מעילה ב׳

אם עלו מהו שירדו — ומעילה דרבנן

1. איבעיא״איבעיא להו״: הקרבנות הפסולים שבמשנה (שנשחטו בדרום וכדומה), אם עלו למזבח — ״מהו שירדו״? יש לומר שהם פסולים ולכן יורידו אותם, או שיש בהם קדושה ולכן אחרי שעלו שוב אינם יורדים.בעיה: פסול שעלה על המזבח, האם מורידים אותו?
2. רבהרבה אמר: אם עלו — ירדו. הקרבן פסול ואינו מקריבים אותו על המזבח.רבה: אם עלו — מורידים אותם
3. רב יוסףרב יוסף אמר: אם עלו — לא ירדו. יש בהם קדושה, ולכן שוב אין מורידים אותם.רב יוסף: אם עלו — אינם יורדים
4. ר׳ יהודההגמרא מצמצמת: ״אליבא דרבי יהודה״ אין בעיה. לדעתו, כפי שלמדו מדרשת הפסוקים בזבחים, בהמה פסולה שעלתה תרד, ו״כולי עלמא לא פליגי״ שגם פסולי המשנה ירדו. הם נחלקים רק ״אליבא דרבי שמעון״, שסבור שבכל הפסולים אם עלו לא ירדו.לר׳ יהודה כולם מסכימים שירדו; המחלוקת לר׳ שמעון
5. רב יוסף כר׳ שמעוןרב יוסף כרבי שמעון: כשם שרבי שמעון אומר שאם עלו לא ירדו בשינוי מקום מתן דמים, כך בשינוי מקום שחיטה (רש״י).רב יוסף מדמה שחיטה בדרום לשינוי מקום מתן דם
6. הבחנת רבהרבה אמר לך: רבי שמעון אמר שלא ירדו רק ב״ניתנין למטה שנתנן למעלה״ (חטאת העוף) או ב״ניתנין למעלה שנתנן למטה״ (עולת העוף). שם רק שינה מקום הזאת הדם, והשחיטה והקבלה בצפון כדין.רבה: ר׳ שמעון אומר לא ירדו רק בשינוי מקום מתן הדם
7. שחיטה בדרוםאבל כאן, כיון שנשחטו בדרום, ״כמאן דחנקינון דמי״ — כאילו לא נשחטו כלל, ולכן אם עלו — ירדו. רבה מחלק בין שינוי בנתינת הדם לשינוי בשחיטה.שחיטה בדרום כמיתה — לכן עלו, ירדו
8. קשיא לרבההמשנה אומרת ״ששחטן בדרום — מועלין בהן״. לרב יוסף ניחא, כי הם כמו שעלו לא ירדו, יש בהם קדושה. ״אלא לרבה קשיא״: אם הם יורדים כשעלו, כנראה שיצאו מקדושתם, ואיך מועלין בהן?קושיה לרבה: אם הם כמתים, למה מועלין בהן?
9. מדרבנן״מאי מועלין בהן — מדרבנן״. מן התורה אין בהם מעילה, ואם עלו ירדו, אבל חכמים תיקנו שמועלין בהם.תשובה: מועלין בהן מדרבנן, מן התורה לא
10. מה ההבדל?הגמרא שואלת: ״מאי איכא בין דאורייתא לרבנן״? מה ההבדל המעשי בין מעילה מן התורה למעילה מדרבנן?קושיה: מה ההבדל בין מעילה דאורייתא לדרבנן?
11. חומשמעילה ״דאורייתא משלמין חומש״ נוסף על הקרן, ו״דרבנן לא״. בדרבנן אין קרבן אשם ולכן גם לא חומש (רש״י).במעילה דרבנן משלמים קרן בלבד, בלי חומש
12. ומי איכא?הגמרא שואלת: ״ומי איכא מעילה מדרבנן״? וכי יש בכלל מעילה שחכמים קבעו, ולא רק מעילה מן התורה?קושיה: האם בכלל יש מעילה מדרבנן?
13. עולאאין, שהרי אמר עולא אמר רבי יוחנן: קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ״דבר תורה״. מזה למדים שרק מן התורה אין בהם מעילה, אבל מדרבנן יש. כך גם במשנה.עולא: קדשים שמתו פטורים מהתורה בלבד — יש דרבנן
14. תנינארקע: לפי רבה, קדשי קדשים ששחטן בדרום ״כמאן דחנקינון דמי״ — כמו קדשים שמתו — ובכל זאת המשנה אומרת ״מועלין בהן״, כלומר מדרבנן.הגמרא שואלת: ״לימא תנינא להא דעולא״? לפי רבה, משנתנו עצמה כבר מלמדת שקרבן שדינו כחנוק, כקדשים שמתו, אין בו מעילה מן התורה אבל יש בו מדרבנן (רש״י). אם כן, מה חידש עולא בשם רבי יוחנן?קושיה: דברי עולא כבר שנויים במשנה
15. איצטריך״אף על גב דתנינא איצטריך״ עולא. היינו אומרים שדווקא במשנה, שבה ״לא בדילין מנהון״ אנשים (הם נראים ככשרים, רש״י), גזרו חכמים לחייב מעילה.צריך את עולא: במשנה הכל נראה כשר ולכן גזרו
16. קדשים שמתואבל בקדשים שמתו, שהאנשים ״בדילין מנהון״ כי הם נבלות, היינו אומרים שאפילו מדרבנן אין מעילה. לכן ״קא משמע לן״ עולא שיש בהם מעילה מדרבנן.עולא משמיע: גם בקדשים שמתו יש מעילה דרבנן
17. מתו נמי תנינאהגמרא מקשה: גם הדין שבקדשים שמתו יש מעילה דרבנן — ״מתו נמי תנינא״, במשנה בהמשך המסכת (רש״י). הנהנה מחטאת בעלת מום ״כשהיא חיה״ לא מעל עד שיפגום: היא עומדת להיפדות, קדושתה בדמיה, ולכן מעל רק כשהפחית משוויה (רש״י). ״כשהיא מתה״ אינה עומדת לפדיון — אין פודים קדשים להאכילם לכלבים — ולכן כל הנאה היא מעילה. ומעילה בחטאת מתה ודאי מדרבנן, שהרי אחרי מיתה אין מעילה מן התורה — וזה בדיוק דינו של עולא.קושיה: משנה אחרת מלמדת מעילה דרבנן בחטאת שמתה
18. איצטריךדף ג׳״סלקא דעתך אמינא״: המשנה על חטאת מתה מלמדת רק על חטאת. היא באה לכפרה, ולכן בחייה פורשים ממנה; אחרי מותה כבר אינה עומדת לכפרה, ״לא בדילין מינה״, ולכן גזרו בה מעילה. אבל שאר קדשים, ״הואיל ולאו לכפרה קאתי״, פורשים מהם גם כשמתו, והיינו אומרים שאין בהם מעילה כלל. לכן ״קא משמע לן״ עולא שגם בהם יש מעילה מדרבנן.המשנה רק בחטאת; עולא מלמד שגם בשאר קדשים שמתו מועלים
19. חטאות המתותדף ג׳הגמרא מקשה על עולא: ״וחטאת שמתה מי אית בה מעילה״? הרי שנינו: ״חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח — לא נהנין ולא מועלין״. רש״י: ״לא נהנין״ הוא איסור מדרבנן, ולכן גם ״לא מועלין״ פירושו שאין בהן מעילה אפילו מדרבנן.קושיה: חטאות המתות — לא נהנין ולא מועלין, אפילו מדרבנן
20. בחייהן בדיליןדף ג׳״חטאות המתות — בחייהן בדילין מנהון״: הן עומדות למיתה ולא להקרבה, ולכן אנשים פורשים מהן כבר בחייהן, וקל וחומר אחרי מותן. לא היה צורך לגזור בהן מעילה. עולא מדבר על חטאת שעמדה לכפרה ומתה — ״דמחיים לא בדילין מיניה״, ובה גזרו מעילה (רש״י).חטאות המתות פורשים מהן מחיים; בחטאת שעמדה לכפרה גזרו
21. איתיביה רב יוסףדף ג׳רב יוסף מקשה על רבה ״חדא מגו חדא, וחדא מגו חדא״: לא ממשנה אחת, אלא משלוש משניות במסכת זבחים, שכל אחת מתפרשת מתוך הקודמת לה (רש״י).רב יוסף מקשה על רבה משלוש משניות בזבחים
22. משנה ראשונהדף ג׳המשנה הראשונה עוסקת בחטאת העוף ועולת העוף שנעשו שלא כדינן — לפי הגמרא בזבחים, ששינה את ״מקום המליקה״. ״וכולן אין מטמאים בגדים אבית הבליעה ומועלין בהן״: המליקה פסולה, ובכל זאת אינם נבלה, ולא יצאו מקדושתם. ״חוץ מחטאת העוף שעשה למטה״ כדינה — שהותרה לכהנים, ולכן אין בה מעילה (רש״י).עוף ששינה מקום מליקתו אינו נבלה, ומועלין בו
23. משנה שנייהדף ג׳המשנה השנייה: ״כל שהיה פסולו בקדש — אינו מטמא בגדים אבית הבליעה״, ״וכל שלא היה פסולו בקדש״ (כגון שנקטעה רגלו לפני שהוקדש) מטמא. מתוך המשנה הראשונה למדים ש״פסולו בקדש״ כולל גם שינוי מקום מליקה (רש״י).״פסולו בקדש״ כולל גם שינוי מקום המליקה
24. תיובתא דרבהדף ג׳המשנה השלישית: ״כל שהיה פסולו בקדש — אם עלו לא ירדו״. מכאן ששינוי מקום המליקה — תחילת העבודה, כמו שחיטה — אינו פסול שמוריד מן המזבח. אם כן גם במשנתנו, ששחטן בדרום, אם עלו לא ירדו (רש״י). ״תיובתא דרבה! תיובתא״ — דברי רבה נדחו.תיובתא דרבה: שינוי מקום שחיטה — אם עלו לא ירדו

הסוגיה ממשיכה בדף ג׳