזבח פרטי שהקריבו עליו בשעת היתר הבמות, ושם אין חובת שחיטה בצפון והקרבן אינו נפסל ביוצא. מי שהקדיש עולה לבמה ונמלך והכניסה לעזרה, מחיצות העזרה מחילות עליה דיני קרבן פנים, והשאלה היא אם שינוי מקום השחיטה פוסל אותה ומוריד אותה מן המזבח.
בקצרה — על מה הסוגיה
מה דין עולת במת יחיד שהוכנסה לעזרה, נשחטה בדרום ועלתה? הגמרא מנסה להוכיח מכך שהספק רק בה שבעולת פנים הדין פשוט לרבי אלעזר, דוחה, ומסיימת בתיקו.
- סימן להנחההגמרא מעירה שהמחלוקת בין רבה לרב יוסף, בקרבן שנפסל בשינוי מקום שחיטה ועלה, ״פשיטא ליה לרבי אלעזר״, כלומר נראה פשוט לו. זאת משום שרבי אלעזר אמר דין על עולת במת יחיד שהכניסה לפנים.הגמרא: לרבי אלעזר נראה פשוט הדין בשאלה שנחלקו בה רבה ורב יוסף
- קלטוה מחיצותעולה כזו שהוכנסה לעזרה, ״קלטוה מחיצות לכל דבר״: מחיצות העזרה חלות עליה כאילו הוקדשה מלכתחילה להקרבה במזבח. לכן היא טעונה שחיטה בצפון, ונפסלת ביוצא ובדרום, כשאר קדשי מזבח (רש״י).עולת במת יחיד שהוכנסה לעזרה נעשית כקרבן פנים לכל דבר
- בעי רבי אלעזררבי אלעזר שואל: אם שחטו אותה בדרום העזרה והעלו את איבריה למזבח, ״עלו מהו שירדו״? הספק נובע מכך שנפסלה בשינוי מקום במקדש, אבל אילו נשחטה כך בבמת יחיד לא היתה נפסלת.שאלה: עולת במת יחיד שנשחטה בדרום ועלתה, האם תרד?
- הסקנהמכך שהוא מסופק רק במקרה זה, מסיקים: ״מדקמיבעיא ליה לחדא״, משמע שבעולת פנים רגילה ״פשיטא ליה״, פשוט לו הדין, אם כרבה שירדו ואם כרב יוסף שלא ירדו.מכך שמסופק רק כאן, בעולת פנים ברור לו הדין
- דחיהדוחים: אין הכרח. ״חדא מגו חדא קמיבעיא ליה״, שאלתו מורכבת משני המקרים יחד. ייתכן שהוא מסופק גם בעולת פנים, אם כרבה ואם כרב יוסף, ובעולת במת יחיד הוא שואל מתוך הספק הזה (רש״י).דחיה: ייתכן שמסופק גם בעולת פנים, ושואל על במת יחיד מתוך כך
- צד ראשוןמבארים את הספק. הצד האחד, לשיטת רבה: ״עד כאן לא קאמר רבה״ שאם עלו ירדו אלא בקרבן שהוקדש מלכתחילה להקרבה בתוך מחיצת העזרה, ״מחיצה כתיקנה״, כלומר כדין.צד א׳: רבה מוריד רק קרבן שהוקדש מלכתחילה לעזרה
- המשך הצד הראשוןבקרבן כזה שחיטה בדרום פסלה לגמרי, ולכן אם עלה ירד. אבל קרבן שהוקדש ״שלא כתיקנה״, לבמת יחיד, שחיטה בדרום ״לא פסלה״ אותו לגמרי, ולכן אם עלו למזבח לא ירדו.הוקדש לבמת יחיד: שחיטה בדרום אינה פוסלת, ולכן לא ירדו
- או דילמאהצד ההפוך, ״או דילמא״: אפילו רב יוסף, האומר שאם עלתה לא תרד, אמר זאת רק במחיצה כתיקנה, שהיא קולטת את הקרבן. ״שלא כתיקנה לא קלטה״: קרבן שהוקדש לבמת יחיד המחיצה אינה קולטת, ולכן אם עלה ירד.צד ב׳: גם לרב יוסף, רק קרבן שהוקדש לעזרה לא יורד
- תיקוהשאלה לא נפתרה, תיקו. לפי רש״י, מכך שהוא מסתפק לפי שתי השיטות, יוצא שגם בעולת פנים שנשחטה בדרום לא היה ברור לו הדין.תיקו: לא הוכרע אם עולת במת יחיד שעלתה תרד
עזרים — טבלת שיטות
שני צדדי הספק
| רבה | רב יוסף | |
|---|---|---|
| עולת פנים שנשחטה בדרום | ירדו | לא ירדו |
| עולת במת יחיד שהוכנסה | אולי לא ירדו | אולי ירדו |
עמוד ב · המשך בדף ד׳
זריקת פיגול ומעילה בקדשים קלים
בקצרה — על מה הסוגיה
רב גידל: זריקת פיגול אינה מוציאה ממעילה בקדשי קדשים ואינה מביאה לידי מעילה בקדשים קלים.
רב פפא מקשה ממשנת התודה, ורבי אבא מחלק בין פיגול בשחיטה לפיגול בזריקה; רב אשי מקשה מקומץ פיגול של עולא, ורבא עונה שזה רק איסור המביא לפיגול.
הסוגיה נמשכת בדף ד׳ בקושיות נוספות על תשובה זו.
- דין רב גידלרב גידל אמר בשם רב: ״זריקת פיגול״ — לפי רש״י, זריקה שבה חשב לאכול מן הזבח חוץ לזמנו, וכך נקבע הקרבן לפיגול שיש בו כרת — כפולה בדינה. א. היא אינה מוציאה מידי מעילה בקדשי קדשים: זריקה כשרה מתירה את הבשר לכהנים ולכן מוציאה ממעילה, אבל כאן הבשר לא הותר. ב. ״ואינו מביא לידי מעילה בקדשים קלים״: בקדשים קלים המעילה באימורים מתחילה אחרי זריקה כשרה, וזריקה פסולה זו אינה נחשבת זריקה לענין זה.רב גידל: זריקת פיגול לא מוציאה ממעילה ולא מחילה מעילה
- איתיביהאביי אמר דין זה, ורב פפא הקשה עליו ממשנה במנחות: ״השוחט את התודה לפנים, ולחמה חוץ לחומה — לא קדש את הלחם״. התודה באה עם ארבעים חלות. אם שחט בעזרה וחלותיה היו חוץ לחומה, השחיטה לא קידשה אותן, כי החלות צריכות להיות סמוכות לזבח (רש״י).רב פפא מקשה על אביי ממשנה במנחות על קדושת לחם התודה
- המשך המשנההמשנה ממשיכה: שחטה לפני שפני החלות קרמו בתנור, אפילו אם קרמו כולן חוץ מאחת, לא קדש הלחם. אבל ״שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה — קדש הלחם״. שחטה במחשבת פיגול, ובכל זאת קדש הלחם ומועלים בו. לפי רש״י, זה מקשה על רב גידל.המשנה: תודה שנשחטה בפיגול, הלחם קדש ומועלים בו
- אישתיקמכאן ש״פיגול מייתי לה לידי מעילה״, מביא את הקדשים לידי מעילה, וזה נגד רב גידל. אביי אישתיק, שתק ולא מצא תשובה.מסקנת הקושיה: פיגול מביא למעילה, ואביי שתק
- תירוץ רבי אבאכשבא אביי לפני רבי אבא ואמר לו את הקושיה, אמר לו בזריקה: רב גידל דיבר על פיגול בשעת הזריקה, ואילו המשנה במנחות עוסקת בפיגול בשחיטה בלבד, כשהזריקה עצמה ראויה. לפי רש״י, פיגול בשחיטה לבדה אינו פיגול גמור, ולכן קדש הלחם ומועלים בו.רבי אבא: רב גידל מדבר בפיגול בזריקה, המשנה בפיגול בשחיטה
- והא אמר עולארבי אבא חילק בין פיגול בשחיטה, שאינו פיגול גמור, לפיגול בזריקה. רב אשי מקשה על רבא: ״קומץ פיגול שהעלו לגבי מזבח — פקע פיגולו ממנו״. עולא דיבר על קומץ מנחה שחשבו עליו לפגל בקמיצה. מכאן, לפי רש״י, שפיגול בקמיצה לבדה הוא פיגול גמור, ואם כך גם פיגול בשחיטה לבדה גמור, והמשנה מביאה למעילה.קושיה: לעולא קומץ שפוגל בקמיצה הוא פיגול גמור, ואם כך גם שחיטה
- קמיצה כשחיטהממשיך: ״וקמיצה היינו שחיטה״. הקמיצה במנחות היא כמו השחיטה בקרבנות. כשם שמחשבה בקמיצה לבדה מפגלת, כך גם בשחיטה, ולכן אימורי קדשים קלים נקדשים בזריקה שאחריה ויהיה בהם מעילה.קמיצה כשחיטה: אם קמיצה מפגלת, גם שחיטה מפגלת
- איסור המביא לפיגולרבא עונה: ״איסורא דמייתי לידי פיגול״. קומץ פיגול בדברי עולא אינו פיגול גמור, אלא איסור המביא לפיגול. פיגול גמור נעשה רק כשהמחשבה היתה גם בשעת ההקטרה. כך גם בשחיטה: מחשבה בה לבדה אינה פיגול גמור, ורב גידל מדבר בפיגול בזריקה.רבא: קומץ פיגול הוא רק איסור המביא לפיגול גמור
- המשך בדף ד׳כאן מסתיים העמוד, אך הסוגיה אינה מסתיימת. בדף ד׳ הגמרא ממשיכה לבחון את תשובת רבא: מקשים עליה מהמשך דברי עולא על הקומץ, רבינא מקשה מדברי אילפא על מחשבות בשני סימני השחיטה, ומבררים מה פירוש קדש הלחם במשנת התודה. ההמשך יילמד שם במלואו.הסוגיה נמשכת בדף ד׳ בקושיות נוספות על תשובת רבא
חשבו לפני שממשיכים
מדוע לא קדש לחם התודה כשהיה חוץ לחומה בשעת שחיטת התודה?
הלחם צריך להיות סמוך לזבח בשעת השחיטה, כפי שנלמד מהפסוק על זבח התודה (רש״י).
בסוף הדף
שאלות הבנה
להעמקה
מקורות להעמקה
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- אתר סיני — שיעורי הדף היומי של הרב אורי בריליאנט — שיעורים, סיכומים, תרשימים וחוברות ״דף מאיר״ — לבדיקת מהלך הסוגיות וההסברים
- Daf Spoiler — הכנה לדף היומי, הרב נפתלי רמתי — סיכום והכנה לכל דף בשאלות ותשובות — לבדיקת הרקע והמקרה של כל סוגיה (ברשות הכותב)
- SW Daf — Simon Wolf — תרשימים, מפות ודפי מקורות לדף — מקושרים במקור (באדיבות Simon Wolf)
- דיקטה — הנקדן — ניקוד אוטומטי של הטקסט לפני ההקראה בקול
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.